שיהיה מסודר (-:

בשמת, טוב שאת עונה לשאלות מלפני 13 שנים )

וישנו שתינו ביחד במיטה של הילדים זה החלק שלא ברור לי
איזה קטע. מסתבר שלא עניתי על זה. אני רזה ולא גבוהה (1.65). לא זוכרת שהיתה בעיה, ממילא סביר שהתקפלתי והתכרבלתי סביבה כדי שתהיה עטופה ומוגנת בי (-:

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הבן שלי התאשפז בסורוקה לחמישה ימים כשהיה בן חודש וחצי.
היתה שם מעין מיטת תינוק גבוהה, וכורסא מתכווננת בצד להורים.
רוב הזמן הוא היה עליי בכורסא. כך גם ישנו (אני יותר נמנמתי מאשר ישנתי). היה כל כך מקל עלי אם הייתי יכולה לישון יחד אתו במיטה נורמלית. למה בתי החולים בארץ לא לומדים מבתי החולים ביפן? אני בטוחה שזה שהבן שלי היה צמוד אליי רוב הזמן זרז מאוד את ההחלמה שלו. רק שזה היה על חשבון השינה והשפיות שלי, כי לא יכולתי לישון כמו בן אדם.

הפצפונת שלי אושפזה לילה אחד בתה"ש כשהייתה בת 2.5 חודשים, אני ישנתי איתה בכורסא הנפתחת, האחות הפתיעה אותי מאוד כשלא העירה לי על כך (אחרי שהיא הופתעה יותר כשניכנסה לחדר באמצע הלילה ולא מצאה את התינוקת ), ויותר מכך היא אפילו הביאה חוט ארוך למוניטור כדי שיהיה לנו נוח יותר (הפיצי הייתה מחוברת כל הלילה).

האמת שמיטת היולדת במחלקה לא בטיחותית במיוחד לשינה עם תינוק. היא גבוהה מאד , צרה וללא מעקה מאף אחד מצדדיה.
במיטות שאני ראיתי יש מסעדי מיטה, אפשר להרים אותם ולשים מסביב כריות. כך ישנו, פיץ ואני, בשני לילותינו בביה"ח.

בני אושפז לשלושה ימים, בחג השני של פסח. בבית החולים לילדים "דנה" שבאיכילוב. הוא במיטת תינוק ואני בכורסא נפתחת. מבחינתי זה היה בסדר כי הוא מתהפך ומסתובב המון בשנתו, וכבר קרה שהוא צנח לנו מהמיטה. הוא גם היה עם אינפוזיה (עם צינורית מאוד ארוכה במיוחד לילדים) ככה שממש לא נראה לי שהוא היה ישן איתי ועוד חלילה הייתי תולשת לו את האינפוזיה. מכיוון שרוב הזמן הוא ישן והיה באפטיה מוחלטת זה לא היה קשה להשאירו במיטה, ברגע שהוא התחיל להרגיש קצת יותר טוב, הוא התחיל לרצות להסתובב ולפרק את כל הברזים של האינפוזיה כי זה מאוד מעניין. העניין שאחרי שיצאנו מבית החולים הוא לא נתן לי לזוז ממנו. וכמה לילות הוא ישן איתנו רוב הלילה. עכשיו הוא כבר די חזר לעצמו אני חושבת.

האמת שמיטת היולדת במחלקה לא בטיחותית במיוחד לשינה עם תינוק. היא גבוהה מאד , צרה וללא מעקה מאף אחד מצדדיה.

לי לא הרשו לקחת את הדר על הידים בחזרה לחדר תינוקות, כי זה לא בטיחותי.
שאתבע אותם על סעיף שמיעה (בינתיים לא, אבל אולי - הלוואי לא - עתידי) בגלל העגלה השקופה ונחורקנית שהכריחו אותי להסיע אותו בה?
כשהוא ישן עלי בביה"ח, העירו לי שזה אסור, כי זה לא בטיחותי. כנראה שהייתי עדין תחת השפעת האפידורל, כי לא התוכחתי איתם, הנהנתי בראשי, והמשכתי בשלי...
[מי אמר שאין דברים טובים באפידורל? ]

ידידה התאשפזה 6 ימים לאחר הלידה (לידה טבעית בבית חולים) ובנה איתה במחלקת נשים. הם ישנו יחד במשך 3 ימים במיטת ההורה.

