^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אנחנו בוודאי מתכווננים למול אותו, כך שאצטרך לדאוג שלא כל הסביבה תיהיה בסכנת השפרצה....
יונת , אני מאוד מאוד רוצה שגם התינוק שלי יהיה כל הזמן עלי, איך זה מסתדר עם הטיפול בבית ובשאר הילדים?

כשהם היו קטנים הם היו בעיקר עלי, אז מה שהזדקקתי לו למקרה של פספוסים היה חולצות להחלפה, לעצמי.

אם לא מלים אז השפריץ קטן יותר או שאפשר לכוון יותר כלפי מטה... תלוי מאד באנטומיה. בכל מקרה תמיד אפשר לשים חיתול בד מעל. בכל מקרה כשהיה קר הלבשתי במכנסים, גם את הבת. זה קצת עוזר למתן את השלולית.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

משמח מאוד לשמוע..... הרגעתן אותי.
רק שאני מניחה שלא יעזור כשהוא קטנטן סתם להניח מתחתיו חיתולים מבד כי הוא ישפריץ קדימה ? להשאיר אותו תמיד במכנס למקרים של פיספוסים? לא מסבך את העניינים?

יש לי שני בנים ובת, לא היה הבדל משמעותי... אם כבר קצת יותר קושי עם הבת, היא חושבת יותר

השמועה לא נכונה, למרבה השמחה. (מנסיוני כאמא לארבעה בנים)

לקראת לידת בן..... יש איזושהי שמועה כאילו לבנים יש פחות שליטה על פיפי מאשר בנות, לכן גומלים בן מאוחר יותר מבת ולוקח להם יותר זמן לשתף פעולה ... איך זה מסתדר על שיטת הבלי חיתולים ? ברצוני לא לחתל אותו בזמן שניהיה בבית ויהיה לי זמן לפשפש.

נחמד לקרוא את הבחוג הזה לא מזמן התחלנו להשאיר את הבת שלנו שת ה9 חודשים בלי חיתול הרבה יותר נעים לה ולנו

ועוד עדכון:
נכון לימים אילו הזעטוט בן שנה ושבעה חודשים והוא כבר ממש אומר פיפי כשהוא צריך. אני מנסה לא להציע לו אם הוא לא יוזם אבל במקומות ציבוריים או אצל חברים כן יוזמת מדי פעם. הוא מצידו יוזם והרבה ואפילו עמד יפה ביום שלם בו עבר שלשולים במשך ארבע פעמים וכולם לתוך הסיר. לא חושבת שאפשר להגיד שהוא גמול לחלוטין כי בלילה הוא ישן עם חיתול. וזה לאור העובדה שהפסקתי להניק בלילה אבל לעומת זאת הוא התחיל לישון. אני חושבת שבעוד שבוע בערך נתחיל שוב עם עניני פשפושי הלילה. כרגע עם כל הקושי מהגמילה ושינה לבד זה נראה לי מכביד מדי עליו.

עדכונים רטרואקטיבים
אנחנו במצב שבו רוב היום אין פספוסים וגם אם יש זה כבר מצב שהוא למעשה אחריות משותפת. ובעיקר יש לו ממש הבנה קוגניטיבית של העניין.
לגבי הלילה: מרגע שההבנה שלו השתנתה לגבי העניין ביום אז התחלתי להוריד בלילה. יש פספוסים. כרגע הבנתי שצריך לפשפש אותו כשהוא מתעורר בסביבות עשר או אחרי ואז הוא יבש עד הבוקר (כולל אחרי יניקות לילה- בוקר מוקדם)
אבל האמת שבגלל שהיינו אצל ההורים שלי ואמא שלי ביקשה הוא ישן עם חיתול כך שמאששחזרנו המשכתי ען זה. זה חיתול פול אפ שדומה לתחתונים ולכן הוא לא מפריע לו ונראה לי שנוריד אותו היום שוב. משום מה נדמה לי שכשהוא עם תחנתונים הוא מפספס במיטה ועם חיתול הוא לא מפספס (בחיתול). לא יודעת , אולי הוא קלט משהו לגבי החיתול.

בכל מקרה היה דיון ארוך וסוער בפורום בעקבות משהו שהעלתי והוא איזו תחושה מסוימת (אולי אכזבה) שהרגשתי כשהבנתי שבעצם אין ממש משמעות לגבי ההבנה הקוגניטיבית של הילד את העניין , אם הוא מסתובב עם חיתול או בלי עד לשלב ההבנה המדובר.
המסקננה שלי היא שלילד הבא מן הסתם לא אעמוד בפיתוי לפשפש אבל מצד שני יש מקרים שכדאי (ולו רק למען הסביבה , ראה ערך חמות), לשים חיתול ולפשפש אז.
והכי חשוב לשמור על פרופיל יותר נמוך כי כל השביתות נגמרות ומתחילות על ענייני שליטה ולחץ שלי וככל שזה יותר מוחצן כך יש יותר לחץ.
אני חושבת שעשיתי כמה טעויות בדרך אבל אם אצליח להבא ללמוד להשתחרר בכלל ולא רק בעניין הבלי חיתולים , נראה לי שהרווחתי עוד משהו מהנסיון הזה.

שמתי לב שכמעט עברה שנה מאז פתחתי את הבלוג (בעזרתה האדיבה של פפרי !)
הגענו לשלב מאד משמעותי: בימים האחרונים אני מגלה שהוא הבין את העניין. אם עד עכשיו זה לא נעשה קוגניטיבית אז פתאום הוא מתחיל לעשות את הקשר בין פיפי -למה שיוצא לו -לשירותים -לשליטה בזה.
אני זוכרת שבשמת כתבה שהם מתחילים לעשות כשלוקחים אותם ועד היום זה תמיד היה מצב בו לקחתי ואולי הצלחתי לדעת שיש לו ואולי לא, אבל מאז שחל השינוי הוא פשוט מנסה לעשות כל פעם שאני לוקחת אותו וזה די מדהים בעיני.
הוא גם מפספס כמובן אבל אחרי הרבה זמן של בעיות תקשורת קשות והרבה מכנסיים רטובים עברנו לשלב של תקשורת שהוא יוזם. הוא נענה לכל נסיון לפשפוש ואם אין מבהיר שאין לו. הוא מוכן לעשות קקי במקטין אסלה (אם כי גם מפספס קקי פתאום יותר מפיפי משום מה). בלילות אני מקפידה לפשפש כשהוא קם בפעם הראשונה והוא שומר על עצמו יבש עד שאני לוקחת אותו שוב בבוקר (אחרי לפחות שלוש הנקות).

אני רוצה לכתוב לעצמי על השתלשלות הענינים כדי לא לשכוח :
קודם היה שלב של פספוסים נוראים וחוסר תקשורת מוחלט שהתחיל עם לחץ מצד אמא עד שנפל האסימון שעוברים לדף מעבר מבלי חיתולים לגמילה (לדעתי תוצאה של חוסר הבנה מצידי שהוא נמצא בשלב שאיננו שביתה אלא מעבר לגמילה. כלומר לרח לי זמן להבין אני צריכה לעבור לפתרונות אחרים ולא אלא שנמצאים בשלבי שביתה)

הוא מתחיל להגיד פיפי או קי ולקשר לאקט עצמו

אחר כך הבנה שהוא מנסה להשתמש בסיר כבר כמה זמן וצריך לשבת איתו קצת, לספר איזה סיפור ולהוביל לזה שיבין שקקי עושים בסיר או בבית שימוש באיזור האמבטיה. אבל בעיקר שיש לו אפשרות לשלוט בענין הקקי פיפי והוא הופך להיות זה שמוביל את העניין. נכון שאמרנו שאין מצב שבו הילד בשל להוריד חיתול אבל אני מרגישה שיש מצב בו הילד בשל לקחת את האחריות אליו.

ואז יש פתאום הסכמה שיפשפשו אותו והענות מצידו לפשפוש. אחרי שלמעשה הפסיק לפשפש ביוזמתי. למעשה חזר לפשפש כשמציעים לו או ליזום בעצמו (אומר פיפי )

אחרי כמה ימים פתאום מבינה שהוא מבין משהו שקודם היה לו פחות נהיר ולמעשה עובר למצב של נסיון מצידו להישאר יבש

כל זה בגיל שנה וחמישה חדשים שנדמה לי שהבחנתי שיש סביב הגיל הזה איזו נטיה לעבור לגמילה מצד הילד (ממה שקראתי, וגם זכור לי שפגשתי אמא בגינה שהבן שלה בגיל הזה גם עבר להיות בלי חיתול)

ועוד וידוי: אין לי ספק בכלל שאם לא הייתי יודעת על האפשרות של לגדל בלי חיתול לא הייתי מנסה אפילו להוריד לו את החיתול עכשיו: אני קולטת עד כמה כל הסביבה שלי משאירה את הילד עם חיתול עד גיל שנתיים שלוש- תלוי מתי נופל האביב כשרוצים לעבור לגמילה...זה פשוט מדהים אותי עד כמה אנחנו יוצרים ניוון מערכות בלי להיות מודעים אפילו לענין הזה

שוב יש להודות לבשמת שהצליחה לעורר מהפכה , אצלי לפחות.

מצד שני הוא גם לומד שהחיתול הוא לא בית שימוש. האם זה תקף גם לגבי הלילה?
כן!
למה לא תחזיקי איזה כלי, לא גדול, ופשוט תצמידי לו אותו לירכיים, שיעשה? את לא צריכה ממש ממש לקום בשביל פשפוש....

_אני תוהה אם היה לי נכון להתחיל את התהליך הזה כל כך מוקדם עם הילד שלי? המאמץ הוא אדיר. נכון, הוא מספק במידה בלתי רגילה (אני אפילו חשה תחושת התמכרות לענין, שאני חושבת שעולה אצל הרבה מהכותבות במדור). האם לא נכון יותר להתחיל כשהילד מתחיל ללכת? האם הלחצים שחשתי בגלל התהליך הזה היא כדאית? התחושה הזו של התמכרות לענין, והסיפוק כשזה מצליח- האם זה נכון? האם זו לא טעות לגדל כך ילד. אולי עדיף לחכות לשלב שהוא בוגר יותר ואז להוריד את החיתתול לגמרי? ולפני כן רק חלקית. למה ההתעקשות שלי להוריד לו חיתול במצבים כל כך בעייתים כמו הליכה לשגרירות או לחברים או לסבתא ?
למה העיסוק האובססיבי בענין הזה? אני מניקה ועדין זה לא מעסיק אותי כמו הנושא הזה. ובעיקר מטרידה אותי תחושת ההצלחה או כשלון שמלווה אותי מהרגע שהתחלתי בזה: כי לא הצלחתי להשתחרר ממנה והיא נראית לי מאד בעייתית._
בא לי לשמוע מה יש לבשמת וקרוטונית לאמר בנושא.....
הקטע הוא להיות בקשב, לאו דווקא שהוא יהיה יבש.
חוצמזה, זה כמו להיות בקשב להבין שהוא עייף, או רעב, או צריך ליטוף. זה צורך. לדעתי.... התמכרות? אולי... אני רוצה קצת להתבונן בזה לכמה זמן....
אגב- ההנקה, העסיקה אותך (אני בטוחה) בשבועות הראשונים, עד שלמדתם זה את זו, עד שמצאתם את הנוסחא, ועד שהכל הפך זורם וטבעי- שאת יודעת שהוא צריך לינוק, שהוא יודע איך, שאת יודעת להפסיק כשיש לו גאזים.... כאן התקשורת זורמת.
ועכשיו, כשהוא רוצה לינוק, הוא מבקש ואת מניקה.
אבל- בפשפוש- יש ציפיות- שיודיע, שלא יעשה כשהוא עם בגדים, שלא יעשה על המיטה, שלא יעשה על הרצפה, וכו'....
התקשורת עוד לא זורמת, ובגלל זה יש עליות וירידות, ושביתות. ואני לא בטוחה שאפשר להשות את זה להנקה.
יודעת מה? (הלכתי לקחת אוכל...)
עלתה לי מחשבה- אני חושבת שזה שרירותי למדי להשוות ב"ח להנקה-
למה לא להשוות את זה לבעיות הרדמה? אצלי לדוגמא יש סיפור מתמשך עם זה, בערך מאז שנולד... יש לי עם הנושא קשיים יותר מתמשכים ויותר מתסכלים מאשר עם הב"ח.
או למצב שהוא עומד לך במטבח, ודורש "אתזה" ואת פותחת ארון אחרי ארון, מוציאה דבר אחרי דבר, מתוסכלת, לא מבינה איך לעזור לו..? זה דווקא יותר מתקשר לי עם ב"ח- קשיי תקשורת. את לא מבינה מה הוא רוצה, והוא לא מבין למה את לא עוזרת לו....
סתם, נקודה למחשבה....
טוב, חייבת לסיים כרגע (אגב הרדמה..) לא ישנו כל הלילה, ואני עדיין לא מבינה מה בדיוק קרה שם.... (מקווה שלא יהיה שידור חוזר.)
בהזדמנות...@}

פפרי התכוונתי לענין הלילה. האמת די עליתי על זה שבהתעוררות הראשונה הוא בעצם צריך פיפי ואם אני מצליחה לפשפש אותו אז הוא יכול תאורטית להישאר יבש עד הבוקר. הכל תאורטי כי אצלי הוא בלילה עם חיתול. למען האמת אני תוהה לשם מה אני צריכה לפשפש אותו פיסית ולא לתת לו לפשפש כשהוא קם, להחליף חיתול ולחזור לישון. אני יודעת שהשאלה הזו מנוגדת למעשה לדרך המחשבה בבלי חיתולית אבל בשעות הלילה אין לי כח.
בעצם זו גם שאלה עקרונית: במשך היום ברור שאם יש לו חיתול אני לא אדע כשהוא עשה ולא אוכל להשב את תשומת ליבו לפספוסים. מצד שני הוא גם לומד שהחיתול הוא לא בית שימוש. האם זה תקף גם לגבי הלילה? אני באופן אישי ניסיתי לפשפש אותו בלילה והחלטתי להפסיק כי הרגשתי ששנינו לא נהנים וסובלים מהתהליך. הוא מתעורר הרבה לינוק ואני לא רוצה להתרטב. אבל אחרי שהתקדמנו לכיוון גמילה הרגשתי שזה הזמן לנסות לפשפש גם בלילה ויחד עם זאת אני עוד משאירה אותו עם חיתול. מה זה משנה בעצם אם הוא עושה בלילה בחיתול או במכנסיים? נכון, יש שיגידו שכשהוא עושה במכנסים הוא מפתח מודעות לכך שתוביל אותו להפסיק אבל אני גיליתי שבעצם הוא עושה את הפיפי של הלילה רק בסביבות תשע עשר, או עם התעוררות הראשונה. הוא מאד לא אוהב שאני לקוחת אותו לפשפש ואני מבינה אותו. אבל נהנית לראות שהוא קם עם חיתול יבש
השלב הבא יהיה להוריד את החיתול בלילה אבל האמת שאני מחכה שכמות היניקות לילה תפחת (אם באופן עצמאי או יזום על ידי) כדי להוריד את החיתול. פחות יניקות לילה-פחות התעוררויות לילה אני מקוה.
כל הברברת הזו היא גם לרשום לעצמי את שלבי ההתפתחות במודעות שלו בנושא הפיפי קקי

דרך אגב במהלך היום הוא חזר לתת לנו לפשפש אותו אם צריך. זו בהחלט הקלה. נראה לי שכשהלחץ ירד הוא פשוט שחרר. כרגע אני גם מקוה להגיע למצב שבגן הן יתחילו להושיב אותו על סיר לפני שנת הצהריים או מייד אחריה.

