המשפט "היה חכם ולא צודק" צריך להיתלות ווירטואלית מעל כל מערכת יחסים, גם בין עמים.
נשית מתוך [po]בעל שלא רוצה סקס[/po]

בעיקרון, לדעתי למצוא חברות בחברה שלנו זה כמו לחפש מזון חיוני. לא קל למצוא מזון שלא רוסס, הונדס גנטית, עבר השבחה, או סתם הוקרן וצופה בחומר שגורם לפרי להראות יפה יותר.
[po]אישה במסע[/po] במילים שאין מצב לא לגריין מתוך [po]פתח לשינוי[/po]

אני רואה את עצמנו חיים באיזור בו לא רואים פרסומות ופרומואים בכל מקום, מקום שקט שאפשר לעצור ולחשוב, לגדול איך שרוצים, שבו יש טיפה יותר זמן. מקום שבו לא יחשבו שאני מוזר.
[po]תהיות של גיא[/po] מתוך [po]אבות בחינוך ביתי[/po]

כיף לדעת שאני לא לבד. בעצם, ברחבי העולם ישנן מיליוני נשים שמתעוררות ומיניקות, מנומנות או חולמניות, טרוטות עיניים וסתורות שיער, שמחכות ומחבקות ומנשקות ומיניקות - נכון שזה מיוחד?
[po]דנה ה[/po] מתוך [po]על הציצי כל הלילה[/po]

בתאית, אם רוצים לשאול "את מבינה?" אומרים - קאו ג'אי מאי? מילולית זה אומר - האם המילים שלי נכנסו לך ללב?
זה מאד מעניין, כי ההבנה לא עוברת דרך הראש כמו שאנחנו רגילים, אלא דרך הלב. בכלל יש המון ביטויים ומונחים שעוברים דרך הלב (ג'אי).
[b]נוודית[/b] מלמדת שיעור בשפה התאית מתוך [po]לדבר פשוט שפה זוגית[/po]

בעיני עצלנות היא ביטוי לכוח החיות שחלש אצלנו, ומתבטא בתחומים וזמנים מסויימים.
וגם, בכיוון ההפוך, ביטוי ליצר הרס העצמי שקיים בכולנו.
נראה לי שהעצלנות לא עומדת בפני עצמה, אלא מסתירה מאחוריה את אחד מאלה.
[po]קול פעמונים[/po] מתוך [po]עצלנות יש דבר כזה[/po]

קשה לי המחשבה שככה הייתי בעבר עד שבעצמי נאלצתי לעמוד בניסיון הזה. עכשיו אני מבינה שההורים לא עצלנים כי אם מותשים וכי זה לא חוסר השגחה אלא ניסיון ללמד ב"רטוב" התמודדות עם הסביבה והחברה.
האמא מתוך [po]לגדל ילד עם פיגור[/po]

המים מלמדים שהערוץ, הכלי, פחות חשוב מהזרימה.
נוודית מתוך [po]לנוע לנוע[/po]

תנו לאנשים אחרים לתפוס אתכם כשאתם מתרסקים
ואני אומרת - תנו לאנשים אחרים לתת לכם יד גם סתם ככה. כי זה כיף בשניים.
[po]ציל צול[/po] בדברי חכמה אמיתיים כל כך מתוך [po]לנוע לנוע[/po]

מיכל, הנה יש לך הזדמנות נהדרת לתרגל את הפיצ'ר החדש שכדאי לך לפתח כאמא - לבחור בחירות ולהחליט החלטות בקשר לבת שלך, בלי שום נימוק. זה שנורא בא לך, זה לגמרי מספיק. ואת צודקת במאה אחוז, בלי שום ביסוס מדעי או אחר, פשוט כי את האמא שלה.
לדעתי, אם תתקשרי את זה לעולם או לכל מי שרלוונטי בקול בטוח, שקט ונעים, בלי התנצלות, זה גם יתקבל יפה ונעים. (ואם לא, זה באמת כבר לא באחריותך)
נוודית מתוך [po]יאללה בוא[/po]

כן צריך ללמוד (כל הזמן מחדש) את הילדה – מה מעניין אותה, מה מפריע לה, מה עוזר לה
[po]יונת שרון[/po] מתוך [po]מדור חינוך ביתי[/po]

