אני רוצה לקוות שהאופן שבו אני מתמודדת עם האנטי של הילדים שלי ילמד אותם איך להתמודד בהמשך עם האנטי שלהם בכוחות עצמם.
[po]ציל צול[/po] מתוך [po]אמא מלמדת[/po]

נדמה לי שהנושא הזה של לימוד שפה שניה הוא דוגמא מצוינת למה שמטריד אותי בתפקידי כאמא מלמדת. אני רוצה ללמד את מה שנראה לי חשוב שהילדות שלי ילמדו, אבל זה ממש לא אומר שהן רוצות ללמוד את מה שחשוב לי ללמד.
תמי מתוך [po]אמא מלמדת[/po]

העיקרון נורא פשוט: ואהבת תינוקך כמוך. כלומר: תתייחס אליו כאל אדם עם רצונות וצרכים ודעות, בדיוק כמוך.
[po]תמרוש רוש[/po] מתוך [po]אמא מלמדת[/po]

היכולת להכיל את המסר יותר חשובה בשיחות כאלה מאשר מידת הדיוק והעומק שלו
[po]ציל צול[/po] מתוך [po]מלים הורגות יומן קריאה[/po]

כיוון שמדובר על מתכת ותיבת תהודה בצורת ארובה זה מאוד קשה לזהות מהיכן באמת בוקע הרעש.
ניסיתי להקשיב מכל מיני כיוונים אך גורנישט. זה לא ברור.
מה שמעניין זה הרעש עצמו, יש סוגים שונים.
[po]דורון ברשפ[/po] מדגים (שוב) את העושר המוזיקלי והנושאי החבוי בדף הטכני-לכאורה [po]תנור עצים[/po]

הנקה עושים באהבה או שלא עושים בכלל....
[po]או רורה[/po] מתוך [po]הפחתת הנקה כיצד[/po]

את לא צריכה להיות ב [b]ערנות מתמדת[/b] להתקפות בלתי צפויות אלא ב [b]מודעות מתמדת[/b] לכל התחום הרחב שבו את פשוט לא נותנת בו אמון
מאי מתוך [po]מלים הורגות יומן קריאה[/po]

להתרגל לרעיון של הפרידה. כלומר להכניס אותו למוח באופן כזה שלא אתמוטט כל פעם שאחשוב על זה. הוא לאו דווקא עודד אותי להיפרד, אבל הוא רצה שלא אהיה מבועתת מהרעיון.
זה נותן המון כוח. אפילו אם לא נפרדים.
קוראת מתוך [po]מלים הורגות יומן קריאה[/po]

לפעמים אני חושבת שהיה עדיף שהיו לו קרניים וזנב, כי כך התנהגויות שלו היו מתקבלות יותר בהבנה.
אנשים רוצים לקבל את האחר. הבעיה היא שהם לא יודעים שהוא נראה ממש כמו מישהו רגיל.
מתוך [po]לגדל ילד עם פיגור[/po]

לא הייתי נשארת עם מישהו שלא היה הולך לקראתי כשאני מביעה קושי באופן ברור, ובצורה המכוונת אליו מתוך אהבה וכבוד
[po]רקמה ססגונית[/po] מתוך [po]סימני התעללות בזוגיות[/po]

מזמין אותך לבדוק איפה הגבולות שלך חדירים ולתקן את הפירצה. קיבלת סוג של התרעה על גדר המערכת שלך
[po]חלוקית נחל[/po] מתוך [po]זוגיות ללא נישואין[/po]

אני מבינה שיש סוגים שלמים של מגע שאנחנו, כבני התרבות המערבית, שכחנו מהם לגמרי, לא מכירים אותם, לא מעריכים את חשיבותם.
ואז אנחנו מוצאים את עצמנו כבוגרים, חסוכי-מגע באופן כרוני, חבית ללא תחתית שעשר שנים של חיבוק רציף לא יעזרו למלא אותה -
[po]בשמת א[/po] בדף [po]תובנות לגבי עיסוי תינוקות הודי[/po]

אתם מוזמנים להצטרף. אנחנו משוחחים על הנקה אחרי בר מצווה/חינוך ללא חינוך/סבון ללא סבון/מערכות יחסים פוליאמוריות בעידן המונקאפ - רטרוספקטיבה
צוויליך מתוך [po]הגלישה באתר מסוכנת[/po]

