הכנתי היום גלידת אננס לשבת בהשראתך:

בערך 200 גר' קשיו שהשריתי מראש כמה זמן במים וסיננתי
קצת מים
כמעט מלוא קופסת אננס גדולה
ובהברקה של הרגע האחרון: כמה כפות של חמאת קוקוס, שהיא... כה!! טעימה!!! בפני עצמה. אההההה...
הבלילה הייתה טעימה. עכשיו זה מחכה בפריזר.

תודה!

שמחתי לשמוע שנמצא פתרון! וכזה שמקובל על כולם בשמחה. תודה על העדכון, ושיהיה בתאבון ולבריאות

יופי, אני שמחה שזה יכולה להיות אופציה.
רשימת הדברים שהוא לא אוהב מפתיעה, לאור הדברים שהוא כן אוכל. את יכולה אולי לשאול אותו מה בדיוק מפריע לו באורז- הטעם, המרקם, המרירות (כי גם קינואה ועלים ירוקים הם מרירים), ולנסות לתת על כך את הדעת.אני גם לא יודעת איך אתם עם שמן בבישול, אני אישית מאוד מקמצת, אבל שמתי לב שתמיד כשאני מוסיפה קצת יותר האוכל טעים יותר ונאכל יותר.
נשמע מבטיח, אשמח לשמוע אם יש התפתחויות

ללא ספק, גם אצלי זה יכול לספק שעות של כיף והנאה.

נשמע לי שאת מאוד מאוזנת ומודעת, וגם סבלנית לתהליך.
גם נשמע לי שהגדול הוא בעל דעה עצמאית, ואני חושבת שבמקרה הזה יהיה נכון לרתום את העצמאות והסקרנות שלו לעניין- להציע לו לבחור את האורז עוד בשלב הקניות, ולערוך מעין ניסוי משפחתי של "בואו נראה איך זה יצא"- מה יותר טעים לנו וכו'. אולי זה יאפשר לו לרדת מעץ ההתנגדות ולשתף פעולה, כי נראה לי שזה פחות האוכל ויותר המסביב. הוא גם יכיר את האוכל באופו אינטימי יותר (למשל אורז במשקל יכול לשרת את המטרה הזו, אם הוא מכניס לשקית בעצמו וכו'), יהיה מקום לדעה שלו והוא יהיה מעורב. כך יש לו say- ואז הוא יכול לוותר על האמירה האחרת שהוא מחזיק בה עכשיו, שעיקרה "זה לא טעים לי".

ובכלל, אני רוצה לשאול איזה אכלן הוא באופן כללי, מה הוא אוהב ומה פחות, איזה פירות ואיזה ירקות ומה עוד.
באופן אישי אני אוהבת מאוד את האורז המלא שלי עם יוגורט, מלפפונים וקמצוץ שום גבישי, אז הייתי שמחה להציע לכם, אבל אני לא יודעת מה ההעדפות שלו ככלל ולכן אני שואלת.

אמא צעירה- נעים להכיר
הם נגעלו מהריח וביקשו להרחיק את האורז מאיפה שהם יושבים... טקטיקה שתמיד עובדת! אבל זו הסיבה שלפחות בהתחלה הייתי מתבלת במלח בלבד, כדי שיכירו את הטעם הנייטרלי.
אני ממש לא אדוקה בעניין ליב, ניסינו כמה והוא היה בסדר אז אנחנו ממשיכים איתו. לחלק מהסוגים יש "טעם של אורז מלא" ולחלק הרבה פחות, ואלה הם שצריך למצוא, אבל בכל זאת צריך להתרגל לטעם השונה, וזה לוקח זמן מסוים. את מכירה את הסיפור הזה על ילדי הגן שהפסיקו לאכול דגני בוקר והתחילו לאכול ירקות? זה זה.
אני לא רוצה לעשות מזה צימעס, אבל אני תוהה האם יש כאן גם מאבק כח מסוים (את רוצה להכניס לתפריט אבל אנחנו לא נאכל), ואם יש מקום להגדיר "זה האורז שיש מהיום בבית" או שזה רק יחמיר את המצב. 'צטערת אם חפרתי...