לא תמיד החיים חייבים להיראות כמו טירונות בספרטה
[po]בשמת א[/po] מתוך [po]דולה פוסט פארטום מתנה יפה לתת ליולדת[/po]

האישור הראשוני שקיבלה ממך הוא כמו קולוסטרום לתינוק שנולד
פלונית מתוך [po]הבת שלי לסבית[/po]

יש בה הרבה יותר מכמה שונויות, היא שלמה כשלעצמה,
ולא רציתי ש"יפרקו" לי אותה לבעיות-בעיות
במקום להנות מהצחוק שלה.
[po]אמא של בוטן[/po] מתוך [po]הילדה המיוחדת שלי[/po]

אולי זה מאכזב, כי אנחנו מוזנים בכל מיני סיפורים וסרטים, שבעלילות שלהם יש רגעים מכוננים ברורים, רגע ההתאהבות או הזכייה הגדולה וכד', ובחיים... כנראה שבדרך כלל מדובר בתהליכים, כמו שאם נסתכל על רצף הדרגתי של צבעים - כחול שעובר דרך ירוק והופך לצהוב, למשל - לא נוכל להצביע על הנקודה המדויקת שהצבע התחלף בה.
[po]תפילה לאם[/po] מתוך [po]לב שומע[/po]

כדאי להקשיב דרך הלב אבל לא כדאי גם לדבר דרך הלב. לא שומעים משם כל כך טוב
[po]ציל צול[/po] מתוך [po]לדבר פשוט שפה זוגית[/po]

למים זה ממש בסדר ליפול מגובה. או לחלחל. האפשרות שלהם להפרד לרסיסים ולהאסף מחדש יוצרת סוג של חופש - החופש של אי-תשלום מחירים על נפילה.
מצ'רה מעדכנת מחירים מתוך [po]לנוע לנוע[/po]

גם לילדים שלא זכו לחיות איתנו כאן, יש מקום, אולי אפילו כמה מקומות, אבל מקום אחד בטוח ומחבק שחי בתוך הלב שלנו.
שיבולת מתוך [po]לידה שקטה סוערת[/po]

הכי אני אוהבת לראות את גברת לחיים מציצה מאחורי הכתף של אבא שלה, לועסת אגרופים ומסתכלת על העולם כמו ציפור קטנה.
[po]מיכל בז[/po] מתוך [po]יאללה בוא[/po]

כי כשלא מפחדים מהשקט, המילים מרגישות יותר בנוח.
מחליטה מתוך [po]בעל שלא רוצה סקס[/po]

אני לא טובה ממנו והוא לא טוב ממני. וגם אם יש דברים שאני טובה בהם יותר זה לא בגלל שאני אשה, אלא בגלל שאני בן אדם אחר.
[po]מיכל בז[/po] מסכמת את היחס האידיאלי לבן הזוג בתוך [po]תפילת הדרך[/po]

יש תינוקות שקראו את "התינוק יודע", יש את אלה ששיננו את "עקרון הרצף", יש גם תינוקות שקראו את "הלוחשת" וניגשו אתו לבגרות, ויש תינוקות שמסרבים לקרוא את כל הספרים וצריך ליצור בשבילם גישה חדשה.
לאיזה אסכולה התינוק שלך שייך?
[po]תמרוש רוש[/po] מתוך [po]התינוק יודע[/po]

אני לא מכירה את גישת "התינוק יודע", אבל הגישה שלי - שעובדת כמעט תמיד - היא:
להוציא את התינוק שמח, את האמא מרוצה, ואת המשפחה מתפקדת
[po]תמרוש רוש[/po] משמיעה את קולו של השכל הישר בדף [po]התינוק יודע[/po]

התגובה תגיע מתוך בחירה.
בעיני לבחור זה הרבה יותר חשוב מלהגיב.
[po]חני בונה[/po] מתוך [po]לדבר פשוט שפה זוגית[/po]

