על ידי חובבת_בורות* » 25 פברואר 2009, 09:29
הטקסט הבא הוא מתוך עלון של איזשהו ישוב בארץ.
מפאת פרטיות הכותבות טושטשו הפרטים המזוהים.
הנה כמה טיפות על בורות מים וגם פרסומת לא סמויה...
מה זה בור מים?
זהו מאגר מעשה ידי אדם, שתפקידו לאצור ולשמור מי גשם. כבר אלפי שנים בני אדם בונים בורות מים - חלקם חצובים בסלע (כמו למשל בורות המים בתל יודפת), חלקם חפורים באדמה חרסיתית ומדופנים באבנים (כמו בורות לוץ שליד מצפה רמון), חלקם בנויים מלבנים או בטון (כמו בור המים שלנו). הכל לפי תנאי השטח והטכנולוגיה הזמינה. אפילו המיכלים השחורים שמחוברים למרזב, הם סוג של בור מים. בארצנו השחונה יחסית, במשך 3000 השנים האחרונות התפתחה מאוד והשתכללה טכנולוגיית שימור מי הגשם.
המשותף לכל בורות המים מכל הסוגים והתקופות הוא: שהם מדופנים או מטויחים באופן שאינו מאפשר חלחול של הנוזל היקר מכל (ומכאן הביטוי "בור סוד שאינו מאבד טיפה" כאנלוגיה לאדם שלא שוכח כלום וזוכר את כל מה שלמד); ושיש להם מרזבים יעילים שאוספים מים משטח גדול בהרבה משטח הבור עצמו. וכך כאשר יורד גשם, הוא נאסף מכל השטח שמנקזים המרזבים אל תוך פתח קטן של הבור.
קצת מתמטיקה כדי להמחיש:
כמות הגשם השנתית באזורנו היא בממוצע 600 מ"מ (0.6 מ'). שטח הגג של בית מצוי הוא 80 מ"ר. כמות גשם כזו על שטח כזה מגיעה ל- 48 קוב מים. הבור אצלנו בחצר לדוגמא הוא בנפח של 27 מ"ק, ואכן בכל שנה אחרי כחודשיים של חורף הוא כבר מלא ועולה על גדותיו.
גם בימינו, כאשר לכל ישוב ובית מגיע צינור מים, יש עדיין ערך רב באיסוף מי הגשם. זהו מאגר לעיתות חירום, ומעבר לכך - עצם העובדה שאת הגשם שיורד על גג ביתנו בחורף אנו שומרים כדי להשתמש בו בקיץ היא בעלת ערך. מדי קיץ אנו משקים את הגינה במי הבור, כמות המים מספיקה להשקיה של חצי משטח החצר למשך כל הקיץ. בבית אחר עם בור, המערכת שוכללה, חוברה לצנרת הביתית ומספקת את כל תצרוכת המים המשפחתית בחורף (פרט לשתיה אצל המפונקים יותר מבין בני הבית).
החיסכון הכספי למשפחה הוא לא שיקול, כיוון שהמים הם עדיין מצרך זול למדי בארץ, והבניה יקרה*. זו גם "טיפה בים" מבחינת החיסכון במשאבים הפלנטריים הנדרשים כדי להביא את המים עד לביתנו. אך הידיעה שזה אותו הגשם שירד על הגג בחורף הקודם ומשקה את עצי הפרי בחצר בקיץ - יש בה משהו מאד משמח. אצלנו הבור משמש גם כבריכת שחיה בקיץ (חשוב כמובן לשמור אותו סגור היטב וחשוך בין הרחצות, כדי שלא ישמש מדגרה ליתושים). אגב, אם תנסו לשטוף את השיער במי גשם תגלו שזהו מרכך השיער האיכותי ביותר שיש.
גם את "המים האפורים" (מי המקלחות והכיורים) הפרדנו ממערכת הביוב, והם משקים את הגינה. כיף לדעת בזמן שמתקלחים או שוטפים כלים, שבמקום שהמים זורמים "סתם כך" למערכת הביוב, הם משקים ברגע זה עץ בחצר. אם עושים את ההפרדה הזו כדאי לעשות אותה בשלב תכנון הבית, אך זה בהחלט אפשרי גם בבית קיים לנקז בנפרד את מי הכיורים, המקלחות והכביסה ממי השירותים.
