כל מי שמעוניין להיות מאושר באמת, לאורך זמן, חייב להפנות את מבטו כלפי פנים ולא כלפי חוץ. יותר מכל שלמות אחרת, טובה ככל שתהיה, גם בגוף וגם בממון, שלמות הנפש היא זו המביאה אושר אמיתי וקבוע. למרות שהחיים יכולים להיות מפתיעים, וחוויות שונות יכולות לעבור על האדם, הוא ישוב לטווח האושר הקבוע שלו.

מישו כתב משו ונעלם וכולם משוחחים בלעדיו. איזה בידור

אני חושב שהאושר לא כל כך אוהב מילים...
אני חושב שאושר קורה כשאתה מבין
האושר מתרחש שאתה חש את מה שיש
בשבילך...
ותמיד היה...
ועכשיו ראית

מתנחלת יקרה, להעריך את מה שיש- זו הסתפקות במועט, לדעתי, במובן השלילי.
כולנו חושבים שלהסתפק במועט משמעו צניעות ומידות טובות. זה נכון כשמדובר בצד החומרי של החיים.
אבל תמיד אפשר לשאוף לעוד, בכל התחומים. עוד שקט, עוד שלווה, עוד ידע, עוד חוכמה, עוד אהבה בעולם.
השאיפה לעוד, האמונה והתקווה בהשגת הדברים, הם אלו שבעייני מגדירים את האושר.
גם לאדם שחי חיים טובים, יכולים להיות חיים טובים יותר. אין גבול לטוב.
השאיפה הזאת והפעולות לממשה הם אלו שיכולים להפוך אדם למאושר. כשיש לו מטרה והוא פועל להשיגה.

המפתח לחיים מאושרים הוא להעריך את מה שיש. פשוט

בשבילי האושר הוא חוויה של אהבה
לאו דווקא למישהו מסוים, יכול להיות לטבע, לאנשים בכללי, לנשימה, לעשייה, למוסיקה, לעצמי...
תחושה של מלאות פנימית כזאת שמרחיבה את הלב.
טיפ? להיות במקומות האלה שעושים לי טוב.
לזהות מצבים של כעס או פחד ולראות אותם באור אחר, של אהבה... לפעמים זה גם מצליח

האמת שגם יש חומר מעניין בדפים אחרים. אבל נראה לי שככל שנרבה להתעסק באושר, ובתובנות שעוזרות לנו, יש אולי סיכוי שנלמד איך להיות קצת יותר מאושרים

האם את/ה אדם מאושר? מהו בשבילכם האושר?

בשבילי האושר הוא הרגע. הוא להיות נוכח וער לכל דבר שאני חווה, עושה, מרגיש, חושב. לא לתת לדברים "לעבור לידי".
מעבר לכך - לנסות ולהשתדל לכוון את הדברים שיקרו כמו שאני רוצה. לא לתת להם לקרות מאליהם. להציב מטרות קטנות ולהשיג אותן. כל הצלחה קטנה היא ניצחון, ומניצחון לניצחון כוחי עולה והאושר שבחווית החיים מתעצם.

אני שמח לקרוא על דברים כמו בדף דברים שהשתנו אצלי מאז שאני פה. זה רק מוכיח שאפשר לשנות ואפשר לחיות יותר טוב, ובאושר.

הנה מאושר אחד:
צ'סלב מילוש מתוך הספר: וזרח השמש ובא השמש.

מתנה
יום כה מאושר.
הערפל נמוג מוקדם, עבדתי בגן.
קוליברים נצמדו אל פרח הקפריפוליום.
לא היה דבר על פני האדמה שרציתי לעצמי.
לא הכרתי איש שכדאי היה לקנא בו.
את הרע שהיה שכחתי.

לא בשתי לחשוב כי הייתי מה שהנני.
לא חשתי כל מכאובי גוף.
בהזדקפי ראיתי ים כחול ומפרשים.

אושר איננו תכונה. אושר זה מצב.

---

החשיבה היוונית-מערבית שלנו עושה מכל דבר תכונה: כמו שגובה הוא תכונה, כך גם תבונה וגך גם אושר. זו שגיאה.
במסורת החשיבה היהודית קיימות שתי הגישות: גישת התכונה, לפיה לאדם יש תכונות. כך, למשל, לנביא יש תכונה של נבואה, ולגיבור יש תכונה של אומץ וגבורה.
יש גם הגישה השניה, גישת המצב או "גישת הרוח". לפי גישה זו, רוח הנבואה יכולה לצלוח גם על מי שאינו נביא ("הגם שאול בנביאים?"). גם גבורה היא רוח. ברצותה - צולחת עליך, ואז אתה גיבור, וברצותה עוזבת אותך.
לפי גישה זו גם חכמה אינה תכונה, אלא מצב או רוח.
אני מציע להתייחס לאושר כאל מצב, לא כאל תכונה.