אם המעבר לאוכל חיוני היא מעבר ואחריו הילדים מוצאים אוכל שטעים להם, אז הכל בסדר. אם לא, לגדל ילד במצב בו הוא נאלץ באופן קבוע לאכול אוכל לא טעים בעיניו - בעיניי זה לא מוסרי.
[po]אישה במסע[/po] מראה צד אחר של המטבע המורכב מאוד של תזונת ילדים מתוך [po]החיוניות שלי חלק שמיני[/po]

רק חשבתי להפנות את תשומת ליבכן לשיוויון הנפש היחסי שבו מתקבלת כאן שתיית שתן, לעומת הזעזוע שמעוררת חיבה להרכבת רהיטים.
[po]טלי ב[/po] מתוך [po]החיוניות שלי חלק שמיני[/po]

אני מאמינה שאין טיפת אהבה שהולכת לאיבוד.
נוודית מתוך [po]יאללה בוא[/po]

בגידול ילדים הקשר של סיבה - תוצאה הרבה פעמים מאד לא גלוי לעין, במיוחד לא בפרספקטיבה של ההווה.
נוודית מתוך [po]יאללה בוא[/po]

דף חדש כשנפתח הוא מחובר לכל הדפים הקודמים.
תודות מתוך [po]להשתחרר מחוויה זוגית שלילית[/po]

וקהל הילדים הזה, שמתאפיין, תסלחו לי, בהשתייכות לשכבה צרכנית-צרחנית מטורפת, שמבלה ימיו בקניונים ובנשיאה על גופו מיני אביזרים יקרים להחריד, ילדים שמשמשים מחסן חסר תחתית לתאוות נתינה הורית שירדה מהפסים ומשתוללת בהפגזת מוצרי צריכה שנקנים באינספור שנות נטישת הילדים האלה כדי להביא כסף לרכישת המוצרים האלה- אוי, אוי, אויר,
אז הילדים האלה, שמשתקשקים על גופם ובתוכו ובסביבתו הפרטית מליוני שקלים בדמות פלסטיק בד מתכת אשמה ונצנצים,
פשוט יצאו מגדרם, התעופפו מעורם, בתחנונים קורעי לב ואוזניים, לקבל מעט מהמשקה המדומיין ההוא, בספל המדומיין.
שיחות מתוך [po]גשמי ברכה[/po]

אני רואה אנשים שפורחים ונובלים במערכות זוגיות שונות.
בוודאי. אבל זה לא אומר (לוגית) שהם לא יכלו לפרוח במערכות יחסים שבתוכן הם נבלו. וזה גם לא אומר שבמערכת הנוכחית שבה הם פורחים לא תגיע מתישהו נבילה וקמילה.
החיים בתנועה מתמדת מתמדת מתמדת.
[po]ציל צול[/po] מתוך [po]אשתי לא בעניין שלי יותר[/po]

כשאמא מתנהגת כמו "אמא" והמשפחה מתפקדת כמו "משפחה", הרגשת המחויבות טבעית.
אצלך, כרגע, "אמא" ו"משפחה" הם לא יותר ממשהו טכני, קשר ביולוגי. את לא בחרת בהם. הקשר הזה נכפה עלייך. ולכן, כל עוד הקשר הזה מכאיב, פוגע, או מעיק, המחוייבות שלך היא, קודם כל, לעצמך.
איש מתוך [po]נותנת שיתעללו בי[/po]

זה קשור גם להלך רוח קורבני, שהוא אחד מזוללי החיוניות הגדולים ביותר שיש אם לא ה-
גוגוס מתוך [po]החיוניות שלי חלק שמיני[/po]

את יכולה להבין משהו אחר. שאין צורך להבין. שהצורך להבין הוא אחיזת עיניים שהמציאו אנשים שרוצים למכור לך משהו או להפחיד אותך או פשוט להוליך אותך אחריהם במקום שתלכי אחרי עצמך
גוגוס מתוך [po]החיוניות שלי חלק שמיני[/po]

וחשבתי לעצמי - נוכחות אעלק. והבנתי בבת אחת שקל מאוד לבלבל נוכחות עם המאמץ להיות נוכחת
[po]ציל צול[/po] מדייקת - מתוך [po]נוכחות והיעדרות[/po]

לא בא לי להיות שבלולה, יותר בא לי לרחוץ כלים, להשקות, אפילו ספונג'ה, הכל, רק לא להיות שוב שבלולה. לא, גם לא צבה.
[po]מיכל מ[/po] מתוך [po]דיבור בלתי פוסק[/po]