סיפור מקומי על בור מים: פעם ביקרתי עם חברהבבית משפחה בדואית בגליל, וראיתי באיזו חרדת קודש הם מתייחסים למי הבור. אמנם יש להם כבר חיבור למים זורמים, אך מי הבור נחשבים ל"דבר האמיתי" ומשתמשים לשתיה בלבד. פתח הבור סגור הרמטית ומוקף גדר תיל כדי שחיות לא יסתובבו סביבו, וילדים לא ישחקו לידו. לא כל בני המשפחה מורשים לשאוב מים מהבור, ומי שניגש למלאכה חולץ קודם נעליים (אם היו יודעים שאנחנו שוחים בבור שלנו כנראה היו חושבים שאנחנו ברברים וחסרי כל היגיינה בסיסית...).
ולסיום סיפור מהמדבר: לפני כמה שנים טיילנו בהר הנגב כמה חברים, והגענו לבור מים נבטי בן 2000 שנה, מקור מים יחיד על פני קילומטרים רבים, שבכל טיולינו מעולם לא הכזיב ותמיד היו בו מים. והנה הפעם הבור היה יבש. כשהלכנו לאורך תעלת הניקוז העתיקה המובילה מים לבור (שאורכה כמה מאות מטרים) גילינו שבקטע קטן של פחות ממטר אחד נפרצה דופן התעלה, כנראה במהלך אירוע גשם חזק, והמים זרמו ממנה החוצה ולא לתוך הבור. החלטנו להתעכב קצת ולתקן את הפירצה - עבדנו במרץ רב, חפרנו באדמה עם מקל שמצאנו, אספנו אבנים, ותוך חצי שעה השלמנו את המשימה והמשכנו בדרכנו.
שנה לאחר מכן, אחרי שיטפונות החורף, חזרנו למקום כדי לראות אם זה הצליח. כבר מרחוק ראינו סימנים לפעילות של בדואים, התקרבנו בהתרגשות, הגענו לבור והוא היה מלא מים!|יש|
בתקווה לחורף גשום שימלא את הבורות...
- זה נכתב מזמן, ומאז מחירי המים עלו מאד, אז אולי עכשיו זה כבר כן כלכלי בכסף, ואם לא עכשיו - בקרוב...
הטקסט הבא הוא מתוך עלון של איזשהו ישוב בארץ.
מפאת פרטיות הכותבות טושטשו הפרטים המזוהים.
[hr]
הנה כמה טיפות על בורות מים וגם פרסומת לא סמויה...
מה זה בור מים?
זהו מאגר מעשה ידי אדם, שתפקידו לאצור ולשמור מי גשם. כבר אלפי שנים בני אדם בונים בורות מים - חלקם חצובים בסלע (כמו למשל בורות המים בתל יודפת), חלקם חפורים באדמה חרסיתית ומדופנים באבנים (כמו בורות לוץ שליד מצפה רמון), חלקם בנויים מלבנים או בטון (כמו בור המים שלנו). הכל לפי תנאי השטח והטכנולוגיה הזמינה. אפילו המיכלים השחורים שמחוברים למרזב, הם סוג של בור מים. בארצנו השחונה יחסית, במשך 3000 השנים האחרונות התפתחה מאוד והשתכללה טכנולוגיית שימור מי הגשם.
המשותף לכל בורות המים מכל הסוגים והתקופות הוא: שהם מדופנים או מטויחים באופן שאינו מאפשר חלחול של הנוזל היקר מכל (ומכאן הביטוי "בור סוד שאינו מאבד טיפה" כאנלוגיה לאדם שלא שוכח כלום וזוכר את כל מה שלמד); ושיש להם מרזבים יעילים שאוספים מים משטח גדול בהרבה משטח הבור עצמו. וכך כאשר יורד גשם, הוא נאסף מכל השטח שמנקזים המרזבים אל תוך פתח קטן של הבור.
קצת מתמטיקה כדי להמחיש:
כמות הגשם השנתית באזורנו היא בממוצע 600 מ"מ (0.6 מ'). שטח הגג של בית מצוי הוא 80 מ"ר. כמות גשם כזו על שטח כזה מגיעה ל- 48 קוב מים. הבור אצלנו בחצר לדוגמא הוא בנפח של 27 מ"ק, ואכן בכל שנה אחרי כחודשיים של חורף הוא כבר מלא ועולה על גדותיו.
