על ידי מותשת* » 24 מרץ 2011, 15:42
תפסתי לי ממש כמה דקות כדי לקרוא ולענות כל עוד הילד מנמנם.
בייביסיטר זה רעיון- רק שמרגיש לי מטופש לקחת עזרה בתשלום כשמצבנו הכלכלי דחוק (אני לא עובדת) ואני בבית עם ילד אחד. אני גם לא רואה איך זה יעזור לי להיות עם הילד שלי ולהנות איתו ועם מי שהוא. אולי זה כן ייתן לי יותר מצברים. לא יודעת.
דכאון אחרי לידה-למי אין, לא? אני מטופלת תזונתית והכל, וכן קשה להיות אמא, אבל בגדול אני מרגישה שזה לא שאין לי כוחות כי אני בדכאון אלא שאין לי כוחות כי אני לא מצליחה להגיע להרמוניה בסיסית עם הילד וזה מה שמעציב אותי.
קשה להיות בחוץ הרבה זמן כי זה פשוט קשה... גם ככה לצאת מהבית עם אוכל לשנינו, מים, שמיכה, ילד כבד במנשא, ספר בשבילי כדי שלא אשתעמם אם אנחנו בלי חברים... אי אפשר להסתובב ברחובות שעות... לפעמים קר, לפעמים חם... לפעמים אני רוצה לאכול ארוחה חמה על צלחת. קשה לו לישון טוב בחוץ אז כשהוא מתעייף זו בעיה. יש גם מה לעשות בבית (קצת לבשל, לסדר, כל מיני סידורים בטלפון שאי אפשר לעשות בערב). לא נראה לי סביר בעולם שלנו לבלות שש שעות ביום כל יום בפארק או ברחוב. אולי בית עם גינה היה עוזר אבל אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו...
לי, שאיני אשת מקצוע, [...], נשמע מובהק שיש פה בעיה כלשהי. ואם לא אובחנה, כנראה שהמאבחן לא יודע לאבחן בעיות מהסוג הזה.
מאוד מאוד אשמח אם תגידו מה גורם לכן לחשוב שיש בעיה שדורשת פיזיותרפיה, ליווי, נוירולוג, מה לא נורמלי בעיניכן. אחת המלוות היא מומחית וידועה מאוד... וגם הסבים והדודים, ובטיפת חלב, ובעלי, כולם אומרים שהילד בסדר גמור ומתפתח יפה מאוד (כבר נעמד, זוחל יפה, אומר הברות ואפילו כאלה שאפשר לשייך לדברים מסוימים כמו אבא, אמא). גם אני רואה שהוא מתפתח יפה. אולי תיארתי משהו לא נכון. וגם איך אפשר להסביר את זה שבחוץ הילד נרגע ובבית משתולל? לפעמים הוא ממש עצבני ורק אני יוצאת איתו מהבניין ואני מרגישה שהוא נהיה רפוי, מתחיל להשמיע קולות חמודים, מחייך... אז מה גורם לכן לחשוב שיש בעיה מובהקת? אני אלך לפיזיותרפיסטית ואגיד לה מה? שמה הבעיה? שהילד מושך לי בשיער ומתקשת כשאני לוקחת אותו לפיפי בכיור? אפילו לעצמי אני נשמעת מגוחכת.
תודה לכולן על התמיכה והבעת האמון.
תפסתי לי ממש כמה דקות כדי לקרוא ולענות כל עוד הילד מנמנם.
בייביסיטר זה רעיון- רק שמרגיש לי מטופש לקחת עזרה בתשלום כשמצבנו הכלכלי דחוק (אני לא עובדת) ואני בבית עם ילד אחד. אני גם לא רואה איך זה יעזור לי להיות עם הילד שלי ולהנות איתו ועם מי שהוא. אולי זה כן ייתן לי יותר מצברים. לא יודעת.
דכאון אחרי לידה-למי אין, לא? אני מטופלת תזונתית והכל, וכן קשה להיות אמא, אבל בגדול אני מרגישה שזה לא שאין לי כוחות כי אני בדכאון אלא שאין לי כוחות כי אני לא מצליחה להגיע להרמוניה בסיסית עם הילד וזה מה שמעציב אותי.
קשה להיות בחוץ הרבה זמן כי זה פשוט קשה... גם ככה לצאת מהבית עם אוכל לשנינו, מים, שמיכה, ילד כבד במנשא, ספר בשבילי כדי שלא אשתעמם אם אנחנו בלי חברים... אי אפשר להסתובב ברחובות שעות... לפעמים קר, לפעמים חם... לפעמים אני רוצה לאכול ארוחה חמה על צלחת. קשה לו לישון טוב בחוץ אז כשהוא מתעייף זו בעיה. יש גם מה לעשות בבית (קצת לבשל, לסדר, כל מיני סידורים בטלפון שאי אפשר לעשות בערב). לא נראה לי סביר בעולם שלנו לבלות שש שעות ביום כל יום בפארק או ברחוב. אולי בית עם גינה היה עוזר אבל אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו...
[u]לי, שאיני אשת מקצוע, [...], נשמע מובהק שיש פה בעיה כלשהי. ואם לא אובחנה, כנראה שהמאבחן לא יודע לאבחן בעיות מהסוג הזה.[/u]
מאוד מאוד אשמח אם תגידו מה גורם לכן לחשוב שיש בעיה שדורשת פיזיותרפיה, ליווי, נוירולוג, מה לא נורמלי בעיניכן. אחת המלוות היא מומחית וידועה מאוד... וגם הסבים והדודים, ובטיפת חלב, ובעלי, כולם אומרים שהילד בסדר גמור ומתפתח יפה מאוד (כבר נעמד, זוחל יפה, אומר הברות ואפילו כאלה שאפשר לשייך לדברים מסוימים כמו אבא, אמא). גם אני רואה שהוא מתפתח יפה. אולי תיארתי משהו לא נכון. וגם איך אפשר להסביר את זה שבחוץ הילד נרגע ובבית משתולל? לפעמים הוא ממש עצבני ורק אני יוצאת איתו מהבניין ואני מרגישה שהוא נהיה רפוי, מתחיל להשמיע קולות חמודים, מחייך... אז מה גורם לכן לחשוב שיש בעיה מובהקת? אני אלך לפיזיותרפיסטית ואגיד לה מה? שמה הבעיה? שהילד מושך לי בשיער ומתקשת כשאני לוקחת אותו לפיפי בכיור? אפילו לעצמי אני נשמעת מגוחכת.
תודה לכולן על התמיכה והבעת האמון.