התכחשות לפן הטמא, המכוער, המגעיל, המזעזע, העריץ, הרודן, השטן וכן הלאה, עשויה לבוא לאיזונה בפגם אסתטי ניכר לעין.
[po]צפריר שפרון[/po] מתוך [po]פטריות ברגליים[/po]

הגוף שלי תמיד מסכים להיות חולה כשאני מבקשת ממנו קצת זמן לנוח
מתוך [po]הולכת והרוח בפניי[/po]

תדאגי שגם לך האמא יהיה נוח בהרדמה והמון מוכנות להישאר עם התינוק עד שהוא
כבר לא צריך אותך.
שירה מתוך [po]שאלות של אמהות טריות לאמהות ותיקות[/po]

שהרי אם היא לא תטעה- איך היא תלמד?
[po]אמא צעירה[/po] מתוך [po]גמילה מחיתולים בגיל צעיר[/po]

שבכל מקרה יש רק עצה אחת והיא תמיד העצה שעולה מתוך השיח - עצה בת שיח -
בתוכך על פני בתוכחה.
[po]צפריר שפרון[/po] מתוך [po]אשתי לא בעניין שלי יותר[/po]

אני סולחת לעצמי. על הרגעים והימים שבהם לא הייתי האמא שאני רוצה להיות. ניתנת לי ההזדמנות לנסות שוב, ללמוד ולתקן.
[po]שגית רי[/po] מתוך [po]קשה לגדל בני אדם[/po]

אולי זו העוצמה והיופי של אהבת אמת, זו המתנה שהיא נותנת לנו - מאפשרת לנו [b]להרגיש[/b] באופן מובהק וברור את היחודיות והמיוחדות המוחלטת שלנו כיחידים, וכזוג.
לדעת מי אני. ולדעת שהוא יודע מי אני.
אין עוד אחת כמוני, לא הייתה ולא תהיה. אין עוד אחד כמוהו. אין עוד שניים כמונו.
[b]נוודית[/b] מייצרת פנינה נוצצת מתוך [po]אהבת אמת[/po]

לוותר על קונצפט של ״סלט״. עוד לא הקראת לה את הצב של אורן, אבל אני מצטטת חופשי: קודם דוחפים עגבניות שרי. אחר כך פושטים על צנצנת זיתים. אחר כך אוכלים שני מלפפונים שנזכרנו בדיעבד שלא שטפנו. שותים שלוק שמן זית מהבקבוק לקינוח (טוב נו ושתי פרוסות עבות של גבנ״צ)
[po]רק מה[/po] מגדירה מחדש - מתוך [po]יאללה בוא[/po]

ולפעמים יש לי הרגשה איומה כזאת שאני בעצם לא קיימת יותר וזה גם נכון. מי שהייתי כבר לא קיימת, מי שאני עכשיו עוד לא מגובשת.
[po]מיכל בז[/po] מתוך [po]יאללה בוא[/po]

מה היה קורה בבי"ס אילו מורים היו מאמצים נורמות אחרות של תקשורת ושל ראייה של הילדים ואנשי הצוות?
או פקידי האוצר היו פועלים בנורמות אחרות? או פקידי סעד? או קב"סים?
[po]דלית ב[/po] מתוך [po]נורמות של הורות בישראל[/po]

התינוקות של בני האדם עוברים עד גיל 7 באופן מקוצר את ההסטוריה של ההתפתחות האנושית. זה המון חומר ולא צריך להוסיף על זה כמעט שום דבר. רק טיפול עדין ושקט. חיבוקים הרבה ובעיקר בשעת שקיעת השמש, דיבור מזמרר, הזנה, ערסול, שינה, מרחב עם מעט גירויים מתחלפים, מים, חברה במידה, מאור פנים, לדעת להזעיף פנים רק על הדברים החשובים ולדעת להיות מנהיג אחראי כלפי הילד. והכי חשוב להיות מחנך עם מודעות של מודל חיקוי
[po]חוה בת חיים[/po] מתוך [po]ילדי באופן באבחונים מיינסטרימיים[/po]

