צריכה שוב עזרה ותמיכה.
נפגשתי אתה היום והמצב לא משהו.
ההורים שלה מתעללים-רגשית לפי הספר. כל סעיף.
הם מציגים חזות של ההורים המושלמים, המעורבים והדואגים ואנשים מושלמים בכלל. אין להם אף פעם קונפליקטים עם אף אחד - חוץ מהקונפליקטים שיש להם אתה, שבהם היא זו שאשמה, כמובן. הם גם אף פעם לא רבו זה עם זו. (בטח, אמרתי לה פעם, הם רק דרכו ברגל גסה על הילדים שלהם!)
היא מרגישה מאוד בודדה ומבודדת, וגם מפחדת. כל תכנית פעולה אפשרית - היא מפחדת מההשלכות השליליות בעקבות תגובות סנקציוניות של ההורים שלה.
היא ומשפחתה עברו לגור עם אבא של בעלה כדי לקבל תמיכה סדירה, ונכון לעעכשיו זה עובד היטב. חמיה עוזר המון עם הילדים, וגם גיסה (אח של בעלה) שבא לבקר ולעזור.
הכי היא רוצה לנתק מגע עם ההורים לכמה חודשים טובים. היא אומרת לי "ניתקתי אתם מגע לשבועיים וממש לא הרגשתי בחסרונם!"
דאאאאא.... :-\
אממה - ניתוק מגע מאוד קשה, היא אמרה להם במפורש שלא תוכל להיות בקשר שבועיים, נתנה סיבה סבירה (בגלל הילדים, תקופה אינטנסיבית) ובתקופה הזאת הם התקשרו לנייד שלה שלוש פעמים, ואחר כך גם התחילו עם הטלפון הביתי.
בסוף היא דיברה עם אמא שלה, שאמרה לה "נכון אמרת שאת רוצה שניפגש יותר? אז חשבתי לבוא אלייך כמה פעמים ושנצא להליכות ביחד". והיא אומרת לי, בפרצוף
"בחיים לא אמרתי דבר כזה לאמא שלי!"
אם היא לא עונה לטלפונים, ההורים שלה מתחילים לכתוש את בעלה ומהר מאוד יתחילו להפעיל לחץ על אחותה ועל חמיה, שתתקשר כבר.
ועוד ועוד ועוד.....
אז הפחדים שלה הם בעיקר שאם היא תנתק מגע:
א. הם יסכסכו בינה לבין כל המשפחה המורחבת וכולם ינתקו קשר
ב. הם יסיתו נגדה את הבת שלה.
וזה פחד אמיתי, היא בדמעות כשהיא חושבת על זה. באמת באמת תמפוחדת. טרור.
והיא ביקשה ממני עצות פרקטיות, שהרגשתי שגדולות עלי כי אני לא מכירה אישית ולא יודעת איך להתנהל עם הסיטואציה.
כן אמרתי לה:
א. שהיא זקוקה להגנה מפני ההורים שלה, זקוקה לניתוק מגע שיאפשר לה להשתקם רגשית.
ב. שניתוק כזה צריך להיעשות במהרה, אבל גם כדאי לתכנן אותו בתבונה (השתמשתי במילה "אסטרטגי") כדי שיהיה קל יותר לבצע אותו.
ג. לדבר עם אחותה (היחידה) לפני הניתוק, להגיד לה שזה הולך לקרות ולמה. לא לבקש במפורש את תמיכתה (כי אחותה היא הבת המושלמת והמרצה, וזה עלול להכניס אותה למכבש דרכים, בינה לבין ההורים שלהן), אבל כן להזהיר את אחותה שזה מה שהיא עומדת לעשות ולעודד את אחותה לפתח אסטרטגיה משלה כדי לא לעמוד מול לחצים בלתי אפפשריים מההורים. בקיצור - כמו שחברתי תעשה את זה כדי להגן על עצמה מהרעל, ככה היא תעודד את אחותה להגן על עצמה מהרעל האקסטרה שעומד לבוא בעקבות הניתוק.
