קראתי "ילדון", "ילד גדול" - ואז גיליתי שבסך הכל מדובר בתינוק ממש קטן, בן 9 חודשים... (-:

אז קודם כל, עד גיל שנה עדיין ההנקה אמורה להוות את עיקר התזונה של התינוק. אין בזה שום דבר מוזר. אבל אולי אפשר להוסיף במשך היום עוד הנקות ועוד מזון מוצק?
(מה זה "נגיסים"?)

יש עוד כמה אפשרויות:

• חילופי מזג האוויר משגעים אותו (יבש לו מדי בלילה? חם לו מדי בלילה?)
• הוא מתעורר מרוב צמא (אולי אכל משהו מלוח לקראת הערב בטעות?)
• שיניים. מציקות בעיקר בלילה, בגירודים בחניכיים. זה ה-גיל של צמיחת השיניים.
• אולי עובר עליו משהו כרגע? איזה וירוס שכמעט לא מתבטא בזכות ההנקה, אבל מתבטא בזה שהוא זקוק ליותר הנקות?
• אולי הוא רגיש למשהו במזון המוצק, וזה עושה לו כאבי בטן או משהו מציק אחר?

ועוד.

כמו שנכתב פה, הדרך הטובה ביותר לישון כשיש תינוקות, היא לישון עם התינוקות במיטה המשפחתית... רצוי לסדר שתהיה גדולה ומרווחת ככל האפשר. ככה אפשר להניק תוך כדי שינה ולא לתזז כל הלילה. זה באמת סיוט.

גיל 9 חודשים זכור לי משני ילדי כתקופה בה היו המון התעוררויות והנקות. המון. לא היה לי פשוט, בלשון המעטה. אין לי אלא לעודד אותך שזה עבר...תוך מס חודשים. אני שמחה שנשמתי עמוק ונתתי לצרכים שלהם מקום, למרות הקושי העצום).
אנחנו ישנים עם הילדים באותה מיטה(כמובן ששתי מיטות זוגיות מחוברות שיהיה מרווח ונעים) ומאמינים שזה נכון לילדים. זה גם כייף גדול

ראשית - אני לא יודעת אם זה הדף הנכון, מכיוון ש"מיטה משפחתית" היא מיטה (או כמה מיטות צמודות) בה ישנים כל המשפחה יחד. תינוקות במיטה משפחתית לרוב מרגישים בטוחים ורגועים יותר בלילה ולכן נוטים להתעורר פחות מאשר תינוקות שישנים רחוק מההורים. לפעמים הם פותחים עיניים - רואים שאמא עדין בסביבה וחוזרים לישון. במיטה משפחתית גם אפשר להניק בשכיבה, או לשלוח יד ולהרגיע - כך שהשינה שלך נפגעת פחות.

רוב התינוקות עד גיל שנה זקוקים לתזונה גם בלילה (חלב או תמ"ל). כמובן שאם "תרגילי" אותו לא לאכול בלילה - אחרי כמה לילות של צרחות אימים הוא יבין ואולי ישן לילה שלם, אבל זה לא אומר שהוא לא זקוק לזה ואני בטוחה שזה יפגע בו. כל שיטה שבה התינוק בוכה עד שנרדם... כנראה לא לטובת התינוק שלך.

בכל מקרה - כדי לא לשגע את הילד, כדאי שתחליטי מה הכיוון שלך ותצמדי אליו. אם יום אחד האבא יבוא עם בקבוק ויום אחד תנסו את שיטת "הרם הורד" של הלוחשת לתינוקות גורמת לי לצרוח - הוא לא יבין מה רוצים ממנו. אם עד עכשיו הוא נרדם בהנקה - זה מה שהוא מכיר ולכן הוא הוא מצפה לזה.

ממליצה לקרוא את "לישון בלי לבכות" שמלמד איך ללמד תינוקות להרדם בעצמם ולישון יותר - בצורה עדינה ובלי צרחות אימים.

אני יודעת כמה הלילות האלו משגעים וקשים, אבל תזכרי שזו רק תקופה קצרה שבה התינוק שלך זקוק לך לאורך כל היממה. עוד כמה חודשים זה ישתפר ומתישהו יחלוף לגמרי. אם את בבית תנסי להשלים שינה במהלך היום או ללכת לישון מוקדם.
בהצלחה!