ישבתי לצד האיש בשקט בעודו מסיים ענייני לימודים ואחר זמן מה גלשו ממנו מילים על היום שהיה לו ועל עמיתה חולה לעבודה ועל אביו ז"ל ועל הכובד על כתפיו....כעדר עיזים על הרי גלעד.
[po]רק מה[/po] מתוך [po]לדבר פשוט שפה זוגית[/po]

להזעיף פנים, להתנכר, להיות קר - אין קל מזה.
לעתים זה בא על מנת לא להגשים את מה שבר הגשמה כל כך בקלות - האפשרות לאושר.
שכן אין לך דבר שעומד בראש פירמידות הפחד מעל הפחד הטמיר ביותר
הפחד מאושר.
[po]צפריר שפרון[/po] מתוך [po]אשתי לא בעניין שלי יותר[/po]

זה עובד ברמות כל כך מטלטלות, שברור לי מהתוצאות, שכל מה שאני אמרתי אצלי בלב נקלט אצל האדם שאליו "דיברתי" ויצר אצלו שינוי ניכר שאפשר לראות כלפי חוץ בשינוי ברור.
[po]בשמת א[/po] מתוך [po]תפילת הדרך[/po]

לואיז היי מקשרת את הדלקת לכעס על בן הזוג. אצלי זה היה נכון, ויכול להיות שהטיפול בזה (מכות.....) גם עזר.
שרהלה מעלה בי חיוך מתוך [po]דלקת בדרכי השתן[/po]

בזמן שהמטפלת דיברה אני עסקתי בפיתוח המיומנות החדשה שלי: חוסר שיפוט מוחלט של אמהות. כן. החלטתי שאני לא מתכוונת לשפוט אף אמא יותר לעולם כי גידול ילדים זה נורא נורא קשה
[po]מיכל בז[/po] מתוך [po]יאללה בוא[/po]

אין אהבת שקר.
אין באמת ביזוי באהבה. אין באמת בוז באהבה.
הכל מצגת שווא של מי שמזהה את מחלות האהבה - בעקר קנאה וצרות עין ובעלות דמיונות - כמרכז האהבה -
בעוד מחלות האהבה שייכות למחלקת ההישרדות על פיה אהבה ניתן לקבל רק מבחוץ, אישור ניתן לקבל רק מבחוץ
[po]צפריר שפרון[/po] מתוך [po]אשתי לא בעניין שלי יותר[/po]

בקיצור, בטבע כמו בטבע: יפה מרחוק ומלא זוועות מקרוב
טרנקילה מתוך [po]בלוג תרנגולות באופן טבעי[/po]

הדף הזה הופך להיות משפחתי וחיות אחרות.
חוץ מזה, היתה לנו היום קרפדה בשירותים, ציקדות בסלון והילד האמצעי דרך על יקרונית התאנה.
[po]תפוח אדמה[/po] מתוך בלוג המלבב [po]בלוג תרנגולות באופן טבעי[/po]

בתוך כל העצוב שעוטף מסביב. כדאי להסתכל מבחוץ ולראות שהעולם שלך מקופל בתוך עולם אחר, גדול יותר ועם מליון אפשרויות.
[po]שני מ[/po] מתוך [po]לא תומך בי[/po]

אישית אני מוצאת שהיכולת לא לשעמם את עצמי היא אחת היכולות שחשוב לי לפתח ולשמר, אני רוצה אף פעם לא לפחד, ותמיד להנות מהשהות עם עצמי ועם מחשבותי.
נוודית מתוך [po]לנוע לנוע[/po]

יכולתי לדמיין את עצמי עולה פיזית למעלה ומסתכלת עלינו כמו ציפור. קטנים כאלה...
מה אפשר לראות משם? אפשר לראות שאני ממש ממש צודקת והוא טועה? לא. בכלל אי אפשר לשמוע כלום.
אז מה כן? אני מקווה שאפשר לראות שאנחנו מאוד ביחד. שאנחנו אוהבים. שאנחנו צוות.
חשבתי על זה וכל ההתנגדות שלי התנדפה.
[po]ציל צול[/po] מרגשת מתוך [po]לדבר פשוט שפה זוגית[/po]