ד. לדבר עם בני משפחה נוספים - אך ורק כאלה שהיא סומכת עליהם ומרגישה בטוחה אתם רגשית. ליצור בריתות ורשת תמיכה שתעקוף את ההורים שלה.
ה. לסמוך על האינטואיציה והקול הפנימי שלה. יש לה אינטואיציה חזקה - היא בעצמה אומרת ככה - הבעיה היא שלא תמיד היא מקשיבה לה. עודדתי אותה לעצור ולשאול את הקול הפנימי שאלות פשוטות, שוב ושוב (למשל: האם נכון לבטוח באדם X? האם נכון כרגע לדבר על המצב עם אדם Y?), וללכת על התשובות.
ו. להמשיך לחנך את בעלה ואבא של בעלה, שלא מבינים את עומק ההתעללות. בעלה אומר דברים כמו "התעללות זו מילה חזקה מדי", וחמיה אומר דברים כמו "כשהם יזדקנו וימותו את תתחרטי על הניתוק" (לא, היא לא). אמרתי לה גם לגייס לחינוך הזה את גיסה, אחי-בעלה, שמבין בדיוק מה קורה.
ז. חצי המשפחה שלה היא כמובן עם דפוסים מתעללים, ואבא שלה כנראה מתעלל רגשית באמא שלה, די דורס אותה ושולט בה, הוריה לכאורה לא מתעללים בחותה, אבל הם תמיד מתייחסים אליה כאל הבת המושלמת והנפלאה שאף פעם אין אתה שום בעיות. הצבעתי על כך שאנחנו לא יודעות איזה מחיר נורא נדרש מאחותה כדי לשמור על העמדה הזאת...
גם גיליתי היום שיש לה דודה, אשתו של אח-של-אמא-שלה, שניסתה לדבר אתה בזמנו ולהגיד לה שאמא שלה משתלטת ומנסה לשלוט בה. מסתבר שלאשה הזאת יש רקע של להיות קרבן להתעללות מינית במשפחתה שלה, והיא עברה הכשרה כמטפלת בטראומה. נשמע שהיא ניסתה לעזור לה בזמנו לראות את המציאות דרך התעתוע. היא היססה בזמנו לסמוך עליה כי היא אמרה "האשה הזאת פגועה מדי". אני אמרתי לה שאולי דווקא בגלל זה היא תוכל לעזור - היא מכירה אישית את הדפוסים ותוכל לתת לה תמיכה אמיתית. ואם לא - אולי תוכל להפנות אותה הלאה לתמיכה טובה יותר. עכשיו אני פתאום לא בטוחה - אולי האשה הזאת עדיין לא עיבדה היטב את הטראומה שלה, למרות ההכשרה המקצועית וכל זה, ועלולה להזיק יותר מאשר להועיל? איך יודעים?
ח. למצוא תמיכה ספציפית טובה, למשל קבוצת תמיכה של א/נשים במערכות יחסים מתעללות. און-ליין או פנים אל פנים. הבטחתי לה שאחפש ואמצא לה משהו. היא אמרה שבלתי אפשרי לה להיות בטלפון =אינטרנט כשהבת שלה בסביבה, כי זה מחרפן אותה ברמות. הסכמתי אתה ואמרתי לה שאולי זה יהיה טוב רק לזמנים כשהילדונת בגן (שלושה ימים בשבוע)
דרך אגב, הילדה שלה היתה במצב מאוד נפיץ מאז הלידה, המון פליקים ונשיכות ודחיפות כלפי התינוק, אבל היא מאוד נרגעה, הרבה יותר עדינה כלפיו ופחות אגרסיבית.
העזרה שאני זקוקה לה היא כזאת
- האם על פניו נתתי לה את העצות הנכונות? האם צריך שיפור? האם אני בדרך הנכונה?
- מה אפשר עוד להציע?
