על ידי אלה_חן* » 15 ספטמבר 2002, 01:23
קראתי רק את ההתחלה של הדיון (עברו כבר 6 חודשים) ואני רוצה להגיב:
בהתייחסות לדברים של אלה, אני רוצה להציע אפשרות, שאני מאמינה קיימת בכל אחד מאיתנו, רק שהורגלנו אחרת.
מה דעתך על פרנסה מעשייה עצמאית שלך???
חפשי את הכישורים שלך, את היכולות, את הנטיות (שבטח קבורים תחת עומס ה"צריך" שספגנו כל חיינו), וצעד צעד, מבלי להיות שבוי בתוצאות, תתחילי להתמקד, להתעמק, לנסות למכור את זה (מוצר, שירות, ייעוץ...), אל תפחדי, לא לומדים ללכת בלי לנסות ובלי ליפול.
שמעתי לא מזמן, שבהודו כולם סוחרים, כולם מתפרנסים מכוח עצמם מבלי להיות תלויים במעסיק - מעביד - בוס. הם תלויים בכוחות הכלליים של השוק. של ביקוש והיצע. לכולם יש פרנסה. צריך יוזמה, אומץ לב, נחישות, התמדה. ומעבר להכל, בהקשר של אימהות, מה שיצמח מחיפוש כזה בוודאי יכה שורשים על הקרקע של החינוך הביתי (במידה כזו או אחרת). אפשר ו צריך לעשות כמה דברים במקביל. אולי לא בשנים הראשונות של הטיפול האינטנסיבי, אבל ככל שהילדים גדלים כך הם מסוגלים לעשות לעצמם יותר, וחשוב מאד לאפשר להם.
הניסיון שלי הוא ילד בן שנתיים. בהתחלה לא רציתי לעשות דבר למעט להיות פנויה לו. הוא ואני היו צריכים את זה. היום להבדיל, הוא יותר עצמאי, וגם אם זה במאבק, הוא צריך להבין שיש אותי ולי יש צרכים ורצונות ועיסוקים ועניינים, והוא צריך ללמוד לכבד את זה, וכך ללמוד בעצם לכבוד את האחר. שלא יגדל מגלומן חלילה.
כך או כך, אני לומדת כל הזמן. הוודאות היא רק בדיעבד, לכן הפסקתי לחפש אחריה. אני הולכת בקצב שלי, משתדלת לשמור על שקט כדי שאוכל להתבונן על הדברים עם יותר כוח מוח, ולב.
ובעיקר אני מפתחת את האמונה שלי, בעצמי ובאלוהים שבי.
בהצלחה,
ושנה טובה ושלווה,
קראתי רק את ההתחלה של הדיון (עברו כבר 6 חודשים) ואני רוצה להגיב:
בהתייחסות לדברים של אלה, אני רוצה להציע אפשרות, שאני מאמינה קיימת בכל אחד מאיתנו, רק שהורגלנו אחרת.
מה דעתך על פרנסה מעשייה עצמאית שלך???
חפשי את הכישורים שלך, את היכולות, את הנטיות (שבטח קבורים תחת עומס ה"צריך" שספגנו כל חיינו), וצעד צעד, מבלי להיות שבוי בתוצאות, תתחילי להתמקד, להתעמק, לנסות למכור את זה (מוצר, שירות, ייעוץ...), אל תפחדי, לא לומדים ללכת בלי לנסות ובלי ליפול.
שמעתי לא מזמן, שבהודו כולם סוחרים, כולם מתפרנסים מכוח עצמם מבלי להיות תלויים במעסיק - מעביד - בוס. הם תלויים בכוחות הכלליים של השוק. של ביקוש והיצע. לכולם יש פרנסה. צריך יוזמה, אומץ לב, נחישות, התמדה. ומעבר להכל, בהקשר של אימהות, מה שיצמח מחיפוש כזה בוודאי יכה שורשים על הקרקע של החינוך הביתי (במידה כזו או אחרת). אפשר ו צריך לעשות כמה דברים במקביל. אולי לא בשנים הראשונות של הטיפול האינטנסיבי, אבל ככל שהילדים גדלים כך הם מסוגלים לעשות לעצמם יותר, וחשוב מאד לאפשר להם.
הניסיון שלי הוא ילד בן שנתיים. בהתחלה לא רציתי לעשות דבר למעט להיות פנויה לו. הוא ואני היו צריכים את זה. היום להבדיל, הוא יותר עצמאי, וגם אם זה במאבק, הוא צריך להבין שיש אותי ולי יש צרכים ורצונות ועיסוקים ועניינים, והוא צריך ללמוד לכבד את זה, וכך ללמוד בעצם לכבוד את האחר. שלא יגדל מגלומן חלילה.
כך או כך, אני לומדת כל הזמן. הוודאות היא רק בדיעבד, לכן הפסקתי לחפש אחריה. אני הולכת בקצב שלי, משתדלת לשמור על שקט כדי שאוכל להתבונן על הדברים עם יותר כוח מוח, ולב.
ובעיקר אני מפתחת את האמונה שלי, בעצמי ובאלוהים שבי.
בהצלחה,
ושנה טובה ושלווה,