בלוג כל סוף והתחלה בשמחה

[עדינה_ניפו*]

אידי אנית
הכנסתי עכשיו עמודה בטור השמאלי שמאפשר לעקוב. נראה לי... (אני כלכך חדשה בזה)
תנסי ותגידי לי איך זה עובד
לי זה לא מאפשר לבדוק את זה כי אני כבר "עוקבת" (-:
תודה

[אינדי_אנית*]

כן זה עבד. תודה @}

[עדינה_ניפו*]

פוסט חדש בבלוג
שבר כלי

[עדינה_ניפו*]

יש!!! למדתי איך לתת הגדרה לקישור וזה עבד D-:

[לימונדה*]

עדינה, את כותבת כל כך יפה והאתר החדש שלך מקסים!
איזה כיף לך שיש לך את המתנה הזו בידיים. משריינת לי סשן לכשניפגש גם אני רוצה להתמסר!

וסחטיין על הקישור האלגנטי (-:

[עדינה_ניפו*]

פתאום מרגישה שרק לפה אני יכולה לבוא, כמו הבית של אמא, מקום מפלט
מבעד לדמעות (לא לא קרה שום דבר הרי גורל ובכל זאת מרגישה מתוך טעות אחת קטנטנה שעשיתי שכל העולם מתפורר סביבי), רוצה להתחבא, לברוח
רק לא להתמודד עם הטפשות שלי
ואני יודעת שלא טוב לי לרדת על עצמי ובכל זאת - אני שואלת את עצמי מתי אלמד?

ומתוך ההתחלה הזאת כתבתי פוסט חדש בבלוג היש פה מבוגר אחראי?
מודה לכן נשות באופן היקרות שבזכות האוזן הקשבת שלכן תמיד, גם כתבתי וגם נרגעתי.

[אמא_של*]

את כותבת מקסים !
ורציתי רק להגיד לך ש"זה לא רק את" בפוסט האחרון על להיות מבוגר אחראי...
תיארת הרבה מאד ממני גם, אז את לא לבד, וזה לא רק את....
מי אמר שאנחנו צריכות לדעת הכל (שוק ההון, ותשואות!!!!!!!).....
מי אמר שאנחנו צריכות להיות מושלמות ???

[ציפורי*]

וואו, אני רואה שפספסתי הרבה

ראיתי בפייסבוק שיש לך בלוג חדש, אבל שכחתי ממנו (במסגרת הדחקת פייבוק הכללית שלי כנראה..עוד לא מסתדרת שם בכלל )

אז יש שני פוסטים שלך לקריאה, איזה כיף!!


אגב, כשנכנסתי עכשיו לדף שלך אז עד שהוא עלה נפלתי על משפט שלך ממזמן, שאת רוצה לחזור לעבוד אבל לא יודעת במה, ולא בא לך במסז'ים...
איזה מזל שאלוהים מתעקש אתנו על מה שטוב לנו! (ונשמע שהרבה אנשים ממש מרוויחים מזה שבזה את עוסקת).

[עדינה_ניפו*]

אגב, כשנכנסתי עכשיו לדף שלך אז עד שהוא עלה נפלתי על משפט שלך ממזמן, שאת רוצה לחזור לעבוד אבל לא יודעת במה, ולא בא לך במסז'ים...
איזה יופי!
אני חושבת על זה לא מעט, זוכרת איך ישבתי עם הבחורה ממעברים (מישהי שניסתה לעזור לי למצוא מה אני רוצה לעשות) ואמרתי לה "רק לא לטפל באנשים אחרים" אבל מסתבר שלעשות מסז'ים זה בעצם לטפל בעצמי ובדרך עקיפה זה כנראה מטפל גם באחרים (-:

איזה מזל שאלוהים מתעקש אתנו על מה שטוב לנו!
ממש "מזל משמים"


(במסגרת הדחקת פייבוק הכללית שלי כנראה..עוד לא מסתדרת שם בכלל )
גם אני עסקתי בהדחקה הזאת עד הרצאה של אשת שיווק מאד מאד משכנעת על שייוק באינטרנט ונבלעתי פנימה, לטוב ולרע... מחפשת את האיזון (כרגיל )

לבסוף רוצה לומר - איזה כיף שביקרת אותי - מאד מתגעגעת אליך.

[עדינה_ניפו*]

מי אמר שאנחנו צריכות להיות מושלמות ???
שאלה טובה!

[אמא_ללי*]

אני שואלת את עצמי מתי אלמד?
אבל אולי בכלל מה שצריך ללמוד זה איך לחיות בשלום עם טעויות שלנו ולא איך לא לעשות אותן?
אם יש בכלל דבר כזה טעות, שגם בזה שאני ממש לא בטוחה....