אנחנו המשפחה היחידה שאצלה תירס זו לא אופציה
גם אנחנו לא
לבעלי יש קשיי עיכול. מאז שהתחתנתי- רק אצל הורי לעיתים מאוד מאוד נדירות

הי,

אז קצת שונה משאר המתכונים.
אצלנו משרים ללילה אורז מלא בשמתי אורגני, בהרבה מים.
מסננים לאחר לילה או יממה. אפשר מדי פעם להחליף מים אם רוצים.
ואחרי זה מבשלים אותו כמו פסטה, עם הרבה מים רותחים ומעט מלח
אפשר עם סיר מכוסה ואפשר לא מכוסה
לקראת שנראה הסוף, טועמים עד שמרגישים שמספיק מבושל אבל לא דייסתי.
שופכים את המים ומקבלים אורז מלא אחד אחד !!!! נפלא.
אפשר אז להשאיר אותו בסיר מכוסה כשהוא אחד אחד, כדי שייסגר על עצמו כמו שכתבה מישהי למעלה, ואפשר לא.
ואז אפשר להוסיף לו מה שרוצים, עדשים מבושלים או כל דבר , ירקות מבושלים, תבלינים.
בתיאבון

אז כן, דרושה תקופה של אורך רוח תזונתי כדי להתרגל.
אני קונה בעדן אורז עגול של ליב, אבל גם הבסמטי המלא של סוגת הולך אצלנו לא רע.
אולי זה סתם כי אורז משעמם להם? אפונה ותירס הולכים? (ככל הידוע לי אנחנו המשפחה היחידה שאצלה תירס זו לא אופציה).

לב שומע - תודה על המתכון! אנסה גם אותו.

דנדי, אני לא יודעת מה מצבכם הנוכחי, אבל אם אתם רגילים לאורז לבן, קחי בחשבון שהסתגלות למזון חדש לוקחת כשבועיים עד שלושה, אז צריך לשמור על חזית אחידה בזמן הזה ולא להשבר.
אחרי פרק זמן מסוים הפידבק הביולוגי שמתקבל מהגוף עבור האורז עושה אותו טעים יותר עבורנו, כיוון שהוא מזין. לא פסיכולוגי, ביולוגי.
וגם- חשוב מאוד לנסות כמה סוגים של אורז מלא (ממספר חברות או ממספר סוגים- עגול, ארוך וכו'), כי לפעמים נופלים על כזה שיש לו טעם לוואי והוא לא מוצלח, ואחר יכול להיות שונה לגמרי.

הי דנדי, לשאלתך אין לי מתכון לירקות. אני מטגנת בצל, מוסיפה ירקות חתוכים בצורה גסה לחתיכות גדולות (תפו"א, בטטות, כרוב, מה שיש בבית), מבשלת עם קצת מים, שלא יצא מרק, ומסיפה לקראת הסוף קצת חלב קוקוס.
טיש באינטרנט כל מיני מתכונים בנוסח הזה, חפשי. מדי פעם אני מציצה שם ונזכרת שמשהו שעם הזמן השמטתי.

אורז מלא ש"עבר" את הטעם של הבן שלי ונאכל על ידו:
אורז פרא - זו תערובת של מלא לבן, אדום ושחור. נראה צבעוני כזה ויפה. יש בחנויות טבע, ולפעמים אני מוצאת במפתיע גם בסופרים רגילים. מטגנת בצל עד שהוא חום כהה כמעט שחור, ואז מוסיפה את האורז, פחות או יותר עם כמות כפולה ל מים, לפעמים טיפה יותר. מתבלת רק עם מלח. מתקבל אורז בצבע מאוד כהה, מן סגול-שחור כזה.
דרך אחרת: אורז מלא לבן מהסוג העגול. מטגנת בצל, שוב עד שהוא כהה מאוד. מוסיפה את האורז ויותר מפי שתיים מים, לא יודעת להגיד כמה בדיוק. אוהבת את האורז כשהוא ממש רך. לפעמים מוסיפה עוד במהלך הבישול, כשרואה שרוב המים התאדו ועדיים המרקם של האורז הוא לא כמו שאני אוהבת. ממש לקראת סוף הבישול - אבל ממש ממש לקראת הסוף!! אחרת זה הולך לאיבוד - מוסיפה כמות נדיבה של רסק עגבניות, דבש וקצת רוטב סויה. את רוטב הסויה הכי חשוב להוסיף ממש בסוף, אחרת הוא "הולך לאיבוד". כשזה רק יצא מהסיר - בהחלט נאכל על ידי הבן שלי. כשזה חומם מהמקרר - נצפו תגובות שונות במצבים שונים, זה כבר פחות אטרקטיבי לו. גם לי זה הרבה פחות טעים אחרי מספיר ימים, משום מה. ישנם מתכונים אחרים של מאכלים שאני יכולה לאכול בכייף גם שבוע אחרי שנשמר במקרר.
אני יודעת על עוד דרך להכין אורז מלא טעים - לבשל חלקית ולאפות בתנור, אבל אף פעם לא ניסיתי.