בני אלון הוא ילדון מקסים בן תשעה חודשים. ילד גדול (12 קילו), שכבר אוכל פה ושם מוצקים (בערב לדוגמא אכל שני נגיסים עם אבוקדו) אבל עדיין צריך בעיקר בערב תוספת הנקה. לפני השינה הוא מקבל ציצי כמה שהוא רוצה, ועד שאני הולכת לישון הוא כבר מספיק לקום עוד פעמיים לציצי. במהלך החודש האחרון הוא התחיל לקום גם בלילה בתדירות יותר גבוהה (אתמול זה היה זוועה-כל שעה בערך), ורק ציצי מרדים אותו. בשלב זה או אחר הוא עובר למיטה שלנו כי אין לי כח... אחרי אתמול החלטתי לעשות ניסיון ולהתחיל להרדים אותו אחרי ציצי במיטה שלו, והיום ניסיתי. זה היה קטסטרופה! שעה של צרחות אימים, שבסופן הוא כנראה התיאש ונרדם (הוא היה אמנם במיטה, אבל לא עזבתי אותו לרגע, וליטפתי ודיברתי וחיבקתי והכל...לפעמים גם הרמתי ואח"כ החזרתי). לא יודעת איך אני אעבור את זה שוב. מצד שני, בשבילו זה ממש לא טוב וגם כמובן גם לנו (אף אחד לא ישן, כולם עצבניים למחרת, בעלי עובד, יש עוד שני ילדים...) לא יודעת מה לעשות.
ניסינו לתת בקבוק, רק שהוא בד"כ לא מסכים. לפעמים בשעה מוקדמת יותר הוא יקח 120. הוא לא מוכן לראות את בעלי ממטר במשך הלילה. אני יודעת שהכל נשמע מבולבל, אבל ככה אני מרגישה. מבולבלת וחסרת אונים. לא יודעת מה טוב בשבילו. מוזר שההנקה הפעם (לעומת השנייים הקודמים) היתה הכי בסבבה, כי לא חזרתי לעבוד כשהוא היה בן חצי שנה, ואני איתו. לכן ככ מתסכל שזה ככה.

מסכימה עם ר ו ת ה.
"הייתי דוחה את היציאה לסדנה בכמה חודשים ומוצאת משהו אחר (גם אם לא מדהים כמוהה) בשעות אחרות בינתיים."
אני רק עכשיו התחלתי ללכת לפילאטיס, מיד אחרי שהתינוקת נרדמת. וחוזרת אחרי שעה במקום אחרי שעתיים (מוותרת על חוג זומבה שמתחיל מיד אחרי...).
אכן חשוב להתאורר, אבל יש כמה דרכים שיכולות להתאים לכל הנוגעים בדבר.
בהצלחה!

אני לא בטוחה שזו העצה שתרצי לקבל, אבל מה עם לדחות את הסדנה הזו בכמה חודשים?
עד כמה היא חשובה לך?
אני שואלת כי הייתי שם אחרי הלידה הראשונה, עם היציאה בלב הנחמץ והבאסה בלדעת שהתינוק שלי מחפש ואני לא שם. ובכל זאת הלכתי.
היום, שיש לי עוד תינוק, זה נראה לי כל כך מיותר הסטרס הזה. הרי התלות הזו היא זמנית.
בשבילי לדחות סדנה/לימודים/חוג בחצי שנה הרי זה לא ממש עניין של חיים ומוות, ואילו עבור תינוק- ההבדל ביכולת שלו להבין הסבר, להירגע בזרועות אחרים, היא כל כך גדולה ושונה אחרי חצי שנה או כמה שזה לא יהיה.
מה שאני מנסה להגיד הוא שעבורי עוד חודש או פחות חודש בלעשות משהו- זה לא נורא נורא קריטי. עבור תינוק- כל חודש הוא שינוי של עולם ומלואו.
אני יכולה להבין את הצורך בלצאת פעם בשבוע, את התחושה שהתלות החונקת לעולם לא תיגמר. אז על כך אני יכולה להגיד שזה נגמר, או לפחות מאד משתנה. ושאם הצורך הוא גם איוורור- להתאוורר אפשר גם ביום, בשעות שפחות קשה לעזוב תינוק- זה הרבה יותר קל ביום.
אני מקווה שדבריי לא מעצבנים אותך... אני ממש לא מתכוונת להשמע מטיפה או קיצונית, אבל זו דעתי וביקשת עצה...
וחוץ מזה, כאמור- הייתי שם. אני יכולה לומר שבדיעבד , הייתי דוחה את היציאה לסדנה בכמה חודשים ומוצאת משהו אחר (גם אם לא מדהים כמוהה) בשעות אחרות בינתיים. זה לא היה שווה לי את הנאחס בלב, וזה גם גרם לבני לסוג של חרדת נטישה והוא התחיל להתעורר יותר לבדוק שאני שם גם ביתר הלילות. אפשר להבין אותו!
אז זה גרם לו ולי לישון פחות טוב, ורק הרגשתי יותר עייפה, כבולה וחנוקה...
ואחרי כל זה, אם את עונה לעצמך שאת ממש חייבת את הסדנה הזו, ושזה לא ניתן לדיחוי- לכי על זה. אבל עצתי היא שתיפרדי ממנו ער. שיראה שאת הולכת. תסבירי לו שתחזרי, ושהם ירדימו אותו או ישעשעו אותו עד שתחזרי.
בהצלחה