מה לגבי משך הזמן בין פיפי לפיפי? נראה לי שהוא שותה המון ויש לו המון פיפי. קשה לעמוד בקצב הזה. הוא עדיין לא יוזם הליכה אם יש לו אבל אם מעירים את תשומת ליבו אז הוא כן משתף פעולה ואומר פיפי והולך לסיר. זה עדיין פלא בעיני.


אני תוהה אם היה לי נכון להתחיל את התהליך הזה כל כך מוקדם עם הילד שלי? המאמץ הוא אדיר. נכון, הוא מספק במידה בלתי רגילה (אני אפילו חשה תחושת התמכרות לענין, שאני חושבת שעולה אצל הרבה מהכותבות במדור). האם לא נכון יותר להתחיל כשהילד מתחיל ללכת? האם הלחצים שחשתי בגלל התהליך הזה היא כדאית? התחושה הזו של התמכרות לענין, והסיפוק כשזה מצליח- האם זה נכון? האם זו לא טעות לגדל כך ילד. אולי עדיף לחכות לשלב שהוא בוגר יותר ואז להוריד את החיתתול לגמרי? ולפני כן רק חלקית. למה ההתעקשות שלי להוריד לו חיתול במצבים כל כך בעייתים כמו הליכה לשגרירות או לחברים או לסבתא ?
למה העיסוק האובססיבי בענין הזה? אני מניקה ועדין זה לא מעסיק אותי כמו הנושא הזה. ובעיקר מטרידה אותי תחושת ההצלחה או כשלון שמלווה אותי מהרגע שהתחלתי בזה: כי לא הצלחתי להשתחרר ממנה והיא נראית לי מאד בעייתית.

מרגיש שאת פחות לחוצה/פחות עסוקה בזה/כו', והוא פחות לחוץ, ופחות מתפספס
מה שבטוח שברגע שהתחלתי להתעסק במשהו אחר שהטריד אותי ועזבתי את הפספוסים הכל התחיל לללכת הרבה יותר טוב

נו... אמרתי או לא אמרתי... פפפפפפפפפפפפפפפפ לשחרררררררררררררררררר.....
וגם תזכרו את זה בכל משבר אחר, לא רק בענייני פיפי. תמצאו מהר עיסוק אחר והכל יעלם כלא היה. בחיי, זה הפתרון המושלם לכל המשברים המוזרים שתוקפים את הבת שלי עד היום. ברגע שמפסיקים להתעסק ולנבור ולחפש סיבות וכו' דברים נוטים להסתדר מעצמם.
בהצלחה בהמשך.

עצות למישהי?
לגבי מה? לא קלטתי...
הרצון שלו או התעוררות הענין שלו בשני הפריטים הללו דוקא עכשיו?
עכשיו זה מדליק ומעניין לו... תני לו, העיקר שהוא עושה... כמו שאצלנו, הוא לאיזו תקופה רצה על שרפרף מול האסלה, ועכשיו הוא מעדיף כלי צמוד אליו לרגליים.... (מקדימה, קרוב לאיזור הקריטי... יש מבינה?)
חוצמזה,אני צ'כה לעדכן את הבלוג, ומה זה אין לי כוח, ולא בא לי שזה ישתנה עוד פעם..... אז אני אחכה, אם זה ישאר ככה עוד איזה שבוע, אעדכן...

מה שבטוח שברגע שהתחלתי להתעסק במשהו אחר שהטריד אותי ועזבתי את הפספוסים הכל התחיל לללכת הרבה יותר טוב.ובכל אופן התחושה שלי הרבה יותר טובה גם כשיש פספוסים.
גם אני...שמתי לכמה ימים ח"פ \-: .... בעיקר בלילה, ורמת הפספוסים ירדה. כאילו- את מורידה מעצמך את הלחץ בכיוון הזה, והוא מרגיש שאת פחות לחוצה/פחות עסוקה בזה/כו', והוא פחות לחוץ, ופחות מתפספס....
בהצלחה@}

במשך היום כל פיפי הוא אומר פיפי תוך כדי שעושה. אתמול הצלחתי פעמיים לתפוס את זה בזמן והיתה גם (בפעם הראשונה) ישיבה על מקטין אסלה בשירותים של הגדולים לפיפי. מעדיפה פחות את המקטין אבל כנראה שהוא מתרגש ממנו.
משהו מוזר קצת: אני אמנם הושבתי אותו לפני הרבה חודשים על סיר והוא ראה שקניתי את מקטין האסלה אבל מאיפה הרצון שלו או התעוררות הענין שלו בשני הפריטים הללו דוקא עכשיו? אני יודעת שבגן הוא לא עושה בהם שימוש וכל הילדים שם (יותר גדולים ממנו) עם חיתול אז זה מאד מפתיע אותי.
מה שבטוח שברגע שהתחלתי להתעסק במשהו אחר שהטריד אותי ועזבתי את הפספוסים הכל התחיל לללכת הרבה יותר טוב.ובכל אופן התחושה שלי הרבה יותר טובה גם כשיש פספוסים.

אחרי שהיינו כל השבת אצל הסבתא עם שני פספוסים בלבד כולל קקי בשירותים התחיל ממש להגיד פיפי כל פעם שהוא עושה או כמעט עושה. הבעיה שלא מספיקים להתארגן וזה כבר יוצא. כלומר הוא יותר מכריז שהוא עושה פיפי מאשר מבקש שניקח אותו לעשות על פי הבנתי . יש בכל מקרה התקדמויות גדולות מאד בכל התחומים כרגע : שפה, התנהגות, יניקה כך שאני נותנת לדברים ליזרום ונראה לאן זה יתקדם. הלילה קם יבש אבל אין לי מושג אם יש דרך להמשיך את זה הלאה: הוא ינק בלילה כמו שתמיד הדבר היחיד שהיה שונה היה שפשפשתי אותו כשהתעורר בערך בתשע. לדעתי ינק לפחות שלוש פעמים בלילה או יותר. אולי ההתקדמות של מה שקורה לו ביום עושה איזה שינוי לגבי הלילה? כבר היו לי כמה לילות יבשים שחלפו כמו לא היו...עצות למישהי?

אם ככ הנשאר רק למוסס את ההתנגדות ולפתור את הבעיה הנוכחית (שמנסיוני בלי קשר להתחלה מוקדמת או מאוחרת או לפשפושיחם בכלל יעלם כלא היה ברגע שתפסיקי להתעסק בזה).
מקוה שאת צודקת ומנסה להניח לזה כמה שיותר...

זה היה עם ובלי קשר. עשינו בהתחלה פחות או יותר לפי זמנים כי למדתי את הסימנים ולהקשיב להרגשות שלי תוך כדי. אבל חלק עיקרי מהעניין היה לחבב את החפץ הזר הזה שנכנס לחיים שלה עליה. מהר מאוד היא למדה לקשר בין הסיר ליציאות, לפני כן לא היתה לנו מודעות רבה. פעם אחת היה יוצא משהו במקרה ואחר כך היא כבר למדה מה עושים שם. בלי אמביציה הכל בכייף במשחק וכן הייתי יושבת איתה כי ככה היה לה נעים יותר לשחק גם בלי סיר. אגב, אם הוא גדל בלי חיתולים אז יש לו כבר מודעות, לא? אם ככ הנשאר רק למוסס את ההתנגדות ולפתור את הבעיה הנוכחית (שמנסיוני בלי קשר להתחלה מוקדמת או מאוחרת או לפשפושיחם בכלל יעלם כלא היה ברגע שתפסיקי להתעסק בזה).

במקום שהיא תשב על הרצפה בזמן שאני משחקת איתה, נהגתי להציע לה לשבת על הסיר
קראתי שוב אז יש לי שאלה: את מתכוונת שפשוט במשך היום בלי קשר לסימן ממנה או הרגשה שלך,
ישבת איתה כשהיא על הסיר? זה קצת לא מסתדר לי עם מה שאני נוהגת לעשות. הרי הכוונה שלי לפתח לו מודעות ולא להרגיל אותו לשבת שעות עד שיצא לו משהו שבמקרה נופל לסיר מתחתיו.

בהמשך לדיון אני חושבת שאולי ההבדל טמון בגדילה בלי חיתולים ומעבר לעשייה במקומות מסוימים באופן עצמאי לבין גמילה מחיתול. מאחר והוא גדל בלי חיתול (וכבר העירה לי אום שהכותרת של הבלוג שלי לא נכונה ובצדק) אז השלב של מעבר למקום בו עושים היה טבעי לו והטעות שלי היא שלא ידעתי איך לנהוג. הוא מיוזמתו התחיל לשבת על הסיר ולהביא אותו, או ללכת לאיזור האמבטיה וכן הלאה כשיש לו פיפי. אני נכנסתי לאמבציה שהנה זה אומר שהוא כבר מוכן ללכת בכל פעם לעשות ואין לו יותר פספוסים. הלחץ שלי הוביל אותו למרד. הוא ממש לא נכנס לאמבציות אלא להפך ,כמו שאומרים 'השתין עלי בקשת' תרתי משמע....

פפרי-איחולי החלמה מלאה !
נראה לי יותר כמו- שעושה דווקא- בדרך שלו, בזמן שלו, במקום שהוא בוחר
מתאים גם למה שאני מרגישה ממנו

אצלנו בגיל הזחילה והעמידה מאוד עזר להושיב אותה על הסיר עם משחק שתופס להרבה זמן
תודה על התובנות ילדת טבע. את יכולה לפרט יותר לגבי עצם ההליכה: את מחליטה ללכת איתה כשאת מרגישה שהיא צריכה? את פועלת לפי שעות קבועות? אני ממש מרגישה שלפתות אותו להישאר זו טעות מבחינתי ויש גבול דק שבין להמשיך לשבת עוד קצת כדי שהקקי יפול בסיר ובין לנסות ממש להשפיע עליו שישאר להרבה זמן. כרגע הוא עושה בבוקר בסיר אם יש לו תוך כדי שהוא מבקש ממני לקרוא לו מהעיתון (אינטלקטואל הילדון...) במשך היום אני לא מנסה בכלל להושיב אותו שם ומחכה שמיוזמתו ילך לחדר אמבטיה אם יש לו פיפי ואז מורידה לו מכנסים והוא נכנס לעשות (כמובן שיש גם הרבה פספוסים כי כמו שאמרתי היתה בעיה של לחץ מצידי והוא עוד מפגין את הכח של הבחירה שלו) ובערב גם לפעמים יושב על הסיר ועושה. אני מאד מנסה לתת לו את הגילוי של הדברים כי לתחושתי זה שלב קריטי שלא ברור לשנינו וכל אילוץ או לחץ מצידי מוביל להתנגדות לענין מצידו.

לכן אני גםמחכה עם המשפחתון כי אני חוששת שהוא ירגיש שיש לחץ . מצד שני יכול להיות שדוקא שם יהיה לו יותר קל.

או, שיחררתי מהר מידי, פפרי, תרגישי טוב

אבל להושיב ל"שעות", עד לתוצר כלשהו
פפרי, ממי, הורמונים ועוד מיני דברים. יהיה בסדר, לא נפגעת. מי דיבר שעות? מי דיבר בכוח? רק עד שהמשחק ממצא את עצמו, הכל בכייף. בלי לחץ. זה המוטו שלי. כתבתי גם לך את זה בזמנו וגם פה הדבר הראשון שאמרתי זה-בלי לחץ אז מאיפה הצלחת להכניס כל כך הרבה כפיה במה שכתבתי?
חוזרת ומבהירה את עצמי ואת השיטה שבה נקטתי שדברי לא יוצאו שוב מהקשרם:
במקום שהיא תשב על הרצפה בזמן שאני משחקת איתה, נהגתי להציע לה לשבת על הסיר. בכוונה הייתי בוחרת במשחק עם פוטנציאל לישיבה ארוכה כדי להגביר את הסיכויים שבזמן הישיבה היא תייצר משהו. אם היתה מייצרת הייתי משבחת אותה ומעודדת (היה לנו שיר מעודד) ויחד היינו הולכות (היא זוחלת) לשחרר את הקקי/פיפי. תוך כמה פעמים, מדובר בטווח של שלושה ימים, היא כבר הבינה הפנימה ונהנתה מהסיר כל כך שהיתה בוחרת מעצמה לשבת עליו בלי קשר ומביאה בעצמה את המשחק שרצתה לשחק באותו הרגע. שוב מדגישה שהייתי מציעה לה, כמובן שעד שהיא הסכימה היו פעמים שעשתה על הרצפה ופספוסים היו לרוב גם אחר כך ולא מעט פעמים שהיא העדיפה לא לשבת או ישבה ועשתה בדיוק כשקמה.

_ככל שהלחץ שלך גובר ככה הוא משתדל יותר
אני מעט בספק.... נראה לי יותר כמו- שעושה דווקא- בדרך שלו, בזמן שלו, במקום שהוא בוחר..._
כאילו שהכוס מתמלאת, ונשפך רק הלמעלה
ושוב אם כבר הזכרת כוסות אז הגישה שלך היא בדיוק החצי הריק של הכוס (הגישה) שלי. אני מסרבת להגיד על תינוקות שהם עושים דווקא. בכל תחום ולא משנה מה. מהנסיון שלי, איך שמצפים ממישהו להתנהג הוא ימלא את הציפיות. להגיד שמישהו עושה דווקא זה ליחס לו רוע ( ברמה האנרגטית) שאני לא רוצה בכלל ליחס לתינוק ולא משנה באיזה גיל. תחשבי על זה.