נונה,
במיטת בי"ח רגילה כמוני, אבל בשמת כתבה:
וישנו שתינו ביחד במיטה של הילדים זה החלק שלא ברור לי (-:

תינוקות מתאשפזים לבד בצינוקיה... בלי אמא או אבא
בליס, שבו יש ביות מלא אחרי לידה, לא "מרשים" לישון עם התינוק במיטה של היולדת.
הוא חייב לישון לבד בקופסא השקופה "כדי שלא יימעך במיטה עם האמא".

איך?_ _זו מיטה ממש קטנטונת
גיסתי ואחי ישנו עם בנם בכל אשפוז, גם כשהיה ממש תינוק, במיטת בי"ח רגילה.
מיטת התינוקות נותרה ללא שימוש.

וישנו שתינו ביחד במיטה של הילדים.
איך? (זו מיטה ממש קטנטונת, אפילו בשבילך...)

בעקבות קריאה בבלוג של Pלונית
איזה כבוד עשית לי, לא ידעתי שקראת [-:

בארץ, בבילנסון (נכון ללפני שלוש ושלושת רבעי שנים לפחות) ובתל השומר ובודאי בעוד כמה, תינוקות מתאשפזים לבד בצינוקיה... בלי אמא או אבא.
זה באמת לא קשור לכלום, אבל זו עובדה שאנשים רבים כל כך מתייחסים אליה כאל דבר נורמלי לגמרי, שבאמת רצוי שהיא תופיע כמו פופ-אפ כזה, בכמה שיותר מקומות, כמה שיותר פעמים.
האמת, זה כן קשור, להכל. ככה רוב האנשים שאנחנו מכירים מתחילים את החיים שלהם. זה המושג הראשון שיש להם על החיים. תחשבו כמה סופר-טוב צריך להיות להם אחר כך כדי לטשטש את עקבות הטראומה הזאת.

בשמת,
לא קשור לדף אבל:
בארץ, בבילנסון (נכון ללפני שלוש ושלושת רבעי שנים לפחות) ובתל השומר ובודאי בעוד כמה, תינוקות מתאשפזים לבד בצינוקיה... בלי אמא או אבא.
אתם יודעים, אלה בני הכלום עד שלושה ימים...
(אלא אם הוריהם משלמים אלפי שקלים למלונית בייבי-א-פרופו)

עד גיל 6 ההורה (או סבתא/סבא) תמיד מתאשפזים יחד עם הילד וישנים באותה מיטה..
אחרי תאונת מכונית שהיתה לבתי ולי כשהיא היתה בת כמעט 4, בתי אושפזה ללילה בבית החולים לניאדו (בנתניה), וישנו שתינו ביחד במיטה של הילדים. במחלקה היתה ליד כל מיטה כורסא שנפתחת למיטה להורה, וההורים האחרים ישנו בזה ליד מיטות הילדים (היו עוד שלושה ילדים מאושפזים באותו חדר, כולם עם הורה צמוד).

פתאם הייתי חייבת לכתוב פה, בעקבות קריאה בבלוג של Pלונית בה היא תיארה את המיטות בבית חולים (של ההורה, הנמוכה ממיטת התינוק). כשביתי היתה בת חודשיים היא אושפזה פה, ביפן, לחמישה ימים ואני (כמובן) יחד איתה. קיבלנו מיטה אחת - מיטת מבוגרים קצת רחבה בה היה מספיק מקום לתינוק ולהורה. תינוקות יותר גדולים ישנו במיטת תינוקות ארוכים עם יחד עםהוריהם, ובכלל, עד גיל 6 ההורה (או סבתא/סבא) תמיד מתאשפזים יחד עם הילד וישנים באותה מיטה..

בעקבותן דיון שהתחיל ב טבעי ביפן