שלום לכולם,
האם יש בארץ בית חינוך שמנוהל על ידי ההורים באופן דמוקרטי, שההורים הם המעסיקים של המחנכים, שההורים הם גם קהילה?
אני יודעת שיש בתי ספר דמוקרטים שבהם להורים יש חלק בניהול, אבל האם הם גם קהילה?
חוץ מזה שמעתי שיש בבתי ספר הדמוקרטיים הרבה אלימות ואחוז מאד גבוה של ילדים עם הפרעות התנהגות וקשיי למידה
אשמח לשמוע דעותיכם. תודה

אולי כדאי להפריד בין התאומים, רק אם אחד מהם בצילו של השני אבל לא באופן גורף.

כך גם לי נראה. ילדיי לא תאומים, אך מאוד קרובים בגיל והיו שנה שעברה באותה כיתה (השנה כבר לא) וזה היה מוצלח ביותר, בפרט לאור הצורך בהסתגלותם למסגרת חדשה.

אומנם אין לי תאומים אז לכאורה אני לא יודעת על מה אני מדברת, אבל אני מכירה כמה וכמה תאומים בחינוך ביתי שבטח אין ביניהם הפרדה יזומה בשעות הבוקר. אני מכירה גם משפחה עם תאומים שהיו ביחד בכיתה כל בית ספר יסודי ורק בכיתה ז' נפרדו בכיתות. לפי מיטב הבנתי ומה שהילדים ההורים אומרים, זה היה להם טוב.
אולי כדאי להפריד בין התאומים, רק אם אחד מהם בצילו של השני אבל לא באופן גורף.

קיקה היקרה,
אני לא חושבת בכלל שחשוב להפריד באופן יזום בין אחים. על אחת כמה וכמה אחים שמסתדרים היטב בינהם, ועוד תאומים(!!) שרגילים האחד לנוכחות של השני מהשניה שנוצרו.
אני לא מזלזלת בחשיבות של אנשים זרים בחיינו, או של חברים ובמיוחד חברי ילדות, אבל בסופו של יום המשפחה הגרעינית, אם היא מחוברת וקרובה וביחסים טובים אין לזה תחליף או מחיר. אני מעריצה משפחות כאלו, כמה כייף להם! ואני מדברת על הגילאים המאוחרים יותר, כשמתחתנים ומביאים ילדים...איזו מתנה זו, איזה נכס. נראה לי, שאם אפשר לאפשר להם להיות באותה הכיתה אף אחד לא יפסיד מכך(אלא אם הם ביקשו אחרת בפירוש וגם אז יש מצב שהם יתחרטו על כך)אצלי, יש לי שני ילדים ועוד אחד בדרך וכולם ישנו באותו החדר. יש לי עוד חדר פנוי אבל הפכתי אותו לחדר משחקים ושם כולם משחקים. יש משהו מאוד חיובי בחוויה של השיתוף, ללמוד להתחשב אחד בשני, אם ילד ישן לא מעירים אותו, שומרים על שקט וכו'.
יש רגעים של מתח, של נמאס לי, של תעוף לי מהעיניים, אבל יש הרבה יותר צחקוקים בחושך, בדיחות פרטיות והרבה הנאה. נראה לי שצריך להחליט לפי מה שהלב אומר ולא לפי סטיגמות או טרנד נוכחי.

העיוורון לחשיבות שבנפרדות תאומים מאד מפריע לי
נפרדות לא חייבת להיווצר דווקא בבי"ס, שם הילדים מבלים סה"כ 5.5 שעות. יש מספיק זמן לטפח ניפרדות גם במסגרת הבית. אולי שווה לך לדבר על כך עם אימהות חנ"ב

הי קיקה,
אני יכולה לחבר אותך עם אימא בחינוך וולדורף שיש לה תאומים בכיתה ב'. אם זה עוזר לך תכתבי לי מייל @}

שלום , אני אם לתאומים המתחנכים כבר כמה שנים בחינוך וולדורף באותה כיתת גן ובעוד שנה אמורים לעלות לכיתה א'. מאד מתלבטת האם להמשיך בעיקר במובן של חשיבות נפרדותם. הייתי מאד רוצה להתייעץ עם הורים המתמודדים או שהתמודדו עם מצב דומה. לכאורה החינוך חשוב לי יותר מכיתות נפרדות, אבל בנית האני הנפרד, לרבות השתייכות למעגל חברתי נפרד נראית לי חשובה לעין שיעור ובלתי ניתנת לרכישה בגילאים המאוחרים יותר. אני מתחברת לחינוך וולדורף בכל מאודי, אך העיוורון לחשיבות שבנפרדות תאומים מאד מפריע לי. חיפשתי רשמים של תלמידי וולדורף לשעבר ולא ממש מצאתי.

לגבי פעילויות באזור רחובות, את מוזמנת לכתוב אלי. יש מייל בדף בית.

אולי עשית כמה בחירות שהיום ממרום נסיונך היית משנה.
אין לך מה להתייסר, זה לא יתרום לך דבר.
נסי לעשות שינוי עכשיו, כל עוד יש לך אפשרות.
באמת שקטונתי, אבל נראה לי שהחיים הם רצף של בחירות, חלקן מוצלחות, חלקן פחות. למדי את ילדיך ערכים מבית, הווי להם דוגמא. אני בטוחה שאפשר לגדל ורד גם בשדה קוצים.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי. קראתי את הדברים שכולכן כתבתן והתרשמתי שיש אנשים שחושבים על כל מה שנכון ודרוש לילד לפני לכתו לבית הספר. אני מרגישה שפספסתי בגדול את מה שרציתי כל כך לתת לשתי הבנות שלי משחר ינקותן. באנחה של כשלון צורם וכאב בטן שלא מאפשר לי לישון שינה רצופה בלילה וכאשת חינוך במשך שנים, ניצמדתי למוכר ובתוך בתי הספר באיזורי כוונתי את בנותי לבית ספר שחשבתי לעצמי שהוא הטוב ביותר . לא טעיתי מבחינה פדגוגית אך מבחינת קהילתיות , כבוד האדם ואפילו אני מתמודדת עם סנוביות של הורים שסיעו לבנותיהן ליצור מעגל חברתי בתוך הכיתה מעין קליקה חברתית שאינה משתפת.כל זאת שאני מנסה להרים את דגלה של הכיתה כחברה בועד הכיתה. עצוב. הבת שלי לא אוהבת ללכל לבית הספר. חבל. אני מרגישה את הצורךחייבים בלהקים בתי ספר שיש בהם את כבוד האדם וערכיות מוסרית וחברתית עוד לפני כל השכלה וקידמה פדגוגית .בכאב לב רב. לבבית

בדיוק בהיותה בגיל 6, היא תרצה לעלות לא׳
אני מכירה לפחות בי"ס אחד שהתחילו בו כיתה א' גם בני 6 וגם בני 7. מדובר בשנתון שתואם את דרישות משרד החינוך.
כנראה תלוי בגודל ביה"ס וכמה ילדים "מבחוץ" חשוב לו לקלוט.
אם הוא ותיק ויש מספיק עתודה (כך קוראים להם ) מהגנים, הם יעדיפו אותם ע"פ ילדים קטנים שבאים מגנים רגילים.

בעיר (אקרא למפלצת בשמה) בה אני גרה יש בי״ס אנטרו׳ שנחשב טוב.
יש לבתי מקום בעל עדיפות בביה״ס בגלל השיוך העירוני.
הבעיה היא, שלמרות ששנים אני מנסה, מעולם לא הלכה לגן אנטר׳ כי לא היה מקום. (מעצבן).
השנה החלה עירוני. שנה הבאה - חובה (שוב לא התפנה עבורה מקום בגן של האגודה).
הייתי שמחה לרשום אותה לבי״ס האנט׳ אבל אחרי שתסיים חובה, בדיוק בהיותה בגיל 6, היא תרצה לעלות לא׳ (ואני לגמרי מבינה אותה),
הרישום לכתה באנטרופ׳ הוא בגיל 7. מה עושים? יש למישהו נסיון? האם אפשר ל״עקוף״ את מגבלת הגיל? (התשובות מהאגודה היו ערטילאיות...)

