על ידי במבי_ק* » 27 נובמבר 2011, 21:44
היום הגמיש של האם העובדת. זה היום. (שבוע מהיום אני בחצי השני של העולם לשבוע, גמישות מסוג אחר)
לקחתי את הילדים בצהריים. את האפרוח באתי לקחת מהגן, סיפרו לי שהיא השוויצה לכל מי שנכנס עם השיניים הנקיות שלה. היא היתה מתוקה שיאים ונסענו לקחת את שני הגדולים מהשער הסגול של הבית ספר.
אני אקרא גם להם בשמות: האמצעי בן שבע וחצי יהיה "השעון הדובר", על שם הנטיה להכריז את השעה בלי שום סיבה נראית לעין. "אמא, השעה אחת עשרים ושלוש". "אמא, עוד שתיים עשרה דקות ארבע ורבע". הגדולה, בת תשע וקצת, תהיה... "השפיץ", על שם זה שהיא פשוט חדה ושנונה ומצחיקה וגדולה.
השפיץ והשעון הדובר מגיעים, והיא לחוצה שניסע לדואר כי היא מחכה למכתב מחברה מלונדון.
שלושה חודשים אחורה, סוף אוגוסט. הילדים הגדולים יוצאים בפעם השניה ל"סבתיאדה". זה אמא שלי ושלושה זוגות חברים שלה, חלקם מתמחים בקמפינג, לוקחים את עדרי הנכדים (כל מי שמעל לגיל חמש) ליומיים (לילה אחד) של קמפינג, וטיולים בלילה, והצגות, ויצירות, ואוהלים, ומדורות ופינוקים. אין כניסה להורים (איזה כיף!!!). אז שם השפיץ הכירה את החברה מלונדון, שבאה לבקר בחופש את הסבים. ועכשיו החברה מלונדון שלחה מכתב, והשפיץ עסוקה כל היום במכתב ובביקור הקרוב של החברה. היא כבר הכינה לה מתנות, וכבר החליטה לקחת אותה לבאולינג וההתרגשות רבה.
אבל אמרתי שלא עכשיו, כי הולכים לאכול קודם בבית. הביתה, אוכל, קצת טלוויזיה, אני התחמקתי לאמא שלי וכפיתי עליה קפה משותף, וגם קילבתי מחמאות על גינת החורף שהינדסתי אתמול.
ואז יצאנו לטיול לדואר. השעון הדובר נשאר בבית, כי "אני לא אוהב ללכת למקומות שאני לא אוהב לקצת זמן" או משהו כזה.
הלכתי אני ושתי הבנות. האפרוח החליטה שהיא צריכה תרופה כי קודם היא בכתה. אז קטפנו לה פרחים מגדר חי ולימדנו אותה לשתות את הצוף. היא התלהבה. והשפיץ אמרה: אמא, זה בעצם הממתקים הכי טובים! האפרוח התלהבה מהמטאפורה וכל הדרך ביקשה עוד ממתקים. מצצו פרחים כתומים, ואז מצאנו גם אדומים וגם עץ עם חרובים. סיפרתי לשפיץ על האמריקאים הדפוקים שהגדירו את הפיצה כמנת ירק בגלל הרוטב עגבניות, ולשמחתי היא הבינה למה זה דפוק. בדואר לא נמצא המכתב, אבל המפתח נתקע בחור של המנעול של התא. ניסיתי להוציא, השפיץ ניסתה גם ואפילו רחל מהדואר. אבל היה תקוע. ניתקנו את הצרור מהמפתח התקוע והודענו לדחליל שיבוא אח"כ לחלץ אותו משם. בפעם היחדה בשנתיים שאני הולכת להוציא דואר, יש תקלות. אחר כך הדחליל הגיע לשם וחזר עם הבעה של "איזה דפוקה את", כי ככה זה מפתח הזה, ואם היית מוציאה דואר היית יודעת שרק צריך לסובב ככה וככה. זה רק הוכיח לי שאני לא צריכה ללכת לדואר, כי זה לא בשבילי.
משם המשכנו לקנות ביצים. במושב יש בית אריזה לביצים, ואפשר גם לקנות ביצים אורגניות במחיר טוב יחסית. השפיץ שמרה רגע על האפרוח, התיישבו על ספסל ומצצו עוד פרחים. למרות שנקודת המכירה היתה סגורה הסכימו למכור לי ביצים, ולארוז לי אותם עם עוד תבנית ומסקינגטייפ, כדי שאני אוכל לשים בסל בצורה אנכית כי באנו ברגל. כל הביצים הגיעו הביתה בשלום, בחיי.
