תודה ל[b]מזדמנת[/b] שסיכמה כל-כך יפה בדיוק את מה שרציתי להגיד.
אנשים שכתבו פה בעבר-התקדמו והמשיכו הלאה,
מסגרות כתיבה אחרות שאבו אליהן אנשים נוספים (אומרים לי שיש קבוצת באופן בפייסבוק)
גוגל הפנה לכאן אנשים מסקציות אחרות, ובכל זאת האתר הזה הוא אוצר בלום,
וזה המקום להודות לאנשים היקרים שעשו רבות למענו.
היו אנשים שקודם קראתי אותם ואח"כ ידעתי מי הם,כאלה שהכרתי בעקבות האתר,וכאלה שעד היום אינני יודעת באיזה כינוי הם כותבים,וזה ממש בסדר.
היו שלבים בחיי ההוריים הטריים,שבזכות האתר נשארתי שפויה.וכן,גם לי לקח נצח להבין איך מתמצאים ומה עושים עם מה חדש.
מן תחושה כזאת, שנעשיתי בת בית אחרי שהבית קצת ננטש, אבל עדיין הוא אחלה של מקום מפגש.
ותודה לכל הכותבים למעלה,בחלוף השנים,שהצחיקו אותי עד דמעות.

מזדמנת, כתבת יפה מאוד @}

אגב, גם לי לקח שניםםם לגלות את [po]מה חדש[/po], ועד היום אני מדירה את רגליי משם, מהסיבות שבגללן הדף הזה נפתח. מעדיפה להגיע לדפים במשורה ובדרכים עקלקלות :-)

אני פה משהו כמו שמונה שנים, בין הצללים בעיקר, לפעמים מגיחה. היו תקופות שהייתי שורצת פה המון ותקופות שנעדרתי כליל (אני טיפוס לא עקבי באופן כללי).
בקשר לשאלות שלך אבישג: ברור שיש נטייה טבעית לנוסטלגיה, וגם לחשוב שמשהו שונה הוא פחות טוב.

אני בהתחלה הייתי נכנסת לפה וקוראת בעיניים פעורות ולסת שמוטה כי פגשתי כל כך הרבה רעיונות, מושגים ואפילו סגנונות שכולם היו חדשים וחדשניים וניסחו פתאום בדיוק דברים שהיו לי מעורפלים. במשך שנים נדהמתי כל פעם מחדש מזה שכל שאלה ודילמה שאי פעם עלתה בי, ולו המופרכת ביותר, מסתבר שכבר נפתח עליה דף בבאופן, ויש לי איפה לחקור אותה, ויש לי שותפות לרעיונות לא פופולריים שהחזקתי בהם (החל מגישות חינוכיות וכלה בכביסה אקולוגית). כיוון שהרעיונות האלטרנטיביים היו כל כך נדירים במרחב הציבורי, זה היה מקום מאד חשוב בשבילי גם כדי להרגיש שאני לא לבד וגם כדי להעמיק ולהתפתח ולגבש את הזהות שלי.
אני חושבת שחלק גדול מהסיבה שאני נכנסת פחות היום היא כי אני יותר מגובשת - הנושאים שבזמנו האתר חידש לי בהם הם היום חלק אלמנטרי מהחיים שלי ואין לי את הצורך לבחון אותם כל הזמן מחדש או לפחות לא באינטנסיביות. אני משערת שגם בשביל חלק מהכותבות הוותיקות והנערצות שנעלמו עם השנים, הכתיבה באתר וההשתתפות בקהילה מילאו תפקיד בהתפתחות שלהן או בצרכים אחרים שהיו להן בחיים והן אולי הגיעו לאיזשהו מיצוי במקום הזה.

וזה כנראה משקף גם תהליך כללי יותר - יש עלייה במספר המשפחות בחינוך ביתי, מה שפעם היה ממש נדיר וחתרני הפך לקצת פחות נדיר וחתרני, וכתוצאה מזה יש יותר מסגרות וקהילות שיכולות לתמוך ולהעשיר בנושא, וגם פחות צורך בתמיכה כי זה (קצת) פחות חריג. גם נושאים "אלטרנטיביים" אחרים זולגים לאט לאט למיינסטרים. "באופן" (האתר והקהילה) יכול לקחת הרבה קרדיט על החלק שלו בהתפתחות הזו, ויכול להיות שהיום התפקיד שלו פחות משמעותי בהקשר הזה.

אני מניחה שכשהאתר ימצה את התפקיד שלו לגמרי - אולי כשהרעיונות שלו יהפכו עוד יותר מיינסטרימיים - או שההתפתחויות הטכנולוגיות ישאירו אותו מאחור (ראו מה שכתב צוויליך), אז הוא יפסיק לפעול או יתמוסס לו אל תוך המרחב הקיברנטי. ויתפנה מקום לדברים חדשים וחדשניים אחרים, שישרתו צרכים חדשים, או את אותם צרכים באופן אחר. אין טעם להצטער על הדברים האלה, אני מלאת שמחה והודיה על האתר הזה ועל מה שהוא תרם לחיי, אבל גם יודעת שדברים טובים לא יכולים ולא צריכים להמשיך לנצח, הם יכולים להתחלף בדברים טובים אחרים.

@}

[u]אני מרגישה שבגלל שהקהילה הפכה ליותר וירטואלית ואנשים פחות מכירים אחד את השני, הם פחות מרגישים מחויבים למרחב הציבורי, פחות לוקחים אחריות עליו. יש בזה משהו יותר נינוח כשאין דיוני עריכה ועריכה אקטיבית, יותר קבלה של המציאות. מצד שני, זה ניכר וההתגייסות ההיא בכול זאת היתה ביטוי לסוג של אכפתיות ומעורבות. כרגע אני פחות מרגישה את הנתינה שהתקיימה כאן בעבר, בעבורי.[/u]
אה אוקי, עכשיו אני יותר מבינה למה התכוונת

_הרבה פעמים זה נקרא כאילו יש פה את המקובלות, ואלו שמרגישות דחויות. אותי, האמת, זה דיי הצחיק. אני פה בעיקר בגלל החינוך ביתי, אבל מרגישה כאילו הקהילה פה דומה יותר לחברה בבית הספר.
אני כבר מזמן הגעתי למסקנה שכולנו נשארים ילדים לתמיד_

תחושת שייכות בעיני היא בראש ובראשונה פנימית וקשורה לערך עצמי ולאהבה עצמית. כשאני מרגישה בעלת ערך הסביבה מתואמת לכך. אני שייכת כי אני חלק, כי אני בוחרת, כי אני רוצה ואז גם אם "לא מתייחסים" למה שכתבתי זה לא משפיע על התחושה שלי. אני לא משליכה את זה על אחרים. התחושה הזו לא קשורה למשהו חיצוני אלא פנימית ותלויה בי.

אני מרגישה שבגלל שהקהילה הפכה ליותר וירטואלית ואנשים פחות מכירים אחד את השני, הם פחות מרגישים מחויבים למרחב הציבורי, פחות לוקחים אחריות עליו. יש בזה משהו יותר נינוח כשאין דיוני עריכה ועריכה אקטיבית, יותר קבלה של המציאות. מצד שני, זה ניכר :-) וההתגייסות ההיא בכול זאת היתה ביטוי לסוג של אכפתיות ומעורבות. כרגע אני פחות מרגישה את הנתינה שהתקיימה כאן בעבר, בעבורי.