הילדים שרגילים להיות כל היום ביחד ועוד אחר כך בחוגים ואחד אצל השני, לא מאוד ששים לפתוח את הקליקה

מנסיוננו, במצב דומה, החוגים פותרים חלק גדול מהבעיה. אם הילדה בחוגים מקומיים, אז היא חלק מהקבוצה. גם ללכת לגן השעשועים אחה"צ, אבל בקביעות, יוצר חברויות.
ואכן בד"כ ביקורים כוללים לינה. ואז זה פחות הסעות.

לא ברור לי למה בי"ס במרחק נסיעה יוצר בידוד חברתי בישוב/שכונה, אולי פיספסתי משהו
אצלנו זה ככה.
כל הילדים ביישוב לומדים ביחד בגנים ובבתי הספר, והילדה שלי, שנוסעת כל יום לבי"ס "אלטרנטיבי" מחוץ ליישוב,
מתקשה מאוד לרכוש חברים כאן, ליד הבית.
הילדים שרגילים להיות כל היום ביחד ועוד אחר כך בחוגים ואחד אצל השני, לא מאוד ששים לפתוח את הקליקה ולקבל ילדה שלא לומדת איתם.
אנחנו עדיין בגיל גן, אולי זה עוד ישתנה.
זה בהחלט היה אחד השיקולים שגרמו להתלבטות גדולה.
בסופו של דבר פשוט לא היינו מוכנים להתפשר על החינוך, גם במחיר ה"הרחקה" מהקהילה המיידית.
מה שכן, מהניסיון שלי במסגרות האלטרנטיביות ההורים הם פחות או יותר "באותה סירה" כי הרבה מגיעים מרחוק.
אז רוב הנטל הוא על ההורים, בהסעות ותיאומים.
זה לא מאוד ספונטני אבל כשההורים האחרים מבינים מקרוב איך זה עובד ומה המגבלות, זה מאוד מקל.
ובכלל מבחינתי אחד היתרונות של השתייכות למסגרת כזו היא שיש לי יותר במשותף עם ההורים שם, כהכללה.
מי שבחר באותו סוג חינוך כמוני, סביר שתפיסת העולם שלו יותר קרובה לשלי, וזה גם מקל על ההשתייכות והקשר עם ההורים

אז זו באמת שאלה. מה יותר חשוב, חיי החברה של הילד- נער (כי זה ממשיך הלאה), או מסגרת חינוכית הולמת?
גברת פלפלת, גם אני למדתי במסגרת חינוכית איכותית אך מנותקת מהסביבה הקרובה, ובעיני אין שאלה
ברור לי שאם הייתי נשארת ללמוד באיזור שבו גרתי הייתי מפסידה כל כך הרבה
המקום בו למדתי נתן לי המון (לא משווה לחינוך ביתי כמובן, במסגרת האפשרויות הממוסדות ), ואני ממש שמחה שהורי בחרו לוותר על חיי החברה בשכונה לטובת חינוך מכבד ומעצים שמשפיע על כל האישיות והדימוי העצמי של הילד, ושל המבוגר שהוא הופך להיות.

מה יותר חשוב, חיי החברה של הילד- נער (כי זה ממשיך הלאה), או מסגרת חינוכית הולמת?
חיי חברה יש בכל מקום. ילד מסגל לעצמו חברה ויוצר קשרים- זה הטבע.
עם איזה ילדים את/ה רוצה שהוא יתחבר? או באיזה אווירה את רוצה שיבלה חצי מהיום שלו..
איזה חינוך את רוצה שהוא יקבל, מי הדמויות שיפגוש יום-יום, איזה מסרים ישמע?

לא ברור לי למה בי"ס במרחק נסיעה יוצר בידוד חברתי בישוב/שכונה, אולי פיספסתי משהו
<ובמשבצת הצהובה - החסרונות הם היתרונות>
זה לא שאני דווקא בעד אלטרנטיבי, לדעתי זה לגמרי תלוי מה חשוב להורים, ובעיקר - כמה חשוב להם

העניין הוא שבית הספר האונרופוסופי הוא בישוב במרחק 20 דקות מהבית שלנו (בדרך לעבודה שלי, בגלל זה זה אופציה) ואני לא רואה סיכוי שילדים אחרים מהישוב שלנו ילכו ללמוד שם.
אז זה די בטוח יהיה בידוד חברתי משאר ילדי הישוב.

אני מתחבטת באותו נושא, למרות שהבן שלי עוד רחוק מללכת לבית ספר. בישוב שלנו יש 5 בתי ספר, ומרחק עשרים דקות נסיעה יש בית ספר פתוח.
כילדה שלחו אותי לבית ספר פרטי שנחשב מאוד איכותי (אבל ממש לא דמוקרטי או פתוח) והיה מרחק 8 דקות נסיעה מהישוב שלי. הרגשתי קושי חברתי כי למעשה לא היו איתי בכיתה חברים מהישוב שלי. נסעתי לחברות וחברות באו אלי, אבל זה לא אותו דבר כשגרים באותו הישוב, ואפשר להתנחל אצל חברות ושחברות יתנחלו אצלי כל יום (זה מה שקרה כשעברתי לבית ספר בישוב שלי).

אז זו באמת שאלה. מה יותר חשוב, חיי החברה של הילד- נער (כי זה ממשיך הלאה), או מסגרת חינוכית הולמת?

האם כל זה מחפה על צורך בסיסי של ילד להיות כמו כל חבריו
כשהבנות שלי התחילו ללכת לבית ספר בנווה שלום, מיד כל מיני נשמות טובות מהמושב אמרו לי כמה הן יהיו מבודדות כשכל שאר ילדי המושב הולכים לבית הספר האזורי (שבמקרה שלנו לא נחשב טוב).
מה שקרה בפועל זה שלאט לאט התחילו ללכת עוד ילדים לנווה שלום.
פתאום ההורים גילו שיש אופציה לא כל כך רחוקה ושונה לחלוטין מבחינת החוויה של הילד.
כיום שני ילדים שלי הולכים לבית ספר סדבארי בירושלים. החברה של הגדולה לגמרי שם ולצעיר יותר יש גם חברים שם וגם חברים במושב.
בקיצור, אני רואה חשיבות הרבה יותר גדולה לאיפה הילד מבלה את יומו מאשר לאיום הערטילאי הזה שהוא יהיה מבודד.
גם לשני הילדים שלי שעדיין בחינוך ביתי, יש חברים במושב.

התלבטות לגבי הרשמה לבית ספר אנתרופוסופי.
הבת שלנו עולה שנה הבאה לכיתה א'.
יש לנו 2 אופציות כרגע:

1. לרשום אותה לבית הספר היסודי בישוב בו אנחנו גרים. בית ספר "רגיל" שנחשב ממש טוב.
2. לרשום אותה לבית ספר אנתרופוספי בישוב לידנו.

אם נחליט על אופציה 2, אני חוששת מהמצב בו היא תרגיש שלקחנו בשבילה החלטה שגויה, שהיא תרגיש שהיא רוצה להיות "כמו כולם" בישוב שלנו, עם כל מה שזה אומר...
ברור לי היתרונות של בית הספר האנתרופוסופי (מבחינתי לפחות): שיטות הלימוד המופלאות שלו, הגישה הנהדרת של אנשי הצוות, העובדה שהמחנך נשאר עם הילדים במשך שנים רבות, הכיתות הנעימות, הקרבה לטבע.
מה שלא הכי ברור לי זה האם כל זה מחפה על צורך בסיסי של ילד להיות כמו כל חבריו (שיהיו לה מן הסתם בישוב שבו אנחנו גרים) והאם בית ספר רגיל (שנחשב טוב) הוא באמת אופציה פחות טובה?
ברור לי שאנחנו צריכים להחליט בסופו של דבר, ואנחנו עושים כרגע הכל על מנת לקבל את כל האיפורמציה שתעזור לנו להגיע להחלטה (אנחנו קוראים חומר, נפגשים עם אנשים) ועדיין - אשמח לשמוע דעות בנושא.

