על ידי ליב* » 20 יוני 2020, 00:21
אני במקום טוב, והכל בסדר ומדוייק, באמת.
האם נעזרת בעורך דין? ואם כן, זה כל מה שהוא יכל לעשות כדי לעזור לך?
זה באמת לא רלוונטי לכאן, אבל בגדול אני אגיד שברגע שעשיתי את הטעות של להתעקש שיהיה חלק מהחיים שלה בתמימותי הצעירה - אין שום עו"ד שיוכל/תוכל לעשות הרבה, לא בלי להוציא הון עתק שאין לי, ותוך פגיעה בכולנו. בי, בה, במשפחה שלי, בו.
ברגע שהוא הוכר ברשויות כאבא שלה, אז גם אם התפקוד שלו מאוד מוזר הזוי וחלקי....הוא עדיין תפקוד
ראבק, נותנים זמני שהות גם לגברים ממש ממש ממש מתעללים עם הוכחות, זה לא חדש.
המצב שלי יחסית טוב, ומורכב, מאוד מאוד מאוד מורכב.
וזה בסדר, למדתי לחיות עם המורכבות, עם האיזון העדין הזה של "מה נכון"
כי בסופו של דבר יש כאן ילדה, שמכירה אותו כאבא שלה, ואוהבת אותו, ולא משנה כמה אני לא סובלת את האיש, טובתה עומדת לי מול העיניים.
ומגיע גיל מסויים (שלוש? ארבע? חמש?) שאין ברירה אלא להשאיר אותו בחיים שלי ושלה, ולו בגלל שהוא חלק מהחיים שלה.
היא לא שייכת לי, אתן מבינות?
היא שייכת לעצמה.
זאת הבחירה שלי שגרמה לה להיקשר אליו כהורה, ולכן היא קשורה אליו כהורה.
ניתוק ממנו עכשיו ממש ייפגע בה, לכן לא רלוונטי, אלא רק לדאוג שהקשר בניהם לא ייפגע בה
אני בהמשך המסלול, הרבה קדימה, ואת הבחירות שלי, לטוב ולרע - כבר עשיתי.
מנסה להראות רגע את ההשלכות ארוכות הטווח למסלול הזה, כי אם הייתי יודעת בעבר שזה מה שמחכה לי ולה בעתיד, סיכוי סביר שהייתי מתנהלת אחרת לגמרי.
אני במקום טוב, והכל בסדר ומדוייק, באמת.
[u]האם נעזרת בעורך דין? ואם כן, זה כל מה שהוא יכל לעשות כדי לעזור לך?[/u]
זה באמת לא רלוונטי לכאן, אבל בגדול אני אגיד שברגע שעשיתי את הטעות של להתעקש שיהיה חלק מהחיים שלה בתמימותי הצעירה - אין שום עו"ד שיוכל/תוכל לעשות הרבה, לא בלי להוציא הון עתק שאין לי, ותוך פגיעה בכולנו. בי, בה, במשפחה שלי, בו.
ברגע שהוא הוכר ברשויות כאבא שלה, אז גם אם התפקוד שלו מאוד מוזר הזוי וחלקי....הוא עדיין תפקוד
ראבק, נותנים זמני שהות גם לגברים ממש ממש ממש מתעללים עם הוכחות, זה לא חדש.
המצב שלי יחסית טוב, ומורכב, מאוד מאוד מאוד מורכב.
וזה בסדר, למדתי לחיות עם המורכבות, עם האיזון העדין הזה של "מה נכון"
כי בסופו של דבר יש כאן ילדה, שמכירה אותו כאבא שלה, ואוהבת אותו, ולא משנה כמה אני לא סובלת את האיש, טובתה עומדת לי מול העיניים.
ומגיע גיל מסויים (שלוש? ארבע? חמש?) שאין ברירה אלא להשאיר אותו בחיים שלי ושלה, ולו בגלל שהוא חלק מהחיים שלה.
היא לא שייכת לי, אתן מבינות?
היא שייכת לעצמה.
זאת הבחירה [b]שלי[/b] שגרמה לה להיקשר אליו כהורה, ולכן היא קשורה אליו כהורה.
ניתוק ממנו עכשיו ממש ייפגע בה, לכן לא רלוונטי, אלא רק לדאוג שהקשר בניהם לא ייפגע בה
אני בהמשך המסלול, הרבה קדימה, ואת הבחירות שלי, לטוב ולרע - כבר עשיתי.
מנסה להראות רגע את ההשלכות ארוכות הטווח למסלול הזה, כי אם הייתי יודעת בעבר שזה מה שמחכה לי ולה בעתיד, סיכוי סביר שהייתי מתנהלת אחרת לגמרי.