רוצה קצת לפרוק, ואולי עצה.
דן בן שנה. אני רוצה פעם בשבוע שישן אצל הורי, ואני אצא לבילוי בלעדיו. סדנה שמתחילה ב20:00.
אני אחזור ב23:00.
אני מרדימה אותו, בהנקה, ב7 וחצי, אבל אחרי שעה הוא מתעורר צועק, רוצה אותי, רוצה לינוק רגע ולהמשיך לישון, ואני לא שם.

לא ללכת לסדנה? שיתעורר ויאכל משהו וישאר ער עד שאחזור? לא להרדים אותו לפני שיוצאת, לתת להורי להרדימו בלעדי איכשהו?
אחי ואבא שלי איתו. אמא שלי חוזרת ב21:00. חצי שעה של בכי עד שהיא באה.
אם הייתי שומעת את הבכי הזה, נראה לי שלא הייתי חושבת פעמיים. הייתי מוותרת על הסדנה. אבל כשרק מדווחים לי עליו, אני מניחה לזה ככה.

שלום אנחנו גם ישנים בלינה משותפת,מיטה זוגית +שתי תוספות של מיטות קטנות מהצדדים. יש לנו שני ילדים הגדול עוד חודש בן שלוש, וישן איתנו מאז הבלדו.{היה נסיון של חודש ליפני לידת אחיו להעביר אוטו למיטה בחדר מישלו בהתחלה התלהב היה נרדם שם אבל מעיר אותי וקורא לי כל שעה או שעתיים. לא מוכן לקבל את אבא רק אמא. ואני התיאשתי והחזרתי אוטו אלינו. מה גם שלא רציתי שהקטן יוולד שהוא ירגיש מנודה,דרך אגב גמול מהנקה כבר בגיל שנה ושמונה חודשים, בהריון פשוט ההנקה היתה בלתי נסבלת וחתחתח}.
המציו היום הגדול ישן בצד של אבא מתעורר מתפס מאליו ובא לישון לידי, כמובן לרוחב ואבא בסוף ישן באלחסון עם רגליים במיטה של הגדול. אני מתעוררת להניק את הקטן צריכה להזיז ממני את הגדול,וכל הצפיפות הזו די מוציאה אותי מדעתי. הקטן יונק המון כל שעה וחצי שעתיים. אומנם לרוב יונק רבע שעה וחוזר לישון,ואני מניחה אוטו במיטה שלו שצמודה למיטה שלנו והוא ממשיך לישון .
רק אני לא ממש ישנה ודי מוטשת מהניסיונות לישון כל הלילה.
חשבתי להפסיק להניק בלילה, הקטן בן 7 חודשים. האם הוא באמת עוד זקוק להנקה בלילה מבחינה אוכל?
ואז חשבתי להעביר אותם יחד לחדר שלהם,שניהם יחד בטוח יהיה להם יותר קל ונעים, אפילו חשבתי לחבר להם שתי מיטות? השאלה עם הגדול שזז ממש הרבה בלילה לא יפריע לקטן לישון?!
אשמח לעצות בעיקר בנושא הפסקת הנקה בלילה.
תודה

תודה לכן יקרות,

הדברים נראים אחרת אחרי כמה ימים טובים
זו אכן הייתה קפיצת גדילה
הוא משתנה ממש כל יום עכשיו
והיום הוא אמר את שמו, ממש במודע ובדיוק מדהים !

הוא משתנה לי מול העיניים
הופך מתינוק - לילד, ומתוק כל כך!

הדפים האלו היוו לי תזכורת כל כך חשובה בימים קשים

החלטתי לקרוא קצת כל לילה... מחזק מאד.

אגב, אחרי שפניתי לעזרה כאן באתר
הייה לי יום שבו בן זוגי באמת עזר לי מאד. לקחתי קצת זמן לעצמי ולגופי, קבלתי טיפול, התחזקתי והתאזנתי. איכשהו אז הייתי פחות פגיעה להתרוקנות שהייתה בימים שלפני. בעצם... זה הוא (שעבר את המשבר) או אני ?

ההממ מעניין.