להושיב אותה על הסיר עם משחק שתופס להרבה זמן (השחלות היה הלהיט) היינו יושבות יחד ומשחקות בלי לחשוב על התוצר הסופי, התחלנו עם הסיר ככה וברגע שהיה תוצר שיבחתי אותה (גם היה לנו שיר ניצחון שכזה שהיה מצחיק אותה), בהמשך היא כבר קישרה היטב בין הסיר לתוצר והיתה מביאה אותו לבד (בזחילה) ודואגת להביא גם משחקים להמתנה
זה בטח רק אני, וההורמונים, אבל להושיב ל"שעות", עד לתוצר כלשהו, קצת (באמת שטיפטיפה) מזכיר לי ש קט קטית סיפרה שהיא זוכרת שאסור היה לה לקום מהסיר עד שעשתה....
אז נכון, צעצוע, ובכיף ועם שיר- אבל למה צריך לשבת עד שעושים? קצת \-: בעיניי...
מוזמנת למחוק, אם פגעתי בכותבת......
אגב, גם לגבי-
ככל שהלחץ שלך גובר ככה הוא משתדל יותר
אני מעט בספק.... נראה לי יותר כמו- שעושה דווקא- בדרך שלו, בזמן שלו, במקום שהוא בוחר...
ככל שאת מפעילה יותר לחץ (אפילו תת מודע) הוא יותר "בורח" ממך. (ככה זה אצלנו, עוד לא ממש כתבתי, אכתוב בימים הקרובים, מתאוששת מחלה ארוכה נורא)
ועוד אגב- כל חצי שעה- זה בגלל שבורח לו. בורח לו קצת, ואז אח"כ השלפוחית מתמלאת עוד פעם עד הסוף, ועוד פעם בורח לו- כאילו שהכוס מתמלאת, ונשפך רק הלמעלה.... מבינה? |-:
הולכת לנוח איתו, נדבר בהזדמנות...
@}

שלום לך אצילה. פעם ראשונה שאני נכנסת לבלוג וישר נופלת על שביתה. גם אנחנו התחלנו בלי חיתולים מאוחר עם הבכורה, בגיל 10 חודשים כמעט. עכשיו אנחנו כבר עם הבן השני מתרגלים מהלידה כי חבל על כל רגע.
באשר לשביתה, את צריכה למצוא דרך להרגיע את הלחץ מפספוסים, אם זה לבלות רוב היום בחוץ (מתחמם שם), אם זה להסתובב עם טטרה בסביבה באופן קבוע ולתרגל מנטרה חביבה של "לא אכפת לי ממכנסים רטובים ושלוליות" או משהו בסגנון, כי ככל שהלחץ שלך גובר ככה הוא משתדל יותר מה שיוצר לחץ אצלו ופספוסים. אצלנו בגיל הזחילה והעמידה מאוד עזר להושיב אותה על הסיר עם משחק שתופס להרבה זמן (השחלות היה הלהיט) היינו יושבות יחד ומשחקות בלי לחשוב על התוצר הסופי, התחלנו עם הסיר ככה וברגע שהיה תוצר שיבחתי אותה (גם היה לנו שיר ניצחון שכזה שהיה מצחיק אותה), בהמשך היא כבר קישרה היטב בין הסיר לתוצר והיתה מביאה אותו לבד (בזחילה) ודואגת להביא גם משחקים להמתנה. אני בעד להגדיר מקום ספציפי בבית בהתרוקנות ולא לפזר למשל-עושים רק בסיר ולא גם בסיר וגם בשירותים וגם באמבטיה וגם וגם... זה יכול לבלבל מאוד, גיוון יגיע מאוחר יותר. אגב טוסיק חשוף-חשבת לנסות מכנסי חריץ ? עם הבת זה היה מאוד יעיל בשלב הזה.

יו פפרי את גדולה שענית לי כל כך מהר. איפה אפשר לקרוא על השביתה הגדולה שלכם? לא מצאתי בבלוג או בדף בית שלך. אני סקרנית מאד!
אני פשוט אנסה להוריד מהלחץ
כרגע אנחנו במין שלב ביניים- הוא מוכן לשבת על הסיר לעשות קקי בבוקר ולפעמים בערב. במשך היום הפעלתי יותר מדי לחץ ללכת לסיר לפיפי וזה לא עובד אז היום אני פשוט לא אזום שום דבר ונראה מה הוא יעשה. הייתי משאירה אותו בלי מכנסיים בכלל רק שאני מעדיפה את הפספוס במכנסיים על פני השלוליות על הריצפה . מה גם שהוא מתיישב וזה מתכון בטוח להתקררות.
לגבי לעמוד על או ליד האסלה- הוא הסכים כמה ימים לעמוד על האסלה להשתין פנימה אבל מאז לא ואני לא רוצה להכניס שרפרף כי ברור לי שזה יהפוך למשחק שלו ואין לי חשק לעמוד לידו בזמן שהוא עולה ויורד ממנו...
מה שעוד שמתי לב זה שבעיקר הוא מאס בחלל האמבטיה כמקום לעשות בו ועכשיו הוא רוצה לעמוד ולהשתין על הדלת לגינה תוך כדי משחק בידית...אני מרגישה שזה אולי בגלל לחץ שלי ומצטערת קצת כי אני מבינה שעשיתי טעות שאני יכולה לשים עליה אצבע: היה שלב בו הוא הלך לחלל האמבטיה כשהיה צריך ונתן לי להוריד לו מכנסים לפני , נר,נס עשה ויצא. מרוב התלהבות ניסיתי לעודד אותו לעשות את זה כל פעם שיש לו פיפי וזה יצר ממש אנטי שלו להמשיך. בשלב הזה התחילו פספוסים כל חצי שעה בערך.
בקיצור מתי כבר יכנס לי לראש הענין של לתת לו את המרחב ולסמוך עליו בענין הזה?! יותר מדי לחוצה מדברים מסביב...

פתרונות שמצאתי לשביתה הנהדרת שלנו-
כלי ליד המיטה, בו הוא עושה לפני ואחרי השינה- הוא אוהב את הכלי- כלי לא גדול (כלי לנטילת ידיים) שאני מצמידה אליו והוא עושה ונהנה.
שרפרף ליד השירותים, שיעמוד כמו גדול ויעשה לתוך השירותים (בערך...). יכול להיות שהוא לא רוצה לשבת יותר?
אל תדאגי, לא הכל מושלם, אפילו לא אצלנו אבל לפחות 3-4 זוגות פחות ביום. זה הישג. הישג משמעותי!
(welcome back)
@}

היום עשה פיפי על עצמו הסתכל למטה ואמר פיפי- פעם ראשונה שאני מזהה אצלו מודעות לענין באופן כל כך ברור.
אחר כך אמא נכנסה ליותר מדי לחץ לגבי העניין והוא התעצבן בצדק. עשה פעמים במכנסים כשישב עלי (מזמן לא החלפתי שני זודות בערב אחד) אבל אחר כך בדרך למקלחת עצר עם אבא ומיוזמתו עשה בסיר. אבא הרבה פחות לוץ בענין.
להפסיק את הלחץ סביב הענין כמה שאפשר ולהתחיל לשחרר....

מתלבטת אם לשתף את המטפלת במשפחתון בענין הסיר- חשבתי לחכות לראות שאכן דברים מתפתחים לפני שאני מתחילה להוסיף עוד לחצים. לכן גם הפסקתי לשתף את הסביבה בענין הזה- עדיף פשוט לנטרל כל מתח מיותר

בעקבות דיאלוג עם קרוטונית בדף שביתת פשפושים הבנתי שאני צריכה לעבור לגמילה מוקדמת מחיתולים
אחרי תסכול שנמשך כבר מאז שחזרנו מהנסיעה המוצלחת לאילת אתמול היה יום שהסתיים טוב
בתקופה האחרונה הוא התחיל להביא לי את הסיר אבל כל פעם שהושבתי אותו עליו הוא פשוט קם ממנו מייד או שהוא סירב לשבת בלי מכנסיים והתעקש לשבת עם הבגד. בכל מקרה יש לו אמא עם תפיסה איטית. הייתי צריכה לקרוא את כל המאמרים במדור כדי לנסות גישה יותר יצירתית ואתמול בלילה הוא ממש עשה את כל הסימנים שיש לו משהו מתבשל: משך לעצמו את המכנסיים ואפילו נדמה לי שאמר קי אז לקחתי אותו לשירותים ושם הורדתי לו מכנסיים והוא התיישב על הסיר ובשלב הזה אימצתי את כל העצות והתחלנו לקרוא עיתונים ולדבר כדי להשאיר אותו על הסיר ואיזה כיף- זה הצליח. הוא לא קם עד שלא סיימנו את כל הקקי והפיפי...
אני מודה שלמרות הנסיון שלי לא להכניס לסיפור תחושות של הצלחה מהענין הרגשתי כל כך טוב מהקקי הקטן הזה בסיר
היום בבוקר עשינו את אותו הדבר ושוב הקקי היה בסיר. אני כרגע מחכה ראות מה יקרה במהלך שעות אחר הצהרים שהן השעות הקשות יותר: רוב הפספוסים קורים אז ויש ממש סירוב ללכת איתי לפשפש באמבטיה. הולכת לנסות את הסיר ולראות

עוד כמה מחשבות בלוגיות:
מודה ומתוודה שהתסכול אצלי נבע בעיקר מתחושה של חוסר הצלחה בענין. אני יודעת שזו לא המטרה ואין לזה שום קשר להצלחה או כשלון אבל מאד תסכל אותי שפתאום לא היתה תקשורת בכלל סביב הענין
ברור לי שהינו צריכים לעבור שלב וחשבתי שאנחנו באיזה מקום ביניים- מצד אחד כבר לא רוצה שאמא תיקח אותו ומצד שני עדיין לא לוקח אחריות אבל כנראה שיש מקום אפשרי בטווח בין שניהם:
הוא מבין ומודע לצרכים שלו ומעדיף לעשות אותם כשהוא בוחר. לפעמים מפספס וזה לגיטימי אבל ניסה מאד למצוא איתי איזו דרך ביניים שקשורה בסיר. איזה מזל שקלטתי את הענין ושוב תודה לעצותיה של קרוטונית

החלטתי לעדכן את הבלוג לאור ההתפתחויות:
כאמור הילדון נכנס למשפחתון בגיל שנה. עד אז היה כבר ממש בלי חיתול ועם אמא צמודה. מאחר והוא נכנס בלי חיתול המטפלת קיבלה את זה ונסתה כמיטב יכולתה לעזור לו לפשפש. בכל מקרה היא משאירה אותו בלי חיתול. מה שקורה היום הוא שכשהוא חוזר הביתה הוא ממש מפשפש במכנסיים בלי הכרה. זה יכול להיות 4-5 זוגות רק בין 5 ל7 בערב. אני כבר קיבלתי את העובדה שאולי כל מה יצרתי לו זה בלבול ואני פשוט צריכה לזרום עם זה אבל לפני שבוע נסענו לאילת ואיזה פלא- הוא לא הרטיב פעם אחת את מכנסיו במשך כל הטיול. ההבדל המהותי הוא החוץ מול הבית- הוא פשוט מסרב לפשפש באמבטיה. בחורף אין תמיד אפשרות לקחת אותו לגינה והאמת שאני גם מנסה שיבין שיש מקום לפשפוש והוא חלל האמבטיה הכולל את האמטיה עצמה. השירותים. הסיר שעליו הוא יושב ולא עושה בו פיפי למרות שפבהיותו תינוק כן עשה, והרצפה שאפשר לפשפש עליה. לפני הנסיעה קצת ירדתי מהענין וחשבתי שהוא פשוט לא רוצה לשתף פעולה ועכשיו אני מבינה שהמיקום והטבעיות שזה נעשה בחוץ היו מאפשרים לי את זה אבל מה עושים? חזרנו הביתה. אין לי אופציה לטייל כל היום בחוץ. כשאני יודעת שיש לו אני מורידה לו מכנסים ואם זה מצליח אז הוא עושה בחדר אמבטיה ואם לא אז איפה שבא לו...היום בבוקר הוא עשה קקי בחדר שלו על הריצפה. פשוט היכן שרצה לצייר אחרי שהורדתי לו מכנסיים. אז מה עושים?
בינתתיים אני אומרת לו שלא עושים על הריצפה בבית ומבקשת שבפעם הבאה יגיד לי ואני אקח אותו. למען האמת אני מרגישה שהוא מודע לכל הענין. אני מרגישה שהוא בהחלט היה כבר יכול להגיד לי כשיש לו כדי שאוריד לו מכנסיים מה שהוא לא יכול לבד אבל הוא מעדיף להישאר עם הבגדים ולעשות איפה שבא לו. היו קטעים שהבנתי שהוא רוצה ללכת לבד לאמבטיה ולעשות שם ואני רק צריכה להוריד לו את המכנסיים אבל מאז משהו השתנה והוא לא הולך לאמבטיה אלא עושה איפה שהוא רוצה.
אני תוהה איך פותרים את זה- אולי הוא לא רוצה שאני אגיד לו מתי שיש לו ואקח אותו מתי שאני רוצה. טוב, אז אני יכולה להתעלם ולחכות שהוא ירמוז או יגיד לי ,או יכולה ליזום בעצמי. משהו לא מסתדר לי....הוא רוצה לבד אבל לא ממש לוקח אחריות על עצמו. אולי אני דוחפת אותו יותר מדיי???

הי..
קודם כל- את נעלבת ממני?
כי ממש לא התכוונתי- פשוט הצחיק אותי שחשבת שאת נדחפת....

אבל אני ממש מותשת מההנקה המלאה
רגע, רגע, רגע. את מניקה מלא מלא? זאת אומרת לא אוכל, לא כלום? לגמרי? (פפרי פעורת פה לכמה שניות)
יכול להיות שעובר עליו משהו נפשי בגלל המעבר מהבית -לגן, מאמא- לשתי גננות, מלבד עם אמא -לעם כמה ילדים (כמה בעצם?) והוא פשוט "נצמד" כדי לקבל בטחון, לקבל "אמא", לקבל פרטיות, קרבה, מה לא....
וגם, אני מאמינה, שהם צריכים בשלב כלשהוא להתחיל לאכול אוכל מוצק, כי פיסית הקיבה גדלה (כי החלב הרי נותן הרבה הרבה הרבה יותר מהאוכל של ימינו) והחלב פחות משביע, גם את לא היית יכולה לחיות על "שייקים" תקופה ארוכה מדי, כמה משביעים ומזינים שיהיו... אז אולי השלב הזה הגיע - גם אני לא התחלתי מיד בגיל 6 חוד' לתת לו אוכל, אלא בערך 8 חוד', וגם מעט ומסויים, ורק לא מזמן הוא התחיל ממש לאכול "ארוחות" של ממש, שהוא אוכל עד שהוא לא מסוגל, וגם לא מבקש לינוק אח"כ....
אם את לא מניקה מלא מלא, אלא המון- אולי הוא נורא רעב וצמא, לא שאני רומזת שאת מזניחה, אבל גם לי היו כמה ימים כאלה, עד ששמתי לב ש"יוצאות לו העיניים" כל פעם שאני שותה, או לוקחת ביס ממשהו... פשוט לא שמתי לב.
אולי מה שאת מציעה לא טעים לו, והוא לא רוצה, ואת חושבת שהוא שבע...? אולי הוא צמא, ואת בכלל לא חשבת על זה?
שוב- אני בטוחה שאת אמא נפלאה, ומסורה, אין לי ספק- אבל לפעמים לא שמים לב.... במיוחד שאת אומרת שאחה"צ- אולי הארוחה לא הספיקה לו, או לא היתה טעימה והוא רוצה לאכול, אבל זה לא זמין לו, בעצם?
אולי בגן הוא רגיל לאכול ארוחה משביעה, ובבית הוא רק יונק, ואז הוא יונק יותר כי הוא רגיל לאכול בשעה הזאת, ואז הרעב "נמתח" לכל אחה"צ?
חוצמזה, אולי את צריכה תוספי מזון? אולי את בהריון? אולי את לא אוכלת מספיק? אולי שינויי מזג האוויר? יש הרבה סיבות לתשישות.... אולי חוסר ברזל? אולי חוסר בי12?
חלק מהעניין זה שבגלל המחלה הוא פשוט עזב לחלוטין את המוצקים. אאאאהההה.... (קוראים לזה ADD..... כאן, במחוזותינו קוראים בזיג זג.)
אמממ. אולי תקחי מלאן ויט' C? אולי מולטיויטאמין בכמות כפולה? אולי הוא צריך ויטמינים.
אולי תציעי לו תה? (פעם כשהיתה לי דלקת בעין השפרצתי על היד, כדי למרוח- וזה ממש בטמפ' של תה חמים....)
אולי מרק טוב? את שניהם אפשר גם בבקבוק....
אולי קריר לו בלילה, ואנחנו לא מרגישים את זה כמוהם וזה מתיש אותו בנוסף למחלה, או לא מאפשר לו לצאת ממנה?

