קודם כל, אני רוצה להודות בכמה דברים:
- לא קראתי את כל הדף, על רובו רק רפרפתי
- יש לי קרובים מפונים ולכן יש לי נגיעה אישית בדבר
- בעיני ההתנתקות כולה היתה פשע, ולכן המפונים הם בעיני נפגעי פשע.
יש לי כמה השגות על הטענה שהם אשמים במצבם מכיוון שלא פנו למנהלת:
קודם כל, מצבם של אלה שכן פנו לא טוב יותר, עד עצם הדקה הזאת יושבים בבתי מלון אנשים שחתמו מראש על הסכמים שונים עם המנהלת אבל מסיבות ברוקרטיות שונות עדיין לא נמצאה להם קראוילה.
מעבר לזה, אני יכולה לספר (ושוב, מכיוון שבני משפחתי נוגעים בדבר אני שומעת דברים ממקור ראשון) שאנשים שלא הגיעו להסכם מראש מקבלים היום תנאים טובים יותר. לדוגמא: המשפחה של דודתי היא משפחה בת 11 נפשות: זוג הורים, שמונה ילדים (יש עוד, אבל הם נשואים אז לא נספור אותם לצורך העניין) וסבתא שגרה אצלם. לפני הפינוי המנהלת הציעה להם חלופה בגודל 90 מ"ר (8 מטר לאדם) הם לא חתמו על כלום והיום המנהלת בונה להם 120 מ"ר-עדיין צפוף אבל קצת יותר סביר לגודל כזה של משפחה. יוצא מזה שמי ש"לא דאג לעצמו מראש" מוצא את עצמו במצב יותר טוב ממי שכן דאג לעצמו.
יש גם דברים שבהם הם פשוט לא יכלו לדאוג לעצמם-חוק פינוי פיצוי קבע שלעצמאים לא מגיעים דמי אבטלה. כך הדוד שלי מצא את עצמו מחוסר פרנסה, בלי אפשרות לפתוח את החנות שלו מחדש (כי אף אחד לא מוכן להשכיר חנות לכמה חודשים, וגם כי עד שהוא יבסס את החנות הם כבר יעברו דירה).
חוץ מזה יש כאן בעיה בסיסית נוספת-
כשתורמים לשכבות חלשות בד"כ לא מבררים קודם "מה הם יכלו לעשות כדי לעזור לעצמם".
חלק מהאנשים שאנחנו עוזרים להם הגיעו למצב הזה בגלל הימורים, ניהול לא נכון של החשבונות שלהם או חיים מעבר למה שהמשכורת שלהם מאפשרת.
בכל זאת אנחנו כחברה עוזרים להם, פשוט כי כרגע זה המצב הנתון ומכאן צריך להתשיך הלאה.
ועוד השוואה לשכבות חלשות אחרות-
בד"כ כשעוזרים למישהו אנחנו יודעים שהוא ישאר מקבל במשך שנים רבות.
כאן מדובר באנשים שתמיד עמדו על הרגליים בזכות עצמם וכל מה שהם מבקשים זה לחזור למצב הטבעי שבו הם מפרנסים את עצמם ולהיות עוזרים ולא נעזרים.
עוד נקודה-
לאנשים שהציוד שלהם נמצא במכולות המנהלת לא מאפשרת להגיע אליו עד שימצא להם פתרון-זמני-קצת-יותר-קבוע. החורף הגיע ואנשים (שאין להם פרנסה) נאלצים לקנות את כל בגדי החורף שלהם מחדש. אנשים אחרים כבר הגיעו אל המכולות וגילו שעכברים אכלו את כל הציוד.
מדובר כאן על אנשים שאיבדו את כל רכושם ברגע (תחשבו לרגע על שריפה) ובלי קשר לשאלה איך הם הגיעו למצב הזה, אנחנו כחברה חייבים לסייע להם.