בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

שליחת תגובה

אתה מלמד הכי טוב את מה שאתה הכי צריך ללמוד בעצמך
קוד אישור
הזן את הקוד בדיוק כפי שהוא מופיע. כל האותיות הן אותיות גדולות.
סמיילים
|יד1| |תינוק| |בלונים| |אוף| ;-) :-] |U| |נורה| |עוגה| |גזר| |אפרוח| 8-) :'( {@ :-) |L| :-D |H| ((-)) (()) |יש| |רעיון| {} |#| |>| |שקרן| >:( <:) |N| :-0 |תמר| :-S |מתנה| |<| :-( ZZZ :-| |*| :-/ :-P |עץ| |!| |-0 |Y| :-9 V :D :) ;) :( :o :shock: :? 8-) :lol: :x :P :oops: :cry: :evil: :twisted: :roll: :!: :?: :idea: :arrow: :| :mrgreen: :geek: :ugeek:

BBCode פעיל
[img] פעיל
[url] פעיל
סמיילים פעילים

צפיה מקדימה של הנושא
   

הרחב תצוגה צפיה מקדימה של הנושא: בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי לב_שומע* » 13 אפריל 2018, 17:32

חושבת עוד - אולי אפשר לפרק את זה עוד: למשל - אני מרגישה שממש מגיע לך שיבקשו ממך סליחה על מה שקרה לך. אני מרגישה שמגיעה לך בקשת סליחה מהיקום, מהעולם, על מה שקרה. אם תרשה לי לרגע להיות מישהי שעוברת פה ופוגשת את הסיפור שלך ואומרת לך את הסליחה שמגיע לך לשמוע, אשמח.

אני לגמרי מדמיינת את עצמי של פעם - מתרגשת עד דמעות, מסרבת לבקשת הסליחה ונוצרת את הרגע הזה עמוק בלב כרגע מקודש ומכונן. אני מאמינה שהיו רואים על הפנים שלי שקיבלתי משהו עמוק מאוד.

|L|
מקדישה באהבה לכל האוהבות שרוצות להעניק. |L|

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי לב_שומע* » 13 אפריל 2018, 15:58

ציל צול, לא יוצאת לי תגובה אינטואיטיבית כי בשבילי "אני מצטערת לשמוע" מיתרגם כפשוטו - שממש צר לך לשמוע את זה.

אני מניחה שלו הייתי שומעת את המשפט הזה מוקדם יותר בחיי הייתי מגיבה אליו אחרת.

אולי אנשים יגיבו טוב יותר להיגד מפורש יותר, נגיד משהו כמו - ממש היה מתחשק לי לבקש ממך סליחה בשם היקום, העולם , על שקרה לך כזה דבר?

בשבילי כשכזה דבר כמו שקרה לי היום קורה, זה סימן, אני מפרשת את זה בתור - משהו אצלך מעובד עם הסיפור הזה עד הסוף, (עד הסוף זה תמיד הסוף של בינתיים, לא צריכה להסביר נכון?) מספיק בשביל שתקבלי את התמיכה המלאה והשלמה שאת ראוייה לה, ושעד עכשיו היית צריכה להזין בה את עצמך כדי לקבל כלי להכיל אותה מהעולם. זה התרגום הפרטי שלי.
חוצמזה שאחלה כשיש חברה כזו. (-: עם מלים כאלה. (-:

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי לב_שומע* » 13 אפריל 2018, 15:51

תודה, בשמת |L|

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי בעדינות_בעדינות* » 13 אפריל 2018, 15:27

יו ציל צול, מזדהה עם כל מילה.

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי ציל_צול* » 13 אפריל 2018, 14:53

מעניין...
הרבה פעמים יוצא להגיד מעומק הלב - אוי, אני כל כך מצטערת לשמוע את זה. ומתכוונת ממש לכך - שאני מצטרפת לאיזו בקשת סליחה עולמית יקומית על מה שקרה למישהו אחר.
אנשים לא מבינים את זה. לעתים נדירות אומרים לי תודה בהבנה. ברוב המקרים אומרים לי - מה את מבקשת סליחה, זו הרי לא אשמתך. ואז אני צריכה להסביר שלא ביקשתי סליחה על הפעולות שלי עצמי אלא שפשוט חשתי צער עמוק על זה שהדברים קרו וכו' וכו' וכו'

באמת מעטים מבינים את זה כמו שאני מתכוונת...

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי בשמת_א* » 13 אפריל 2018, 13:59

כמה מחזק ותומך (-:

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי לב_שומע* » 13 אפריל 2018, 13:44

משתפת - היום חברה אמרה לי שהיא רוצה לבקש ממני סליחה על שקרה לי מה שקרה לי.
ישבנו יחד, בית קפה, תוך כדי שיחה על מה אמרה לי המרפאה בעיסוק על ענייני הוויסות החושי שלי, גלשנו לענייני סרבול מוטורי בילדים ומשם על קצה המזלג לחוויות שלי של אלימות נפשית או התחום האפור שבשוליים שלה שהופנו כלפי גוף.
סיפרתי לי משהו שהיה בעצם תקציר קורות חיי בחצי שעה, כזה.
אחת התגובות שלה היתה שהיא רוצה לבקש ממני סליחה על שקרה לי מה שקרה לי.
זו תגובה כל כך נעימה לקבל!
זו אחת התגובות הנעימות ביותר שקיבלתי (-:
לא העליתי בדעתי שאפשר לומר משפט כזה.
לקח נוסף: יש באופן בתוך המיינסטרים.
לאנשים מגיעים לתובנות במגוון דרכים. (-:
רחבות בהרבה מאלו המסורתיות. (-:

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי יעל* » 26 מרץ 2014, 19:17

שיש עומס במה חדש
כבר חודשים שלא...

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי בשמת_א* » 26 מרץ 2014, 18:37

לא הבנתי כ"כ את מה שכתבת
כתבת:

_אך האם יש מי שיגיב ?
אתן עדיין כאן?_

אז חשבתי שאת לא מבינה שבאתר הזה, רואים ישר ב-מה חדש שמישהו כתב משהו בדף כלשהו.
נכון שיש עומס במה חדש ולכן לא כולם נכנסים כל הזמן לכל הדפים.
אבל זה לא שאת כותבת בדף שלא רואים.
ברגע שכתבת פה - הפכת את הדף לנראה ואנשים ייכנסו אליו.
מזה שלא ידעת את זה הסקתי שאת לא מכירה את התנהלות האתר.

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי שלולית_י* » 26 מרץ 2014, 00:16

יש מי שקורא. לא כל מי שקורא יודע להגיב.

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי קרן* » 25 מרץ 2014, 23:32

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

בשמת...
אני יודעת לאן הגעתי

לא הבנתי כ"כ את מה שכתבת

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי בשמת_א* » 25 מרץ 2014, 23:17

זה באופן פה. תשאלי, אנשים נכנסים לדפים כשהם רואים שכתבו בהם משהו. כדאי לך לבדוק לאן הגעת בעזרת סיור מודרך באתר... {@

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי קרן* » 25 מרץ 2014, 21:07

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

הי לכל הנפלאות שכאן.
אני התחלתי ממש עכשיו לתרגל "הואופונופונו"...
נחשפתי לדף וקראתי בשלוק אחד
יש לי שאלות ....ורציתי לחשוף תהייה שקשורה בחיי ...אך האם יש מי שיגיב ?
אתן עדיין כאן?
לאן נעלמה ברית עולם?

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי סאלי* » 12 פברואר 2014, 15:08

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

נ.ב אהבת עולם, את נפלאה בכל כך הרבה דברים וגם מזכירה לי אותי (בקשיים שהיו לך)
תודה שנולדת

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי סאלי* » 12 פברואר 2014, 14:22

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

ובנוגע ל מי מפנים את המשפטים :

תמיד לישות האלוהית או לילדה הקטנה שבך ולא לאנשים אחרים/סיטואציות.
הסיבה היא שאין אף אחד בחוץ ולכן, הריפוי הוא רק בתוכך
אם אתה אומר את זה לאנשים אחרים, זה כאילו שאתה מוציא את האחריות מעצמך
(לא שזה נורא, זה עובד בכל מצב. אבל, זו משמעות השיטה המדוייקת: אין אף אחד בחוץ. הכל בתוכי)

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי סאלי* » 12 פברואר 2014, 14:18

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

עוד תהייה שהייתה לי:
האם לעשות את השיטה זה במקום לפעול?
נניח אני רואה עוול קורה - האם לא צריך לפעול במציאות? האם מספיק רק להגיד את המשפטים?

אז ככה, אני משערת שאם אפשר לפעול - אז ברור שחשוב לפעול.
זה לא סותר את האמירה של המשפטים.
אפשר לומר אותם לפני הפעולה, בזמן הפעולה ואחריה.

אם אי אפשר לפעול - בין שזה מסיבות חיצוניות שלא מאפשרות, בין שאני מרגיש שאין לי היכולת, הכוח, המשאבים וכו' -
אז רק להגיד.
לנקות. לנקות. לנקות.


תשובה: הייתי בסמינר של מאבל כץ (תלמידתו האישית של איהילאקלה לן במשך 12 ומורה מוסמכת מטעמו, שמגיעה לסמינרים בישראל כל שנה)
והיא הסבירה שלפני שפועלים יש לנקות, ורק לאחר הניקוי להחליט אם לפעול.
לפני מעצם הניקוי יקרה דבר, או שמה שרצינו לעשות מלכתחילה, פתאום לא ירגיש לנו דחוף לעשייה, או שנרצה לעשות משהו אחר.
אז, קודם מנקים ואז, מחליטים אם ואיך לפעול

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי הקסם_שהמחלה* » 01 אוקטובר 2013, 09:34

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

אין מקריות בעולם. נחשפתי לשיטה הזו במקרה. אחרי חיפושים רבים. וגיליתי שככל שהדבר פשוט, פשוט הדבר הזה עובד. וכאשר שאלתי איך זה עובד........הגעתי לבלוג
שלך אהבת עולם. ורוצה להודות לך על המקום המדהים שיצרת
ואיפשר לנו להיות נוכחים מול עצמנו כדי לעשות את הניקוי לטובת כולנו. רק בירור כל כך כן ועמוק מאפשר להתקדם. ושוב תודה.

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי פלוני_אלמוניתשושנית* » 18 אוגוסט 2013, 12:37

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

תודה לכולן לפני כשבוע התחלתי לתרגל אחרי שקראתי את הספר ולא ממש הבנתי איך ליישם עכשיו יותר ברור גם אם עדיין אני לא מרגישה שינויים אני יודעת שכאשר קשה יש לי משהו בטוח להגיד שגם אם לא יועיל בוודאי לא יזיק אז ממשיכה לנסות לבד ואיתכן

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי SKY* » 09 אוגוסט 2013, 01:19

בשמת , איזה יופי שענית לי.
אני אכן מנסה פשוט לזרום עם המלים,
ולהגיד אותן as is,
בלי לנסות לפרש יותר מדי ... בלי לחקור את הבפנים.
האמת , כבר מרגישה יותר טוב, ואפילו השגרה השתנתה לי ביומיים האחרונים,
כך יוצא שאני מקבלת את מה שמייחלת...
[למרות שלא היה אמור לקרות כך , כאילו אכן העולם , המציאות שלי מתכוננת למחשבותיי באופן הכי ישיר וטבעי ,
הלוואי וימשך ..]
בטוחה שזו השפעה של המלים האלו.
תודה,
תודה ליקום שהביאני עד הלום.
ותודה מיוחדת על כך שמכל האפשרויות מי שענתה לי זו בשמת,
אני קוראת הרבה בבאופן,
ויצא לי שגיליתי אותך , בשמת, לפני כחודש,
ומאז.... שותה בשקיקה את כל מילותיך בבלוגים השונים
אז אכן , שמחה מיוחדת עליך.
לילה קסום
ויצירה פורייה לכולנו!

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי בשמת_א* » 07 אוגוסט 2013, 23:12

_לנקות את עצמי , ולא להתכוונן לתוצאה - ליחסים בריאים עם זה שאהבה נפשי?
קשה לי לחשוב על כך , כ"כ מחוברת אליו , בנימי נשמתי... לא יכולה לוותר עליו,
ולא משנה כמה צער נגרם.. .אז מה עושים? ההתכוננות לתוצאה היא אסורה כאן?
את הרי כותבת , לנקות את עצמנו בלבד , לא לייחל לתוצאה._
אני לא אהבת, אבל בואי נחיל על זה היגיון פשוט:

הרי אין לך יכולת לכפות על עצמך לא לרצות אותו ולא לחשוב עליו, נכון?
אז תעזבי את הניסיון לא להתכוונן לתוצאה ולא לוותר וכל זה.

כל מה שצריך הוא להגיד את המלים.
זה לא קריטי מה את חושבת כשאת אומרת אותן.
וכשאת אומרת "אני מצטערת" אז כן מתאים לחשוב:

מאוד מאוד מאוד מייחלת לתיקון ה"שגיאה" הזו
כי זה מה שאת מצטערת עליו, לא? אז יש פה התחברות לצער אמיתי.

