על ידי צפריר_שפרון* » 18 ספטמבר 2002, 21:05
אדם המעונין להיות שומר חוק במדינת חוק, לעניין נושא לגיטימיות החינוך הביתי, מעלה את הקונפליקט הנוצר לכאורה בין שני חוקים: חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, וחוק חינוך חובה חינם.
כך, אותו אדם, שומר חוק, נקרע בין רצונו לחיות על פי דרכו, כבודו וחירותו, לבין חוק אשר מגביל את חירותו.
במקרה זה, חוק חינוך חובה חינם מחייב את אותו אדם שלא לנהוג על פי צו מצפונו ולשלוח את ילדיו למערכות חינוך תעשייתיות.
מעבר לכך, ישנם גופים אשר עניינם לקיים חוק זה מתוך עצם מהותם. גופים אלה מאיימים על אותו אדם בפועל, במעשה, וגם בכך שהם מצביעים עליו כפורע חוק – דבר בלתי נסבל מבחינת תפישת עולמו.
מקרה זה מייצג עוד כמה וכמה חוקים אשר סותרים לכאורה את אותו חוק יסוד. למשל, אדם אשר מתוך אמונותיו ועמדותיו אינו רוצה לשרת בצבא.
אותו אדם מעלה את הסתירה הקיימת בין חוק גיוס חובה, לבין חוק יסוד כבוד האדם וחירותו.
גם במקרה זה, חוק גיוס חובה מחייב את האדם שלא לנהוג על פי צו מצפונו ולהתגייס לצבא. גם כאן, קיימים גופים אשר עניינם לקיים חוק זה ולכפות אותו.
מהבחינה העקרונית – אין הבדל.
ניתן כמובן להצביע על הצורך בצבא, צורך המצדיק הפרה של חוק יסוד כבוד האדם. על כך ישיב אותו סרבן גיוס – זו אינה הבעיה שלי. תפתרו את הבעיה, שדרגו את הגיוס הצבאי כך שמספיק אנשים יבחרו בשירות בצבא מתוך רצונם החופשי; התנדבותית.
ניתן באותה מידה להצביע על הצורך במערכת חינוך ממשלתית. צורך המצדיק הפרה של חוק היסוד. לטובת המדינה. שוב, טענה זו אינה מעניינת את האדם הפרטי.
בשני המקרים, אותם חוקים הסותרים לכאורה את חוק היסוד המדובר, מניחים פירצות לאדם הפרטי. כך, ניתנת האפשרות לקבלת פטור מחוק חינוך חובה, ניתנת האפשרות לקבלת פטור מחוק גיוס חובה.
מכאן, כאשר רוצה אדם לממש את חירותו, לחינוך ילדיו או לא להתגייס, במסגרת החוקים הקיימים הדבר ניתן.
זוהי אפשרות הגלומה במסגרת החוק.
אין זה המקום לפרוש את קשת האפשרויות לפעולה. לכן, נתמקד באותו פתרון שהועלה כאן. התאגדות לשם התנגדות.
כפי שאוכלוסייה מסוימת התאגדה על מנת שתוכל לממש את זכויותיה שלא לשרת בצבא. זכויות שגם הן נובעות מחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, והצליחה להביא להכרעה שמאפשרת לה שלא להתגייס. עולה כאן הצעה דומה. אותם אלה שאינם יכולים לחיות עם אותה עמימות לכאורה בנוגע לנושא חינוך ילדיהם, מעונינים להתאגד על מנת לקבל היתר משפטי, חוקי, מדיני לדרכם, כבודם וחירותם.
שני הבדלים עיקריים עולים בין אותה התאגדות המאפשרת שחרור מחוק גיוס חובה, לבין אותה אוכלוסייה המעונינת להתאגד לשם שחרור מחוק חינוך חובה.
ההבדל הראשון מצביע על השוני בהומוגניות של הקבוצה המדוברת. האוכלוסייה הראשונה מוגדרת, קונפורמית, מחייבת את מי שרוצה ליהנות משחרור שכזה להתנהג בצורה מסוימת. ניתן לומר שקבוצה זו מאופיינת בהתבדלות סקטוריאלית.