---

לפי הטאו - יש מצבים, לא תכונות.
סיפור טאו שאני אוהב נועץ סיכה חדה בבלון של המיסטיקה ו"הברכה שורה רק במה שסמוי מהעין":
חכם טאו ידוע (איני זוכר את שמו) ראה את המשרת הולך עם קערת אורז לכיוון חדר האוכל.
שואל חכם הטאו את המשרת: "מה אתה עושה?".
עונה לו המשרת: "אני הולך לאכול".
נוסף בו חכם הטאו: "כלום חושב אתה שאינני רואה שאתה הולך לאכול? השאלה שאני שואל אותך היא - מה הוא טבעך האמיתי!".
"אהה - עונה המשרת - אם אתה שואל לטבעי האמיתי, אז טבעי האמיתי הוא שאני הולך לאכול!".

> עודד מאחל לכולם הרבה אושר <

בדרך כלל הייתי אומרת על בן זוגי שהוא אדם מאושר.
אבל עכשיו הוא מאוד עצוב

ואני יציבה, מאוזנת, עם שקט פנימי יחסי (שהולך ומתערער, האמת). זכור לי שבתחילת שנות העשרים שלי הגדרתי את עצמי כמאושרת ואני גם זוכרת את ההרגשה - האושר היה הבסיס ועליו צמחו כל שאר הרגשות. לפעמים טובים, לפעמים רעים.
איבדתי את זה סביב גיל 25. זה התחיל קצת לחזור כשנולד בני ואולי הבת כבר תחזיר את זה לגמרי. הלוואי.

אני אדם מאושר באמת, אבל לא מאוזן, ובהחלט בלי שקט פנימי. לפעמים קורה לי שאני יציב. אז כנראה שאני לא עונה לקריטריונים.

אושר זה עניין של תפיסת עולם. לדעת להסתכל על הטוב. וזה בכלל לא משנה מה המצב האובייקטיבי.
לפעמים אני צריכה להזכיר את זה לעצמי, אבל בדרך כלל אני מצליחה, ו-כן, מאושרת (במיוחד כשאני מסתכלת על הילדים שלי ועל האיש שלי - בזמנים שהם לא מעצבנים, זאתומרת).

אגב - שרי אריסון כנראה חושבת שהיא מאושרת מספיק כדי ללמד גם אותנו איך להיות מאושרים. אולי כדאי לך לברר אצלה? עיון לא מעמיק במסר שלה הפך אותי אמנם לעצבני, אבל מי יודע... maybe there is more in it than first meets the eye (והתשובה הבלתי נמנעת מסיינפלד: No. There is less).

"האושר - אין זו הגעה
לתחנה של סוף.
זו הנאה מנסיעה,
מדרך ומנוף"
(חנניה רייכמן)

איך מזהים אדם מאושר באמת? האם הוא צריך להיות מאושר כל הזמן או שרק חלק מהזמן זה גם טוב?

אולי תלך לחפש את האושר אצלך?

אתה מקווה שמי שמאושר גם יכול ללמד את זה?

עד היום לא מצאתי/פגשתי אדם מאושר באמת- (מאוזן ,יציב, בעל שקט ושמחה פנימיים)
אני מחפש אחד כזה שילמד אותי להיות מאושר אם מישהו מכיר אדם כזה או הוא בעצמו כזה בבקשה
ושוב מאוד בבקשה שיצור איתי קשר
isi stoler@hotmail.com

נכנסתי לאתר, די מרשים.

הברהמא קומאריס הוא ארגון רוחני בינלאומי מטרתם, להגביר את המודעות הרוחנית ולגלות מחדש את הטוב הגלום בכל אחד מאתנו, תוך כדי הערכת השונה בין בני האדם. (ציטוט מתוך הפרוספקט שלהם)
אני רוצה להמליץ בחום על הקורסים של ארגון זה: קורס ראשון: מדיטציה מעשית, (כבר מתנה) אבל חוץ מיזה בכל שיעור יש תכנים למשל: מי אנחנו? הפילוסופיה של הקארמה, אלוהים ועוד. מרתק ונותן כלים מעשיים להעצמת הכח הפנימי שלנו.
לא צריך לטוס להודו כדי לפגוש אנשים מוארים ממש התגלמות הטוב, אנשים שמישמים את מה שהם מלמדים, בלי לקבל תמורה חומרית וכאן חשוב לציין: הפעילויות ניתנות ללא תשלום כשירות לקהילה המרכז מציע בנוסף לקורסי המדיטציה: סדנאות, והרצאות בנושאים שונים.
אני סיימתי את שני הקורסים שהארגון מציעה ואני יכולה להעיד שהם תרמו רבות לאיכות חיי, לשקט הנפשי שלי.
המרכז נעים ומלא באנרגיות חיוביות, כיף לחזור לשם לעוד שיעור או לשבת בשקט במדיטציה, לי לא היה ניסיון לפני כן במדיטציות לכן אמרתי שקיבלתי מתנה.
אני מפנה אתכם לאתר שלהם שם גם תוכלו לקבל את מספרי הטלפון של המרכז, www.bkisrael.com