לדעתי ומנסיוני, פחד אלוהים מזה שאין לך מושג איך ממשיכים הוא אחד הסימנים המובהקים ביותר לכך שאת בדרך הנכונה.
[po]צעד על שביל חצץ[/po] מתוך [po]צעד על שביל חצץ[/po]

הרבה דברים הולכים להשתנות, ממש מהבסיס. המחויבות והאחריות הטוטלית. אבל איכשהו זה לא משהו שחשים אותו בכל רגע נתון. הרבה נשאר אותו הדבר.
[po]תפילה לאם[/po] מדייקת מתוך [po]יאללה בוא[/po]

למרות שכעס הוא התגובה האינסטינקטיבית שעולה במצבים כאלה, ולמרות שבאופן מיידי ונקודתי הכעס יכול לשמש כאמצעי הרתעה - למעשה, הוא אינו יעיל כלל בביסוס גבולות. יותר מזה, כמו שאני רואה את זה, הכעס רק מחליש את הגבול. לאורך זמן, האדם שאנו מפעילים מולו את הכעס כאמצעי מגן, לא מתייחס לגבול ברצינות וממשיך לחצות אותו.
[po]עירית לוי[/po] מתוך [po]ביד רכה[/po]

לא רק לחפש "איך להגיב?" אלא בעיקר "מי להיות?". כלומר: מה תהיה ההוויה של האישה הזאת?
[po]עירית לוי[/po] מתוך [po]ביד רכה[/po]

הרשות שלך לעצמך לומר "לא" (לעומת לנסות להתגבר עליו) היא היא מהות היד הרכה
[po]עירית לוי[/po] מתוך [po]ביד רכה[/po]

ישתבח המנגו!
[po]מיכל בז[/po] מתוך [po]החיוניות שלי חלק שמיני[/po]

כיף לדעת שאני לא לבד. בעצם, ברחבי העולם ישנן מיליוני נשים שמתעוררות ומיניקות, מנומנות או חולמניות, טרוטות עיניים וסתורות שיער, שמחכות ומחבקות ומנשקות ומיניקות - נכון שזה מיוחד?
[po]דנה ה[/po] מתוך [po]על הציצי כל הלילה[/po]

יש דברים חשובים מתזונה. שקט נפשי, שמחת הילדים, שלום בית ועוד ועוד. ואם לא מצליחים למצוא דרך שבה כולם ידורו בכפיפה אחת אז חשוב לזכור שיש דברים חשובים יותר מתזונה מדויקת.
גוגוס מתוך [po]החיוניות שלי חלק שמיני[/po]

להחזיק בתוכי כמו גביש שקוף ואחיד ויציב את מה שחשוב, ומבחוץ להיות רכה ונוזלית וחמימה וזורמת
[po]דנה ה[/po] מתוך [po]בלוג מיילדת מתחילה בכל פעם מחדש[/po]

עוד משפט של אמא שלי הוא משפט שמתאר את התינוקת שהייתי כך: את - את היית יפהפיה. שעות הייתי יושבת לייד המיטה שלך ושואלת: מי פיצ-פיצ-פיץ של אמא? וכמה בכית... לא ירדת מהידיים. דקה לא נתת לי...
[po]לב שומע[/po] מתוך [po]לב שומע[/po]

רק כדי לאחל לידה ראשונה מצויינת ביותר ואם לא מצויינת אז לפחות טובה מספיק וכדי להזכיר לך שהלידה זו רק ההתחלה של האמהות ולא התמצית שלה
[po]עננים בקפה[/po] מתוך [po]יאללה בוא[/po]

הרבה משגרות האכילה בכלל נגזרות מסדר "יום העבודה" ו"יום הלימודים". מתאים לעולם העבודה שכולם יתחילו ויסיימו לעבוד וללמוד בשעות קבועות, זה הרבה יותר יעיל. יש לזה קשר קלוש, או שום קשר בכלל, למחזוריות הטבעית האינדיבידואלית שלי – בין השאר, מבחינת שינה ומבחינת תזונה. במידה רבה אנחנו כופות על הגוף שלנו סדר יום לטובת החברה (כדי לא ללכת לקיצוניות אני לא אגיד לטובת הכלכלה העולמית והתאגידים הגלובאלים).
[b]נוודית[/b] מוותרת על הקיצוניות, אבל רק בכאילו, כי המציאות די קיצונית ומוטב להביט בה כמו שהיא מתוך [po]החיוניות שלי חלק שמיני[/po]