[עדינה_ניפו*]

_אבל אולי בכלל מה שצריך ללמוד זה איך לחיות בשלום עם טעויות שלנו ולא איך לא לעשות אותן?
אם יש בכלל דבר כזה טעות, שגם בזה שאני ממש לא בטוחה...._
מסכימה לאיתך כמובן (-:

[ציפורי*]

נכנסתי לבלוג שלך. מקסים. הקטע על אמא שלך ריגש אותי מאוד.
והמבוגר האחראי...כמה הזדהיתי
במיוחד עם הניתוק מענייני כסף ופוליטיקה, ועם הרצון להציג את עצמי אחרת מול אנשים. מין תחושה כזו שיש לי שאני לא כשירה להתנהל בעולם המבוגרים, שחסרה לי איזו יכולת.
עלינו כיתה וכנראה שזה חלק מתכנית הלימודים שלנו עכשיו...
הצלחה בלימודים תהיה מורכבת כנראה מקצת יותר בגרות (את למשל כבר עובדת ומרוויחה כסף. אני מרגישה לפעמים שעד ש זה לא יקרה לי שום דבר שאעשה לא ממש נחשב), בשילוב עם קבלה של איך שאני, השלמה עם זה שאולי אף פעם לא אהיה מבוגרת בעניינים מסויימים.

[לימונדה*]

הי עדינה..פתאום ניזכרתי..יש כבר אפרוחים?
מאד התחברתי (כמובן) לטקסט של המבוגר האחראי. ניראה לי שזו פיקציה כזו קצת כמו בקוסם מארץ עוץ. כלומר, אף אחד לא סיפר לנו, אבל אין דבר כזה כמו ה"מבוגר האחראי"- כנראה שבכולנו עדיין מתקיים הילד שמבקש הכרה (נדמה לי שיש משפט צהוב כזה). ואולי זה בכלל משהו חיובי העינין הזה, כלומר זה שהילד הזה שבתוכינו ממשיך להתקיים.
מקדישה לך שיר שהוא לגמרי להיט קיץ חולף למתבגרות (הזמרת מעצבנת עם שפתי סילקון ובכל זאת כששמעתי אותו ברדיו לפני כמה ימים חשבתי מיד על הטקסט שלך)
משחקי וידאו

[עדינה_ניפו*]

הי עדינה..פתאום ניזכרתי..יש כבר אפרוחים?
אתמול!!!! סוף סוף אחרי 5 שבועות של דגירה, לגמרי הפסקתי לצפות וחשבתי לקחת את כל הביצים ולזרוק (ככה מישהו אמר לי לעשות) אבל לא היה לי לב וכנרה בתוך תוכי עדיין לא איבדתי לגמרי תקווה (-:
אכנס לשמוע את השיר יותר מאוחר... רצה לאסוף את הילדים.
שבת שלום

[עדינה_ניפו*]

זה לא כל יום שנכנס איש לחיים שלך ורוכב איתך את כל הגלים ושט לצידך תמיד ומושיט לך חבל בכל פעם שאת נופלת
וממשיך להאמין בך ולא משנה כמה פעמים כבר כמעט טבעת
ובכלל לא מחכה שתשתפרי רק דואג להזכיר לך שזה אפשרי
וממשיך להזכיר לך שהוא יודע שאת יכולה
ולא משנה שעורך כבר נכווה מהשמש החמה
והתייבש מהמליחות
והתקמט מהזמן והמאמץ
הוא עדיין רואה את הרך ואת היופי
וחושב שהכל ביחד זה בדיוק בדיוק מתאים לו
והוא לא חוסך במילים אף פעם

זה לא קורה כל יום

[לימונדה*]

מצחיק בדיוק נכנסתי ויצא שההודעה שלך התנוססה כהודעה החדשה ביותר במה חדש. והשם שלי מזדנב אחרי שלך (למרות שלא כתבתי זמן מה)
אני פה בכלל בהפסקה קטנה באמצע צפיה בפרק ממד מן (העונה החדשה משובחת)
מזדהה כל כך עם המילים שלך... לב ענק

[רסיסים_של_אור*]

כתת כל-כך כל-כך מרגש ויפה !!! אני חושבת גם ש זה לא קורה כל יום שאנחנו מצליחות לראות את הדבר הזה בתוך מרוץ החיים !!!

[מי_מה*]

זה ממש לא קורה כל יום. זה נס. ו'נס' בעברית הוא גם התרחשות קסומה וגם דגל, משהו שראוי לא להתנוסס וטוב שיש מי שיבחין בו ויניף אותו. אשראיך שזכית.

[חמו_מה*]

כ"כ יפה ונכון.

[עדינה_ניפו*]

ברגליים יחפות

ובלי כל קשר היום זה תאריך יום ההולדת של אמא שלי
ולא שיש לי מה לכתוב על זה אבל כמובן שיש רגשות שעולים ואיתכן תמיד בא לי לחלוק את מה שיושב בלב
בעיקר הייתי אומרת שאני מרגישה מלאת הודיה ולא על משהו מסויים
זאת פשוט המילה שהולכת איתי כל היום ובעצם כבר כמה ימים
תודה

ואם כבר הודיה אז אוסיף כאן גם את זה
שכחתי להודות

[לימונדה*]

יום הולדת שמח לאמא של עדינה
קראתי את מה שכתבת אצלך וריגשת אותי מאד. התמונה, של הפעוטה היחפה על התלת אופן האדום, פשוט יפיפיה. מקסים!!! חוץ מזה שכתבת יפה כל כך!
אני לא יודעת איפה קראתי (בטח פה בבאופן) שאנשים מדור אחר, שגדלו במקומות רחוקים , בעוני, בלי נעליים, מאד מתקשים לראות ילדים יחפים. זה צורם להם.
פה הבנים גם כל הזמן יפים. על חצץ וקוצים (אני בטוחה שהשכן האיכר בן ה78 היה יחף בילדותו אבל למי איכפת)
להיות יחף זאת באמת ההרגשה הכי מקורעקעת
תודה

[אמא_של_טוסיק_דבש*]

עדינה, שולחת לך חיבוק עוטף - ליום ההולדת של אמא.