וכשאת מבקשת סליחה, זה על העובדה שהמציאות היתה ככה, שאת היית קורבנית, שככה זה יצא - בלי אשמה, פשוט מבקשת סליחה מהיקום על זה שיצא לא מה שרצית, ואת מצטערת שיצא לא מה שרצית.
וזהו.
להגיד את המלים.
כמה פעמים שיוצא לך ביום.
לאורך איזה תקופה שיוצא לך.
ולראות מה יהיה.

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי SKY* » 07 אוגוסט 2013, 22:32

שלום ,
חייבת לציין - בפעם הראשונה שנתקלת בדף - נדהמתי
תמיד ידעתי שאנחנו יוצרים את מציאות חיינו,
ושמחשבה חיובית - דברים חיובים ופידבק חיובי מהחיים
ולהיפך....
ובכל זאת , כרגע אני קצת מתוסבכת עם עצמי
ומאוד התרחקתי מההודיה היומיומית שהצלחתי להיות באה לפני כן,
מאוד שואפת לחזור לזה... לייצר שוב את כל החיוביות
מה שקרה אצלי - [אם זה המקום לפרט...]
הייתי ביחסים לא ממש טובים,
אבל כשהתחלתי את היחסים לפני כ-5 שנים , זה היה במצב של ייאוש ואפטיה עמוקה
ו"זרמתי" עם היחסים שאך זה התחילו ללבלב
וכמו כל יחסים , בהתחלה קסום ונסחפים...
אחרי קרוב ל 4 שנים,
כ"כ תירגלתי את הנושא של ההודיה היומיומית,
שקרה מהפך בחיי [שאני מאמינה שהוא תוצאה ישירה של ההודיה היומיומית שלי]
ניפרדתי מהבחור , נכנסתי ליחסים מדהימים , והיה פשוט נס יומיומי
לא האמנתי שכ"כ טוב יכול לקרות גם לי , היה קסום...
אולם אני , מעט קורבנית מטבעי ,
הרגשתי שזה לא מגיע לי... כל הטוב הזה ,
ואומנם המחשבה [הכ"כ הורסנית ] פשוט שינתה לי את החיים ...
החזירה לי - "לא חושבת שמגיעה לך? , לא צריך! "
והכל נהרס ונבלם והתפוגג...
ועכשיו אני מחפשת את שמחת חיי , חשיבתי החיובית ,
ומה אני עושה בכדי להחזיר את כל הקסום שהיה...
ומגלה את הדף המדהים הזה,
מסתובבת מזה כשבוע , חצי לא מאמינה שגיליתי את האוצר הזה
ותודה אמיתית על כך שאני יכולה לשנות את חיי,
ומחצית הזמן כועסת....
כועסת שהבחור לא עושה כך וכך,
הרי גם כשקשה הוא לא צריך לוותר ,
לא רק אני צריכה להילחם ולשנות את חיי ואת המציאות שאני יוצרת
ומה איתו? לו מותר לא לעשות דבר?
[ או אולי עשה מספיק , ואכן גם לו החיים לא עשו הנחות בכלל....]
ועכשיו אני קוראת אותך אומרת - אל תצפו לתוצאות
ולעשות את הניקוי רק בשביל לנקות את עצמי בלבד
ומה עם חלק מתהליך הניקוי , זה לנקות את תחושת הקורבנות הזו,
ולהרגיש שאני כן זכאית לכל הקסם הזה ,
של יחסים טובים , של לאהוב ולהיות נאהבת,
אני מתחילה להגיד את המנטרה,
אבל גם מאוד מאוד מאוד מייחלת לתיקון ה"שגיאה" הזו,
הבלימה הפתאומית , שגרמה לי להתעופף מחוץ למסלול,
להישאר בצד , מלקקת פצעים , נזרקת לתוך מקומות מאשימים וכועסים
יושבת בצד וכועסת במקום ליצור לעצמי את החיים הקסומים שלי?

לא כ"כ ברור כוונתי , מרוב מלים , אין בכלל יער-
אז לשאלתי :
לנקות את עצמי , ולא להתכוונן לתוצאה - ליחסים בריאים עם זה שאהבה נפשי?
קשה לי לחשוב על כך , כ"כ מחוברת אליו , בנימי נשמתי... לא יכולה לוותר עליו,
ולא משנה כמה צער נגרם.. .אז מה עושים? ההתכוננות לתוצאה היא אסורה כאן?
את הרי כותבת , לנקות את עצמנו בלבד , לא לייחל לתוצאה.
אודה לך על תשובה
[סליחה , אם יצא קצת {הרבה} ארוך מדי]

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי שלי* » 06 יולי 2013, 21:05

_אולי אצלך זה הרגיע משהו וגם זה לטובה
אבל, כדי לשנות את המציאות צריך להשפיע עליה באופן פעיל_
כמו שאני רואה את זה זהההואופונופונו זה השפעה באופן פעיל אני מתקנת את עצמי
אני משנה את עצמי וכשאני משתנה משתנה מי שבסביבתי וכך הלאה אין לזה סוף..

_אכתוב שוב בקצרה:
כאמור, אני לא מציעה לתרגל את השיטה במקום לפעול.
אני מציעה לתרגל אותה או בנוסף לפעולה, או כאשר אין אפשרות לפעול._
כמו שכתבתי כבר אני לא חושבת זה לא פעולה לדעתי זו פעולה חזקה מאוד אפשר בנוסף לפעולה הזו לעשות פעולות נוספות
אין דבר כזה אין אפשרות לפעול כשאת עושה את ההואופונופונו את כבר פועלת!

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי שלי* » 06 יולי 2013, 20:48

אהבת עולם תודה רבה על המילים שלך ועל הדף הזה
היום כמעט סיימתי לקרוא את הספר ופתאום גיליתי את הבלוג הזה ממש מדהים!

_(אני מדמָה את זה לאדם שעומד מול מראה ורואה שלדמות שבמראה יש כתם על המצח.
אם ישלח יד אל המראה וינסה לנקות את הכתם מהדמות שבמראה לא משנה כמה ינסה - הוא לא יצליח.
אך אם פשוט ישלח יד אל המצח של עצמו וינקה את הכתם - הפלא ופלא - גם הכתם על מצח הדמות שבמראה ייעלם)._
הו לן אומר שאין דבר כזה בחוץ הכל בפנים הכל בתוכי
אם אני מבינה נכון ה"חוץ" כל מה שקורה ב"חוץ" הוא בעצם השתקפות של מה שקורה אצלי בפנים ה"חוץ" הוא בעצם המראה!
אני חושבת שאת צריכה לכתוב לג'ו ויטלי על הדימוי הזה, זה גאוני!!!

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי אהבת_עולם* » 17 מאי 2013, 01:58

ואני רוצה לחדד:
אני מבינה שברגע שאני מייצרת אצלי כאב, שהוא שחזור זכרונות של כל האנושות,
אני לא רק משחזרת משהו שמישהו אחר יצר,
אני באותו רגע גם יוצרת מחדש את הכאב הזה עבור אחרים.

ברגע שאני מציפה אצלי קנאה, אני יוצרת את המצב של קנאה גם אצל אנשים אחרים.
או כל דבר אחר.
אגו, פחד, תחושת חוסר שייכות, התעסקות ב'מה חושבים', תחושת 'לא שווה' וכו' וכו'.

כל אלה דברים שלא אני המצאתי. לכאורה. הם קיימים לאורך כל ההיסטוריה האנושית. אין כמעט מישהו שלא מכיר אותם.
אלה חוויות ששייכות לכל המין האנושי. כשאני מרגישה את זה - אני לא מחדשת כלום. רק משחזרת.
אך באותו זמן לא יכולה גם להתנער מהאחריות שלי ליצירה של זה.
(זו לכאורה סתירה, אבל לא).

אני גם דוֹלה את זה ממאגר זכרונות קיים לכאורה, ובו בזמן אני יוצרת את זה - גם לעצמי וגם בחוויה של שאר האנושות.
לכן גם אני מבקשת סליחה.

ברגע שאני מנקה את זה מתוכי, אני מנקה את זה גם מהחוויה של שאר האנושות.

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי אהבת_עולם* » 16 מאי 2013, 23:16

בימים האחרונים התרגול קיבל אצלי תפנית:
אם לפני כן לא התחברתי לפנייה אל הישות האלוהית והעדפתי לפנות ישירות לאנשים או לדברים,
פתאום קשה לי יותר לפנות ישירות לאנשים (קשה לי עם השליליות שעולה בי מולם, ומרגישה התנגדות לעשות את זה),
ומרגישה יותר נוח לפנות אל הישות האלוהית.

למשל, בימים האחרונים יצרתי קשר עם הבחור שהייתי איתו בזוגיות לפני מס' חודשים.
השתדלתי כבר הרבה זמן לא להיות איתו בקשר, כי זה גורם לי מיד רצון לחזור לזרועותיו, וזה קשה.
ועכשיו הייתי צריכה ממנו חפצים שהשארתי אצלו. אז כתבתי לו מייל. ודי מהר למרות שלא רציתי נכנסתי לפסים רגשיים.
הוא הגיב באופן די קריר בחוויה שלי, מה שמאוד הכאיב לי.
וגם יש לי חשד שיש לו כרגע מישהי. מה שכמובן גם הכאיב לי.

בדיוק קראתי בַּספר 'אפס מגבלות', שכפי שכבר סיפרתי - טוען שכל מחשבה אצלנו באה רק מאחד משני מקורות: או מזכרונות ישנים (שמשותפים לכל האנושות), או מהשראה אלוהית.
וברוב המוחץ של הזמן אנחנו פשוט משחזרים זכרונות ישנים, שוב ושוב ושוב ושוב.

אז כששאלתי את עצמי למה הדברים האלה צריכים להיות כלכך כואבים -
למשל ההרגשה שמישהו לא רוצה אותי.
הכאב של האגו כאשר נדמה לי שהצד השני חושב שאני רוצה יותר ממנו. כאילו זה הופך אותי לשווה פחות.
פרידות. למה זה חייב לכאוב? למה אי אפשר לומר 'היה נורא טוב, לא מתאים להמשיך יותר, נמשיך הלאה באהבה ובשמחה'?
והקנאה. למה אם מישהו היה איתי, קשה לי לפרגן לו עכשיו קשר עם מישהי אחרת? למרות שאנחנו כבר לא ביחד, גם מבחירה שלי. ועדיין זה כואב.
ולמה חשוב לי תמיד להרגיש הכי חשובה למישהו? ולמה האגו נפגע אם לא?

אז כשחשבתי על כל הדברים האלה, הבנתי שבאמת *אין סיבה אמיתית שהדברים האלה יהיו כואבים, זה לא היה חייב להיות ככה !
יכולנו להיות באהבה שמחה עם אנשים, בלי כל הכאבים האלה, בלי כל הסיבוכים, ההתערבויות של האגו וכו' וכו'. באמת שזה אפשרי !*
  • הסיבה שזה כואב לי היא - שהכאב שאני מרגישה, זה לא הכאב האישי שלי.
זה כאב שנדלה מבריכת הזכרונות האנושית המשותפת*.
מתישהו בהיסטוריה יצרנו אותם, והתרגלנו שזה ככה, ומאז אנחנו ממשיכים למחזר אותם. שוב ושוב ושוב ושוב.

למשל המחשבה/הזיכרון שאומר 'אהבה היא כואבת'.
זה לא בהכרח המציאות, זה רק הזיכרון הפנימי שלנו שמצפה לזה ומייצר את זה מחדש כל פעם.

ואין מזה שום מוצא.
אלא אם מנקים את הזכרונות האלה. (והשיטה כאמור מציעה את הדרך).

קודם כל עצם זה שהבנתי שזה לא הכאב האישי שלי, אלא אני פשוט מייצרת מחדש כאב קיים, כאב שמוכר כמעט לכל אחד עלי אדמות,
כבר היה בזה משהו מרגיע.

זה לא בגלל שהסיטואציה באמת כואבת, כמו שאני פשוט משחזרת כאב של אנשים אחרים -
נאחזת בזה כמו טובע בקש. כי אני לא יודעת משהו אחר.
ובאותו זמן כמובן גורמת לזה להתייצר מחדש, שוב ושוב ושוב - יוצרת את זה מחדש בעולם.

ואז גם התחלתי לומר לישות האלוהית:
"אני אוהבת אותך
אני מצטערת על החלק בתוכי שיצר את המצב הזה - אצלי ואצל אחרים
בבקשה תסלחי לי
תודה".

בחלק של 'אני מצטערת' פירטתי בחלק מהזמן על מה אני מצטערת:
אני מצטערת על החלק בתוכי שיצר את הקנאה אצלי ואצל אחרים
אני מצטערת על החלק בתוכי שיצר את משחקי האגו בין המינים
אני מצטערת על החלק בתוכי שיצר אצלי ואצל אחרים את הקושי לאהוב באמת ונקי בלי שום אינטרס אישי
וכו' וכו'.

