האם הנסיבות המהתיות שגרמו לפרידה לפנישלוש שנים השתנו?
מה עברת מאז? מה עבר הצד השני?

האם אוכל להחזיר את האקסית שלי לאחר גירושין במשך שלוש שנים

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי אני נמצאת במערכת יחסים כזו
רוצה להוסיף משהו ....לפעמים התנהגות קרה כזו יכולה להיות מסיבה שהגבר הוא אספרגר. ואלה לא אוהבים קרבה מגע וקשר עמוק

נתינה אין סופית שלי מול חוסר הערכה אינטרסנטיות וחוסר פירגון.
אני שמחה שיצאת משם

חדשה ונחמדה, את מתארת מקרה קלאסי של גבר שרק ניצל אותך ובכלל לא היה מעוניין בך כבן אדם.
הנה סרטון ממש קצר ומוצלח בנושא (בכלל כדאי לצפות בכל מה שג'ו אמויה מסביר), לתועלת הקהל:
https://www.youtube.com/watch?v=SbZiStKzQ7k

אני מאחלת לך שבפעם הבאה שתכירי טיפוס כזה תזהי מייד מה קורה, ולא תישארי דקה עם גבר שלא טוב לך איתו. מגיע לך מישהו שמעוניין בך ולא רק לנצל אותך.
וה"חברה", וואו. לא הייתי קוראת לה "חברה"! מה היה המניע שלה לבגוד בך בצורה כזאת? מה פתאום היא הקליטה אותך בשיחות פרטיות אישיות ביניכן ושלחה לו את ההקלטות? מישהו שילם לה?
הייתי גם מאוד נזהרת מאותם אנשים בחייך שטענו ש"את הרסת הכל" כי "דיברת יותר מדי". אלה אינם דורשי טובתך ואינם אוהבים אותך.
על אלה שאמרו לך ש"ניצלת", הייתי סומכת יותר.

תודהההה

כמו שכתבת "בעצם שום דבר לא במקרה".

עם כל הכאב והצער איזה מזל יש לך שסיימת מערכת יחסים כ"כ לא טובה עם בנאדם קר ולא בזבזת עליו עוד 5 או 10 שנים וגם גילית את פרצופה האמיתי של החברה הטובה.

הלב יירגע ויחלים

אז ככה: ערב טוב לבנות היקרות ולפותחת
האשכול הזה שנקלעתי אליו במקרה..אבל בעצם כלום לא במקרה... אני בת 43 גרושה פלוס 2 , עובדת בעבודה יוקרתית ובעלת מעמד ומוכרת. הסיפור שלך: מצאתי שינוי - קרוב לליבי. אשמח אם המשתתפות פה יביעו דעתן לסיפורי האישיהייתי במספר מערכות יחסים ארוכות טובות יותר או פחות ואז הכרתי אותו , גר רחוק, גרוש טרי, בעיות שונות, התאהבנו, בחור מקסים טוב לב, נתינה כלכלית אין סופית מול קור כואב בלתי נגמר.
מעולם לא פירגן, לא דאג, לא הראה עניין, יצר קשר בשעות בערב מתי שבא לו , כשהתאים לו גם הגיע אלי. כל סופש שני היינו יחד ( כי בראשון היה עם הילדים הקטנים שלו). כשהיינו יחד באינטימיות היה מושלם, כשיצאנו לחברה היה קר ומנוכר, לא שייך, לא קשור, מתעלם.
ניסיתי לדבר עימו מספר פעמים, כלום לא עזר, הייתי כואבת, בוכה, עצבנית, אובססיבית, מחכה לסימן חיים ממנו מדי יום, כל סופש שהיה עם הילדים הייתי נוסעת אליו לעיר הרחוקה ממני לערב שבת, הילדים אהבו אותי, חיכו לי הייתי כמו אמא בשבילם. בלילה הייתי חוזרת הביתה לבד, נוסעת מרחקים, לא דאג, לא התענין איך הגעתי מה וכדומה.. כאב לי , בכיתי המון, נתינה אין סופית שלי מול חוסר הערכה אינטרסנטיות וחוסר פירגון.
שיתפתי חברה קרובה, מבוגרת ממני, נשואה בכל הבעיות הללו שהטרידו אותי, דיברתי גם על משפחתו וילדיו הקטנים שחונכו לא כראוי, דיברתי כנראה יותר מדי..... אותה ״ חברה״ נעצה בי סכין בגב, לפני כחודש וחצי פתחה הכל.. שלחה לו שיחות מוקלטות, הודעות ועדויות על דבריי... הכל התגלה, מחק אותי מחייו, חסם אותי בכל ערוץ אפשרי, זה נעשה בשלבים.. אולי כדי להקל עלי... הייתי במצב קטטוני... סוג של דיכאון.. רק לפני שבועיים סוף סוף השתחררתי! הלב נרגע, מחלים, הרגליים כבר לא רועדות... אפילו הכרתי בחור חדש... קשר חדש אולי... הלב עוד קצת סגור.... עוד חושבת על האהבה שהיתה..... הרבה דעות היו בנושא- היו שטענו שאכן הרסתי הכל במילים שדיברתי וההיא שסכסכה ...( זה מול בורא עולם) והיו שטענו שניצלתי! שחיפש סיבה למסיבה לפרידה... הכל אפשרי.... זה סיפורי..... אשמח לתובנות שלכן יקרות❤

רק עכשיו נכנסתי לדף הזה... מוזמנת לכתוב בשמחה, אם עדיין רלוונטי.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני קוראת את ההודעות של כולן זה כל כך נותן תקווה לאחרות.גם אני נמצאת במצב כזה ומרגישה שאני האשמה בכל המצב הזה כי כך הוא גורם לי להרגיש. טוב לשמוע את השינויים שכותבת הדף רשמה זה מחמם ונותן תקווה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אפשר יהיה להתייעץ עם מי שכתבה את ההודעה הראשית? אני נמצאת במצב מאוד מאוד דומה עם בן הזוג שלי..והייתי שמחה להתכתב ולהיעזר בך ...

עכשיו אני בקשר טוב עם מישהו, קשר אמיתי אולי פעם ראשונה בחיים שלי.

ואו תודה על שעדכנת. עברו כמה שנים. טוב לקרוא שאת בקשר אמיתי וטוב כעת.

צריך להתאים אחד לשניה, ואנחנו פשוט לא התאמנו. יש גם הרבה אנשים שלא מסוגלים לאינטימיות, אני חושבת שהוא היה בן אדם כזה. לא כל אחד יכול להיות בן זוג טוב, כמו שלא כל אחד יכול להיות הורה טוב..

מסכימה מאוד מאוד.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

זו אני שפתחתי את הדף. מאז נפרדתי ממנו ואחרי זה פגשתי מישהו אחר שגם איתו הקשר לא היה טוב (רק בהתחלה). עכשיו אני בקשר טוב עם מישהו, קשר אמיתי אולי פעם ראשונה בחיים שלי. התובנות שלי די פשוטות. אהבה זה לא מספיק, צריך להתאים אחד לשניה, ואנחנו פשוט לא התאמנו. יש גם הרבה אנשים שלא מסוגלים לאינטימיות, אני חושבת שהוא היה בן אדם כזה. לא כל אחד יכול להיות בן זוג טוב, כמו שלא כל אחד יכול להיות הורה טוב..
מהניסיון שלי חשוב לפרק קשר כזה כמה שיותר מהר, כדי לא לבזבז זמן וכדי לא לצבור כאבים ושריטות. הבעיה היא שבמצבי אז לא יכולתי לעשות את זה, לפחות לא לתקופה ארוכה כי הייתי חלשה מידי מסיבות אחרות. אבל ההמלצה שלי למישהי שנמצאת במצב דומה זה להפרד ולא להסתכל אחורה.

רגע אז מה נגמר הסוף?מה התובנות מלפני 9 שנים?

