על ידי הפלא_ופלא* » 05 דצמבר 2005, 10:53
אין ספק שהצעדים הראשונים בגן יהיו לא פשוטים לרוב הילדים (וההורים). הילד עובר תהליך של השתחררות וכך גם ההורה - תהליך חשוב והכרחי לשני הצדדים. עם ההשתחררות מתחילים הילדים להכיר את שאר ההורים, לסמוך עליהם ולדעת להרגע בחיקם. תהליך ההתרגלות להורים האחרים יהיה אולי ארוך לחלק מהילדים שקשורים מאוד להורים. לכן - בהתחלה יהיו ימים שכמעט כל ההורים יהיו בגן עם הילדים ולאט לאט עם הזמן כשירגישו יוכלו ללכת לפרקי זמן ארוכים יותר ויותר. כל אמא/אבא יחזיקו יחבקו ויתיחסו לכל הילדים האחרים (לא רק לשלהם) - וכך יכירו כולם את כולם. - לא חשבת להגיע ביום הראשון לשים אותו וללכת - נכון?
תשבי איתו, תתני לו ביטחון, תסבירי לו שאת הולכת כשתלכי וכו' - אנחנו מתכוונים ליצור אוירה תומכת ואוהבת גם להורים וגם לילדים - ולא נשכח שכולנו הורים עם גישה ו'יודעים את העבודה' - צריך רק ללמוד לסמוך אחד על השני והכי חשוב - לסמוך על הילדים שלנו בחוכמתם להסתדר גם בלעדינו ולמצוא לעצמם אט אט מקום בעולם.
כל הורה שזה היום שלו 'ללכת' - יכול לבחור להשאר עוד כמה שירצה בגן ואפילו את כל היום אם הילד דורש.
אולי הגן יראה בהתחלה כמקום מפגש הורים-ילדים ואט אט יקבל ציוויון של גן ילדים שמח ואוהב. כל הורה יתן מהכישורים שלו לילדים ונשמור על דינמיות מתפתחת...
אני נפגשת (לא באופן קבוע) עם כמה אמהות-חברות וילדיהם ופלא (בן שנה וחודש) - כבר די מכיר את האמהות האחרות. יום אחד הוא נפל ובכה והרים ידיים לאמא אחרת שהיתה לידו שתרים אותו (ואני הייתי במרחק מטר משם) - כלומר הוא בחר בה להרגע ואני מאוד שמחתי לראות את זה ואני מאוד מאמינה שזה ימשיך ויתרחב.
פעם אחרת שהשארתי אותו אצל חברה 3 שעות, חזרתי כולי געגועים ואושר והוא לא ממש התרגש לראות אותי, עבר לידי ,נתן לי איזה עלה שמצא והמשיך לזחול הלאה - הרגשתי מוזר....
בואו נבדוק עם עצמנו כמה אנחנו אלה שקשורים אליהם בטרוף ורק נראה לנו בתוך ראשנו שאי אפשר להשאיר אותם וללכת כי הם צמודים אלינו כל היום... - אולי זה הרבה יותר קל ממה שנראה לנו אם רק ננסה לתת להם את המרחב הזה. - גם אנחנו צריכים ללמוד לשחרר...
מקוה שהבהרתי קצת ולא ייבשתי אתכם במילים
אשמח לשמוע עוד על חששות, הצעות וכו'
הדר (ופלא)
אין ספק שהצעדים הראשונים בגן יהיו לא פשוטים לרוב הילדים (וההורים). הילד עובר תהליך של השתחררות וכך גם ההורה - תהליך חשוב והכרחי לשני הצדדים. עם ההשתחררות מתחילים הילדים להכיר את שאר ההורים, לסמוך עליהם ולדעת להרגע בחיקם. תהליך ההתרגלות להורים האחרים יהיה אולי ארוך לחלק מהילדים שקשורים מאוד להורים. לכן - בהתחלה יהיו ימים שכמעט כל ההורים יהיו בגן עם הילדים ולאט לאט עם הזמן כשירגישו יוכלו ללכת לפרקי זמן ארוכים יותר ויותר. כל אמא/אבא יחזיקו יחבקו ויתיחסו לכל הילדים האחרים (לא רק לשלהם) - וכך יכירו כולם את כולם. - לא חשבת להגיע ביום הראשון לשים אותו וללכת - נכון?
תשבי איתו, תתני לו ביטחון, תסבירי לו שאת הולכת כשתלכי וכו' - אנחנו מתכוונים ליצור אוירה תומכת ואוהבת גם להורים וגם לילדים - ולא נשכח שכולנו הורים עם גישה ו'יודעים את העבודה' - צריך רק ללמוד לסמוך אחד על השני והכי חשוב - לסמוך על הילדים שלנו בחוכמתם להסתדר גם בלעדינו ולמצוא לעצמם אט אט מקום בעולם.
כל הורה שזה היום שלו 'ללכת' - יכול לבחור להשאר עוד כמה שירצה בגן ואפילו את כל היום אם הילד דורש.
אולי הגן יראה בהתחלה כמקום מפגש הורים-ילדים ואט אט יקבל ציוויון של גן ילדים שמח ואוהב. כל הורה יתן מהכישורים שלו לילדים ונשמור על דינמיות מתפתחת...
אני נפגשת (לא באופן קבוע) עם כמה אמהות-חברות וילדיהם ופלא (בן שנה וחודש) - כבר די מכיר את האמהות האחרות. יום אחד הוא נפל ובכה והרים ידיים לאמא אחרת שהיתה לידו שתרים אותו (ואני הייתי במרחק מטר משם) - כלומר הוא בחר בה להרגע ואני מאוד שמחתי לראות את זה ואני מאוד מאמינה שזה ימשיך ויתרחב.
פעם אחרת שהשארתי אותו אצל חברה 3 שעות, חזרתי כולי געגועים ואושר והוא לא ממש התרגש לראות אותי, עבר לידי ,נתן לי איזה עלה שמצא והמשיך לזחול הלאה - הרגשתי מוזר....
בואו נבדוק עם עצמנו כמה אנחנו אלה שקשורים אליהם בטרוף ורק נראה לנו בתוך ראשנו שאי אפשר להשאיר אותם וללכת כי הם צמודים אלינו כל היום... - אולי זה הרבה יותר קל ממה שנראה לנו אם רק ננסה לתת להם את המרחב הזה. - גם אנחנו צריכים ללמוד לשחרר...
מקוה שהבהרתי קצת ולא ייבשתי אתכם במילים
אשמח לשמוע עוד על חששות, הצעות וכו'
הדר (ופלא)