אולי ההורים של זו שהתחילה ללכת בחצאיות ממש מתנגדים, וקשה לה להתווכח איתם? אולי הם קונים לה רק בגדים לא צנועים, ואת הבגדים הצנועים היא צריכה לקנות מכספה?
מאיפה לי לדעת מה על באמת הסיפור של האנשים שאני רואה? ומי נתן לי את הזכות לשפוט אותם על צניעותם? אני הרי לא יודעת עליהם כלום!
[po]אישה במסע[/po] בנקודת השקפה חיובית ומעוררת מחשבה והשראה מתוך [po]כיסוי ראש לדתיות[/po]

פעם היית סתם עוד בן אדם כישרוני ומוצלח
היום את עמוקה, חכמה, מבינה, נגעת במקומות עמוקים בנפש, חווית קשיים עצומים, היום את חזקה יותר, חכמה יותר, עמוקה יותר, מבינה יותר.
עברת כברת דרך עצומה, התפתחת. תראי שכשתחזרי למקומות שבהם היית קודמת זה יהיה ממקום אחר, גבוה יותר, עמוק יותר, טוב יותר, איכותי.
[po]אל הלב למונית[/po] מתוך [po]איך להיות מאושרת[/po]

במקום שבו לכולם מותר ויש תחושה של שפע - נמצאים פתרונות שלא היו שם קודם.
[po]ציל צול[/po], מאפשרת ומדהימה כתמיד, מתוך [po]למה כן גן[/po]

אני מסתכלת אחורה בצער על כל הרגעים שבהן אחת מהן הרגישה שאני רוצה שהיא תהיה לא היא.
כולנו רוצים להיות אנחנו, וכולנו רוצים באהבה שאינה תלויה בדבר. ולרוב, רק ההורים יכולים לתת אהבה שכזו.
אורית מתוך [po]ילד שני שונה[/po]

אני מאמינה שתחושת הערך העצמי, כמו אצל כל אחד, נובעת פחות מהיכולות האובייקטיביות ויותר מהמודעות של האדם ליכולותיו, מהמתאם בין יכולותיו לבין שאיפותיו ומהיחס שהוא פיתח כלפי יכולותיו. כל אלה מתקשרים להתנסויות שחווה לאורך השנים.
[po]תפילה לאם[/po] מתוך [po]לגדל ילד עם פיגור[/po]

אמא שכל הזמן מנקה ואוספת ומסדרת אחרי הילדים שלה זה ממש מגניב כשאתה ילד, כי מי בכלל חושב על זה? הראש בדרך כלל גם ככה בעיסוק הבא. אבל כשגדלים בלי שום ידע על איך לנהל בית או אפילו חיים זה ממש מגביל.
[po]מיכל בז[/po] מתוך [po]רק תפילה אשא[/po]

אני חושבת (וסלחי לי אם אני לא אומרת את זה מספיק בעדינות,) שאת לוקה במקרה של רעלת הוליווד נפוצה.
[po]אילת מ[/po] מתוך [po]התלבטות בנוגע לזוגיות[/po]

אם זה מה שהיה קורה, וכל החברה סביבי הייתה משתנה כפי שכתבתי, בכל מקרה לא נראה לי הגיוני שלא אהיה מיוחדת.
כי המיוחדות באמת לא מתבטאת בסממנים חיצוניים, אלא היא פנימית. ויש אותה לכל אחד.
רק השאלה אם מעזים לבטא אותה.
וכל זמן שאני מעזה לבטא את המיוחדות שקיבלתי מאלוהים, אין כל חשש שיום אחד לא אהיה מיוחדת.
[po]סוסת פרא[/po] מתוך [po]דווקא אחרת[/po]

כל המשפחה התגייסה פעם בשבוע לניקיון משותף ועד היום המשימות שהיו "שלו" בבית הוריו הן המשימות שהוא הכי אוהב לעשות.
כי החוויה של העשייה המשותפת זכורה לו לטובה, כמשהו מעצים וכמשהו שיש בו אחווה.
[po]טלי ב[/po] מתוך [po]רק תפילה אשא[/po]