היתי במצב שלך זה לקחת את.הזוגיות.כמובן מאליו וזה גישה לא נכונה אחרי שנפרדתי מאותו הבן זוג הבנתי שמגיע לי יותר שאני שווה יותר והכרתי בן אדם פשוט מעריך עצה שלי תעשי הפסקה וכחי זמן להירגע עם עצמך ותחשבי מה שבאמת את רוצה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

גם לי יש בן זוג קר. קר מאד.
הוא היה כזה מיום שנפגשנו לפני הרבה שנים.
אני יודעת שהוא לא ישתנה. אני יודעת למה בחרתי בו.
אני יודעת למה אני נשארת אתו, למרות שהוא קר.
אין סיכוי לשנות אדם כזה. חבל על המאמץ.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

האשכול הזה נכתב לפני 9 שנים ועדיין כותבים פה :O

יכוך להיות שאת בקשר הזה מאותן סיבות שאני בקשר שלי
אהבה לחלקים הטובים שבו.
פנטזיה על זוגיות מאושרת.
הרצון כבר להיות מיושבת ועם משפחה וילדים והפחד לפספס את זה כי הרי אתם כבר ביחד וזה מרגיש קרוב.
הפחד מלהיות לבד.
הפחד להודות בכישלון המערכת והאכזבה מעוד ניסיון כושל.
אופטימיות שזה יכול להשתפר.
פסימיות שלא תמצאי משהו אחר, טוב יותר

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אנחנו יחד כבר שנה וחצי, המצב לא משתפר הוא פשוט סטטי, ניסיתי לעזוב ולא הצלחתי, נפשית הייתי חלשה מידי, האבסורד הוא שהוא בכלל לא רוצה להתחתן ולא רוצה עכשיו ילדים, הוא רוצה בעתיד ואני בת 34, אני מרגישה שאני בדרך החוצה, מתקשה לעשות את הצעד הסופי, לא מבינה למה אני בקשר הזה ולמה הוא בקשר הזה זו פשוט בדיחה
אעדכן

רוצה להודות לכל הכותבים פה. זה נכתב לפני שנים ועדיין רלוונטי עם פניני חוכמה שעוזרות ומנחמות. פשוט תודה.

וכן לצערי עם השנים זה הולך ומחמיר לכן עזבי ותמצאי מישהו שהוא בדרגה יותר גבוהה ממנו בחמימות אהבה ועוד.ויש אנשים שונים זה מיזה .למה שתתחילי נמוך מידי ?

מניסיוני אם הוא קר הוא קר לא יעזור כלום.אם עכשיו זה ככה מה יהיה אחרי שתגמר ההתאהבות.לצערי את תמיד תסבלי ולמה שתעשי עבודה על עצמיך לחיות ככה איתו ?קרות זה תכונה קשה להתפשרות לכן עזבי אותו עם כל הקושי שבדבר, כי את ראויה לאהבה יותר טובה ויותר חמה מזו.בהצלחה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

נמאס לי לבכות - דיברת איתו? הוא יודע מה את מרגישה ומה עובר עלייך?
אני מאוד מזדהה עם כל הכתוב פה ואולי גם אני צריכה קצת עזרה או תובנות. אני נמצאת שנתיים עם גבר מדהים וחברותי וחתיך וחכם אבל מאוד לא חם או אמפתי. זה לא מדויק. הוא כן אמפתי וכן אכפת לו הוא פשוט לא מצליח לתרגם את זה לרגש או להתמודד עם סיטואציות רגשיות. אני מגיעה מבית מאוד חם מחבק ואוהב, הוא ההפך הגמור. הוא ננטש פעמיים, אב ביולוגי ואב מאמץ. היחסים עם האמא בעייתיים והוא לעולם לא ראה דוגמא טובה של זוגיות בבית. אני מאוד לא אוהבת את היחס שלו כלפי אמא שלו הוא מדבר אליה בצורה מזלזלת מרים את הקול ולא מכבד ועם זאת הוא מאוד מקשיב לי ולרגשות שלי כלפי ההתנהגות שלו ואני כן רואה מאמצים קטנים שלו לשנות. הבעיה העיקרית שלי היא שאני לא מרגישה שהוא אוהב אותי כמו שהייתי רוצה, הוא לא מחבק מספיק (רק שהולכים לישון) הוא לא מנשק מספיק או מסתכל עליי באהבה או משיכה. שאני מבקשת ממנו קצת חיבוק או מגע אז הוא מניח יד ומלטף קצת כמו כלב. הוא לא יודע רגש או מגע רגשי. אני יודעת שהוא אוהב אותי, הוא נלחם עלי המון פעמים למרות התנהגויות מאוד בעייתיות מהצד שלי גם, אבל אני מאוד מפחדת שעם השנים ואחרי חתונה זה יילך ויחמיר ויהיה לי חור רגשי מאוד מאוד גדול. אני יודעת שזה מגיע לו ממקומות מאוד אפלים מהעבר אבל אני מרגישה שהוא פשוט מאוד ילדי בהמון המון תחומים. מה אפשר לעשות?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

עברנו לגור יחד, הייתה תקופה יפה ועכשיו המצב מדרדר, הוא מזלזל בי, לא מעריך אותי, יש לי תחושה שאפילו קצת מתעב אותי , אין לי מושג למה הוא לא עוזב, טוען שהוא אוהב, אבל לא מוכן להתחייב עד הסוף לחתונה, היום דיברנו על שטויות ואז יצא לו :איזה שטויות את מדברת" התחלתי לבכות, אני לא מאפשרת לאנשים לזלזל בי, מי הוא חושב שהוא?
בבקשה תעזרו לי לקום ללכת אני כל כך מפחדת להתמודד עם פרידה, מפחדת שאגיע למצב שארצה למות. כבר הייתי שם וזה מפחיד.

לדעתי לפני שעוזבים אפשר לנסות לאמר. אני עכשיו זקוקה לחיבוק. אני עכשיו זקוקה רק לתמיכה. אני עכשיו זקוקה לנשיקה בפה. ובפעם השניה כבר אפשר לעשות סימן כזה ביד על השפתיים [כלאמר זקוקה לנשיקה].
או רע לי ואני רוצה חיבוק וכו.
או מה שהולך אצלנו. מתי אפשר להתחבק ? כאשר השני נורא עסוק. ב- 8. ואז בשמונה מתחבקים חזה לחזה [ידוע כממיס רגשות רעים], מתחבקים אפילו לחמש דקות.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

וואו כמה מלמדות יכולות להיות חויות של אנשים אחרים. חשבתי שאני מבינה מה קרה לי ומה קורה לי במערכות יחסים בהווה ובעבר, אבל התובנות פה מביאות להרהור מחודש.
ממשיכה לעקוב וללמוד. תודה לכולכם

לברוח כל עוד אפשר. חיים בלי תמיכה בלי פרגון בלי רגשות חמים זה מוות נפשי. מניסיון. אם לא היו לי ילדים לא הייתי חושבת פעמיים.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

קשה לי בלי בן זוג נמאס לי לבכו

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

נמאס לי לבכות

אני מבינה שאתם לא נשואים?? אם כל כך קשה לך למה אתם לא נפרדים, למה לחכות לחתונה או למשוך את זה, למה לסבול ולהגיע לתחושת מוות...
אף אחד לא צריך להרגיש כך.
וכמו שפלוני אלמוני רשם ואתם עוד לפני הקשיים של החיים המשותפים - שגרה, ילדים, בעיות כלכליות וכו'

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

זה כל כך כך קשה נפשית ופיזית ממש תחושה של מוות

לא מתאים ואין מה לעשות. לעזוב ולהמשיך הלאה. למה לסבול ? ואתם עוד לפני הקשיים של החיים המשותפים - שגרה, ילדים, בעיות כלכליות וכו'

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

כל כך מבלבל המצב... אני עם מישהו כ-9 חודשים, אחרי שנים ששנינו היינו לבד. שהכרנו היה מדהים, הצורה שבה הסתכל עלי, היה לו תמיד זמן אלי, רצה לראות אותי כל יום כל היום, הכל פשוט היה מדהים ואני כל כך מתגעגעת לזה, כולה לפני 9 חודשים. היום אני במצב של עצבות תמידית, כאב ראש ובכי רוב שעות היום, מדובר במישהו שעובד מאוד קשה עבודה תובענית מכל הבחינות והוא טוען שאני לא יכולה להבין כמה הוא עמוס, הנשיקות שלו הן בפה אבל קטנות כאלה מנומסות, הוא מאוד רוצה ללמוד ולהשתנות אבל אומר שאין לו זמן, אנחנו יוצאים לנופשים יחד ושאנחנו לבד אז טוב לנו אבל הוא מתנהג בצורה שונה לייד אנשים אחרים. הוא מאוד אוהב מגע אבל מבחינה ריגשית מאוד מרוחקים, הוא לא אמפטי אלי, הוא לא מבין את החולשות שלי, שאני משתפת אותו במשהו שמצריך תמיכה הוא תמיד יתן לי נק מבט של הצד השני, אף פעם לא יזדהה איתי או פשוט יחבק ויגיש שיהיה בסדר. אני ממש מפחדת מה יהיה בעתיד, אני בת 33 ורוצה משפחה וילדים, אני אוהבת אותו אבל רואה תמונה עמוגה של המציאות שלנו ביחד. שנינו חסרי אונים כי לא טוב לנו ולא ברור מה עוד אפשר לעשות. נמאס לי לבכות:/

