איזה תגובות משמחות. בכלל נעים להרגיש שמקשיבים לי.
תודה לכן.
בשמת א קור את הולכת והרוח בפניי ופרח.
אשמח לשמוע למה תחרות היא פיקציה, ואיך את נשארת בשמחה גם מול הכשלונות...
אחד אחד...
הבנתי בזמן הזה שתחרות היא פיקציה.
יש את העניין הזה של מעגלי נט-וורקינג. שתמיד מצרפים רק אחד מכל מקצוע, כדי שלא תהיה תחרות בין חברי הקבוצה.
ויש אמונה רווחת - וגם אומרים לנו על זה בשיווק - שאנחנו צריכים כל הזמן להוכיח שאנחנו יותר מהאחרים.
שהשירות שלנו טוב יותר, שהטיפול שלנו מקצועי יותר, שאנחנו הכי מוצלחים...
וגם אם תסתכלו על המלצות הרבה כותבים "רק היא...".
כאילו שאם בוחרים באחת אז פוסלים את האחרת. ושצריך כל הזמן להיות עם יד על הדופק - שהמתחרים שלנו לא יעקפו אותנו בסיבוב.
ובהתחלה נלחצתי מהמקום הזה קצת. במיוחד שהיו מטפלות שאמרו - מה, עוד מטפלת בילדים - איך תהיה לכולנו עבודה?
והסתכלתי גם פנימה וגם סביב והיו גם דברים שראיתי, שהאירו לי את הדרך.
הראשון - הוא דוכני הפלאפלים בעפולה. כן, דוכני פלאפל. מה הקשר? יש להם משהו כמו חמישה דוכני פלאפל ברצף.
ותנחשו מה? כולם מלאים. הם יצרו את כולם באותו המרחב. ואף אחד מהם לא ריק. נהפוך הוא - כשאתה רוצה פלאפל - אתה בא למרחב הזה, שיש בו מבחר.
השני - חשבתי על העבודה שלי במרכז לגיל הרך. היה בו שפע של טיפולים לגיל הרך - ומכל דיסציפלינה היו כמה מטפלות.
לאף אחת לא חסרה עבודה. נהפוך הוא - תמיד היו רשימות המתנה.
השלישי - בשנה הראשונה שבה פתחתי את המרכז לוויתי על ידי תכנית שנקראת עסקית. זו תכנית ממש זולה לבעלות עסקים. היא מתאימה בעיקר לכאלו שמתחילות את הדרך.
ואחד הדברים המופלאים שקרו שם - זה שבנט וורקינג שלהן לא הייתה הגבלה לסוג השירות. ושתיים שנתנו לי השראה היו שתי נשים בעלות עסק של קינוחים ששיתפו פעולה.
הן העבירו לקוחות מאחת לשנייה - וכך כשלמישהי היה עומס, היא הייתה מורידה ממנו, אבל לא מוותרת על עבודות - אלא מעבירה לשנייה.
אחת מהן הייתה דתייה - ולא נתנה שירותים בשבת - אז כשביקשו ממנה - היא הפנתה לשנייה.
וזה יצר שם משהו - שעזר לעסקים של שתיהן לצמוח.
ואז החלטתי (לפני קצת יותר משנתיים) שההגבלה היחידה שלי למצטרפים חדשים - זה שהם מקצועיים. שהם יודעים לעשות את העבודה שלהם מ ע ו ל ה. שיש להם את ההכשרה הנכונה, את הניסיון ואת מה שאני חושבת שנדרש ממטפל טוב. (להיות בן אדם, לשמור על סודיות וכבוד הלקוחות, להמשיך להעשיר את עצמו, לקבל הדרכה).
בשנה האחרונה, חוץ ממני הצטרפו עוד 4 מטפלים זוגיים ומשפחתיים למרכז. ומה שקרה כתוצאה מההצטרפות שלהם - היא שהעבודה שלי כמטפלת זוגית גדלה.
גילוי נאות - כשפתחתי את המרכז, הורדתי את כמות המטופלים שלי בכמעט חמישים אחוז, כי נדרשה ממני הרבה אנרגיה להנעה של המרכז. וזה היה כך עד נובמבר האחרון, שאז החלטתי שאני פותחת ומגדילה חזרה את הקליניקה.
