עדינה - תודה על הדף המעניין והכנה.
לא ברור לי אם התכוונת לקבל כאן תמיכה עצות או תובנות...
המחשבות שעלו לי בנושא מתחברות בעיקר לכיוון של "מי שהוא כזה"...
שאלת הכותרת (האם אני עושה לעצמי חיים קשים...?) מובילה לכמה כיוונים:
- שאלת האלטרנטיבה – האם יותר קלה? יותר טובה? מתאימה?...
- נראה לי שאת עסוקה בקושי. אני מציעה לנתח את המצב:
מה קשה?* (לא למה - אלא מה)
האינטנסיביות, המאמץ הפיזי, הרעש, הבלאגן...?
אחרי שמגדירים את הבעיה קל יותר למצוא פתרונות.
איך ניתן לתכנן ולהתארגן מראש* כדי שהחיים יהיו יותר כמו שאת רוצה?
אצלנו הערבים בדרך כלל יותר נעימים אחרי שאנחנו יוצאים לפני השקיעה לזמן של פריקת אנרגיות -
כדי שהילדים יגיעו לערב עייפים (רצוי לא עייפים מדי כבר בשעה מוקדמת - אז יכול להיווצר מצב של היפר).
לדעתי זה עוזר במיוחד בימים שנמצאים הרבה במיזוג ותאורה מלאכותית.
מאפשר חיבור לתהליך הטבעי של רדת החשכה ונשימה של אוויר צח.
אח"כ אוכלים, מתקלחים (נשארים הרבה במקלחת - בשאיפה שתצא מוכנה לישון), סיפור, שיר, חיבוקים...
אני משתדלת לצאת מהמקלחת לבית מסודר (מסדרים מראש או שבן הזוג מסדר בזמן המקלחת).
עם אורות מעומעמים ומוסיקה מרגיעה...
עוד דבר שלמדתי לאחרונה –
כשיש הפוגה כלשהי בצהריים במקום לנצל אותה להספיק עוד משהו – עדיף
להתרענן ולאגור כוחות.
להתקלח, לשבת כמה דקות עם רגליים למעלה, אם אפשר אפילו לישון, להתכונן ליום העבודה החדש המצפה לנו אחה"צ ובערב.
הדברים שרצינו להספיק לוקחים פחות זמן כשאנו רעננים. חוץ מזה שתמיד יהיו דברים להספיק אבל החיים זה עכשיו.
כשאת במצב טוב הסביבה תושפע מכך וגם תיראה לך אחרת.
איך להתמודד טוב יותר ברגעים הקשים?*
אני מצאתי שקשה לי לשנות מצב קשה או לברוח ממנו.
לעומת זה קל יותר לחשוב מה קשה ולמה, אם ניתן לקבל את המצב, רק להיות, לנשום, להכיל את עצמך והסובבים, לחבק...
לא לעשות מה שלא קריטי באותו רגע.
איך היית רוצה להתייחס למחשבות
שאחרי הקושי?
בקריאה לקראת הלידה נתקלתי ברעיון שחלק ניכר מהכאב הוא הפחד המגיע לפניו והמחשבות שאחריו.
אם משחררים את אלו ונשארים רק עם הכאב עצמו זה יותר פשוט.
מתמודדים עם המצב נטו בדומה לתגובות של תינוקות לכאב.
לסיום אני רוצה לשתף בתרגיל שעוזר לי להתלבט:
בתחילת קורס לתכנון כלכלי של חיי המשפחה נתבקשנו למלא שאלון בו הגדרנו את המטרה הפרטית שלנו.
בהמשך הנחנו שהגענו ליעדנו. עכשיו היינו צריכים לתאר את חיינו. מכאן עלו שאלות אמיתיות ומעניינות:
מה באמת אנחנו רוצים?
איך את רוצה שיראו חיי המשפחה שלך?
אפשר להציע שאלות שונות:
מה המטרה שלך בחינוך הביתי?
איך היית רוצה שתהיה האווירה בביתך (שקטה? רגועה? אולי דווקא תוססת?)
איך היית מרגישה אילו היה לך יותר קל וכייף? התגובה הראשונית היא "נפלא".
למעשה גיליתי שזה לא כל כך פשוט. יותר מקובל להתלונן מאשר להיות מרוצה.
פתחתי צוהר לעולם של מחשבות אשמח להרחיב ולהבהיר.
מאחלת לך שהדרך שתבחרי תתאים לך.
עדינה - תודה על הדף המעניין והכנה.