האם ביה"ס הדמוקרטי בהדסים נחשב לבי"ס טוב?

יש את הפורום הזה בתפוז, אפשר לשאול גם שם או לקרוא את המידע שכבר יש שם:
http://www.tapuz.co.il/communa/userComm ... 203&smsMsg
בהצלחה!

לסאלוש לגבי בי"ס עין הים בחיפה. האם מדובר רק על כיתה א' או שיש אפשרות להירשם גם לכיתות גבוהות יותר?

החממה:

זה לא בית ספר בייתי ולא פתוח, וגם לא מין בית ספר אקסטרני.

זה דגם חדש ולכן לא מובן בהכרח, אבל אם צריך מילה או משפט – זה בית ספר שמח. מורים ולומדים שמחים. כי יש להם משמעות, זירת הצלחה, דגמים, מילה, השפעה, החלטה, בחירה.

בלהה,
זה ציטוט משם:
מתוך שותפות לחזון החינוכי של אור יהודה ומחויבות להוביל יחד שינוי הצטרפנו לקבוצה של הנהגת היישוב
דהיינו, זה באור יהודה כמדומני...

ליהיא,
אני מכירה פתרונות באזור החינוך הפתוח.
אולי פתרונות זו מילה בעייתית, כי הרבה פעמים הבעיה היחידה של ילדי קשב וריכוז היא המערכת
וכשהם משתחררים ממנה לוקח להם רגע להבין שלא חייבים לבצע את כל המשימות הלא מובנות האלה,
שיש דברים חשובים לא פחות שבהם הם טובים (בדרך כלל יותר מחבריהם) ושאפשר לנוח ולשמוח וללמוד ולחיות.
האופן שבו המערכת רומסת לילדים האלה את הבטחון העצמי, לא מוצדק משום בחינה.
הפטנט הוא להבין שמידת ההסתדרות שלך עם המערכת היא לא אינדיקציה לשום דבר (פרט למידת ההסתדרות שלך עם מערכות).

הייתי ממליצה בתור התחלה על סיבוב ב"מיתר".
זה בבית-אורן ובטח מסובך להפקה, אבל כדאי לעבור שם כדי לראות ילדים מאושרים באמת ולהכיר את הקצה הנעים של החינוך האחר.
(גם אם הם יתמקמו בסוף איפשהו באמצע הדרך).
בהצלחה

אני כותבת בשביל אמא שלי.
הבן שלה בכיתה ד'. אובחן עם בעיות קשב וריכוז. כרגע על רטלין. הוא לא מסתדר במערכת החינוך הרגילה. חינוך בייתי לא בא בחשבון.
הצעתי לה לחפש מערכת שתתאים לו. להוריד לחצים. אולי כיתות יותר קטנות. אני בטוחה שיש כמה אופציות יותר טובות עבורו.
הוא ילד חכם מאוד ובוגר. כישרוני מאוד בדרמה ומוסיקה. חסר ביטחון לחלוטין ובעייתי מבחינה חברתית.
פתוחה לחלוטין להצעות מכל סוג. גרים באזור המרכז אבל לעבור דירה אם צריך זו גם אופציה.

לאנונימית, כן, כך הבנתי מהם, אם כי בית הספר ככלל עובר תהליך גם כן. (הדמוקרטי בירושלים)
יש כאן מייל שלהם אני פניתי וקיבלתי תשובות.

האם בית הספר הוא רגיל ורק כיתה ז' דמוקרטית נפתחת?

בעקבות שאלתי רציתי לעדכן,

ביקרתי בבי"ס וזה נראה יפה. המרחב מרווח מאוד יחסית לבתי"ס שאני מכירה. המנהל והמורות שפגשתי היו נראים מקסימים, אנטלגנטיים, סבלניים. יש להם חדר שהוא פינת חי עם כלובים שבהם מכרסמים. יש שם כיתות של ילדי PDD שמשולבים חלקית. הכל מאוד שקט (ביום לימודים רגיל) ורגוע. דיברנו עם מורה של חינוך מיוחד, ופתאום הגיעה ילדה, היא חיבקה אותה ואמרה לה לחזור לכיתה, בצורה יפה. המנהל חיבק אשת נקיון ערביה, מבוגרת, שבאה לשאול אותו משהו.

התרשמנו לטובה ואנחנו שוקלים בחיוב.

שלום לכם,

האם מישהו מכיר את בית הספר עין הים בחיפה?
קיבלתי מהם פרוספקט מעניין שמתאר את שיטת הלימוד, שהם לומדים במרחב משחקי, עורכים הרבה שיעורים בחוץ, נראה טוב...

מישהו יודע משהו עליהם?

תודה רבה (-:

תודה למשיבים
האתר הזה הוא מקום פלאי בעיניי
אני בעיצומו של מסע חיי
מחפשת לי את הדרך
וכאן מוצאת הכוונות ותשובות
תודה
תודה

_באזור ירושלים יש גם בית ספר דמוקרטי שהוא מאוד קטן ונחשב לקיצוני מבית הדמוקרטים (אני לא יודעת עליו כלום) .
ואת בית ספר קס"ם, סביבתי במעלה החמישה שלו נדמה לי יש אתר ._
ראי גם את הדף בית-ספר-דמוקרטי-ממלכתי-בירושלים בית ספר גבעת גונן בקטמונים שהופך כנראה השנה לדמוקרטי.

לא יודעת להגיד "מה האג'נדה" שם. יודעת לומר שזהו בית ספר רגיל בהרבה מובנים, (וגם במובן שהוא בית הספר הממלכתי של מרכז העיר) , שיש בו כיתות ומחנכות לכיתות ולומדים בו את תוכנית הלימודים הרגילה. הוא לא פתוח ולא דמוקרטי אבל מצד שני יש בו דגש על הילד כשלם, אין בו מירוץ ציונים, אין בו ציונים מבחנים וכו' (יש דרכי הערכה אלרטנטיביות )... והוא פועל כבר הרבה שנים כך שיש שם איזה שהוא מודל שעובד על ביטול נושא התחרות הלימודית בין התלמידים. חוץ מזה, הם בוחרים את מוריהם היטב, שיהיו אנשים בעלי יוזמה וראייה חינוכית קצת אחרת... ולכן גם קורים שם דברים שלא היית מוצא בבתי ספר רגילים. יש שעות בחירה במערכת של כל ילד ויש שעות שהן רב גילאיות. יש יותר ראייה בעיני של הילד כיחיד עם צרכים ייחודיים לו מאשר בתי ספר רגילים שאני מכירה.
על רגל אחת, ומדובר בבית הספר היסודי בלבד... את התיכון אני לא מכירה.

באזור ירושלים יש גם בית ספר דמוקרטי שהוא מאוד קטן ונחשב לקיצוני מבית הדמוקרטים (אני לא יודעת עליו כלום)
ואת בית ספר קס"ם, סביבתי במעלה החמישה שלו נדמה לי יש אתר .
בהצלחה!

האם מישהו מכיר בכל זאת את בית הספר הניסויי בירושלים?
מהי האג'נדה שם?
אנו שוקלים מעבר לירושלים
ורוצים לבדוק את כל האפשרויות
לא מצאתי שום חומר באינטרנט
תודה

אני נמצאת כרגע בחולון, לא לטווח הרחוק. אחד הנושאים שמפריעים לנו לבחור איפה לגור הוא נושא החינוך העתידי, ולכן אנחנו בברירת מחדל עד אז.
אולי עוד 4 שנים כבר יהיו יותר אפשרויות באיזור.

_אז צריך פשוט להירשם בזמן?
גם נשמע לי בעייתי._ זה בעייתי רק אם יש ביקוש גדול לבית הספר ויש הגרלה על מקומות פנויים.. במקומות שיש מקום, אפשר להירשם גם באמצע השנה. מכירה לפחות מקום אחד כזה.
מאיזה איזור את, שירי?