כל מה שאני כותבת ומציעה תקף גם לגבי. האתר נותר משובח, ייחודי, איכותי, מהותי ומשפיע, בעל סגנון תקשורת וכתיבה ייחודי. העובדה שפעם היה פה אולי אחרת או שאני כרגע מרגישה פחות שייכת קשורה אך ורק אלי ולא פוגעת בערכו הנוכחי בהווה כלל וכלל. הדברים דינמיים ומשתנים. מי שכותב פה ראוי ומבורך @}

[u]הרבה פעמים זה נקרא כאילו יש פה את המקובלות, ואלו שמרגישות דחויות. אותי, האמת, זה דיי הצחיק. אני פה בעיקר בגלל החינוך ביתי, אבל מרגישה כאילו הקהילה פה דומה יותר לחברה בבית הספר.[/u]
אני כבר מזמן הגעתי למסקנה שכולנו נשארים ילדים לתמיד, והנה גם בקהילה הלא וירטואלית שלי היו לי קטעים ממש כמו בבית ספר, אפילו מלכת כיתה (ישוב) הייתה (שהדיחה את עצמה זה מכבר והיום היא חברתי הטובה), והעלבויות למה לא הזמינו אותי וכמה היא חברה שלי ולמה יש לה חברות יותר טובות ממני, אני חוויתי את זה מאוד בקהילה שלי הרגילה כך שזה נראה לי ממש רגיל לראות את זה כאן ולהיפך - בזכות באופן אני מרגישה שאני מצליחה לאזן באופן בריא יותר את קשרי החברתיים כי פתאום יש לי חברות לא רק מהמקום וזה יוצר איזו שלוות נפש כי פתאום לא כל כוחות הנפש מופנים ליחסים בתוך הקהילה.

[u]כתבת במה האתר השתנה - במה את השתנית אבל ? ולמה לכיוון ההפוך ?[/u]
אני בתהליך של לקיחת אחריות על סביבתי ומה שקורה לי ודילוג מעל ה"סיפורים" האישיים, האנושיים, הקורבנות, צדקנות וכו'. שחררתי את מרבית הגדרותי, ערכי, עקרונותי ואני מאפשרת לעצמי לשנות אותם בכול עת, בקלילות.
אני לא מאמינה באמת מוחלטת אלא בכזו סוביקטיבית ומשתנה. אני פחות מתערבבת רגשית ונכנסת לדרמות. פחות מתרגשת מדברים. לא רק כאן. באופן כללי, כהתנהלות לחיים.
אני מרגישה שהאתר הפך להיות אתר של "סיפורים אישיים" ותמיכה אישית. אני מרגישה לעיתים סוג של "מוחלטות", של נסיון להגדיר. זה פחות מתאים לי. התזוזה של האתר לעבר הסיפור האישי לפרטי פרטיו מנוגדת לתנועה שלי.

אני לא מרגישה שונה מן האנשים פה בניגוד למה שכתבתי בהודעה הקודמת. פחות מתקיים בי רצון להכיר, סבלנות להקשיב לכל הפרטים, פחות הזדמנויות להפגש במציאות. גיליתי שזה חשוב. משולב.
אני מרגישה שאני פחות מכירה את האנשים גם אם אני קוראת אותם.
קשה לי להסביר את זה.
מצד אחד הרבה דיבורים. מצד שני באופן אישי פחות מרגישה את משמעות המילים.

מתאתגרת כרגע בדיוק ותמלול התחושות. @}

[u]מתחילה להבין שכל אחד יכול למצוא לעצמו מקום באתר, לא משנה מיהו ומהו[/u]
אבישג, זה ממש מרגש לקרוא, משום שאני זוכרת היטב דברים שכתבת בעבר והיו כל כך הפוכים. אני שמחה בשבילך שככה התגלגלו הדברים.

[u]אתן וצוויליך)[/u]
זה בסדר יעל, סיכמתי כבר מזמן עם צוויליך שהוא יקבל יחס נשי עד שיביא גברים נוספים לאתר.


[u]את לפעמים ממש זועמת ממה שקורה פה באתר. (שאלת בדרך אגב, היית רצינית לגבי הכותרת כל היום על הציצי?). מצד שני את מספיק מרגישה נוח בשביל לזעוק את דעתך, ואני מרגישה לא נוח לפתוח דף עם נושא שמאוד מעניין אותי.[/u]
מממ, טוב לא ידעתי שאני ממש זועמת פה, דווקא חשבתי שאני רגועה רוב הזמן, אז מסתבר שהמרחק בין דמותי הוירטואלית לדמותי האמיתית קטן משחשבתי. דווקא עם הזמן אני מרגישה פה יותר ויותר נוח, ומתחילה להבין שכל אחד יכול למצוא לעצמו מקום באתר, לא משנה מיהו ומהו.

לגבי הכותרת, אני באמת לא יכולה להכנס אליה במחשב שלי בגלל השם ולא חשבתי שזה יעצבן מישהו אז כתבתי אבל בעקבות ההערה של צוויל מחקתי ואני מעדיפה לא לשוב ולדון בזה.

למה את מרגישה לא בנוח לפתוח דף ?
וממליצה מאוד לפתוח לעצמך [po]דף בית אישי[/po]

תובנה מהרגע:
יש משהו שתמיד אהבתי בבאופן, ואני חושבת שהוא אחד הגורמים לכך שהגלישה באתר ממכרת וגם "מסוכנת" (במובן הזה שחשיפה לתכני האתר עשויה לשנות חיים). זה מאוד אפיין את האתר בעבר, וזה קיים גם היום אם כי פחות, לפחות בחוויה שלי. אני מדברת על התופעה הזאת, שמישהו שואל שאלה או כותב משהו באתר, ומקבל כל מיני תגובות פחות או יותר באותו קו, ואז בא מישהו אחר ושובר את הקונצנזוס לגמרי, ופתאום הדף מתעורר לחיים ויש דיון סוער... לא יודעת אם תיארתי את זה טוב, אבל נראה לי שאתן יודעות על מה אני מדברת
(אתן וצוויליך)

[u]קצת קשה להכנס לזה מבחוץ.[/u]
הסבר
אני לא מחפשת קהילה (אחד התמדדויות היותר גדולות שיש לי עם ההורות (-:, אבל גם ככה האתר הזה לא יכול לעזור לי).
אבל מדברים של נשים אחרות שקראתי פה, נראה לי שזה קורה לא מעט. הרבה נשים הרגישו שסתמו להן את הפה.גם ממך אבישג אפשר להרגיש את זה. את לפעמים ממש זועמת ממה שקורה פה באתר. (שאלת בדרך אגב, היית רצינית לגבי הכותרת כל היום על הציצי?). מצד שני את מספיק מרגישה נוח בשביל לזעוק את דעתך, ואני מרגישה לא נוח לפתוח דף עם נושא שמאוד מעניין אותי.
הרבה פעמים זה נקרא כאילו יש פה את המקובלות, ואלו שמרגישות דחויות. אותי, האמת, זה דיי הצחיק. אני פה בעיקר בגלל החינוך ביתי, אבל מרגישה כאילו הקהילה פה דומה יותר לחברה בבית הספר.
אין לי ספק שיש נשים שכותבות פה מתוך עניין, אבל גם בשביל למכור את עצמן. עדיין יש כאלה שיתעצבנו עלהן אם הן מפרסמות קורס בככר השוק (מה יש לכן עם ההיא עם הקורס מתנה, עוד לא הצלחתי להבין). אני בחרתי כינוי קבוע והתחלתי להפתח פה סוף סוף, כי אני יודעת שבקרוב אני אצטרך מידע שהרבה נשים יוכלו לספק לי.