---

איזה שיר הודיה מרגש ברגלים יחפות.
איזו התוודות מחכימה כשזכרת להודות.
תודה על שאת ממשיכה לשתף (בשירה מזוקקת) בנוף שנגלה בדרכך. @}

<בבקשה תמשיכי לפרסם כאן הפניות לפוסטים חדשים.>

[עדינה_ניפו*]

מתנה לכל החברות האהובות שלי כאן


http://www.thework.co.il/default.asp?PageID=125
מקווה שתהנו ממנה כמו שאני נהנית (ממליצה לראות עד הסוף)

[עדינה_ניפו*]

סימן לזמן

[מי_מה*]

מקסים אהובה, איזה יופי של כתיבה, ובכלל , כולך.

[עדינה_ניפו*]

מעפר באת ואל עפר תשוב

[לימונדה*]

עדינוש...את לא בסדר את! לא יפה לעשות ככה (-:
קודם קראתי משהו מקסים שכתבת, וזה ממש עשה לי השראה לכתוב גם משהו מימי נעורי.
חזרתי לפה עכשיו עם קצת זמן בשביל לקרוא שוב ולהגיב ו....0-:
נעלם כלא היה.
בבקשה תחזירי ותמשיכי

[עדינה_ניפו*]

אולי אחזיר ואולי לא, לא יודעת למה אבל משהו הניע אותי להוריד את זה.
כנראה אמשיך בוורד ואז אולי אעביר לכאן. נראה.
בכל מקרה כיף לקבל גושפנקה להמשיך...
תודה יקרה ומקווה שהשמש זורחת היום בליבך

[ציפורי*]

הקטע שכתבת ומחקת מכאן זה התרגיל שכתבת בבלוג שלי שתעשי?

אני סקרנית
אבל מבינה כמובן אם את מרגישה שלא נכון לשתף.
בכל אופן אם זה אכן התרגיל הזה, אשמח אם תספרי על חווית הכתיבה.

[עדינה_ניפו*]

כן, התחלתי את התרגיל, זאת הייתה רק התחלה.
מחכה למצוא זמן להמשיך.
מאד מנסה בימים אילו להיות יותר מסודרת, כלומר להקציב זמן לכל דבר ולא לערבב בין הכל.
עדיין לא מצליחה בזה כל כך )-: (אולי זאת הסיבה שהורדתי את זה מכאן, קצת כעסתי על עצמי שעשיתי את זה תוך כדי שאני עם הילדים והכל וחשתי שהזנחתי אותם.)
אעדכן כאן בהמשך...
שבת שלום לכל הנשים האהובות ביותר

[ציפורי*]

(אולי זאת הסיבה שהורדתי את זה מכאן, קצת כעסתי על עצמי שעשיתי את זה תוך כדי שאני עם הילדים והכל וחשתי שהזנחתי אותם.)

כה מוכר..



להקציב זמן לכל דבר ולא לערבב בין הכל.

הילדים בבית עכשיו, לא? אם כן אז זה זמן שקשה לארגן אותו, אל תהיי קשה עם עצמך אם את לא מצליחה.


שבת שלום

[עדינה_ניפו*]

הרבה זמן לא הייתי כאן לכתוב ככה אבל חייבת רגע לשחרר.
לפעמים הריבים והאלימות של הבנים שלי מגיעים לכזאת קיצוניות ומעוררים בתוכי את כל השדים והרוחות וגועה בי כעס שאני לא מסוגלת לתאר במילים.
הדמיונות שרצים בראשי הם פרואים ואלימים.
האלימות והריבים שלהם כנראה מעוררים בתוכי איזו מפלצת רדומה שלשמחתי אני מצליחה לשלוט בה אבל מפחיד לפגוש אותה אפילו אם זה רק בראשי.
מ-פ-ח-י-ד!

[עדינה_ניפו*]

הילדים בבית עכשיו, לא? אם כן אז זה זמן שקשה לארגן אותו, אל תהיי קשה עם עצמך אם את לא מצליחה.
זה נכון, ועדיין הייתי רוצה שתהיה חלוקה יותר ברורה בזמנים.
מתי שעות שאני במחשב ומתי לא,
מתי אני עונה לטלפונים ומתי לא...
נראה לי שזה יותר טוב לכולם.
הילדים יודעים מתי אני פנויה עבורם ומתי לא וגם אני סוחבת פחות רגשי אשם ובילבול.
לומדת את זה לאט לאט לאט לאט...
אומנות הסדר - לא משהו שנולדתי איתו - צריכה ללמוד אותו, באהבה (-:

[ציפורי*]

_הדמיונות שרצים בראשי הם פרואים ואלימים.
האלימות והריבים שלהם כנראה מעוררים בתוכי איזו מפלצת רדומה שלשמחתי אני מצליחה לשלוט בה אבל מפחיד לפגוש אותה אפילו אם זה רק בראשי._

מוכר, מוכר.