יקרה,
בהחלט לגיטימי שקשה לך.
מצטרפת לדעה שעליך להתחיל בלאהוב ולחזק את עצמך ולנסות שוב ושוב ליצור איתו שיחה אמיתית על הרגשות והקשיים.
לנסות להקשיב גם לקושי שלו ולראות איך אפשר לצמוח מזה.
לא פשוט לפרק כשאת בהריון ואמא לקטנטונת בת חצי שנה, גם הכול מאוד שביר ולא יציב כשרק הופכים להורים ובנוסף לכל זה את מספרת שיש לך הפרעת אישיות גבולית.
חושבת שהכי טוב בשבילך כרגע לדאוג להרגיש הכי טוב שאת יכולה במצב הנתון, להמשיך בטיפול, להתחזק ולאהוב את עצמך מבפנים.
בהמשך יהיו לך תשובות כיצד להמשיך, אם בנפרד מבעלך או איתו.
צעד צעד והרבה סבלנות, את מתקדמת ובונה את עצמך וזה הבסיס להיות מאושרת.

זוגיות ללא אהבה, או ללא תחושה של אהבה, היא המקום הכי קר בעולם, והכי מקטין בעולם.. כנראה אפילו יותר קשה מאיך שאת מדמיינת לעצמך את הלבד בלעדיו.
כשאת יוצאת מזוגיות שכזו, את פותחת פתח ללב שלך להרפא, להפוך לשלם, פותחת פתח להזדמנות חדשה בחייך, הזדמנות לאהבה, לזוגיות טובה, מכילה מחממת, שמחה.. ופתח לאהבה שלך את עצמך, חידוש ההערכה שלך לעצמך..
רק הפתח הזה, שביב התקווה, יחזיר לך את האור לעיניים, את שמחת החיים.
כשאנחנו בוחרות להישאר עם אדם שנותן לנו שאריות , אנחנו דנות את עצמנו לחיים של עצב וכאב..ואובדן הערכה עצמית.
כשאת חוזרת אליו על 4 , את מנציחה את המצב כמו שהוא, הוא יודע שלא משנה מה - את שלו, ולא משנה מה קורה- הוא לא צריך להתאמץ, כאילו לוקח אותך כמובן מאליו..
מה שאני אומרת לך עכשיו אני אומרת גם לעצמי- לחזק את האמונה. אמונה שמגיע לך יותר, שאת שווה, שמגיע לך שהגבר שלך יאהב אותך, ויחבק אותך ויכיל אותך, ויצא קצת מעצמו, כדי לראות אותך, אפילו ברגעים שקשה לו..
וגם אמונה בכך שהכוחות שלך יתגלו ויחזרו אלייך ברגע שתחליטי שהמקום שבו את נמצאת הוא לא מספיק טוב
שלא ככה דמיינת ורצית, ושככה את לא נשארת יותר.
אני לא יודעת כמה בן זוגך מסוגל להיות קשוב, אבל אולי תקבעי איתו איזה ערב, לשיחה כנה, מחוץ לבית , תגידי לו מה את רוצה , מה חסר לך, איך דמיינת את הדברים, למה את מקווה, תנסי לדובב אותו על מה הוא רוצה, חושב , מרגיש..
לא שיחה של - בוא נשלים, אלא הצהרת כוונות, ״איך ממשיכים מכאן״, שיחה שאליה את צריכה להגיע אחרי שחשבת עם את עצמך, מה את רוצה וצריכה, על מה את לא מוכנה להתפשר יותר..
תשמעי אותו ואז פשוט תעשי את ההחלטות שלך
אל תתני למצב הזה להימשך ככה עוד

מחפשת תשובה
חיים שלי את
מילים של אמת צרופה
היטבת להבין אותי ולהכיל אץ גודל האובדן
אני כבר שבוע לא מדברת איתו
והוא כמובן לא יבוא לדבר איתי
כל פעם שזה קרה בעבר באתי. על 4 באתי
נמאס לי להיות קבצנית של אהבה
אני רוצה לצאת מזה
מפחדת מאוד כי אני בהריון
כי יש לי ילדה בת חצי שנה
לא יודעת מאיפה להתחיל לחיות שוב

אפתיות ואדישות, בעיקר של מישהו שאת מצפה ממנו לאהבה וחום
בהחלט יכולים להוציא אדם מדעתו.
אני חושבת שאת חייבת להציל את עצמך, תשמרי על הנפש שלך, מגיע לך הרבה יותר
את אישה אמיתית, עם צורך הכי בסיסי של אישה- הכלה, חום, חיבה.
כל רגע נוסף עם הגבר הזה רק יעמיק בך את התחושה שאת לא טובה ולא שווה. להציל את עצמך אומר להיפגש בתקופה הקרובה הרבה עם משפחה וחברים ואנשים שאיתם את מרגישה נאהבת ומיוחדת.
ובכל רגע כזה של חום מאדם אחר, תזכירי לעצמך איך זה מרגיש, תיזכרי מי את ומי היית כשהאמנת בעצמך ובעתיד שלך.
ואז תבואי ותסתכלי על בעלך בעיניים של - אני יודעת מי אני ומה אני שווה.
תראי, אני לא נשואה ואין לי ילדים, אבל אני יוצאת עכשיו מזוגיות ארוכה שבה הרגשתי המון אפתיות כלפי הרגשות שלי , הרבה בדידות, חוסר הכלה, וכל הזמן הייתי על המשמר- רק מחפשת הוכחות שהוא אוהב ורוצה ,והוא אמר שהוא אוהב, אבל המעשים הראו לי קצת אחרת.. ובאיזשהו שלב כבר באמת חשבתי שככה אני אמורה לחיות את חיי, שזאת המציאות שלי..שאני אמורה להסתפק בפירורים האלה, שאני קבצנית של אהבה ויחס..
ועכשיו, אני בלעדיו, ומצליחה להיזכר מי הייתי פעם, ומצליחה להזכיר לעצמי יותר ויותר שמגיע לי יותר.
החיים האלה הם שלך, תקחי עליהם אחריות , אל תתני לאף אחד לפגוע בנפש שלך, אל תישארי עם אדם שמולו את רק מחכה ומחכה לאהבה. עם אדם שמכבה לך את האור הפנימי.תצילי את עצמך. אין מחיר לבריאות הנפש שלך.

אני בטיפול פסיכולוגי, מקווה שזה יעזור לי.
קודם כל (())(())
אני לא יודעת איזה טיפול פסיכולוגי את עוברת, אבל מניסיוני אספר שכשהלכתי לטיפול, הפסיכולוגית הייתה מאוד מקסימה ומכילה וכו' ובאמת שפכתי שם את ליבי והערצתי אותה שהיא תומכת ומבינה אבל באיזשהו שלב תפסתי את עצמי ברחמים עצמיים והבנתי שכולם מרוויחים מהסיפור הזה חוץ ממני,
אנסה להסביר, את נשמעת בתקופה מאוד לא קלה, ופה בדף כמו בטיפול את נותנת לעצמך לבכות ומספרת דברים קשים ומתסכלים ביותר. ואני כקוראת מתוסכלת יחד איתך. זה נשמע קשה מנשוא. אבל רגע, תנשמי, תתחברי לטוב אל תפלי לתוך ההתמסכנות הזאת. את יכולה! בכל מצב בן אדם יכול לבחור אם להתיאש ולהאמין שאני הכי מסכן ודפוק בעולם ולהאשים את כל העולם. או להחליט לשמוח למרות הכל! קחי רגע זמן, הליכה בחוף הים, אמבטיה, ריקוד או כל מה שעושה לך טוב, ומתוך שקט נפשי תסתכלי על חייך, על בעלך, על הילדה על איך את יכולה להתקדם עם מה שיש, תפסיקי לצפות מבעלך, אני חושבת שברגע שהוא יראה שהתיאשת ממנו הוא ירצה להתקרב אלייך, בינתיים הוא כנראה גם במצב נפשי לא טוב, אז לאט לאט , אל תבהלי, קחי איזה שבוע שבועיים של פסיביות, תעשי מה שצריך ופשוט תתבונני, בינתיים בלי לעשות כלום, בלי לחץ, רק תתבונני.

