על ידי יונת_א* » 26 אוקטובר 2004, 22:39
אני קוראת באתר הזה די הרבה, ובדרך כלל פסיבית, אבל חשבתי שאולי יהיו פה רעיונות יצירתיים.
הבת השלישית שלי בכיתה ב'. ילדה מקסימה ורגישה.
מאז שהיתה קטנה יש לה סרבול מסוים. כדי להמחיש: כשהייתה נופלת, תמיד זה היה "עם כל הנשמה", בלי לעצור את עצמה. בסופו של דבר היא עושה הכל כמעט, אבל הכל בקצב שלה. אני לא יודעת לשים את האצבע על הבעיה, אבל אני מרגישה שהיא קיימת. שיש בה משהו מסורבל ונוקשה קצת. אפילו כשהיא מתחבקת, זה טיפה בנוקשות.
עברנו דירה לא מזמן, והילדה בכיתה חדשה, חברות חדשות, והיא מרגישה כל הזמן צורך "להוכיח את עצמה".
היום היא פרצה בבכי אחרי ארוחת הערב, כי מחר יש לה שיעור ספורט, והיא היחידה שלא יודעת לקפוץ על רגל אחת, ובקושי על שתיים. (קופצת, אבל בלי לקפל תרגליים.)
אני חייבת לציין שהיא אהובה מאד על החברות החדשות, אבל הביטחון העצמי בקנטים....
אני כל כך רוצה לעזור לה, וברור לי גם שהבעיה לא מתמצה ביכולת לקפוץ. הייתי רוצה שיהיה לה קל יותר, שתדע "לקפוץ" מעל מהמורות החיים בלי להיפגע, ושתהיה שמחה ומאושרת יותר.
יש תובנות?
< מחכה בקוצר רוח ל"אמרתי לכם" של אנשי החינוך הביתי. >
אני קוראת באתר הזה די הרבה, ובדרך כלל פסיבית, אבל חשבתי שאולי יהיו פה רעיונות יצירתיים. :-)
הבת השלישית שלי בכיתה ב'. ילדה מקסימה ורגישה.
מאז שהיתה קטנה יש לה סרבול מסוים. כדי להמחיש: כשהייתה נופלת, תמיד זה היה "עם כל הנשמה", בלי לעצור את עצמה. בסופו של דבר היא עושה הכל כמעט, אבל הכל בקצב שלה. אני לא יודעת לשים את האצבע על הבעיה, אבל אני מרגישה שהיא קיימת. שיש בה משהו מסורבל ונוקשה קצת. אפילו כשהיא מתחבקת, זה טיפה בנוקשות.
עברנו דירה לא מזמן, והילדה בכיתה חדשה, חברות חדשות, והיא מרגישה כל הזמן צורך "להוכיח את עצמה".
היום היא פרצה בבכי אחרי ארוחת הערב, כי מחר יש לה שיעור ספורט, והיא היחידה שלא יודעת לקפוץ על רגל אחת, ובקושי על שתיים. (קופצת, אבל בלי לקפל תרגליים.)
אני חייבת לציין שהיא אהובה מאד על החברות החדשות, אבל הביטחון העצמי בקנטים.... :-(
אני כל כך רוצה לעזור לה, וברור לי גם שהבעיה לא מתמצה ביכולת לקפוץ. הייתי רוצה שיהיה לה קל יותר, שתדע "לקפוץ" מעל מהמורות החיים בלי להיפגע, ושתהיה שמחה ומאושרת יותר.
יש תובנות?
< מחכה בקוצר רוח ל"אמרתי לכם" של אנשי החינוך הביתי. >