נראה לי שזה יותר טוב לכולם.
נכון. אבל באינטנסיביות הזו של השהות עם הילדים עולים כל כך הרבה רגשות קשים (כמו שסיפרת בקטע כאן על האלימות) והמחשב והטלפון הם סוג של בריחה, רק שהבריחה הזו מביאה לפעמים עוד קושי- הילדים לא תמיד מאפשרים לנו לברוח.
זה התפקיד שלהם- להעיר אותנו שוב ושוב, שנהיה נוכחות.

ואוף כמה שזה מעצבן. לפעמים כל כך לא בא לי להתעורר (דווקא כשזה הכי כואב, מן הסתם..).

חברה חכמה תמיד מזכירה לי שדווקא כשקשה אנחנו נוטות להיות גם יותר קשות עם עצמנו. כאילו לא מספיק שהמציאות מאתגרת, וקשה לנו, אנחנו מוסיפות על זה גם ביקורת עצמית ואשמה.
יכול להיות שבימים אחרים הסדר והארגון יקרו יותר בקלות, יכול להיות שעכשיו הבלגן הוא בדיוק מה שצריך להיות.

לא מתכוונת חלילה לרפות את ידייך- ללמוד את אמנות הסדר באהבה נשמע כמו דבר מעולה
רק תזכרי להיות לטובתך. זה עוד משהו שקיבלתי מאותה חברה- השאלה "איך אני יכולה להיות עכשיו לטובתי?". (זה מגיע מימימה)

לפעמים רק לשאול את זה עושה איזו תנועה פנימית מלטפת.

[הגבירה_בחום*]

לפעמים רק לשאול את זה עושה איזו תנועה פנימית מלטפת.
לגמרי.... @}

[עדינה_ניפו*]

השאלה "איך אני יכולה להיות עכשיו לטובתי?".
מצוין מצוין מצוין! זה בדיוק מסוג הדברים שאני צריכה.
פרקטי ויעיל, תודה

[ציפורי*]

יופי

[חמו_מה*]

עדינה - גם אצלי הריבים של הבנים גורמים לי לפיצוץ. זאת התופעה שהכי קשה לי להתמודד איתה. איתם ועם עצמי.
מכירה את המפלצת הזאת. מה עושים ??
באמת שלפעמים כשהם רבים, אני יודעת שההשלכות הן התקף לב שלי. ולא נעים להגיד כמו הסבתות : "אתם מורידים אותי שאולה", אבל זאת ההרגשה.

[לימונדה*]

לצערי גם אני מכירה את ההרגשה, רק יותר מהכיוון של הבחור. יש לו נטיה בקול רם, ובסיטואציות מסוימות (ילדים לדוגמא) לצעוק או יותר נכון לשאוג.
האמת שגם לי זה ממש יושב על נקודה ומשגע אותי... הצעקות מוציאות אותי מדעתי. נמאס לי להעיר. לפעמים נדמה לי שאנחנו המשפחה הכי קולנית בעולם P-:
אני באתי מבית מאד שקט ומאד מודע לווליום (אולי חוץ מבמוסיקה שאבא שלי אוהב לשמוע גבוה) אמא שלי תמיד בחרדה תמידית מלהרעיד ולהפריע לשכנים. הולכים בשקט. סוגרים דלתות בשקט.
הבחור בא מבית עם אבא ששאג והוא ממשיך את המסורת. חוץ מזה שהם גרו בבית מבודד בלי שכנים.
. ^{לפעמים נדמה לי שאנחנו גרים במקום כל כך מבודד כי אנחנו פשוט רעשניים מדי לבנין דירות}

[מי_מה*]

_לפעמים הריבים והאלימות של הבנים שלי מגיעים לכזאת קיצוניות ומעוררים בתוכי את כל השדים והרוחות וגועה בי כעס שאני לא מסוגלת לתאר במילים.
הדמיונות שרצים בראשי הם פרואים ואלימים_
אם הייתי כותבת פה יותר, אני הייתי כותבת את המשפט הזה. ואני רואה שלא רק אני...
אז אצטט את ל' הפסיכולוגית שאמרה לי לפני כמה שנים את המשפט הבא "כל השנים היית עם רוב והוא היה האלים והמסוכן ואת היית יכולה להיות הרגועה והשקולה ועכשיו כשהוא הלך את צריכה להכיר בזה שגם בך יש צדדים אלימים ומסוכנים" זה לא אומר שמותר לתת להם להשתולל בלי הכרה אבל זה כן אומר שכשהם עולים צריך להכיר בקיומם ולהתמודד עם ההשלכות (זה חרא וקשה אבל אפשרי).
כשאנחנו מדברות על זה אנחנו גם נותנות לזה מקום וגם רואות שאנחנו לא לבד ומפסיקות להתבייש כל כך ואז הטיפול הוא יותר עניני ואפשר לבקש סליחה ולהמשיך לגדול.
הרבה אהבה