המריבות כעיקרון הם על אהבה.
האם אתה אוהב אותי?
אני כבר 5 שנים מסתובבת עם השאלה הזו בראש.
לדוגמא, אתמול בלילה אמרתי לו שקשה לי שהוא לא מדבר איתי על החופשה ברומא, על מה שעברתי. על איזה גהינום הכל היה בשבילי. בתגובה לזה, הוא שתק. הוא מלמל משהו כמו- אבל דיברנו על זה.
נכון, דיברנו על זה 2 דקות.
הלכתי בעצבים לחדר וסגרתי את הדלת.
חשבתי שהוא יבוא להתנצל, להבין, לתמוך.
הוא לא בא.
הזמן עבר ולא הצלחתי לעשות כלום חוץ מלהיפגע כל שניה יותר ויותר.
בסוף הפגיעה היתה כל כך קשה שיצאתי מהחדר, כדי שהבת שלי לא תשמע אותי בוכה.
הלכתי לאמבטיה ובכיתי שם איזה שעתיים.
פתאום קלטתי שאני פגועה, בוכה שעתיים, אין לי עם מי לדבר בעולם, והבעל שלי שומע הכל ולא בא! פה איבדתי את השפיות. הכאב היה כל כך גדול. התחלתי לתת לעצמי בוקסים בכל הרגליים כדי שאני לא יצרח.
יצאתי מחדר האמבטיה, הלכתי לעשן. הוא לא מסתכל עלי אפילו.
היום הוא הלך לעבודה מוקדם בבוקר. חזר ב 6. שותק. לא אומר מילה. לא התקשר כל היום.
מיותר להגיד כמה נלחמתי עם עצמי כדי לא להישבר מול הילדה שלי היום.
והנה אני שוב, באותו מצב של אתמול.
ואני יודעת שלא מגיע לי שיבינו אותי. לא מגיע לי תמיכה. הרגשות שלי לא חשובים.
הוא כל כך הצליח לשכנע אותי שאני חולת נפש ובחיים אף אחד לא יצליח לחיות איתי... שאני חרטתי על בשרי במו ידי את התחושה הזו. אני לא שווה כלום.
אם אני בוכה 3 שעות, ומרוב כאב פוגעת בעצמי, ואף אחד לא בא להיות איתי, אז אני לא שווה כלום. ומגיע לי הכאב הזה.
אני יודעת שזה לא נכון, אבל ככה הוא גורם לי להרגיש.
זהו, נהייתי מהנשים האלה שצריכות אשפוז.
הכל היה יכול להיות אחרת.

_אנחנו כבר מזמן חזרנו
ושוב חזרו המריבות_

על מה אתם רבים?

אנחנו כבר מזמן חזרנו
ושוב חזרו המריבות
ואני לא מצליחה להירדם מרוב שכואב לי הלב.
אני רוצה לשים לזה סוף, אבל מפחדת מהעתיד
יש לי ילדה ואני בהריון
אולי אף פעם לא אמצע מישהו?
אני כבר בת 28
הלוואי שלא הייתי עוברת את זה היום
הלוואי הייתי יכולה להירדם
הלוואי שהיה פה מישהו
נהייתי רסיסי חיים

אם חיממתי לך את הלב זה סימן שיש לך לב, והוא מרגיש עדיין.
מצאי איך לחמם אותו בשבילך (וגם בשביל בתך, אבל קודם כל בשבילך).

זו את שיוצרת את הסבל שלך, ואת שיוצרת את האושר שלך.

המצב הנוכחי הוא שיעור בחיים (זו התפיסה שלי, לאורה אני חיה, או לפחות מנסה לחיות).
יש פה שיעור שחוזר שוב ושוב כבר כמה שנים, אולי הגיע הזמן כבר ללמוד אותו.

המציאות קיימת (ומשתנה עם הזמן).
הפרשנות שלה סובייקטיבית, ויכולה להשתנות.

האם מתאים לך לקחת את המושכות של חייך? (אני לא מתכוונת בהכרח לפרידה, אלא יותר לאחריות שלך לאושר שלך. שלא יהיה תלוי בתגובות ובהתנהגות של בעלך).

איך תוכלי להעניק לעצמך, או לקבל, את החיבוק והאהבה שאת כמהה להם?
לא ממנו. הוא לא בעסק כרגע. את היא המקור לכל הטוב שבעולם בשבילך.



אני חושבת שתוכלי להפיק טוב מלעיין בדף ביד רכה .

חיבוק גדול לך, יקרה.
המשיכי במסעך.
בהצלחה.

כמה רגש במילים שלך.
כבר שכחתי מה זה רגש.
אבל חיממת לי את הלב.
זה תמיד היה ככה. לא משהו חדש.
אני רוצה להינות, ולשמח א הקטנה שלי, אבל איך נהנים בלי לב?
אני צריכה, כמו אוויר לנשימה, חיבוק ואהבה, כדי שהלב שלי יתחיל להפשיר.
אני יכולה לעבור הלאה, אבל זה יקרה שוב. כמה פעמים הלב נשבר עש שהוא נמעך ולא יגול לתפקד שוב?
עכשיו זה הפעם אחת יותר משי.

יקרה,
ממרחק הרשת זה נקרא חסר תקווה וחסר טעם.
מאוד יכול להיות שזה לא כך, שזה זמני, שזה בר שינוי.
לדעתי השאלה הגדולה היא אפילו לא למה את נשארת, אלא האם יש לך בשביל מה להלחם, להשקיע, להתמודד.
כי בגדול אנשים לא משתנים בשביל אחרים. אפילו בשביל עצמנו אנחנו מתקשים להשתנות.
אם הוא, כמו שהוא, כל החבילה, מוצא כן בעינייך (כמו בשנתיים הראשונות), זה מתאים.
אם לא, עדיף לדעתי לסגור, ולפתוח פתח לאהבה שלך לעצמך.
אולי זה הדבר הראשון, לפני חופשות יקרות ואפילו לפני החלטה על פרידה: להשקיע בעצמך, בעזרה לך, בבילויים שלך, בטיפוח שלך (הכוונה לא לאיפור אלא חיזוק וטיפול בך).
ואם את כבר באיטליה, אז צאי לבלות! גם עם קטנטונת אפשר לבקר בתערוכות, לשתות משהו בבתי קפה מגניבים, לטייל ברחובות היפים!
האהבה מתחילה מבפנים.
מצאי איך לפנק את עצמך, איך לעשות לך נעים (אני לא רומזת כאן לכיוון המיני של עינוג עצמי, אלא להחלטה לשים את עצמך במקומות ומצבים שנעימים לך).
שימרי על עצמך, יקרה. שמחי את עצמך.

ואני חושבת שהאשה עייפה זה קשה, אבל פחות משפיל...
אני לא אמורה להתחנן שהוא יגע בי. זה הוא אמור לחזר אחרי.
וכל הקשר שלנו זה היה ככ. אני, מנסה לשדל אותו שיגע בי.

תאמת, יש לי כושר הסברה מעולה.
ניסיתי בכל הדרכים שאני מכירה, רגשיות, לוגיות, התקפי זעם, ניסיתי להיות סבלנית, חמה ואוהבת, ניסיתי להיות קרה ורציונלית...
בשום דרך לא קיבלתי את הדבר הראשון שמגדיר זוג- יכולת לקבלמאמפטיה. יכולת להעביר לבן זוג אהבה בדרך שהוא מסוגל להרגיש אותה.
עכשיו אנחנו כאן במלון. לא מדברים מאתמול.
בשבת שכבתי על הרצפה בכיתי התפתלתי מהכאב שבלב.
הוא התעצבן התעלם לא התייחס והאשים.
יש לנו עד סופש להיות פה ואני לא יודעת איך לשרוד.
זה לא מקרה חד פעמי. זה קורה כל הזמן. ביום של החתונה שלנו זה גם קרה.
אני מרגישה שאני מאבדת את השפויות. שהוא מכבה אותי.
אף פעם לא הרגשתי אהובה אצלו.

אני מהצד העייף.
אני מאוד יכולה להבין שהעייפות כל כך גדולה שמה שיש בראש זה לישון לישון ליששששווווןןןן!!!!

זה לא במקום חום ואהבה.

בעלי יזדהה עם התסכול של הצד השני.
בשבוע שעבר הוא הזמין אותי לצאת לבלות (היינו בבירה אירופית יפיפיה), ואפילו היה לנו מי שישמור על הילדים, אבל אני התחמקתי ללכת לישון מוקדם.
זו האמת.

