עברתי על הכתבה ולא הבנתי כ"כ איך הגעת למסקנה הזו
היא מנתחת את הספרות החרדית והמסקנה שלה היא שדווקא ספרות שעוסקת בחיים אישיים ופרטים יומ-יומיים יש בה יותר חופש מן החוקים (למשל - בתיאור גירושים, קשיים בנישואין ומורכבויות קטנות אחרות) מזה שיש בספרות העוסקת בפוליטיקה (שם יש קווים ברורים ומונחים מראש של "טוב" ו"רע").
זה היה נשמע לי כמו מה שקורה בראיונות פוליטיים ברדיו - כאילו הכל מונח מראש, ברור מה האדם הולך לומר ולא מתייחסים כלל לסטיות מן הדיאלקטיקה המקובלת.
אבל זה סתם משהו שגרם לי לחשוב עליך.
_אבל, את יודעת כמוני, שאנחנו מיעוט בטל בשישים. רוב האנשים לא מתעמקים כל-כך
בהתפתחות אישית אלא בהתפתחות צרכנית (במקרה הטוב) או בהשרדות (במקרה הנפוץ)._
האמת היא שאני לא יודעת. פעמים רבות נדמה לי כך, אך פעמים רבות גם אחרת.
לא תמיד אני בטוחה שזה שאנשים אחרים חושבים אחרת אומר ש-
רוב האנשים אינם חושבים...
אני באמת לא יודעת.
תראי, אני לא הולכת לעלות על בריקדות בשביל עמיר פרץ פשוט בגלל שאני לא יכולה לעמוד מאחורי כל מה שהוא אומר.
אני אצביע בשבילו, אבל להתחיל להצדיק את הדברים שהוא אומר בפני אחרים כדי לשכנע אותם להצביע בשבילו זה... בעיה.
מה אני אומרת למי שסיפר לי על חבריו בחברת החשמל שהתפוקדו למפלגת העבודה על מנת שיצביעו בשבילו?
או למה הוא יצא נגד חיים רמון במליאת הכנסת דווקא כשחיים רמון יצא קטנטן בקדימה? למה להגדיל אותו?
מה גם שאני לא בטוחה שהוא לא היה נהנה לו היה במצב שאריק שרון נמצא בו, אני לא בטוחה שאת לא היית נהנית לו הוא היה שם.
ועוד משהו - לפעמים העיסוק הזה גורם לשיחה ביני לבין אחרים להיהפך למשהו שמרחיק אותם. אני מעדיפה להישאר ברמת הידידות שמאפשרת לי ליצור עם אחרים קשרים סביב הדברים ה"קטנים", או בעצם ה"גדולים", של החיים. אני מעדיפה שויכוח סביב נושא הגן ירחיק או יקרב מאשר ויכוח סביב עמיר פרץ כן או לא...
<נורמה עוד הלומת קרב מויכוחי הסרק "אהוד ברק- כן או לא">