לא ברור לי אם התכוונת לקבל כאן תמיכה עצות או תובנות...
המחשבות שעלו לי בנושא מתחברות בעיקר לכיוון של "מי שהוא כזה"...
שאלת הכותרת (האם אני עושה לעצמי חיים קשים...?) מובילה לכמה כיוונים:
[list]
[*] שאלת האלטרנטיבה – האם יותר קלה? יותר טובה? מתאימה?...
[/list]
[list]
[*] נראה לי שאת עסוקה בקושי. אני מציעה לנתח את המצב:
[/list]
[b] [/b]מה קשה?* (לא למה - אלא מה)
האינטנסיביות, המאמץ הפיזי, הרעש, הבלאגן...?
אחרי שמגדירים את הבעיה קל יותר למצוא פתרונות.
[b] איך ניתן לתכנן ולהתארגן [/b]מראש* כדי שהחיים יהיו יותר כמו שאת רוצה?
אצלנו הערבים בדרך כלל יותר נעימים אחרי שאנחנו יוצאים לפני השקיעה לזמן של פריקת אנרגיות -
כדי שהילדים יגיעו לערב עייפים (רצוי לא עייפים מדי כבר בשעה מוקדמת - אז יכול להיווצר מצב של היפר).
לדעתי זה עוזר במיוחד בימים שנמצאים הרבה במיזוג ותאורה מלאכותית.
מאפשר חיבור לתהליך הטבעי של רדת החשכה ונשימה של אוויר צח.
אח"כ אוכלים, מתקלחים (נשארים הרבה במקלחת - בשאיפה שתצא מוכנה לישון), סיפור, שיר, חיבוקים...
אני משתדלת לצאת מהמקלחת לבית מסודר (מסדרים מראש או שבן הזוג מסדר בזמן המקלחת).
עם אורות מעומעמים ומוסיקה מרגיעה...
עוד דבר שלמדתי לאחרונה –
כשיש הפוגה כלשהי בצהריים במקום לנצל אותה להספיק עוד משהו – עדיף [b]להתרענן ולאגור כוחות[/b].
להתקלח, לשבת כמה דקות עם רגליים למעלה, אם אפשר אפילו לישון, להתכונן ליום העבודה החדש המצפה לנו אחה"צ ובערב.
הדברים שרצינו להספיק לוקחים פחות זמן כשאנו רעננים. חוץ מזה שתמיד יהיו דברים להספיק אבל החיים זה עכשיו.
כשאת במצב טוב הסביבה תושפע מכך וגם תיראה לך אחרת.
[b] איך להתמודד טוב יותר [/b]ברגעים הקשים?*
אני מצאתי שקשה לי לשנות מצב קשה או לברוח ממנו.
לעומת זה קל יותר לחשוב מה קשה ולמה, אם ניתן לקבל את המצב, רק להיות, לנשום, להכיל את עצמך והסובבים, לחבק...
לא לעשות מה שלא קריטי באותו רגע.
איך היית רוצה להתייחס למחשבות [b]שאחרי[/b] הקושי?
בקריאה לקראת הלידה נתקלתי ברעיון שחלק ניכר מהכאב הוא הפחד המגיע לפניו והמחשבות שאחריו.
אם משחררים את אלו ונשארים רק עם הכאב עצמו זה יותר פשוט.
מתמודדים עם המצב נטו בדומה לתגובות של תינוקות לכאב.
לסיום אני רוצה לשתף בתרגיל שעוזר לי להתלבט:
בתחילת קורס לתכנון כלכלי של חיי המשפחה נתבקשנו למלא שאלון בו הגדרנו את המטרה הפרטית שלנו.
בהמשך הנחנו שהגענו ליעדנו. עכשיו היינו צריכים לתאר את חיינו. מכאן עלו שאלות אמיתיות ומעניינות:
מה באמת אנחנו רוצים?
איך את רוצה שיראו חיי המשפחה שלך?
אפשר להציע שאלות שונות:
מה המטרה שלך בחינוך הביתי?
איך היית רוצה שתהיה האווירה בביתך (שקטה? רגועה? אולי דווקא תוססת?)
איך היית מרגישה אילו היה לך יותר קל וכייף? התגובה הראשונית היא "נפלא".
למעשה גיליתי שזה לא כל כך פשוט. יותר מקובל להתלונן מאשר להיות מרוצה.
פתחתי צוהר לעולם של מחשבות אשמח להרחיב ולהבהיר.
מאחלת לך שהדרך שתבחרי תתאים לך.