לעומתה, האוכלוסייה השניה איננה הומוגנית, אפילו לא במטרה במדוברת. קבוצה זו איננה מתבדלת במובן הסקטוריאלי; אין אף חובה על האדם המבקש להשתחרר מחוק חינוך חובה; הוא אינו נדרש ללבוש מסוים, התנהגות מסוימת, או השתייכות לסקטור כזה או אחר.
ההבדל השני נובע מהראשון. הבדל זה הוא ההבדל הנובע מהכוח הפוליטי של כל קבוצה. היות והאוכלוסייה הראשונה נדרשת לעקוף את חוק גיוס חובה, בשל חוסר היכולת של פרטיה להשתחרר מחוק זה באופן עצמאי, הרי היא מנצלת את כוחה. כוח זה בא לידי ביטוי בהיותה מסוגלת לאחדות המעשה. יש מי שקובע מה צריך לעשות וחברי הקבוצה, כאיש אחד, מתנהגים על פי קביעה זו. מתוך כוח זה - ומתוך גודלה של הקבוצה - קבוצה זו מהווה כוח אלקטוראלי-פוליטי. מכאן היא מסוגלת להביא לתוצאה הרצויה לה, והיא מצליחה לעקוף את חוק גיוס חובה בכל מיני תקנות והסדרים.
האוכלוסייה השניה, זו שמטרתה להביא לשחרור מחוק חינוך חובה, "חולשתה" העיקרית היא חוסר יכולתה "לדבר בקול אחד". חוסר היכולת הזו נובעת מעצם מהותה. אין באפשרות אוכלוסייה זו להגיע לאחדות פעולה, בעיקר בשל אופי הקבוצה, אופי פלורליסטי, המניח לכל אדם לחיות ולפעול כרצונו.
מטעם זה בעיקר, התאגדות של האוכלוסייה השניה למטרה המוצהרת כאן, בתנאים הקיימים כיום, בישראל, נדונה מראש לכשלון. גם מתוך כך, שקבוצה זו עדיין איננה מהווה איום אלקטוראלי מספק על מנת לעקוף את החוק הקיים במיני תקנות והסדרים. אין לה עדיין כוח פוליטי מספק על מנת להגיע לתוצאה חיובית.
היות ויש להניח שבכל זאת, מעבר לנכונות להכשל אך ורק על מנת לפתור קונפליקט, יש רצון של חברי הקבוצה להצליח.
על מנת להצליח לשנות את התקנות ולאפשר שחרור גורף מחוק חינוך חובה, לכל האדם, לאו דווקא לחברי קבוצה זו או אחרת – אם זה על ידי חקיקה, שינוי תקנות או מאבק, נדרשת עשייה אישית של כל אחד ואחד. במסגרת החוק הקיים, עשייה זו ברוב המקרים מאפשרת הצלחה.
כאן, העזרה ההדדית הנדרשת, בהחלט מאפשרת התארגנות. התארגנות לעזרה הדדית למקרה הפרטי.
להתארגנות זו ראוי לפנות פנימה, אל חבריה, לחזק את יכולתם לקבל את הפטור המיוחל, על פני פניה החוצה – אל הממסד, במטרה לכופף אותו או להרחיק אותו ממנה.
עימות עם הממסד, כארגון, תחטיא את מטרות חברי הקבוצה ועשויה אף לפגוע במי שחבר באותה קבוצה, אלא אם כן יש בידי הקבוצה כוח שמאפשר לה לכופף את הממסד לצרכיה – כפי שנוהגת הקבוצה הראשונה. כוח זה עדיין אינו קיים, יתכן שלעולם לא יהיה קיים.
עצם המעשה הפרטי, המהווה דוגמא לאחרים, מניף את תופעה החינוך הביתי להתרחבות. קביעת עובדות בשטח ללא מהומה, מייצרת מציאות חדשה. כבר היום יש נכונות גוברת והולכת מצד גורמי המדינה להעניק פטור מחוק חינוך חובה מתוך השקפת עולמו של האדם או מכל סיבה אחרת.
חלק ניכר ממצב זה בו המדינה התגמשה, נובע מהתרחבות התופעה.
ככל שהתופעה תתרחב, כך תושג המטרה של בהירות לגבי החינוך הביתי כחוקי ביתר קלות וביתר מהירות.