וכך על כל רגש שעלה לי, או על כל דבר שזיהיתי כאן כמשהו כואב.
משהו שהבנתי שהוא לא רק שלי אלא של כל האנושות.

בספר כתוב שכשאומרים 'תודה' הכוונה שאני בכך נותנת אמון בישות האלוהית שהיא באמת תנקה אותי.
אז אמרתי 'תודה'.

זה עזר. החזיר אותי לעצמי.

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי אורלי_נ* » 16 מאי 2013, 21:33

_אם זה שינה משהו במצב? אני לא יודעת. לא יכולה להתחייב.
אצלי בכל אופן זה שינה.
ממקום מתלונן וקורבני, זה שינה אצלי למקום עם לב פתוח, עם אהבה, עם עשייה חיובית.
אני רוצה להאמין שככל שאני אעשה את הניקוי הזה יותר ויותר,
ככל שאנשים נוספים יעשו את זה יותר ויותר -
נתחיל לראות גם השפעה חיצונית._

בדיוק הנקודה שאני מרגישה בנושא הזה.
אני מבינה את הרעיון בהחלט, ממקום של ריחוק מסוים, של אי רצון בו ובדומיו. לא כרגע, אולי לא בכלל (למה?)
ועדיין, לא יכולה להכחיש שמשהו פה ברור לי כשמש.
ואז עולה השאלה האמיתית (בעיני):
האם יש צורך בכלל ב"עטיפה" של הזכרון הקולקטיבי?
של ההשפעה על האחר ועל המציאות?

ומה זה בעצם נותן לנו, הרעיון שהמחשבה שלנו משפיעה על אחרים זולתנו?
סוג של כוח? שליטה?מטרה ששווה להתאמץ עבורה?

איזה צהוב :-) : כשהדעת נחה, עולה נחת רוח - מה יניח את דעתך?

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי אהבת_עולם* » 14 מאי 2013, 19:22

שוב לא כתבתי כאן כמה ימים.
אני כל הזמן עוברת תהפוכות עם זה.
יש ימים שזה ממש זורם.
יש ימים שקשה לי.
יש ימים שאני מתרגלת בלי סוף.
יש ימים שכמעט ולא.
לפעמים אני מתרגלת כלפי אנשים.
לפעמים רק כלפי הישות האלוהית.

זה כל הזמן מקבל גוונים אחרים .

לפעמים אני מרגישה פחות מחוברת לזה ואז קשה לי לכתוב.
לפעמים זה כ"כ עוצמתי, שאני לא מוצאת את המילים.

אשתדל להמשיך לכתוב בקרוב. משערת שגם הכתיבה משפיעה על התהליך.

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי אוהבת* » 14 מאי 2013, 16:10

אתחיל לתרגל ואם יהיה הארות, אשמח לשתף אתך, אתכן, אתכם על כך.
זאת אני.
מאז שקראתי פה אני מתרגלת.
זה באמת עוזר להרגשה בפנים, לגבי חיצוני עוד אין לי הוכחות.
לי יש בעיה עם אנשים עניים. הרחמים ממלאים אותי. גרתי במקום עם הרבה עוני מאוד קשה. היה לי קשה לחיות עם ההרגשה שאני לא יכולה לעזור. היום אני גרה במקום שונה לגמרי, אז אני פחות נתקלת במחוסרי בית, אבל עדיין העולם מלא במסכנים. גם אם אני לא עוזרת להם, לפחות בינתיים זה עוזר לי לשדר אנרגיה טובה סביבי. אני מאמינה שזה עדיף מאנרגיית רחמים.

_המנטרה שלי עד היום הייתה המילה אהבה. כל פעם שהרגשתי רע, מהמצב ובן אדם, התחלתי להגיד בראשי שוב ושוב - אהבה. ה
אנסה להרחיב זאת לארבעה המשפטים האלו שנשמעים לי נהדר._
אז באמת המשפטים האלו זה דבר נפלא בפני עצמו.
כשאמרתי אהבה זה הרגיש יותר כשם עצם. אני אוהבת אותך - זה פועל וזה משנה הכול. זה כמו מילת קסם שמפעילה את הרגש מהירדמותו.

היום אני עומדת מול מבחן לא קל, ומהבוקר אני מתנקה, מקווה שיהיה לי תוצאות טובות לדווח לכם.
ואסיים עם:
_אני אוהבת אותך
אני מצטערת
בבקשה תסלח לי
תודה_
@}

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי רוצה* » 05 מאי 2013, 18:53

שלום,
כן, אשמח אם תפרטי לגבי תחושות שליליותלגבי עצמינו.

בישניתית- נעים לקרוא את מה שאת כותבת. זה מזכיר לי איך גם לי בילדות היה קשר קרוב לעצמי וללב.

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי אהבת_עולם* » 05 מאי 2013, 00:55

פלונית, שכחתי גם לומר, בהקשר לדברייך:
בהודו אלפי אנשים עושים מדיטציה וזה לא שינה כלום ברמת הנורמות החברתיות והפוליטיות

אז בקשר לשיטה הזו ספציפית:
לי עצמי אין עדיין הרבה הוכחות שכשאני מתרגלת השיטה זה משנה משהו בעולם.
כאמור, על עצמי אני מרגישה שינויים מאוד גדולים.
ואני קודם כל מאמינה - שכשאנחנו משתנים לטובה, כשאנחנו הרבה יותר נקיים - זה משפיע מיידית על העולם. זה פשוט לא יכול להיות אחרת.
וכן ראיתי השפעות מסוימות על אנשים שסביבי, שהגיבו אליי בלי שאפילו היו מודעים למה שאני עושה.
מקווה לספר בהמשך.

ובכל זאת, בספר מסופר על תוצאות מרחיקות לכת.
גם של ד"ר הו לן (כאמור בבית החולים הפסיכיאטרי לפושעים חולי נפש קשים), וגם הרבה עדויות של אחרים שתרגלו את השיטה.
אני אמנם לא יכולה לדעת בוודאות שזה נכון, אך יש לשער.
מכירה גם אנשים בארץ שמתרגלים ומספרים שזה שינה להם את החיים.

כשיהיה לי זמן, אני רוצה גם לצטט כל מיני דברים מהספר.

אך אחרי כל זה, חשוב לזכור משהו שד"ר הו לן חוזר עליו בספר במפורש:
'אל תעשה את זה כדי להשיג תוצאות. תעשה את זה כדי לנקות את עצמך' !!!

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי אהבת_עולם* » 05 מאי 2013, 00:46

יש עוד דבריםמאוד יפים שכתבתן כאן, ועוד כמה שאלות שעלו, אך אין לי הרבה זמן לכתוב כאן.
אז אל תחשבו ששכחתי. פשוט לאט לאט.... :-)

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי אהבת_עולם* » 05 מאי 2013, 00:44

  • דוגמה למצב שבו אעדיף לתרגל את השיטה מאשר לפעול:
נגיד אני רואה אמא בגינה שמדברת לילד שלה בצורה לא מכבדת בעיניי.*

מצד אחד, זה כואב לי.
מצד שני, זו לא ממש התעללות, לא משהו כזה ברור שמצדיק התערבות חדה ומיידית.
וגם אם אנסה לומר לה משהו, בעדינות או בתקיפות, ספק רב אם היא תבין על מה אני מדברת, ועוד יותר ספק אם זה בכלל יעזור במשהו.

אז מה לעשות?
אז ברגע כזה אני אבחר לתרגל את השיטה.
  • אפנה את המשפטים כלפי האמא:
אומר לה שאני אוהבת אותה ('כל יצור בעולם זקוק לאהבה', זוכרים? גם האמא הלכאורה 'לא נעימה' הזו).
אומר לה שאני מצטערת - גם על הדברים שהיא עברה שהובילה אותה למצב הזה, גם על החלק בתוכי שיצר את המצב הזה, שיצר אותה מתנהגת ככה.
  • אפנה את המשפטים לילד. אומר גם לו שאני מצטערת על החלק בתוכי שיצר את המצב הזה.
  • אולי אפנה את המשפטים גם לישות האלוהית, בהתייחסות למצב הזה, ואבקש סליחה על החלק בתוכי שיצר את זה.
מבחינתי, זה הדבר היחיד שאני יכולה לעשות בכל רגע.
שום דבר אחר לא יהיה למועיל.
בטח לא אם אני אפתַח תחושות טינה כלפי האמא ואתחיל לספר לעצמי כמה היא נוראה וכמה היא לא בסדר וכו'....
זה לא ישנה כלום לטובה.
רק ירעיל אותי, וירעיל את האמא, וימשיך ליצור את המצב הזה.

בקיצור, כאמור, *יש מקרים שאין מה לפעול בחוץ, רק בפנים.
וזה בדיוק המקום לתרגל, ולנקות את עצמנו מהחלקים שבתוכנו שמשתקפים בחוץ...*

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי אהבת_עולם* » 05 מאי 2013, 00:36

חוזרת לענות לפלונית על מה שכתבתי בשבוע שעבר:

אני כתבתי שכאשר ראיתי שחופרים בחוף הים וזה הכאיב לי, תרגלתי את השיטה.
_אם זה שינה משהו במצב? אני לא יודעת. לא יכולה להתחייב.
אצלי בכל אופן זה שינה.
ממקום מתלונן וקורבני, זה שינה אצלי למקום עם לב פתוח, עם אהבה, עם עשייה חיובית._

פלונית:
_אולי אצלך זה הרגיע משהו וגם זה לטובה
אבל, כדי לשנות את המציאות צריך להשפיע עליה באופן פעיל
קרי- הפגנות, עצומות, תביעות ייצוגיות, פוליטיקה
בהודו אלפי אנשים עושים מדיטציה וזה לא שינה כלום ברמת הנורמות החברתיות והפוליטיות_

אז ככה, פלונית, אני חושבת שאין סתירה בין הדברים.
ובעצם, ממש הודעה אחת לפני זו שהגבת עליה התייחסתי לכך.

אכתוב שוב בקצרה:
כאמור, אני לא מציעה לתרגל את השיטה במקום לפעול.
אני מציעה לתרגל אותה או בנוסף לפעולה, או כאשר אין אפשרות לפעול.

באותו מקרה של חוף הים, אני הרגשתי שאין לי ממש יכולת לפעול בעניין.
  1. העולם מוצף בעוולות שזקוקות לתיקון - וגם אם אני רוצה, וגם אם אני מטפלת בהרבה מהן, אין לי היכולת לטפל בכולן. אפילו לא חלקיק.
  2. מעבר לעוולות שזקוקות לתיקון - החיים שלי מלאים דברים ש'צריך' לעשות, ולפעמים אני מרגישה שבקושי יש לי מספיק משאבים בשביל עצמי.
  3. נקודה חשובה מאוד: כאשר אני מרגישה את הכאב והכעס הזה - אותי באופן אישי זה לא מניע לפעולה, אלא משתק. אולי יש אנשים שאותם הכעס מניע לפעולה, אצלי ההפך. אלו תחושות שגוזלות ממני המון משאבים רגשיים.
אז כאמור, אם הייתי יודעת מה לפעול באותו עניין ומרגישה מסוגלת לכך - כמובן שהייתי עושה זאת.
אבל גם לא ידעתי, וגם לא הרגשתי מסוגלת, וגם, נוסף על כל זה הרגשתי משותקת וחסרת אונים.

במקרה כזה אני חושבת *שהכי חשוב דבר ראשון זה לנקות את התחושות.
דווקא אחר כך, כשאני נקייה יותר, מתפנים לי הרבה יותר משאבים לפעול.*

ושוב, כאמור, אם את יכולה לפעול - ברור שתפעלי. אין כאן בכלל שאלה.
אך, כאמור, מה מונע ממך גם לתרגל את השיטה לפני הפעולה, או בזמן הפעולה?
זה יכול רק להוסיף.

לפעמים אנחנו מאמינים שרק אם נכעס - תהיה לנו מוטיבציה לפעולה,
ולכן אנו אפילו מייצרים לעצמנו כעס, בצורה אפילו לא מודעת.
השאלה, אם האמונה הזו נכונה, או רק תוקעת אותנו.
אני מרשה לעצמי לשער גם שפעולה מתוך כעס, תוביל לתוצאות פחות מדויקות. רק משערת...

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי שירה* » 04 מאי 2013, 22:04

למה הזיכרונות האלה עלו לי? כי מתישהו עברתי צד באמת. והמקרים האלה היו מאבני דרך במסע שלי לאיבוד העצמי. אבל הצד שהייתי בו בהתחלה דיבר שפה מאוד דומה לזו של הואופונופונו.
אאוצ'
איזה מודעות יש לך לתהליך שעברת
יש בי משהו ממה שאת מתארת על הצד הזה שבראשית החיים דיבר בשפה דומה לשל האופונופונו
משהו שמדגדג כאב וגעגוע

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי ביישניתית* » 04 מאי 2013, 19:51

ביישניתית, תודה. הייתי צריכה לקרוא את זה.