גם בימינו, כאשר לכל ישוב ובית מגיע צינור מים, יש עדיין ערך רב באיסוף מי הגשם. זהו מאגר לעיתות חירום, ומעבר לכך - עצם העובדה שאת הגשם שיורד על גג ביתנו בחורף אנו שומרים כדי להשתמש בו בקיץ היא בעלת ערך. מדי קיץ אנו משקים את הגינה במי הבור, כמות המים מספיקה להשקיה של חצי משטח החצר למשך כל הקיץ. בבית אחר עם בור, המערכת שוכללה, חוברה לצנרת הביתית ומספקת את כל תצרוכת המים המשפחתית בחורף (פרט לשתיה אצל המפונקים יותר מבין בני הבית).
החיסכון הכספי למשפחה הוא לא שיקול, כיוון שהמים הם עדיין מצרך זול למדי בארץ, והבניה יקרה*. זו גם "טיפה בים" מבחינת החיסכון במשאבים הפלנטריים הנדרשים כדי להביא את המים עד לביתנו. אך הידיעה שזה אותו הגשם שירד על הגג בחורף הקודם ומשקה את עצי הפרי בחצר בקיץ - יש בה משהו מאד משמח. אצלנו הבור משמש גם כבריכת שחיה בקיץ (חשוב כמובן לשמור אותו סגור היטב וחשוך בין הרחצות, כדי שלא ישמש מדגרה ליתושים). אגב, אם תנסו לשטוף את השיער במי גשם תגלו שזהו מרכך השיער האיכותי ביותר שיש.
גם את "המים האפורים" (מי המקלחות והכיורים) הפרדנו ממערכת הביוב, והם משקים את הגינה. כיף לדעת בזמן שמתקלחים או שוטפים כלים, שבמקום שהמים זורמים "סתם כך" למערכת הביוב, הם משקים ברגע זה עץ בחצר. אם עושים את ההפרדה הזו כדאי לעשות אותה בשלב תכנון הבית, אך זה בהחלט אפשרי גם בבית קיים לנקז בנפרד את מי הכיורים, המקלחות והכביסה ממי השירותים.
סיפור מקומי על בור מים: פעם ביקרתי עם חברהבבית משפחה בדואית בגליל, וראיתי באיזו חרדת קודש הם מתייחסים למי הבור. אמנם יש להם כבר חיבור למים זורמים, אך מי הבור נחשבים ל"דבר האמיתי" ומשתמשים לשתיה בלבד. פתח הבור סגור הרמטית ומוקף גדר תיל כדי שחיות לא יסתובבו סביבו, וילדים לא ישחקו לידו. לא כל בני המשפחה מורשים לשאוב מים מהבור, ומי שניגש למלאכה חולץ קודם נעליים (אם היו יודעים שאנחנו שוחים בבור שלנו כנראה היו חושבים שאנחנו ברברים וחסרי כל היגיינה בסיסית...).
ולסיום סיפור מהמדבר: לפני כמה שנים טיילנו בהר הנגב כמה חברים, והגענו לבור מים נבטי בן 2000 שנה, מקור מים יחיד על פני קילומטרים רבים, שבכל טיולינו מעולם לא הכזיב ותמיד היו בו מים. והנה הפעם הבור היה יבש. כשהלכנו לאורך תעלת הניקוז העתיקה המובילה מים לבור (שאורכה כמה מאות מטרים) גילינו שבקטע קטן של פחות ממטר אחד נפרצה דופן התעלה, כנראה במהלך אירוע גשם חזק, והמים זרמו ממנה החוצה ולא לתוך הבור. החלטנו להתעכב קצת ולתקן את הפירצה - עבדנו במרץ רב, חפרנו באדמה עם מקל שמצאנו, אספנו אבנים, ותוך חצי שעה השלמנו את המשימה והמשכנו בדרכנו.
שנה לאחר מכן, אחרי שיטפונות החורף, חזרנו למקום כדי לראות אם זה הצליח. כבר מרחוק ראינו סימנים לפעילות של בדואים, התקרבנו בהתרגשות, הגענו לבור והוא היה מלא מים!|יש|
בתקווה לחורף גשום שימלא את הבורות...
[hr]
[list]
[*] זה נכתב מזמן, ומאז מחירי המים עלו מאד, אז אולי עכשיו זה כבר כן כלכלי בכסף, ואם לא עכשיו - בקרוב... :-|
[/list]