חזרנו הביתה. הכנתי עוגת שוקולד מיוחדת. האפרוח התגלתה כקצת רגישה לגלוטן, ואנחנו מתחזקים תפריט אלטרנטיבי לגן: ביום ראשון אני אופה לה לחמניות שיפון-שאור במקום הלחמניות שהילדים אופים, והדחליל מכין לה דוחן במקום קוסקוס. יום שני האוכל בגן מתאים לה. שלישי הדחליל מכין פסטה תירס במקום הפסטה הרגילה. בחמישי היא מכינה פיתה מקמח שיפון על הסג'. כל השבוע היא אוכלת לחם שיפון על בסיס מחמצת שאני אופה לה ונמצא קפוא במקרר בגן, ויש גם תמיד פרוסות של עוגת שוקולד כדי שאם תהיה יומולדת היא תקבל את העוגה שלה. ביום שישי אני אופה לה מאפין שיפון-שמנת חמוצה. הגן משתף פעולה מקסים. מקפידים לוא עושים מזה עניין מולה, והיא לגמרי קולית עם זה ואוהבת את ה"לחם שיפון שלי".
אפיתי, הכנתי צ'יפס בתנור לילדים ומלית לניירות אורז שהחלטתי להכין לי ולדחליל למחר לעבודה, כי חיסלתי את הסיבוס שלי (כרטיס אוכל עם הקצבה חודשית) בגלל שאני אוכלת רק אוכל טעים וזה יותר יקר (וגם קפה טוב).
האפרוח והשפיץ שיחקו ביחד, השעון הדובר חזר מהשכנה. האפרוח הלכה לישון מוקדם, הגדולים עוד התקלחו (חצי ביחד וחצי לחוד, או משהו כזה) ועשו קצת רעש דווקא די חמוד. אנחנו אכלנו ארוחת ערב חמודה (מרק מיסו, סלט ירקות, וקרפים מקמח קינואה שהכנתי כטסט, מגולגלים עם איקרא ושפרוטים כבושים), שתינו ייין ותמכנו פסיבית-אך-אקטיבית בלשלח אותם לישון סוףסוף. זה קרה, ואז התחלתי לגלגל.
עכשיו יש 16 ניירות אורז מגולגלים עם מלית של קייל-גזר-כרישה-גי'נג'ר-בוטנים-טופו-סויה-שמןשומשום... 8 לכל אחד מאיתנו למחר.
היום הגמיש של האם העובדת. זה היום. (שבוע מהיום אני בחצי השני של העולם לשבוע, גמישות מסוג אחר)
לקחתי את הילדים בצהריים. את האפרוח באתי לקחת מהגן, סיפרו לי שהיא השוויצה לכל מי שנכנס עם השיניים הנקיות שלה. היא היתה מתוקה שיאים ונסענו לקחת את שני הגדולים מהשער הסגול של הבית ספר.
אני אקרא גם להם בשמות: האמצעי בן שבע וחצי יהיה "השעון הדובר", על שם הנטיה להכריז את השעה בלי שום סיבה נראית לעין. "אמא, השעה אחת עשרים ושלוש". "אמא, עוד שתיים עשרה דקות ארבע ורבע". הגדולה, בת תשע וקצת, תהיה... "השפיץ", על שם זה שהיא פשוט חדה ושנונה ומצחיקה וגדולה.
השפיץ והשעון הדובר מגיעים, והיא לחוצה שניסע לדואר כי היא מחכה למכתב מחברה מלונדון.
שלושה חודשים אחורה, סוף אוגוסט. הילדים הגדולים יוצאים בפעם השניה ל"סבתיאדה". זה אמא שלי ושלושה זוגות חברים שלה, חלקם מתמחים בקמפינג, לוקחים את עדרי הנכדים (כל מי שמעל לגיל חמש) ליומיים (לילה אחד) של קמפינג, וטיולים בלילה, והצגות, ויצירות, ואוהלים, ומדורות ופינוקים. אין כניסה להורים (איזה כיף!!!). אז שם השפיץ הכירה את החברה מלונדון, שבאה לבקר בחופש את הסבים. ועכשיו החברה מלונדון שלחה מכתב, והשפיץ עסוקה כל היום במכתב ובביקור הקרוב של החברה. היא כבר הכינה לה מתנות, וכבר החליטה לקחת אותה לבאולינג וההתרגשות רבה.
אבל אמרתי שלא עכשיו, כי הולכים לאכול קודם בבית. הביתה, אוכל, קצת טלוויזיה, אני התחמקתי לאמא שלי וכפיתי עליה קפה משותף, וגם קילבתי מחמאות על גינת החורף שהינדסתי אתמול.