אצלנו שמים כמות אורז (שטוף) בסיר, וכמות כפולה של מים - וזהו. אז מחממים על אש גבוהה עד הרתחה ומנמיכים את האש. כשרוב המים התאדו מכבים את האש ואחרי כמה דקות אפשר לאכול. אצלנו אוהבים מאד.

שלנו דומה לשזה של שלולית, אבל מתבלים רק במלח ובשום גבישי. לפעמים מקל קינמון שלם וזהו, אם אנחנו במוד. לא עושים עניין מכן לפתוח-לא לפתוח, פותחים, בודקים, מוסיפים מים אם צריך. פעם כשמצב הרעב היה קשה אכלנו גם לפני שהיה ממש ממש רך. אצלנו מחבבים את העגול, ובהכנה כמו זו שמתוארת כאן הוא לא מתקבל דייסתי אלא אחד אחד. אמנם לא יבש כמו האורז הארוך, אך לא דביק ועיסתי.
לרוב לא אוהבים להוסיף לאורז, אלא להכין או נטורל, ואת התוספות בצד- אפונה, עדשים, מרק ירקות. בתאבון!

אורז מלא, די פשוט.
במלאים יש את העגול (כמו ריזוטו) ויש את המאורך, הבסמטי. שניהם טעימים, העגול מתאים גם למאכלים שצריכים אופי יותר דייסתי של האורז (כמו מרקם של אורז סושי), הבסמטי יוצא יותר "אחד אחד".
הכנה - כמו הרגיל, רק כפול זמן:
מחממת שמן בסיר, אם רוצים בצל אז מטגנים אותו בשמן, אח"כ שופכים פנימה כוס אורז. מטגנים את האורז תוך כדי בחישה קלה. זה טיגון קצר, המטרה רק לעטוף את כל הגרגירים בשמן, שיצא טעים.
מוסיפים שתי כוסות מים ומרתיחים.
כמובן בתוך המים - תבלינים לפי הטעם. אני שמה מלח פלפל וכמון. יש שמוסיפים את התבלינים עוד בשלב השמן, כמו בהודו. גם זה אפשרי.
כשהמים רותחים מעבירים לאש קטנה מאד, דואגים למכסה שיושב על הסיר בצורה טובה, ומניחים לו להתבשל כ-40 דקות. כפול מאורז לבן.
בדכ אני לא מודדת זמן אלא כשנראה לי שמספיק, אני מציצה לתוך הסיר ובודקת אם המים התאדו והאורז כבר מספיק רך. המקצוענים אומרים שעדיף לא לפתוח.
אפשר לתת לו להתבשל עוד כמה דקות בלי אש רק מהחום של עצמו, זה עוזר לו להסגר על עצמו.
לפעמים אנחנו מחברים את זה לעדשים ירוקות, לפעמים לירקות בחלב קוקוס (איכס אמא אמרתי לך שאני אוהבת כזה), לאפונה, או בתוך המרק.
בתאבון.

הי דנד י , תודה לך.
אני לא עונה כי אין לי זמן!
רק אדווח, שליל הגמילה הראשון היה גם האחרון... ביום למחרת היינו שתינו כל כך עייפות ומסכנות (ומצוננות), ובערב כבר ידעתי שאין מצב שאני אסתובב איתה במנשא באמצע הלילה. נו, ברור שעדיף לשכב, לנמנם ולהניק!
מה גם, שאנחנו לבדינו. בעלי כבר לא נמצא בבית חודש וחצי בגלל עבודה. האמת, אני לא יודעת מה חשבתי לעצמי בכלל לעשות את זה בלעדיו! הרי אני לא באמת יכולה לתפקד 22 שעות ביום, כשאין לי למי להעביר את האחריות אפילו לשלוש דקות.
זהו, מחר משפחתינו הקטנה מתאחדת שוב. כמה אושר!
לילה טוב לך.
אולי אחזור לדווח כשיהיה מה...

