תודה אמא בלמידה מתמדת. אנסה.

שר, אולי כדאי לבקש מרופא הילדים או המשפחה הפניה לאבחון בפיזיותרפיה? (בקופה שלי זה עובר דרך הפניה כללית למכון להתפתחות הילד).

הבת שלי בת שנתיים. מאז התחילה ללכת כפות רגליה נוטות פנימה והיא כל הזמן מכשילה את עצמה. יש לה גם חוסר איזון בגובה הכתפיים ויד אחת שהרבה יותר פעילה מהשניה בהליכה. כמובן שבריצה הכל יותר מחמיר. האורטופד אומר שאין מה לעשות וזה יחלוף עם הזמן וזה בגלל שהיתה במצג עכוז ברחם. אבל בנתיים זה מחמיר והתחושה שלי היא שבהחלט יש מה לעשות רק אני לא יודעת מה? אשמח לשמוע עצות והפניות.

התיאור שלך מאוד מוכר לי.תכנסי לאתר של כשורי למידה-רמי כץ. שם תקבלי מענה.

תודה על העצות. תכל'ס: אני נוטה לחוג שחיה, למרות שבמקום שבו מתקיים חוג ההתעמלות של הבכורה יש גם חוגים לקטנטנים. נתחיל בחיפוש חוג, ננשום עמוק ונעיז להיראות בציבור בבגד-ים.

אמא אינקובטור, מה שתארת ממש לא נשמע לי חריג לגיל שנה וחצי.

אסור להשוות בין ילדים. אסור להשוות בין ילדים. אסור להשוות בין ילדים. מה שאחותה עשתה או לא עשתה בגיל הזה לחלוטין לא רלוונטי לילדה הספציפית הזו.

אני חוזרת על זה שוב ושוב, בסוף אולי המסר יעבור.

כן, לזה התכונתי.

טוב. אז אולי התכוונת לזה שבפלדנקרייז מעדיפים לרוב להתחיל לעבוד עם הצד הבריא, הלא כואב, היותר תנועתי של הגוף (מה שאת הגדרת כחלקים החזקים) ובעזרת איזה מנגנון מדהים במוח הלמידה מועוברת לצד הבעייתי. אפשר לעבוד חצי שעה על צד אחד (הצד הטוב) ואח"כ להשיג את אותה תוצאה תוך כמה דקות בצד הבעייתי. לרוב מעדיפים להתחיל לעבוד עם הצד הטוב כי הוא יותר פנוי ללמידה בעוד הצד הכואב עסוק בכוננות שמירה, שזה אומר החזקה של השרירים כדי למנוע כל תנועה שעלולה להכאיב.

טוב אני קצת משוחדת (שנה שלישית ללימודי פלדנקרייז) אבל גם אני ממליצה ליונת א לנסות את השיטה.

מענין

גילה,
בפלדנקרייז אכן העבודה היא על המוח (מערכת העצבים שבעצם מפעילה את הגוף) אבל דרך הגוף.

הרעיון שהזכרת גם לא כל כך מדוייק.
אם הבנתי למה את מתכוונת אז אחת מאסטרטגיות הלמידה בפלדנקרייז היא כזו שבה עוזרים לבן אדם לעשות את מה שהוא כבר יודע ורוצה (גם אם זה משהו שפוגע בו ואנחנו רוצים שהוא יפסיק לעשות את זה) וכשעושים את זה נכון וטוב האדם לבד מעצמו מפסיק ומתחיל לעשות גם דברים אחרים שהוא עד כה נמנע מהם.

לדוגמא אדם שהיציבה שלו כפופה (גב עגול, מתקשה להזדקף ולהקשית את הגב) אחת הדרכים לעזור לו היא דווקא לעזור לו לעגל ולכפוף את הגב (אני לא נכנסת כאן לצד הטכני של איך עושים את זה). אחרי התנסות כזו לרוב האדם עוזב בהדרגה את ההחזקה הקבועה של שרירי הבטן והחזה והגב ספונטנית מתחיל להזדקף.

עולה בדעתי שיכול להיות שהתכוונת לאסטרטגיה לימודית אחרת אם זה מענין אני אפרט אחר כך.

שתי השיטות, אם אני מבינה נכון, עובדות על המוח ולא נלחמות בגוף
לא בדיוק.
פלדנקרייז עובד על החלקים החזקים של הגוף, ומאפשר ככה להוריד לחץ מהחלקים החלשים (בהם רוצים לטפל). וכשאין לחץ - הם מעיזים. כמו ילד באנסקולינג.

למיטב ידיעת ריפוי בעיסוק לא עוסק רק במוטוריקה עדינה, אלא במגוון גדול של תופעות, כולל מוטוריקה גסה, דיוק בתנועה, רגישות יתרה או חסרה למגע, והשד יודע מה עוד.
בכל אופן, רחלי, האבחונים שלהם די דומים למשחק, ככה שלא סביר שבתך תרגיש לחץ.

אמא אינקובטור, מה שתארת ממש לא נשמע לי חריג לגיל שנה וחצי.

גם מרפאה בעיסוק לא תזיק מכיוון שכנראה יש קצת בעיה גם במגע
אפילו כשהיא מתחבקת, זה טיפה בנוקשות
לדעתי יש איזשהו קשר בין בעית מגע וביטחון עצמי (ותתקנו אותי אם אני טועה)
אז- אפשר לחיות טוב גם בלי טיפול (אני למשל) אבל הוא יכול להועיל.