אבל יש בינינו גם חום וגם אהבה. וגם הבנה. וגם דיבור על מה שכואב או חורק. והקשבה לשני.
מתוך אלה צומח שינוי.

אני הייתי שואלת אם יש תקשורת ביניכם, או האם אפשר לפתח אותה.
במקום לבכות ולהסגר האם את יכולה לדבר איתו על מה שכואב לך, ואיך הוא מגיב על זה.
אני שולחת לך חיבוק חם ואוהב.

ככה בדיוק היה לי עם אשתי לשעבר בפאריס, אכן אין לתאר את גודל התסכול והכאב. והיא , מה רוצים ממנה ? היא עייפה... מה לעשות ?

אה, מה שגרם לריב הזה, זה שהגענו למלון, השכבנו את הילדה לישון, ואז הוא הלך לישון.
אני ציפיתי לתסריט קצת שונה.
בכל זאת, חופשה, מלון, איטליה....
וכשאמרתי לו את זה הוא לא הבין את הכאב. הוא אמר שמותר לבן אדם לישון...
אני מבינה שמותר, אבל אם אתה ישן, שלפחות יהיה לך את הכבוד להבין את הכאב שלי.

הסיפור שלי זה סיפורה של מחפשת שינוי
רק שאצלנו אני הייתי המאוהבת בו. לא הוא בי.
בהתחלה הוא כל הזמן רצה להיפרד. אני ניסיתי בכל הכוח להמשיך. בסוף הוא "הסכים" שנתחתן, אחרי שנתיים של חברות כאובה.
ביום שהתחתנו, הפחד שהוא יעזוב נעלם. הפחד הזה תפס את כל הקשר שלנו. הפחד שהוא יעזוב גרם לי להתעלם מכל הסימנים הקשים- הקור שלו למצוקות שלי.
אבל אז התחתנו, הפחד שהוא יעזוב נעלם. והייתי אישה נשואה, והצורך לחום החל לתפוס את מקומו. חום שלא הגיע. תשוקה שלא היתה. הרגשתי שאנשים ברחוב מביעים אלי יותר רגשות מאשר הוא. שאדם שאני משוחחת איתו דקה יותר מחובר אלי מאשר הוא.
כעת אנחנו נשואים 3 שנים. אנחנו בקשר 5 שנים. שום דבר לא השתנה.
והנה אני בצומת דרכים.
משתוקקת לגבר. נשואה אבל מרגישה שלא. כלואה בנישואים ולא יכולה לקבל את מה שאני צריכה.
היינו בטיפול זוגי שנה וחצי, כלום לא עזר.
אני בטיפול פסיכולוגי, מקווה שזה יעזור לי.
אבל פה, באיטליה היפה, אני הולכת עם הבת שלי לאיזו גינה, וזה הכי מרגש שזה יכול להיות.
והבעל שלי מאשים אותי שאני נפגעת. טוען שאני משוגעת.
כל מה שאני רוצה זה חום ואהבה. אבל הוא גורם לי להרגיש שזה הפשע הכי גדול.
רוצה להתחתן. רוצה להרגיש מה זה גבר.
לא יכולה להעניק לילדה שלי כי המשאבים היחידים שיש לי זה בור עמוק חתיכת תהום.
תודה על התגובה שלך. פלונית אלמונית.
תודה שאת מתייחסת, כי זה כל מה שיש לי בחיים עכשיו.
המקום המופלא הזה!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

איזה מן חופשה יקרה,
תחזיקי מעמד
את רק אחרי לידה, הכול מאוד שביר ומשברי, גם עם הבן זוג.
הכי חשוב שתטפלי בעצמך תחילה, שתהיי מאוזנת ותרגישי טוב ככל שאפשר ותגייסי לך מערך תמיכה לעזרה עם הילדה כך שתוכלי לקחת זמן לעצמך.
ממליצה מאוד להיות בטיפול או ליווי מקצועי ולא להשאר לבד עם הקושי הזה.
בהמשך, שתתחזקי, תתאוששי ותתיצבי מחווית הלידה שרק קרה (כן, חצי שנה זה כלום) תוכלי לבחון את הזוגיות.
אני פה אם תרצי להמשיך לשתף.

אנחנו בחופשה בחו"ל
עם הילדה הנסיכה הזאת שלנו, שהיא בת חצי שנה.
וקר לי. כל כך קר לי בלב.
ובערך 4 שעות קראתי מה שכתוב כאן-כח הלילה.
כי הוצאנו ים כסף, אבל אני לא רוצה לראות כלום.
כי אין מחיר לנשיקה ותשוקה. אין מחיר לאהבה.
ואין מחיר לילדה שלי- היא ככה מסתכלת עלי. אוך כמה שהיא חכמה. היא רוכה שהעיניים שלי עצובות למרות שאני מחייכת אליה את החיוך הכי יפה בעולם.
היא לא מרגישה אושר.
היא לא יודעת מה זה צחוק טבעי, אמיתי משוחרר.
אמא שלה היא צימוק מיובש ומכווץ.
ויש עוד אחד קטן בדרך. שם בבטן גם קר לו.
אני רק רוצה להגיד למחפשת שינוי- כיף לך שניצלת לפני שהיו לך ילדים.
אני רק רוצה לומר לכם כמה הדברים שלכם נכונים וחכמים.
אני לא רוצה לבכות. לא רוצה להתרסק כי יש לי ילדה שאני לא הולכת לעשות לה מה שאמא שלי עשתה לי.
אני לא יהפוך אותה למקור האימפטיה שכל כך חסרה לי.
ובמלון היקר, בלובי, כי ברחתי בהחדר, בהחרב, מהקור
אני רק רוצה לחזור הביתה
כי כשאין אהבה
אין הנאה
אין כוח
אין הענקה
ואני לא יודעת איך לצאת מזה
כי הילדה שלי תסבול אם אשאר ואם לא.
בנוסף לכל הצרות, אני עם הפרעת אישיות גבולית, ככה שלחתוך את עצמי זה עניין שבשגרה. ולהתעלף ולאבד את ההכרה לתוך התהום של הכאב.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אם הגבר קר בתור רווק אז הוא יהיה קרח בתור נשוי לא הייתי מציעה לך לבנות קשר כזה לטווח הארוך ובטח לא לנישואין במיוחד שאישה בהריונות חייבת המון חמימות וק"ו אחרי לידה שהיא במצב רגשי עדין וזקוקה ליחס חם ואוהב אני נמצאת בתוך מערכת זוגית כזאת עם ילדים וזה מאוד קשה אומרת לך תאמת תחשבי פעמיים לפני שאת עושה תצעד הזה כי אם את טיפוס חם אז יהיה לך מאוד מאוד קשה עם הקרירות שלו אומרת לך תאמת .

ל מ שינוי 2:
קיימים כמה סוגים של אלימות: אלימות פיזית, אלימות רגשית, אלימות מילולית ואלימות כלכלית.
להישאר עם מישהו מתוך חוסר יכולת כלכלית זאת בעצם אלימות כלכלית.
אם אין לכם ילדים כמובן שהוא לא חייב לעזור לך כלכלית.
אם המצב הוא כזה - האופציות שלך הן לנסות להגדיל את ההכנסה שלך\לעבור לדירה עם שותפים\ לשים בצד כסף כל חודש עד שתחסכי סכום שיאפשר לך לעזוב אותו.
להישאר עם מישהו שאת לא מעוניינת לחיות איתו בגלל עניינים טכניים זאת לא אופציה. הצעד הזה קשה אבל מהר מאוד הכל מסתדר

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

והנה גם אני מוצאת את עצמי פה, מחפשת תשובה למציאות שלי, וכל הסימנים צועקים לי לעזוב אותו! הסיבות שמעקבות אותי מלקיים את הצעד הן בעיקר טכניות- יש לנו הלוואה משותפת, אצטרך למצוא מקום אחר לגור בו.. סיבות שגורמות לי לרצות להתפשר ולנסות להיתנחם בתקווה שאולי בעתיד יהיה טוב יותר. כמובן שיש את הזיכרון שקיים בתחושת הבדידות שבחיי הלבד, אבל מאמינה שעם זה אהיה מסוגלת להתמודד. 6 שנים שאנחנו ביחד.. ב-3 השנים האחרונות המצב רק החמיר. אין לי את הכוח למצוא בעצמי את הכוחות להתמודד עם פרידה בגלל הטיפול הטכני שמצריך הדבר, אין לי בארץ משענת משפחתית או את החברים שיכולים להיות לי לעזר, אבל בעיקר מסרבת להאמין שאני אחת מאותן נשים מתפשרות