@}

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי יעל* » 04 מאי 2013, 16:57

_זיכרון - אני בונה משהו מדומינו. זה דומינו חש ויפה עם לבנים חלקות שאני נהנית ללטף. אנילא מצליחה לבנות ופתאום יש לי התקף של זעם. אני זורקת את אחת הלבנים על הריצפה והיא נשברת קצת בצד. אני מרגישה את הלב שלי נשבר. פגמתי בעולם. יש המון דברים פגומים בעולם והדומינו היה מהדברים המושלמים ואני פגמתי בו. עכשיו אני חלק מהכח הפוגם במקום החלק שנוצר את הדברים היפים. אני מתביישת בעצמי כל כך.
עוד זיכרון - אחי הקטן לא מוכן לעשות משהו שאמרתי. אני נותנת לו מכה. כמו שאחי הגדול עושה כשהוא מעצבן אותו. אחי הקטן מסתכל עליי ולא מגיב. אני מבינה שאין לו סיכוי מולי. אני מבינה מה עשיתי. אני רוצה שהאדמה תבלע אותי, שהזמן יעבור לאחור, ושאני לא ארביץ לאחי. נהייתי בצד של אלה שמרביצים._
ביישניתית, תודה. הייתי צריכה לקרוא את זה.

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי עץ_לי_מון* » 04 מאי 2013, 10:37

לא קראתי את הכל, אבל המשפט ״אתה בן אדם גדול״ הגיע אלי כמו מתנה, איך שקראתי אותו נעמדו בשורה כל האנשים שאני כועסת עליהם/שופטת/מתנשאת והם נראו לי כמו אנשים גדולים. ראיתי אותם ככה, כמו בפוסטר לאיזה סרט פעולה הוליוודי, אמיצים ומתמודדים כל אחד עם השדים והקשיים שלו.
תודה

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי ביישניתית* » 03 מאי 2013, 23:46

ביישניתית איזה תאור יפה של הילדות שלך

תודה רבה, אפילו קצת מרגש, הילדות שלי הייתה גם מאוד עצובה לעיתים קרובות...

הדף הזה כל כך מרגש אותי, שאני רוצה לשתף בדברים שעולים לי ממנו, למרות שעוד לא ממש התחלתי לתרגל, וכמובן שלא קראתי את הספר. רק מה שאהבת כתבה, ואת זה קראתי לעומק.
אני רוצה לשתף בשבילי, וגם בגלל ששיתופים של אחרים עוזרים לי מאוד, אז אולי גם שלי יעזור...

הוא טוען שמה שכל דבר בעולם צריך זה אהבה.

אני חושבת על המשפט הזה. כן. זה ידע שהיה לי. עד שלב מסוים של החיים שלי ידעתי את זה בוודאות.
אני עושה חיפוש בינארי - בגן - ידעתי. בתיכון - לא. בבית הספר היסודי - זה התחיל להתמוסס. התחלתי להגן על עצמי יותר. ממש להתכסות בשיריון.

דברים שעולים לי בנושא זה:
זיכרון - אני בונה משהו מדומינו. זה דומינו חש ויפה עם לבנים חלקות שאני נהנית ללטף. אנילא מצליחה לבנות ופתאום יש לי התקף של זעם. אני זורקת את אחת הלבנים על הריצפה והיא נשברת קצת בצד. אני מרגישה את הלב שלי נשבר. פגמתי בעולם. יש המון דברים פגומים בעולם והדומינו היה מהדברים המושלמים ואני פגמתי בו. עכשיו אני חלק מהכח הפוגם במקום החלק שנוצר את הדברים היפים. אני מתביישת בעצמי כל כך.
עוד זיכרון - אחי הקטן לא מוכן לעשות משהו שאמרתי. אני נותנת לו מכה. כמו שאחי הגדול עושה כשהוא מעצבן אותו. אחי הקטן מסתכל עליי ולא מגיב. אני מבינה שאין לו סיכוי מולי. אני מבינה מה עשיתי. אני רוצה שהאדמה תבלע אותי, שהזמן יעבור לאחור, ושאני לא ארביץ לאחי. נהייתי בצד של אלה שמרביצים.

למה הזיכרונות האלה עלו לי? כי מתישהו עברתי צד באמת. והמקרים האלה היו מאבני דרך במסע שלי לאיבוד העצמי. אבל הצד שהייתי בו בהתחלה דיבר שפה מאוד דומה לזו של הואופונופונו.

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי אהבת_עולם* » 03 מאי 2013, 23:37

הייתה כאן שאלה כמה פעמים שאלה מה עושים מול תחושות שליליות כלפי עצמי.
אין לי זמן כרגע לענות, ואני רוצה קצת לחשוב על זה בעצמי.
אשתדל לענות בהקדם.

דרך אגב, 'רוצה', ראיתי שכתבת הודעה והיא נמחקה. האם בכוונה? אשמח לשמוע גם אותך...

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי אהבת_עולם* » 03 מאי 2013, 22:54

בכלל, יש לי נטייה להתעצבן מכל מיני דברים קטנים.
לא בהכרח רואים את זה כלפי חוץ, אבל בתוכי אני מאוד 'עצְבַּן'.
אני בקלות כועסת על אנשים על כל מיני דברים, אפילו שהם לא אשמים בהם, ואפילו כשאני לא מכירה אותם בכלל.
למשל אם אני מנסה לרוץ לאוטובוס, ולפני אנשים שהולכים לאט וחוסמים את הדרך בלי לשים לב וכו'.
זה לא בהכרח כעס כזה שאני אשאר איתו אח"כ, כי בהגיון אני מבינה שהם לא אשמים.
אבל באותו רגע בתוכי, עולה לי מפלס העצבים.

ולמשל יש שכנים בבניין שמולנו, שפתחו את המרפסת שלהם.
לפני כן היו שם תריסים והם היו כמעט תמיד סגורים,
כך שיכולתי להשאיר את חלון האמבטיה פתוח ולקבל אוויר צח בזמן שאני מתארגנת.
עכשיו המרפסת שלהם פתוחה ישר לחלון האמבטיה שלי.
(והם דתיים אז אין מצב שאני אסתובב חופשי עם חלון פתוח).
אני כבר שנים מסתובבת עם טינה כלפיהם.

כאילו שהם אשמים במשהו.
כאילו שהם בכלל יודעים שאני קיימת.

עכשיו כשאני מתרגלת את השיטה הזו, אני שמה לב יותר כמה אני מלאה מחשבות רעילות כלפי כלכך הרבה אנשים.
אני מקווה שזה לא באמת משפיע עליהם ישירות, אבל אני משערת שזה כן מרעיל את העולם באופן כללי.

כשאני מתרגלת על השכנים האלה,
זה גורם לי פתאום לחשוב עליהם בצורה חיובית,
ופתאום אני מרגישה שאני רוצה טוב בשבילם.

שמתי לב *שכשאני מתרגלת את השיטה על מישהו -
אני מסוגלת פתאום לראות אותו.*

אני מסוגלת פתאום לראות אותו.

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי אהבת_עולם* » 03 מאי 2013, 22:45

נסעתי באוטובוס.
אני אוהבת להתפרש.
מקום לי. מקום לתיק. (אם אפשר, גם מקום לרגליים).
הרבה פעמים כשמישהו רוצה להתיישב לידי, אני מרגישה טינה מסוימת.
משהו כמו 'אוף, אין לך מקום אחר?'
אז הגיעה בחורה ורצתה לשבת, והרגשתי את הטינה המוכרת עולה בי.
אפילו לפני שממש הרמתי אליה את המבט, ועוד לא ראיתי איך היא נראית.
מיד אמרתי את המשפטים, הלב קצת נפתח, ופיניתי לה מקום בחיוך.

אח"כ בהמשך הנסיעה היא שואלת אם אפשר לסגור את החלון,
ואומרת 'נראה שרק לי קר כאן'.
סה"כ היה יום לא קר בכלל בשבוע השרבי הזה.

אני בד"כ מאוד קנאית לאוויר הצח שלי, לי בד"כ חם כמעט בכל מצב,
ואנשים ש'כל הזמן קר להם' ממש מעצבנים אותי.

סגרתי את החלון ברוחב לב. והרגשתי אמפתיה אליה.

נראה לי שתרגול המשפטים מגביר את תחושת החמלה כלפי אחרים.
זה מה שאני מרגישה.

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי אהבת_עולם* » 03 מאי 2013, 22:37

_כמה נפלא האינטרנט עם כל המגרעות שלו. רק אתמול דיברתי על זה עם בן זוגי, על הסכנות הנסתרות מעיננו התמימות, והנה באת לי היום עם הדף הזה והבאת לי שוב את החלק הטוב שבו. כמו שהדוגמה הנפלאה שנתת על הקובץ המשותף.
אתחיל לתרגל ואם יהיה הארות, אשמח לשתף אתך, אתכן, אתכם על כך._

שמחתי לקרוא את דברייך, פלוני אלמונית.
כמובן שיהיה יותר ממשמח לקרוא את תיאור התהליך שלך.
(אבל כאמור, יהיה לי יותר קל אם תבחרי כינוי, שאדע שזו את).

בקשר לדימוי הקובץ המשותף -
יש דימוי נוסף שעולה לי לפעמים:
אני מרגישה שזה כאילו שאני נכנסת לתוך עצמי ויורדת בסולם לתוך בריכה גדולה ועמוקה, ומעלה ממנה דברים.
אבל הבריכה הזו היא לא רק שלי, אלא של כולם.
לכל אחד יש בתוך עצמו איזה סולם או מדרגות או משהו לרדת לבריכה הזו.
זאת בריכת הזכרונות הזו שמשותפת לכל האנושות.

עכשיו, כשאני מרגישה שיש לי מחשבות רעילות, ויש לי מהן הרבה,
אני מרגישה שאני בעצם מרעילה את הבריכה הזאת.
מה שאני מנקה - בעצם מנקה את הבריכה הזאת.
של כולם.

לכן זה מאוד חיוני לנקות.

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי שירה* » 03 מאי 2013, 15:02

_כילדה אהבתי את החפצים שלי. נהגתי להתבונן בהם באהבה, להעריך את היופי שלהם, לגעת בהם בעדינות, להכיר כל פינה...
נהגתי להתבונן על החיות שלי באהבה. נהגתי לשכב במיטה ולחשוב על אנשים שאני אוהבת ולהרגיש את האהבה שלי כלפיהם.
לעשוץ דברים מתוך תשומת לב ואהבה....
ומתוך תחושה פנימית שככה אני מניעה את הדברים בעולם. כל הבלוג שלך הזכיר לי את הנשכחות האלה_

ביישניתית איזה תאור יפה של הילדות שלך
מי יודע לגריין?

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי ביישניתית* » 03 מאי 2013, 12:33

כל כך מתחברת.
כילדה אהבתי את החפצים שלי. נהגתי להתבונן בהם באהבה, להעריך את היופי שלהם, לגעת בהם בעדינות, להכיר כל פינה...
נהגתי להתבונן על החיות שלי באהבה. נהגתי לשכב במיטה ולחשוב על אנשים שאני אוהבת ולהרגיש את האהבה שלי כלפיהם.
לעשוץ דברים מתוך תשומת לב ואהבה....
ומתוך תחושה פנימית שככה אני מניעה את הדברים בעולם. כל הבלוג שלך הזכיר לי את הנשכחות האלה.
תודה תודה תודה

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי אהבת_עולם* » 03 מאי 2013, 00:51

שיתוף נוסף:

פקחתי עיניים בבוקר ובשטף המחשבות שמיד עט על התודעה, נזכרתי במסעדה לא טעימה שאכלתי בה לאחרונה.
כמובן שנשארתי עם תחושה שלילית ביחס למסעדה הזאת.
כיוון שכבר כ"כ התרגלתי לתרגל את השיטה על כל דבר, אמרתי לעצמי רגע, אפשר לתרגל על זה.

בספר מתואר שאפשר לעשות את השיטה גם כדי לנקות אנרגיה של מקומות.
ד"ר הו לן מתייחס לכל יצור, לכל חפץ, לכל מקום - כאל דבר חי.
גם מהאולם שעמד לתת בו הרצאה הוא ביקש רשות.
אם הרגיש שנשארה שם אנרגיה לא טובה של אנשים שהיו בו, או שאנשים שביקרו שם לא העריכו מספיק את האולם ולכן הוא הרגיש לא מוערך -
הוא תרגל וביקש סליחה ונתן לו הערכה.

גם במרכז הפסיכיאטרי שעבד בו, שהיו מאושפזים בו פושעים חולי נפש שביצעו פשעים קשים מאוד -
זה מקום שהיה מאוד מדכא והייתה בו אנרגיה מאוד קשה, ואנשי צוות לא החזיקו שם מעמד.
הוא טען שניסו כמה פעמים לצבוע את הקירות, אבל הצבע כל פעם התקלף.
הוא אמר לקירות שהוא אוהב אותם. וביקש מהם סליחה.
אח"כ צבעו אותם שוב, והפעם הצבע נשאר.

הוא טוען שמה שכל דבר בעולם צריך זה אהבה.
גם חפצים.
גם אולמות.
גם קירות.
הם צריכים אהבה.