אחרי המעבר בנובמבר - כמות המטופלים שלי חזרה לכמות המקורית, כפי שהיה לפני שפתחתי את המרכז. והיום גם נאלצתי לסרב לקבל לטיפולי זוג מקסים שפנה. אבל מה - יש לי למי להפנות. יש לי עוד 4 מטפלים שאני סומכת עליהם, שאני יודעת שהם מטפלים מעולים. שאני מפנה אליהם בשמחה ויודעת שגם הם יפנו אלי. אני יכולה לספר עליהם למי שמגיע - וגם לפי הצורך שלו - לעזור ולדייק את המטפל/ת הזוגי/ת שהכי נכונה עבורו. זוג כזה, שהפניתי למטפל מעולה, הוא לקוח נפלא שלי להמשך. הוא יודע שהוא יכול לסמוך עלי ועל המקצועיות שלי.
וכן, יש גם מטפלים זוגיים מחוץ למרכז שלי, שלא עובדים איתי ושאני עובדת איתם בשיתוף פעולה. לפעמים גם מפנה - והם מפנים אלי. לפעמים גם מקבלת מידע (על השתלמויות, על מטפלים באזורים אחרים ועוד) ולפעמים גם מוסרת מידע. והאפשרות הזו - להיות בקשר עם קולגות ולעבוד בשיתוף פעולה היא ממש מפרה ומשמחת.
ואני ממש סומכת ויודעת שלכל אחד מהמטפלים מגיעים הלקוחות שהוא מדויק עבורם. שבנקודת הזמן הזו - זה ממש נכון שהם יקבלו את המענה ממנו. ושמי שצריך להגיע אלי באופן אישי - יגיע. ומי שצריך להגיע לרני באופן אישי - יגיע. ושזה שיש בפרדס חנה-כרכור ובאזור עוד מלא מטפלים זוגיים לא אומר שלא תהיה למישהו מאיתנו עבודה. וזה שיש במרכז שלי מגוון של מטפלים זוגיים ומשפחתיים עם אפשרויות שונות של דגשים - רק מגדיל את מעגל הלקוחות לכולנו.
איזה תגובות משמחות. בכלל נעים להרגיש שמקשיבים לי.
תודה לכן. [po]בשמת א[/po] [po]קור את[/po] [po]הולכת והרוח בפניי[/po] ופרח.
[u]אשמח לשמוע למה תחרות היא פיקציה, ואיך את נשארת בשמחה גם מול הכשלונות...[/u]
אחד אחד...
[u]הבנתי בזמן הזה שתחרות היא פיקציה.[/u]
יש את העניין הזה של מעגלי נט-וורקינג. שתמיד מצרפים רק אחד מכל מקצוע, כדי שלא תהיה תחרות בין חברי הקבוצה.
ויש אמונה רווחת - וגם אומרים לנו על זה בשיווק - שאנחנו צריכים כל הזמן להוכיח שאנחנו יותר מהאחרים.
שהשירות שלנו טוב יותר, שהטיפול שלנו מקצועי יותר, שאנחנו הכי מוצלחים...
וגם אם תסתכלו על המלצות הרבה כותבים "רק היא...".
כאילו שאם בוחרים באחת אז פוסלים את האחרת. ושצריך כל הזמן להיות עם יד על הדופק - שהמתחרים שלנו לא יעקפו אותנו בסיבוב.
ובהתחלה נלחצתי מהמקום הזה קצת. במיוחד שהיו מטפלות שאמרו - מה, עוד מטפלת בילדים - איך תהיה לכולנו עבודה?
והסתכלתי גם פנימה וגם סביב והיו גם דברים שראיתי, שהאירו לי את הדרך.
הראשון - הוא דוכני הפלאפלים בעפולה. כן, דוכני פלאפל. מה הקשר? יש להם משהו כמו חמישה דוכני פלאפל ברצף.
ותנחשו מה? כולם מלאים. הם יצרו את כולם באותו המרחב. ואף אחד מהם לא ריק. נהפוך הוא - כשאתה רוצה פלאפל - אתה בא למרחב הזה, שיש בו מבחר.
השני - חשבתי על העבודה שלי במרכז לגיל הרך. היה בו שפע של טיפולים לגיל הרך - ומכל דיסציפלינה היו כמה מטפלות.
