אמא נמרה:
לעקר את "כל הכלבים" הכוונה היא לצמצם ככל הניתן את כמות הכלבים המשוטטים, הרעבים, החולים והנטושים ולהעניק בית חם לכל מי שנשאר.
כלבים רבים (ובעלים רבים) ממשיכים להביא גורים באופן מבוקר אבל הרבה אנשים לא מעקרים פשוט כי זו הוצאה לא קטנה וגן טיפול. הכלביות בארץ קורסות ולא סתם.
למה לאלף? כי רוב האנשים לא יודעים לשלוט בכלב שלהם ולרוב הכלב לוקח אותם לטיול. זה לא תקין. כשילד לוקח כלב לטיול ובדרך פוגשים עוד כלב זה מצב מסוכן לעתים (בעיקר אם הכלבה מיוחמת)
והרבה מאד אנשים היו רוצים לאמץ כלב שעושה מה שאומרים לו. ככה כלבים מקבלים גם בית טוב כי יאמצו אותם מהר, מי שכבר יש לו כלב ישמח לקבל כלב ממושמע.
את העבודה שלי אני אוהבת וגם את בעלי.
חייבת לספר משהו על האוטו והבית ולמה הייתי משאירה אותם כמו שהם (בערך):
פעם קניתי אוטו חדש. "מהניילון". מאותו רגע הכל נהיה סיוט. התבאסנו כשהילדים אכלו באוטו חטיף, פירות או כל דבר אחר, שלא לדבר על שתיה באוטו בזמן נסיעה וטפטופים קלים.
התבאסנו כשהילדה הקיאה בנסיעה במהלך טיול לים המלח. התבאסנו מאד כשמישהו "ליטף" את הכנף השמאלית של הרכב. התבאסנו מאד להמשיך להסיע את 3 הכלבים שלנו לפנסיון כשנסענו לחופשה כי האוטו היה מתמלא שיער וריר. התבאסנו לחנות במקומות הומים/צפופים למקרה שמישהו ייכנס בנו.
בקיצור, האוטו ניהל אותנו כי פשוט כשיש לך 200,000 ש"ח (ולפעמים יותר מזה) יושבים על המדרכה אתה חושב על זה לעתים קרובות. על "מה יקרה אם" ועל "איזה באסה, הלכו הריפודים"...
אז מכרנו וקנינו רכב שעולה רבע מזה והחיים חזרו למסלולם: כולם אוכלים באוטו, הכלבים נוסעים איתנו ואם קורה משהו אז אתה אומר לעצמך "לא נורא, גם ככה הרכב כבר עבר מספיק"
לגבי הבית: אנחנו גרים היום בבית של 400 מטר שיושב על דונם אדמה ובנוי בשישה מפלסים (לא, זו לא טעות. 6 מפלסים, 10 חדרים)
הבית שכור וזו היתה אלטרנטיבה הכי שפויה מבחינת הפרשי מחיר, מיקום וגודל שיכולנו למצוא. בית לא חדש אבל ע-נ-ק ומרוווח מאד. (כ"כ מרווח שהילד רוכב על טרקטורון ממונע
בתוך הבית)
אבל -
לאט לאט התחלנו להבין כמה זה מיותר, כל בתי המפלצת האלה. בני המשפחה גרים, מתנהלים וחיים במפלסים שונים, אין חמימות, אין משפחתיות ולפעמים אפילו יש שעות שלא נפגשים אם לא נתקלים אחד בשני במדרגות. מתוך כל השטח של החצר אנחנו משתמשים בפועל אולי ב - 150 מטר כי זה פשוט גדול מדי. הכלבים הם הנהנים העיקריים מהחצר. גידרנו להם 150 מטר משלהם כדי שלא נצטרך לדרוך על "הפתעות" בחלק שלנו.
אני לא מתארת כאן משהו נוראי אלא פשוט מנסה להסביר (בלי להשוויץ) שבית גדול מדי הוא לא כזה להיט. נכון שזה נחמד ומרשים, אנחנו מזמינים פעמיים בשנה כ-50 חברים למסיבה בחצר אבל מעבר לזה - אין שום טעם וצורך בבית גדול כזה. יש בריכה ענקית בחצר, משטח כדורסל, מקום לשחק, לשתול, נדנדות, מגלשה, טרמפולינה וכו. אבל בתכ'לס - זה לא בשימוש כמו שאתה חושב שזה יהיה כשקונים את הכל. מבחינתי זה בדיוק כמו חדר כושר בבית: כשיש - לא משתמשים.
ועוד לא דיברתי על הניקיון (יש לנו מנקה כי אי אפשר לנקות דבר כזה!)
בקיצור, לא צריך בית גדול, לא צריך שני בתים, לא צריך מכוניות מפוארות (אם ממש רוצים אפשר לשכור אוטו מפואר לכמה ימים ולעשות טיול נהדר)
הכל שטויות. אנחנו פשוט מוקפים צרכנות ונהנתנות מכל עבר וזה משפיע. הכל נראה נוצץ כשזה עדיין בחנות. אני חושבת שהכל מסתכם לכך שאתה לא באמת רוצה את כל הדברים האלה.
אתה רק רוצה שתהיה לך ה
אפשרות לקנות אותם.
ודבר אחרון לגבי דברים שאנחנו רוצים כמו לימודים או עסק, הקמת קרן מלגות או להוציא דיסק או מרכז למידה וכו' - כל זה בר ביצוע (עם הרבה עבודה קשה!) וממש לא משתווה למכונית חדשה או טיול לחו"ל. אני למשל לומדת לתואר שני עם כל הקושי (על כל סוגיו ) ולא מוותרת על זה. יש דברים ששווה להתאמץ מאד עבורם.
נשיקות לכולם