אז במקום כהרגלי למנות לו את רשימת טיעוניי הצודקים, אני מתמקדת באחד שלגביו אין עוררין מבחינתי, אומרת אותו ברור ו...משאירה פתח עבורו, באופן הבא: "אני לא חושבת שמתאים שתיסע. אני לא רוצה להישאר עם הקטנה ועם תינוק בן שלושה חודשים לבד. [b]מתי נוח לך שנדבר על זה?[/b] "
רקמה רוקמת דרך חדשה מתוך [po]מלים הורגות יומן קריאה[/po]

כשהייתי באיזה קורס אולטרה אינטנסיבי בצבא, הסתכלתי על זה ככה- לקחת אוויר ביציאות הביתה, לנשום עמוק ולחזור אל מתחת למים לשבוע, שבועיים או שלושה עמוסים לעייפה. ועשיתי את זה, וזה עבד לא רע. זאת אומרת, לקחת בפרופורציה הנכונה, להבין שהדברים לא תמיד יהיו ככה. יום יבוא ואני אשן כמו בנאדם, יום יבוא ואהיה חופשיה ממרות וכאלה.
[po]יעלפו מהמושב[/po] על ההקלה שהמודעות לזמן יוצרת- מתוך [po]למה לא גן[/po]

הבן שלי: סבתא, איך זה להיות כל כך זקנה?
סבתא שלי: כשאני אהיה זקנה, אני אגיד לך...
[po]יעלי לה[/po] מתוך [po]חוכמות של סבתות[/po]

בתפישה שלי ובניסיון שלי - במשפחה עושים תיעדוף של צרכים. זה אומר שלעולם לא נצליח למלא במאה אחוז את הצרכים של כולם.
[po]ציל צול[/po] שמה את החיים בפרופורציות מתוך [po]למה לא גן[/po] , בכלל כדאי לכם לקרוא שם דיונים מעניינים בנושאי הליבה

ההילרית הפתיע אותי באומרה שגם הילדה מחבקת אותי. לא הרבה מבינים את זה. זו ילדותי השניה. בנשיאה של בתי אני מרפאה את החסכים שלי עצמי מגיל ינקות.
מתוך [po]עקרון הרצף[/po]

אני חושבת שיש הרבה יתרונות בלהיות הורים צעירים, בין השאר בגלל הכושר הפיסי שנדרש לטיפול בתינוק ([po]נשיאת תינוקות[/po], שינה לא סדירה, מדי פעם קצת אקרובטיות) וגם בגלל הגמישות הנפשית והמחשבתית. אבל אני חושבת גם שצריך מידה מסויימת של בגרות, גם ביכולת לשים את עצמך בצד לתקופה בלי להרגיש מקופחת ונזקקת, וגם ביכולת להפעיל שיקול דעת ולשאת באחריות על אדם אחר
[po]יונת שרון[/po] מתוך [po]אמהות צעירה[/po]

אפשר כמובן לשאול אם כך אז למה בכלל עשיתי ילדים, אם אני רוצה קריירה וחושבת שאמהות וקריירה זה לא הולך ביחד. אז ככה: לא חשבתי שאני כל כך יאהב אותה. חשבתי שזה יהיה לי בסדר שהיא תהיה לא איתי, וזה ממש לא.
[po]עדי א[/po] נוגעת ללב מתוך [po]אמהות וקריירה[/po]

אני לא מאמינה שאפשר לשנות את מה שדורש שינוי ללא מבט של אהבה וחמלה. זו הרכות והאהבה שמרככות את הקרקע, שמרגיעות את מנגנוני ההגנה ושמאפשרות את השינוי. רק הן.
[po]עירית לוי[/po] מתוך [po]The Cure[/po]

הנשמה בכלל לא זקוקה לאוכל. היא צריכה מזון של נשמות - אהבה
גוגוס מתוך [po]החיוניות שלי חלק שמיני[/po]