שוב תודה ויופי שיש כאן

לא יודעת על אמהות אחרות אבל מנסיוני האישי, עם שלושת בניי (עכשיו השלישי. כמעט בן שנתיים) - כמו שניצן מתארת - זה זמני ועובר.
לא זוכרת גילאים:

• לפעמים זה רק לילה אחד
• לפעמים סביב משבר/צמיחת שיניים/קצת חולה וכו'.

מה שלי עוזר בשלבים האלה היא ההחלטה שאני מיניקה עד גיל שנתיים +-, ואז ניתן לעבור כל מיני משברים בדרך (לאחרונה אני מדקלמת את זה בכל מיני דפים פה...).
וזה מתחבר למה שיסכונט כתבה - שאת חייבת להיות שלמה עם עצמך. אחרת גם לא תצליחי וגם תתסכלי אותו וגם תיצרי אצלו אי-בהירות למתי כן ומתי לא.
אגב, אני לא בטוחה שזה קשור ל הנקה במיטה משפחתית , אבל אני לא יודעת משהו אחר (-;

אל ייאוש @}

אוטוטו, זה קלאסי קלאסי קלאסי, לא שמעתי על אמא שלא עוברת שלב כזה בסביבות גיל שנה-שנה וחצי.
יש הרבה מה לקרוא בנושא. אני אתן למישהי אחרת לחפור, סליחה... אני פשוט נורא עייפה עכשיו.
רק כתבתי על רגל אחת שתדעי שזה זמני, אל ייאוש. @}

גומלת ברגעים אלה את בת השנה שלי מהנקת לילה, זה קשה. את חייבת להיות ממש שלמה עם זה אם את מתחילה, כי באמצע הלילה כשהילד שלך בוכה את עלולה לשנות דעה בקלות. אבל בנתיים לישון בסלון נשמע סבבה, כשהוא יתעורר ולא ירדם תלכי אליו, הוא עם אבא, ויכול להיות שהוא ישן טיפה עד להנקה הבאה אם הוא לא יריח אותך. בהצלחה

בני עוד 3 שבועות בן שנה, והוא ישן איתנו במזרון על הרצפה, או במזרון שלו צמוד אלינו, מאז היוולדו. עד לא מזמן זה הרגיש מצויין, נח מאד שלא צריך לקום בלילה, אפשר לחבר לציצי ולהמשיך לישון - הנקה בשכיבה וכו'.

בשבוע האחרון נראה שעובר עליו משהו. הייה לו חום למשך שעה איזה ערב, ולי נראה שהוא עובר כאבים שקשורים לשיניים. בלילה הוא פשוט מתחבר ולא משחרר עד הבוקר. אני קמה מרוקנת, עצבנית, לא מצליחה לישון משלב מסויים. לא מזמן התחלתי לשמוע כל מיני סיפורים של גמילת ציצי לילה מהגיל הזה בערך ופטרתי את העניין כאילו "אצלי זה לא יקרה". אחרי השבוע הזה - ברור לי שאני רוצה לעשות איזה שהוא שינוי. אני עצבנית, הפטמות כואבות, עייפה ומתוחה מאד.

הוא אוכל מוצקים ממש מגניב - אוהב ונהנה. כלומר האינטואיציה שלי אומרת שלא מדובר ברעב. לי נראה כאילו הוא פשוט התרגל (משום מה) שזאת הדרך היחידה להירדם וכך על כל דבר שמציק בזמן השינה (למשל פוקים חמודים ) או כאבים בחניכיים הוא פונה אל הציץ. אני קולטת על עצמי שמתוך המסטוליות של הלילה, אני ישר תוקעת ציץ ולא מנסה להביא איכות אחרת כי גם כל דבר אחר מתקבל בבכי קורע לב.

לסיכומו של עניין,
אני גמורה, מרוקנת עצבנית. מודעת לעניין שאולי כל זה זמני, אך א) יש את הפחד שמעכשיו זה יהיה ככה
ב) משהו מרגיש לא מאוזן במתכון הזה.

עכשיו למשל קמתי ב-4 מהמיטה לשירותים, ובן זוגי היקר לקח על עצמו להרדים אותו. תוך 3 דקות יש שקט מהחדר ואני כותבת כאן על המחשב. אם אחזור לשם... אהיה שוב קורבן להתרוקנות רצינית (שיואו... ככה ממש אני מרגישה... אוף).

יש לי אי שלמות עם גמילה מהנקת לילה משתי סיבות:
1) ואם הוא צריך את התמיכה הזאת ? מי אני שאחליט לקחת לו את זה באופן גורף ?
2) מאז שהוא התחיל לינוק בצורה סדירה וטובה (כשבוע לאחר הלידה - שבוע של שאיבות ויניקה מצינורית) אני בקטע של לסמוך עליו. לתת לו כמה שהוא מבקש. זה הרגיש טוב עד עכשיו. מרגיש נכון.

