על ידי קרוטונית_מהמרק_הגדול* » 11 מרץ 2010, 19:57
חוה יקרה, תודה על התשובה.
הציוויים והאיסורים האחרים הם כרגע כמו ב'מצב צבירה' אחר , - עדיין אינם מוצקים . אז נפתח אצלו פתח לשני סוגי פעולה :
זה באמת מבלבל, כי בעיניי לא ייתכן שהוא לא מבין שזריקת המפתח הזה תפגע בי. או שהיא שלילית.
מסר ברור מתקיים על ידי מעשה פיזי. למשל : לגו שהועף למטה פשוט לא חוזר הביתה . אבל ללא התראה מוקדמת .פשוט לא הולכים להביא אותו . - את לא הולכת.
זהו, שלפעמים זה פוגע בי עצמי! למשל, הוא זרק לפני כמה שבועות את הפקק של האמבטיה מבעד לחלון. אמרתי שלא נלך להביא אותו. אז הם עושים אמבטיה עם מין פקק אחר, שלא סוגר היטב, מבזבז מים. ללכת לקנות חדש?
לפני שבועיים נגע לי בשעון שליד מיטתי וקלקל בו משהו. הלכנו להחליף סוללות (לקח שבוע עד שהצלחתי למצוא את הזמן והכוחות לעשות את זה), לא עזר, ואי אפשר לתקן. נאלצתי לקנות שעון חדש שיהיה לי ליד המיטה. הבהרתי לו את הנזק הכספי ועוגמת הנפש, אסרתי עליו לגעת בחדש ואפילו לשחק בישן המקולקל. הוא קיבל את זה. אבל הנזק כבר נעשה.
בכלל יש הסלמה ביחסינו, אחרי תקופה טובה יחסית. אני מסבירה את זה לעצמי, בעובדה שאני עצמי קיבלתי החלטה לאחרונה (בעקבות ייעוץ שהלכתי אליו) שאפסיק "להתפוצץ" בכיוון שלו ואחתור ליציבות ושקט. אז ההסבר שלי הוא, שהילד כאילו חש בזה ובודק, אם באמת יש דברים בגו...
היום למשל עצרתי השתוללות שכמעט היתה בצהריים - הכנסתי את שניהם לאמבטיה והאווירה השתנתה. אבל שעה אחר כך, כשהתכוננו לצאת מהבית, הוא פותח את הדלת ,לוקח את המפתח שלי, אני לובשת את המנשא ומתכוננת והוא פתאום קורא לתינוק "לא לצאת מהבית!" כאילו מזהיר את התינוק. אני מסתכלת: בשתי שניות שלבשתי מנשא הוא הספיק לגרור את התינוק על הרצפה, לעבור איתו את הדלת, כך שהתינוק היה מטר מגרם המדרגות היורדות של הבניין... מסוכן! (לעלות מדרגות הוא יודע, על לרדת לא הייתי מהמרת). רצתי לשם, לקחתי את התינוק, גררתי את הילד פנימה וטרקתי את הדלת. אין מצב שהוא לא הבין שזה מסוכן... אבל אולי לאור ההסבר של חוה הוא עדיין על גבול ההבנה? לא יודעת.
_מפתח יקר מציאות מורחק מידיו ברגע שנעשית פעולת האיבה הראשונה כלפיו .
וזה היה אחרי פעם שהוא זרק אותו עלי(!) - זה היה הרגע . להרחיק את המפתח . לקחת את הילד ביד די חזק ותוך כדי חיבוק להגיד לו : אסור לזרוק חפצים על אמא._
אז זהו, שבשנה שעברה היו לנו המון אירועים כאלה, ותמיד הגבתי בהרחקה מיידית, הייתי מעלה את החפץ למקום שהילד לא מגיע וכולי.
באיזשהו שלב הגעתי למסקנה שזה גם לא עובד (הצטברו המון חפצים... ) וגם קראתי דברים שבשמת כתבה והסכמתי איתה, לא להיכנס לעימות פיזי מול ילד על חפץ. אתמול דווקא הייתי גאה בעצמי שלא התרחתי אלא הייתי תקיפה (ולא צעקתי)...
ואז לבדוק בינך לבין עצמך מה בעצם קרה כאן לפני שהוא נטפל למפתח . האם הוא היה רעב ? או צמא? - לא לשאול אותו - להגיש. מה הדבר שהוא הצליח להפסיק על ידי שנטפל למפתח - האם היית באמצע שיחה או ריב או עסוקה - לא לשאול אותו . להגיש לו דבר אחר או לקרב אותו אלייך כי זה מה שהוא צריך רגשית כדי להירגע - אבל את את הציווי והאיסור כבר טפטפת לו .