אז כמו שכתבתי לפני כן, המקום הזה מבחינתי הוא בשביל האינפורמציה והחלפת דעות ורעיונות, אני לא פה בשביל לחפש חברות מחוץ לרשת.
אם זה קורה, זה מקסים, אבל לא הדבר הכי חשוב מבחינתי. למדתי ממכן גם שלחברויות וירטואליות גם יכול להיות משקל מעניין.
[u]אני חושבת שצריך לפתוח דיונים גם אם דיברו עליהם בעבר,[/u]
את צודקת ביותר, אני פשוט בן אדם שלא אוהב להרגיש נדחף (עוד משהו שאני צריכה לעבוד עליו)
ילדה יונקת קוראת אז אשלח מהר {@ וירטואלי לכולן.

מעניין שחלק ציינו שהיום יש להן תמיכה לא וירטואלית

דווקא יש לי חברות נפש בקהילה הלא וירטואלית שלי ואני ממש מרגישה שיש לי עם מי לדבר (מה שהיה חסר לי מאוד כילדה) ועדיין אני נהנית מאוד לכתוב פה ולשתף, אולי כי זה שיתוף מסוג אחר, אני מרגישה שהקהילה הוירטואלית והקהילה הלא וירטואלית שלי משלימות אחת את השנייה, ולמרות שהישוב שלי יקר יותר לליבי גם באופן זה סוג של קהילה עבורי.

[u]קצת קשה להכנס לזה מבחוץ.[/u]
לא הבנתי מה שכתבת [po]אם ילדה[/po] - את כן רוצה להרגיש פה קהילה ? כי רשמת מס' משפטים שנשמעו לי סותרים

דווקא הייתי רוצה לפגוש מכאן כל מיני נשים עמן הדיינתי אבל זה נראה לי פשוט מבצע מתיש, וחלקן גם אולי לא ירצו.


[u]אני חושבת שבהרבה נושאים פה אין כל כך מה להוסיף. מיצו את הנושא בכל כך הרבה דיונים. לפעמים אפילו בא לענות, אבל מרגיש מגוחך כי הדיון הסתיים לפני כל כך הרבה שנים.[/u]
אני חושבת שצריך לפתוח דיונים גם אם דיברו עליהם בעבר, בכל דיון משהו מתחדש, אם לא הנושא אזי האדם.

חלוקית תודה, היה לי מעניין לקרא, לא בטוחה שהבנתי עד הסוף
כתבת במה האתר השתנה - במה את השתנית אבל ? ולמה לכיוון ההפוך ?

יונת ומצרה, למה היחס בין אות לרעש גדל ? בגלל שיש כאן יותר אנשים ? חשבתי על זה שפעם זה בטח היה יותר אינטימי ואנשים באו מתוך עניין, היום זה אתר מוכר ואנשים בטח באים גם כדי לפרסם את עצמם בדרכים שונות, כך אני לפעמים מרגישה וזה די מעצבן, אולי יותר מפרסומות רגילות.

בשמת, בתור מי שקיבלה כאן המון מחמאות, הייתי מצפה שתשקיעי קצת יותר בשאלות ששאלתי (-:

ורק להוסיף שנורא מצחיקה אותי הכותרת שמופיעה מדי פעם ב [po]מה חדש[/po] - הגלישה באתר מסוכנת , אתה מרגיש את המתח באוויר (-:

[u]חלוקית, את הרבה שנים כאן לא ?[/u] בין שמונה לתשע..
[u]מה השתנה מבחינתך באתר ? פעם כתבו כאן יותר אנשים מהמעגל החברתי שלך ?[/u] אני השתנתי. גם האתר השתנה, בכיוון ההפוך לשלי, לתחושתי. התרחקנו. מידת ההתאמה ביננו פחתה. בעבר אולי כתבו כאן קצת יותר אנשים מהמעגל החברתי שלי. זה לא באמת משנה בעיני.
[u]אתם בחינוך ביתי ? למה משפחות בחינוך ביתי מהמפגשים שלך לא כותבות כאן ?[/u] אנחנו בחינוך ביתי. לא יודעת למה משפחות שאני פוגשת לא כותבות כאן. מרביתן לא כתבו כאן גם בעבר. לגבי עצמי, הצורך הזה פחות קיים אצלי. אם יש לי סוגיה אני מעדיפה להתייעץ עם חברות מהמפגשים. זה זמין, נגיש ויעיל יותר. הן מכירות אותי, אני אותן, מתקיימת ביננו חברות. היום במפגש דיברנו לדוג' על כל מיני עניינים חברתיים רגישים בין האמהות ובין הילדים, על חינוך לפלוצים (איך ומתי), על חינוך כלכלי, החלפנו חוויות אישיות, דעות, התנסויות. מתוך כך הקשר ביננו התחזק. אני מרגישה קרובה יותר לנשים שדיברתי איתן. זה סוג של כדור שלג. באתר אני כבר לא מכירה את האנשים. מרגישה שהם פחות דומים לי ואני להם. הדבק שחיבר אותי לכאן התמוסס. וגם זו תחושה שמחזקת את עצמה ומתחזקת.
זה לא קשור לחינוך הביתי. יש משפחות חינוך ביתי שונות לגמרי ממני ומשפחות ששולחות למסגרות ואני מרגישה קרובה אליהן. זה מכנה משותף מאוד רחב. זה סוג של הלך רוח פנימי.
מה שייחד את האתר מבחינתי, אם אני מנסה לתמלל את התחושה ולתאר את הדבר החמקמק הזה, היה אולי תכנים ביקורתיים, חדשניים, סוג של כתיבה נועזת, הומוריסטית, עמוקה, מדויקת עם הקפדה על דרך ארץ. איזון בין התמיכה והאישי לבין כתיבת ידע "רעיוני" יותר. האיזון הזה הופר. קשת הנושאים התרחבה. לי זה פחות מתאים. אני לא מזהה את הצורך בסוג כזה של קשר, את הייתרון בכך.
כשאני בפארק הירדן אני מרגישה שייכות, קרבה, חלק והמון משפחות שם לא בחינוך ביתי וזה בכלל לא משנה את מידת החיבה או הקירבה.
הרבה משפחות שמגיעות לפארק גם לא כותבות כאן.
בעבר היה לי רצון להשקיע באתר, לתת. היה לי אכפת. היום אני מרגישה אחרת. אני מרגישה שהכתיבה מאוד אישית ולתועלת אישית. אם לדוג' העלתי פה בעבר סוגיה אישית להתלבטות, זה היה אחרי שעשיתי סוג של עיבוד עם עצמי ואז הנחתי שיש בדבר הזה ערך לאחרים. רצון לשותפות, ללמידה. הרגשתי את האכפתיות גם מאחרים. היום אני לא מרגישה אותה. מן הסתם כי היא לא מתקיימת בי.

בעבר האתר תמך את ההכרות שלי בעולם האמיתי, חיזק את הקשרים שלי. כיום זה לא קורה וגם אין לי עניין בכך. עדיין חברות רבות הן חברות שהכרתי באתר. עדיין מתקיים פה עושר רעיוני ייחודי.