טוב, מבולבלת, עייפה, ובעיקר לא יודעת מה לעשות עכשיו (ללכת לישון בחדר ? בסלון לבד ?)

ומה הלאה ?

אשמח לכל עזרה והארה
תודה

יצא לי אתמול לדבר עם אמא (שלא הכרתי) במשחקיה בזמן שהקטנים (גילאי 5+) השתובבו.
היא ראתה את הקטנצ'יק נרדם על הציצי והביעה התעניינות בכל העניין.
אז שוחחנו קצת (היא, עם בקבוק ביד, כי גם לה יש קטנטנה : "אני לא יכולתי, זה לא התאים לי") ומפה לשם הגענו להנקות הלילה.
אני באופן טבעי סיפרתי לה על ה מיטה משפחתית שלנו.
היא הייתה פשוט המומה. הלסת כמעט נשמטה לה.
התרשמתי שהתגובה שלה מאוד כנה : "מה, אז הקטן ישן בינך לבין בעלך ? (בפה פעור)", חייכתי והנהנתי.
לא סיפרתי שגם בן ה- 5+ והכלבה באותה מיטה - החלטתי שזה יותר מידי להעמיס ליום אחד על בן אדם .
עד עכשיו אני לא משתחררת מהמבט שהיא תקעה בי.
לא שנעלבתי, אבל הרגשתי לרגע קצת כמו חייזר.
היא הייתה באמת ובתמים המומה.
לא העלתה בדעתה שילדים יכולים לישון במיטת הורים.

הי, האם מישהו בקשר עם אם ל3 ויודע איך ניתן להשיגה? היא עדיין משוטטת כאן?
ואם את כאן:-) אשמח אם תשלחי לי דרך לתקשר איתך, התיזה שלך מאוווד מעניינת אותי. היכן ניתן להשיגה?

נראה לי שפשוט עוברים עליו כמה דברים בבת אחת, נפשית ופיזית
אני מסכימה.
עוברים עליהם דברים קשים בגיל הזה:
שיניים (מציקות נורא, מגרדות ומגרדות שבועות לפני שהשן בוקעת, וזה הכי מציק להם בלילה...)
ההתפתחות המוטורית מתחילה להיות משמעותית, ומתחילים פחדים (זה גם הגיל שמתחילה חרדת הנטישה, פחות או יותר).
עכשיו חורף, אז לפעמים עוברים עליו וירוסים, שבזכות ההנקה הם עוברים עליו "קל" - אבל זה בזכות אמא שעוברת לילות קשים...
ועוד ועוד. לפעמים יבש לו מדי וקשה לנשום, חם מדי, קר מדי, רוח על הראש, לכי תדעי.

יש כמה דברים שאני חושבת עליהם:

1. כשלאמא קשה לישון תוך כדי הנקה - לפעמים עוזר לקבל טיפול (עיסוי, שיאצו, דיקור סיני, הומיאופתיה, פרחי באך ועוד) כי זה מעיד שגם אצל אמא משהו לא מאוזן, והמשהו הזה מפריע לה לחזור לשינה בקלות. אמא יכולה לקבל עזרה ולישון תוך כדי הנקה כל הלילה עם השד בפה של התינוק בלי לשים לב.
2. אולי אפשר לסדר את המיטה יותר נוח. למשל, כריות טובות שנשענים עליהן אחורה בשינה, ועוד. חשיבה יצירתית... לי למשל עזר להיפטר מהמיטה ולעבור למזרונים על הרצפה, כי הפסקתי לפחד שהוא ייפול מהמיטה ותיכף השתפרה איכות השינה שלי.
3. כשאי אפשר לישון בלילה - חובה להשלים שינה ביום. להפסיק הכל ולישון כשהתינוק נרדם לשנת צהריים, לבקש מהבעל/אמא/חמות/בייביסיטר וכל מי שמוכן, שייקח את התינוק לטיול קטן בחוץ (כשהוא שבע ומרוצה) כדי שאמא תוכל לישון שעה בלי להיות כל הזמן עם אוזניים קשובות לתינוק.
4. לעשות את המינימום האפשרי בבית, לנוח כמה שיותר בכל הזדמנות.

שיעבור בקלות!

אה, לא ממליצה להכניס לפה של התינוק שום מאכל או משקה בלילה חוץ מחלב אם, כי אחר כך משלמים בחורים בשיניים )-: בוודאי לא כל סוג של דבש, אפילו חרובים.