ציטוט מהספר:
_נכנסנו למסעדה והזמנו קפה.
כשהגענו לשם, המקום היה שקט.
לאט לאט זרמו אנשים פנימה והוא הפך הומה ורועש. האנרגיה במקום הלכה וגברה.
'אתה שם לב?' הוא שאל.
'המקום תוסס' אמרתי 'האנשים נראים מאושרים'.
'נכנסנו לכאן והבאנו איתנו את העצמי הנקי יותר שלנו. המקום מרגיש בזה' הוא אמר.
הוא סיפר לי על מסעדות באירופה שלא זכו ללקוחות רבים, אבל אחרי שהוא היה מבקר בהן, מספר הלקוות גדל.
הוא ניסה זאת בכמה מסעדות כדי לבדוק אם התופעה חזורת על עצמה.
ואכן, אותו הדבר קרה בכל פעם.
הוא נהג לגשת לבעלים של המסעדה ולומר 'ם אני וחברי נשב פה והעסקים שלך ישתפרו, תיתן לנו ארוחה חינם?'
הבעלים נהגו להסכים._

אז כאמור ברגע שעלו לי המחשבות השליליות על המסעדה שהייתי בה,
התחלתי לתרגל.
תרגלתי על המסעדה עצמה.
תרגלתי על המלצרית - שנראתה כעושה את עבודתה די בחוסר חשק.
תרגלתי על השף - שלכו תדעו מה עבר עליו.

פשוט תרגלתי.
לנקות את האנרגיה השלילית.
לנקות את המחשבות השליליות.
לנקות את המציאות שיצרתי - של אוכל לא טעים, של מקום עם אנרגיה אולי לא הכי חיובית, של מלצרית מתוסכלת וכו' וכו'....

סה"כ, *כל פעם שמתוסכלת ממשהו, צריכה להזכיר לעצמי שזו בעצם יצירה שלי.
אל מי יש לי לבוא בטענות.
נשאר הרבה פחות מקום להתלונן.
וגם כשמתלוננת - מרגישה איזו צרימה. כאילו אני בכיוון הלא נכון.*

לא תמיד יש לי הוכחות לכך שזה עובד על המציאות שסביבי, כפי שמתואר בספר.
או אולי כפי שקרה לי אתמול עם המוכר.
בכל זאת אני מרגישה נכון לעשות את זה.

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי אהבת_עולם* » 03 מאי 2013, 00:24

נהנית מהתגובות. תודה !

רק דבר אחד, כל הפלוניות והאלמוניות, אנא אנא אנא - בחרו לכן איזה כינוי, כדי שאדע להבחין ביניכן.
חן חן.

*************

_אני שוקלת לקנות את הספר "אפס מגבלות", מה שבעבר לא הייתי שוקלת אלא קונה מיד ,
היום אני שבעה ומפוקחת , לא קופצת על כל שיטה חדשה ורעיון חדש..
האם הוא שווה את ערכו בכסף וזמן?_

ובכן, תראי,
הספר בעיניי לא כתוב כמו שאני הייתי כותבת אותו.
הוא כתוב בצורה שאני הייתי קוראת לה 'נשית' - לא לינארי אלא מעגלי.
המחבר לא מסביר את השיטה בצורה מובנית, אלא מספר את הסיפור של עצמו, איך שמע על ד"ר הו לן,
איך נחשף לשיטה צעד ועוד צעד, תגובות מאנשים שתרגלו, מפגשים שלו עם ד"ר הו לן, חוזר לסיפור ההתחלתי של ד"ר הו לן במוסד הפסיכיאטרי וכו'.
אותי זה קצת תסכל.
כי מתחילת הספר חיפשתי 'איך בדיוק מתרגלים את הדבר הזה לעזאזל',
ולא מצאתי כתוב מיד בתחילת הספר איזו פסקה ברורה בנושא, אלא פשוט ליקטתי לעצמי מהספר טיפין טיפין כדי להבין.

יחד עם זאת,
אני מרגישה שהספר כן תורם לי הרבה.
התרגלתי לצורת הכתיבה, ואני בעיקר מפיקה מהקריאה בספר.
הוא מדרבן אותי לתרגול.
הוא נותן לי כל פעם זווית נוספת על התרגול, ומחשבה על אפשרויות נוספות שאפשר לעשות איתו.
הוא מחדד לי דברים יותר ויותר ושוב ושוב.
אני מרגישה שאני עוברת איתו תהליך נהדר.

בקיצור, למרות ההסתייגויות שכתבתי, מבחינתי הוא שווה כל שקל !

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי פלוני_אלמונית* » 02 מאי 2013, 19:47

תודה על הדף הנהדר. קראתי בזמנו את הדף 100 אחוז אחריות, התחבר לי, אבל לא היה לגמרי היה מובן לי היישום.
את מסבירה את זה נהדר.

_אני רוצה להאמין שככל שאני אעשה את הניקוי הזה יותר ויותר,
ככל שאנשים נוספים יעשו את זה יותר ויותר -
נתחיל לראות גם השפעה חיצונית._
אני מאוד מאמינה בזה. כל אחד עושה צעד קטן. משנה את עצמו. זה כל מה שביכולתנו לעשות.
כמה נפלא האינטרנט עם כל המגרעות שלו. רק אתמול דיברתי על זה עם בן זוגי, על הסכנות הנסתרות מעיננו התמימות, והנה באת לי היום עם הדף הזה והבאת לי שוב את החלק הטוב שבו. כמו שהדוגמה הנפלאה שנתת על הקובץ המשותף.

אתחיל לתרגל ואם יהיה הארות, אשמח לשתף אתך, אתכן, אתכם על כך.
המנטרה שלי עד היום הייתה המילה אהבה. כל פעם שהרגשתי רע, מהמצב ובן אדם, התחלתי להגיד בראשי שוב ושוב - אהבה.
אנסה להרחיב זאת לארבעה המשפטים האלו שנשמעים לי נהדר.

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי ביישניתית* » 02 מאי 2013, 16:34

_מה לגבי תחושות קשות שעולות לגבי עצמך- פגיעות, חרדת נטישה, הבכת הסובבים במפגשים חברתיים (לא בכוונה)?
האם גם אז אומר את המשפטים כלפי היישות האלוהית?_

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי פלוני_אלמונית* » 02 מאי 2013, 15:58

מה לגבי תחושות קשות שעולות לגבי עצמך- פגיעות, חרדת נטישה, הבכת הסובבים במפגשים חברתיים (לא בכוונה)?
האם גם אז אומר את המשפטים כלפי היישות האלוהית?

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי שירה* » 02 מאי 2013, 11:02

תודה על ההסברים
נראה שאת חווה באופן אישי דברים משמעותיים לרוב באיך שאת מרגישה את העולם.

ניסיתי קצת לתרגל את זה. אבל באמת אני מתקשה מאוד להבין ולקבל את העיקרון של הניקוי הזה. יכול להיות שבלעדי ההבנה או ההסכמה לעיקרון הזה זה בכלל לא מתאפשר.

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי פלונית_קבועה* » 02 מאי 2013, 10:32

_תודה רבה!!!!
אשמח גם לשיתופים כאלה מעצים ומעודד להמשיך לעשות.._

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי ביישניתית* » 02 מאי 2013, 09:56

וואוו, איזה דף. תודה, אהבת עולם
כן, כל כך

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי פלונית* » 02 מאי 2013, 08:44

תודה רבה!!!!
אשמח גם לשיתופים כאלה מעצים ומעודד להמשיך לעשות..

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי אהבת_עולם* » 02 מאי 2013, 00:29

פלוני אלמונית, בקשר לספר, אשתדל לענות מחר. צריכה עכשיו לסיים.

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי אהבת_עולם* » 02 מאי 2013, 00:29

תודה רבה :-).

היום בחנות.
המוכר לא נחמד. מחמיץ פנים.
אני שואלת אותו משהו והוא עונה בצורה לא נעימה.
אני חוזרת לנבור בחנות בתחושה של 'אני לא באה לחנות הזאת יותר',
ותוך כדי אומרת לעצמי תעשי הואופונופונו.
לא ממש בא לי, אבל אני עושה בכל זאת.
אומרת כמה פעמים את המשפטים.
לא ממש מרגישה שונה אחרי שאמרתי.
אח"כ ניגשת חזרה למוכר להשלים את הקניה.
פתאום אני מרגישה ממנו משהו מרוכך יותר.
הוא מתנצל. מסביר את עצמו.
מושיט לי יד ללחיצה.
נותן לי משהו קטן במתנה.
נפרד ממני בחיוך.

אם זה בגלל ההאופונופונו? אני לא יודעת.
בכל זאת השינוי היה מאוד ברור. לא הרגיש כמשהו מקרי.

אבל אם זה באמת בגלל ההאופונופונו, אז זה ממש קסם - כי אני אפילו לא ממש הצלחתי להתכוון למילים שאמרתי.

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי אמא_נמרה* » 01 מאי 2013, 21:30

וואוו, איזה דף. תודה, אהבת עולם
גם ממני.

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי פלוני_אלמונית* » 01 מאי 2013, 09:06

בוקר טוב אהבתנו, אני שוקלת לקנות את הספר "אפס מגבלות", מה שבעבר לא הייתי שוקלת אלא קונה מיד ,
היום אני שבעה ומפוקחת , לא קופצת על כל שיטה חדשה ורעיון חדש..
האם הוא שווה את ערכו בכסף וזמן? יום טוב,

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי אהבת_עולם* » 01 מאי 2013, 00:12

עוד שיתופים מדברים טובים שקרו לי עם השיטה בהמשך...
(וגם, בתקווה, תשובה ל'פלונית')

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי אהבת_עולם* » 01 מאי 2013, 00:10

ושאלה שניה:האם כשאת אומרת את המשפטים הנ"ל יש לך כוונה לנקות? את אומרת את זה עם הפילוסופיה שאת מאמינה שמאחרי זה, או פשוט אומרת בלי לחשוב יותר מדי ובלי דוקא אמונה גדולה?

שירה, רוב הזמן יש לי כוונה לנקות.
לפעמים אני מתחילה להגיד ואז המחשבות נודדות, אז יוצא שאני אומרת בלי לחשוב יותר מדי.

בגלל זה אני מעדיפה לא רק להגיד את המשפטים כמו שהם, אלא להוסיף פירוט על חלק מהסעיפים (כפי שכבר הסברתי),
כי אז זה לא הופך לאוטומטי, אלא יש מחשבה והתכוונות במה שאומרים.

אבל יכול להיות, יכול להיות, *שגם אם פשוט אומרים את זה שוב ושוב - בלי לחשוב על הכוונה, ואפילו בלי לכוון למשהו מסוים -
יכול להיות שגם לזה יש אפקט חיובי*.

אני כמובן אשמח לשמוע פידבקים מאחרים שמתנסים.
איך אתם חווים את זה?

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי אהבת_עולם* » 01 מאי 2013, 00:00

אני חושבת שאני יכולה לסכם 3 צורות לעבוד עם השיטה:
1) מול דברים חזקים שעולים מולנו ביומיום שמטרידים אותנו (כאב של מישהו אחר, משהו שמעורר בנו רגש חזק לא נעים...)
2) אסוציאטיבית מול כל מחשבה לא נעימה שעולה
3) באופן יזום - להיזכר באנשים שיש לנו עליהם מחשבות שליליות, או אנשים שאנחנו מכירים שיש להם 'בעיות', או צרות שיש בעולם - ולנקות אותם אחד אחרי השני

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי אהבת_עולם* » 30 אפריל 2013, 23:58

אז הכיוון האסוצייטיבי זה כיוון אחד.
שהוא נהדר מבחינתי.

וזה אכן יכול לקרות במשך היום בכל רגע של היום.
או ברגעים מסוימים שיש למחשבות הרבה הזדמנות לעלות - כמו בזמן שטיפת כלים, בזמן נסיעה, לפני השינה וכו'....

בנוסף לדרך האסוציאטיבית אני לפעמים מתרגלת גם באופן יזום.

למשל אומרת לעצמי בזמן שטיפת כלים,
"בוא ניזכר איזה אנשים יש לי טינה כלפיהם" (אוי וי, הרשימה בלתי נגמרת.... :-P)
ואני פשוט עוברת אחד אחד ועושה את זה כלפיהם.
(כפי שאמרתי, במצב של טינה כלפי מישהו, עושה לי מאוד טוב ומרפא להוסיף גם את המשפט 'אתה בן אדם גדול').

האמת, נדמה לי שבספר מתואר תרגול השיטה יותר מול אנשים שיש להם איזו 'בעיה' כמו מחלה או משהו,
אך כפי שסיפרתי, אני דווקא מוצאת את זה אפקטיבי במיוחד מול אנשים שיש לי עליהם מחשבות שליליות.

(ודרך אגב, יש אנשים שאני מנקה מולם שוב ושוב בהזדמנויות שונות, אם אני מרגישה שזה עדיין לא נקי לגמרי).