סליחה על המגילה... אני תמיד שמחה להצעות של אנשים שרואים מבחוץ, אז חשבתי שאולי זה יעזור לך.... אם לא בא לך עליהן, תמחקי. בסבבה.... @}

חוצמזה- אני שמחה שיש תקשורת טובה- אולי תבואו, והוא יעביר שיעורים פרטיים לפשושי? כי חוצמהפעמים של ההתעוררות, וכשהוא צריך גדולים, הוא לא ממש מסמן. (אולי כן, ואני עאמה.... \-:)
חג שמייח

יש תקשורת טובה מאד עם הפיפי והקקי אבל אני ממש מותשת מההנקה המלאה ....בגלל שהוא לא ממש נשאר יותר משעה שעתיים במשפחתון וכל החגים באמצע אז בעצם זה כמו שתמיד - שנינו ביחד כל הזמן, ובשעות אחרה"צ הציצי שלי פשוט כמעט לא יוצא לו מהפה. ממש קשה לי עם זה. אני מרגישה פיסית לא חזקה, אני מרגישה שאין לי כח כבר להיות ציצי מהלך על שתיים. כשההנקה היא פחות תובענית אין לי שום בעיה- להפך אני נהנית להניק הרבה יותר מבהתחלה. אבל התלות הזו רק בציצי מאד מקשה. חלק מהעניין זה שבגלל המחלה הוא פשוט עזב לחלוטין את המוצקים. אני מאד סומכת על הטבע ומאמינה שהרבה פעמים הוא יודע מה הוא צריך באותו הרגע אבל זה קשה לי. כמה פעמים כבר כתבתי כאן את המלה קשה. מה יהיה?

התחלנו משפחתון ובינתיים יש סירוב לעשות שם פיפי. יש להם דוקא מקום מתאים מבחינת מקלחת- זה כמו אצלינו: אין אמבטיה רק מקלחת פתוחה. בימים הראשונים ניסיתי גם אני לפשפש אותו שם והוא לא הסכים בשום אופן. אין אפשרות לקחת אותו לחיק הטבע. הן לא יכולות לצאת איתו. המטפלת מנסה לקחת והוא לא עושה אבל לדעתי היא תצליח כי היא אומרת שהיא יודעת שיש לו והוא מסרב ואז כשחוזרים לחדר הוא עשה. הוא למעשה עושה פעם אחת כשהוא שם (עד עכשיו השארתי אותו רק לשלוש -ארבע שעות). עכשיו כשאני חושבת על זה נזכרתי שהן לפעמים לוקחות אותו לסיבוב בחוץ כשקשה לו- זה איזור מאד יפה ובעצם אפשר להציע להן לנצל את זה לפשפוש.
אחד הדברים שבשמת כתבה בדף פתיחה הוא שילדים שגדלים ככה לא מתאפקים (כמו שילד שגדל ע"ח לומד לעשות). אז לפחות אחרי יומיים הוא התחיל לפספס שם.קצת הטריד אותי שהוא לא יתאפק.
בגלל שאחרי כמה ימים התחיל להיות לו קשה באופן כללי אז אני לא יותר מדי מקשה עם העניין של ב"ח וזורמת עם זה. אני יודעת שחשוב להן שהוא לא ילך אחורה עם זה.
לגבי קקי זה יותר בעיה וגם לגבי ימים ארוכים. בכל מקרה כרגע אני לא אשאיר אותו ליום ארוך. אז צעד צעד.

חוץ מזה אחרי חופש מקסים אנחנו חולים אז ממילא אנחנו בבית....

פשושי? בלבלת אותי לרגע... גם לבן שלך קוראים פשושי או שהאכלת את הבן של פפריקה?...
D-: !!!! LOL!!!!!

בעצם מה אני מתעלקת לך על הבלוג. המשך הסיפור בבלוג שלי.
אשכרה טיזר, הא, ער אציל ?
לפחות הלכת לקרוא, ראיתי .....

אצלינו יש קטע שהוא תמיד התמרד מאד בנסיעות ולא הסכים לשבת בכסא וכמובן שחלק מהנסיעה נגמרה בישיבה עלי עם הציצי עד שגיליתי שאם אני יושבת מקדימה ולא לידו (נוהגת או ליד בעלי, והוא במושב האחורי כי יש לנו כרית אויר), הוא לא מתלונן אלא מעסיק את עצמו...
כן, וגם.... אני גיליתי די מוקדם, שאני יכולה להניק אותו תוך כדי שהוא בכסא- זה דורש קצת אקרובטיקה, אבל זה מסתדר, ומסדר הרבה עניינים, כמו להרדם כשאמא יושבת לידו והוא רוצה לינוק....
(מה יהיה, כשנחליף את הכסא בכיסא שמתאים לגילו, והוא ישב עם הפנים קדימה... \-: מקווה שהוא יותר יהנה מהנסיעה מאשר ידרוש לינוק...)

מאכילה אותך בדיסת אורז....מצטערת פשושי
פשושי? בלבלת אותי לרגע... גם לבן שלך קוראים פשושי או שהאכלת את הבן של פפריקה?...
אם לסטות מהנושא לרגע, גיליתי שכל דגן ממצק מאוד את הקקי. עפ"י יצחק בן אורי עד גיל שנה וחצי שנתיים בכלל אין את האנזים שמפרק עמילן. במילא אורז (לבן) לא בא עם שום יתרון תזונתי (בלי ויטמינים ומינרלים) מלבד קלוריות.


אני שוב אחזור שלא בשביל זה אני עושה את זה אבל קצת נחת לסבתא בטח לא תזיק.....
השואות... זה בלתי נמנע. אני לא מאמינה שיש אמא שממש ממש חפה מזה, בטח לא בילד הראשון. לאחותי יש תינוק שצעיר בחודש מביתי וזה נורא קשה העניין הזה. מזל שהם באופן מדהים די דומים מבחינה התפתחותית. כמובן שאחותי מחתלת, אבל בד בבד היא גם פרסונה מעולם הפוליטיקה של איכות הסביבה כך שנושא הזיהום של חיתולים אינו זר לה. איזה יום היא ראתה אותנו בצהריים... בעצם מה אני מתעלקת לך על הבלוג. המשך הסיפור בבלוג שלי.

יש לנו עצירות וכואב לנו לעשות קקי....איי- . ככה זה שלאמא שלך יש בעיות תפיסה והיא מאכילה אותך בדיסת אורז....מצטערת פשושי.
לפחות אנחנו עוברים את זה בלי חיתול.
נראה לי שזה יותר קל.


היום הסבתא הגיעה מלאת גאוה(אמא שלי). יש לה חברה עם נכדה בדיוק בגיל של הילדון. בקיצור השואות מפה ועד הודעה חדשה מצד הסבתא השניה.אמא שלי משחקת אותה קול אבל זה מחלחל.היום אחרי שהיא שאלה את אמא שלי אם הוא כבר הוא הולך (עדין לא) אז אמא שלי אמרה- הוא לא הולך אבל הוא עושה פיפי לבד. הוא בלי חיתול כל היום. מיותר לציין שהצד השני נותר פעור פה וחסר מילים ....
טוב- אני שוב אחזור שלא בשביל זה אני עושה את זה אבל קצת נחת לסבתא בטח לא תזיק.....

צודקת- אני הלחוצה ומקרינה את זה על כולן...אתמול הבחורה ששומרת עליו הצליחה לפשפש אותו!!! זה גרם לי להבין שגם הן יצליחו במשפחתון.הבחורה שומרת עליו משהו כמו שש שעות כל השבוע אז כנראה שזה היה ענין של זמן ואמון אבל זה אפשרי.


בגלל שחשבתי כמה זה לבד-להירדם בעגלה
אני תמיד תוהה איך לפעמים הם לא בוכים ולפעמים באותה סיטואציה הם כן, וזה תמיד מה שאנחנו חושבות באותו הרגע.
אצלינו יש קטע שהוא תמיד התמרד מאד בנסיעות ולא הסכים לשבת בכסא וכמובן שחלק מהנסיעה נגמרה בישיבה עלי עם הציצי עד שגיליתי שאם אני יושבת מקדימה ולא לידו (נוהגת או ליד בעלי, והוא במושב האחורי כי יש לנו כרית אויר), הוא לא מתלונן אלא מעסיק את עצמו...

הקטע של איבוד הבטחון שלי הוא הכי בעייתי....
נראה לא קשור- אבל בעצם כן...
היום, אחרי שהפשוש פשוט לא נרדם בהנקה, החלטתי שאנחנו הולכים לטיול בעגלה.
הולכים, הולכים, הולכים, הוא לא נרדם, אבל היה רגוע, ואמרתי לעצמי "ניקח שמאלה, (במקום ימינה הביתה) ועד שנרד בירידה, הוא ירדם, ואת הדרך חזרה הוא יעמיק בשינה."
לקראת סוף הירידה, כשאמרתי לעצמי, "עוד דקה עושים יו-טרן"..... חשבתי לעצמי- איזה בדידות זו, להרדם בעגלה- מילא- במיטה שלך בבית שלך, אפילו לבד- אבל בבית. אבל כאן, הוא כאילו לבד, ברחוב (אמא לא נראית, אולי זה בכלל לא אמא שמה מאחור), ונראה לי כל כך לבד ועצוב.
לדעתי לא עברה דקה, והוא התחיל פשוט לבכות...
וזה עוד אף פעם לא קרה לי- הוא תמיד מאוד נינוח ואפילו נרדם כשהוא עייף....
ולא היה מוכן, ורצה רק על הידיים.
עכשיו- אם הייתי לוקחת ימינה, הייתי בבית בערך כשהוא התחיל לבכות. אבל לקחתי שמאלה- והיה לי מרחק כפול.... וכל הדרך הוא בכה... מה זה בכה....
בגלל שחשבתי כמה זה לבד-להירדם בעגלה....

הקטע של איבוד הבטחון שלך הוא הכי בעייתי.

כל זה מאיימת המחשבה על מה יהיה במשפחתון בשבוע הבא
תפסיקי להלחץ בגלל הגננות. זה התפקיד שלהן.
למה הן נלחצות, אני לא מבינה.....
קודם כל (הוא בן שנה, כן?) יש להן משהו כמו כל שעה וחצי לפשפש, זה יותר נעים מחיתול וניגוב התמרחות, אחרי כמה ימים הוא בטח יהיה די יציב מבחינת שעות, וחוצמזה- אם הוא היה בן שנתיים, הן כן היו מוכנות לדאוג לקחת לסיר?
נראה לי מוזר- למה שיהיו לחוצות?

בימים האחרונים יש הרבה מאד פספוסים. אני חולה אז אני מניחה שזה קשור. הילדון גם קצת חולה אז בטח שזה קשור (הרבה פספוסי פיפי וקקי ), ועל כל זה מאיימת המחשבה על מה יהיה במשפחתון בשבוע הבא. כבר אמרתי להן שהוא בלי חיתול ושאני אנסה ללמד אותו שם סימן בשבילן אבל זה נשמע שהן חוששות. נראה לי חשוב ללמד אותו מקום שאפשר לעשות בו כי קלטתי שאצלי למש הוא עושה קבוע במקומות מסוימים. כנראה שהוא חושב ששם זה בסדר כי הוא עשה שם כמה פעמים וכל פעם ניקיתי והתנצלתי שאני לא שמתי לב אבל לא הבהרתי שזה לא בסדר לעשות שם.... יותר מזה- אני מרגישה שאני מתחילה לאבד את הבטחון שלי בעניין והרבה פעמים מעדיפה לא לקחת כדי לא לנג'ס או שאבא שלו יקח אותו. הקטע של איבוד הבטחון שלי הוא הכי בעייתי....

נכון שהקטע הוא לא להיות יותר מדי מרוצה מעצמך וכדו' אבל בשבילי לקחת אותו לשם בצורה רגועה ולא להיות לחוצה מענין הפיפי הוא ההישג הרציני של היום.
אתמול היינו בפגישה בת"א, יצאתי בלי חיתול, עם מכנסיים, ועם מליון (וחצי) זוגות בעגלה, ובתיק, וגם ר"פ+כיסויים (גם איזה חצי מליון).
חזרנו עם אותו זוג מכנסיים, יבש. |אייקון ריקוד ניצחון קטן.|
אני מה-זה מבינה אותך....

זה והנקה זה אקסיומות ששום דבר לא ישנה אותן. בדרך היו כמה רגעים של תהיה אבל אף פעם לא ממש חשבתי להפסיק עם זה.
(-:

ואבא שלו פשוט ידע שיש לו קקי ואכן כך היה.
איזה קטע... גם לי היו כמה פעמים, שישבנו כולנו יחד (אבא לא מפשפש, אבל מאוד תומך, מההתחלה, וגם מחזק מול רופאים אדיוטים, ודודות נוירוטיות) בארוחת ערב, והוא מסתכל על הפשושי, ואומר לי "אמא, פשושי צריך לשירותים..." ואחרי שני'ה אני באמת שומעת את האנקה המוכרת, ואני לוקחת והוא באמת צריך....

לאור העובדה שהוא עתיד להיכנס למשפחתון עוד שבועיים אני מקוה שכן יסכים להתפשפש עם המטפלות.
זה תהליך... נראה לי, שאם תדגישי שוב ושוב, ותציגי אותן, ואולי תהיי איתו שם יומיים, או משהו, ותפשפשי אותו איתן -תתלווי אליהן כל פעם ותעודדי אותו, הוא יתרגל אני מניחה....
@}
_אז אמרתי משפט מאוד "חכם" : "כי אני אמא שלה".
נו לפעמים אני לא מפסיקה להפתיע ת'צמי. (התנצלתי מיד)._
תרא, יש קשר בין אמא לתינוק שאי אפשר להסביר, אז "כי אני אמא שלה" זה הסבר טוב ולגיטימי ל-איך את יודעת שזה רעב, ולא עייפות, או איך את יודעת שהיא עומדת להתעורר, וכאלה... אז זה תופס גם בפשפושים. @}

איזה לב, מתוקון. איזו רגישות. כיף לקרא.
בהצלחה במשפחתון, כבר דיברת עם המטפלות?
וכל הכבוד לאבא! היום לקחתי את שלווה לקקי ואמרתי "קקי בוא" והוא בא!
אבא גם בא ואמר: "אבל איך ידעת היא הייתה כל כך רגועה..." אז אמרתי משפט מאוד "חכם" : "כי אני אמא שלה".
נו לפעמים אני לא מפסיקה להפתיע ת'צמי. (התנצלתי מיד).