[עדינה_ניפו*]

מקום

[עדינה_ניפו*]

יד קטנה מושטת לעזרה

[עדינה_ניפו*]

אתמול התחלתי את הלימודים שלי בקרניו סאקרל, אם הייתם יכולים להרגיש את רמת ההתרגשות שלי!
זה כל כך במדויק מה שחיפשתי כבר הרבה זמן.
אחזור לבטח לספר על זה יותר כי זה כמו כל שיטת ריפוי הוליסטית נושק לכל רמות החיים שלנו.
כשאמצא זמן....
בנתיים רציתי לחלוק אתכן נשים יקרות
אמנם לא מגיעה לכאן כמו פעם ולא כותבת כאן הרבה אבל האהבה ותחושת האחווה לא נמוגה, עובדה שישר רציתי לבוא לכאן לספר לכן (-:

[הגבירה_בחום*]

שמחה בשבילך ונזכרת גם אני בתחושת ההתרגשות של מענה מדויק שנופל לחייקי, בדמות למידה או תובנה חדשה.

[לימונדה*]

עדיין פה...עוד רגע שם!
ברגעים אלה אני והבנים בהתרגשויות שיא. לא ישנתי יותר מדי ועכשיו הכל נופל לי מהידיים. הבוקר במקום לארוז ניסיתי להשתלט על העגבניות.
אתמול קילפתי איזה עשר קילו ועשיתי רוטב והבוקר הפלתי צנצנת ענקית של רוטב על כל המטבח. מסוג התאונות שלוקח שעה לתקן?..oh well

מקוה מאד מאד שיצא לנו להיפגש. האם תהיי בתל אביב בשבוע וחצי הקרובים? מאד הייתי רוצה להיפגש וגם מפנטזת על מסאז'...
איזה כיף שמצאת את מסגרת מתאימה. בקרוב אצלי...

[עדינה_ניפו*]

תת פעילות של בלוטת התריס

[בשמת_א*]

לא מגיבה שם, אבל אגיב פה: אהבתי. יופי. אשמח לשמוע אפילו יותר על הטיפול שנדרש לאיזון הבלוטה בדרכים אלטרנטיביות.

[עדינה_ניפו*]

הי בשמת, האמת היא שאני לא יודעת מה הטיפול הנדרש.
אני עצמי לא יכולה לשים את האצבע על מה לבסוף עשה את העבודה.
בהתחלה נסיתי טיפול הומאופטי שהתחיל לאזן את הערכים אבל לא מספיק ולבסוף החלו שוב לעלות ואז עברתי לדיקור. האמת שבזה הייתי רק 5 פעמים אבל הוא רצה שאבוא פעמיים עד שלוש בשבוע וכלכלית זה הכביד עלי מידי וגם לא הרגשתי שום שינוי אחרי חמשת הפעמים הללו.
בסוף הלכתי לרופאה סינית שממנה קיבלתי תזונה מאד מאד מפורשת ומדוייקת ברמת 15 קשיו ביום, 30 פיסטוקים, 7 שקדים וכו"...
הטיפול איתה היה מאד אפקטיבי לכל מיני דברים שהיו לי - דלקת מפרקים וקנדידה. שני אילו עברו לגמרי אבל רק כל עוד אני נשארת עם הדיאטה הזאת.
הדיאטה בתחילה מנקה את הגוף מכל מה שיכול לתת לו אנרגיה חיצונית כמו חיטה וסוכר.
גם דיברי חלב לגמרי יצאו מהתזונה שלי כדי לנקות את הגוף מליחה.
זה היה מדהים אבל עדיין המשכתי להרגיש עייפות.
בהתחלה הרגשתי תשישות הרבה יותר קשה כמובן כי לגוף לא היה מאיפה לקבל אנרגיה ללא בלוטה תקינה וללא סוכרים פשוט צנחתי באופן שקשה לתאר.
אחרי כמה שבועות כשהגוף מתנקה הוא יכול להתחיל בתהליך של ריפוי ואז הוא מתחיל לבנות לעצמו חזרה את הדם ולקבל אנרגיה פנימית... זה כמובן ההסבר ההדיוט שלי כפי שהבנתי ממנה.
באמת הרגשתי יותר טוב מאשר בתחילת הטיפול אבל עדיין העייפות היתה קשה, הערכים גם כאן התחילו להתאזן לאט לאט אבל לא מספיק בכדי שאוכל לתפקד כמו שצריך בחיים שלי ואחרי כמעט שניים כאילו כבר אין הרבה סבלנות.
לבסוף הגעתי למדקר המדובר ואחרי טיפול יחיד איתו חזר לי הכח כמעט במלואו. אני עדיין מרגישה לא לחלוטין מאוזנת (ועוד לא עשיתי עוד בדיקות דם לאחרונה) אבל אי אפשר לתאר את ההבדל, שמים וארץ!
אני עדיין ממשיכה באותה תזונה כי ברגע שאני מפסיקה חוזרים לי הקנדידה והכאב במפרקים.
לטענתה הגוף לא עבר במלואו את תהליך ההתנקות עדיין.
והיא כן אומרת שצריך להמשיך עם תזונה מאד מוקפדת כל החיים.
יחד עם כל זאת אני ממשיכה לנסות להיות מודעת לאיך שאני מתנהלת בחיים שלי.
משתדלת לחיות מתוך איזון, כאדם שמרגיש את עצמו מאד לא מאוזן רב הזמן זה אתגר מעניין (-:
לא יודעת אם עניתי כאן על משהו שיהיה רלוונטי לאדם אחר עם חוסר איזון בבלוטה אבל זה הסיפור שלי.