לא מצליחה למצוא מילים ל מה זה צדק. מבחינתי בדף הזה צדק הוא לא ערך. הוא גם לא מהות. אבל אני מרגישה את האנרגיה שלו. הוא כשלעצמו יש לו אנרגיה של אהבה. אבל משהו בחיבור אל בני האדם הופך אותו למורכב להשגה. ואז כשמשתמשים במילה הזו או בהטיות שלה בהקשר של בני הזוג זו לא מילה מתאימה.
[po]חני בונה[/po] מתוך [po]לדבר פשוט שפה זוגית[/po]

יש משהו משחרר בלהגדיר, שאני לא מפשפשת ועם זאת לפשפש...
אני כבר צוחקת על האלמנט הזה אצלי... כשאני אומרת כן על משהו זה ישר נורא מחייב אותי ומקשה עלי לעשות אותו אבל כשאני אומרת לא, הרבה יותר קל לי לעשות כן...
[po]רסיסים של אור[/po] מתוך [po]תפילת הדרך[/po]

ימימה אומרת: "הזכות לקיומך ישְנה". בלי להצטדק, בלי לצמצם את מקומך. פשוט ככה. כמו שאת.
[po]יעלי לה[/po] מתוך [po]ביד רכה[/po]

וזה זמן חמלה.
חמלה קשורה ברוך אך לא ברחמים.
חמלה קשורה בנשימה עמוקה נוכח התכווצות הלב בשל תחושת חוסר ערך
[po]צפריר שפרון[/po] במילים מרגשות מתוך [po]אשתי לא בעניין שלי יותר[/po]

אין, איןןןן על יום פתלתל בו לאחר שכולם אכלו אומבטו ונושקו אני מתחבקת עם השותף לפשע, הבית על תילו עומד (שום סיר לא נשכח ונשרף על הגז) לעיתים אפילו נקי והעולם יכול להמשיך לעשות את הרעש בחוץ....
[po]רק מה[/po] מתוך [po]יאללה בוא[/po]

ה"מותר לי" הזה - שהוא למעשה תרגול של קבלה עצמית - היה גרעין אוהב שמתוכו צמחה בתוכי אמא, האמא שתמיד רציתי שתהיה לי.
כמובן שהאמא הזו לא תמיד בבית, אבל לשמחתי היא נוכחת יותר ויותר (סוג של מעבר לחנ"ב :)
עדולי מתוך [po]ביד רכה[/po]

בעיקרון אני נגד זוגיות ונגד נישואין ונגד להביא ילדים לעולם
זה נשמע לי חולני
[po]אבישג א[/po] מתוך [po]סיפור לידה בעבר ובעתיד[/po]

השתדל להיות רחום אל אחרים. יש סיכוי סביר שהם גם ככה מקפידים עם עצמם מעבר לראוי.
[po]צעד על שביל חצץ[/po] מתוך [po]צעד על שביל חצץ[/po]

השאיפה שלי היא להרחיב את ההווה. לשם כך אני מנסה לצמצם זמנים אחרים: את אינסוף העתידים, ואת העבר, שכדאי להזכיר אותו גם. עוד שואב אנרגיה ומרעיש. מצד שני אני מנסה ממש להאט את ההווה, לחוות אותו במעין סלואו מושן, בהתבוננות מלאה, כמה שיותר פרטים, ברזולציה גבוהה, בפוקוס. בנשימה. וכמובן בחיוך :)
[b]נוודית[/b] במתכון הכי טוב והכי פשוט לחיים טובים מתוך [po]החיוניות שלי חלק שמיני[/po]

אז אני לא מאושרת, בואי נראה מה אני צריכה, מה יכול להקל עלי, מה חסר לי. נבדוק, נראה, נשנה. אבל בשום אופן לא להכות בעצמי על עצם העובדה שאיני מאושרת
[po]פלוני אלמונית[/po] מתוך [po]צעד על שביל חצץ[/po]