היום היינו כל היום אצל חמתי וימים כאלה נגמרים לרוב עם כמה פספוסים אבל היום רק עם אחד ויותר חשוב מזה הוא היה על אבא, ואבא שלו פשוט ידע שיש לו קקי ואכן כך היה. מה גם שהיינו בפרדס אז זה בכלל היה כיף לעשות ישר על אדמה לשטוף עם מים ולא להתעסק בכלל עם חומרים לא מתכלים.
היה שלב שהוא נשאר עם סבתא ודודה ושנינו הלכו לקטוף פירות. מסתבר שהוא הוריד לעצמו את המכנסים אבל לא עשה וכשחזרנו עשה מיד. אני מקוה שזה לא מתחיל להיות ענין מובהק של אי פשפוש עם אנשים אחרים. כרגע היחידים שבעצם מפשפשים אותו זה אני ואבא שלו וכל מי שניסה (לא בתדירות גבוה- משהו כמו חמש פעמים נגיד ביחד), לא הצליח. לאור העובדה שהוא עתיד להיכנס למשפחתון עוד שבועיים אני מקוה שכן יסכים להתפשפש עם המטפלות.

דבר שני שאולי קשור ואולי לא לגידול ילד בלי חיתול הוא זה שתוך כדי שאני ואבא שלו לא בסביבה הרגשתי שהוא פשוט קורא לי ואכן הוא נתקף בגעגועים אלינו וכשחזרנו כבר בכה. לא יודעת אם זה קשור כי אמנם ענין החיתולים חידד את הקשר אבל כבר קרה לי שהרגשתי דברים כאלה גם עם אחרים פשוט לא בכזו עוצמה כבר הרבה זמן.

איזה כיף לכם... מקנאה נורא...

ביום חמישי עברנו את ה'מבחן' האוליטמטיבי מבחינתי לפחות. היינו בשגרירות זרה (מדינה שמקפידה מאד על חינוך ילדיה) בלי חיתול ופשפשנו בכיור של השירותים שם על מי מנוחות...כמובן שאני כולי הייתי מלאת שביעות רצון...נכון שהקטע הוא לא להיות יותר מדי מרוצה מעצמך וכדו' אבל בשבילי לקחת אותו לשם בצורה רגועה ולא להיות לחוצה מענין הפיפי הוא ההישג הרציני של היום.
היום היו לנו שלושה פספוסים שזה הרבה אצלינו אבל התחושה שלי היא ממש שאין מצב לשים חיתול יותר. עד לפני שבועיים בערך או פחות היו מצבים של חיתול בכל זאת ועכשיו זה פשוט לא. בעידודה של פפרי שדהסבירה לי לגבי ר"פ אני עומדת לנסות הלילה לעבור לזה. הגיע הזמן אני חושבת. אמנם אנחנו משתמשים בחיתול ליום (כלומר ללילה) אבל החלטתי שאם כבר אז לפחות ללכת עד הסוף עם העניין הבריאותי והסביבתי.

הרבה אנשים עכשיו מתחילים לשאול אותי על זה כי אני מפשפשת אותו בהרבה מקומות שפעם הייתי מוותרת עליהם, כמו מרכז העיר, והדבר שהכי ברור לי זה שבעצם אני עושה את מה שטבעי. זה קצת מוזר לי להיות כל כך בטוחה במשהו לגבי החינוך שלו כמו שאני בטוחה בזה. זה והנקה זה אקסיומות ששום דבר לא ישנה אותן. בדרך היו כמה רגעים של תהיה אבל אף פעם לא ממש חשבתי להפסיק עם זה.

בימים האחרונים הוא ממש התחיל להגיד בצורה הרבה יותר ברורה מקודם כשיש לו- הוא אומר משהו ואז ניגש אלינו ונעמד ומחכה. אולי זה כי אבא שלו בחופש עכשיו והוא מפשפש אותו גם ואולי זה כי שלב הדיבור מתחיל לתפוס את מקום התחושה? האמת שעדין התחושה קיימת והיא הכי קולעת ברוב המקרים.

זה רק אצלי או שאצל כולנו הם לא מוכנים בכלל לשכב על הגב כדי לשים מכנסיים ובטח לא חיתול?
בני בן ה4 רק ר ו צ ה שנלביש אותו ועדיף לו שישכב על הגב. על זה היו מאבקי כח. כבר שבועיים הוא מתלבש לבד. כי הגיעהזמן מבחינתי, והוא מאוד מרוצה רב הזמן מהסידור החדש.

ביתי בת ה3 חודשים לא נותנת כמעט להלביש מכנסיים על הגב. מיד היא מתהפכת לבטן. אבל עדיין כמה קוצי פצי, עוזרים לעקב את ההיפוך.
תודה על ה|*|

נסחפת קצת...
סליחה @} @} @}
ממש לא אלימה כלפיו כך שהתאור של השכיבה אותו בכח נשמע לי מופרז
לא התכונתי באלימות. לא רמזתי שהיא אלימה כלפיו. אבל מתקופת החיתול שלנו, אני זוכרת שהוא לפעמים היה מתפתל, והייתי צריכה בניגוד לרצונו להחזיק אותו במקום, כדי לסיים לחתל ולהלביש. או כשהוא היה עם חיתול מלוכלך, ורציתי לנקות, גם לפעמים הייתי צריכה "לרתק" אותו- זה לא באלימות, זה שימוש בקצת כוח, כי אחרת לא הייתי מצליחה לסיים את מה שהתחלתי, ולפעמים זה היה יכול להגמר במיטה מרוחה כולה.......
בכל מקרה, לא התכוונתי לעצבן או לפגוע. פשוט רמזתי שזה חלק מתבנית של התנהגות- הרגל- שככה מחתלים, אז ככה הוא גם ימשיך להתחתל.... בהכנעה- כי זה ההרגל....
טוב, אולי זה לא יצא לי ברור, לא משנה. \-:

השינוי היחיד הוא אכילת יותר מוצקים מקודם. יכול להיות שהמערכת שלו מסתגלת לענין. כמובן שהיניקה בלילה מעודדת את זה
מציעה שתאכילי אותו יותר מוקדם- אם את מאכילה בערב.
האמת, זה נשמע לי קצת מוזר, לא קראתי על זה כאן בדפים (עברתי על כולם פחות או יותר....) אבל זה קרוב לוודאי ההסתגלות, וגם כמובן שהיניקה בלילה מעודדת את זה .....
בהצלחה

אנחנו כבר איזה חודש עם שיעול שעבר אלי אבל חוץ מזה הכל רגיל ואין סימנים למחלה...השינוי היחיד הוא אכילת יותר מוצקים מקודם. יכול להיות שהמערכת שלו מסתגלת לענין. כמובן שהיניקה בלילה מעודדת את זה. נראה מה יקרה הלילה.

אולי מחלה באופק?

יש לי איזו תיאוריה לגבי שביתות קצרות שעברו עלינו- נראה לי שזה מגיע ביחד עם גדילה במרווח הפספוסים. עכשיו עברנו למשהו כמו 5-6 פעמים של פיפי ביום שיחסית לקודם זה פחות. מרגישה שאולי זה קשור לכך שעבנו שביתונת.

בלילות האחרונים מתעורר לעשות קקי...לא יודעת להסביר את זהץ הוא אוכל קצת יותר מוצקים אבל זה עדיין מאד מוזר. בשלוש בבוקר אני מרגישה שמסתכל עלי ואז קולטת שתכף מגיע קקי.

מלכתחילה, (תקני אותי) הוא בטח עם מוצץ, ולפחות בקטע של התקשורת על הפשפושים הוא הושתק, כי כשהם מבינים שלא מקשיבים להם, הם לא "מדברים" על זה יותר.... אז זה וודאי נחרת בנפשם. וגם וודאי שהיו לה כמה פעמים שהיא השכיבה אותו בכוח, כדי שלא יזוז, והוא הבין שעם אמא אין מה לדבר, עדיף לספוג בשקט, ולסיים כמה שיותר מהר (קצת עצוב לי לדמיין את זה.... מהצד שלו זותומרת).....
חייבת לצאת לעזרת אחותי- זו ממש לא הסיטואציה, אני פשוט חושבת שהוא רגיל להיו מחותל ולא משתולל בפינת ההחתלה . הוא בלי מוצץ ואחרותי ממש לא אלימה כלפיו כך שהתאור של השכיבה אותו בכח נשמע לי מופרז. נסחפת קצת...

סירופ , אני מצדיעה לך שאת גם מגדלת ילדה קטנטונת כך וגם מוצאת זמן להיכנס לי לבלוג ואפילו לכתוב!

כן, גם אני
(מוסיפה כוכב)

ציורי קיר מחומרים מתכלים
אני נקרעת מצחוק כאן!!! D-:

לא בא לי למצוא את עצמי באיזה סשן כזה.... זה העניין, שאני לא מאמינה שזה יגיע. פשוט כי אין מאבקי כוח מהרבה אספקטים, לא רק מעניין החיתול- לא חיתול- תעשה רק בסיר- תשכב עכשיו אני צריכה לנגב.....

אצלינו גם מתלבשים בעמידה- כלומר נשענים עלי או על הספה ואז רגל רגל וזה מקסים לראות שהוא כבר למד להרים רגל ורגל שניה.
גם אצלי.... רק שאני לא רוצה להתכופף למיטה בשביל זה. אין לי ספה. זה או המיטה, או כיסא האוכל. ולא בא לי ללכת עד לחדר האוכל כדי להלביש אותו....

ילד בן שנתיים ששוכב על הגב באופן פסיבי לגמרי ונותן לה לחתל אותו
מלכתחילה, (תקני אותי) הוא בטח עם מוצץ, ולפחות בקטע של התקשורת על הפשפושים הוא הושתק, כי כשהם מבינים שלא מקשיבים להם, הם לא "מדברים" על זה יותר.... אז זה וודאי נחרת בנפשם. וגם וודאי שהיו לה כמה פעמים שהיא השכיבה אותו בכוח, כדי שלא יזוז, והוא הבין שעם אמא אין מה לדבר, עדיף לספוג בשקט, ולסיים כמה שיותר מהר (קצת עצוב לי לדמיין את זה.... מהצד שלו זותומרת).....

תתעלקו חופשי!

וואו ! איזו התעוררות בבלוג שלי!!! איזה כיף!

כשאני רואה ילד בן שנה (או שנתיים במקרה הפחות טוב) מושכב על הגב על מנת שאפשר יהיה לנגב ממנו צואה שדבקה בו, זה נראה לי, איך לומר, משפיל משהו עבור הילד
אום, אני ממש מסכימה- אמנם אני לא מרגישה שזה משפיל לילד אבל אני חייבת להודות שזה נראה לי פשוט איום ונורא- הילד שרוע על הספסל והאמא מנקה אותו- והילדים הללו גדולים.

שאלה: זה רק אצלי או שאצל כולנו הם לא מוכנים בכלל לשכב על הגב כדי לשים מכנסיים ובטח לא חיתול? למשל לאחותי יש ילד בן שנתיים ששוכב על הגב באופן פסיבי לגמרי ונותן לה לחתל אותו. אצלי אין מצב. את עניין שידת ההחתלה או ההלבשה הורדתי מזמן מהפרק בגלל ההשתוללוליות (פפרי- ראי הוזהרת, ראיתי שאת זוממת לשידה כזו)
מעניין אם זה פשוט אופי או שבגלל שהורדנו חיתול הם בעצם לא מוכנים לתנוחה הזו.

אצלינו גם מתלבשים בעמידה- כלומר נשענים עלי או על הספה ואז רגל רגל וזה מקסים לראות שהוא כבר למד להרים רגל ורגל שניה.

לגבי מאבקי כח, יש לי תחושה שברגע שנותנים לילד את האחריות על הצרכים שלו מבינים שאפשר לתת לו אחריות לגבי עוד הרבה דברים ויחד עם זה באה גם התיחסות מאד בוגרת אליו. כל זה מוביל אותי למחשבה שעם ילד שגדל כך יש דו שיח יותר בוגר. נכון שאין לי מושג מה ההשלכות לעתיד אבל הרושם שלי זה שמי שמשקיעה את הזמן בלגדל ילד בצורה כזו גם מנהלת איתו איזה דו שיח שאולי הוא עוקף מעשים כמו ציורי קיר מחומרים מתכלים....אני מקוה שאני צודקת- לא בא לי למצוא את עצמי באיזה סשן כזה....

סירופ , אני מצדיעה לך שאת גם מגדלת ילדה קטנטונת כך וגם מוצאת זמן להיכנס לי לבלוג ואפילו לכתוב!

אני מחזיקה אותה על המותן, יעני נושאת אותה, ביד אחת, ובשניה משחילה רגל למכנס אחד, ואז מעבירה למותן השניה ומשחילה את המכנס השני, מרימה למעלה ונגמר הסיפור. ומאז שהיא עומד בכלל בלי בעיה: משעינה אותה עליי, לוקחת רגל אחת משחילה ומורידה הרגל ואז כנ"ל עם השניה ומושכת למעלה.
זה גם מה שאני עושה, אבל זה קשה לי להחזיק אותו (הוא גדול.... חכי תראי שהיא תגיע לך ל11 קילו...), וגם כשהוא עומד על המיטה אני עדיין מתכופפת (אני גבוהה), ולפעמים הוא במצב רוח משתובב, והוא בורח....
(צריך לראות את החיוך בשביל להבין, צריך בן בשביל להבין... וצריך להיות אני, כדי לראות את החיוך מהעורף...)
בקיצור, כשנעבור דירה, אני לוקחת איזה שולחן כתיבה (כבר תכננתי איזה) ועושה לו רפורמה לפינת החתלה, נשיג איזה מזרן, וככה לא אצטרך להתכופף כל כך הרבה זמן מהחיים שלי......

וסליחה לער אציל אם התעלקנו על הבלוג.
כן, גם זה.
@} @} @} @} @}

שביתת פשפושים יכולה להיות סוג של מאבק כוח
ברור! אבל לא עד כדי כך- כמו שילד בן 3 4 5 מגיע לכאלה התנהגויות.
אנחנו לא מדברות על ילד בן שנה, יודעת מה? שנתיים.... מדברים כבר על ילד גדול יחסית. 3 זה גדול. זה כבר הולך חופשי, מדבר חופשי לגמרי, מודע לגבולות, וזה לא דומה בכלל לשביתה....
>פפרי מעדיפה 5 שביתות של ילד בן שנה, על פני ילד בן 5 שעושה פיקאסו על הקיר עם תוצרתו הטריה והריחנית....<
>ופפרי כבר עברה שתיים.... אולי אפילו 3? הולכת לבדוק בבלוג <

_זה יותר נשמע כמו מקרים של מאבקי כוח,
כן, אבל לדעתי הגידול בלי חיתולים יוצר תקשורת יותר פתוחה בין האמא לילד, ובא בהכרח עם הקשבה הבנה, ונסיון התדברות.... זה לא נראה לי שילד שגדל ככה או אמא שגידלה ככה יגיעו למאבקי כוח כאלה ..... אולי אני נאיבית, אבל זה לא מתחבר לי... למרות שבעקרון את צודקת...._
כן, כמובן שזה נכון. מצד שני שביתת פשפושים יכולה להיות סוג של מאבק כוח, לא?