לכם, יש עדיין משאבים מהדור הקודם- מההורים שלכם (שסיפקו לכם השכלה, חיים מסודרים, אפשרות ללמוד ולא לעבוד בילדות, ירושות, סיוע כספי). כשאני חושבת על דור שני ודור שלישי לחינוך בייתי- אני חושבת שהמצב יהיה שונה
[po]מהצד שכנגד[/po] מתוך [po]נורמות של הורות בישראל[/po]

אגב, במטוס דו מושבי יש נוהל מאוד חשוב שאומר שכל פעם שמעבירים את השליטה במטוס בין שני אנשי הצוות אומרים "אני לוקח" ומאשרים "אתה לוקח" כדי לודא שמספר המטיסים הוא 1 (לא 0 או 2...). אנחנו כנראה מניחים שאתן לקחתן עד שלא מעבירים שליטה...
[po]בועז חן[/po] מתוך [po]אימפוטנציה ביתית[/po]

האינטרס הכלכלי יגרום לעיוותים ועקמומיות במרחב המדעי
צוויליך מתוך [po]שאלות על חיסונים[/po]

לא מדובר בעצות לציית לגבר, אלא להפסיק לצוות עליו :)
[po]דלית ב[/po] מתוך [po]לדעת להיכנע[/po]

כל עוד כל אחד מתמקד בתפקיד שלו, מוסר לבנזוג את החלק שלו ומשחרר את זה לגמרי, הכל דופק. חלק מהתפקיד של כל אחד הוא לתמוך בשני, לדאוג למילוי הצרכים של השני כדי שגם הוא יוכל למלא את חלקו. וכשכל אחד ממלא את חלקו והכל דופק, אין צורך למדוד כלום, זה ממש לא משנה מי התאמץ יותר. אין שאלה כזאת בכלל.
קיומי מתוך [po]לדעת להיכנע[/po]

אני פשוט הרגשתי פיזית שהתינוקת הקטנה הזאת שנישאת לי על הבטן וישנה לצדי ממלאה את החלל הזה. גם זה אולי לא הכי בריא, אבל זה היה אושר גדול.
[po]לילה טוב[/po] מתוך [po]דפקט קיבוצי[/po]

בתחילת שבוע 41 גם עשיתי מוניטור אחד, במוקד נשים של הקופה. הרופא נשים יצא גאון ואמר שלא נראה לו שאני הולכת ללדת בקרוב, אבל ישועת השם כהרף עין. מה שנקרא, בטוח הוא יוצא צודק.
[po]עדי א[/po] מתוך [po]להחליט על לידת בית[/po]

למלא את הבית בירקות ופירות, זה השלב הראשון והמכריע
[b]גוונים[/b] מגישה בתמציתיות את כל התורה על רגל אחת מתוך [po]החיוניות שלי חלק שמיני[/po]

אז שלשום הספקתי לצייר כמה ניקודים על דף, והיום גזרנו שבעה מהם וניילנו את חלקם עם סלוטייפ. בהערכה שלי, ייקח לי לפחות שבוע לגמור את העסק, וזה משהו ממש פשוט! בהיקף מצומצם, שבלי ילדים הייתי גומרת בשעה גג. אז עם ילדים זה לוקח שבוע. או שנה. ככה זה
[po]תמרוש רוש[/po] מתוך [po]בלוג העצמת הבכור[/po]

בגלל זה הדיאלוג בין ההורים הוא כל כך חשוב: כי ממילא אי אפשר להמנע מטעויות. אבל הדיאלוג מאפשר להמשיך לעשות אותם יחד, ולא כל אחד לחוד
מצ'רה מתוך [po]תפילה לאם בטרם שחרית[/po]

הייתי מנחשת ש"פרק זמן סביר" זה בערך חמש או עשר שניות, כי זה משך הזמן שבו הוא יכול לסבול כישלון. ויש לזכור, שבהלך הרוח של ילדים כאלה, כל דבר שלא הצליח עדיין - הוא בחזקת כישלון
[po]תמרוש רוש[/po] בפוסט שכדאי לקרוא יום-יום מתוך [po]בלוג העצמת הבכור[/po]