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אין קשר בין אהבה וחום שהבעל נותן לך או לילדים.
את איתו אז כבר (כפי שאת יכולה לקרוא באריכות בדף על הבעל אדם חם שאוהב מגע וחום
תבדקו אם יש ביניכם בכלל כימיה וחשוב מזה

חסר לך סקס

אצלי המצב טיפה יותר מורכב מכיוון שיש לו ילדים שהוא לא מסתיר את האהבה שלו כלפיהם. לא שאני משווה בין האהבות או שופטת אותו על זה אבל כן הייתי שמחה שיתן לי אחוז אחד ממה שהוא נותן להם
אין קשר בין אהבה וחום שהבעל נותן לך או לילדים.
בלעי מאוד חם ואוהב עם הבת שלנו ואיתי יש לו קושי עצום להתקרב ולגעת (כפי שאת יכולה לקרוא באריכות בדף על הבעל לא רוצה סקס).
וגם אני לעיתים מקנאה כשאני רואה כמה רוך, מגע וצחוק יש לו עם הקטנה ואיתי לא. פעם היה נוהג כך איתי, מאז שהפך אבא זה מופנה בעיקר אליה ולא אלי. עצוב ומבאס.

מציעה לכל מי שלא נשואה עם ילדים לבן זוגה שקר אליה מינית, רגשית או סתם לא נוגע בה מספיק - לפרק ולבנות קשר אחר, חם ואוהב יותר.
כשיש ילדים התמונה כבר הרבה יותר מורכבת וכל עניין לגופו, יש תקופות משבריות ולא ישר צריך לקום וללכת.
בכל מקרה שנאהב את עצמנו באמת מבפנים, זה הכי חשוב, יותר מהכול.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אם את מחפשת אישורים לעובדה שאת איתו אז כבר ענית לעצמך. אני לא יודעת אם גם את עם ילדים או לא. אבל אם את רווקה בלי ילדים אז הייתי מציעה לך למצוא מישהו בלי החבילה הזאת ולבנות איתו משהו משלכם. מהמידע שמסרת פה בשני משפטים נראה לי שהבעיה הכי קטנה שלך היא שהוא קר ומנוכר. בנאדם בוגד סביר להניח שיהיה קר ואין צורך להגיד לך את המשפט "בוגד פעם אחת - בוגד פעמיים". אין כזה דבר "הפעם הוא לא יעשה את זה הוא ביקש סליחה בלה בלה..". כמו שנזכר למעלה - בנאדם שמתעלל רגשית שווה ערך לאדם שמתעלל פיזית. ואת לא רוצה להיות אישה מוכה. מציעה לך לשבת עם עצמך ולחשוב אם את נמצאת במקום שטוב לך ואם את רוצה להעביר ככה את כל חייך.. אם מצאת שהתשובה היא לא - גם אם כרגע זה נראה לך בלתי אפשרי, פשוט קחי את הרגליים ותלכי

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

וואו אני קוראת את הבלוג הזה במשך שלושה ימים והאמת שזה מאוד מנחם לדעת שלא רק הבן זוג שלי קר ומנוכר.. אצלי המצב טיפה יותר מורכב מכיוון שיש לו ילדים שהוא לא מסתיר את האהבה שלו כלפיהם. לא שאני משווה בין האהבות או שופטת אותו על זה אבל כן הייתי שמחה שיתן לי אחוז אחד ממה שהוא נותן להם במיוחד לאור העובדה שהוא כבר בגד בי בעבר פעמיים ואני כל הזמן מחפשת אישורים לעובדה שאני עדיין איתו..

היי:) זאת אני מההודעה "אותה סיטואציה רק שאצלי זה לא כל כך חד משמעי" מה13.08.14.
כתבתי את ההודעה הזאת באוגוסט ומאז עברו 4 חודשים. שבועיים אחרי שכתבתי את ההודעה הזאת הגיע פיצוץ ביני ובין החבר שלי שבו זה הסתיים.
עכשיו אני לבד (כשיש לי את עצמי אני אפעם לא לבד) והוא עדיין מתעקש שנחזור להיות ביחד ואני ממש ממש לא רוצה. רק עכשיו אני מבינה כמה היה לי לא טוב וכמה הרגשתי לבד במערכת יחסים הזאת. כל הזמן הייתה אצלי ציפייה ש"יהיה טוב" מתישהו, שמתישהו נעלה על הגל..
למה בכלל בנאדם במערכת יחסים (טובה) אמור להגיע למצב שהוא כל כך מתוסכל ופונה לאנשים זרים באינטרנט כדי שאולי שם יוכלו לעזור לו?!
אני מבינה שאפשר להתייעץ עם אנשים על כל מיני בעיות בזוגיות ולקבל עצות. אבל בן זוג קר? איזו עצה אפשר לקבל לגבי זה שמישהו לא מראה כלפייך אהבה? בעיניי כשזה מגיע למצב שאתה אומר לבנזוג שלך "אתה קר אליי" או "אתה לא אוהב אותי" התשובה היא שהוא לא אוהב אותך.
כשנמצאים בתוך זה קשה לראות את עצמך יוצא מזה וגם אני העדפתי להיות שם עם הריבים מאשר לא להיות שם בכלל. אבל אחרי שתופסים אומץ ויוצאים מזה אני חושבת שאפשר אפילו להיות מופתע מעצמך עד כמה פתאום לא כל כך מזיז לך וזאת תולדה של ההתנהגות הקרה הזאת, שמן הסתם לא ממש חסרה לך.

פלוני אלמוני ושירלי 29, מייעצת לכם לא להיות שם. אתם כל הזמן שואלים את עצמכם האם זה בגללכם או שהוא פשוט כזה מטבעו? אז זה לא ממש משנה מה התשובה כי נצא מנקודת הנחה שהוא כזה מטבעו, האם זה תואם את הציפיות שלכם? אם אתם אדם חם שאוהב מגע וחום, אז למה לחיות כל החיים בלי זה? חוץ מזה תבדקו אם יש ביניכם בכלל כימיה וחשוב מזה האם אתם חברים הכי טובים. לפעמים נכנסים למערכת יחסים בגלל הדלקויות ראשוניות ודברים מסביב, אבל לא עוצרים רגע לשאול אם באמת יש שם משהו.

בנות בנות...אתן ככל הנראה חברות של הומואים או דו מיניים שלא מודים בכך. תקראו את בעל שלא רוצה סקס

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מחפשת שינוי אני בת 29 מתל אביב וגם לי יש בן זוג קר כמו שאת מתארת ואני מזדהה עם מה שאת כתבת

אותו סיטואציה אחד לאחד אבל במקרה שלי זה הפוך הבת זוג שלי קרה אליי..מישהו יכול לומר למה היחס הזה .