למיטב ידיעתי, כל מי שנרשם ועומד בקריטריונים (נניח קריטריון של מגורים בעיר הרלוונטית, קריטריונים של ציונים מסוימים אם מדובר בבי"ס תיכון וכו'), משתתף בהגרלה על המקומות הפנויים. לפחות בבתיה"ס הדמוקרטיים.

אז צריך פשוט להירשם בזמן?
גם נשמע לי בעייתי.
אני מדמיינת לי משהו בסגנון הקניות לחג המולד בארה"ב - ההמונים צובאים על הדלתות הנעולות, עובד מסכן בולע גוש בגרון כשהוא פותח ביד רועדת את הדלת - ואז יש הסתערות, כל החוטף זוכה... ותוך 30 שניות בערך רק תלתלי אבק נשארים על המדפים הריקים. אוף.

קודם כל, די ברור שאלו בתי ספר פרטיים (למרות שלפי החוק אין דבר כזה). אם כך, איך הם בדיוק "מסננים" מועמדים?
מהבדיקה שעשיתי בזמנו לכמה בתי ספר אלטרנטיביים: יש הגבלת מקום, וזה הסינון העיקרי.... אין מבחנים.
לפעמים צריך להיות תושב המקום כדי להירשם לבית הספר (למשל, כדי להירשם לבית הספר .הפתוח ברחובות צריך להיות תושב רחובות, לפחות בתעודת הזהות...)

אולי זה מתאים יותר לדף אחר, כי זה לא דף דיון, אבל יש לי כמה הירהורים בנוגע לבתי הספר האלטרנטיביים -
קודם כל, די ברור שאלו בתי ספר פרטיים (למרות שלפי החוק אין דבר כזה). אם כך, איך הם בדיוק "מסננים" מועמדים? האם צריך כמו בארה"ב להירשם שנים מראש?
אני זוכרת שהוריי ניסו לרשום אותי לבי"ס טבע בתל אביב, בית ספר נחשב מאוד, והייתי צריכה לעבור בחינות שונות - ושנים אח"כ אמא שלי סיפרה לי שגם תיחקרו אותם באופן לא נעים על פרטים רבים באורח החיים שלנו. בסוף לא התקבלתי כי "לא היה מקום".
אנחנו עוד לא בטוים בנוגע לעתיד החינוכי של ילדינו (חינוך ביתי כנראה לא יהיה אופציה משיקולים טכניים), ואני מאוד חוששת מחוויה דומה לי ולילדים שלי.

אם תוכלו לשתף בחוויות או הירהורים דומים, אשמח @}

אנחנו שולחים את שלו לגן אנתרופוסופי (שנה שלישית) כי אנחנו אוהבים את:

• השקט והשלווה בניגוד להמולה הרגילה בגנים.
• התזונה הבריאה
• ההתיחסות המעמיקה לכל ילד, והכרות אמיתית עם הקשיים, הצרכים והתהליכים ההתפתחותיים
• עידוד החשיבה היצירתית
• חיבור לטבע
• אני מתחברת לשאר ההורים
• גננות מופלאות
• הרגשת קהילה

אלו הדברים העקריים שעולים לי בשלוף.

הורים מגיעים עם ילדים, ונשארים שם למשך היום, או שעות מסוימות?
רק רציתי לחדד: הורים הם רצויים בניגונים! אם זה בליווי לא מוגבל בזמן של הילד בתחילת שנה, אם זה בלבוא עם האח הקטן שעוד בבית, אם זה רק לשבת לשתות קפה כשאתה מביא את הילד ואם זה כמובן בלתרום מכישוריך, רעיונותיך וזמנך...
הרעיון הוא, כפי שכתבתי, ליצור קהילה של ילדים, צוות והורים שפועלים ביחד ושותפים ליצירת המקום הזה...

אפשר לקרוא עוד בדף מה זה ניגונים אם אף אחד עוד לא ערך אותו באיזשהי דרך...
ואפשר כמובן, לבוא ולראות! ראי טלפונים למעלה.

תודה

שלום נועה. גם אני אמא בניגונים כך שיכולה לענות לך על קצת שאלות -

כל אנשי הצוות הם 'אנשי חינוך' ממדרשו של דני לסרי ? דווקא לא... שתים מנשות הצוות עבדו בעבר במקום שנקרא ילדי אדמה, בית ספר שהוקם על ידי הורים העמק חפר, התקיים 4 שנים ונסגם לפני שלוש, והיה ברוחו דומה למיתר. השתיים האחרות באות מרקע שונה. הצוות נפגש ועם דני אחת לשבוע ומקבל ממנו יעוץ תמיכה הדרכה והשראה.

האם התשלום של ההורים הוא לפי משפחה?
התשלום הוא לפי ילד, לילד שני יש הנחה של 20%.

הורים מגיעים עם ילדים, ונשארים שם למשך היום, או שעות מסוימות?
יש הורים שנשארים, יש כאלה שבכלל לא. יש ימי טיולים שפתאום מצטרפים עשרה הורים לכל היום (שמש, ירוק, טיול בטבע, מי רוצה לחזור לשיגרת המטלות?), ויש כאלה נשארים שעה שעתיים מדי פעם. הורים מוזמנים להיות (למרות שיש ילדים שלא רוצים שהוריהם ישארו, או שזה מקשה עליהם) כמה שמתאים להם.

את מוזמנת לשאול עוד.

הי מור,
אני אשמח אם תוכלי לפרט קצת יותר. כל אנשי הצוות הם 'אנשי חינוך' ממדרשו של דני לסרי ? האם התשלום של ההורים הוא לפי משפחה? הורים מגיעים עם ילדים, ונשארים שם למשך היום, או שעות מסוימות? (בלי קשר להורים שמעבירים סדנאות)
תודה @}

שלום אביבית, אני יכולה לספר על "ניגונים" ואפילו ממקור ראשון- 2 ילדיי הגדולים שם לאחר 8 שנים בבית...
זהו בית חינוך דיאלוגי לפי הדגם של מיתר, בליוויו של דני לסרי שגם נמצא שם בעצמו יום בשבוע. זאת השנה הראשונה שהמקום פועל ויש בו כרגע 32 ילדים בגילאי 4-8 ו 4 נשות צוות קבועות שאליהן מצטרפים הורים שמעבירים סדנאות בנושאים שונים: מגלי עולם, מיתולוגיה יוונית, מחנה...עכשיו התחילו בנושא של קריאה כתיבה, יש חוג תנועה, מרכז אומנות קבוע וכו'...
ניגונים נמצא בבית גדול ברח' הראשונים בפרדס חנה, על שטח של כ 4 דונם וכל ההגדרה והמהות של המקום היא של בית: בית בו חיים, עובדים ויוצרים, ולומדים מתוך החיים וההתנסויות שמביא איתו כל יום ויום... הרעיון הרחב יותר הוא ליצור קהילה של ילדים, צוות והורים שכל החלקים בה שותפים לעשיה, לבניה, ליצירה ולניהול של המקום.
בנימה אישית: הילדים שלי לא מוכנים לפספס אפילו יום אחד בניגונים, הם מאושרים שם...

זה על קצה המזלג, אנחנו רוצים להעלות לאתר הסבר נרחב יותר על ניגונים. זה יקרה בימים הקרובים...

אולי יש במערכת מורה או שתיים שיש להן חזון ובמאמצים גדולים גם מצליחות ליישם אותו חרף המערכת בה הן נמצאות, אז באמת מזל גדול למי ש"נפל" על מורה כזאת, אבל בסה"כ אין שום דבר דומה בין החזון הדמוקרטי/אלטרנטיבי לבין מערכת החינוך הקיימת

אמנם באיחור , אבל אני מגיבה. לא תמיד הורים שולחים לבי"ס דמוקרטי או אלטרנטיבי רק מתוך תפיסת עולם. אני מכירה מישהי שהיתה מאד מעורבת, למעשה הובילה, הליך של הקמת בי"ס דמוקרטי. אני יכולה לספר מתוך הכרות אישית באותה תקופה שכל המהלך נבע מכך שלבתה לא היה טוב בבית הספר, פשוט ככה. אחרת, עם כל הדעות שלה על דמוקרטיה, היא לא היתה עושה את המהלך. לא מדובר באיזור שלי. לעומת זה, כפי שאמרתי, באיזור שלי אני שומעת הרבה על ילדים מרוצים והורים מרוצים במערכת ה"רגילה". זה לא אומר שהבת שלי (והילדים הבאים שיהיו לי) תלך למערכת הזו כי לי יש עקרונות שונים ואמונות שונות, אבל באופן כללי זה המצב, קורה.