ואז יצאנו לטיול לדואר. השעון הדובר נשאר בבית, כי "אני לא אוהב ללכת למקומות שאני לא אוהב לקצת זמן" או משהו כזה.
הלכתי אני ושתי הבנות. האפרוח החליטה שהיא צריכה תרופה כי קודם היא בכתה. אז קטפנו לה פרחים מגדר חי ולימדנו אותה לשתות את הצוף. היא התלהבה. והשפיץ אמרה: אמא, זה בעצם הממתקים הכי טובים! האפרוח התלהבה מהמטאפורה וכל הדרך ביקשה עוד ממתקים. מצצו פרחים כתומים, ואז מצאנו גם אדומים וגם עץ עם חרובים. סיפרתי לשפיץ על האמריקאים הדפוקים שהגדירו את הפיצה כמנת ירק בגלל הרוטב עגבניות, ולשמחתי היא הבינה למה זה דפוק. בדואר לא נמצא המכתב, אבל המפתח נתקע בחור של המנעול של התא. ניסיתי להוציא, השפיץ ניסתה גם ואפילו רחל מהדואר. אבל היה תקוע. ניתקנו את הצרור מהמפתח התקוע והודענו לדחליל שיבוא אח"כ לחלץ אותו משם. בפעם היחדה בשנתיים שאני הולכת להוציא דואר, יש תקלות. אחר כך הדחליל הגיע לשם וחזר עם הבעה של "איזה דפוקה את", כי ככה זה מפתח הזה, ואם היית מוציאה דואר היית יודעת שרק צריך לסובב ככה וככה. זה רק הוכיח לי שאני לא צריכה ללכת לדואר, כי זה לא בשבילי.
משם המשכנו לקנות ביצים. במושב יש בית אריזה לביצים, ואפשר גם לקנות ביצים אורגניות במחיר טוב יחסית. השפיץ שמרה רגע על האפרוח, התיישבו על ספסל ומצצו עוד פרחים. למרות שנקודת המכירה היתה סגורה הסכימו למכור לי ביצים, ולארוז לי אותם עם עוד תבנית ומסקינגטייפ, כדי שאני אוכל לשים בסל בצורה אנכית כי באנו ברגל. כל הביצים הגיעו הביתה בשלום, בחיי.
חזרנו הביתה. הכנתי עוגת שוקולד מיוחדת. האפרוח התגלתה כקצת רגישה לגלוטן, ואנחנו מתחזקים תפריט אלטרנטיבי לגן: ביום ראשון אני אופה לה לחמניות שיפון-שאור במקום הלחמניות שהילדים אופים, והדחליל מכין לה דוחן במקום קוסקוס. יום שני האוכל בגן מתאים לה. שלישי הדחליל מכין פסטה תירס במקום הפסטה הרגילה. בחמישי היא מכינה פיתה מקמח שיפון על הסג'. כל השבוע היא אוכלת לחם שיפון על בסיס מחמצת שאני אופה לה ונמצא קפוא במקרר בגן, ויש גם תמיד פרוסות של עוגת שוקולד כדי שאם תהיה יומולדת היא תקבל את העוגה שלה. ביום שישי אני אופה לה מאפין שיפון-שמנת חמוצה. הגן משתף פעולה מקסים. מקפידים לוא עושים מזה עניין מולה, והיא לגמרי קולית עם זה ואוהבת את ה"לחם שיפון שלי".
אפיתי, הכנתי צ'יפס בתנור לילדים ומלית לניירות אורז שהחלטתי להכין לי ולדחליל למחר לעבודה, כי חיסלתי את הסיבוס שלי (כרטיס אוכל עם הקצבה חודשית) בגלל שאני אוכלת רק אוכל טעים וזה יותר יקר (וגם קפה טוב).
האפרוח והשפיץ שיחקו ביחד, השעון הדובר חזר מהשכנה. האפרוח הלכה לישון מוקדם, הגדולים עוד התקלחו (חצי ביחד וחצי לחוד, או משהו כזה) ועשו קצת רעש דווקא די חמוד. אנחנו אכלנו ארוחת ערב חמודה (מרק מיסו, סלט ירקות, וקרפים מקמח קינואה שהכנתי כטסט, מגולגלים עם איקרא ושפרוטים כבושים), שתינו ייין ותמכנו פסיבית-אך-אקטיבית בלשלח אותם לישון סוףסוף. זה קרה, ואז התחלתי לגלגל.
עכשיו יש 16 ניירות אורז מגולגלים עם מלית של קייל-גזר-כרישה-גי'נג'ר-בוטנים-טופו-סויה-שמןשומשום... 8 לכל אחד מאיתנו למחר.