תודה בשמת, יש לי כוונה להשתתף בסדנה שלך לכשתתקיים באזור שלי, ואמתין בסבלנות עד אז... :-) @}

הממממ. איפה עוד אפשר לקרוא אותי? ...
יש לי רשימת דיוור שמיועדת למשתתפי ומשתתפות [url=http://basmatez.wordpress.com/]הסדנאות שלי לסדר ואירגון בבית ובחיים[/url] (בלינק אפשר למצוא גם פרטי קשר).
כאמור, בעיקרון היא מיועדת למי שהשתתפו בסדנאות שלי וגם מבוססת על מה שאני מלמדת בארבעת מפגשי הסדנה, אבל אני אתייחס באופן חיובי לבקשות פרטניות ומנומקות להצטרפות לרשימת הדיוור ללא תנאי הקבלה הנדרשים... P-:
{@

(יש לי אומץ ללחוץ על "הוסף לדף"? כן, אומץ, זה יש לי)

[-:

עלה בדעתי פתאום להכנס לדף הזה (אין פה אפליקציה שאומרת לבנאדם שהזכירו אותו באיזה דף...).

וואו. תודה.

אני מהמכורות החדשות.
מתיירת באתר כבר יותר משנתיים, מכורה למה חדש כשנה.
אני חושבת שקודם כל באופן משך אותי בגלל העיצוב. לעומת כל הפורומים שביקרתי מאז, הוא הרבה ידידותי למשתמש.

האתר הזה היה מקור לנחמה בהורות שלי. בודדה עם הנקתי, היה מאוד מועיל לקרוא את הנשים פה. אפילו יותר מהעיצות היה זה השיתוף בקשיים והתמודדות איתם.
האתר הוא מקור נהדר למצוא המלצות על ספרים, או שיטות מעניינות.
אני חושבת שבהרבה נושאים פה אין כל כך מה להוסיף. מיצו את הנושא בכל כך הרבה דיונים. לפעמים אפילו בא לענות, אבל מרגיש מגוחך כי הדיון הסתיים לפני כל כך הרבה שנים.

לפעמים זה הרגישלי כמו חקירה אנתרופולגית. לראות (לקרוא) מהצד איך קהילה וירטואלית מתנהלת. תמיכות. יצירת חברויות. דיונים על איך להתדיין. העלבות. מחיקות. מי מלכת הכיתה, ומי הכי קולית, ומי הכי זרוקה, ומי קיבלה הכי הרבה גריונים.
קצת קשה להכנס לזה מבחוץ.

בתור מישהי לא הכי חברתית, הייתי המומה שאפילו באנונימיות היה לי קשה להרגיש חיבור. מרגישה גם כן ש
[u]אני לא חווה את באופן כקהילה, אלא כמועצת חכמים (חכמות). למדתי פה המון ועדיין לומדת.[/u]
אין לי שום צורך להכיר אף אחת פה באופן אישי. גם ככה לא גרה בארץ אז זה לא אופציה. אבל מאוד מעריכה שיש את המקום הזה בשביל לשמוע עוד דעות של אנשים, בעיקר נשים.

תודה על הדיון הזה, כי האמת הוא מחמם ומזמין.
@} לכולן

[u]אני חושבת שכדאי מאוד להגביל כתיבה אנונימית באתר, אנשים אנונימיים מרשים לעצמם להתבטא באופן מאוד מכוער בחסות האנונימיות[/u]

זו דעה מקובלת, ושגויה. אני נכנסת לכל ההודעות של [po]פלוני אלמונית[/po] (וגם להודעות של ניקים אלמוניים אחרים) ורמת התוקפנות שלהן נמוכה משל הודעות מזוהות יותר. רבות מההודעות האלמוניות הן בעלות ערך רב. הנתונים לא תומכים בהגבלת אלמונים.

_אני פחות מתעניינת בתכנים ובכתיבה שהיא מאוד מאוד אישית ויורדת לפרטים.
באופן אישי, כרגע בחיי, הרצון שלי הוא לא לשקוע ולחפור בתוך הסיפורים והדרמות האישיות שלי ויש לי פחות עניין בהתבוססות בכאלו של אחרים. במיוחד כשאני לא מכירה אותם ואין לי גם צפי כזה.
עם זאת, מצויים פה כותבים שאני מאוד אוהבת לקרוא, ומתקיים פה לעיתים סוג של קסם בדיונים, עומק שאני לא מוצאת במקומות אחרים._
מזדהה.
אני כאן שנים על שנים. ובהחלט מרגישה שיש לי פחות מה לקרוא עם הזמן, שזה יותר רעש ופחות אות.
אני לא חווה את באופן כקהילה, אלא כמועצת חכמים (חכמות). למדתי פה המון ועדיין לומדת.

מזל שבשמת היא כזאת בלתי נלאית :-D

_יעל, פעם זה היה שונה ? היו כאן עוד אנשים שעניינו אותך ? מיהם ? למה הם הלכו ?
איך הגעת לאתר הזה ? איך את קשורה אליו ? סתם מעניין_

כן, היה שונה פעם.
היו עוד נשים שעניין אותי לקרוא מה שהן כותבות. גם היום הן פה, וכותבות לעתים נדירות יחסית לפעם. הן לא ממש הלכו, פשוט פחות כותבות. למה? אני מניחה שיש כל מיני סיבות, אבל מנחשת שבשורה התחתונה, עברו כמעט 10 שנים, החיים השתנו, וגם שגרת הגלישה / כתיבה בבאופן השתנתה.
יש עוד דברים שהשתנו מבחינתי אבל אני לא יודעת אם זה מייצג משהו, זה מאוד אינדווידואלי.
איך הגעתי לאתר הזה? ב-2004, כשרק התחברתי לאינטרנט, כל פעם הייתי מוצאת את עצמי נוחתת פה דרך חיפושים בגוגל. מיד זיהיתי שמדובר בבית. אני זוכרת שחשבתי לעצמי: אה, זה המקום ברשת שבו אנשים כמוני מסתובבים. לא הכרתי את מה חדש ולא ממש הבנתי איך האתר בנוי / עובד, אז קראתי המון המון דפים מעניינים שמצאתי ב{{}}[po]מפתח נושאים[/po]. כמה חודשים אח"כ מיילדת הבית שלי המליצה לי לחפש פה תמיכה, והתחלתי לגלוש פה באופן יותר אינטנסיבי. גם אח"כ לקח לי המון זמן לגלות את מה חדש...
איך אני קשורה לפה? איך לענות על זה? זה הבית שלי ברשת. אני לא מפסבקת, ובתפוז אני מרגישה אורחת, לא מכירה שם אף אחד ולא מרגישה בנוח. פה אני מכירה הרבה אנשים שפגשתי במציאות לאורך השנים (אחרי שביססנו חברות וירטואלית), יודעת להתמצא כאן בסבך הדפים, יודעת להפיק מכאן את המידע שאני מחפשת גם אם הוא קבור בהמון רעש (מיומנות שרכשתי בעקבות שנים של [po]עריכה בצ'יק צ'ק[/po]).
אבל אני כבר לא מחפשת פה תמיכה לשום עניין. כבר לא נוח לי לחשוף את הדברים שעוברים עלי באינטרנט, וגם יש לי פחות צורך בזה, כי מצאתי לי קהילה תומכת לא וירטואלית.

יעל, פעם זה היה שונה ? היו כאן עוד אנשים שעניינו אותך ? מיהם ? למה הם הלכו ?
איך הגעת לאתר הזה ? איך את קשורה אליו ? סתם מעניין

[u]איזה קטעים יעל, את כאן רק בגלל בשמת ?[/u]
זהו שאני כאן בעיקר מכוח ההרגל (בגלל זה ציינתי את ההרגל כסיבה ראשונה) אבל קריאה מזדמנת של דברי חכמה בשמתיים היא [b]עיקר[/b] התועלת שאני מפיקה מגלישה כאן... תכלס.