מה זה ברמה כזו או אחרת? או שאת בהיריון או שאת קצת בהיריון?
חגית, אפילו בין בתי הספר הדמוקרטיים בהגדרה פורמלית - ביפו, בחדרה, בכפר-סבא ורעננה וכדומה - יש הבדלים ברמת ה"דמוקרטיה". למשל, יש שמקיימים לימודי יסוד שהם חובה, ויש שבהם אין אף שיעור חובה. יש שבהם מפגשי בוקר הם חובה ויש שלא. יש שבהם הילד בוחר שיעור אחת לסמסטר ומחויב אליו, ויש שבהם הילד לא מחויב לכלום.
אני משערת שרמות הגיוון ברמת ה"דמוקרטיה" בבתי ספר רגילים הן במקומות אחרים לגמרי, אבל סביר שגם שם יש הבדלים.

אני מסכימה שלא כל בי"ס שמתהדר בשם אלטרנטיבי נושא עימו חזון, אבל זה לא כמו מלפפונים אורגניים בסופר.
אולי יש במערכת מורה או שתיים שיש להן חזון ובמאמצים גדולים גם מצליחות ליישם אותו חרף המערכת בה הן נמצאות, אז באמת מזל גדול למי ש"נפל" על מורה כזאת, אבל בסה"כ אין שום דבר דומה בין החזון הדמוקרטי/אלטרנטיבי לבין מערכת החינוך הקיימת. מה זה ברמה כזו או אחרת? או שאת בהיריון או שאת קצת בהיריון?

אני אחדד ואוסיף שלא חייבים לקרוא לבית ספר דמוקרטי בשביל שהוא יהיה כזה ברמה כזו או אחרת ולעומת זה יצא לי בימי חיי לראות בתי ספר שנחשבו ל"ניסויים" וזה התבטא בצורה עלובה מאד ככל שיכולתי לראות.

זה כמעט כמו להגיד שאצלינו אין חנות למלפפונים אורגניים כי יש מלפפונים בסופר.
לא, זה כמו להגיד שאין חנות למלפפונים אורגניים כי יש מלפפונים אורגניים בסופר. בגדול, מה שניסיתי להגיד הוא שאנשים כאן באיזור מרוצים מהחינוך, כולל אנשים שחושבים אלטרנטיבית. אני מדברת בתור אחת שהלכה כאן לתיכון בסביבה. אמנם לפני המון שנים, אבל כבר אז היה המון חופש בחירה אצלנו בבית ספר והמון דברים שלא רואים בבתי ספר אחרים (והביוגרפיה שלי מאפשרת לי להשוות עם מקומות אחרים).

או כמו להגיד שאצלנו אין רפואה אלטרנטיבית באיזור כי יש קופת חולים טובה.

עבור מי שהחינוך הקונבנציונאלי הוא לא אופציה (מטעמי תפיסת עולם חינוכית), ה - "חינוך הטוב" באזורכם הוא חסר משמעות.

מה שייך בתי ספר דמוקרטיים לעובדה שיש 'חינוך טוב'?
זה כמעט כמו להגיד שאצלינו אין חנות למלפפונים אורגניים כי יש מלפפונים בסופר.

בקשר לביה"ס בגעש - זהו בי"ס ממלכתי, חצי פתוח, מאוד מרשים. כתות א-ב'- בשיטת מונטסורי. הלימודים בשתי כתות, משולב דו-גילאי כמעט לאורך כל הלימודים. סה"כ לימודים עד כתה ו' (כולל). בכל הכיתות - עד 25 ילדים בכתה. מאוד מרווח, הרבה ציוד, מגוון עצום של שיעורים וחוגים. מאוד מאתגר, צוות מורים ומנהל מרשימים מאוד. הלימודים עד: 16:00 . שכ"ל בערך 10,000 ש"ח לשנה. אין הרבה מקום. עדיפות לקבלה - קודם כל ילדים מאזור הרישום, אח"כ ילדים מגני הילדים של געש ויקום ואחים של ילדים שלומדים כבר בביה"ס, ואם יש עוד מקום (בספק) אז ממקומות אחרים. הם שוקלים לפתוח בי"ס נוסף באזור נתניה, שיהיה גם תיכון.

מה שנועה בקרת אמרה נכון מאד, ולכן מטריד אותי, כי ברור לי שבתי הספר הרגילים מפספסים משהוא, אבל לא ממש ברור לי מה.
הילדים חיים במסגרת, לא באנרכיה. צריך לאפשר להם בחירה בקשר להעדפותיהם, אבל בתוך גבולות ברורים שמוצבים על ידי החברה. לי ברור שהחברה המערבית מצפה מחבר בה שידע לקרא ולכתוב, ומי שבוחר לא ללמוד לקרא ולכתוב יצא בפירוש ניפסד, מה גם שהמניעים לבחירה לא ללמוד לכתוב מצביעים מן הסתם על קושי שצריך לאתר ולהתמודד איתו, לא להימנע ממנו.
משהו יודע משהו על בית הספר הפתוח בחיפה?

סליחה אם אני פוגעת במישהו.
אבל מעיון בדף עולה לי אסוציאציה של בתי החולים.
מדובר על ילדים באופן כללי ועל שיטות לימוד או התנהגות כלפיהם שאמורות להתאים לכולם.
זה לא מזכיר לכם את נהלי בתי החולים שגם שם טובת החולה היא לנגד עיני הרופאים אולם לא בהכרח טובת הפרט?
אם שנמצאת עם ילדיה יודעת בדיוק את אהבותיהם, שנאותיהם, מגבלותיהם, רצונותיהם וכו' וכו'
האם יש מישהו שרגיש לילדים עד כדי כך בבית הספר הדמוקרטי?
התחושה שלי היא שמאחר והמקום צריך להתאים להרבה פרטים הלכו על "נוהלים ממוצעים" שלא בהכרח יתאימו לכולם.
סתם הרהור...אולי טעיתי?

בשונה לחינוך וולדורף, לבתי-ספר דמוקרטיים אין תכנית לימודים קבועה מראש.
אבל יש מורים ושיעורים מסוימים שאליהם הילדים יכולים לא להכנס, ושיעורים אחרים שבית הספר אינו מספק - האם התלמידים יכולים לקבוע אם יהיו מורים למקצועות מסוימים או לא?