וואי, את עושה לי יסוריי מצפון - כשאני מנסה להלביש לו מכנס, והוא זוחל ממני בשובבות, אני תופסת אותו ומשכיבה אותו.... מה זה נורא? |אייקון עצובה מעצמי|
כבר חודשים רבים אני לא מלבישה אותה בשכיבה. מכנסיים לדוגמא:
אני מחזיקה אותה על המותן, יעני נושאת אותה, ביד אחת, ובשניה משחילה רגל למכנס אחד, ואז מעבירה למותן השניה ומשחילה את המכנס השני, מרימה למעלה ונגמר הסיפור. ומאז שהיא עומד בכלל בלי בעיה: משעינה אותה עליי, לוקחת רגל אחת משחילה ומורידה הרגל ואז כנ"ל עם השניה ומושכת למעלה.

וסליחה לער אציל אם התעלקנו על הבלוג.

מושכב על הגב (...) זה נראה לי, איך לומר, משפיל משהו עבור הילד.
וואי, את עושה לי יסוריי מצפון - כשאני מנסה להלביש לו מכנס, והוא זוחל ממני בשובבות, אני תופסת אותו ומשכיבה אותו.... מה זה נורא? |אייקון עצובה מעצמי|

זה יותר נשמע כמו מקרים של מאבקי כוח,
כן, אבל לדעתי הגידול בלי חיתולים יוצר תקשורת יותר פתוחה בין האמא לילד, ובא בהכרח עם הקשבה הבנה, ונסיון התדברות.... זה לא נראה לי שילד שגדל ככה או אמא שגידלה ככה יגיעו למאבקי כוח כאלה ..... אולי אני נאיבית, אבל זה לא מתחבר לי... למרות שבעקרון את צודקת....

_הוא למעשה יונק מלא ומנשנש מהצד
גם אצלי ככה..._
גם אצלי...

_רוצה לשמוע סיפור על חברה, שהילד שלה, בן 3.5 ועושה בכוונה גדולים מול הדלת של השירותים...? או שהגדול שלה, בן 5 עושה גדולים, ואח"כ מכניס את הידיים לאסלה (במידה ועשה בתוכה, כן? זה ממש לא מחייב המציאות אצל אלה...) ומורח על כל על כל הקירות בשירותים-אמבטיה שלה.
רוצה לשמוע סיפור על חברה אחרת, שהילד בגיל שלוש החליט שהוא מוריד את החיתול, וזהו, ואין עם מי להתווכח (טוב, זה אמא שלא מתווכחת, ובגלל זה הם נראים כמו שהם נראים, אבל זה סיפור אחר) ומפשפש איפה שהוא רוצה כולל- על הספה. על הרצפה במטבח. על המיטה שלהם. באמצע בית הכנסת. ואין לך עם מי להתווכח. ועוד האמא, התייעצה, והרופא אמר לה לתת לו לעשות איפה שהוא רוצה, שזה (תקלטי-) חלק מהתהליך ....._
תראי, פפריקה, הייתי נזהרת מלומר שכל המקרים האלו קרו כי הילדים האלו גדלו עם חיתולים. זה יותר נשמע כמו מקרים של מאבקי כוח, כי הילד עושה כאן "דוקא" לאמא. מאבק כוח יכול לקרות, לא עלינו, גם לילדים שגדלו בלי חיתולים.
מה שכן, כשאני רואה ילד בן שנה (או שנתיים במקרה הפחות טוב) מושכב על הגב על מנת שאפשר יהיה לנגב ממנו צואה שדבקה בו, זה נראה לי, איך לומר, משפיל משהו עבור הילד. וזה עוד במקרה הטוב שהילד מסכים לשכב על הגב ולשתף פעולה. הבת שלי בחיים לא היתה מסכימה ולכן מזל שאין צורך בכך (-; .

הי הי,גם אותי מגעיל שיאותים ציבוריים. מחפשת עצים מוסתרים וכאלו. גם שמתי לב שהיא לרב לא מוכנה לעשות בחוץ אם היא לא חייבת. היא מעדיפה להתאפק.
היום השארנו מזכרת קטנה בירקון (ליד גן השעשועים) וגם על המדרכה בדרך לשם. בגן היו המון אנשים אבל התחבאתי כמה שאפשר מאחורי ספסל.
אני איכשהו מוצאת מקומות. יצא לי לאחרונה גם לפשפש בשירותים ציבוריים יחסית נורמלים, בכיור של שירותי הנכים.- מאוד נח ויש פרטיות.

לגבי המשפחתון. זו שאלה טובה מאוד. דיברת כבר עם המטפלות? אני לא יודעת איך זה בגיל שנה אבל אם הן צריכות ממש להיות קשובות כמו בגיל שלושה חודשים אז זה די בילתי אפשרי.
אך אם יש יותר מרחב פעולה בגיל הזה אז זה רק תלוי ברצון שלהן. ממשיכה להתעדכן. ספרי מה קורה עם זה.
לילה טוב

הי,את כאן עכשיו עכשיו..... איזה כיף |אייקון מקפצצת בהתלהבות| אני מרגישה שאני לא לבד בוירטואל דמיוני....

בכלל הוא כבר לא מוכן שיחזיקו אותו (ילד גדול או לא?) מה עם- כורע (כמו ישיבת כובסת) ואת תומכת בו מאחור? לבד, וגם קצת לא לבד וגם לא בדיוק עומד?

היום פעם ראשונה שעשינו קקי בעמידה....היה מעניין- הילדון קופף קצת ברכיים ומאחר ואמא תומכת בו (לא עומד לבד) אז הוא לא חייב ממש לשבת ויכול להעצר באמצע.
עכשיו אני תוהה אם יש מצב שהוא לבד מבין שבישיבה יותר נוח לו לעשות קקי. כשניסיתי תוך כדי לעבור למצב של החזקה שלו סרב בכל תוקף. בכלל הוא כבר לא מוכן שיחזיקו אותו (ילד גדול או לא?)
בן עשרה חדשים עומד לו עם הגדולים ומפשפש בגינה...איזה כיף.

ומאז העולם נראה פחות כבד.... |אייקון מתנשפת| אין ספק!!!

חוששת קצת שבגלל השינוי והמקום החדש יהיה קשה ויהיו פספוסים כחלק מהצורך להתנגד לזה. אבל למה אני שלילית? למה באמת?


בן דוד בן שלוש שמנסים לגמול מחיתולים ואני כל כך שמחה שלמדתי בזמן שיש דרך אחרת....
את לא יודעת כמה!
רוצה לשמוע סיפור על חברה, שהילד שלה, בן 3.5 ועושה בכוונה גדולים מול הדלת של השירותים...? או שהגדול שלה, בן 5 עושה גדולים, ואח"כ מכניס את הידיים לאסלה (במידה ועשה בתוכה, כן? זה ממש לא מחייב המציאות אצל אלה...) ומורח על כל על כל הקירות בשירותים-אמבטיה שלה.
רוצה לשמוע סיפור על חברה אחרת, שהילד בגיל שלוש החליט שהוא מוריד את החיתול, וזהו, ואין עם מי להתווכח (טוב, זה אמא שלא מתווכחת, ובגלל זה הם נראים כמו שהם נראים, אבל זה סיפור אחר) ומפשפש איפה שהוא רוצה כולל- על הספה. על הרצפה במטבח. על המיטה שלהם. באמצע בית הכנסת. ואין לך עם מי להתווכח. ועוד האמא, התייעצה, והרופא אמר לה לתת לו לעשות איפה שהוא רוצה, שזה (תקלטי-) חלק מהתהליך ..... \-:

מה עושים כשנמצאים ברחוב למשל? אני ממש לא אוהבת להיכנס איתו לשירותים צבורים- זה מגעיל אותי! (דבר ראשון, את צודקת S-:)
כמה זמן במהלך היום את ברחוב?
את לא יכולה להכנס לאיזה מסעדה, ולהגיד- הילד צריך לפשפש?
או לבנק? (הם לא יבדקו שאת אח"כ עומדת בתור)
או לקניון קרוב (אם יש).
או למספרה.
תבקשי יפה, תסבירי שזה לילד, אני בטוחה שאנשים יסכימו.
או שתפשפשו על העץ.
זה בחירה שלך
(עניתי לך עוד בבלוג שלנו. אגב כתבתי עוד קצת, את מוזמנת... @})

עוד משהו: במקביל למה שקורא אצלינו אז יש בן דוד בן שלוש שמנסים לגמול מחיתולים ואני כל כך שמחה שלמדתי בזמן שיש דרך אחרת....כל מה שקראתי כאן בעבר כמו ענין הלמידה שחיתול הופך לבית שימוש של הילד והוא מסרב לעשות במקומות אחרים מלבד בחיתול פשוט קורא לנגד עיני. מדהים עד כמה אף אחד לא מודע או חושב על ההיפוך הזה שנוצר ומקבלים זאת כמובן מאליו שעד שילד לא בשל הוא עם חיתול (גם אם הוא בן שלוש...) במקום להתחיל מראש במה שטבעי ונכון.

ולגבי מקומות לעשות בהם. אני חושבת על מה שפפרי כתבה. האם לא לנצל עכשיו את הזמן הזה כדי להבהיר מה הם המקומות שמותר לעשות בהם? מבחינתי אפשר לעשות בגינה אבל האם זה מתאים לאורך זמן? אז אולי באמת כשאנחנו בבית נעשה רק באמבטיה . כשאנחנו בחוץ אני אקפיד ליד עצים. צריכה לחשוב על זה. מה עושים כשנמצאים ברחוב למשל? אני ממש לא אוהבת להיכנס איתו לשירותים צבורים- זה מגעיל אותי!

טוב אז יש התקדמות בענין העמידה. שוב, חייבת לציין שאני תמיד מופתעת מאיך שדברים שנשמעים לי כמשהו קשה ורחוק הם ממש אפשריים אם רק יש הקשבה והבנה ובטחון... אז בקיצור אתמול החלטתי שננסה בעמידה במקלחת. כשידעתי שיש לו אז הלכנו לשם והסברתי לו שהוא יכול גם לעשות בעמידה ופתחתי זרם חלש של מים.(פפרי- עצותייך מעולות) אחרי כמה שניות הוא עשה ואני עודדתי אותו. אחר כך עשינו את אותו ריטואל ואז בפעם השלישית עשינו בחוץ. עבד. ואז שוב במקלחת בלי מים. עבד. ומאז העולם נראה פחות כבד....עושים בעמידה , השביתונת הקטנה שנפתחה לפני כמה ימים (סרב ממש שנפשפש אותו על הידים, כאילו התבאס מזה) נפסקה ועברנו לעשות בעמידה. עשינו גם ברחוב על העץ, ועל הדשא אצל סבתא.
היום אצל סבתא נסענו בלי חיתול. לפני הנסיעה פשפש וכשהגענו התעורר ואחרי עשר דקות פשפש. צריכה להתרגל לזה שעכשיו הוא גם לוקח מרווח של כמה זמן אחרי ההתעוררות ולא רוצה ישר לפשפש! אחרי זה כשסבתא לקחה אותו לטייל נרדם וכהתעורר ראיתי שעשה פיפי, לדעתי במהלך הטיול. סבתא לא שמה לב שעה אחר כך שיחק ופשפש ובשלב מסוים פספס בלול. אחר כם המשך פשפושים במהלכם עשה תצוגת תכלית נאה לפני סבתא של פיפי בעמידה בגינה שלה...כשישנתי סבתא ניסתה לקחת אותו אבל הוא לא רצה אז אני לקחתי כשהתעוררתי ועשה. חשוב לנסות שיתרגל עם עוד אנשים חוץ ממני ומאבא שלו. ועוד פספוס אחרון שלנו כשהיה בלול ואכלנו....
נראה לי שאני מראש אביא אותו למשפחתון בלי חיתול. עכשיו כשהפסיק להתנגד לפשפש ועושה בעמידה זה פחות מטריד. כן מטרידה הידיעה שהמקום הראשון שבעיות מורגשות בו הוא הפשפוש\פספוס. חוששת קצת שבגלל השינוי והמקום החדש יהיה קשה ויהיו פספוסים כחלק מהצורך להתנגד לזה. אבל למה אני שלילית? אני חושבת שאנסה להקפיד שלמש אצל סבתא היא תיקח אותו יותר. עכשיו כשהוא עומד אז זה ממש פותר בעיות של קושי להחזיק אותו וכהנה. דרך אגב הוא עומד בתמיכה (לשאלתה של פפריקה). ושוב תודה לפפריקה ובשמת על העצות המועילות !!!

לא את לא מענישה אותו כי הוא בלי חיתול.
תסבירי לי מה הבעיה הלוגיסטית שהוא מפשפש בגינה?
זה מרתיע אחרים? תביאי נייר טואלט ותנגבי את המגלשה, ותביאי בקבוק מים עם פקק ספורט, ותשפריצי טיפה ותנגבי שוב (לטובת הפולניות שבקרבתך).
אין בזה מחלות, וזה יותר טוב מהחתולים שמשוטטים שם בלילה, ומהציפורים שחונות על משענות של ספסלים ונדנדות... וגם יותר טוב מכלבים שבעליהם בדיוק לא הסתכלו והם עשו על הקרוסלה..... וכאלה, את יודעת.
תקפידי ללכת אחרי שהוא עשה יציאה, כדי לא ללכלך (גם אותי זה היה מרתיע, וזה נראה לי מביך.... \-:) .
אם המרווח גדל, וזה שעה וחצי, או אפילו יותר, אפשר ללכת ממש בין פשפוש לפשפוש- ללכת לטייל היכנשהוא, כשאת יודעת שהוא אמור לפשפש, להציע לו לעמוד מול איזה עץ, ולחזור לשחק, כשהוא יהיה יבש לשעה הקרובה...
לגבי פשפוש עצמאי, כן- תני לו להיות באמבטיה- או בגיגית עם קצת מים ומשחקים. נכון, זה לא להיט שהוא כאילו לומד לעשות בתוך ההתקלחות אבל לפחות זה במקום מוגדר, ותעודדי אותו לפשפש...
תגידי, הוא עומד בהשענות על משהו?
יש משחקי מים- יש כזה משפך שמביא את המים לשני גלגלים שמסתובבים עם הזרם, אפשר לתת לו עם כלי שישפוך מים, או לשפוך קצת מהדוש (זרם חלש-חלש), אפשר להביא איזה 3 ברווזונים מצפצפים, אפשר להביא דג מצפצף, גיגית קטנה שמלאה מים (ולהשאיר אותם, אפשר אפילו כמה ימים, והוא משכשך ידיים בפנים. וכל כמה פעמים להחליף את המשחק, שיהיה מעניין, אבל שיהיה מוגדר- שזה המקום. והמשחק עם המים מסיט דעתו, ומשחרר פשפוש (בגלל המים וגם בגלל המשחק...)
או, שתגדירי שמותר לו לעשות לא באמבטיה, אבל רק לתוך סיר או על ערימה של חיתולים ששמת במיוחד בשביל זה, או לשיח בגינה הפרטית, ולהבהיר שזה המקום.
אני אישית לא כ"כ בעד מקום שהוא לא המקלחת/שירותים, כי זה אח"כ מנהג שקשה להפטר ממנו, אלא אם כן אין לך בעיה....
ספרי לי איך הולך.