יונת, עם ובלי קשר לשאלות שהעליתי כאן, אני חושבת שכדאי מאוד להגביל כתיבה אנונימית באתר, אנשים אנונימיים מרשים לעצמם להתבטא באופן מאוד מכוער בחסות האנונימיות, אני אישית נפגעתי באתר מלא מעט מאנונימיים והתרשמתי שלא רק אני. אז ידוע לי שיש גם מעט מאוד אנשים שירשו לעצמם להעליב גם בשמם אבל לרובנו יש איזו רמת בושה בסיסית וכשאנחנו כותבים בשם שלנו אנחנו יותר פתוחים לקבל ויותר נזהרים במילותינו.

אני חושבת שכדאי מאוד לאפשר כתיבה אנונימית ללא ביקורת, מי שרוצה לבקר יתכבד ויכתוב בניק מוכר. אני חושבת שזה נפלא שבחסות האנונימיות אנשים יכולים להעלות נושאים אינטימיים אבל ביקורת אנונימית רק מורידה את הרמה של האתר.

חלוקית, את הרבה שנים כאן לא ?
מה השתנה מבחינתך באתר ? פעם כתבו כאן יותר אנשים מהמעגל החברתי שלך ?
אתם בחינוך ביתי ? למה משפחות בחינוך ביתי מהמפגשים שלך לא כותבות כאן ?

אני גם בחינוך ביתי וחברות שלי מהחינוך הביתי אין מצב שיגלשו באינטרנט בכלל ובבאופן בפרט, אבל זה בלי קשר לרמת האתר. מעניין אותי למה אמהות בחינוך ביתי לא כותבות כאן אלא מעדיפות אתרים אחרים.

איזה קטעים יעל, את כאן רק בגלל בשמת ?
אולי תבקשי ממנה לשלוח לך הודעות למיייל כשהיא כותבת כאן שלא תבזבזי את זמנך לריק (-: (נכתב חצי בחיוך אבל יכול להיות רעיון טוב לא?)

[po]עדי א[/po] וחלוקית, אני מאוד מזדהה עם מה שכתבתן.

תוך כדי מעקב אחר הדיון פה אני שואלת את עצמי מה אני עוד עושה פה (שנה תשיעית, כמו שכתבתי איפשהו למעלה)
ואני חושבת שיש לזה שתי תשובות:
[list=1]
[*] כי אני רגילה
[*] כי אני לא מכירה מקום אחר שאפשר לקרוא בו את בשמת. ומכיוון שקשה לי לחשוב על בנאדם שלמדתי ממנו יותר ממה שלמדתי מבשמת, זה הופך את השיטוט באתר, גם כשבשמת לא במה-חדש ולכן לא יוצא ממנו כלום בסופו של דבר (חוץ משעמום, בזבוז זמן והרבה אינפו' מיותר), לכדאי.
[/list]

[u]אהההמ.. זה אמור היה להיות פרח, עדי.[/u]

עלינו עליך! אתה מתפז מהצד!

באופן טבעי לא מרגיש לי כמו הקהילה שלי לעת עתה.
המקום שלו פחות משמעותי בחיי החנ"ב שלי, בחיים ה"באופנים" שלי.
אני מכירה פה פחות אנשים
מרבית האנשים שאני פוגשת לא כותבים פה,
הוא לא חופף את המעגלים החברתיים שלי, אלא מעין ישות נפרדת.
הנושאים הנידונים פה פחות מעניינים אותי.
נפתחים עדיין דפים מעניינים ומתפתחים דיונים מרתקים בעיני, רק שמספרם מועט.
בשני דפים שהתעניינתי לא הצלחתי להביא את עצמי לכתוב.
אני פחות מתעניינת בתכנים ובכתיבה שהיא מאוד מאוד אישית ויורדת לפרטים.
באופן אישי, כרגע בחיי, הרצון שלי הוא לא לשקוע ולחפור בתוך הסיפורים והדרמות האישיות שלי ויש לי פחות עניין בהתבוססות בכאלו של אחרים. במיוחד כשאני לא מכירה אותם ואין לי גם צפי כזה.
עם זאת, מצויים פה כותבים שאני מאוד אוהבת לקרוא, ומתקיים פה לעיתים סוג של קסם בדיונים, עומק שאני לא מוצאת במקומות אחרים
סגנון הכתיבה ואופן התקשורת פעמים רבות לא נעים לי. אני חווה אותו כתוקפני ומתלהם. זה מרחיק אותי. סוג של תגובות טוקבקיסטיות
כתוצאה מכל אלו, אני לא מביאה לפה דילמות או תכנים שלי.
כשאני מרגישה שיש לי מה לתרום אני בשמחה עושה זאת.
אני פחות מעורבבת רגשית

עדיין באופן הוא סוג של אוטומט, תשתית, התוויה בהרד דיסק שלי, סוג של בית, גם אם כרגע אני מרגישה פחות שייכת.

אהההמ.. זה אמור היה להיות פרח, עדי.

צוויל

|@|

צוויל

ואני רוצה להוסיף עוד משהו:
היום בשיטות בעו"ס הנושא היה מה זאת קהילה, ולי כול הזמן היה בראש "באופן טבעי". זאת הקהילה שלי.

_שכל+פז"מ
איייי, כמה נדמה לי שאצלי אין האחד מוסיף לצמח כמו השני...!
וחבל._
ולכן אתה אחראי למשפט העל מותי "הגיע הקמין, חלוד כמו מילואימניק בתרגיל חטיבתי" וגו'

_יונת, מה דעתך ? היום האתר פחות "שווה" ? וסתם סטטיסטית גולשים בו פחות ? כותבים בו פחות ? איך תסכמי כאן את תריסר השנים בהם האתר קיים ?
את חושבת שיש היום יותר מלחמות באתר ?_

לא. אני חושבת רק שהוא דליל יותר. היחס אות לרעש ירד. עדיין נכתבים כאן דברים טובים ובעלי ערך. אבל האחוז שלהם מכלל התוכן -- ירד.
וזה משהו שקורה בהרבה אתרים, כנראה אין מה להילחם בזה אלא צריך לדעת איך לנצל את זה -- בדומה למה שעושים אתרים כמו reddit ו-stackoverflow. אני עוד לא יודעת איך בדיוק לתרגם את השיטות שלהם לבאופן, אבל נראה לי שהכיוון שהם לקחו הוא זה שמצליח להתמודד היטב עם כמויות גדולות של משתמשים שיוצרים כמויות גדולות של תוכן.

תודה עדי, אני מודַה לך על המחמאה.

את מאמאטבע איני מכירה, אבל מה שכתבת גרם לי לחשוב על האבולוציה שעוברים אתרים כבאופן תחת ההשפעה של חידושי הטכנולוגיה.
אולי אכן השימושי שבו משתנה - פחות טיפים לגבי שמן... רוונסרה (לא, לא מגגל את זה. יש לי גבולות), ויותר התעמקות רעיונית, יצירתית, אידאולוגית.

זוכרות את ICQ? הרעיון המדהים של קישור לרשימת חברים, צ'אט ומסרים... כל כך ניינטיז, מה? אבל אז זה היה שיא ההייפ. אח"כ בא משהו אחר ובסוף פייסבוק הצליח איפה שנכשלו ג'ינגיס חאן, היטלר והתסרוקות המנופחות של שנות ה80, והשתלט על העולם.