זה נכון. אני באמת לא נתתי לו ברזל עד עכשיו. התחלנו היום, נקווה שזה יעזור...שכחתי לכתוב קודם שזו גם תקופה של התפתחות נורא מהירה שלו. השן לא יצאה עדיין... נראה לי שפשוט עוברים עליו כמה דברים בבת אחת, נפשית ופיזית, ואני מנסה להיות סבלנית עם זה שאני לא מבינה ושהוא פשוט צריך תמיכה. (המרגיעון שלי.."קחו אוויר - זה בחינם"!)

הי
גם נוה שלי הייתה ישנה עם הציצי בפה במשך שנה בערך - זה לא היה פשוט ולצערי אין לי עצה טובה בנושא. מה שכן בענייני שיניים אצלנו עבד הכי טוב דבש חרובים הוא עשיר בברזל ומדהים לצמיחת שיניים וגם לפצעים בפה. אמא שלי מספרת לי שכשאני הייתי תינוקת אז היה חסר לי ברזל ולא ישנתי או אכלתי טוב רק אחרי שהיא גילתה והתחילה לתת לי תוסף - אז תנסי אולי זה זה

טוב, אני חושבת שזה השיניים בכל זאת. הלילה ישן יותר טוב, ובמקטעים יותר ארוכים, אבל לקראת הבוקר התעורר שוב בכי נואש והתפתלות. שמנו לו טי-ג'ל ותוך דקה ממש הוא עבר מבכי נוראי לשינה עמוקה. זה היה מדהים. נראה לי שעיסוי החניכיים לא עזר פשוט כי זה כבר כלכך כואב שהוא לא סובל שנוגעים... השן עוד לא יצאה, אז זה עוד לא נגמר, אבל זה שאני חושבת שאני יודעת מה מציק לו , זו כבר הרגשה אחרת .... ותודה

וואוו, איזה בעסה!
באמת לא נשמע כל-כך טוב.
איפה האחרות, בעלות הניסיון העשיר, שיבואו לייעץ?
(אם לא יבואו, אולי תכתבי משהו תחת הכינוי "זקוקה לעזרה" או משהו כזה - ואז יראו את זה בדף "מה חדש" ויבואו בהמוניהן)

אני ישנה כשהוא יונק, אבל לא עמוק... תמיד הגוף רוצה ליפול אחורה או קדימה ואני מחזיקה אותו. בינתים הלילה ממש ניסיתי לזרום עם זה. עשיתי לו עיסוי ושיאצו לפני השינה כדי לספק לו עוד מגע עמוק. הוא הלך לישון נורא רגוע. אבל התעורר בהתחלה כל שעה, אחכ כל שלושת רבעי שעה ובשעה וחצי האחרונות - כל 20 דקות... בבכי, שזה מאד לא אופייני לו: ונרדם כמעט מיד כשהחזקתי אותו על הידים בישיבה: והנחתי אותו: ושוב התעורר בבכי כעבור עוד 20 דקות...אני לא יודעת אם זה השיניים שמציקות (עיסוי החניכיים לא עזר וזה בדרכ כלל מרגיע אותו כשזה זה) או הבטן שכבר כאבה מיניקה כמעט רצופה כל הלילה. כשקמנו בסוף מהמיטה, הוא פלט ה-מ-ו-ן.

אצלי אור לא היה יונק בתדירות כזאת, אבל אני זוכרת שעם הזמן התרגלתי לחזור לישון בעודו יונק... בבוקר אפילו לא תמיד זכרתי כמה פעמים בלילה הוא ינק.
מקווה שזה יסתדר אצלכם!

שלום,
יש לי בן בן חצי שנה. יש - או היה - לו דפוס שינה שחייתי איתו טוב למדי, ישן 3 שעות , מתעורר לינוק ואז ישןעוד 3, אחכ עוד שתיים ועןד אחת וקצת... הוא מתחיל את הלילה במיטה שלו אבל בהנקה הראשונה עובר אלינו. הבעייה היא שבחודש האחרות כמעט כל לילה הוא מתעורר לינוק כל פחות משעה. שעות ארוכות הוא ישן עם ציצי בפה ומתעורר אם אני מנסה להוציאו מפיו. ואני לא מצליחה לישון ככה. אני מנמנמת, חוטפת חתיכת חלום פה ושם, אבל מתעוררת בבוקר די מותשת ובמשך היום די עגומה ועמומה. אני נורא נרתעת משיטות שרירותיות כאלה, "תני לו לינוק כל שלוש שעות" ... והרופאה אמרה שהיא רואה שן בדרך אבל זה כבר חודש... ואני בקושי זוכרת איך קוראים לי. אני קוראת פה בדף שיש כאלה שישנות ככה די טוב, וגם תומכות עם כריות? איך? הצילו!