ותהיות : למה בתי החולים לא דואגים שמישהו יהיה עם התינוק ? למה המדינה לא דואגת שמישהו יהיה עם התינוק ? זה לא ברור שצריך ללוות אותו צמוד צמוד בעת יציאתו לאוויר העולם ? ולהעניק לו חום ואהבה ותמיכה ולא לזרוק אותו לחדר גדול, עזוב לנפשו.
אלוהים - כמה נורא זה נשמע לי פתאום
[po]אבישג א[/po] מתוך [po]בבית או בבית חולים חסרונות ויתרונות[/po]

להפריד ביני לבינם, או יותר נכון בין הילדה שבי לעצמי.
[po]רונית כ[/po] מתוך [po]בלוג העצמת הבכור[/po]

זה הזכיר לי סקר שעשו לא מזמן ובו שאלו ילדים מה היו רוצים שההורים שלהם יעשו אחרת. אחר כך שאלו את ההורים מה לדעתם אמרו הילדים. ההורים אמרו: ״הם בטח רוצים שנבלה איתם יותר״. אבל זה לא היה מה שהילדים אמרו. מה שהילדים רצו זה שההורים יכעסו פחות!
[po]יונת שרון[/po] מאירה פנס באפלה, מתוך [po]חינוך ביתי לעצלנים[/po]

ברוב המקרים (אם לא כולם) "עצלות" היא סימפטום לאי-התאמה בין האדם למשימות, לציפיות או לפעילויות שזמינות לו ביומיום.
[po]תמרוש רוש[/po] מתוך [po]בלוג העצמת הבכור[/po]

המחוייבות של כל אחד מאיתנו לדינמיקות המוכרות והמורגלות, גדולה לעיתים מהכמיהה שלנו לאושר או לבריאות.
[po]אורי ה[/po] מתוך [po]אלימות בבית שלי[/po]

כל מי שעוסק בפסיכולוגיה של מכשירי חשמל יגיד לך ששלב המרד של מכשירי חשמל הוא שלב הכרחי בהיתפתחות התקינה כך מגבש המחשב את זהותו העצמית בניפרד ממי שמקליד עליו, המקרר ניפרד ממי שפותח אותו כל 10 דקות לברר מה חדש והטוסטר הקופץ מפסיק להיות תלוי בזה שימלא את הריק הפנימי שלו. חבטות וטילטולים במידה יכולים להבהיר למכשירי החשמל מי הוא המבוגר האחראי ועוזר להם להרגיש בטוחים בעולם כאוטי.
[po]עננים בקפה[/po] מתוך [po]חינוך חופשי למכשירים[/po]

במציאות, הלמידה מגיעה מהלומד. אם מישהו במצב קליטה כשהוא משחק אז הוא ילמד מהמשחק, ואם הוא לא במצב קליטה – גם הספר הכי טוב לא יכניס לו אפילו טיפה.
[po]יונת שרון[/po] מתוך [po]חינוך ביתי לעצלנים[/po]

איזה מין הגיון מוביל לפתור בעיית בדידות בהפרדת התינוק מאמא שלו כדי שהיא תהיה בודדה בחברה של מבוגרים והוא יהיה מאוד מאוד בודד עם עוד תינוקות בודדים סביבו ועם מטפלות שנפרדו מהתינוקות שלהן ובאו לטפל בו?
מתוך [po]האם לשלוח ילד לגן[/po]

באיזה גיל זה עובר? מתי החלטנו שהחברות והחברים הבוגרים לא זקוקים לשמוע מילה טובה?
כמה היינו חיים טוב יותר אילו שמענו מסביבתנו הקרובה פירגון ומחמאות, לפחות כמשקל נגד לטרטור התמידי לרזות, להתאפר, להחליק, לצבוע, לתלוש! לא היינו מרגישות יותר שוות? אני הולכת לנסות את זה.
[po]פלוני אלמונית[/po] מתוך [po]מהי אישה שווה דף זמני[/po]

וכשאמרנו לה שאנחנו רוצים כמה שיותר טבעי, אמרה "כן, ככה כולם אומרים, בלה בלה בלה". נשבעת לך שהיא אמרה את הבלה בלה בלה.
מישהי מתוך [po]יאללה בוא[/po]

הוא מדבר ומדבר, ולא רק שלא נקלטות אצלו ההסתייגויות המהוססות שלי, הוא לא ישמע ולא יראה כלום עד שיגמור להגיד את מה שיש לו, גם אם תוך כדי נאום אעבור לעמידת ידיים ואשמיע קולות של תנשמת.
ללו מתוך [po]דיבור בלתי פוסק[/po]