אדם המעונין להיות שומר חוק במדינת חוק, לעניין נושא לגיטימיות החינוך הביתי, מעלה את הקונפליקט הנוצר לכאורה בין שני חוקים: חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, וחוק חינוך חובה חינם.
כך, אותו אדם, שומר חוק, נקרע בין רצונו לחיות על פי דרכו, כבודו וחירותו, לבין חוק אשר מגביל את חירותו.
במקרה זה, חוק חינוך חובה חינם מחייב את אותו אדם שלא לנהוג על פי צו מצפונו ולשלוח את ילדיו למערכות חינוך תעשייתיות.
מעבר לכך, ישנם גופים אשר עניינם לקיים חוק זה מתוך עצם מהותם. גופים אלה מאיימים על אותו אדם בפועל, במעשה, וגם בכך שהם מצביעים עליו כפורע חוק – דבר בלתי נסבל מבחינת תפישת עולמו.
מקרה זה מייצג עוד כמה וכמה חוקים אשר סותרים לכאורה את אותו חוק יסוד. למשל, אדם אשר מתוך אמונותיו ועמדותיו אינו רוצה לשרת בצבא.
אותו אדם מעלה את הסתירה הקיימת בין חוק גיוס חובה, לבין חוק יסוד כבוד האדם וחירותו.
גם במקרה זה, חוק גיוס חובה מחייב את האדם שלא לנהוג על פי צו מצפונו ולהתגייס לצבא. גם כאן, קיימים גופים אשר עניינם לקיים חוק זה ולכפות אותו.
מהבחינה העקרונית – אין הבדל.
ניתן כמובן להצביע על הצורך בצבא, צורך המצדיק הפרה של חוק יסוד כבוד האדם. על כך ישיב אותו סרבן גיוס – זו אינה הבעיה שלי. תפתרו את הבעיה, שדרגו את הגיוס הצבאי כך שמספיק אנשים יבחרו בשירות בצבא מתוך רצונם החופשי; התנדבותית.
ניתן באותה מידה להצביע על הצורך במערכת חינוך ממשלתית. צורך המצדיק הפרה של חוק היסוד. לטובת המדינה. שוב, טענה זו אינה מעניינת את האדם הפרטי.
בשני המקרים, אותם חוקים הסותרים לכאורה את חוק היסוד המדובר, מניחים פירצות לאדם הפרטי. כך, ניתנת האפשרות לקבלת פטור מחוק חינוך חובה, ניתנת האפשרות לקבלת פטור מחוק גיוס חובה.
מכאן, כאשר רוצה אדם לממש את חירותו, לחינוך ילדיו או לא להתגייס, במסגרת החוקים הקיימים הדבר ניתן.
זוהי אפשרות הגלומה במסגרת החוק.
אין זה המקום לפרוש את קשת האפשרויות לפעולה. לכן, נתמקד באותו פתרון שהועלה כאן. התאגדות לשם התנגדות.
כפי שאוכלוסייה מסוימת התאגדה על מנת שתוכל לממש את זכויותיה שלא לשרת בצבא. זכויות שגם הן נובעות מחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, והצליחה להביא להכרעה שמאפשרת לה שלא להתגייס. עולה כאן הצעה דומה. אותם אלה שאינם יכולים לחיות עם אותה עמימות לכאורה בנוגע לנושא חינוך ילדיהם, מעונינים להתאגד על מנת לקבל היתר משפטי, חוקי, מדיני לדרכם, כבודם וחירותם.
שני הבדלים עיקריים עולים בין אותה התאגדות המאפשרת שחרור מחוק גיוס חובה, לבין אותה אוכלוסייה המעונינת להתאגד לשם שחרור מחוק חינוך חובה.
ההבדל הראשון מצביע על השוני בהומוגניות של הקבוצה המדוברת. האוכלוסייה הראשונה מוגדרת, קונפורמית, מחייבת את מי שרוצה ליהנות משחרור שכזה להתנהג בצורה מסוימת. ניתן לומר שקבוצה זו מאופיינת בהתבדלות סקטוריאלית.