[בשמת_א*]

יופי של סיפור. מאלף ומעורר השראה!

[ריש_גלית*]

אני שמחה מאוד שסוף סוף חזרו אליך כוחות שכל כך הרבה זמן חסרו לך. קשה לי להבין איך תפקדת עם הילדים והבית והיצירה שלך והעבודה כשאת סובלת מתת פעילות של בלוטת התריס. בא לי לחבק אותך... .

[עדינה_ניפו*]

עוד פוסט
summer feaver

[אמא_ללי*]

איזה יופי שאת לומדת קרניו סקרל! זאת שיטה מדהימה וזה אחד הכלים שאני מפנטזת להוסיף לארגז שלי בבוא העת. ואני כמובן מחכה להזדמנות לעשות אצלך טיפול שישלב גם את זה

משתדלת לחיות מתוך איזון, כאדם שמרגיש את עצמו מאד לא מאוזן רב הזמן זה אתגר מעניין
באמת נשמע כמו חוויה מאד מעניינת.

(וחייבת להוסיף שאני לא מאמינה ב"תזונה מוקפדת כל החיים", ובטח לא מאד מוקפדת.... בטח ובטח בתקופות מסוימות, בטח שככל שאנחנו מכירות את עצמנו ואת הגוף שלנו יותר אז אנחנו יכולות גם לדייק יותר עם התזונה, אבל הדיוק הוא בגלים, תקופות שיותר ותקופות שפחות. כמו כל דבר אחר, זה בסיסי כמו נשימה בעיני הגלים האלה, זה החיים).


שבת שלום

[עדינה_ניפו*]

וחייבת להוסיף שאני לא מאמינה ב"תזונה מוקפדת כל החיים",
אני מבינה אותך ומזדהה
אני לא מסוגלת אפילו לחשוב על "כל החיים"
בנתיים יש בזה משהו מרגיע.
בתחילה נסיתי לשים לב מה עושה לי טוב ומה לא מבחינת האוכל ללא הוראה של מישהו מבחוץ. זה היה כל כך מבלבל, כל מה שרציתי זה לאכול את מה שהיה הכי קל להכין והכי מהיר העיקר שלא אצטרך להתאמץ. ולא הרגשתי טוב בכלל.
עכשיו אחרי שזמן ממושך אכלתי דיאטה מאד מצומצמת אני שמה לב בדיוק מה משפיע עלי ואיך כשאני מוסיפה משהו חדש לתפריט.
למשל בזמן שאכלתי אך ורק את התפריט שהיא נתנה לי לא היו לי גזים בכלל.
אני חושבת שלא הפלצתי 4 חודשים! לא שמתי לב לזה עד שחרגתי לראשונה מהתפריט והפלצתי וזה אשכרה היה לי זר

שמתי לב שמה שעושה לי הכי לא טוב בבטן זה גלוטן. זה מיד מנפח אותי ועושה לי בחילה.
לא אוכלת סוכר בכלל כבר חצי שנה לפחות ולא חסר לי (אף פעם לא היה לי טעם למתוק כך שלא קשה להימנע מזה).
מה שמוזר לי זה לא לאכול שום אוכל חי. חסר לי לא לאכול פירות אז שם אני מרשה לעצמי לחרוג עכשיו שאני כבר מרגישה יותר טוב.
אבל שמתי לב שיש פירות שלא עושים לי טוב כמו למשל ענבים.
בקיצור, דרך מעניינת.
(אגב בתפריט שקיבלתי אני אמורה לאכול כל יום עוף, זה היה שינוי אדיר בשבילי. עד אז הייתי אוכלת מקסימום פעם בשבוע וגם זה בקושי. לא אוהבת כל כך עוף אבל זה יורד אצלי בקלות לא קשה לאכֵּל)
אוכל תמיד הי אישיו עבורי מבחינת מה "בריא" ומה "לא בריא"
מאז שאמא שלי חלתה זה נעשה עוד יותר עניין. שיגע אותי לפעמים כי כל אחד אומר משהו אחר וקשה מאד תחת כל הפצצת המידע הסותר מבחוץ לשמוע מה הגוף האישי שלי אומר.
ככה שעשכיו מרגישה לראשונה בחיי אולי שאני מצליחה לאט לאט לשים לב מה טוב "לי" ומה לא ובטוחה שגם זה משתנה מתקופה לתקופה...

[אמא_של_טוסיק_דבש*]

עדינה את ממשיכה להפתיע ולהרשים!
קוראת אותך כאן וגם שם. תמיד נהנית , גם כשלא מגיבה.
בקרניו סקרל בדומה לאייפק, נעזרים במבחן שריר, לא? טוב הולכת לגגל.