כן, את זה אני יודעת, וכשאני מצליחה לעשות את זה הדברים באמת קצת יותר קלים.
כוכב נגה , תודה גם על מה שכתבת @}
_מה שחסר לי בין כל העצות שקראתי פה, וזה נראה לי הדבר המובן ביותר מאליו במצבים כאלה: הילד רוצה אותך. תשומת לב כמו פעם לפני האח. הוא בבלבלה מכל השינויים (הטבעיים והטובים והבונים) שהוא עובר. הוא זקוק לתמיכה.
מה דעתך להחליט איתו על "שעה טובה" כל יום? "שעה" (רבע שעה) שתהיה מוקדשת רק לו. מה שהוא רוצה לעשות איתך. צריך כמובן להתארגן לזה מבחינת האח הקטן. אבל רבע שעה או עשרים דקות ביום זה לא נורא. אצלי זה עובד פלאים. אם כי דורש התמדה דבר שלא תמיד מתאפשר._
אבל אני איתו כל היום, חוץ מ-5 שעות הגן. אמנם עם התינוק ולפעמים סבתא. זמן לבד איתו יש לי כמעט כל יום, כשהולכת להביא אותו מהגן, הולכים ברגוע ומדברים.
אחריה הוא אמר שהכי כיף בשעה טובה זה לשוחח. אפשר גם משהו "של גדולים" - לעשות משהו במטבח, בגינה, בבית וכו'. שירגיש שהוא מיוחד בזה שהוא עוזר לך כי הוא גדול.
זו שגרה אצלנו. הוא מכין איתי את הקפה בבוקר, יש לו חלק פעיל בטקס הזה. מפעיל בעצמו את מכונת הכביסה (אפילו בזה עשה נזק קטן לא מזמן - לחץ בכוונה על "חצי מכמות המים" ומכונה שלמה ודחוסה התכבסה כך, ויצאה לא משהו... ). הוא עושה איתי דברים במטבח ובבית, ללא הרף (כשאני עושה...).
חוה יקרה, תודה על התשובה.
[u]הציוויים והאיסורים האחרים הם כרגע כמו ב'מצב צבירה' אחר , - עדיין אינם מוצקים . אז נפתח אצלו פתח לשני סוגי פעולה :[/u]
זה באמת מבלבל, כי בעיניי לא ייתכן שהוא לא מבין שזריקת המפתח הזה תפגע בי. או שהיא שלילית.
[u]מסר ברור מתקיים על ידי מעשה פיזי. למשל : לגו שהועף למטה פשוט לא חוזר הביתה . אבל ללא התראה מוקדמת .פשוט לא הולכים להביא אותו . - את לא הולכת.[/u]
זהו, שלפעמים זה פוגע בי עצמי! למשל, הוא זרק לפני כמה שבועות את הפקק של האמבטיה מבעד לחלון. אמרתי שלא נלך להביא אותו. אז הם עושים אמבטיה עם מין פקק אחר, שלא סוגר היטב, מבזבז מים. ללכת לקנות חדש?
לפני שבועיים נגע לי בשעון שליד מיטתי וקלקל בו משהו. הלכנו להחליף סוללות (לקח שבוע עד שהצלחתי למצוא את הזמן והכוחות לעשות את זה), לא עזר, ואי אפשר לתקן. נאלצתי לקנות שעון חדש שיהיה לי ליד המיטה. הבהרתי לו את הנזק הכספי ועוגמת הנפש, אסרתי עליו לגעת בחדש ואפילו לשחק בישן המקולקל. הוא קיבל את זה. אבל הנזק כבר נעשה.
בכלל יש הסלמה ביחסינו, אחרי תקופה טובה יחסית. אני מסבירה את זה לעצמי, בעובדה שאני עצמי קיבלתי החלטה לאחרונה (בעקבות ייעוץ שהלכתי אליו) שאפסיק "להתפוצץ" בכיוון שלו ואחתור ליציבות ושקט. אז ההסבר שלי הוא, שהילד כאילו חש בזה ובודק, אם באמת יש דברים בגו...