אני גמלתי לילה בגילאים האלה כי רציתי מחזור, ונתתי בקבוק שקדיה וטחינה במקום אחרי שהצגתי קודם את הבקבוק לאורך היום

ברור שאת האמא שלה ואת יודעת מה מתאים לכן כרגע.
אם הסיבה להפסיק הנקות לילה היא כי לך נשבר / כואב /לא טוב אני איתך.
אם הסיבה היא מה שכתבת זה לא נשמע לי הגיוני, עדיף להבין מה הבעיה ולנסות לפתור אותה ולגמול בלילה בגיל שאפשר לשוחח עם הפעוט והוא יבין שיונקים רק כיש אור או משהו כזה.
כי גמילת לילה בגיל כזה בלי לתת בקבוק כתחליף זה עניין ממש לא פשוט שדורש מחשבה מעמיקה.

אולי תחשבי שהלילה את כן מניקה לעומת לא ותראי מה שני המקרים גורמים לך להרגיש.

וואו, שעה וחצי... אצלינו ההרדמות ממש השתפרו. לפחות זה...
ממש אין לי דקה פנויה לכתוב. בינתיים רק אעדכן, שהחלטתי להפסיק להניק אותה בלילה. היא בעצמה לא נהנית מההנקות האלה, אז בשביל מי זה טוב, בעצם?
בכל מקרה, אתמול היה הלילה הראשון, שכלל בכי, אבל לא צרחות, הרבה שעות עירות וגם רגעי חסד ארוכים של מסז'ים, חיבוקים ומילות אהבה...
כשיהיה לי זמן אעדכן בדף ההוא.
תודה על ההקשבה!

הי פלונית,
בשמחה!
איך הלילות יותר טוב?
לי לדוגמא לקח עכשיו שעה וחצי! להרדים אותה, זה היה כרוך בההההנננקקקקההה, ואז פיפי, ואז בכי ואז מנשא ואז במיטה ופוווו. הייתי צריכה כבר לצאת לפני חצי שעה, אבל כל הזמן דמיינתי לעצמי את הצרחות שלה כשאני הולכת ומשאירה אותה ערה אבל עייפה בידי אבא, והחלטתי לאחר.

הי דנד י ,
אני סתם איזו פלונית שמסתובבת פה, ורציתי להגיד לך תודה על דבריך המרגיעים שאני קוראת בכל מני דפים.
אני כותבת מאוד מעט, אבל לאחרונה נפגשנו בדף הנקה מכאיבה (לצערי...).
אני חושבת שבנותינו הן בערך באותו גיל (שנה וחודשיים), והעיצות שלך תורמות לי מאוד.
זהו! שבת שלום!

הגבתי על מה שכתבת בגמילה מחיתולים בגיל צעיר , תוכלי לקרוא ולהגיב?
אני סקרנית

בהחלט מגדיר אותה.
ממש נעים ללכת אליה.
מקווה שגם תעזור לך, בניגוד לחוויה המבאסת של תפילה.

הייתי אצל מיכל היום. היא פשוט מקסימה ומדויקת. חווה ממש טובה. תודה !

תודה רבה רבה וזה אפילו ממש קרוב אלינו !!!

אפשר לקבל את הפרטים של מטפלת האייפק שלך ? האמת אולי כדאי שאדע קודם כל מאיפה היא בארץ...

ראית ששלחתי לך מייל?

הי יקרה,
בזמנו, בעקבות תודה שלך, התנהל אצלי דיון שנוגע לתזונה, מתוקים וכו'.
האם מתאים לך שאעביר אותו לדף החיוניות? הוא ממש מתאים לשם וחבל שסתם ישכב אצלי בדף.
<ציל צול ממחשב אחר>

את מוזמנת למחוק אחרי שתקראי, אין צורך שדווקא המשפט הזה יעטר את הדף שלך....

היי, ראיתי ששאלת אם התכוונת לבלוג קודם אז ראיתי שכתבו לך "בדידותו של בוחר האבטיח" "דג חתול" ויש עוד כמה, אם תרצי אפנה אותך. זה לא סוד, סתם חיבה למרחבים משוחררים מהקשרים אחרים. בתודה, טרנקילה.

דף מוצנע
דף בית אישי

דפים למעקב ב-מה חדש:
תגובות של אנשים לתינוק במנשא
חוכמות של ילדים
תפילה לאם
רק תפילה אשא
שירים שמצחיקים ילדים
ככר השוק
אמהות שואלות אמהות
מדנדנת לי בלוג
פתח לשינוי