אנחנו מדברים עם אנשים כי אנחנו הרבה פעמים רוצים אישור למה שאנחנו מרגישים.
אנחנו מחפשים הדהוד.
[po]אהבת עולם[/po] מתוך [po]איך לדבר גרסת המבוגרים[/po]

אולי הם יגדלו ויתמתנו, ואולי הם יישארו איתני טבע שמזיזים הרים, ויום אחד נזכה להקדשה נוגעת ללב באוטוביוגרפיה שלהם, משהו מסוג: 'לאימי, שהצילה את חיי על בסיס יומיומי בין גיל שנה לגיל שלוש'...
מאי, נותנת תקווה, מתוך [po]ילד שני שונה[/po]

רק כדי להתעצבן בדף על פסיכולוגיה ועקרון הרצף על הפנטזיות של נשים כאן על אידיליית החיים שהייתה או לא הייתה כאן לפני 10000 שנה .
[po]אבישג א[/po] מתוך [po]זמן לילדים בחינוך הביתי[/po]

אני מודה לאישתי שהיא נשארת עם בתנו בבית.
ולענין העבודה, עפ"י מילון ספיר.
עשייה, עיסוק, מלאכה.
מאמץ להשיג תכלית מסויימת.
יצירה שהושגה במאמץ.
את המילון קיבלנו מהסתדרות המורים אזי, כנראה שהם תומכים בחינוך ביתי.
מתוך [po]כשאת בבית[/po]

היקום מארגן את עצמו מחדש בהתאם לתמונות המציאות שלך.
מתוך [po]שבע יהלום[/po]

הרבה פעמים מוטיבציה חיצונית היא חיונית לקיומו של מרקם החיים התקין (למשל, ציות לחוק לא תמיד בא בגלל הכרה מוסרית עמוקה – אלא בשל פחד מעונש. אני לא בטוחה שאפשר במקרה הזה לבנות על המוטיבציה הפנימית של כווולם).
[po]סמדר נ[/po] מתוך [po]אוטיזם שונות ומיינסטרים בבאופן[/po]

״לא לשים (את הבצק של החלה) בלי תחתונים״
[po]אמא נמרה[/po] מתוך [po]משפטים שמעולם לא חשבתם שתאמרו[/po]

הזדקקות של שני הצדדים? זה נשמע לי כמו תלות, לא כמו חברות.
אני רוצה שהחברים שלי לא יזדקקו לי. שיוכלו להסתדר בלעדי. שיבחרו להיות בחברתי כי הם רוצים, ולא כי הם צריכים. שזו תהיה בחירה חופשית של שני אנשים שנהנים זה מחברתו של זה.
[po]אישה במסע[/po] מתוך [po]חברות אמת[/po]

כשהם קצת גדלים, לדעתי גם חשוב לא לשים לב כל הזמן כי אי אפשר לצמוח נורמלי כשכל הזמן מסתכלים עליך.
אחת מתוך [po]ילד שני שונה[/po]

כך הייתי צריכה להזכיר לעצמי הבוקר שהחיים הם דרך אחת מתמשכת, הרצון להגיע ליעד מסויים אך ורק משרת את הדרך ותו לא.
[po]עדינה ניפו[/po] מתוך [po]חדוות החיים או חמין כבש בלוג[/po]

אני חושבת שמסגרות החינוך הן הדבר שנוטע בנו את ה{{}}[po]הלך רוח כנוע[/po] יותר מהכל.
אחרי 18 שנה (3 גן + 12 בי"ס + 3 צבא) שאומרים לך כל הזמן מה לעשות, מה כבר נשאר ממך?
[po]יעלי לה[/po] מתוך [po]הלך רוח כנוע[/po]

אז העצה הראשונה שהייתי נותנת לכל מי שרוצה להתחתן: תחפשו קודם כל "חבר טוב", יחס חברי והוגן. האהבה היא משהו מאוד tricky. חברות והגינות קלות יותר למדידה.
[po]בשמת א[/po] מתוך [po]הגירושים שלי[/po]