כמו בבתי-ספר וולדורף, כך בבתי-ספר דמוקרטיים תשומת הלב מופנית אל הילד השלם. בתי-ספר דמוקרטיים מעוניינים לא רק בהצלחה אקדמית, אלא באושר ובפוטנציאל אנושי מלא של כל יחיד. כמו בתי-ספר וולדורף, גם בתי-ספר דמוקרטיים אינם דוחפים את הילדים לקרוא מוקדם, כפי שבתי-הספר המסורתיים עושים זאת. גם בתי-ספר דמוקרטיים וגם בתי-ספר וולדורף מעריכים את המשחק, משחק "לעומק" (מעורבות נלהטת ונמרצת), במיוחד, כמכריע להתפתחותו השכלית, גופנית, ונפשית של האני של הילד, למעשה כ"עבודתם" הבסיסית של ילדים. גם בתי-ספר וולדורף וגם בתי-ספר דמוקרטיים מכבדים את התבונה האינטואיטיבית של הילדים, ומתיחסים די ברצינות להשקפות עולמם ולתחומי התעניינותם. אולם המודל של בית-ספר דמוקרטי איננו תומך בנתיב של צמיחה רוחנית או ריגשית מסויים כלשהו. במקום להקשיב לילדים על מנת להדריך אותם טוב יותר, בתי-ספר דמוקרטיים מקשיבים להם כדי לתת תשובה לצרכים אשר הם קבעו לעצמם. בשונה לחינוך וולדורף, לבתי-ספר דמוקרטיים אין תכנית לימודים קבועה מראש. בתי-ספר דמוקרטיים סומכים על הילדים שיעשו את טעויותיהם, יפתרו את בעיותיהם, ויגיעו לפתרונות שלהם עצמם, עם הסיוע, כאשר נחוצה, אולם בלי ההנחה שבתי-ספר דמוקרטיים יודעים מה תהיה התוצאה הטובה ביותר. מחנכי וולדורף משתדלים ומתאמצים להצעיד את הילדים, והחברה בכלל, בכיוון מסויים, ומבקשים לכונן סביבה אשר מצמיחה שינוי חברתי כגון זה. בניגוד לזה, בתי-ספר דמוקרטיים משתדלים ומתאמצים ליצור סביבה בה ילדים יכולים לזהות ולעבוד על סדר היום שלהם עצמם. ילדים ומבוגרים ביחד מעריכים ומשנים את תרבות בית-הספר באמצעות אסיפת בית-הספר (פרלמנט). התהליך הדמוקרטי בבית-ספר דמוקרטי יכול להיות קולני ופולמוסי, הוא מערב קבוצות בעלי אינטרסים מיוחדים העוסקות בפוליטיקה, מצביעים המפעילים שיפוט, נאשמים אשר מורשעים. הוא "מציאותי" ולא בהכרח נאור (אמנם תמיד רוחש כבוד). בית-ספר דמוקרטי פשוט מכוון ושואף לתת לילדים גישה למורכבותם המלאים של החיים, והסקרנות, ביטחון, ויכולת להשתתף בחברה בהתאם לאינטרסים, ניסיון, ידע, ומטרותיהם שלהם עצמם -- ואולי לשנותה.

הצלחתם שלם בתי הספר הדמוקרטיים או אי-הצלחתם אינה נמדדת עם הכלים המסורתיים של משרד החינוך -- תוצאות בחינות הבגרות בעיקר. הדגש בהם אינו רק דווקא להישגיות ומצויינות אלא חינוך לכבוד ולאהבת אדם, סובלנות לחלש ולחריג, מערכת חברתית רב-גילאית שלעיתים מצליחה לרגש וסביבה תומכת ליצירה ולמחשבה מקורית, להיות בני-אדם חושבים וביקורתיים, ליכולת לראות את האחר, לשיוויון הזדמנויות ולדמוקרטיה.

האם זה מקרי שהילדים שגדלו בעשרים-שלושים השנה האחרונות באופן יותר פתוח וללא הצבת גבולות, מתקשים מאד "למצוא" את עצמם ולבחור בחירה אינדיבדואלית באמת בגיל מאוחר יותר?
ואולי זה דווקא בגלל שהם אף פעם לא התאמנו בלבחור. בגלל שבמשך 21 שנים כל הזמן החליטו בשבילם מה לעשות (גן, בית ספר, צבא), ואז הם פתאום צריכים להחליט לבד ויש שבר נורא, כי הם בכלל לא מכירים את עצמם ולא יודעים מה הם רוצים ומה הם אוהבים.

מסכימה שזה מחזק את האני שלו ואני רואה בזה רק דברים טובים.
על עניין הגבולות אני חושבת שיש אתר שדן בזה. מסכימה שילדים בודקים גבולות. מהי חובת ההורים? לדעתי, להיות רגישים, להקשיב, לנסות להבין ולתת הרבה אהבה וחיזוקים. לא להצר צעדים, לא להכחיש רגשות ולא לדעת יותר טוב מהם מה טוב בשבילם - אפילו אם זה כך. מותר להם לעשות את הטעויות שלהם ולנו מותר לכוון אותם, לייעץ להם, להמליץ להם - לא למנוע, להפחיד, להעניש.
לתת להם כבוד כבני אדם - כי הם כבר כאלה.

אני יודעת שזה נשמע ככה אקסיומטי. זה המצב גם לגבי תומכות הנקה, לידה טבעית וכו. כשאתה מאמין במשהו, זה המצב. ואני רק הנחתי הנחה ושאלתי שאלה לגבי צעירים, בוודאי ישנן עוד הרבה סיבות וזה גם אינדיבידואלי.
האם תסכימי איתי שעידוד ילד לבחור מיום לידתו - מחזק מאד את ה"אני" שלו. הבחירה שמה דגש על מה מתאים לי , מה אני רוצה, מה אני מרגיש וכו' וכו'...
אני דווקא שמתי לב, מניסיוני הקטן והלא מייצג כאם, שבכל פעם ששמתי גבולות זה היה לא כי נמאס לי ולא יכולתי להתמודד (כשזה קורה אני בדרך כלל עושה מה שהם רוצים) אלא מתוך יכולת שלי להתמודד עם הרגשות שלהם ולהכילם (לדוגמא, אמא אני רוצה עוד שוקולד... אנחנו אוכלים רק 3 קוביות ורק אחרי האוכל..... אבל אני רוצההההה.... לוקחת אותה בידיים ומחבקת אותה חזק.)
כשאני רוצה לנוח, שירדו ממני, אין לי זמן, כוח וחשק (וזה קורה, אני לא כזו אמא לדוגמא) אני מוותרת הרבה יותר בקלות (טוב, תראי היום סרט בוידאו, אבל רק היום...) מושג שקט תעשייתי, אבל לא מילאתי את חובתי ההורית.
> נועה טוענת בעצם שילדים רוצים שההורים שלהם יבחרו עבורם <

נועה, סליחה, את מביאה דברים כאקסיומה, כמשהו שמישהו בדק ואישר 'האם זה מקרי....' - יש לך הוכחות? מי אמר לך שאלו הילדים שגדלו באופן פתוח וכו'?
נשמע דווקא שילדים אלו גדלו בצורה מאוד מבלבלת ומכחישת רגשותיהם והם מבולבלים מאוד ומשום כך אינם יכולים להגיע לבחירה אישית.
הבת שלנו מתרגלת מיום לידתה את עניין הבחירה - שבשלבים הראשונים נעשית לא לפי השכל אבל לפי הצורך והרגש שלה - וככל שהיא מחכימה היא גם מוצאת את הדרך לשלב בבחירותיה את החשיבה המתפתחת.
עניין הצבת הגבולות והמשמעת בא להשקיט את מצפון ההורים שלא מוצאים זמן/יכולת להתמודדות עם רגשות הילד.

יונת, אהבתי את הדוגמא.
פלוני אלמונית - אני לא יודעת באיזה ביה"ס דמוקרטי מדובר אבל מה שאת/ה מציין/נת מ ז ע ז ע. הדבר מצביע על מחדל חמור והזנחה גדולה בנושא האלימות בביה"ס. מחובתך להעלות את העניין לדיון בפני קהילת ביה"ס - הורים ומורים ולמצוא כללים ברורים לטיפול במצב. אני ממליצה על הספר 'כיצד לעזור לילדים להתמודד עם בריונות' מאת שרה לאוסון שעוסק באלימות בבתי-הספר ומקדיש פרק למה ההורים אמורים לדרוש מביה"ס על מנת שהעניינים יטופלו כמו שצריך.
עניין החונך המתנפל - פספוס נוראי וחוסר כבוד לילדים ולרצונותיהם.
המצב המתואר מראה על חוסר הבנה/חזון/יישום של חזון חינוכי ומצביע על כישלון של הצוות החינוכי וההנהלה ליצור מקום עם הרגשת ביטחון לילדים. ללא הרגשת ביטחון הילדים לא יוכלו למצות את עצמם. בי"ס דמוקרטי אמור להיות בטוח כמו המשך של הבית ואם זה לא כך - זה ממש אסון לילדים.
הקביעה שלך 'זה לא נכון' - היא נכונה במקרה שלך, אבל לא לגבי כל ביה"ס הדמוקרטיים. עליכם לעשות בדק בית מהיר לשיפור המצב. זה בנפשות ילדכם.