אף אחד לא ענה על ההנקה בשעות הקטנות של הלילה, איך מפסיקים עם זה כשאין לתינוקת מוצץ או בקבוק..

גם אני זקוקה לעזרה. בתי בת חצי שנה. ילדה שלישית ואני מרגישה שהפעם אני חייבת לעשות את זה אחרת. אני רוצה לאפשר לה ללמוד להרדים את עצמה גם בערב וגם בלילה. כרגע אני מתיאשת מיד עם ההתעוררות הראשונה ומביאה אותה אלינו למיטה שם היא ישנה שינה טובה עד הבוקר. מתעוררת מדי פעם לינוק אבל זה לא מפריע לי. הבעיה היא כשגם בתי הגדולה (בת חמש) מגיעה ואז אנחנו כמו סרדינים במיטה ולא יכולים לישון ומתחיל טיול של " מיטות מוזיקליות" בבית. כך שבבוקר כולם קמים במיטות שלא שלהם ועצבניים מעוד לילה לא נוח. כיצד משליטים סדר בבלגן?

עצבנית בוקר טוב ?
אם את גרה באיזור רחובות את יכולה להשאיר אותו אצלי לכמה שעות ולחזור הביתה לישון קצת . באמת .
אצלנו גם עברנו תקופה כזו של המון התעוררויות סביב הוצאת השיניים , עכשיו תפו תפו מתעורר הרבה פחות .

בוקר טוב? בני בן חצי שנה לאחרונה התחלתי לעבוד מהבית לא בהצלחה רבה
אביו ישן לרוב בחדר אחר בחודש האחרון כי הלילות משום מה נהפכו לסיוט הוא מתעורר מכל פיפס אם אני רק זזה טיפה או קצת הפיטמה בורחת לו
במהלך היום הוא ישן נפלא אבל בלילה הוא מתעורר המון לפחות איזה 15 פעם אני נהייתי עצבנית בטירוף ולא מצליחה לתפקד במהלך היום
בבקשה תעזרו לי

הבת שלי בת שנה ושלושה חודשיים ישנה איתנו במיטה יונקת מספר פעמיים בלילה. הבעיה היא בשעות הבוקר המוקדמות - היא מתעוררת לעתים קרובות יונקת וחוזרת לישון.היא הולכת לישון מאוחר ולכן היא קמה מאוחר (9-10) אבל אם אני לא במיטה היא בוכה ומתעוררת - הציצי מחזיר אותה לישון איך גומלים אותה מההרגל הזה אני רוצה להפסיק להניק בקרוב וממש לא רוצה שהבת שלי תתעורר בשעות מוקדמות (היא לא לוקחת מוצץ)

פני,
אני מעתיקה את הודעתך לדף הרדמת פעוטות, ונאי עונה לך שם.
אין שום צורך לכתוב אותה שאלה שלוש פעמים

לונה בת שלושה וחצי חודשים, יונקת, יונקת ויונקת עוד קצת. ישנה אתנו ומתעוררת כל שעתיים שלוש ולפעמים אפילו ארבע ומתחילה להכות בי שאחבר אותה למטען שלה אני מתרגלת וכבר בקושי מתעוררת, רק מחברת ומייד שוב נוחרת. מה שמפריע לי יותר הוא תהליך ההרדמות הארוך. לוקח שעה וחצי עד שעתיים להרדם. אני נכנסת איתה למיטה בדרך כלל בסביבות 11, לא תמיד אני עיפה ולפעמים רק קצת עיפה. זה תהליך מתיש לחלוטין שגומר לי על הלילה הרבה פעמים, מאחר ואני נרדמת איתה אבל מתעוררת וזה כמו שנת צהריים, מה גם שיש צורך להיות "חופשי ומאושר" לפעמים כמה דקות ביום. בקיצור מה עושים עם זה.

כבר יצא לי להתעורר כשהוא מחפש פטמה על הגב שלי

אני יודעת שהוא יונק בלילה אבל אין לי מושג מתי. אני די ישנה

כבר יצא לי להתעורר כשהוא מחפש פטמה על הגב שלי ואז הסתובבתי אליו.

אינני יודעת מדוע לקחת את האינפורמציה בצורה שלילית...
לא כתבתי שהנקה לשם מילוי צרכים רגשיים הינו פסול ,נהפוך הוא -אין ספק שהנקה הינה עוד דרך ליצירת קשר אוהב,
ודרך בריאה! אני עצמי מניקה חודשים ארוכים..............
בישראל נמצא ש- 85% מהתינוקות בעלי דפוס בטוח - משמע ביטחון בקשר של התינוק עם אימו ( כפי שציינת - זמינות ,קשב, רוך, מגע ועוד) .
לצערי ראיתי במהלך איסוף הנתונים גם מצב הפוך .
אין כמו הנקה - אני מקווה שראשך חדל מלהסתחרר.