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי אהבת_עולם* » 30 אפריל 2013, 23:58

אנסה לענות עכשיו על השאלה של שירה.

_שאלה:האם את יושבת בקשר לארוע מסויים ומתרכזת בו ואומרת את המשפטים האלו
או אומרת מדי פעם,תוך כדי החיים וההתנהלות
האם לומר משפטים בדרך לעבודה, בתור,לפני שנרדמים במיטה,באמצע ישיבה מאוד משעממת חסרת תכלית וכגון אלה, יכול להועיל? או שצריך להתרכז בארוע או באדם הספיציפי?_

שירה, אני לא בטוחה אם הבנתי בדיוק כ-ל מה שהתכוונת, אבל אספר לך איך ומתי אני אומרת את זה:

לרוב זה הרבה פעמים במשך היום. לא בהכרח עם תכנון מראש.
נניח פתאום עלתה לי מחשבה שלילית על מישהו.
או פתאום מישהו במציאות מעצבן אותי.
או קראתי בעיתון על אירוע מזעזע.
או פגשתי חבר שאמא שלו מאוד חולה.
וכו'.

בגלל התרגול של השיטה, נהייתי מאוד רגישה לרגע שבו עולה לי איזו מחשבה או הרגשה לא נעימה - וזה מיד סימן בשבילי להתחיל לתרגל.
לא משנה אם זה מתוך רחמים על מישהו, מתוך פחד ממשהו, מתוך כעס, מתוך טינה, מתוך שיפוטיות וכו' וכו'.
ברגע שמשהו או מישהו - במציאות או במחשבה - מעורר בי תחושה לא נעימה - אני מיד מתרגלת על זה.

כך יוצא שלפעמים במשך היום אני מתרגלת עשרות פעמים. (לרוב משתדלת על כל אדם או דבר לומר את המשפטים לפחות 3 פעמים ברצף).
לפעמים אין לי כוח או חשק, או שעולות בי התנגדויות, אז אני מתרגלת פחות.
זה גם בסדר.
אני מציעה לעשות רק כמה שיש חשק וכוח ולא יותר מזה.
  • אפשר ממש לעבוד עם כל מחשבה מעיקה שעולה,
ואפשר לעבוד רק על דברים עיקריים שנתקלים בהם במשך היום.*

עכשיו, יכול לקרות למשל שמיד כשאני מתעוררת בבוקר עוד לפני שאני בכלל קמה או אפילו לפני שפוקחת את העיניים - כבר עולה בי איזו מחשבה שלילית.
זה טיבן של מחשבות - מיד כשיש להן הזדמנות הן מתחילות להפגיז.
אז לפעמים מוצאת עצמי עוד לפני שקמתי כבר מתרגלת.

לפעמים גם לפני השינה. שזה זמן שבאות הרבה מחשבות - ואז יש לי הרבה הזדמנות לתרגל.

*****************

האמת, זו פעם ראשונה בחיים שאני רואה איזה *משהו חיובי בזה שהמוח שלי חושב כל הזמן וקופץ בלי הפסקה מדבר אחד לאחר.
כך זה נותן לי הזדמנות לתרגל על המון דברים אחד אחרי השני, ולנקות אותם*. :-)

כלומר, מהוויה לא חיובית במיוחד של בלגן במוח - נהייתה הזדמנות אינסופית לתרגול וניקוי. |יש|

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי אהבת_עולם* » 30 אפריל 2013, 23:57

אתמול המשכתי לקרוא בספר 'אפס מגבלות' אחרי שכמה ימים לא קראתי.
תובנות נפלו כמו אסימונים, ושפכתי דמעות כמים.
אשתדל לספר עוד בהמשך.

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי אהבת_עולם* » 30 אפריל 2013, 23:42

מאוד שמחה לקרוא את התגובות שלכן.
יש לי המון מה לכתוב, אך הרבה פעמים החוויה כ"כ פנימית שלא מוצאת את המילים.

גם מול השאלות שעולות כאן, לא תמיד מוצאת את המילים הנכונות לנסח את מה שאני מבינה ומרגישה.

דרך אגב,
אם יש בין הקוראים עוד כאלה שמתרגלים, אשמח אם תשתפו כאן גם.
הבלוג הזה פתוח לשיתופים של כולם.

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי עירית_לוי » 26 אפריל 2013, 18:51

תתחדשי על הבלוג!
יופי של דף.
תודה על השיתוף ועל כל המידע.

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי ביישניתית* » 26 אפריל 2013, 18:34

בהודו אלפי אנשים עושים מדיטציה וזה לא שינה כלום ברמת הנורמות החברתיות והפוליטיות

מתצפיות שלי על עצמי בעולם המעשה והעשייה, קל ללכת לאיבוד בשבילים של עשייה 'חשובה' בלתי פוסקת. ולנסות לשפר. ולנסות לתקן.
הקטע של 'לנסות' תמיד מזכיר לי סיפור זן שקראתי פעם:
תלמיד אומר למורה שלו שהוא מנסה לעשות מדיטציה ולא מצליח.
המורה מפיל את מניפה שלו על הרצפה ואומר לו לנסות הרים את המניפה.
התלמיד מתכופף אל המניפה מושיט אליה את היד - והמורה נוזף בו - לא! אמרתי לך לנסות להרים את המניפה!
ואז התלמיד הבין: אי אפשר לנסות להרים את המניפה.

ולפעמים כל הפעילויות הפוליטיות נראות לי כמו הרבה אנשים שמנסים לשנות את המציאות.

ויש בי המון חלקים שהזדהו אתך - הרוחניקים האלה, הם לא מבינים שאלה שבחלונות הגבוהים מבינים רק כוח.

אבל אני לא מבינה רק כוח. וכשאני מתבוננת באנשים סביבי - כמו שאהבת כתבה, פעמים כל כך רבות הם אנשים גדולים. יותר ממני, או אולי בדיוק כמוני.
אני לא מבינה רק כוח אז למה שאני אדבר בשפה שאני לא מבינה? האנשים סביבי לא מבינים רק כוח. הם עדינים כל כך ורגישים. למה שאדבר אתם בכוח?

התחלתי לקרוא קצת על nvc והוא מסביר קצת על השפה שלנו, שהוא קורא לה סטטית, ומראה איך היא יוצרת תקשורת שמבוססת על מניפולציות ואיומים במקום לתקשר את מה שאנחנו רוצים. בלי איום שזה חייב להתממש.
ואז הוא מסביר שזה גם קטע פוליטי. שיותר קל לשלוט באנשים שכל הזמן מרגישים לא בסדר. ומפחדים מהאלימות שנטועה כבר בשפה עצמה.

יש ביננו כאלו שמודעים יותר לבעיות: לאיכות הסביבה, למערכת הבריאות, למערכת החינוך, לשחיתות, לכלכלה, לכיבוש וכו'

מה זה אומר? האם אלה באמת בעיות? למה?
כן יש בינינו כאלו בעלי מצפון (אם יש כזה דבר) שמחווט כך שהטיפול של האנושות בנושאים אלה נראה לו בלתי נסבל. מעצבן. הוא רוצה אולי אפילו לפגוע בכל מי שנוהג כך.
לעומתו יש כאלה שמחווטים להפך. (אחרת הבעיות לא היו קורות) אז צריך להסביר לכולם את האמת של אלה שמחווטים באופן הראשון, ולצפות מהם מיד להסכים ולהירתם?

להסביר להם בשיטות של קוקה קולה? עם תשדירי רדיו וטלוויזיה? או ממש ללכת אחד אחד ולעשות חוגי בית, בסגנון עדות המחזירים בתשובה?
ומה עם המצפן הפנימי של האנשים האלה שזקוקים להסבר? אם הוא יגיד משהו שונה? האם הם בכלל מסוגלים להקשיב לו, או שהם מפוצצים בכאב?
אז את אלה שכואב להם לא נצרף למסה הקריטית?

אבל, כדי לשנות את המציאות צריך להשפיע עליה באופן פעיל

האם זה באמת נכון?
האם יש לנו דרך לדעת שזה באמת נכון?
ואיך אנחנו מתפקדים כשאנחנו פועלים מתוך הפרספקטיבה הזו?
ומי או מה היינו ללא האמונה הזאת?

יצא לי יותר תוקפני ממה שהתכוונתי, רק בגלל שאני מזדהה עם העמדה של פלונית. ולכן שולחת בכל זאת.

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי פלונית* » 24 אפריל 2013, 09:16

_אם זה שינה משהו במצב? אני לא יודעת. לא יכולה להתחייב.
אצלי בכל אופן זה שינה.
ממקום מתלונן וקורבני, זה שינה אצלי למקום עם לב פתוח, עם אהבה, עם עשייה חיובית._

אולי אצלך זה הרגיע משהו וגם זה לטובה
אבל, כדי לשנות את המציאות צריך להשפיע עליה באופן פעיל
קרי- הפגנות, עצומות, תביעות ייצוגיות, פוליטיקה
בהודו אלפי אנשים עושים מדיטציה וזה לא שינה כלום ברמת הנורמות החברתיות והפוליטיות
זאת הבעיה הכי גדולה להבנתי של הניו איג' והפוסט מודרניזם: במקום לקחת אחריות על המציאות, מנסים לראות את המציאות באופן שונה, אין אמת אחת וכל ה* הזה
זאת לדעתי בריחה מאחריות

רק כאשר כולנו, או לפחות רובנו נבין את הבעיות וגם נפעל ביחד כדי לתקן יהיה שינוי
יש ביננו כאלו שמודעים יותר לבעיות: לאיכות הסביבה, למערכת הבריאות, למערכת החינוך, לשחיתות, לכלכלה, לכיבוש וכו'
והתפקיד שלנו הוא להעיר ולהאיר לכל השאר כדי שנהפוך להיות "מסה קריטית"
הכוונה להבנתי היא לא מסה קריטית של אנשים שאכפת להם ומבינים ולכן הם עושים מדיטציות כדי להצליח להכיל את כל הרוע הזה בלי לחטוף התמוטטות עצבים
אלא מסה קריטית שמשתמטת בזעם הצודק שלה כדי להשפיע ולשנות

וזה בלי קשר לכך שאני נהנת לקרוא אותך אהבת עולם ועל כך תודה!

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי אורית* » 24 אפריל 2013, 08:48

אהבת, תודה. מאוד מרגש לקרוא אותך.

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי אהבת_עולם* » 24 אפריל 2013, 00:28

לאנשים שהם 'הרעים' הרבה פעמים כמובן יותר קשה לי לומר.
אני לפעמים ממש צריכה לקחת נשימה עמוקה לפני שאני אומרת, כי אני מרגישה מחנק להגיד את זה.

לפעמים אני מרגישה 'לא, אני לא יכולה להגיד, לא לאלה'.
ואז אני משכנעת עצמי 'רק תגידי, אפילו בלי להרגיש. מה יש לך להפסיד'
לוקחת נשימה עמוקה ואומרת.

ואז זה מרגיש נכון.

ואח"כ אני שמה לב שיש לי אפילו משיכה יותר גדולה לומר את זה לצד ה'רע' מאשר לצד ה'טוב'.
לזה שפוגע אפילו יותר מלזה שנפגע.
שלזה שפוגע יש לי אפילו הרבה יותר מה להצטער מולו מאשר לזה שנפגע. קשה להסביר את זה.
כאילו אנשים בבסיס שלהם רוצים להיות טובים, ואם יצרתי מצב שבו הם לא - אז יש לי הרבה על מה לבקש מהם סליחה.
ופתאום יש לי יכולת לראות אותם באור אחר.

זה מרגיש מאוד חזק.

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי אהבת_עולם* » 24 אפריל 2013, 00:22

הלכתי עם חברה לטייל לאורך חוף הים.
ואז הגענו למקום שהיו שם הרבה מכונות שחפרו בחוף.
החברה התחילה לומר 'אוף, גם פה חופרים, אי אפשר כבר, אני לא יכולה לראות את זה, תעזבו את החופים המסכנים שלנו...'

זה דבר שתמיד מייד יוצר אצלי ויברציות בגוף. הבטן מתחילה להתערבל לי.
הנושא הזה מאוד כאוב לי.
אז מה אני מתחילה בד"כ לעשות? גם להתלונן ולקטר. בדיוק כמו שהחברה התחילה.
האם זה עוזר משהו למישהו? לא. האם זה משנה את המצב? לא.
זה רק משאיר אותי בתחושה של חוסר אונים, ורק מלבה בתוכי את הפחד והכאב.

אז במקום זה התחלתי לפנות לאנשים שעושים את זה - אלה ש'יושבים שם למעלה' שיוזמים את הבנייה בחופים וכל מי שקשור אליהם,
ולהגיד להם:
"אני אוהבת אתכם.
אתם אנשים גדולים.
אני מצטערת (על החלק בתוכי שיצר את המצב הזה. על החלק בתוכי שיצר את כל הכאבים והקשיים שלכם. על החלק בתוכי שיצר את הקושי שלכם לראות את ההשפעה של מה שאתם עושים. אני יודעת שאתם רוצים טוב, אני מצטערת שאני גרמתי לכם לעשות את זה...)
בבקשה תסלחו לי !
תודה."