ולגבי התזונה- כל הכבוד על ההתפתחות בהקשבה של מה נכון לך!
גם לי יש רשימה של ״דברים שלא עושים לי טוב״. לגבי גלוטן ומוצרי חלב (אצלינו הרוב המכריע עיזים), יש בי מרדנות שמסרבת בכלל לנסות להוריד. נראה לי שזה קצת תוקע לי את המסע.

חיבוק גדול והרבה הצלחה|L|

[קן_לציפור*]

עדינה יקרה, פתאום עושה 1+1... את לומדת אצל קובי?

[עדינה_ניפו*]

את לומדת אצל קובי?
לא יקרה (-:

[פלוני_אלמונית*]

היי עדינה,
אשמח לקבל את הפרטים של הרופא סיני שלך אם הוא עובד במרכז- נשמע שהוא טוב

[עדינה_ניפו*]

אשמח לקבל את הפרטים של הרופא סיני שלך אם הוא עובד במרכז- נשמע שהוא טוב
שמה חגית קפלן - 088521307 זה המספר של המרפאה באשדוד, היא מקבלת גם בבני ברק וביורשלים דרך "מגן". אפשר להתקשר למס שנתתי פה ולשאול שם איפה אפשר להיפגש איתה.

[עדינה_ניפו*]

הלימודים של הקרניוסקרל לא מפסיקים לרגש אותי.
אמנם היו עד כה רק שני שיעורים אבל כבר יודעת בתוכי עד כמה זה מדויק עבורי.
אתמול למדנו על "מקום" או "תפקיד" המטפל בקרניו.
הרעיון בקרניוסקרל הביודינמי (יש זרמים שונים גם בזה) הוא לאפשר לגוף להגיע לריפוי בעזרת מינימום מניפולציה של המטפל.
המטפל נמצא שם כמקשיב ומשקף.
כמו פסיכולוג שתפקידו להקשיב למטופל ולתת לו להגיע למסקנות שלו בעצמו.
במקרה הזה הגוף של המטפל מקשיב לגוף של המטופל.
הלימודים עצמם לימודי אנטומיה רציניים של המוח, השלד, המערכות השונות בגוף...
אבל בפועל חשוב להגיע ללא דיעות קדומות לטיפול.
כלומר לשמוע מה יש למטופל אבל לא לחשוב שאני כמטפלת יודעת מה המטופל צריך כדי להבריא.
חשוב להגיע נקי נקי לטיפול להקשיב לגוף שלו/ה ולתת לו לעשות את העבודה בקצב ובאופן שמתאים לו.

[פלונית_אלמונית*]

היא מקבלת גם בבני ברק וביורשלים דרך "מגן"
מגן זה קופ"ח? איזו קופה?

[פלונית_אלמונית*]

ותודה(:

[עדינה_ניפו*]

לא קופה. מן אגודה כזאת של החרדים נראה לי. בכל אופן הטיפול ממש לא יקר כי זה דרכם וזה לא פרטי.

[מישהי_אחרת*]

היי עדינה,
איזה יופי של סיפור על האיזון שלך, מעורר השראה.
אני מבינה שחגית קפלן היא הרופאה שנתנה לך את התזונה.
מה שמו של המדקר שהלכת אליו (זה שאחרי טיפול אחד כבר חשת בשינוי)?
תודה ובהצלחה בקרניו.

[עדינה_ניפו*]

שמו גדי מרקוס, הוא מקבל בתל אביב ובדרום אצלינו.0507241521

[מישהי_אחרת*]

תודה

[עדינה_ניפו*]

למי שעוד לא קראה את היומן האישי של סטלה רומנו קדימה...

[אינטו_איציה*]

קראתי עכשיו את "מקום" ומאוד התרגשתי.
תודה.

[עדינה_ניפו*]

תודה אינטו, ריגשת אותי חזרה (-:

[עדינה_ניפו*]

לכתוב פשוט

[שבע_יהלום*]

[-:

[עדינה_ניפו*]

רצינו ללכת למטס הכדורים הפורחים באשכול אתמול אבל איחרנו את המועד וכבר אזלו הכרטיסים.
הילדים התעצבו כל כך "תמיד אתם לא מזמינים בזמן!!" הם בכו.
שנה שעברה רצינו לנסוע לאינדינגב אבל איחרנו את המועד וכבר אזלו הכרטיסים.
לכן עכשיו באקט מאד לא אופייני לי, ברגע של בגרות ואחריות מפתיעה, רכשתי לנו בזמן לפני שאזלו - כרטיסים לאינדינגב 2012!

שתהא שבת של שלום ובגרות רגשית בימים המאד משונים האילו...

לוקחת את המשפט הזה איתי בכיס, מהדף הפלה להרמה , מלים מאת עננים בקפה
תהיי בזה אבל אל תאמיני לזה

[מי_מה*]

[עדינה_ניפו*]

נכנסתי בהתרגשות מי מה במחשבה שאת הולכת לספר לי שאתם גם באים!

[יוליקו*]

הכתיבה שלך נוגעת בי עמוק. ונעים.
עיסוי ללב
שבת שלום!