אנחנו עוברים קטע מאד מוזר- מצד אחד מרווחי הפיפי גדלו מאד והוא ממש אומר כשהוא צריך אבל הוא מסרב לעשות איתנו!!! אולי אני צריכה לנסות לתת לו לבד אבל זה לא שהוא עומד ועושה במקום מסוים- הוא עושה איפה שבא לו....אז אני חושבת אולי אני צריכה להסביר לו איפה מותר לו ואם הוא צריך שיעשה שם אבל זה לא כזה פשוט- למשל אם מותר לו באמבטיה אני צריכה לקחת אותו לשם ומה אז- לתת לו להסתובב שם עד שיעשה- הוא הרי לא רוצה להישאר באמבטיה....בקיצור בעייתי משהו. אני ממש מתעקשת ואז בסופו של דבר הוא עושה אבל זה כל פעם יותר ויותר קשה...

אל תלכי למקומות האלה, וזהו... יש עוד מקומות... לא?
לגבי לא ללכת למקומות הללו- אני לא רוצה למנוע ממנו מקומות כייפים כמו גינה עם משחקים בשביל שלא יעשה שם פיפי...זה ממש נראה לי לא נכון (מה אני מענישה אותו כי הוא בלי חיתול?)

איך את עומדת בלחצי חמתך בעניין?
אין לי חמות.... ההורים של בעלי לא יהודים, והם באוקראינה, ולא היה להם אכפת ממנו, אז למה שיהיה להם אכפת מהנכד שלהם... (העבירו אותו להורים של האמא כשהיה בן 5, כי כל אחד מהם התחתן מחדש, ולא רצו לקחת אותו....)
חוצמזה, שאם עמדתי בלחצי האמא שלי לתת לו בקבוק כי הוא "רעב" (היו לו גאזים) בגיל 4 חודשים (את יודעת, חוסר בטחון, חוסר שינה, חוסר תמיכה תכון ידוע לשבירה מול לחצים) , אז כל השאר קטן עליי......
אגב, אם את במצב גופני וויטמינים טוב- את יכולה להבהיר לה חד וחלק, שאם הוא לא כ"כ אוכל, לפחות הוא יונק, וזה נחמה גדולה, שלפחות הוא מקבל את התזונה שלו באופן מלא וטוב. אל תתיחסי. אני כאן (עם הכתף להישען עליה...) @}

מה תפסיקי, ומטריד אותו- החיתול?
כן, בגיל הזה זה כבר גיל עם מודעות גדולה, ועצמאות, ואולי את מאותתת לו בחיתולים שאת לא סומכת עליו, וגם שפשפוש זה דבר אל רצוי, לפחות בזמנים מסויימים במקומות מסויימים- אל תלכי למקומות האלה, וזהו... יש עוד מקומות... לא?
@}

גם אצלי ככה...
איזה כיף שיש עוד מישהי כמוני...איך את עומדת בלחצי חמתך בעניין? שלי מאד מודאגת....
הלילה התעורר עם חיתול יבש וזה אחרי שקם לאכול לפחות פעמיים (נדמה לי...)
נראה לי שזה כי ממש הפסקתי לשים לו חיתול אלא במקרים כמו אתמול שהלכנו לג'מבורי והוא לא הסכים לפשפש ולא רציתי להיות בלחץ מזה שהוא יעשה שם פיפי אז כשהגענו שמתי חיתול....אבל באמת שנראה לי שאני אפסיק (עם הג'מבורי) ןגם להפסיק להטריד אותו כל פעם אם כבר יש לו כי זה ממש מעצבן אותו! היום עשיתי לו את זה ליד הילדים בגינה והוא ממש התבאס....

הוא למעשה יונק מלא ומנשנש מהצד
גם אצלי ככה... |-: וזה מתיש, כי הוא בן שנה, וילד גדול (פיזית) , וזה מתיש אותי, אבל הוא לא כ"כ אוכל.
נו טוב....
>פפרי לא שולחת אותו למשפחתון, אז אין לה מה למהר.<

אגב, הוא בן שנה או משהו?
בן עשרה חדשים

זה נראה לי חלק מטיפול מינימלי לתינוק
המטפלת החליטה לעזוב וממילא הוא נכנס למשפחתון בספטמבר אז נראה לי שזה אני והוא ואת צודקת- לדעתי גם צריך להוריד את החיתול ועכשיו שאני אהיה איתו כל הזמן אז זה מה שיהיה.

לא יודעת למה אבל היום שוב הוא ממש מתנגד ואולי זה פתיחת מרווחים מאד גדולה או קריאה לעצמאות? באמת ,אבל, שאין פספוסים כמעט כי הוא עושה במרווחים ממש גדולים

לגבי הסימן- אז קלטתי שכן יש לו סימן וזה מבט למטה ומשיכת המכנס או פשוט לבוא אלי או להגיד את זה ב'אה' מסוים. יש גם בלי סימן ואני מזדהה עם הסיפור שכתבת על המשחק בשלולית....(אני דוקא לא נתתי לא לשחק. הרגשתי שזה לא נכון לו כי אני לא רוצה שהוא יתחיל להתיחס לזה כאל משהו חיובי - לעשות באמצע הבית ולשחק בפיפי, אבל נתת לי נקודה למחשבה). הרבה פעמים אני פועלת בקטעים הללו לפי תחושה. שלשום בפעם הראשונה הרגשתי שאני יכולה להעביר לו מסר שאני לא מרוצה מזה שהוא עשה במשחקיה על הריצפה אחרי שלקחתי אותו והוא סירב. מצד שני הוא עשה על הקרקע ולא על המשחקיה עצמה (זה הכל בגינה בחוץ) אז אולי טעיתי. באותו רגע הרגשתי שחשוב שיבין שזה לא נכון. שוב, אולי אני טועה.
בכל מקרה אני פשוט אנסה שמעכשיו זה יהיה ברור שהוא בלי חיתול (ביום....רק ביום...זה קצת בעייתי...), וכשהוא יגיע למשפחתון אני מניחה שכמו שהוא יצתרך ללמוד לתקשר לגבי אוכל ושינה אז גם לגבי זה. אוכל זה גם מטריד אותי כי הוא בעיקר יונק. הוא למעשה יונק מלא ומנשנש מהצד. אני קצת חוששת ממה שיהיה כשיגיע למשפחתון.

שבשת
שבשמת...

שאולי ילד בן שלוש היה יכול להגיד לה כשהוא צריך והילדון שלי לא
לאו דווקא... ילדים בגיל הזה יכולים להגיד, אבל זה לא אומר שהם עושים את זה..... כמה פעמים הם עושים במכנס, או על הרצפה, או בכניסה לשירותים (בכוונה, סיפור ששמעתי ממקור ראשון) בלי להגיד ....? חוצמזה שבשת הציעה שתלמדי אותו סימן, והוא צריך ללמוד שכמו שהוא צריך ללמוד לאכול מאנשים אחרים, ולהרדם בתנאים אחרים, הוא גם צריך לפשפש (כראוי) עם אנשים אחרים, ובהתאם לכך גם לתקשר איתם בנושא...
נראה לי שאם את רוצה שהפעוטון ימשיך את התהליך, את צריכה להוציא מהלקסיקון את החיתול, לגמרי... להבהיר לה שזה המצב. הרי לא מלחיץ אותה שהיא צריכה להאכיל אותו, נכון? ואם הוא עולה על המגלשה, וצריך לשים לב שהוא ירד ממנה בדרכים קונבנציונאליות [היינו בדרך הארוכה... ] אז גם זה לא מלחיץ אותה, נכון?
זה נראה לי חלק מטיפול מינימלי לתינוק.. למה את חושבת שזה ילחיץ? זה כמו לתת בקבוק, כמו להחליף בגד שהתלכלך, כמו להשכיב לישון אם צריך, וכו'..... אגב, הוא בן שנה או משהו? אם כן, אז שלי עושה כל שעה וחצי.... כמה פעמים היא כבר צריכה לקחת אותו ב3 שעות? פעמיים... אולי שלוש....
בל מקרה, אם זה מלחיץ אותך.... אולי תבדקי למה? @}
|| ||

הקטע של הסיבוב נראה לי כי הוא חסר סבלנות ורוצה כבר להתחפף מהתנוחה ואז כשיוצא לו שוב הוא מבין שאין מה לעשות זה יוצא ושוב עוצר. ככה זה עם השובב.
לגבי הבחורה- היא מגיעה בסך הכל לשלוש ארבע שעות פעמיים בשבוע וגם ככה הם עוד מכירים אחד את השניה ולא בא לי להלחיץ אותה .נראה לי שלאט לאט אולי ננסה אבל עדין לא. אבל עכשיו אני חושבת שבעוד חודש הוא מתחיל משפחתון וכל הזמן דימיינתי שבשלב הזה הוא יגיד מאד בבירור כשיש לו ועכשיו אני ממש לא יודעת איך הם יוכלו להמשיך את התהליך שם....? אולי מה שחשוב זה שעד אז נמשיך כמה שיותר בלי חיתול וגם באמת להכניס לענינים את הבחורה ולהגיע למצב שבו זה ברור לו שהוא בלי חיתול נקודה. היום למשל בעלי נסע לאמא שלו ביחד איתו ועם חיתול. כל הפעמים הללו שאינן במחיצתי הן לצורך זה שאוכל לעבוד בבית (מה שלא קורה בכלל מלבד בימים שהבחורה מגיעה שזה יומיים בשבוע ) כך שבעצם זה לעזרתי אבל זה חבל שזה על חשבון הבלי חיתול...אולי צריך לחשוב איך עושים את זה אחרת.
ואם הוא היה בן 3, ואת היית אומרת לה שהוא ב"גמילה", היא לא היתה לוקחת לסיר
נכון מאד מה שכתבת- באמת אפשר לראות את זה כך. הענין הוא שאולי ילד בן שלוש היה יכול להגיד לה כשהוא צריך והילדון שלי לא. ומעבר לזה היא לא ממש נמצאת איתו הרבה כדי להכיר ניואנסים דקים. ועוד משהו- יש קטע שהיא חוזרת איתו הביתה מהגינה והוא קבוע מתחיל לבכות. כל הזמן חשבתי שזה בגלל שאז הוא נזכר שאמא שלו לא היתה איתו עד עכשיו אבל אולי זה קשור לזה שיש לו פיפי ולא לוקחים אותו לפשפש? למרות שזה נראה לי קצת תלוש והמחשבה הראשונה שלי נראית לי יותר הגיונית.
אבל מה אני עושה עם המשפחתון? ננסה לכתוב בדף הראשי גם בענין הזה

לגבי שהוא מסתובב אליך- אני תמיד שוטפת לו את התוסיק, וזה קצת משחרר אותו. אולי ההסתובבות אלייך לוחצת לו על הבטן בצורה כזו שעוזרת לו לשחרר? אני (התחיל מהגאזים, ונורא עזר!! ועד היום.) לוחצת לו ככה- ברך שמאל, משחררת. ברך ימין, משחררת. שתיהן, משחררת.
(זה ידוע גם ביוגה.)
זה מאיץ בעדינות את פעילות המעיים, ומשחרר גאזים, וגם את היציאה. תנסי.... בהצלחה.
מה לגבי הבחורה ששומרת עליו? דיברת איתה? מסקרן אותי מה הולך...

ככל שעובר הזמן זה הופך יותר מובן מאליו וברור. ויש בעיקר הרבה פחות נסיונות סרק לפשפש מצידי. אם פעם כל ישיבה על נדנדה ציבורית בלי חיתול היתה מעוררת בי לחצים ובדיקות ש אולי יש לו ו רק שלא יעשה עכשיו וכן הלאה, היום אני ממש שוכחת מזה. איזה כיף.איך לא סמכתי עליו קודם? יש מקומות שהוא פשוט לא מפספס בהם, וגם אם כן , אז מה? היום הוא קרא לי מהעגלה ולפני שהספקתי להוריד לו מכנסיים אבא שלו אומר לי שהוא עשה קקי. התחלה של שלשול שכנראה לא הצליח לעצור. מזל שאבא שלו היה איתנו כי לבד לא הייתי מסתדרת עם הבלגן של הקקי המרוח... מה שכן את המשך הקקי עשינו ביחד. גם היה כיף.

היום ממש קרא לי שאבוא לקחת אותו לקקי. בפעם הראשונה שאני ממש רואה איך הוא מחכה עם זה עד שנלך לכיור או לקערה. יחד עם זה יש לו מין נוהל כזה של מייד לנסות להסתובב אלי למרות שיש לו קקי....זה לא ברור לי- הוא מסתובב כאילו אין לו אבל אני יודעת שיש אז אני מחכה שיחזור לתנוחה ואז הוא עושה ותמיד יש הפסקה באמתע במהלכה הוא שוב מנסה להסתובב אלי ואז שוב יוצא לו אז הוא חוזר לתנוחה .
בכל מקרה מה שעוזר זה שאני פשוט מתעקשת כשאני יודעת שיש לו. במקרים של פיפי אני גם פותחת ברז אם אני חושבת שיש לו והאו מסתובב. כמובן שיש גם פעמים שהוא פשוט עושה בלי עניינים ויש גם פעמים שאני לוקחת והוא מנסה לעשות ולא יוצא כלום....

