על ידי יערת_דבש* » 25 יולי 2004, 20:25
אהלן חבר יקר.
תצ'מע. אני רואה פתאום דברים מהצד. כשיש התלהבות והתעמקות והתרצנות (והתמכרות) בתחום חדש או אחד בחיים, יש איתם עוורון קל. עוורון ההתאהבות.
ומהו אותו התחום אליו התלהבתי, התעמקתי, הרצנתי ובעיקר התמכרתי???
יפה:
באופן טבעי .
כן, בלוג ידידי, עברתי שנה בה כל הנושא הטבעי קפץ ופרח ולבלב. גם דברים שלא התחילו פה, וגם מן התעצמות רוחנית, אישית. אבל בנוגע לפה, אין ספק-
ישנו שכרון הקהילתיות, אשר מכפילפיל ומהדהדהדהד כל רעיון, כל מחשבה, והכל נעטף במעטפת אידיאולוגית מתוקה. כשיש עוד מליון, או לפחות 179 אנשים שעושים את זה בחיים, אז בטוח שזה נכון...
וישנה הנטיה להכנת פתחי מילוט של הרצון האישי והבחירה החופשית בתוך ההמון, כמה שהוא לא צודק.
וישנה ההבנה ש"צודק" זה לא מספיק בשביל שמשהו יהיה נכון.
ועדיין, מאוהבת ברעיון ובקהילה, חושבת ומפנטזת- אם לגדל ילדים, אז רק ככה...
מפנטזת? עורי!!!!!
כאן הבעיה.
פתאום הבנתי, חשתי, זיהיתי על גופי את הפנטזיה, את הלרצות הדמיוני הזה.
מָפירוש לרצות? איפה את חיה? "למה אני רוצה ילדים". "רוצה ילדים". נובֶמֶת.
החיים שלי לא מובילים לשם עכשיו, החיים שלי מלאים ויפים ומעניינים, ואפשר גם לרצות, אבל עדיף בהרבה לחיות. וכדי שאני לא אגלוש שוב לאידיאולוגיה, אגיד פשוט-
אני לא רוצה.
לא כי אני לא רוצה, חס ושלום, פשוט, כי אני לא רוצה.
כבר ראיתי את עצמי כלכך מדויקת בראית העתיד, שלא לאמר תכנון כי זאת מילה גסה אצלי.
וכשיש אידיאולוגיה, זה בכלל לא נראה כמו עתיד ותכנון, אלא אמת.
זה כלכך סוחף- אתם, בעיקר "מגשימי השיטה". זה כלכך קל, לראות את זה וכמעט לחוות את זה, כשיש מישהו לידך שעושה את זה ממש. חלמתי כבר כמה פעמים על משפחת שפרון, פשוט כי אני מאד סקרנית. בפעם האחרונה, הבאתי את אמא שלי להתרשם..
טוב, אני רואה שאני נוטה לטון מריר בכל הכתיבה הזאת וזאת לא הכוונה.
ההפך, אני שמחה שהתעוררתי אל מה שיש, ואל הידיעה שמה שיהיה, זה אח"כ... נותנת לי לחיות בשקט בלי הפנטזיה. רק קצת שמש, מים וגם
אור . לא ידעתי שהכותב של השיר הזה היה רוחְני.
יללה, עשי הוסף לדף. טוב, קראי לפני זה.
>קראתי ונהניתי<
אהלן חבר יקר.
תצ'מע. אני רואה פתאום דברים מהצד. כשיש התלהבות והתעמקות והתרצנות (והתמכרות) בתחום חדש או אחד בחיים, יש איתם עוורון קל. עוורון ההתאהבות.
ומהו אותו התחום אליו התלהבתי, התעמקתי, הרצנתי ובעיקר התמכרתי???
יפה: [po]באופן טבעי[/po] .
כן, בלוג ידידי, עברתי שנה בה כל הנושא הטבעי קפץ ופרח ולבלב. גם דברים שלא התחילו פה, וגם מן התעצמות רוחנית, אישית. אבל בנוגע לפה, אין ספק-
ישנו שכרון הקהילתיות, אשר מכפילפיל ומהדהדהדהד כל רעיון, כל מחשבה, והכל נעטף במעטפת אידיאולוגית מתוקה. כשיש עוד מליון, או לפחות 179 אנשים שעושים את זה בחיים, אז בטוח שזה נכון...
וישנה הנטיה להכנת פתחי מילוט של הרצון האישי והבחירה החופשית בתוך ההמון, כמה שהוא לא צודק.
וישנה ההבנה ש"צודק" זה לא מספיק בשביל שמשהו יהיה נכון.
ועדיין, מאוהבת ברעיון ובקהילה, חושבת ומפנטזת- אם לגדל ילדים, אז רק ככה...
מפנטזת? עורי!!!!!
כאן הבעיה.
פתאום הבנתי, חשתי, זיהיתי על גופי את הפנטזיה, את הלרצות הדמיוני הזה.
מָפירוש לרצות? איפה את חיה? "למה אני רוצה ילדים". "רוצה ילדים". נובֶמֶת.
החיים שלי לא מובילים לשם עכשיו, החיים שלי מלאים ויפים ומעניינים, ואפשר גם לרצות, אבל עדיף בהרבה לחיות. וכדי שאני לא אגלוש שוב לאידיאולוגיה, אגיד פשוט-
אני לא רוצה.
לא כי אני לא רוצה, חס ושלום, פשוט, כי אני לא רוצה.
כבר ראיתי את עצמי כלכך מדויקת בראית העתיד, שלא לאמר תכנון כי זאת מילה גסה אצלי.
וכשיש אידיאולוגיה, זה בכלל לא נראה כמו עתיד ותכנון, אלא אמת.
זה כלכך סוחף- אתם, בעיקר "מגשימי השיטה". זה כלכך קל, לראות את זה וכמעט לחוות את זה, כשיש מישהו לידך שעושה את זה ממש. חלמתי כבר כמה פעמים על משפחת שפרון, פשוט כי אני מאד סקרנית. בפעם האחרונה, הבאתי את אמא שלי להתרשם..
טוב, אני רואה שאני נוטה לטון מריר בכל הכתיבה הזאת וזאת לא הכוונה.
ההפך, אני שמחה שהתעוררתי אל מה שיש, ואל הידיעה שמה שיהיה, זה אח"כ... נותנת לי לחיות בשקט בלי הפנטזיה. רק קצת שמש, מים וגם [b]אור[/b] . לא ידעתי שהכותב של השיר הזה היה רוחְני.
יללה, עשי הוסף לדף. טוב, קראי לפני זה.
>קראתי ונהניתי<