שיהיה לכן ברור: לילדים שלנו האתר הזה יהיה שווה ערך לאנצי' בריטניקה לנוער של היום - כבד, מתיש, ארכאי, בלתי נגיש. רק מי מהם שיתעניין - מתוך חיבה לאמא הזקנה בבית שימורי דור הזהב - בתקופת הזוהר של הוריו עשוי לעבור על מה שכתבו פה. לנוד בראש ולהתפלא. כמה הם חפרו. לא יאמן. מלא משפטים עם נושא, נשוא ותואר השם יתברך. ממש כמו בתנ"ך. אולי כשיגדל ילד מהמוני בית אבישג, יעשה הוא את הדוקטורט שלו על התיזה "ההשפעה המכרעת של מדור ההנקה באתר האינטרנט באופן טבעי על מדיניות הסחר הישראלית 2017-2038 - התוויית דרכים, מחלוקות, תנוחות גרעפס".

[u]שכל+פז"מ[/u]
איייי, כמה נדמה לי שאצלי אין האחד מוסיף לצמח כמו השני...!
וחבל.

מעבר לזה, נדמה לי שעצם צמיחתו של האתר ותכניו גורמת לד"ר גוגל להפנות לכאן יותר ויותר מחפשים שלא ממש באו להינות, אלא כמו הלכו לפארק הירדן לרייב מטורף ובדרך כשלו אל תוך מעגל של מוזרים, נשים עם תינוק על הציצי וגברים עם עצם בזקן. בחלקם, להיפך.
"....!.....? מה זה - זה??"
"אתם מוזמנים להצטרף. אנחנו משוחחים על הנקה אחרי בר מצווה/חינוך ללא חינוך/סבון ללא סבון/מערכות יחסים פוליאמוריות בעידן המונקאפ - רטרוספקטיבה."
ואז אנחנו מקבלים דפים לרוב, בהם רמת הפתיחות ורמת הדיון הפורה מתמוטטים אל תוך עצמם.

אבל הכל לטובה. כאן ביקום של באופן, ללא הטייסות התועות האלו של הפצץ-והימלט מהיקום האמיתי של טוקבקיסטי Yנפט, היינו מתחילים לחשוב שאנחנו ממש צודקים...

צוויל (טוקבקיסטים, למי שלא קרא בוויקיפדיה, באים מטוקבקיסטאן, איזור הררי בדרום טגוביתניה)

אחרוג מהסגנון המקובל פה ולא אצטט.
לדעתי קרו כאן שני דברים:
[list=1]
[*] החלפת ידע יום-יומי רלוונטי לאורח חיים טבעי בגידול ילדים עברה למאמאטבע. אין מה לעשות, כדי לשאול מה עושים עם שמן רוונסרה (נראה לי שככה אומרים את זה) עדיף שם. מקבלים הרבה יותר תגובות בהרבה פחות זמן.
[*] כתיבת פייסבוק משפיעה על איך שאנשים כותבים. גם עבודות אקדמיות, גם בבאופן. המאפיין העיקרי של הכתיבה הזאת היא קיצור יתר, וכן, אנשים ונשים כותבים גם פה יותר בקיצור.
[*] אף על פי כן , באופן זה המקום הכי חכם באינטרנט. מידע הכי בדוק, תובנות הכי עמוקות, וכן, גם כותבות הכי מצחיקות. בקבוצות אימהות של פייסבוק אין אף פעם הומור.
[*] התלבטויות אמיתיות על החיים אני עושה רק כאן. נקודה.
[*] יש כאן גם היום כותבות מעולות, ואגיד שבחה של אישה בפניה: [po]אבישג א[/po] , [po]מיכל בז[/po] , [po]ציל צול[/po] , [po]יעליפו מהמושב[/po] , צוויליך וכמובן [po]בשמת א[/po] .שאין מה לעשות שכל+פז"מ באתר הופכים אותה לאישיות אינטרנטית וזה לדעתי יופי טופי.
[/list]

[u]עכשיו קצת יותר משוחרר לי[/u]
אם זה מה שהיה צריך כדי להצמיח כאן כותבת כמוך - קונה בשתי ידיים.

אני לא חושבת שאני כזאת ותיקה (אם כי נראה לי שאני פה נצח) אבל האמת שאני מעדיפה את האתר כמו שהוא עכשיו.
נכון שכותבות דגולות אינן פה ונכון שזה חבל, אבל האמת שאני תמיד הרגשתי שאני צריכה לפסוע על קצות האצבעות בהיכלי החכמה האלה ועכשיו קצת יותר משוחרר לי.

והידע העצום שיש פה לא הלך לשום מקום. האנשים עדיין חיים בטקסטים האדירים שהם כתבו ואני עדיין נהנית מהם.

אני די מכורה אבל האמת שתמיד אני מכורה למשהו ואם לא פה, אז אני אהיה ג׳אנקית של מקום אחר. טוב, האמת שאני ג׳אנקית של כמה מקומות אחרים. וגם את זה אני מחבבת בבאופן, זה לא מקום שדורש בלעדיות.

ועוד דבר, השמות של הדפים הפכו נטולי הומור. משהו נורא ענייני כזה. ולי זה קצת מוציא את החשק. מכניס תחושה של כבדות.

[u]כאילו, מה, אני אעלה עכשיו איזו התלבטות בשאלה איך להעסיק את הילדים כשבדף לידי מדברים על פתרון הסכסוך היהודי ערבי והנה, הנה, תכף, עוד שנייה ממש פותרים אותו?[/u]
טוב זו חשיבה שמאלנית, ימני יגיד לעצמו הסכסוך היהודי ערבי ממילא לא ייפתר לפחות נדון בנושאים שניתן לקדם (-8

[u]פעם בכמה זמן נאנחים ואומרים, אח, כמה טוב היה כאן פעם, אח, כל האנשים הטובים עזבו[/u]
נכון. אני כנראה זקנה מספיק בשביל להרשות לעצמי :-)
אז רק מדייקת, למקרה שזה לא הובן - האנשים פה בעיניי מצוינים. ממש אחד אחת. ופגשתי אישית רבות מאוד ולא ידעתי את נפשי מרוב אושר מהאיכות האנושית שמרוכזת פה.
ככה, למען הפרוטוקול.

[u]קשה לדבר בפגיעות וברגישות כשלידך אנשים צועקים ופוגעים.[/u]
בטח. וגם - פתאום דברים יומיומיים (שהם בעצם הכי מעניינים בעיניי) נראים נורא קטנים. כאילו, מה, אני אעלה עכשיו איזו התלבטות בשאלה איך להעסיק את הילדים כשבדף לידי מדברים על פתרון הסכסוך היהודי ערבי והנה, הנה, תכף, עוד שנייה ממש פותרים אותו? :-D

[u]הגיגים בנוגע להתפתחות אישית.[/u]
זה לא דפי בלוג ?
וזה משהו שמשתדלים שלא יהיה בבאופן לא ?

[u]האם רמתו הדרדרה ? האם הוא פחות מעניין היום ?[/u]
לדעתי לא. יש איזה מן עניין כזה שפעם בכמה זמן נאנחים ואומרים, אח, כמה טוב היה כאן פעם, אח, כל האנשים הטובים עזבו (אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי, והכול היה פשוט נפלא עד שהגעתי).
זה קורה בעוד מקומות ואין לזה שום בסיס במציאות. אנשים באים והולכים, ככה זה בכל מקום, תמיד מעניין יותר או פחות, תמיד זה תלוי בקוראת ובמצב רוחה, וכל השאר דיבורים.

חשבתי גם שאולי הקיטורים באים מחמת ההרגל

נניח אדם הכיר את האתר וממש נדהם והתרגש בהתחלה, בשלב מסוים הוא התרגל אליו והאתר הפך לבנאלי משהו , ויש איזה קטע נפוץ לחשוב שהעבר היה יותר טוב מההווה אבל אולי כי בעבר זו הייתה תגלית והיום זה כבר הרגל - מה דעתכם ?