- אילו אסטרטגיות טובות יש לניתוק מעשי מהורים לכמה חודשים?
בינתיים אני ממשיכה עם סיגנלים של אהבה ודאגה. הלוואי ויכולתי לעשות את זה יומיומי, אבל אני שולחת לה מסרים מעודדים ולא תובעניים שלוש-ארבע פעמים בשבוע. שירים שנותנים מרווח נשימה, סיפורונים קטנים, אמרות שפר, לבבות וכאלה. היום עזרתי פיזית עם התינוק וגם נתתי לה מרק.
היא אמרה לי היום שלפעמים היא לא רוצה לראות אותי כי אני אומרת דברים מעמתים שהיא עוד לא מוכנה לשמוע, ולפעמים היא כועסת עלי כי אני אומרת לה אותם.
אמרתי לה שהיא צודקת: אני באמת אומרת דברים קשים ("את צריכה להגן על עצמך מפני אמא שלך", בעיני זו אמירה קשה ברמות), בלי מכבסות מילים ובלי בלבולי ביצים.
היא אמרה ל ישבזה אני בדיוק ההיפך הגמור מהוריה, כי אצלם הכל זה בלבולי ביצים.
עודדתי אותה לכעוס עלי בקול רם, ואמרתי לה שגם אם היא תכעס עלי אני אוהבת אותה בדיוק אותו דבר, ואם היא זקוקה להפסקה ממני - שתעשה את זה, אני אמשיך לאהוב אותה בדיוק באותה מידה.
גם אמרתי לה שהיא לא היחידה שמאותגרת ממני, וסיפרתי לה איך לאחרונה הייתי אצל אחד המטפלים שלי, ולקראת סוף הפגישה שאלתי אם יש זמן לעוד משהו, והוא אמר "כן, אבל בבקשה שזה לא יהיה מאתגר מדי" וצנח ברעש עם הראש על השולחן. היא צחקה מאוד. גם אני
אשמח לפידבקים
צריכה שוב עזרה ותמיכה.
נפגשתי אתה היום והמצב לא משהו.
ההורים שלה מתעללים-רגשית לפי הספר. כל סעיף.
הם מציגים חזות של ההורים המושלמים, המעורבים והדואגים ואנשים מושלמים בכלל. אין להם אף פעם קונפליקטים עם אף אחד - חוץ מהקונפליקטים שיש להם אתה, שבהם היא זו שאשמה, כמובן. הם גם אף פעם לא רבו זה עם זו. (בטח, אמרתי לה פעם, הם רק דרכו ברגל גסה על הילדים שלהם!)
היא מרגישה מאוד בודדה ומבודדת, וגם מפחדת. כל תכנית פעולה אפשרית - היא מפחדת מההשלכות השליליות בעקבות תגובות סנקציוניות של ההורים שלה.
היא ומשפחתה עברו לגור עם אבא של בעלה כדי לקבל תמיכה סדירה, ונכון לעעכשיו זה עובד היטב. חמיה עוזר המון עם הילדים, וגם גיסה (אח של בעלה) שבא לבקר ולעזור.
הכי היא רוצה לנתק מגע עם ההורים לכמה חודשים טובים. היא אומרת לי "ניתקתי אתם מגע לשבועיים וממש לא הרגשתי בחסרונם!"
דאאאאא.... :-\
אממה - ניתוק מגע מאוד קשה, היא אמרה להם במפורש שלא תוכל להיות בקשר שבועיים, נתנה סיבה סבירה (בגלל הילדים, תקופה אינטנסיבית) ובתקופה הזאת הם התקשרו לנייד שלה שלוש פעמים, ואחר כך גם התחילו עם הטלפון הביתי.
בסוף היא דיברה עם אמא שלה, שאמרה לה "נכון אמרת שאת רוצה שניפגש יותר? אז חשבתי לבוא אלייך כמה פעמים ושנצא להליכות ביחד". והיא אומרת לי, בפרצוף :-0 "בחיים לא אמרתי דבר כזה לאמא שלי!"