[ציפורי*]

לכן עכשיו באקט מאד לא אופייני לי, ברגע של בגרות ואחריות מפתיעה, רכשתי לנו בזמן לפני שאזלו - כרטיסים לאינדינגב 2012!
כל הכבוד! לאט לאט אנחנו לומדות להיות מבוגרות...בסוף עוד נראה חדשות! (סתם...בחיים לא. פשוט כשהייתי ילדה הייתי בטוחה שלראות חדשות זה חלק חיוני מלהיות גדולה).
(אני שמתי לי תזכורת בטלפון להזמין בדצמבר מקומות בשדה בוקר לחודש מרץ, אחרי ששנה שעברה לא נסענו לסופ"ש במדבר כי לא היה מקום בשום מקום ).

[עדינה_ניפו*]

ציפורי זה לגמרי הצעד הבא שלי!
כבר שנים אני אומרת שנעשה חופשה משפחתית אמיתית כמו כל המשפחות הבוגרות שמתכננות חופשות מבעוד מועד... אבל נזכרים בזה רק ברגע האחרון ותמיד לא מצליח, לא מוצאים מקום, יקר מידי...



בשדה בוקר לחודש מרץ,
אני רושמת את זה מותק שלא תחשבי שתעברו פה ולא תקפצו לפיפי או קפה D-:

[עדינה_ניפו*]

תודה יוליקו (-:

[ציפורי*]

יאללה, סגרנו! (בהשראת אחותי מוסיפה- בעזרת השם בלי נדר )

[מי_מה*]

את לא תאמיני, אבל נגמר לי הכוח. צריכה הפסקה מפסטיבלים ומסיבות לזמן מה.בטוחה שזה זמני
חיבוקים ואהבה ואיחולי מועדים לשמחה!

[עדינה_ניפו*]

סיימתי עכשיו לכתוב כאן משהו ארוך והכל נמחק כשהתכוונתי ללחוץ על הוסף לדף!
אני כנראה באמת צריכה לשחרר ולסמוך.

בקר טוב יקרות, שתדעו שהמקום החם הזה תומך בי כל הזמן.

[אמא_של_נושקי_וטלהצ'וק*]

[עירית_לוי]

[שבע_יהלום*]

ביום שבת סיפרתי לאורנה איך את ואני התאהבנו כאן ואז במציאות (לא שכאן זה לא המציאות), ואיזה טוב שיש את באופן.
ואני כל הזמן אוהבת אותך עוד.

[עדינה_ניפו*]

ואני כל הזמן אוהבת אותך עוד.
לקחתי לתשומת ליבי את מה שדיברנו לפני כמה זמן... (-:

קנאה
נושא שחוזר על עצמו בשנים האחרונות.
לא קל להתמודד עם זה או לקבל אבל כנראה שזה בדיוק העניין.
כל הגוף מתכווץ, גל של שנאה עצמית מציפה אותי, רוצה להקיא על עצמי מרב גועל
קנאה קטנה קטנונית ומטופשת ולא מוצדקת/

אז ככה זה. הראש ההגיון וכל השאר אומרים - אין במה לקנא, זה טפשי, זה קטנוני, זה לא עושה לך טוב, זה לא קשור...
החוויה נשארת אותה חוויה - התחושה לא נעלמת, להיפך, היא מתגברת.
אז ככה זה. בחמלה וברכות צריכה שוב לקבל את עצמי יחד עם כל זה.
אין דרך אחרת.
רק אז המנגנון המסויים הזה כנראה לא מרגיש מאויים ולא צריך להילחם על מקומו והוא מניח לי להמשיך הלאה.
מה שנקרא - אהבה ללא תנאי (-:

[עדינה_ניפו*]

רק פה אני יכולה לכתוב דברים כאילו. זה מצחיק, אפשר לחשוב שאנחנו בחדר קטן וסגור ואף אחד אחר לא רואה ולא שומע. אבל ככה זה מרגיש.

[שבע_יהלום*]

רק פה אני יכולה לכתוב דברים כאילו. זה מצחיק, אפשר לחשוב שאנחנו בחדר קטן וסגור ואף אחד אחר לא רואה ולא שומע. אבל ככה זה מרגיש.

בול. בול.

חשבתי על מה שדיברנו לפני כמה זמן כשכתבתי לך את זה ואני כל הזמן אוהבת אותך עוד

והקנאה. הטיפול שלך בה ובך דרכה פשוט אמיץ. ואוהב.

[מי_מה*]

מה ששבע אמרה. בול.

[רסיסים_של_אור*]

_אז ככה זה. בחמלה וברכות צריכה שוב לקבל את עצמי יחד עם כל זה.
אין דרך אחרת.
רק אז המנגנון המסויים הזה כנראה לא מרגיש מאויים ולא צריך להילחם על מקומו והוא מניח לי להמשיך הלאה.
מה שנקרא - אהבה ללא תנאי_

מזדהה כל-כך. הכתיבה שלך הולכת ומשתבחת ומאד מרגש לקרוא אותך

[הגבירה_בחום*]

כבר אמרו פה כמה פעמים בול.
אז מה זה עוד בול אחד או צמד בולבולים בין חברות (-:
מזדהה מאוד וגם חושבת ש הכתיבה שלך הולכת ומשתבחת ומאד מרגש לקרוא אותך