והערה כפרנית על מלחמות באתר, שמתי לב שכשיש מריבה באתר היא יוצרת הרבה מהומה ב [po]מה חדש[/po] והרבה גולשים מתקבצים סביבה, לעתים יותר מנושאים חשובים ומרתקים, אז אולי אנשים נהנים גם לריב לפעמים ? אולי זה קצת מוסיף לאדרנלין ? מה דעתכם ?

[u]ותאכלס הגלישה בפייסבוק יותר נוחה מאשר פה.[/u]
לי הגלישה פה יותר נוחה מבפייסבוק. אולי כי אני לא משתמשת הרבה בפייסבוק אז עוד לא התרגלתי אליו, אבל אני גם לא רוצה להתרגל וכאן מאד נוח, אין בכלל מה להשוות לדעתי, אלא שתי פלטפורמות שונות.
[u]נהייתה אופנה לפתוח דף לכל שאלה שעולה על הדעת[/u]
אני דווקא לא שמתי לב שנפתחים הרבה דפים בזמן האחרון, להיפך דווקא היה נראה לי שנפתחים הרבה פחות.

תודה לכל העונות, התייחסותכם חשובה ומעניינת

פלונית, מעניין מה שאת כותבת, אני לא מכירה בכלל את הפייסבוק ולא ידעתי שהוא השתנה לאחרונה.
האנונימיות - יתרונות רבים לה אבל לפעמים דווקא היא מפריעה לי נורא באתר.

יונת, מה דעתך ? היום האתר פחות "שווה" ? וסתם סטטיסטית גולשים בו פחות ? כותבים בו פחות ? איך תסכמי כאן את תריסר השנים בהם האתר קיים ?
את חושבת שיש היום יותר מלחמות באתר ?, כי אני דווקא חווה את האתר כיותר נעים לי היום מבעבר (כולל תקופות שלא הייתי כאן), אבל אולי זה רק אצלי כך.

האוכל על האש אז אשוב בהמשך (גמבה מאודה קלות במעט שמן זית, צילי את תהיי גאה בי)

אני חושבת שיש הרבה נושאים שפעם היה אפשר למצוא ולדבר עליהם רק בבאופן, היום אפשר למצוא אותם בחלק מהקבוצות בפייסבוק למשל "מאמאטבע", ותאכלס הגלישה בפייסבוק יותר נוחה מאשר פה.
אני גם קוראת היום פחות מאשר מפעם, ובאמת יש ימים שלמים שאני לא נכנסת.
למה אני כן נכנסת? כי יש דפים שמדהים אותי לקרוא את התגלגלות שלהם לאורך שנים, כי יש פה אנשים שלא נמצאים בפייסבוק, צוויליך למשל, כי האינפורמציה פה לא הולכת לאיבוד, כי אני יכולה לכתוב באנונימיות כשלא בא לי להחשף.

[u]נהיה פה ריבוי עצום של דפי תמיכה חסרי קשר לנושאי הליבה או משהו שמזכיר אותם, ואלו דפים שלא מחזקים את הקהילה אלא את הפרט.[/u]

מסכימה. ועדיין, כל כך קשה להגיד למישהי שכותבת ״לא כאן״.

[u]נהייתה אופנה לפתוח דף לכל שאלה שעולה על הדעת[/u]

דווקא זה היה גם בעבר, ופשוט סידרנו אחר כך. היום פחות מסדרים, אולי בגלל שיש תחושה שהבלגן גדול מכדי שיהיה אפשר להשפיע עליו.

[u]חסרה לי מאוד כתיבה על חינוך ביתי, התלבטויות הוריות, הגיגים בנוגע להתפתחות אישית.[/u]

גם לי. אני חושבת שאחד הדברים שמסלקים מכאן כתיבה כזאת ונושאים כאלה זה מלחמות, כולל מלחמות על פוליטיקה. קשה לדבר בפגיעות וברגישות כשלידך אנשים צועקים ופוגעים.

אפשר לענות גם?

[u]כמה זמן אתם כאן ?[/u]
שבע-שמונה שנים.

[u]האם אתם חושבים שהאתר היום פחות מעניין ? למה ? מה השתנה מאז שהגעתם ועד היום ?[/u]
אני חושבת שהיום יש במה חדש פחות דפים שמושכים אותי להיכנס אליהם, פעם הייתי יכולה לעבור כמעט אחד אחד לפי הסדר ולהיכנס או להסתקרן ולרצות להיכנס.
[u]חסרה לי מאוד כתיבה על חינוך ביתי, התלבטויות הוריות, הגיגים בנוגע להתפתחות אישית.[/u] אין ספק שפעם היו יותר דפים כאלה.

[u]לי אישית חסרות כאן הרבה כותבות שפעם היו פעילות ועזבו מסיבות שונות ומשונות.[/u]
גם לי. וגם חסרה לי קצת האווירה. זה לא משהו קונקרטי, יש שיגידו שאלה אנרגיות מיוחדות שהיו לאתר והיום כבר פחתו.
ההומור, הקלילות, הקהילתיות, החום. אף פעם לא באמת הייתי חלק מהקהילה (במובן זה שמעולם לא הגעתי למפגשים או פגשתי מישהו מהאתר) אבל היה כיף להיות עדה לזה ונוכחת בזה מהצד.

ועדיין, אני נכנסת המון לאתר, קוראת לא מעט, לפעמים גם כותבת.
עדיין כמעט כל נושא, סוגייה, רעיון, התלבטות שיש לי אני קודם מחפשת מידע או התייחסויות כאן ורק אח"כ במקומות אחרים ברשת.
(סתם דוגמה, בזמן האחרון רציתי לחזור לקרוא יותר וחיפשתי המלצות על ספרים טובים, המקום הראשון שאליו ניגשתי הוא דפי המלצות הספרים כאן באתר, ואכן קראתי בעקבות ההמלצות שם כמה ספרים נהדרים).
ועדיין אני חושבת שיש כאן, גם היום, אוסף של כותבות (וכותבים) מעניינים, מקוריים, ובעיקר שזה מקור מידע בלתי נדלה וחשוב ביותר.

מילה למען ההגינות - מה שכתבתי הוא לא על סמך בדיקה. ב"מה חדש" אני בודקת רק דפים מעטים מאוד שיש לי כרגע עניין בהם.
בגלל התחושה שנוצרה בעבר, ושאותה תיארתי, הפסקתי לעבור על מה חדש לעומק. אז יכול להיות שהיום המצב שונה לגמרי.

נהיה פה ריבוי עצום של דפי תמיכה חסרי קשר לנושאי הליבה או משהו שמזכיר אותם, ואלו דפים שלא מחזקים את הקהילה אלא את הפרט
נהייתה אופנה לפתוח דף לכל שאלה שעולה על הדעת
חסרה לי מאוד כתיבה על חינוך ביתי, התלבטויות הוריות, הגיגים בנוגע להתפתחות אישית

לפעמים נדמה שפשוט נאמר כבר הכל. ולפעמים לא.

לי אישית חסרות כאן הרבה כותבות שפעם היו פעילות ועזבו מסיבות שונות ומשונות. יש לי תחושה שהדור שירש אותן פחות מעז. אני וודאית שזה דור עם חוכמה לא פחותה ורעיונות מעולים, אבל משהו בניצוץ של התעוזה, להגיד ולבדוק מה יקרה, ולשים על הדף - התפוגג קצת.