אמרתי את זה להם כמה פעמים.
אח"כ אמרתי את המשפטים שוב והפניתי אותם לכל אלה שסובלים מהמצב הזה, וכואב להם, וגם להם אמרתי את זה כמה פעמים.
אח"כ אמרתי את המשפטים האלה והפניתי אותם לחופי הים, וגם מהם ביקשתי סליחה.

אם זה שינה משהו במצב? אני לא יודעת. לא יכולה להתחייב.
אצלי בכל אופן זה שינה.
ממקום מתלונן וקורבני, זה שינה אצלי למקום עם לב פתוח, עם אהבה, עם עשייה חיובית.

אני רוצה להאמין שככל שאני אעשה את הניקוי הזה יותר ויותר,
ככל שאנשים נוספים יעשו את זה יותר ויותר -
נתחיל לראות גם השפעה חיצונית.

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי אהבת_עולם* » 24 אפריל 2013, 00:09

את הספר 'אפס מגבלות' כתב מורה רוחני ושמו ג'ו ויטלי, שלמד את השיטה מד"ר הו לן מהוואי.
הוא אמר שכשהוא מלמד את השיטה והוא מרגיש שאנשים לא מבינים - הוא מבין שיש לו מה לנקות.
כי גם זה שהם לא מבינים זה יצירה שלו.
ולכן מיד הוא אומר 'אני אוהב אותך. אני מצטער. בבקשה תסלח לי. תודה'.
(אני חושבת שהוא אומר את זה לישות האלוהית. אני אוהבת להגיד את זה לאנשים עצמם).

***************

עוד תהייה שהייתה לי:
האם לעשות את השיטה זה במקום לפעול?
נניח אני רואה עוול קורה - האם לא צריך לפעול במציאות? האם מספיק רק להגיד את המשפטים?

אז ככה, אני משערת *שאם אפשר לפעול - אז ברור שחשוב לפעול.
זה לא סותר את האמירה של המשפטים.*
אפשר לומר אותם לפני הפעולה, בזמן הפעולה ואחריה.

אם אי אפשר לפעול - בין שזה מסיבות חיצוניות שלא מאפשרות, בין שאני מרגיש שאין לי היכולת, הכוח, המשאבים וכו' -
אז רק להגיד.
לנקות. לנקות. לנקות.

************

יותר מזה,
לפעמים נדמה לנו שכדאי לעשות משהו במציאות, כשבפועל לא כדאי.
למשל שמתי לב, כשאנשים רָבִים לידי, אני רוצה לשנות את המצב, ולכן יש דחף להתערב. איזה צורך עז 'לעשות משהו בעניין'.
ההתערבות לא תמיד מועילה. לפעמים ההפך. לפעמים כל התערבות רק תלבה את האש.
אבל אם אני לא מתערבת, אני מרגישה לא טוב עם עצמי שאני נותנת לעניין להימשך בלי לעשות כלום.

אז עכשיו במקום לנסות להתערב בזמן שהאנשים רבים אני מתחילה לומר בתוכי את המשפטים האלה - כלפי האנשים, כלפי הישות האלוהית, כלפי עצמי.

מה שיפה כאן, שזה גם מונע ממני (לפעמים, כן? :-)) לעשות פעולות לא רצויות.
וגם שבאותו זמן זה גם עונה על הצורך שלי להרגיש ש'עשיתי משהו'.
(ואני משערת שזה באמת עושה, ואולי אפילו הרבה יותר מכל עשייה אחרת שהייתי עושה...)

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי אהבת_עולם* » 23 אפריל 2013, 23:48

שמתי לב שיש אנשים שמתקשים להתחבר לרעיון שאנחנו אחראים גם על כל מה שקורה בעולם.
ובטח על משהו שקרה הרבה לפני שנולדנו.
זה בסדר לדעתי.
  • אני חושבת שפשוט כדאי לומר את המשפטים. וזה כבר עושה את העבודה.
לא חייבים להסכים בדיוק בדיוק לכל הרעיון כדי שזה יעבוד.*

מעבר לזה, שמתי לב שככל שאני מתרגלת - יותר קל לי להבין את הרעיון.
אני פתאום מרגישה ממש מבפנים איך זה עובד. איך אני באמת יוצרת.

**************

אני חושבת שהרעיון מעלה תהייה:
אם אני יצרתי את כל מה שקורה בעולם - אז איך אני משנה את זה?
אנחנו הרי לא יודעים איך לעשות את הפעולה ההפוכה. למחוק את היצירה שיצרנו.
איך אני מפסיקה את מלחמת המינים?
איך אני מפסיקה את הטבח בסוריה?
איך אני מפסיקה את כל העוולות שיש בעולם?

ואם אני מרגישה שאין לי את היכולת לשנות את זה - אז איך ייתכן שאני זו שיצרתי את זה?
כי היצירה הזו שיצרנו, לא בצורה מודעת יצרנו אותה, איזה חלק לא מודע בתוכנו יצר אותה.
ואם אין לי תקשורת עם החלק הלא מודע הזה - איך אני יכולה לשלוט בו?

אז ככה, איך שאני מבינה את זה:
באמת כל הדברים האלה נעשים מתוך חלקים שלא מודעים לנו.
ובאמת אין לנו דרך לשלוט בהם באופן ישיר.
אבל בעומק - זו כן יצירה שלנו.
וכן יש לנו יכולת לשנות.

איך?
בדיוק בדרך שהשיטה מציעה: לנקות.
לנקות. לנקות. לנקות.
ככל שאנחנו מנקים את עצמנו, את מאגרי הזיכרון שבתוכנו - מתנקים מאגרי הזיכרון של האנושות.
ואז מגיע הריפוי. שלנו. של האנושות.

אז גם אם אנחנו מרגישים קטנים וחסרי אונים מול מה שקורה בסוריה,
וגם אם אין לנו מושג מה אפשר לעשות במציאות הפיזית,
וגם אם אין לנו מושג איך להשפיע באופן רוחני או אנרגטי -
אז הנה, יש דבר 'קטן' שאנחנו יכולים לעשות, שהוא דבר גדול.

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי א_ל_א_ן* » 23 אפריל 2013, 12:38

_אני אוהבת אותך
אני מצטערת
בבקשה תסלח לי
תודה_
פתאום אני חושבת על זה שיצא לי כבר כמה פעמים, לא רבות אמנם, לדבר כך לבן הקטן שלי.

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי יעלי_לה » 23 אפריל 2013, 11:50

אהבת, תודה שאת משתפת.

הגישה הזאת מאוד מזכירה לי את מה שאמר רבי נחמן מברסלב (בעקבות הגמרא):
"כי צריך כל אדם לומר: כל העולם לא נברא אלא בשבילי. נמצא כשהעולם נברא בשבילי, צריך אני לראות ולעין בכל עת בתקון העולם. ולמלאות חסרון העולם, ולהתפלל בעבורם."

התחלתי לכתוב קצת על איך אני מבינה את זה אבל הסתבכתי ומחקתי :-) זה מורכב כל כך.
מבחינתי קשור להבנה שהכל לטובה והכל בהשגחה פרטית.

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי א_ל_א_ן* » 23 אפריל 2013, 00:36

וואוו, איזה דף. תודה, אהבת עולם

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי אהבת_עולם* » 23 אפריל 2013, 00:08

אני מקווה שאני לא קצת סוטה עם ההסברים האלה, כי התכוונתי בעיקר לספר על התנסויות אישיות שלי. (שירה, אשתדל לענות לך יותר מאוחר).

אז אספר עוד דבר:

סיפרתי שבימים הראשונים הייתי פונה בעיקר לישות האלוהית ואומרת 'אני אוהבת אותך, אני מצטערת על ההתנגדויות שלי למציאות' וכו'.

לא זוכרת איך, זה קצת השתנה והתחלתי לפנות לאנשים.
אני זוכרת שחשבתי על מישהו שהיה בן זוג שלי לפני כמה חודשים.
מאוד אהבנו אחד את השני, אך לא הצלחנו להסתדר.
בין השאר, יש לו נכות קשה בעקבות תאונה לפני 7 שנים, והוא מוגבל בכל מיני דברים.
למדתי אמנם לקבל את הנכות, אך היו מצבים שהיא השפיעה על יכולות שלו בכל מיני תחומים, וזה הפריע לי ותסכל אותי.
היו מצבים שהוא כעס עליי שאני לא מבינה אותו, כשאני חשבתי לעצמי 'אני הרי כלכך הולכת לקראתו, ואני לא אשמה שהוא נכה, אז במקום לנסות ללכת לקראתי גם, הוא עוד כועס עליי?'

עכשיו התחלתי לומר לו את המשפטים האלה.
אמרתי את המשפטים בתוספת המשפט שהוספתי (אני אוהבת אותך, אתה בן אדם גדול, אני מצטערת, בבקשה תסלח לי, תודה).

וכשאמרתי 'אני מצטערת' פירטתי על כל מיני דברים שאני מצטערת - אני מצטערת שלא הבנתי אותך, אני מצטערת על הכאבים שלך, אני מצטערת על החלק בתוכי שיצר את הנכות שלך.
ופתאום זה הלם - בי: אני יצרתי את הנכות שלו !

הרי חשבתי כל הזמן 'זה לא פייר איך שהוא מתנהג אליי, אני לא אשמה בנכות שלו'.
ופתאום הבנתי: כן. זו אני יצרתי את הנכות שלו.
זה ביטוי חיצוני לנכות שלי.
אני לגמרי לגמרי לגמרי יצרתי את הנכות שלו.

לא. זו לא אשמה. זו הבנה.
אין כאן שום אשמה.

אני פשוט התחלתי לבכות. חזרתי על המשפטים האלה שוב ושוב ובכיתי בלי הפסקה. במשך איזו שעה שלמה.
יותר ויותר נהיה לי ברור שהנכות שלי יצרה את הנכות שלו.
שהכל הוא יצירה שלי.
שיש לי בהחלט על מה להצטער ולבקש סליחה.

נדמה לי שאז פעם ראשונה הבנתי לעומק מה שהשיטה הזו אומרת.

(אבל כל הזמן נדמה לי שלא משנה בכמה מילים אני משתמשת, אני לא מצליחה ממש להסביר).

**************

בכל אופן, זה היה כלכך חזק וכלכך עוצמתי, שלא יכולתי שלא לחשוב שזה פשוט חייב להשפיע עליו.
כלכך הרבה אהבה הרגשתי אליו, וכלכך הרבה חמלה, ושלחתי כלכך הרבה סליחה וניקוי, שהרגשתי שלא יכול להיות שהוא לא מרגיש את זה עכשיו.

אני לא יודעת אם הוא הרגיש את זה. אם זה השפיע עליו. אנחנו לא בקשר כרגע כדי לא להתבלבל.
אני רק מקווה.

אבל *חשוב תמיד לזכור - שאנחנו לא עושים את זה כדי לרפא את האחר, אנחנו עושים את זה כדי לרפא את עצמנו.
כדי לרפא בתוך עצמנו את מה שאנחנו רואים באחר - ובעצם קיים בנו.*
כשזה יקרה - ה'אחר' יתרפא גם הוא באופן טבעי.

*************

אני איכשהו מרגישה שאותי זה מרפא.
אני מרגישה שזה פותח לי את הלב, אני מצליחה הרבה יותר להרגיש אהבה לאנשים, הרבה יותר חמלה, הרבה יותר לראות אותם.
הרבה יותר ענווה.
מבחינתי זה כבר המון.

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי אהבת_עולם* » 22 אפריל 2013, 23:53

ורק דימוי קטן שעלה לי לפני שאני ממשיכה בשיתוף - איך ייתכן שאם אני מנקה משהו בתוכי זה מנקה גם את כל שאר האנשים:

אמרנו שכל הזיכרונות משותפים לכל האנושות. והם אלה שיוצרים את הכאבים של כולנו.
אני רואה זאת כך:
זה כמו קובץ משותף (יש אפשרות כזאת בג'ימייל נדמה לי, נכון?). כזה שכל אחד שיש לו גישה אליו יכול גם לקרוא וגם לעשות בו שינויים.
נניח שלכל האנושות יש גישה לקובץ הזה.
אם למשל בקובץ הזה כתוב משהו כמו 'אהבה=סבל'.
מישהו מתישהו הכניס את זה לקובץ, ומאז זה ממשיך לרוץ.
כל אחד נכנס לקובץ, קורא את זה ומאמין ש'אהבה=סבל'.

עכשיו, תארו לכם שמתישהו אחד מאיתנו מחליט למחוק את המילים האלה מהקובץ?
הוא נכנס דרך המחשב שלו, ומוחק את המילים האלה, כאילו מהקובץ שנמצא אצלו.
אבל מעכשיו, כל מי שייכנס לקובץ הזה, לא ימצא שם את המשוואה הזאת.
ניקיתי אצלי = ניקיתי אצל כולם.