לעומתה, האוכלוסייה השניה איננה הומוגנית, אפילו לא במטרה במדוברת. קבוצה זו איננה מתבדלת במובן הסקטוריאלי; אין אף חובה על האדם המבקש להשתחרר מחוק חינוך חובה; הוא אינו נדרש ללבוש מסוים, התנהגות מסוימת, או השתייכות לסקטור כזה או אחר.
ההבדל השני נובע מהראשון. הבדל זה הוא ההבדל הנובע מהכוח הפוליטי של כל קבוצה. היות והאוכלוסייה הראשונה נדרשת לעקוף את חוק גיוס חובה, בשל חוסר היכולת של פרטיה להשתחרר מחוק זה באופן עצמאי, הרי היא מנצלת את כוחה. כוח זה בא לידי ביטוי בהיותה מסוגלת לאחדות המעשה. יש מי שקובע מה צריך לעשות וחברי הקבוצה, כאיש אחד, מתנהגים על פי קביעה זו. מתוך כוח זה - ומתוך גודלה של הקבוצה - קבוצה זו מהווה כוח אלקטוראלי-פוליטי. מכאן היא מסוגלת להביא לתוצאה הרצויה לה, והיא מצליחה לעקוף את חוק גיוס חובה בכל מיני תקנות והסדרים.
האוכלוסייה השניה, זו שמטרתה להביא לשחרור מחוק חינוך חובה, "חולשתה" העיקרית היא חוסר יכולתה "לדבר בקול אחד". חוסר היכולת הזו נובעת מעצם מהותה. אין באפשרות אוכלוסייה זו להגיע לאחדות פעולה, בעיקר בשל אופי הקבוצה, אופי פלורליסטי, המניח לכל אדם לחיות ולפעול כרצונו.
[hr]
מטעם זה בעיקר, התאגדות של האוכלוסייה השניה למטרה המוצהרת כאן, בתנאים הקיימים כיום, בישראל, נדונה מראש לכשלון. גם מתוך כך, שקבוצה זו עדיין איננה מהווה איום אלקטוראלי מספק על מנת לעקוף את החוק הקיים במיני תקנות והסדרים. אין לה עדיין כוח פוליטי מספק על מנת להגיע לתוצאה חיובית.
היות ויש להניח שבכל זאת, מעבר לנכונות להכשל אך ורק על מנת לפתור קונפליקט, יש רצון של חברי הקבוצה להצליח.
על מנת להצליח לשנות את התקנות ולאפשר שחרור גורף מחוק חינוך חובה, לכל האדם, לאו דווקא לחברי קבוצה זו או אחרת – אם זה על ידי חקיקה, שינוי תקנות או מאבק, נדרשת עשייה אישית של כל אחד ואחד. במסגרת החוק הקיים, עשייה זו ברוב המקרים מאפשרת הצלחה.
כאן, העזרה ההדדית הנדרשת, בהחלט מאפשרת התארגנות. התארגנות לעזרה הדדית למקרה הפרטי.
להתארגנות זו ראוי לפנות פנימה, אל חבריה, לחזק את יכולתם לקבל את הפטור המיוחל, על פני פניה החוצה – אל הממסד, במטרה לכופף אותו או להרחיק אותו ממנה.
עימות עם הממסד, כארגון, תחטיא את מטרות חברי הקבוצה ועשויה אף לפגוע במי שחבר באותה קבוצה, אלא אם כן יש בידי הקבוצה כוח שמאפשר לה לכופף את הממסד לצרכיה – כפי שנוהגת הקבוצה הראשונה. כוח זה עדיין אינו קיים, יתכן שלעולם לא יהיה קיים.
[hr]
עצם המעשה הפרטי, המהווה דוגמא לאחרים, מניף את תופעה החינוך הביתי להתרחבות. קביעת עובדות בשטח ללא מהומה, מייצרת מציאות חדשה. כבר היום יש נכונות גוברת והולכת מצד גורמי המדינה להעניק פטור מחוק חינוך חובה מתוך השקפת עולמו של האדם או מכל סיבה אחרת.
חלק ניכר ממצב זה בו המדינה התגמשה, נובע מהתרחבות התופעה.
ככל שהתופעה תתרחב, כך תושג המטרה של בהירות לגבי החינוך הביתי כחוקי ביתר קלות וביתר מהירות.