לאף אחת לא חסרה עבודה. נהפוך הוא - תמיד היו רשימות המתנה.
השלישי - בשנה הראשונה שבה פתחתי את המרכז לוויתי על ידי תכנית שנקראת עסקית. זו תכנית ממש זולה לבעלות עסקים. היא מתאימה בעיקר לכאלו שמתחילות את הדרך.
ואחד הדברים המופלאים שקרו שם - זה שבנט וורקינג שלהן לא הייתה הגבלה לסוג השירות. ושתיים שנתנו לי השראה היו שתי נשים בעלות עסק של קינוחים ששיתפו פעולה.
הן העבירו לקוחות מאחת לשנייה - וכך כשלמישהי היה עומס, היא הייתה מורידה ממנו, אבל לא מוותרת על עבודות - אלא מעבירה לשנייה.
אחת מהן הייתה דתייה - ולא נתנה שירותים בשבת - אז כשביקשו ממנה - היא הפנתה לשנייה.
וזה יצר שם משהו - שעזר לעסקים של שתיהן לצמוח.
ואז החלטתי (לפני קצת יותר משנתיים) שההגבלה היחידה שלי למצטרפים חדשים - זה שהם מקצועיים. שהם יודעים לעשות את העבודה שלהם מ ע ו ל ה. שיש להם את ההכשרה הנכונה, את הניסיון ואת מה שאני חושבת שנדרש ממטפל טוב. (להיות בן אדם, לשמור על סודיות וכבוד הלקוחות, להמשיך להעשיר את עצמו, לקבל הדרכה).
בשנה האחרונה, חוץ ממני הצטרפו עוד 4 מטפלים זוגיים ומשפחתיים למרכז. ומה שקרה כתוצאה מההצטרפות שלהם - היא שהעבודה שלי כמטפלת זוגית גדלה.
גילוי נאות - כשפתחתי את המרכז, הורדתי את כמות המטופלים שלי בכמעט חמישים אחוז, כי נדרשה ממני הרבה אנרגיה להנעה של המרכז. וזה היה כך עד נובמבר האחרון, שאז החלטתי שאני פותחת ומגדילה חזרה את הקליניקה.
אחרי המעבר בנובמבר - כמות המטופלים שלי חזרה לכמות המקורית, כפי שהיה לפני שפתחתי את המרכז. והיום גם נאלצתי לסרב לקבל לטיפולי זוג מקסים שפנה. אבל מה - יש לי למי להפנות. יש לי עוד 4 מטפלים שאני סומכת עליהם, שאני יודעת שהם מטפלים מעולים. שאני מפנה אליהם בשמחה ויודעת שגם הם יפנו אלי. אני יכולה לספר עליהם למי שמגיע - וגם לפי הצורך שלו - לעזור ולדייק את המטפל/ת הזוגי/ת שהכי נכונה עבורו. זוג כזה, שהפניתי למטפל מעולה, הוא לקוח נפלא שלי להמשך. הוא יודע שהוא יכול לסמוך עלי ועל המקצועיות שלי.
וכן, יש גם מטפלים זוגיים מחוץ למרכז שלי, שלא עובדים איתי ושאני עובדת איתם בשיתוף פעולה. לפעמים גם מפנה - והם מפנים אלי. לפעמים גם מקבלת מידע (על השתלמויות, על מטפלים באזורים אחרים ועוד) ולפעמים גם מוסרת מידע. והאפשרות הזו - להיות בקשר עם קולגות ולעבוד בשיתוף פעולה היא ממש מפרה ומשמחת.
ואני ממש סומכת ויודעת שלכל אחד מהמטפלים מגיעים הלקוחות שהוא מדויק עבורם. שבנקודת הזמן הזו - זה ממש נכון שהם יקבלו את המענה ממנו. ושמי שצריך להגיע אלי באופן אישי - יגיע. ומי שצריך להגיע לרני באופן אישי - יגיע. ושזה שיש בפרדס חנה-כרכור ובאזור עוד מלא מטפלים זוגיים לא אומר שלא תהיה למישהו מאיתנו עבודה. וזה שיש במרכז שלי מגוון של מטפלים זוגיים ומשפחתיים עם אפשרויות שונות של דגשים - רק מגדיל את מעגל הלקוחות לכולנו.