גם ל יונת א וגםל אינקובטורית:

לרשום את הילדים לחוגים מוטוריים. זה יכול לתרום להם הרבה.
הגדולה שלי שהייתה קצת מגושמת, הלכה לג'ודו בגן-חובה והשתפרה פלאים. היום היא עדיין לא נדיה קומנצ'י, אבל עושה גלגלונים עם תנופה ונראית כמעט מרחפת באוויר תוך כדי.

פרט לכך, הייעוץ המתבקש הוא לא כ"כ של ריפוי בעיסוק (שהם יותר בכיוון של מוטוריקה עדינה למיטב ידיעתי) אלא של פיזיותרפיה התפתחותית (של התפתחות הילד) שמטפלת במוטוריקה גסה.

עוד תהיה: הפעוטית בת שנה ותשעה חודשים, גילה המתוקן שנה וחצי. היא הולכת, רצה ומטפסת, עולה במדרגות ויורדת - בינתיים רק בזחילה לאחור, אבל: לא סובלת נדנדות ולא מוכנה להתגלש בדרך הקונבנציונלית. בשבילה מגלשות הן מסלול טיפוס אלכסוני, ואם אני מעודדת אותה לעלות בסולם - היא תתגלש רק בשכיבה, על הבטן או על הגב. היא באופיה ילדה מאוד זהירה, לא חובבת תנועה למען התנועה אלא רק אם היא תוביל אותה למקום מסוים. אחותה הבכורה מסתערת על כל אתגר, מתעמלת, קופצת בטרמפולינה, גולשת... והיתה מסוגלת בגיל הזה להתנדנד שעות.
אני לא רוצה שהקטנה תהיה מתעמלת אולימפית, לא רוצה שאף אחת מהן תהיה מתעמלת אולימפית. רק שתבטח קצת יותר בגוף שלה, שלא תימנע ותהסס. יש הצעות?

טוב, תודה. @}
אני אשאל קרובה שלי שמרפאה בעיסוק.
אבל הייתי רוצה לעשות את זה בלי שהיא תרגיש לחץ, וכל פעם כשניסיתי היא התקשחה עוד יותר.........

אה ועוד דבר, הבן הגדול שלי בן 16 בילה את כיתה א ו-ב בריפוי בעיסוק אינטנסיבי בגלל שכל הזמן נפלו לו דברים מהידיים והוא סבל מחוסר התארגנות במרחב.
היום הוא ג'אגלר ברמה גבוהה, מתאמן בבית ספר לקרקס ושם דבר לא נופל לו מהידיים... (אבל החדר שלו נראה זוועה...)
כל מה שעשינו היה להחליף בית ספר ממקום שלומדים בו למקום שקופצים בו

שלא יודעת לקפוץ על רגל אחת, ובקושי על שתיים
ללמוד לקפוץ זה מאד חשוב, כך יגיד לך כל איש מקצוע. אל תחכי עם זה למחר טוב יותר. לכי למרפאה בעיסוק מחר בבוקר ותתחילו לעבוד.

אפשר להתייעץ עם בעלי מקצוע. פיזיותרפיסטים? ריפוי בעיסוק? בטח יש עוד.

לא יודעת לגבי מהמורות החיים, אבל לגבי הקפיצות, הייתי מנסה לדבר עם המורה לספורט, שלפחות תהיה טיפה יותר רגישה לעניין, ואולי גם יהיהו לה רעיונות מעשיים.
יש מן טרמפולינות קטנות כאלה, אולי היא יכולה להתאמן על כזו בקפיצה על שתיים. או סתם על המיטה. ואחר כך לעבור לרגל אחת (דווקא על רגל אחת נראה לי שיותר קשה לקפוץ על מצע רך).
בהצלחה @}

אני קוראת באתר הזה די הרבה, ובדרך כלל פסיבית, אבל חשבתי שאולי יהיו פה רעיונות יצירתיים.
הבת השלישית שלי בכיתה ב'. ילדה מקסימה ורגישה.
מאז שהיתה קטנה יש לה סרבול מסוים. כדי להמחיש: כשהייתה נופלת, תמיד זה היה "עם כל הנשמה", בלי לעצור את עצמה. בסופו של דבר היא עושה הכל כמעט, אבל הכל בקצב שלה. אני לא יודעת לשים את האצבע על הבעיה, אבל אני מרגישה שהיא קיימת. שיש בה משהו מסורבל ונוקשה קצת. אפילו כשהיא מתחבקת, זה טיפה בנוקשות.
עברנו דירה לא מזמן, והילדה בכיתה חדשה, חברות חדשות, והיא מרגישה כל הזמן צורך "להוכיח את עצמה".
היום היא פרצה בבכי אחרי ארוחת הערב, כי מחר יש לה שיעור ספורט, והיא היחידה שלא יודעת לקפוץ על רגל אחת, ובקושי על שתיים. (קופצת, אבל בלי לקפל תרגליים.)
אני חייבת לציין שהיא אהובה מאד על החברות החדשות, אבל הביטחון העצמי בקנטים....
אני כל כך רוצה לעזור לה, וברור לי גם שהבעיה לא מתמצה ביכולת לקפוץ. הייתי רוצה שיהיה לה קל יותר, שתדע "לקפוץ" מעל מהמורות החיים בלי להיפגע, ושתהיה שמחה ומאושרת יותר.
יש תובנות?

< מחכה בקוצר רוח ל"אמרתי לכם" של אנשי החינוך הביתי. >

ראו גם סירבול וכובד תנועה אצל ילדים