נגדיר את השאלות ברור יותר :

כמה זמן אתם כאן ?
האם אתם חושבים שהאתר היום פחות מעניין ? למה ? מה השתנה מאז שהגעתם ועד היום ? מה ניתן לשפר כאן ?

אני כאן קרוב ל-9 שנים.
בשנתיים האחרונות כותבת הרבה פחות וגם קוראת משמעותית פחות.
אני יכולה לא להיכנס יומיים ולא להרגיש קריז.
מצד שני, לא מעלה על דעתי להפסיק להיכנס לכאן בכלל.

[u]האם הגלישה כאן עדיין ממכרת ?[/u]
אצלי זה בתקופות.

מקפיצה ותוהה - האם הגלישה כאן עדיין ממכרת ?

כל מי שקצת ותיק טוען שהאתר היום זה לא מה שהיה פעם, פעם היו כאן אנשים מיוחדים, פעם היו דיונים ברמה והיום ? האתר של היום, הגולשים של היום, אחח ירידת הדורות (מתרחשת במהירות שיא בעידן המחשבים כידוע)

אני גמורה מעייפות, ועדיין תקועה פה באתר.
שמישהו יוציא אותי מפה!!!!
(נו טוב, בקבר יהיה לי הרבה זמן לנוח.)

הגלישה לחיים חופשיים ובדיקה עצמית מסוכנת...ממכרת...ועלולה להיות מושא לקנאה של כל הסובבים.
ראו הוזהרתם!

צחוקים צחוקים.
הגלישה באתר הזה בהחלט מסוכנת ,
במובן הזה שיש פה מימד התמכרותי וזה די משתלט על כל הזמן ה"פנוי" ו...גם הלא פנוי ולא משאיר זמן לדברים אחרים להתפתח ולבוא.
סליחה אם יצאתי משביתת שמחות.

[u]"זה שרוף..אמא לא יודעת לבשל...אמא, אל תצאי מהמטבח, כי אחר כך זה יוצא לך שרוף"[/u]
:-D

בת שלוש, וכבר יודעת את האפקט של לשים משהו על הגז וללכת שנייה למחשב:
"זה שרוף..אמא לא יודעת לבשל...אמא, אל תצאי מהמטבח, כי אחר כך זה יוצא לך שרוף"

אולי יש המפשירים על הגז חלב שאוב....

זאת אומרת (-:

כי הוציאו ממנו את הפרה

[u]אבל 'חלב', למשל, לא נשמע לי [po]באופן טבעי[/po].[/u]
למה?

טוב, אני יודעת שזה לא הסיר אלא מה שבסיר, אבל 'חלב', למשל, לא נשמע לי [po]באופן טבעי[/po].

[u]אולי תוכלו להקפיץ איזו שקופית מדי כמה דקות בה יהיה כתוב משהו כגון "שכחת משהו על הגז?"[/u]

אולי: "שים לב ! כשאתה גולש - גם הסיר גולש..." :-D

_אולי תוכלו להקפיץ איזו שקופית מדי כמה דקות בה יהיה כתוב משהו כגון "שכחת משהו על הגז?"
דחוף להעביר את זה ל-[po]הצעות לשיפור בצ'יק צ'ק[/po]!!!!_
זה בעצם היה המרגיעון הראשון, לא? :-)

:-)

מבקשת מ [po]יוחנן בצק[/po] להמציא בדחיפות אייקון לסעיף 1

ובכן.
האתר נבדק על ידי מומחים מטעמינו, ונמצא כי הינו בלתי מסוכן כלל.
עם זאת, ארצה להזכיר מספר כללי בטיחות בסיסיים בנוגע לשימוש באש בבית, בזמן גלישה.

[list=1]
[*] יש לשמור על יד אחת על המקלדת, בעוד השניה מווסתת את חוזק האש על הגז.
[*] אם הגז ומחשב בחדרים נפרדים יש לפתור זאת על ידי הבאת הגז אל המחשב, או המחשב אל הגז.
[*] אז תקנו לפטופ.
[*] אני מכיר חנות, "ברדוגו מחשבים". יעשו לכם מחיר. זה אח שלי.
[*] או שתקנו כיריים ניידות על גלגלים.
[*] ותחברו את הגז בשלט רחוק.
[*] או שתשברו את הקירות בבית, וכך תסירו את מחסום הראיה.
[*] "ברדוגו שיפוצים" יעשו לכם את זה ברבע מחיר, ובלי מע"מ.
[*] האש מסוכנת!
[*] אבל יש גרועות ממנה.
[*] ובכלל, כדאי שתעברו לבשל בלי שמן.
[*] זה סותם ת'עורקים, וחבל.
[*] "ברדוגו צינתורים" יפתחו לכם את הדרך ללב, בכלום כסף.
[*] ובכלל, אולי עדיף בלי אש, ובלי אינטרנט.
[*] מפחדים שיהיה משעמם? "ברדוגו הפעלות בע"מ" יסדרו לכם אחלה של עניינים, ממש בחיני חינם.
[/list]

נסה את תכנית 12 השלבים של [po]מהחדשים אנונימיים[/po].

האתר בהחלט ממכר בצורה מסוכנת
הצילו

ראו ב [po]טיפים ופטנטים[/po] את הטיפ האקולוגי (עם הלימונים) שקיבלתי מ [po]ענת גביש[/po] לגבי הסיר.
טיפ שעבד נפלא והסיר חזר לקדמותו.

אני משרה עם סודה לשתייה להרבה זמן, וזה עובד.
גם אבקת כביסה עובדת, פשוט מפני שיש בה המון סודה לשתייה...

יציאה מאוחרת מהארון: [po]טוב שם טוב[/po] זו אני.

[sup]עם מסיר שומן. ששש[/sup]

[u]יש לי שיטה, אבל היא לא אקולוגית, אז אני מוכנה לספר לך רק אם לא תגלי לליאת שאני אמרתי לך את זה, טוב ?[/u]
טוב!

[u]איך מורידים את כל הג'יפה הזאת?[/u]
יש לי שיטה, אבל היא לא אקולוגית, אז אני מוכנה לספר לך רק אם לא תגלי לליאת שאני אמרתי לך את זה, טוב ?

אתמול שכחתי סיר על האש עקב גלישת יתר במה חדש. רק ריח העשן במטבח הזעיק אותי.
המוני אפונים קטנים ושחורים נדבקו לתחתית הסיר ומסרבים להתנתק.
א. האם ניתן לקבל פיצוי מההנהלה? ב. איך מורידים את כל הג'יפה הזאת?

וגם הדף הנוכחי הוא מקבילו של [po]מתמכר אל מה חדש[/po] .

יש כבר.
[po]מהחדשים אנונימיים[/po].

אפשר לעשות קבוצה ב.א (באופן אנונימיים) D-:

תכל'ס, אני צריכה שמישהו יבוא וייקח אותי מהמחשב, אפילו עם הכיסא..

אצלי המחשב ממוקם שני מטר מהכיריים. זה באמת מונע את רוב השריפות.
טיימר? הצחקתן אותי. אתן באמת מפסיקות לגלוש כשהוא מצלצל???
<אורית צריכה טיימר עם סנוז, כמו השעון המעורר>

[u]שימו טיימר כאשר אתן נכנסות לאתר[/u]
או שתשימו את עמדת המחשב במטבח, כמו אצלי- אפשר לרפרש בין קילוף לעירבוב, וגם כל המשפחה בסביבה.

אני מפנה אותכן לFLY-LADYה
שימו טיימר כאשר אתן נכנסות לאתר .
ככה אני עושה מאז שנשרף לי האוכל .

[u]אצלנו ימותו מרעב ככה.[/u]
:-D