בכלל התקשורת שלו התפתחה מאד וזה נורא כיף לשמוע מילים מסתתרות מאוחרי ההברות. איזה כיף...... @}
אני נורא אוהבת את הקריאה שלו כשהוא על נדנדה נניח ויש לו פיפי. (-:
לפעמים ,אבל, אין הודעות מוקדמות או שאני מפספסת. סביר להניח שהשני. סביר להניח שהשני.... או שהוא בטלפתי'ה. אצלי (הוא בן 9 חודשים, כן?) זה הי'ה פשוט תקופה די ארוכה שפשוט עלתה לי מחשבה שצריך לפשפש, ולקחתי לפשפש, ובאמת "קלעתי".... (וגם הוא )
לגבי ההעמדות שלו מעל הסיר-
אולי מראש, כשאת חושבת לפשפש, תעמידי אותו, ותחזיקי את הסיר (או אולי כלי יותר קטן) בפוזיציה אסטרטגית, ותציעי פשפוש.... שיעשה בעמידה, מה הבעיה...? או שיעמוד על מושב האסלה, או על כסא מול האסלה, או על כסא מול המקלחת, או על אדן האמבטי'ה, או... (נגמרו לי הרעיונות.)
הוא עומד? לכי איתו. תני לו להרגיש את העצמאות, ולהתפתח איתה, אבל בד בבד שידע שעדיין מפשפשים, וזה לא נותן לו "רשות" לפשפש איפה שהוא רוצה, או בבגדים.
כמו שבשמת כתבה לי בלגדל בלי - להבהיר לו שאת יודעת שהוא מבין שיש מקומות מסויימים, ולא מתאים לך על המיטה/על הרצפה/בבגדים. שהוא ילד גדול ונבון, ואת סומכת עליו שיודיע לך, ומבקשת שיכבד שאת לא רוצה שיעשה במקומות מלבד מה שמסוכם (בהסכמתו, הרי....)...
אגב- מה הבעיה של החברה לפשפש אותו? ואם הוא היה בן 3, ואת היית אומרת לה שהוא ב"גמילה", היא לא היתה לוקחת לסיר? מבהירה שעושים רק בסיר/שירותים? מקפידה להציע כל כך וכך זמן, כדי שלא ירטיב? כן, נכון?
אז למה שלא תעשה את זה עכשיו? למדי אותה את המרווחים פחות או יותר, הוא הרי לא בן שבועיים שהוא "שביר" ומפחדים להחזיק בפשפוש, הוא אפילו עומד, ואולי תמצאו תנוחה שממש לא קשה פיזית להחזיק (9 קילו לא הולך ברגל....), ויאללה..... למה שלא תהיה חלק מההרגל הזה? היא הרי מאכילה, מרדימה, משחקת.... אז שתפשפש. (אותו ...)
@}

עוד עדכון כדי שבלוג ימשיך לתפקד
אנחנו עכשיו במצב של בלי במשך היום (חוץ משעות שהוא עם חברה שמטפלת בו שזה ארבע שעות יומיים בשבוע). אבל אם אני לא מרגישה טוב אז אני שמה חיתול ואצלינו שמתי לב שזה לא הורס אלא עוזר לי לחזור לתלם. יש פספוסים כמובן אבל יש תקשורת . בכלל התקשורת שלו התפתחה מאד וזה נורא כיף לשמוע מילים מסתתרות מאוחרי ההברות. אני נורא אוהבת את הקריאה שלו כשהוא על נדנדה נניח ויש לו פיפי. לפעמים ,אבל, אין הודעות מוקדמות או שאני מפספסת. סביר להניח שהשני.
בכל מקרה בלילה הוא עוד עם חיתול (כלומר חזרנו לזה). עכשיו ירדנו ללקום פעם בלילה ואם זה ימשיך נוריד חיתול ואם לא אז אין לי כח לישון בפיפי...

אה, ועוד דבר: הסיר, שהיה שלב שהוא ממש השתמש בו והסכים לפשפש לתוכו, פשוט הפך להיות לא ולא ולא....אין שום אפשרות לפשפש לתוכו (הוא מיד נעמד על רגליו), עכשיו שאני כותבת אני פתאום חושבת שאולי זה קשור לכך שהוא יכול לעמוד. כלומר בחודש שעבר שהתחלתי עם הסיר הוא לא עמד עדיין (נדמה לי) הוא היה מקשת את הגב אחורה אבל לא ממש נעמד, ועכשיו הוא ממש עומד. ולא רק הסיר- יש מקומות שהוא לא מוכן לפשפש בהם במהלך היום לעומת מקום מסוים בחוץ שאני יכולה להתיישב שם ואם יש לו הוא יעשה.
תובנות, מישהו?

עדכון מאוחר:
חזרנו קצת אחורה, גב שנתפס, לילות שבהם הילדון מתעורר כל שעתיים, החיתול חזר לתפוס מקום מרכזי יותר . חייבת להודות שהרגשתי שאני זקוקה להפסקה קצת. כנראה שזה הפך לקשה. במקום לזרום עם זה נלחמתי בזה. עכשיו מתחילים לחזור לשגרה.
למרות שאני אשמע לעצמי כמו שידור חוזר אני כותבת שאין לי את הכח להוריד את החיתול בלילה. היות והוא ישן איתנו ושותה המון בלילה והפספוסים במיטה הפכו להיות ממש גדולים פשוט אין לי כח....
ואולי בעקבות זה, או בגלל שלא תמיד הוא מפשפש לפני שנת הצהרים, החלפת סדין במהלך היום גם הפכה לטקס קבוע. עד שאני מספיקה לשפשף את קורי השינה שנדבקו לי לעיניים (איזה כיף לישון בצהרים!) אני שומעת את פכפוך הפיפי (יש לזה ממש צליל של נחל קטן בעוצמתו...)
בכלל הקיץ הביא איתו הרבה שינויים ואני כנראה מתקשה להסתגל אליהם.
אולי לכתוב פה ולשמוע קצת תגובות יחזיר אותי לתלם

_יכול להיות שילדון בגיל כמעט שמונה חודשים לא עושה במשך שעתיים?
לגמרי.
מתאים לגיל._
תודה על הבלוג הזה. הצצה לעתיד! וכל העזרה שקיבלת כאן והתובנות שלך עוזרות גם לי!
והמשפט והתשובה שציטטתי למעלה עושים לי טוב (-: (-:

התחושה מאד מאד טובה לתקשר איתו במקום הזה. אני מרגישה את זה עעעעעעעעעד כאן @}

איזה כיף לשמוע! (-:

מרגישה שיש התקדמות גדולה. אתמול נסענו למרכז העיר ברכב ובליווי חמתי בלי חיתול.הייתה התלבטות אם לשים חיתול לפני שחמתי באה והחלטתי שלא. חששתי שהלחץ מהעניין יוביל לפשפושי סרק או לפיפי עליה אבל מה שקרה זה שפשפשתי אותו רק כשהיה צריך ולמעשה כל היום הזה נגמר עם מכנס רטוב אחד של הבוקר וזהו. היום הזה ממש גרם לי להרגיש ששוב התקדמנו הלאה.
אני נזכרת בימים שעברנו שלפעמים הרגשתי שזה כל כך קשה לי ועכשיו אני מבינה למה כל זה היה כדאי. הילד בן שמונה חדשים וזה עולם אחר בלי להלביש לו חיתול. בלי להשכיב על הגב ולהתחיל לחתל אותו במה שעכשיו נראה כל כך לא טבעי.

עוד תובנה: מאז שאפשר להושיב אותו על סיר קטן הכל הפך ליותר פשוט עבורי מבחינה פיסית וזה הפך את הכל למאד אפשרי. עכשיו כשלא צריך לקחת אותו לשירותים ולהחזיק מעל כיור ילדון במשקל של כמעט 9 קילו הכל יותר פשוט.
מעבר לזה, אני נזכרת איך היו שלבים של לקחת לפשפושי סרק כל כך הרבה פעמים ורק כשכל החלקים התחברו בזמנם הטוב (החום איפשר להוריד שטיחים מהריצפה והורדת חששות, הורדת החיתול לכל שעות היום, אפשרות הושבה על הסיר, פתיחת מרווחים בין פיפי לפיפי,) התקדמנו הלאה. התחושה מאד מאד טובה לתקשר איתו במקום הזה.

יכול להיות שילדון בגיל כמעט שמונה חודשים לא עושה במשך שעתיים?
לגמרי.
מתאים לגיל.


עכשיו מה שנשאר זה להבין איך ממשיכים כשצריך לנסוע למשפחה או חברים או ללכת לסופר איפה שתמיד כשמגיעים לקופה יש ילדון שמסתכל עליי בעיניים של יש לי פיפי ואמא קצת חסרת אונים
תיכנון מוקדם:
עושים לפני שנכנסים לבית של מישהו, הולכים בשלב הזה רק לבתים שאפשר, רצוי להיפגש בחוץ, מחזיקים את הילד כמה שיותר עלייך, אלא אם כן הוא בדיוק עשה. הולכים לבתים בשעות 5-7 כשהוא עושה הפסקה ארוכה, נכנסים מייד אחרי הפישפוש של 5 (-: כאלה דברים.
בסופרמרקט: הייתי שמה את הדברים בעגלה, עושה הכל מהר (לא גיל להליכה בנחת), משאירה בעגלה קרוב לקופות (הכי טוב אם יש מישהו איתך שיכול גם לחכות בתור, אבל אם לא אז לא), יוצאת רגע מהסופר, מפשפשת על איזה עץ קרוב לסופר (תמיד מצאתי), חוזרת לסופר ואז עומדת בתור בקופה. היו כמה חודשים שזה היה התירגול הקבוע.

היום היה יום שלם בלי חיתול. עד עכשיו תמיד משהו באמצע היום גרם לי לשים לו חיתול לאיזו שעה. היום פשוט לא שמתי לו וככה הסתובבנו במשך כל היום ואפילו היינו אצל הרופא. מה שיותר משמעותי זה שהלכנו לגינה הקבועה שלנו בלי חיתול. אולי זה גם שהוא עכשיו גם על ארבע ולא רק זוחל על הגחון וגם נראה לי שחלק מהעניין זה שהוא עשה בסיר ובזמן האחרון כבר הוא יותר ויותר בלי חיתול מלבד לגינה. בקיצור בשלב מסוים אחרי שהתישבנו עם האמהות והילדים הקבועים שלנו למשחק הבנתי שאני צריכה לקחת אותו לפיפי. לשניה התלבטתי אבל ממש רק לשניה ואז לקחתי אותו , הילדון פשפש, וחזרנו לשחק. אחת האמהות שיודעת שהוא בלי חיתול (חלקית יש לציין) שאלה אם הוא בלי. אמרתי שכן ובזה זה פחות או יותר נגמר. אחר כך התחיל דיון על עניין גמילה בקייץ כי בנות שיחי הן גם גננות בעברן. היה מאד נחמד ונעים וגם ברור.
סיכום היום כולל 4 זוגות רטובים של מכנסיים ופעמיים פיפי על הכיסוי שהונח בעגלה. מעבר לזה סוף סוף הבנתי את מרווחי הפיפי שלו- אחרי פשפושי הבוקר מתחילים מרווחים של שעה פחות או יותר בין פשפושים עד לשנת הצהריים שאחריה יש תדירות גבוהה יותר פתאום ואז בין חמש לשבע אין פיפי ואז יש ואמבטיה וציצי וכן הלאה.

עכשיו מה שנשאר זה להבין איך ממשיכים כשצריך לנסוע למשפחה או חברים או ללכת לסופר איפה שתמיד כשמגיעים לקופה יש ילדון שמסתכל עליי בעיניים של יש לי פיפי ואמא קצת חסרת אונים. למען האמת זה כל כך פשוט להסתובב עם עוד כמה זוגות של מכנסים - למה לא עשיתי את זה קודם ?
עכשיו גם בטח תתחיל ההתלבטות של האם לשים חיתול במקרים מיוחדים ואיך זה ישפיע עליו.... יש לי עד יום שישי להבין מה לעשות כי יש לי גם אירוע של מעין ברית וגם ארוחת ערב משפחתית גדולה. מה שנקרא פעמיים כי טוב

מה שחשוב לציין שהלך הרוח שלי היה מאד רגוע היום וזורם ולא עשה עניין (כי עסק בדברים מטרידים ) וכך אפשר מזוית עיין פשוט להוריד מכנס לפשפש בלי יותר מדי מחשבות לחצים ועניינים סביב זה. וכשזה כך הכל יותר פשוט.

היום פעם ראשונה שהילדון ישב בסיר ועשה פיפי! חשבתי לציין את זה בבלוג. בעצם עד היום לא ניסיתי לפשפש אותו בסיר- הכי קטן היו לי גיגיות של כביסה יחסית קטנות אבל בסיר איכשהו לא הסתדר לי וחיכיתי שהוא ישב כדי לנסות. אז ניסיתי וזה הלך אחרי שהוא התעורר וינק ואז כמובן שהיה לו פיפי . מעבר לזה בימים האחרונים יש מלא פספוסים במכנסיים.
למזלנו ולרווחתנו הוא ממש תפס מרווחים בין הפשפושים שלו ביום וזה מעניק לי הרבה מאד טווח רגיעה. אז יש הרבה פספוסים אבל בסך הכל זה ממש לא נורא.
יכול להיות שילדון בגיל כמעט שמונה חודשים לא עושה במשך שעתיים? אשמח לשמוע בעניין. זה מפתיע אותי כזה מרווח פיפי גדול.
ומעבר לזה זה מעניין תמיד להיווכח כמה אפשר לעקוב אחרי התפתחויות גופניות דרך צפיה בהתרוקנויות הגוף. עכשיו יוצאת לו שן וכמובן שזה משפיע על הקקי וגם סדרי הפשפוש בלילה השתנו והוא מתעורר הרבה יותר מה שמוביל ליותר פיפי וליותר פספוסים במיטה...(והבעל המסכן הוא זה שמחליף מצעים באמצע הלילה...)

יש קבוצת תמיכה! כתבתי לך בדפבית והזמנתי אותך לפגישה שלנו! תכנסי לדפבית שלך ותיראי!

אום- הפלנל עוזר עם בנות. עם בנים צריך אוהל.....
ער, לגבי האסלה- הוא לא צריך להיות מעל האסלה.
זה מפורט- אבל תנסי.
את ממש קרובה לאסלה, בעמידה.
תכופפי ברך אחת, כך שהיא ממש כמעט מעל המושב.
תשעיני אותו על הברך הזו, והוא קצת מוטה עם הפנים כלפי מעלה, תחזיקי אותו מהברכיים.
בזוית הזו הכל נכנס לאסלה. מנסיון.
אם את לא מצליחה תודיעי, ואנסה לתאר לך את זה אחרת (למרות שקשה לי להבין איך אוכל....)
כשהוא עם חיתול בבוקר אני לא לוקחת אותו בזמן - פשוט לא יכולה לעמוד בפיתוי של להמשיך לישון עוד קצת.....
מוכר. אבל בשלב מסויים, הרגשתי שזה נורא לא הוגן כלפיו (לא מעבירה עלייך ביקורת! ככה הייתי כל החורף!) והתחלתי לפשפש, ושבועיים אח"כ הורדתי לגמרי את החיתול- שילוב בין לסמוך על עצמי, לבין שהוא סומך שאקח אותו אז הוא מתאפק, לבין הרצון להצליח, ולא להרגיש שאני מקלקלת כל הזמן....
@}

בקשר לאסלה, נסי את התימרון הבא: אני יושבת על הקצה החיצוני שלה, הפוך, כלומר עם הפנים לניאגרה, הגב קצת מוטה לאחור, ומחזיקה אותה צמוד אליי כשהגב שעון על הבטן שלי. היתרון בלשבת הפוך הוא ההטיה של הגב אחורה, מה שמפנה מקום לתינוק מעל האסלה.
בקשר ללילה, אני פורשת פלנל מקופל ל4 מתחתיה. כך הרטבה לא מגיעה לסדין, וגם אם קצת מגיע, על זה שמים פלנל חדש מקופל ל4 ואז כבר לא מרגישים.