העניין של הדמוקרטי זה בדיוק לא לדחוף לילד דברים שהוא לא מוכן להם עדיין. הבחירה היא שלו בהתאם למה שהוא כבר בשל אליו ומעניין אותו והוא רוצה ואם הוא לא בשל בתחום מסויים אף אחד לא מכריח אותו לבחור בו עד שהוא עצמו יגלה עניין ויביע רצון.

ילד יכול לבחור לטייל בחצר ולשחק כדורגל וכל דבר אחר שמעניין אותו ושנראה כאילו הוא עושה כלום
פשוט לא נכון
ילד שיש לו שקט פנימי ושמשוטט לבד בביה"ס הדמוקרטי ישר ישנו חונך אשר "מכוון" אותו או שילדים אחרים מטרידים אותו
במקרה שילדים מטרידים אותו אז יש לצוות המחנך כמה פתרונות, 1. וועדת משמעת - גוף חסר משמעות לילד מתחת לגיל 8, 2. הילד אשם - הוא מחפש צרות, 3. גישור - ע"ע וועדת משמעת,
הן וועדת משמעת והן גישור פונים בעיקר לבעלי יכולת וורבלית, שניהם מגיעים לאחר שנעשה הנזק והם אף מחמירים אותו,
אם בטעות הילד אשר הציקו לו העז להתגונן או להחזיר - הרי שהעונש הוא משותף
כלומר לא רק שהציקו לילד הרי שבנוסף לכך הוא גם מקבל עונש
אתן דוגמא אמיתית
ילדה שיחקה בנדנדה והתבוננה בעננים החולפים
באו שלשה ילדים גדולים ממנה והציקו לה
קראו לה בשמות
העיפו אותה מהנדנדה
ובעטו בה חזק מאד באברי גוף שונים ובבטן, לא בתור ילדים משחקים אלא בכוונה לגרום לנזק

תגובת חונכי ביה"ס:
בהחלט לא בסדר
הילדה יכולה להעלות את הילדים וועדת משמעת
אולם
היא צריכה לדעת שגם היא תקבל עונש
מדוע?
משום שבשלב כל שהוא הילדה בחוסר תבונה מדהים העזה להחזיר לאחד הילדים
ומשפט המחץ - גם הילדה אשמה, היא מחפשת צרות, משעמם לה אז היא כל הזמן במישחקים
כן העלתה לוועדת משמעת או לא העלתה וועדת משמעת זה ממש לא משנה

ילד בביה"ס הדמוקרטי איננו יכול להסתובב בשקט, ישנו לחץ גדול מאד להיות כל הזמן בחברה, ילד המסתובב ללא חברה "מזמין" צרות, ישנה מראית עין של שלווה אולם אם תגרד קצת את פני השטח תראה לחץ גדול מאד של ועל ילדים להיות עם מישהוא, לא להיות לבד, לעשות מה שהוא.

בעניין הבחירה, אני אוהבת מקרה שמתואר בעקרון הרצף:
ילד בן 8 מצטרף לגברים מהכפר האינדיאני שמלווים את לידלוף וחבריה הלבנים במסעם. בשלב מסויים הגברים מחליטים לעזוב את הלבנים ומתחילים ללכת חזרה. הם מצפים שהילד יבוא איתם, ובכלל לא נכנסים לדיון בעניין. הילד לא בא איתם, אלא נשאר. הגברים מסתובבים ואומרים לו "בוא". שוב, בלי דיון או ויכוחים. כשהילד אומר לא (או סתם לא בא -- אני לא זוכרת כבר) הם מכבדים את החלטתו ומשאירים אותו שם.

זו הדוגמא שעומדת מול עיני בענייני בחירה:
קודם כל לעשות מה שצריך ולהניח לילדים להצטרף אלי;
אם צריך, להנחות אותם מה לעשות;
אם הם בוחרים אחרת ממה שאמרתי, לכבד את בחירתם.

זהו שעניין ה"בחירה" הוא כבר בעייתי. כשמבקשים מילד לבחור מניחים כמובן שיש לו את הכישורים הדרושים לכך ושאם רק יתנו לו הוא יבחר את הדבר המתאים לו. אני חולקת על ההנחה הזו (וכמוני כנראה גם שטיינר). בשביל לבחור אתה צריך במובן מסוים ל"התעורר" ולדעת שיש לך אפשרות בחירה ואתה נפרד מהדברים. זה מאד מחזק את תודעת האני הנפרדת והאנדיבדואלית שממילא "מחוזקת" בחברתנו המערבית. זה מאד דומה למטרנה - מביא לילד חומרים שעדיין הוא אינו בשל אליהם. לילד רעב אין יכולת בחירה הוא ייקח את מה שיציעו לו לאכול. גם במובן הלא פיזי - הוא יסתער על היכולת לבחור, מכיוון שהוא זקוק ל"אכול" את מה שאנחנו המבגרים מציעים לו. האם זהו ה"אוכל" המתאים? לדעתי לא ולא. זכות הבחירה כשהיא ניתנת מוקדם מידי גורמת לכך שכשאנו זקוקים לה בגיל מאוחר יותר היא כבר שחוקה. האם זה מקרי שהילדים שגדלו בעשרים-שלושים השנה האחרונות באופן יותר פתוח וללא הצבת גבולות, מתקשים מאד "למצוא" את עצמם ולבחור בחירה אינדיבדואלית באמת בגיל מאוחר יותר? לכרואה היה צריך להיות מצב הפוך - שילד שנותנים לו לבחור בעצמו ולהתפתח לפי טבעו יגדל להיות מבוגר שמממש את עצמו. כל מי שמתבונן היטב ומכיר צעירים יודע שזה בכלל לא המצב.

העניין של הדמוקרטי זה בדיוק לא לדחוף לילד דברים שהוא לא מוכן להם עדיין. הבחירה היא שלו בהתאם למה שהוא כבר בשל אליו ומעניין אותו והוא רוצה ואם הוא לא בשל בתחום מסויים אף אחד לא מכריח אותו לבחור בו עד שהוא עצמו יגלה עניין ויביע רצון.
זה לא שמכריחים את הילדים לבחור איזה נושא ללמוד, להיפך, ילד יכול לבחור לטייל בחצר ולשחק כדורגל וכל דבר אחר שמעניין אותו ושנראה כאילו הוא עושה כלום - מתוך הנחה שהכלום הזה הוא מאוד משמעותי וחשוב להתפתחותו.
הבחירה היא לא מה ללמוד אלא מה לעשות בזמן שלו, שזה יכול להיות משחק, שיחה, שהיה במועדון, לימודים או בהייה באוויר.

בפועל אני רואה אצל בתי שילוב של התפתחות כל הכישורים כל הזמן (הפיזיים, האמנותיים, החווייתיים-רוחניים, השכליים), ולא חלוקה כל כך ברורה כמו זו שהוא מציע.
אני חושבת שמעולם לא היתה כוונה לומר שבשלב שהילד מפתח את גופו הפיזי הוא לא מרגיש שום דבר, או לא חושב. כל אחד שמסתכל בילדים ובבני אדם רואה שזה לא נכון. יחד עם זאת, הניסיון הוא לשים את האצבע על הדבר החשוב והעקרוני שנחוץ לילד בשלבים השונים ולספק לו את זה, מתוך מחשבה שזה תומך בתהליך שלו. למשל, כל עניין נשיאת התינוק על הידיים זמן רב וכן ההנקה הם עניינים שחשוב לספק אותם בשלב הינקות. תהליכים שמאיצים את ההתפתחות של התינוק (לתת לו אוכל מוצק בשלב מוקדם, לדוגמא, או ללמד אותו ללכת לפני שהוא מוכן) גורמים לו נזק לטווח ארוך. זה דומה לגבי לימודים. אחת הטענות המרכזיות היא שחשיבה הגיונית ולימודים הפונים אל האינטלקט בגיל צעיר מדי הם מזיקים. מטרנה למוח....

