וחייבת להוסיף שאני לא מאמינה ב"תזונה מוקפדת כל החיים",
אני מבינה אותך ומזדהה
אני לא מסוגלת אפילו לחשוב על "כל החיים"
בנתיים יש בזה משהו מרגיע.
בתחילה נסיתי לשים לב מה עושה לי טוב ומה לא מבחינת האוכל ללא הוראה של מישהו מבחוץ. זה היה כל כך מבלבל, כל מה שרציתי זה לאכול את מה שהיה הכי קל להכין והכי מהיר העיקר שלא אצטרך להתאמץ. ולא הרגשתי טוב בכלל.
עכשיו אחרי שזמן ממושך אכלתי דיאטה מאד מצומצמת אני שמה לב בדיוק מה משפיע עלי ואיך כשאני מוסיפה משהו חדש לתפריט.
למשל בזמן שאכלתי אך ורק את התפריט שהיא נתנה לי לא היו לי גזים
בכלל.
אני חושבת שלא הפלצתי 4 חודשים! לא שמתי לב לזה עד שחרגתי לראשונה מהתפריט והפלצתי וזה אשכרה היה לי זר
שמתי לב שמה שעושה לי הכי לא טוב בבטן זה גלוטן. זה מיד מנפח אותי ועושה לי בחילה.
לא אוכלת סוכר בכלל כבר חצי שנה לפחות ולא חסר לי (אף פעם לא היה לי טעם למתוק כך שלא קשה להימנע מזה).
מה שמוזר לי זה לא לאכול שום אוכל חי. חסר לי לא לאכול פירות אז שם אני מרשה לעצמי לחרוג עכשיו שאני כבר מרגישה יותר טוב.
אבל שמתי לב שיש פירות שלא עושים לי טוב כמו למשל ענבים.
בקיצור, דרך מעניינת.
(אגב בתפריט שקיבלתי אני אמורה לאכול כל יום עוף, זה היה שינוי אדיר בשבילי. עד אז הייתי אוכלת מקסימום פעם בשבוע וגם זה בקושי. לא אוהבת כל כך עוף אבל זה יורד אצלי בקלות לא קשה לאכֵּל)
אוכל תמיד הי אישיו עבורי מבחינת מה "בריא" ומה "לא בריא"
מאז שאמא שלי חלתה זה נעשה עוד יותר עניין. שיגע אותי לפעמים כי כל אחד אומר משהו אחר וקשה מאד תחת כל הפצצת המידע הסותר מבחוץ לשמוע מה הגוף האישי שלי אומר.
ככה שעשכיו מרגישה לראשונה בחיי אולי שאני מצליחה לאט לאט לשים לב מה טוב "לי" ומה לא ובטוחה שגם זה משתנה מתקופה לתקופה...