אני נמצאת באותה סיטואציה רק שאצלי זה לא כל כך חד משמעי שהוא קר אנחנו ביחד 3 שנים וגרים ביחד חצי שנה..כשאנחנו במצב יציב והכל בסדר אז הוא מחבק מנשק עושה לי מסאג' ברגליים והכל.. אבל אם רבנו על משהו לוקח לו הרבה זמן להתאושש מהריב והוא טוען ש"קשה לו להיות חם אחרי הריב הזה" ואני לעומתו מעבירה את זה מהר וריב כזה או אחר לא גורם לי לאהוב אותו פחות... הקור שלו אחרי ריב גורר מצידי עוד ריב ועוד ריב ואז קשה לנו נורא לחזור למצב היציב של החום והאהבה כי הקור גורר אחריו ריבים.. אם הייתה לנו זוגיות בה אנחנו לא רבים לא הייתי אומרת שהוא קר, אבל בעיה נוספת היא שאנחנו רבים הרבה בגלל עניין ספציפי שמפריע לי - הוא יוצא הרבה!.. כל פעם שחבר יגיד לו "בוא נצא לבירה" הוא יגיד טוב ויקפוץ.. ואני רוצה להישאר איתו בבית ובכלל מעליב אותי שהוא מעדיף תמיד בילוי עם חבר על פני בילוי איתי. הוא רואה שאני לא כל כך שמחה כשהוא מודיע שהוא יוצא אבל אני גם לא אומרת לו לא לצאת..הוא מצידו אומר "אם את לא רוצה שאני אצא תגידי לי 'מאמי תישאר היום בבית אני רוצה להיות איתך'" ואני עונה לו "אני לא צריכה כל הזמן לבקש ממך שתישאר איתי. זה משהו שאמור לבוא ממך ואם אתה מעדיף כל הזמן לצאת אז משהו פה מקולקל"..הוא טוען שהעניין של "לבוא ממך" זה בולשיט והוא לא מבין רמזים...בכלל, הוא לא יורד לסוף דעתי. ניסינו לדבר על זה ברוגע והוא אמר שהוא ייצא פחות אבל בפועל זה לא קורה והוא ממשיך לצאת וטוען שאני לא מפרגנת לו. מעבר לעובדה שאני נעלבת שהוא לא מעדיף בילוי איתי, אני גם לא אוהבת ללכת לישון לבד בבית אני קצת מפחדת מה שהוא טוען שגם שטויות בעיניו ואני תלותית בו והוא צריך לעשות לי בייביסיטר. ואני רק רוצה יציבות, אני סטודנטית, קמה כל יום ב6 בבוקר ללימודים..בקשה מוגזמת ללכת לישון במיטה שלי כשיש מישהו לצידי או לפחות מישהו בבית? אובדת עצות. יש את הגישה שאומרת "אל תתייחסי כשהוא רוצה לצאת תפרגני לו ואז תראי שהוא יאבד עניין"..אבל אני מכירה אותו טוב ובטוחה שהוא ינצל את המצב ופשוט ימשיך לצאת בלי לאבד עניין..הייתי שמחה למצוא לזה פיתרון כדי שלא נריב..הוא בן 29 ואני גם רואה את זה נורא ילדותי כל הזמן העניין עם החברים ושהוא לא מתבגר במובן של זוגיות כי אנחנו כן מדברים על חתונה. ואם מישהו חושב שהעניין שלו בלצאת זה חיפוש בחורות אז זה לא.. הוא יכול גם סתם לשבת עם חבר בבית ...

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

גבר קר, שותק, כועס, לא אוהב מגע, לא קשוב ולא נותן לך יד כשאת עצובה.....זהה לגבר אלים במובן הנפשי!
הבעיה שעד שאנחנו מזהות את זה אנחנו מתאהבות ואז קשה לנו להיפרד.
לכל הבנות ה"מוכות" קחו את חייכם ברצינות תעזרו בכל דבר אפשרי, פסיכולוג, חברים, כדורים וכו'....
וצאו מקשר כזה בהקדם. לא פשוט אבל אפשרי...
גברים קרים ונכים רגשית אינם מסוגלים לעשות שום שינוי ולכן ,אם אתן לא מסוגלות לסוג קשר כזה אז חבל על הזמן.

יש לי בן זוג 4חודשים שטוען שיש לי ריח לא נעים באיזור אינטימי עשיתי את הכל הבדיקות ויצאתי נקיה.בעבר היה לו דלקת וכל פעם מנסה להפיל עלי.עכשיו הוא רוצה להיפרד כי אומר לי שאין לו רגשות והוא לא אוהב אותי.והוא שולח לי הודעות מתוקה.נשיקות טוב לי איתך ואני נהנה איתך אז מה הוא משחק לי בלב ברגשות מה זה אומר לי ההודעות שלו שאין לו רגשות אליי?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

התלבטות קשה , יפה שבסופו של דבר וויתרת.. ומצאת מישהו ה רבה יותר טוב . מקווה שגם לי זה יקרה !
אבל באמת קשה לי לוותר

טוב אז אחרי התלבטות קשה....נפרדנו!!! ואני מרגישה הכי טוב בעולם!! אני יצליח בלימודים גם בלעדיו!!! בנות קחו את הרגליים ותלכו!! אחרי ארבע שנים של זוגעות נוראית חששות פחדים!! זה הדבר הכי טוב שעשיתי לעצמי!!
נשארתי אני והכלבה המהממת שלי חחחח
אין סיבה שאני ימשיך לסבול מגיע לי יותר טוב..

אני באותו מצב שלכם בהתלבטות קשה אם לא לדבר איתו יותר הוא רב איתי על שטויות על העבר שלי מי הייתי והיום אני השתניתי יש לנו תינוק בדרך בע"ה מה לעשותתת ??

אלמונית יקרה.. את כל כך צודקת רק שגם אם אני יעזוב אותו אני עדיין יראה אותו כל יום כי אנחנו לומדים באותה כיתה פה באוניברסיטה .... זה כל כך קשה ומסובך...אני פשוט לא מבינה איך נשארתי איתו כל כך הרבה זמן....אפילו כשאנחנו שוכבים וזה יותר פעם בחודש במקרה הטוב אין תשוקה ואהבה...כל השלוש שנים האלה לא שמעתי אותו להגיד אני אוהב אותך... אני מרגישה שאני איתו רק בגלל שהוא חזק בלימודים ויודע טוב את החומר

מתלבטת 30 אני בדיוק באותו מצב שלך, רק שבנוסף לכל זה אני מאורסת.. כרגע פרודים ואין שום יוזמה ממנו, משהו שאני מצפה לו מאוד..

פורום מדהים!!!אני נמצאת בסיטואציה דומה....אני רגישה ואוהבת חום.והוא קר....כשאנחנו ניפגשים הכל טוב אבל אין שום דבר כשאנו לא ניפגשים....אני רוב הזמן יוזמת....וכל הזמן חושבת לעזוב או להישאר...

למה שלא תהיו ידידים ותהיי פנויה לקשר אחר למה להתעקש אם זה לא מה שטוב לך
לימודים זה לימודים
מה זה קשור לאהבה
וחוץ מזה האם את מסוגלת לתת לעצמך קודם כל את מה שאת צריכה
הוא לא אמור לספק לך כלום
תהיי איפה שטוב לך...

תהני ממה שמקבלת ממנו והשאר אולי ממקור אחר
לגיטימי לא?מי אמר שהכל יכול אותו אדם לתת ?
אולי הוא לא מסוגל?
אולי הוא זקוק בדיוק לאותו דבר?
לא תחלבי את הקיר נכון?

בהצלחה!!!!

הוא אומר שהוא אוהב אבל לא מראה את זה...אנחנו שנינו סטודנטים בארופה לומדים את אותו המקצוע והוא ממש טוב בלימודים...אני מרגישה שאני סוג של נשענת עליו...כשזה קשור ללימודים...

הוא בחור טוב ואני אוהבת אותו אבל כל הריבים שלנו זה בגלל שהוא לא מראה אהבה.. לא חום ולא כלום אני כבר משתגעתתת

אני נמצאת בדיוק באותו מצב כבר שלוש שנים ולא יודעת מה לעשות....מה עושים???

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי,זה מוזר מאוד לקרוא את כל התגובות הללו במיוחד דהן משנים קודמות. לי קורה בדיוק מה שרה לך עם בן זוגך הראשון. אני נמצאת עם בחור מעל חשנתיים וחצי ואני מרגישה שהוא לא אוהב אותי אין לי את החום והאבה שאני רטויה לה. האמת היא שמעוחם לפני כן לא הייתי בקשר אמיתי ורציני לפניו אבל האמנתי שאיתו אוכל לחוות את רגש האהבה בהתחלה הכול היה טוב ונםתלא אבל עם השנים זה רק הדרדר היום הוא פחות מנשק ואוהב אם בכלל הוא מנשק הוא לא אומר לי שהוא אוהב אוץי וכשאני שואלת אוץו למה הוא ככה הוא טוען שזה האופי שלו אבל אני מאוד רגישה וזקוקה לחום ואהבה אני מאמינה שבתור אישה אני ראויה לזה. בנוגע לכל מה שכתבן אני שמחה לדמוע שאת עם בן זוג חדש מגיע לך ואת ראויה לזה ושנית כל בתור אחת שחווה את זה ולא קל לי לעשות את זה תצאו ותחפשו את מה שמגיע לכן יבוא בסוף יותר טוב תשלימו עם זה אל תישארו כל עוד אתן סובלות

פלונית - גם אם זה ניתן לטיפול זה לא באחריות או ביכולתך. זה שלו. צריך לבוא ממנו ולהשתנות ממנו. ולך - מגיע שיהיה טוב. ולא נשמע שזה איתו. לא בפורמט הזה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

פלוני אלמונית!!! איפה הערכה העצמית שלך??? אל תאפשרי לאף בן אדם שבעולם לזלזל בך או להתנהג אליך בעונשים של חיבה , או שאת מזוכיסטית או שמישו צריך לפקוח לך את העיניים קצת...