אם היא לא עונה לטלפונים, ההורים שלה מתחילים לכתוש את בעלה ומהר מאוד יתחילו להפעיל לחץ על אחותה ועל חמיה, שתתקשר כבר.
ועוד ועוד ועוד.....
אז הפחדים שלה הם בעיקר שאם היא תנתק מגע:
א. הם יסכסכו בינה לבין כל המשפחה המורחבת וכולם ינתקו קשר
ב. הם יסיתו נגדה את הבת שלה.
וזה פחד אמיתי, היא בדמעות כשהיא חושבת על זה. באמת באמת תמפוחדת. טרור.
והיא ביקשה ממני עצות פרקטיות, שהרגשתי שגדולות עלי כי אני לא מכירה אישית ולא יודעת איך להתנהל עם הסיטואציה.
כן אמרתי לה:
א. שהיא זקוקה להגנה מפני ההורים שלה, זקוקה לניתוק מגע שיאפשר לה להשתקם רגשית.
ב. שניתוק כזה צריך להיעשות במהרה, אבל גם כדאי לתכנן אותו בתבונה (השתמשתי במילה "אסטרטגי") כדי שיהיה קל יותר לבצע אותו.
ג. לדבר עם אחותה (היחידה) לפני הניתוק, להגיד לה שזה הולך לקרות ולמה. לא לבקש במפורש את תמיכתה (כי אחותה היא הבת המושלמת והמרצה, וזה עלול להכניס אותה למכבש דרכים, בינה לבין ההורים שלהן), אבל כן להזהיר את אחותה שזה מה שהיא עומדת לעשות ולעודד את אחותה לפתח אסטרטגיה משלה כדי לא לעמוד מול לחצים בלתי אפפשריים מההורים. בקיצור - כמו שחברתי תעשה את זה כדי להגן על עצמה מהרעל, ככה היא תעודד את אחותה להגן על עצמה מהרעל האקסטרה שעומד לבוא בעקבות הניתוק.
ד. לדבר עם בני משפחה נוספים - אך ורק כאלה שהיא סומכת עליהם ומרגישה בטוחה אתם רגשית. ליצור בריתות ורשת תמיכה שתעקוף את ההורים שלה.
ה. לסמוך על האינטואיציה והקול הפנימי שלה. יש לה אינטואיציה חזקה - היא בעצמה אומרת ככה - הבעיה היא שלא תמיד היא מקשיבה לה. עודדתי אותה לעצור ולשאול את הקול הפנימי שאלות פשוטות, שוב ושוב (למשל: האם נכון לבטוח באדם X? האם נכון כרגע לדבר על המצב עם אדם Y?), וללכת על התשובות.
ו. להמשיך לחנך את בעלה ואבא של בעלה, שלא מבינים את עומק ההתעללות. בעלה אומר דברים כמו "התעללות זו מילה חזקה מדי", וחמיה אומר דברים כמו "כשהם יזדקנו וימותו את תתחרטי על הניתוק" (לא, היא לא). אמרתי לה גם לגייס לחינוך הזה את גיסה, אחי-בעלה, שמבין בדיוק מה קורה.
ז. חצי המשפחה שלה היא כמובן עם דפוסים מתעללים, ואבא שלה כנראה מתעלל רגשית באמא שלה, די דורס אותה ושולט בה, הוריה לכאורה לא מתעללים בחותה, אבל הם תמיד מתייחסים אליה כאל הבת המושלמת והנפלאה שאף פעם אין אתה שום בעיות. הצבעתי על כך שאנחנו לא יודעות איזה מחיר נורא נדרש מאחותה כדי לשמור על העמדה הזאת...