אני לא מבינה מה זה "משמעות הקיום".
אני לא יכולה לא לעשות את המסע הזה. אני לא מחפשת משמעות בקיום שלי, אני פשוט עושה את המסע כדי שיהיה לי טוב יותר.
השלב הבא הוא לעשות את המשך המסע מתוך אושר, ולא מתוך סבל. אל האושר, ולא מן הסבל.
[po]בשמת א[/po] מתוך [po]צעד על שביל חצץ[/po]

איזה נחת זו העליה הזו במשקל, נכון ?!?! מצחיק שרק לתקופה מאד קצרה בחיינו אנחנו חוגגים כל גרם שמתווסף ואחר כך רוב החיים מתאפקים מלחגוג כדי שה(קילו)גרמים ירדו מאתנו.
[po]רסיסים של אור[/po] מתוך [po]תפילת הדרך[/po]

נזכרת איך בימים הראשונים אחרי הלידה התפלאתי מאיך כל איבר ואיבר בגוף שלי נדרשים לקחת חלק בטיפול בתינוקי, איך הגוף מתעגל ומתעצב כדי לעמוד במשימה, רגלים מתקפלות לתנוחה שתאפשר ערסול שלו כשהוא על הגב, ידיים מתעגלות לתמיכה בהנקה ובכלל ועוד ועוד. ועם הזמן, יש תנועה מהגוף לנפש, הילדים גדלים ובמקום לדרוש מהגוף שלנו להתגמש ולהתעגל אנחנו נדרשים לגדול ולהתגמש מחשבתית ורעיונית, ללמוד להסתכל יותר רחוק ולעוד כיוונים, לנשום עמוק יותר ויותר פעמים, להגמיש את המחשבה והדיבור...
[po]רסיסים של אור[/po] מתוך [po]תודה אלי הלל לך[/po]

אנחנו כל כך מכורים לעשיה, שגם במצב שבסך הכל אנחנו רוצים קצת שקט ולכן משתיקים את ראשנו, אז אנחנו אומרים שאנחנו עושים מדיטציה!
[po]אם ילדה[/po] מתוך [po]תחזוקה שוטפת[/po]

חשוב למעט ברכוש ולהרבות בתחושת שפע.
[po]שני צו[/po] מתוך [po]גידול ילדים על פי תיאוריה התפתחותית היקשרותית[/po]

אני מכלה את האנרגיות שלי על לקרוא אנשים אחרים עושים דברים אחרים ולהתבלבל מזה ולתהות איך הן עושות את זה וכו' במקום פשוט לעסוק בשלי ולראות שבעצם גם אני "עושה את זה",
[po]רסיסים של אור[/po] מתוך [po]תודה אלי הלל לך[/po]

זה בסדר שקשה. זה חלק מהעסק.
[po]רסיסים של אור[/po] מתוך [po]תודה אלי הלל לך[/po]

ואם את נתקלת בקיר שאת לא רואה את הדלת שלו כרגע פשוט הניחי שהיא תימצא לך. לפעמים לא רואים אותה בעין אבל גישוש ביד רכה מוביל אליה.
[po]ציל צול[/po] מתוך [po]המלאך שלי בן 11[/po]

לפחות כשסחטנו תפוזים לארטיקים החברים ממש התרגשו והם רוצים לבוא גם מחר כדי לטעום את התוצרת.
למרות שאחת מהם אמרה - את יודעת שאפשר לעשות גם ארטיקים ממיץ אמיתי ולא מיץ סחוט?
[po]דנד י[/po] מתוך [po]תשוקה למתוק אצל ילדים[/po]

מזכירה לעצמי עוד פעם ועוד פעם כמה לא נכון וכמה עוול יש בלנסות להשוות את עצמך לאחרים כי אף אחד בעולם הוא לא אתה ולכן הוא אף פעם לא מתמודד בדיוק עם מה שאתה מתמודד איתו ולא מביא אל זה את מי שהוא בדיוק אתה, לכל אחד המסע שלו והמשא שלו, ולמרות שאני יודעת לדקלם את זה נהדר, עדיין מתקשה להפנים...
[po]רסיסים של אור[/po] מתוך [po]תודה אלי הלל לך[/po]