על ידי פלוני_אלמונית* » 25 מרץ 2007, 00:51
אולי אני צריכה לשמוע ממבוגרים שהוריהם התגרשו מה הם היו צריכים בתקופה הזו?
מה שאני הייתי צריכה, זה להרגיש ולדעת שהוריי מאושרים. שאף אחד מהם לא נשאר מסכן. מה שפגע בי כילדה להורים גרושים הוא הרחמים והדאגה האינסופיים לאמא שלי שנשארה תמיד "המסכנה". שננטשה, שנשארה ללא אהבה, ללא כסף, וכולי. זה ליווה כל הנאה שלי בצורך לפצות את אמא שלי, במתנות, בטלפונים, בויתורים על בילויים כדי להיות איתה שלא תהיה לבד.
מנגד, היתה לאמי חברה שננטשה בצורה מאד דומה באותו הזמן. אבל היא היתה חזקה, מיד נעמדה על הרגליים, התפתחה מאד, ולא העיקה על הילדים שלה במסכנות. לא ציפתה להם בשבתות ותמיד שמחה לבואם ללא הטלת רגשות אשם. קינאתי בהם תמיד.
אבל...ארבעת ילדיה מעולם לא הקימו משפחה, והם בשנות השלושים והארבעים לחייהם היום. ואילו אני ואחיי הקמנו משפחות מאושרות תודה לאל. אז מה המשמעות של זה? שכנראה אין נוסחא. אבל אם מתגרשים ואם לא, הכי חשוב לילדים שאבא ואמא יהיו מאושרים מסופקים ושמחים בחלקם.
אני ממליצה לך לדחות את הגירושין כמה שתוכלי. הילדים שלך ישרדו כל דבר, ונפשותיהם יהיו מצולקות ממשהו, בכל דרך שתבחרי. אבל אם את יכולה להכנס לתהליך של הפרדה עדיין ללא ביצוע הגירושין, ולנסות לבצע תהליך כאשר את עדיין בתוך הנישואין, מוטב כך. אם היחסים בינכם כרגע נעימים, כי פתחתם כל מיני סתימות ואתם מרגישים משוחררים, אז יתכן בהחלט שדווקא כן תוכלו לחיות יחד, אחרי שחרור עוד ועוד סתימות ומעצורים מעיקים. אולי המצב מבקש פעולה דרסטית, כמו היפרדות פיזית לאיזה זמן, יציאה החוצה מהמצב כמו שכתבת. לפעמים אפילו בית מבולגן מבקש שנצא לטיול במקום לשקוע לדיכאון הנקיונות. וכשחוזרים רעננים הבלגן נראה פתאם קל לטיפול.
החיפזון מהשטן. להתגרש אפשר תמיד. מוטב לנסות להחלים גוף פגוע מאשר לקבור אותו.
וגירושין, חשוב לזכור, אף פעם לא מסתיימים. הם מלווים אותך לנצח, דרך הילדים. גירושין זה נישואין בשינוי אדרת. זו לא סיבה לא להתגרש, אבל דבר שחשוב לזכור. ואם כן תתגרשו, זכרי שאנשים בני הורים גרושים באמת יכולים להיות מאושרים ובריאים בנפשם, או לפחות להיות חולים בנפשם בדיוק כמו אנשים רבים ממשפחות שלא התפרקו (-: אבל אם אפשר למנוע מהם את הצרה הזאת, שווה לנסות. קחי מרווח לנשימה.
[u]אולי אני צריכה לשמוע ממבוגרים שהוריהם התגרשו מה הם היו צריכים בתקופה הזו?[/u]
מה שאני הייתי צריכה, זה להרגיש ולדעת שהוריי מאושרים. שאף אחד מהם לא נשאר מסכן. מה שפגע בי כילדה להורים גרושים הוא הרחמים והדאגה האינסופיים לאמא שלי שנשארה תמיד "המסכנה". שננטשה, שנשארה ללא אהבה, ללא כסף, וכולי. זה ליווה כל הנאה שלי בצורך לפצות את אמא שלי, במתנות, בטלפונים, בויתורים על בילויים כדי להיות איתה שלא תהיה לבד.
מנגד, היתה לאמי חברה שננטשה בצורה מאד דומה באותו הזמן. אבל היא היתה חזקה, מיד נעמדה על הרגליים, התפתחה מאד, ולא העיקה על הילדים שלה במסכנות. לא ציפתה להם בשבתות ותמיד שמחה לבואם ללא הטלת רגשות אשם. קינאתי בהם תמיד.
אבל...ארבעת ילדיה מעולם לא הקימו משפחה, והם בשנות השלושים והארבעים לחייהם היום. ואילו אני ואחיי הקמנו משפחות מאושרות תודה לאל. אז מה המשמעות של זה? שכנראה אין נוסחא. אבל אם מתגרשים ואם לא, הכי חשוב לילדים שאבא ואמא יהיו מאושרים מסופקים ושמחים בחלקם.
אני ממליצה לך לדחות את הגירושין כמה שתוכלי. הילדים שלך ישרדו כל דבר, ונפשותיהם יהיו מצולקות ממשהו, בכל דרך שתבחרי. אבל אם את יכולה להכנס לתהליך של הפרדה עדיין ללא ביצוע הגירושין, ולנסות לבצע תהליך כאשר את עדיין בתוך הנישואין, מוטב כך. אם היחסים בינכם כרגע נעימים, כי פתחתם כל מיני סתימות ואתם מרגישים משוחררים, אז יתכן בהחלט שדווקא כן תוכלו לחיות יחד, אחרי שחרור עוד ועוד סתימות ומעצורים מעיקים. אולי המצב מבקש פעולה דרסטית, כמו היפרדות פיזית לאיזה זמן, יציאה החוצה מהמצב כמו שכתבת. לפעמים אפילו בית מבולגן מבקש שנצא לטיול במקום לשקוע לדיכאון הנקיונות. וכשחוזרים רעננים הבלגן נראה פתאם קל לטיפול.
החיפזון מהשטן. להתגרש אפשר תמיד. מוטב לנסות להחלים גוף פגוע מאשר לקבור אותו.
וגירושין, חשוב לזכור, אף פעם לא מסתיימים. הם מלווים אותך לנצח, דרך הילדים. גירושין זה נישואין בשינוי אדרת. זו לא סיבה לא להתגרש, אבל דבר שחשוב לזכור. ואם כן תתגרשו, זכרי שאנשים בני הורים גרושים באמת יכולים להיות מאושרים ובריאים בנפשם, או לפחות להיות חולים בנפשם בדיוק כמו אנשים רבים ממשפחות שלא התפרקו (-: אבל אם אפשר למנוע מהם את הצרה הזאת, שווה לנסות. קחי מרווח לנשימה.