אז ניגשתי לדוכן, הבטתי והתלבטי ואז שאלתי: "אפשר להכין פרוזן יוגורט בלי היוגורט?" הוא ענה לשמחתי "כן!" אז בחרתי תמר, תאנה ובננה - מעט בנאלי אבל תמיד מוצלח - וקיבלתי
גלידה נאה בתחנה המרכזית - אחלה מרקם והכי חשוב, תחושת הנורמאליות של יציאה מדוכן פרוזן עם כוס ביד
[po]ביאנקה מתחברת[/po] מתוך [po]גלידה מפירות ומאגוזים[/po]

וכך הם ישבו, הזקן מלטף אותו, הוא בוכה,
והאיש שלנו, כתב בסוף הסיפור: מה שראיתי, זה היה האייקידו האמיתי....
סוף הסיפור שמביאה [po]תמרול ה[/po] - מתוך [po]יחסים מורכבים עם אחותי[/po]

לכאב בלידה יש תכלית.
התכלית במישור הפיזי - היא תנועה. הכאב מנחה את היולדת להתנועע למקום שפחות כואב לה בו. המקום הזה (שיכול להשתנות בכל רגע נתון) הוא המקום האידיאלי לקידום (או אי-הפרעה) תהליך הלידה בכל רגע.
התכלית במישור הנפשי - היא ריכוז. הכאב מכריח את הנפש להתרכז בתודעת גוף, להקשיב לתהליך ולא "לנדוד" במחשבתה למקומות אחרים. "נדידה" כזו יכולה לשבש ולעכב את הלידה (איזון ההורמונים מושפע מאוד ממחשבות ומרשמים חושיים אחרים).
התכלית במישור הרוחי - יציאה מהגוף. רוח היולדת מפנה מקום לכוחות יצירה אין סופיים (אני קוראת להם אלוהים), אשר עוברים דרכה ומיילדים את תינוקה.
כפי שאני מבינה את התהליך - ככל שהתכלית מצליחה להתממש ללא הפרעה, כך יהפכו תחושות הגוף לנעימות יותר עד לחוויה של "לידה אורגזמית"
[po]אמא גמדים[/po] מתוך [po]לידה ללא כאב[/po]

כי כשאני חושבת על הילד שלי שזה בסדר שהוא מי שהוא, במקום להתאבל עליו או להצטער שהוא לא נולד מישהו אחר, אז יש לי יותר כוחות
רויטל מזכירה משהו שרלבנטי הרבה מעבר ל [po]אוטיזם שונות ומיינסטרים בבאופן[/po]

לא צריך לרפא אוטיזם כמו שלא מרפאים הומוסקסואליות, אמונה דתית ושייכות למין הנשי.
[po]אישה במסע[/po] מתוך [po]אוטיזם שונות ומיינסטרים בבאופן[/po]

להפריד בין מזון לבין משמעות באופן טוטאלי ולהשאיר את המזון להזנה בלבד. החום של הבית נוצר מזה שחם בבית. מזה שאוהבים וצוחקים ומשחקים וקשובים ומתחבקים
גוגוס מתוך [po]לאכול בכיף[/po]

ברור שזה מראה שיש לנו אפשרות לגדל זנב.
[po]אהבת עולם[/po] מתוך [po]ביטול המחזור החודשי לאלתר[/po]

שקלתי האם להתבאס והצבעתי נגד. מאחר ולא היה איש שיצביע בעד התבאסות ניצחתי בבחירות וזהו זה.
גוגוס מפגינה גמישות מחשבתית מרגשת, מתוך [po]החיוניות שלי חלק שמיני[/po]

אני לא חושבת שהדרך לריפוי עוברת בכאב. אני חושבת שהכאב קיים בכל מקרה. הוא לא משהו שעוברים דרכו בדרך ל... אפשר להתייחס אליו ולקחת מה שניתן מהמפגש איתו ואפשר לעתים להניח לו.
גוגוס מתוך [po]החיוניות שלי חלק שמיני[/po]

סביר מאוד להניח שצרכיו הבסיסיים של תינוק רך לא מסופקים במשפחתון. נקודה.
[po]הקוסמת מארץ עוץ[/po] מתוך [po]איך לזהות משפחתון מתעלל[/po]

