- סליחה על ההידחפות לבלוג לא-לי-
אחרי שבמשך השבת שלחתי מבטים עורגים לגינה, מלמלתי "הגינה קוראת לי"
ונעניתי מבני המשפחה בתחנונים נוסח "אנחנו קוראים לך יותר חזק"
החלטתי לותר להם.
סירבתי לכל הפיתויים והלכתי לישון מוקדם.
הצלחתי לקום ב7. מאוחר משרציתי ועדיין - "לפנות בוקר" בשבילי.
בלי להתעכב על מה שיכול לחכות יצאתי החוצה אל גינתי המפהקת.
פתחתי את הפתק.
< מדי פעם, כשאני והגינה מחליפות מילות אהבה אבל לא יכולות לממש בצורה פיזית - אני עושה רשימות TO DO כאלה, ממוין לשתי רשימות: עם/בלי ילדה. (על הגב) וכך כשאני כבר מגיעה אל הגינה אני בוחרת לי מהרשימה המתאימה - בהתאם לזמן העומד לרשותי, מצב הרוח, מצב הצל ודחיפות העניינים.>
בחרתי משימה מעמודת ה"ללא" והסתערתי על ערוגה מוגבהת של עגבניות.
הספקתי לסדר שם טפטוף וקצת חיפוי-יריעה לפני ששמעתי מתוך הבית בכי של תינוקת מלווה בתרגום של אבא שלה: "אמא ציצי".
נכנסתי, מלאתי את הקטנה ויצאתי איתה החוצה.
השכבתי אותה בצל על המחצלת, נתתי לה ענף של גרניום לימוני (עם פרח) שלא ישעמם לה והמשכתי בעבודה.
סיימתי עם הקרטונים, עברתי לכיסוי של עלים כשבינתיים הקטה מיישרת קו ועוברת גם לעלים (ואדמה. הילדה מתחילה מוצקים על דעת עצמה).
סיימתי.
עשיתי הכנות לשתילה בכוסות - אספתי את כל הדרוש למרפסת.
מתחיל להיות חם, הקטנה מתחילה להיות לא רגועה, הגדולה התעוררה.
הצלחתי לעבוד שעה.