גם גיליתי היום שיש לה דודה, אשתו של אח-של-אמא-שלה, שניסתה לדבר אתה בזמנו ולהגיד לה שאמא שלה משתלטת ומנסה לשלוט בה. מסתבר שלאשה הזאת יש רקע של להיות קרבן להתעללות מינית במשפחתה שלה, והיא עברה הכשרה כמטפלת בטראומה. נשמע שהיא ניסתה לעזור לה בזמנו לראות את המציאות דרך התעתוע. היא היססה בזמנו לסמוך עליה כי היא אמרה "האשה הזאת פגועה מדי". אני אמרתי לה שאולי דווקא בגלל זה היא תוכל לעזור - היא מכירה אישית את הדפוסים ותוכל לתת לה תמיכה אמיתית. ואם לא - אולי תוכל להפנות אותה הלאה לתמיכה טובה יותר. עכשיו אני פתאום לא בטוחה - אולי האשה הזאת עדיין לא עיבדה היטב את הטראומה שלה, למרות ההכשרה המקצועית וכל זה, ועלולה להזיק יותר מאשר להועיל? איך יודעים?
ח. למצוא תמיכה ספציפית טובה, למשל קבוצת תמיכה של א/נשים במערכות יחסים מתעללות. און-ליין או פנים אל פנים. הבטחתי לה שאחפש ואמצא לה משהו. היא אמרה שבלתי אפשרי לה להיות בטלפון =אינטרנט כשהבת שלה בסביבה, כי זה מחרפן אותה ברמות. הסכמתי אתה ואמרתי לה שאולי זה יהיה טוב רק לזמנים כשהילדונת בגן (שלושה ימים בשבוע)
דרך אגב, הילדה שלה היתה במצב מאוד נפיץ מאז הלידה, המון פליקים ונשיכות ודחיפות כלפי התינוק, אבל היא מאוד נרגעה, הרבה יותר עדינה כלפיו ופחות אגרסיבית.
[b]העזרה שאני זקוקה לה היא כזאת[/b]
[list]
[*] האם על פניו נתתי לה את העצות הנכונות? האם צריך שיפור? האם אני בדרך הנכונה?
[*] מה אפשר עוד להציע?
[*] אילו אסטרטגיות טובות יש לניתוק מעשי מהורים לכמה חודשים?
[/list]
בינתיים אני ממשיכה עם סיגנלים של אהבה ודאגה. הלוואי ויכולתי לעשות את זה יומיומי, אבל אני שולחת לה מסרים מעודדים ולא תובעניים שלוש-ארבע פעמים בשבוע. שירים שנותנים מרווח נשימה, סיפורונים קטנים, אמרות שפר, לבבות וכאלה. היום עזרתי פיזית עם התינוק וגם נתתי לה מרק.
היא אמרה לי היום שלפעמים היא לא רוצה לראות אותי כי אני אומרת דברים מעמתים שהיא עוד לא מוכנה לשמוע, ולפעמים היא כועסת עלי כי אני אומרת לה אותם.
אמרתי לה שהיא צודקת: אני באמת אומרת דברים קשים ("את צריכה להגן על עצמך מפני אמא שלך", בעיני זו אמירה קשה ברמות), בלי מכבסות מילים ובלי בלבולי ביצים.
היא אמרה ל ישבזה אני בדיוק ההיפך הגמור מהוריה, כי אצלם הכל זה בלבולי ביצים.
עודדתי אותה לכעוס עלי בקול רם, ואמרתי לה שגם אם היא תכעס עלי אני אוהבת אותה בדיוק אותו דבר, ואם היא זקוקה להפסקה ממני - שתעשה את זה, אני אמשיך לאהוב אותה בדיוק באותה מידה.
גם אמרתי לה שהיא לא היחידה שמאותגרת ממני, וסיפרתי לה איך לאחרונה הייתי אצל אחד המטפלים שלי, ולקראת סוף הפגישה שאלתי אם יש זמן לעוד משהו, והוא אמר "כן, אבל בבקשה שזה לא יהיה מאתגר מדי" וצנח ברעש עם הראש על השולחן. היא צחקה מאוד. גם אני ;-)
אשמח לפידבקים (())