*************

זה דימוי שעוזר גם לי להבין.
אך להבנתי זה אפילו יותר מורכב מזה.
כי בכ"ז בדימוי שהבאתי לכאורה מישהו אחר רשם שם את המשוואה הזאת ובכוחי רק למחוק אותה.
אך לפי מה שאני מבינה מהשיטה - גם אם מישהו אחר רשם, זה אני רשמתי.
אפילו אם זה משהו שקרה לפני 5000 אלפים שנה - זה אני יצרתי את זה.

אני יכולה לומר 'אני מצטערת, בבקשה תסלח לי' גם לאנשים שחיו לפני 5000 שנה.
איך זה?
קשה להסביר.
אבל בפנים אני מבינה את זה.

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי אהבת_עולם* » 22 אפריל 2013, 23:44

האם גם תינוק או ילד שלא מקבל אהבה מהוריו אחראי לכך?

שוב, אני לא חושבת שאנחנו יכולים לומר על מישהו אחר שהוא אחראי על משהו.
בשיטה הזו כל אחד לומד על עצמו שהוא זה שאחראי.
מבחינתי, ברגע שאני שומעת על ילד שלא קיבל אהבה מהוריו - אני יודעת שאני אחראית לכך. אני זו שיצרתי את המצב הזה.

מבחינתך, אליענה, אם את מתחברת לזה - את תביני בינך לבין עצמך שזו את אחראית למצב של אותו ילד, ותיישמי את השיטה בהקשר לכך.
הילד הזה, כשהוא יגדל, אם הוא יהיה מודע ויתחבר לשיטה - הוא יוכל ליישם אותה, והוא יבין שהוא יצר את כל המציאות שלו, מאה אחוז שלה, ולא יהיו לו טענות כלפי הוריו.

ברור שברמה הארצית אנחנו נעשה כל מה שאנחנו יכולים כדי שילדים כן יקבלו אהבה מהוריהם.
ברמה העמוקה של הדברים אז כן, הילד יצר את המציאות של עצמו.
למרות שהוא עדיין רק ילד. זה לא משנה. כי אנחנו לא מדברים על החלק המודע שלו. זה משהו עמוק יותר.

בזה אני מתייחסת, עתליה, גם למה שאת כתבת:
_השיטה מיועדת לאנשים בוגרים ומודעים.
מילת המפתח בשיטה הזו היא מודעות. בלעדיה אין תיקון.
הילדים תפקידם רק להיות ילדים. האחריות למה שקורה סביבם היא לא שלהם מאחר ואין להם מודעות. מאחר ואין להם מודעות, אין להם גם אחריות
על המבוגרים סביבם._

זה נכון ברמה המיידית.
אך בעומק - אנחנו, כולנו, מבוגרים, ילדים, לא משנה - כולנו יוצרים את המציאות שלנו. במאה אחוז.
  • להבנתי - כל אחד מאיתנו הוא הישות האלוהית.
לא חלק ממנה. אלא הישות האלוהית במלואה.*
בקיצור, אין אל מי לבוא בטענות. :-)

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי אהבת_עולם* » 22 אפריל 2013, 23:32

אני לא יודעת איך לאהוב מישהו שפגע בי, למרות שלפי השיטה אני היא זו שגרמתי לו לא לאהוב אותי, ועל כך אני מבקשת ממנו סליחה.
איך שאני מבינה את זה, לא רק שאני גרמתי לו לא לאהוב אותי -
אלא זו אני שיוצרת את המציאות. את כולה.
אני זו גם שיצרתי את כל מהלך החיים של אותו אדם, את כל הפגיעות שהוא חווה בחייו, את כל הכאב שלו, את כל מה שהוביל אותו לנהוג כפי שנהג.
את כל הכאבים שלו והחטאים שלו, אני יצרתי.
ולפי הבנתי אפילו יותר מזה - אני זו שיצרתי אותו. אני זו שבראתי אותו.
כל מה שקיים ביקום זו הבריאה שלי.

עכשיו, זה משהו שקשה להסביר בהגיון. אני מבינה את זה מבפנים.
אני יצרתי אותך אליענה, ואני יצרתי את כל נסיבות חייך, ואני יצרתי את הפגיעה שלך ששאלת עליה, ואני יצרתי את השאלות שלך.
על כל דבר מכאיב שיצרתי בחייך אני מצטערת, ועליי לבקש ממך סליחה על כך.

זה מעורר תהייה: מה הכוונה שאני יצרתי.
האם אני היוצרת וכולם יצירים שלי?
ובכן כן.
מצד שני, מנקודת מבטך, את היוצרת ואני יצירה שלך.
איך ייתכן שגם את היוצרת שלי וגם אני היוצרת שלך?
את זה אני לא יכולה להסביר בהגיון.

אני מבינה שאנחנו גם לא אמורים להתעסק במה שמישהו אחר יוצר או יצר.
כל אחד להבנתי אמור לתפוס את הדברים כך: מבחינתי - זה אני, וכל מה שמסביבי זה מאה אחוז בריאה שלי, זה מאה אחוז אחריות שלי.
אם כל אחד יבין שהוא היוצר, שהוא הבורא - זה ישנה לגמרי את ההתנהלות בעולם.

לא עוד קורבנות, לא עוד האשמה.
ברגע שאין קורבנות ואין האשמה, אז גם מפסיקים להתגונן, מפסיקים לפגוע.

אני חווה שיישום השיטה הזו יוצר בתוכי המון חמלה.


**************

בכל מקרה, מה שאני אומרת, אליענה,
שגם אם אני לא יודעת איך לאהוב מישהו שפגע בי -
כדאי לנסות.

כדאי לנסות לומר את המילים האלה. גם אם קשה ולא מתחברים אליהן.
אין מה להפסיד מפשוט לומר.
אם תנסי, תראי אם זה בכל זאת עושה לך משהו, ומה זה עושה לך.

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי אהבת_עולם* » 22 אפריל 2013, 23:25

תודה, נעים לקרוא את התגובות.
אני מקווה שאני יכולה לענות על השאלות...

שיבולת,
תודה על השיתוף, אני שמחה שזה עבד בשבילך אתמו,ל ושמשהו בשיטה מרגיש לך כדאי.
אם יהיו לך עוד התנסויות, בבקשה תשתפי.

**********

אליענה, הדוגמא שהבאת עם המסיבה היא קלה, כי אף אחד באמת לא עשה משהו אישי נגדך
בגדול את צודקת, למרות שבשבילי זה לא היה קל בכלל.
מבחינתי זו הייתה פריצת דרך ענקית, מה שקרה שם. אני רצינית לגמרי !!!

בקשר לשאלתך אם אפשר לאהוב מישהו שממש פגע בי,
זה מעניין שבדיוק אתמול חשבתי על אותה שאלה.
בדיוק גם אני אמרתי לעצמי שלא ראיתי דוגמה בספר על יישום השיטה מול פגיעה אישית חמורה. (אולי בהמשך הספר, עדיין לא סיימתי אותו).
חשבתי האם בחורה שעברה אונס למשל תוכל ליישם את זה בדיעבד מול התוקפים שלה. האם אני הייתי יכולה?
אין לי תשובה ברורה.
אני מניחה שזה כן אמור לעבוד גם במקרה כזה.

אולי זה יהיה קשה ליישום. כי מי שעבר פגיעה קשה יתקשה לומר לפוגע 'אני אוהב אותך' ו'אני מצטער' ו'תודה'.
רוב הסיכויים שאצל רוב האנשים שנפגעו תהיה התנגדות לעשות את זה.
אך אני משערת שאם בכל זאת יעשו את זה, אולי אפילו בחוסר חשק, אבל כן ינסו, תהיה לזה השפעה חיובית.

אני אשמח לשמוע אם מישהו כאן ניסה את זה על פגיעה משמעותית, ומה הייתה החוויה.

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי אנונה* » 22 אפריל 2013, 22:46

איך קוראים לספר שמסביר את השיטה ?
אפס מגבלות.

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי עתליה* » 22 אפריל 2013, 21:49

האם גם תינוק או ילד שלא מקבל אהבה מהוריו אחראי לכך?
אמנם לא אהבת עולם, אבל רוצה לענות.. השיטה מיועדת לאנשים בוגרים ומודעים.
מילת המפתח בשיטה הזו היא מודעות. בלעדיה אין תיקון.
הילדים תפקידם רק להיות ילדים. האחריות למה שקורה סביבם היא לא שלהם מאחר ואין להם מודעות. מאחר ואין להם מודעות, אין להם גם אחריות
על המבוגרים סביבם.
ככה אני רואה את הדברים.
תודה רבה אהבת

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי פולה* » 22 אפריל 2013, 21:49

וואו זה מהדהד מאד עמוק.
איך קוראים לספר שמסביר את השיטה ?

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי שירה* » 22 אפריל 2013, 20:53

שאלה:האם את יושבת בקשר לארוע מסויים ומתרכזת בו ואומרת את המשפטים האלו
או אומרת מדי פעם,תוך כדי החיים וההתנהלות
האם לומר משפטים בדרך לעבודה, בתור,לפני שנרדמים במיטה,באמצע ישיבה מאוד משעממת חסרת תכלית וכגון אלה, יכול להועיל? או שצריך להתרכז בארוע או באדם הספיציפי?

ושאלה שניה:האם כשאת אומרת את המשפטים הנ"ל יש לך כוונה לנקות? את אומרת את זה עם הפילוסופיה שאת מאמינה שמאחרי זה, או פשוט אומרת בלי לחשוב יותר מדי ובלי דוקא אמונה גדולה?

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי אליענה* » 22 אפריל 2013, 10:54

היי אהבת, להבנתי השיטה הזאת אומרת לשלוח אהבה לכולם, לקבל את כולם, גם את השליליות, גם את ההתנגדות. הדוגמא שהבאת עם המסיבה היא קלה, כי אף אחד באמת לא עשה משהו אישי נגדך, מלבד מבטים שפירשת כחודרניים. השאלה איך שולחים אהבה למישהו שפגע בך? ברגעים מסוימים אני יכולה לחוש חמלה כלפי מי שפגע בי ולהבין את החולשות שלו, אבל להגיד לו שאני אוהבת אותו קשה לי.
מול הבית שלנו גרים שני בחורים עבריינים, שאיני יודעת עדיין מה רמת העבריינות שלהם, אבל מכיוון שלא עשו משהו אישי נגדי אני ממש מצליחה להרגיש שאני אוהבת אותם, שנסיבות החיים הביאו אותם למה שהם, ונראה לי שבאמת העניינים שם רגועים. גם כשהיו התרחשויות אלימות בבית שלהם, הרגשתי שאני אוהבת אותם ושהם רק מנסים אותי לראות מתי אני אקרא למשטרה. בינתיים אף פעם לא עשיתי זאת.
גם אני זוכרת את הסיפור עם הפסיכיאטר והעבריינים שהוא ריפא. כפי שאמרתי, לא היה לו דבר אישי איתם וסך הכל הם היו נתונים להשפעות פחותות בגלל שהיו סגורים במוסד, ועל כן השפעתו היתה רבה עליו.
השיטה אכן מדהימה כי אתה משנה את נקודת מבטך, זה לא שמשהו משתנה באמת אלא נקודת המבט משתנה, ובעצם המציאות היא איך שאתה רואה אותה.
הכל מאוד מבלבל, אני לא יודעת איך לאהוב מישהו שפגע בי, למרות שלפי השיטה אני היא זו שגרמתי לו לא לאהוב אותי, ועל כך אני מבקשת ממנו סליחה. ותודה. זה מעצים אותי ועוטף אותי בהגנה מסוימת. כך אני לומדת לאהוב. האם גם תינוק או ילד שלא מקבל אהבה מהוריו אחראי לכך?

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי פלוני_אלמונית* » 22 אפריל 2013, 09:40

תודה אהבת
על כל השיתוף ועל התשובה בשבילי
עוד לפני שקראתי אותה, השתמשתי אמש בארבעת המשפטים כמנטרה כשלא הצלחתי להירדם אתמול בלילה ובלי לפרט יותר מדי, זה עזר לי לא להתעצבן על הגורם שהפריע לי לישון אלא לאהוב אותו!
אני לא מבינה עד הסוף את השיטה הזו, את דרך החיים הזו
ובדרך כלל לא ממהרת לאמץ תורות חדשות
אבל משהו באינטואיציה שלי אומר לי שכדאי, שזה משהו טוב ולא סתם שטות רוח'נית.
אז תודה לך על השיתוף, מחכה לעוד סיפורים
שיבולת

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי אחת* » 22 אפריל 2013, 09:34

מדהים לשמוע על התהליך, דרך צלחה! ובבקשה המשיכי לשתף.

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי פלונית_קבועה* » 22 אפריל 2013, 08:37

יש עוד הרבה. לילה טוב בינתיים....

מחכה לעוד. - עוזר לי לקרוא אותך ומאוד אמיץ ונדיב ממך לשתף.

בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות

על ידי בשמת_א* » 22 אפריל 2013, 08:34

אהבת, עכשיו שאני יודעת שכבר קראת את התשובה שלי, ערכתי אותה. {@

חזרה למעלה