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ואוווו הבלוג הזה רץ במשך 3 שנים , וואלה מנחם צרת רבים נחמת טיפשים..מחפשת שינוי את נותת כח בדיוק כמו שנתנו לך כוח! אני חייה בארצות הברית כבר שנה עם בן זוג קר שטוען שאוהב אותי ואני נמצאת בדיוק באותם תסביכים שאת היית!! מעניין לאן אני יתגלגל בסוף.. מה שבטוח שניסיתי להיפרד ממנו הרבה פעמים ותמיד בפרידות הוא ידע להפגין אהבה ורומנטיות.. הוא משחק בי או פשוט קר מטבעו שברגעי פרידה יודע את החולשות שלי ומנצל אותם למען ״האהבה״ ...ואוו זוגיות זה קשה ומה שהטוח אהבה זה לא הכל!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יש לי קשר עם מישהו שאני מכירה כ-שלוש שנים, לאחרונה הוא עבר לגור איתי אבל אני מרגישה כאילו מבחינתו באיזשהו מקום אני לא קיימת למרות שהוא בחר לבוא לגור איתי ואני תוהה אם זה מתוך רגש כלשהו או מתוך נוחיות כי היות והוא כבד ראיה ולא עובד כרגע הוא לא עוזר לי מבחינה כלכלית כמעט בכלל, הוא אמר לי בפירוש שהוא לא איש של מגע, בעבר היהי בינינו סקס אבל הרגשתי שמה שהיה שם היה בעצם סיפוק שלו בלי שום התחשבות בצד שלי, לאחרונה אין בינינו סקס בכלל כבר מעל חודשיים למרות שאנחנו גרים ביחד ובכל פעם שאני מנסה לגעת בו אני נתקלת בתגובה כועסת ולא נעימה מצידו הוא מנסה להשליך את זה עלי בטענה שיש לי התקפי זעם מה שממש לא נכון אבל אני בהחלט מתוסכלת מחוסר האהבה שהוא מביע כלפיי זה נראה כאילו שכל מה שחשוב לו זה הוא . הוא טוען שזה לא אישי אלא זה היה ככה עם כולן והוא טוען גם שבי הוא מתחשב הרבה יותר מאשר באחרות כי הוא יודע שאני רגישה ושיש לי צורך שהוא מגדיר כ-קיצוני בחום ובאהבה בזמן שכל מה שאני מבקשת זה חיבוק מדי פעם, אתמול ניסיתי לגעת בו קצת מעבר לחיבוק והוא ממש צעק עליי ואמר שעד שאני לא אשתנה לא יהיה בינינו שום מגע. אני מאד מתוסכלת ופגועה אבל מצד שני אני אפילו לא יודעת להסביר איך אבל אני לגמרי מאוהבת בו עד לרמה שלא פעם אני מבטלת את עצמי למענו . החלום שלי שיום יבוא והוא יחבק אותי מיוזמתו ויגיד לי שהוא אוהב אותי אבל מה שנראה הכי טבעי בקשר רגיל בקשר שלי איתו זה נראה כמו משהו שאולי כבר לא יקרה לעולם. קשה לי להגיד לו לקום וללכת כי אני יודעת שלהיות בלעדיו יכאב אפילו עוד יותר מאשר התסכול שאני חשה כשאני איתו. הגעתי למסקנה שהוא כנראה מעבר להיותו כבד ראיה גם נכה רגשית ואני תוהה אם זה משהו שניתן לפיתרון או טיפול.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

וואווו זה בדיוק מה שאני עוברת היום, אני כל כך שמחה לשמוע שאת בזוגיות אחרת ומאושרת, כל השירשור חשבתי האם זה הצליח ?! מסתבר שמה שלא נכון מההתחלה לא צריך להיות !

עתליה, תודה על מה שכתבת לי.
מאוד נעים לשמוע דברים כאלה, ובמיוחד פתאום סתם ככה באופן לא צפוי בסתם יום של חול....

(וסליחה מ-מחפשת שינוי על ההתעלקות על הדף )

הבעיה היא שיכול להיות לא טוב בגלל סיבות אחרות חיצוניות לקשר.

נכון מאוד, אבל עדיין יש אפשרות לבחון את הקשר לאור הקשיים החיצוניים. האם הזוגיות מחריפה את הבעיות החיצוניות או מקלה עליהם? האם טוב לי לשתף את בן זוגי בקשיים ובהתמודדויות שלי או שאני מעדיפה שלא ידע מהם? האם אני מוצאת מרגוע ומרפא בקשר או עוד מקום שמקשה עלי?
אם טוב לי ונעים לי בזוגיות ואני מרגישה אושר לחזור הביתה, שמחה לשתף את בן הזוג, מרגוע ותמיכה - אזי זו זוגיות טובה, אבל אם אני חשה מתיחות בזוגיות, חוסר יכולת לשתף כדי לא להוסיף עוד שמן למדורה, העדפה להיות במקום אחר ולא במחיצת הבן זוג - אז אין כאן בכלל שאלה.

אגב, לנושא הנדון באופן ישיר, חשבתי על כך קצת ואני נזכרת במשהו מעניין. בן הזוג הראשון שהיה לי היה קר אלי. אמנם לא בהתחלת הקשר, אבל בהמשכו. אני זוכרת שאז חשבתי לעצמי כמה נואשות אני זקוקה למגע חם, לאהבה, וכמה שזה חסר לי.
לבן זוגי השני אני עצמי הייתי קרה ובכלל לא רציתי מגע עימו.
מה זה אומר עלי? שאני חמה או קרה?
זה לא אומר כלום עלי, זה רק אומר שאת הראשון מאוד אהבתי ואת השני לא. כמה פשוט.
הזוגיות השניה גם נסתיימה כמובן, אגב.
אבל המסקנה היא שאם בן הזוג קר, סימן שהוא לא אוהב. פשוט מאוד.

לפי החכמת חיים שלך חשבתי שאת בטוח מעל לשלושים וחמש.

, ל אהבת עולם, אוהבת אותך ואת האנושיות והחכמה שלך ביחד עם אמירת הדברים באופן ישיר שלא דואג למה יחשבו עליך.

אהבת עולם יש בזה משהו במה שאת אומרת. כנראה שעברתי אינדוקטרינציה בנושא. את מגלה בת כמה את או שזה סוד? (-8 לפי החכמת חיים שלך חשבתי שאת בטוח מעל לשלושים וחמש.

ועוד היינו צעירים אז חבל על הזמן...

רפרפתי עכשיו שוב על הדף שלך, ואני רואה שהטיעון הזה חוזר כמה פעמים: אם את עדיין צעירה, אז תעזבי ותחפשי קשר אחר.
אני לא מבינה מה הקשר.
ומי שכבר לא צעיר כן צריך להתפשר על קשר גרוע? רק בגלל שהוא כבר לא צעיר? כי מה, אם הוא כבר לא צעיר אז כבר אין לו סיכוי למצוא כאילו?
לדעתי עדיף להיות לבד מאשר בקשר גרוע.
לא משנה באיזה גיל, מגיע לנו טוב, ואסור להסכים להישאר בקשר כזה שיש בו תסכול תמידי.
(וגם אני בכלל לא חושבת שהעניין של אם יש לנו סיכוי למצוא או לא קשור לגיל.)

באמת אין? לא הייתי מאמינה.
אני עדיין לא מצאתי. הייתי שמחה למצוא.

אהבת עולם כן

<מתי גם אני כבר אמצא אחד כזה????>
באמת אין? לא הייתי מאמינה.

עוד אחת
הבעיה היא שיכול להיות לא טוב בגלל סיבות אחרות חיצוניות לקשר. אני חושבת שבמקרה שלי ניסינו הרבה זמן ולא עבד וממש סבלתי בגלל ההתנהגות שלו ועוד היינו צעירים אז חבל על הזמן...

דף מעניין מאוד ותודה לכן. האמת שהשאלה שאני הייתי שואלת את עצמי במצב כזה היא מאוד פשוטה: "האם טוב לי? האם אני מאושרת?" לא הרבה יותר מזה.
נקודה למחשבה.

אני עם בן זוג אחר כבר כמה שנים והרבה יותר טוב לי.
שמחה לשמוע. יפה לך שהצלחת להתעקש ומצאת משהו טוב.
נותן תקווה לכל אחת שנמצאת בקשר שבו היא לא מקבלת את מה שמגיע לה באמת.
זה אותו אחד מלמעלה? בחור מקסים שמראה המון אהבה, מנשק אותי בלי סוף?

<מתי גם אני כבר אמצא אחד כזה????>