מסכימה עם לילה טוב ועם יונת. את ההכשרה בתנו מקבלת מהיום שהיא נולדה ומהבית. נכון שלא צריך להעמיס בגיל קטן בחירות מסובכות אבל דמוקרטי פירושו לא רק לעשות בחירות כל הזמן, מדובר בגישה מסויימת אל הילד, גישה של כבוד לרצונו ולזמנו ולא לכפות עליו מה שלא מתאים לו - וזה הרבה יותר מהותי מהעניין של הבחירה.

דני לסרי אמר שהשיטה הדמוקרטית לא מתאימה לילדים צעירים.
נדמה לי שזו אחת הסיבות שהוא עזב את הדמוקרטי בחדרה בו היה מורה והקים את מיתר.

והבחירה נעשית כחלק מהחיים, וכל פעם גדלה עוד קצת. ואם היא גדולה מדי, חוזרים אחורה, ואם קטנה, מתקדמים. היא יודעת להבהיר את זה.
בדיוק.

לראשונה בסוף השבוע הזה שמעתי (ואחר כך גם קראתי קצת באתר) את הביקורת האנתרופוסופית על החינוך או על בתי הספר הדמוקרטיים, דהיינו, שילדים אינם נולדים מוכנים לדמוקרטיה, שהצורך לבחור בגיל צעיר שבית הספר הדמוקרטי מטיל עליהם אינו תואם את כישוריהם, ושכדי שיהפכו לבוגרים שיודעים לבחור, יש להכשירם לכך בהדרגה.
אינני מכירה מספיק לעומק את שתי התורות, אבל תהיתי מה תשובת "הדמוקרטים" לטענה הזו.
היא מזכירה גם את הטענה הפופולרית שאפשר לשמוע מאנשים כשאתה מדבר על בית ספר דמוקרטי - איך הם ידעו לבחור אם לא יכירו קודם את כל התחומים.
תהיתי גם איך יגיבו לכך אנשי מיתר ואנשי החינוך הביתי. הרי גם שם מדובר על בחירה. אולי אפילו קשה יותר, כיוון שהיא נטולת כל מסגרת.
לפי המעט שקראתי, לשטיינר ברור מאוד מה מתאים לכל גיל.
בפועל אני רואה אצל בתי שילוב של התפתחות כל הכישורים כל הזמן (הפיזיים, האמנותיים, החווייתיים-רוחניים, השכליים), ולא חלוקה כל כך ברורה כמו זו שהוא מציע.
והבחירה נעשית כחלק מהחיים, וכל פעם גדלה עוד קצת. ואם היא גדולה מדי, חוזרים אחורה, ואם קטנה, מתקדמים. היא יודעת להבהיר את זה.
עם זאת, אין לי תשובה ברורה לטענה הזו. ואולי זה סיבוך שנוצר רק בגלל הצורך של בתי ספר להתאים משהו לכלל הילדים?

בי"ס פתוח הוא בי"ס שנותן לתלמיד חופש ללמוד או לא ומה
בי"ס דמוקרטי הוא בי"ס שמתנהל באופן דמוקרטי. כל השותפים בו (מורים, תלמידים והורים) הם חברי הפרלמנט, שנפגש באופן קבוע ובונה את מערכת החוקים של ביה"ס (להלן: הרשות המחוקקת), יש בו ועדות שמוציאות אל הפועל החלטות וחוקים ומנהלות תחומים שונים בביה"ס (ועדת תקציב, ועדת טיולים ועוד) (להלן אולי: רשויות מבצעות) ויש בו ועדת משמעת וועדת גישור וועדת ערר שמיועדות לשפוט, לגשר ולפסוק כשיש ערעור על פסק דין) (להלן: הרשות השופטת)

בתי ספר אלו נותנים לילדים חופש ללמוד או לא ללמוד ובלבד שהילד מגיע לביה"ס כל יום בשעות הלימודים המוגדרות (08:30-13:30) קיימת אפשרות לילד שלא להגיע לביה"ס על בסיס קבוע, אם הוא נמצא במקום אחר שמשולב בתוכנית הלימודים שלו: שוליה במוסך, לימודים במוסד אחר, וכדומה או לכמה ימים רצופים, בנסיעה לחו"ל או פרוייקט אחר שאושר (כן, גם בדמוקרטי ובפתוח, אין אנרכיה וכל מה שהוא חריגה מהתכנית הקיימת דורש אישור)
ילד שסתם לא בא לו להיכנס לשיעור שהוא רשום אליו, יכול לא להיכנס אבל... יש מורים שלא יאפשרו לתלמיד להשתתף אם יחסיר כמה פגישות רצופות או מעל X פגישות
תעודת בגרות אינה מטרה בביה"ס הדמוקרטי או הפתוח, להפך, במוצהר, אומרים שם שאין ביה"ס מתחייב על לימוד כלשהו כולל קריאה/כתיבה וחשבון פשוט. המשמעות היא שילד יכול להיכנס לביה"ס בגיל 4 ולצאת בגיל 18 לא יודע לקרוא (בטח ובטח שלא התחייבות לתעודת בגרות). מעשית, הסטטיסטיקה שאני שמעתי מספרת ש- 85% מהתלמידים ניגשים לבגרויות, לפחות לחלק מהן.

השוואת המודל סדברי (בית-ספר דמוקרטי) עם סוגי חינוך אחרים (אנגלית)

מאת: רומי פיטמן, בית-הספר פיירהייבן, מרילנד, ארה"ב
.Romney Pittman, Fairhaven School, maryland, U.S.A

השוואה עם סוגי חינוך אחרים

"בסדר, אז אתם משהו בדומה ל. . . "

. . . בית-ספר מונטסורי? [...] מחנכי מונטסורי מאמינים שכל הילדים לומדים על פי דפוסים ורצף מסויימים. [...] מודל סדברי לא מניח הנחות אודות כיצד ילדים כיחידים ילמדו בכל גיל. [...]

. . . בית-ספר וולדורף? [...] מחנכי וולדורף משתדלים ומתאמצים להצעיד את הילדים, והחברה בכלל, בכיוון מסויים, ומבקשים לכונן סביבה אשר מצמיחה שינוי חברתי כגון זה. בניגוד לזה, בתי-ספר סדברי משתדלים ומתאמצים ליצור סביבה בה ילדים יכולים לזהות ולעבוד על סדר היום שלהם עצמם. [...]

. . . בית-ספר פרוגרסיבי? [...] מודל סדברי דוחה גם את התפישה שהאלטרנטיבה לסמכותיות היא מתירנות -- מורים טובי-לב, נוחים ומתונים המעניקים לילדים הזדמנות שניה ושלישית להתגבש ולהתפתח, על ידי הניסיון למנוע כל עצב ואומללות, ומתכופפים אחורה ונכנעים כדי "לעשות את הלמידה למשעשעת", וכך לגרום לילדים ללמוד מבלי שירגישו שהם לומדים. כאשר מתיחסים לילדים בצורה מתירנית, הם אינם לומדים אחריות אישית על מעשיהם. [...]

. . . חינוך בבית? [...] חסידיו ותומכיו של unschooling, לרוב, רואים את הסביבה המשפחתית כהמקום הטוב ביותר עבור ילדים לגדול, בזמן שמודל סדברי מאמין, כמו שהאימרה האפריקנית אומרת, ש"נחוץ כפר שלם כדי לגדל ילד". [...]

. . . ממשל התלמידים בבתי-ספר מסורתיים? [...] ממשלי תלמידים כמעט אף פעם לא מקבלים כוח אמיתי בנושאים מהותיים. [... לעומת זאת] אסיפת בית-הספר [במודל סדברי] מחליטה כל שנה מי יהיה הסגל, כיצד ינוצל שכר הלימוד, מה יהיה כל אחד מהכללים וכל הכללים של בית-הספר, ומי יושעה או יגורש כתוצאה מהפרת הכללים האלה. [...]

תרגום מאנגלית: דוד רובנר, חיפה, מאי 2000
עריכה וקיצוץ אכזרי: יונת שרון

{דף זה נועד לדיונים, לא לפרסומות, מודעות או בקשות להמלצות. תודה}

ראו גם:

• בתי ספר דמוקרטיים
• חינוך עם דגש על זכויות