היום למשל עצרתי השתוללות שכמעט היתה בצהריים - הכנסתי את שניהם לאמבטיה והאווירה השתנתה. אבל שעה אחר כך, כשהתכוננו לצאת מהבית, הוא פותח את הדלת ,לוקח את המפתח שלי, אני לובשת את המנשא ומתכוננת והוא פתאום קורא לתינוק "לא לצאת מהבית!" כאילו מזהיר את התינוק. אני מסתכלת: בשתי שניות שלבשתי מנשא הוא הספיק לגרור את התינוק על הרצפה, לעבור איתו את הדלת, כך שהתינוק היה מטר מגרם המדרגות היורדות של הבניין... מסוכן! (לעלות מדרגות הוא יודע, על לרדת לא הייתי מהמרת). רצתי לשם, לקחתי את התינוק, גררתי את הילד פנימה וטרקתי את הדלת. אין מצב שהוא לא הבין שזה מסוכן... אבל אולי לאור ההסבר של חוה הוא עדיין על גבול ההבנה? לא יודעת.
_מפתח יקר מציאות מורחק מידיו ברגע שנעשית פעולת האיבה הראשונה כלפיו .
וזה היה אחרי פעם שהוא זרק אותו עלי(!) - זה היה הרגע . להרחיק את המפתח . לקחת את הילד ביד די חזק ותוך כדי חיבוק להגיד לו : אסור לזרוק חפצים על אמא._
אז זהו, שבשנה שעברה היו לנו המון אירועים כאלה, ותמיד הגבתי בהרחקה מיידית, הייתי מעלה את החפץ למקום שהילד לא מגיע וכולי.
באיזשהו שלב הגעתי למסקנה שזה גם לא עובד (הצטברו המון חפצים... ) וגם קראתי דברים שבשמת כתבה והסכמתי איתה, לא להיכנס לעימות פיזי מול ילד על חפץ. אתמול דווקא הייתי גאה בעצמי שלא התרחתי אלא הייתי תקיפה (ולא צעקתי)...
[u]ואז לבדוק בינך לבין עצמך מה בעצם קרה כאן לפני שהוא נטפל למפתח . האם הוא היה רעב ? או צמא? - לא לשאול אותו - להגיש. מה הדבר שהוא הצליח להפסיק על ידי שנטפל למפתח - האם היית באמצע שיחה או ריב או עסוקה - לא לשאול אותו . להגיש לו דבר אחר או לקרב אותו אלייך כי זה מה שהוא צריך רגשית כדי להירגע - אבל את את הציווי והאיסור כבר טפטפת לו .[/u]
כן, את זה אני יודעת, וכשאני מצליחה לעשות את זה הדברים באמת קצת יותר קלים.
[po]כוכב נגה[/po] , תודה גם על מה שכתבת @}
_מה שחסר לי בין כל העצות שקראתי פה, וזה נראה לי הדבר המובן ביותר מאליו במצבים כאלה: הילד רוצה אותך. תשומת לב כמו פעם לפני האח. הוא בבלבלה מכל השינויים (הטבעיים והטובים והבונים) שהוא עובר. הוא זקוק לתמיכה.
מה דעתך להחליט איתו על "שעה טובה" כל יום? "שעה" (רבע שעה) שתהיה מוקדשת רק לו. מה שהוא רוצה לעשות איתך. צריך כמובן להתארגן לזה מבחינת האח הקטן. אבל רבע שעה או עשרים דקות ביום זה לא נורא. אצלי זה עובד פלאים. אם כי דורש התמדה דבר שלא תמיד מתאפשר._
אבל אני איתו כל היום, חוץ מ-5 שעות הגן. אמנם עם התינוק ולפעמים סבתא. זמן לבד איתו יש לי כמעט כל יום, כשהולכת להביא אותו מהגן, הולכים ברגוע ומדברים.
[u]אחריה הוא אמר שהכי כיף בשעה טובה זה לשוחח. אפשר גם משהו "של גדולים" - לעשות משהו במטבח, בגינה, בבית וכו'. שירגיש שהוא מיוחד בזה שהוא עוזר לך כי הוא גדול.[/u]
זו שגרה אצלנו. הוא מכין איתי את הקפה בבוקר, יש לו חלק פעיל בטקס הזה. מפעיל בעצמו את מכונת הכביסה (אפילו בזה עשה נזק קטן לא מזמן - לחץ בכוונה על "חצי מכמות המים" ומכונה שלמה ודחוסה התכבסה כך, ויצאה לא משהו... ). הוא עושה איתי דברים במטבח ובבית, ללא הרף (כשאני עושה...).