גם פה יש חוקים, גם פה לא הסכימו עם כל גחמה שלו.
פתאום מנת מציאות, גם לו, גם לאמא שלי
[po]פשוט אמא[/po] מתוך [po]ילד''עזב תבית'' בגיל 6[/po]

קורבנות אדם לא מקדמים את האג'נדה שיש לה ערך בעיני, לנשים או לעולם.
[po]בשמת א[/po] מתוך [po]פמיניזם וחינוך ביתי[/po]

סבתא שלי היתה ההפך מ'מרכז בידור ושעשועים'. היא חיה את חייה וזה כשלעצמו היה אטרקטיבי .
[po]אילה בשדה הדגן[/po] מתוך ילד [po]ילד''עזב תבית'' בגיל 6[/po]

אם גברים היו פשוט רואים דם, פעם בחודש, היו הרבה פחות מלחמות בעולם
[po]ענת שן לוי[/po] עם תובנה ענקית מתוך [po]תחבושות רב פעמיות[/po]

זה לא ההתאמה בתפיסת העולם אלא איכות התקשורת, שבונה את יציבות הקשר
[po]שלולית י[/po] מתוך [po]סקס מהנה ללא רגש[/po]

נכון שלפעמים אנחנו ממש רוצות לשבור ולבנות אותו לגמרי מחדש, ככה שיתאים לנו ואפשר יהיה לחיות איתו לעזאזל
אבל המציאות המרה היא, שזה לא אפשרי.
(אולי זה המזל שלנו)
[po]בשמת א[/po] מתוך [po]המתכון שלי לנישואין זוגיות[/po]

האם הבלוג הזה הוא בעצם אירוע הזזת רהיטים ממקום למקום?!
[b]שיחות[/b] חוזרות באופן מחזורי ב{{}}[po]דג חתול[/po]

אחח... אנחה של השלמה. השלמה זה מה זה אחרת מהכנעה.
[po]שבע יהלום[/po] במשפט שחייבים לגריין

לגבי נשים עם זקנים - עד כאן ידיעתי משגת
[po]תוספות יוםטוב[/po] מתוך [po]המעלה והחיוב בגידול הזקן[/po]

נו חברות, חאלאס. צריך ללמוד להכין וזהו. צריך פשוט להפשיל שרוולים לחגור סינר פסים פסים (...) להגיד לעצמנו אנחנו יכולות כי כמו שכולנו דיפ דאון פולניות ככה גם דיפ דאון עיראקיות
[b]שיחות[/b] על עמבה ב{{}}[po]דג חתול[/po]

הייתי צריכה את זה. את השפע הזה. את ערמות הסוודרים שלא לבשתי מעולם. צריכה לא בשביל ללבוש, אלא כדי שאני אדע ואוכל לבחור לא ללבוש אותם
[po]אישה במסע[/po] עושה הרבה יותר מסדר בארון, מתוך [po]בת ירח[/po]

התפעלות מהקסם שהילך עליהן, הן עשו נס! יש להן תינוק בבטן! איך פלא כזה בכלל מתרחש?!
[po]אורלי נ[/po] מתוך [po]רוצה וחייבת להיות בהריון[/po]

הכי טוב לי כשאני נותנת לעצמי את מה שאני צריכה. תנועה, כתיבה, בית, טבע, שקט. איזון מדוייק בין לבד ועם אנשים.
רק ככה אני יכולה לשמוע ולראות, לחוש את החיים ואת עצמי, להבין חלקיקים מכל הדבר הזה.
ציפורי מתוך [po]פיסות מציאות נופלות למקומן בקול רך[/po]

בשבילי "משעמם לי" זה זמן שבו אני עלולה לפגוש את עצמי, להיות בלבד שלי הפנימי ללא הכנה מוקדמת.
[po]מיץ פטל[/po] מתוך [po]משעמם לי[/po]

בעלי אמר לי פעם, בתחילת ההריון הראשון, בזעזוע מסוים: "מה, יגדלו לך בבטן אנשים שאני לא מכיר??"
[po]תמרוש רוש[/po] מתוך [po]ילד שני שונה[/po]