שרוב התינוקות מעל גיל 6 חודשים
וכל אם צריכה לקחת את התינוק שלה לבדיקות רפואיות, שבהן איזה מומחה יקבע אם הילד "זקוק למזון" או לא?
כי אחרת, איך היא תדע אם הוא מהמיעוט שזקוקים למזון או מהרוב שלא זקוקים?

ומה זה "זקוק למזון"? ואם התינוק מווסת את ההנקות שלו כך, שהוא מחלק אותן לאורך 24 שעות? ואם הוא יונק יותר טוב בלילה מאשר ביום? יש כאן גם עניין של דפוסי הנקה.

אני חוששת, שמחקר זה אינו עולה בקנה אחד עם מה שידוע לנו על הנקה .

אולי הוא מתאים לתינוקות בקבוק.

עוד חשש שלי הוא, שמסקנות מחקר זה הן ש"צרכים רגשיים" זוכים כאן לביטול, והקשר בין הנקה לבין מילוי צרכים רגשיים זוכה כאן לביטול.

זאת בעוד ההנקה אינה אלא צורה של מגע אוהב של אמא ותינוק , ואם לצטט (לא במדויק) את ד"ר מירה ליבוביץ, מומחית לרפואת משפחה ויועצת הנקה מוסמכת, "זה שגם יוצא משם חלב, זו תופעת לוואי מועילה".

כל התפיסה העומדת בבסיס מה שאמרת מבוססת על תרבות הבקבוק. )-:
תרבות זו מנסה להפריד הפרדה מלאכותית בין הפונקציות השונות שממלאה האם וממלא השד של האם עבור התינוק.
למשל:
אם הוא רעב - אז הוא רוצה לאכול. ניתן לו פורמולה בבקבוק.
אם הוא צמא - ניתן לו מים בבקבוק.
אם הוא רוצה למצוץ - ניתן לו מוצץ.
אם הוא רוצה הרגעה - ??? (לא ברור מה "אם מפלסת" אמורה לעשות. כנראה להתעלם מהתינוק, כי הוא "לא זקוק למזון")
אם הוא רוצה אהבה - ???
אם הוא רוצה חיבוק - לחבק.

הטבע לא פועל ככה. אם התינוק רוצה את השד, הוא יקבל את השד. מה זה חשוב "בשביל מה"?
והשד מחובר לאמא. מה זה חשוב איזה צורך האמא מספקת עכשיו דרך השד והידיים המחבקות שלה?
למה אי אפשר להסכים שהשד מספק כמה וכמה צרכים?

>בשמת תוהה וראשה סחרחר עליה<

לאחרונה סיימתי לכתוב תיזה הבודקת את הקשר בין דפוס ההתקשרות ואפיוני השינה של פעוטות בני שנה. אם יש שאלות - אשמח לענות.
ואוסיף - במהלך המחקר נמצא, שרוב התינוקות מעל גיל 6 חודשים אינם זקוקים למזון במהלך הלילה וההתעוררויות נובעות מצרכים רגשיים.
ולכן התגובות בהתאם לדפוס ההורות. אם מרגילה- מרגילה את הפעוט לחיים המתאימים לה . אם מפלסת - "תפלס את עצמה" ואת העולם ,לצרכיו של התינוק.
התגובה הנכונה מהשתים היא השילוב - בהגיון וברגש.

אמרת שכשהוא אתכם במיטה, הוא ישן שלוש שעות רצוף.
אז נשאר רק לפתור את בעית הגב שלך. (-:
שימי לב אילו שרירים מתאמצים בתנוחת ההנקה, והחליפי את השרירים בכריות. יכול להיות שאת תצטרכי להגביה/לתמוך דווקא ביונק.

אני גם רוצה לציין שבלילות האחרונים הוא לא רוצה אפילו ציצי או מוצץ. הוא יונק קצת ואז מתחיל להתפתל כאילו הוא לא מוצא את התנוחה המתאימה להרדמות, בלי לבכיות אבל זה יכול לקחת יותר משעה שבה אני ערה, כי בועטים בי, נשענים עלי, מחפשים את הציצי בשביל רק לבדוק שהוא שם, בקיצור שמח בגן עדן.
יכול להיות שהוא מתאמן על הירדמות לבד - זה נשמע קשה ומתסכל ומתיש, אבל כמו משהו שיעבור תוך כמה ימים.
לגבי הנקה בשכיבה -
אם את נעזרת כמו שצריך בכריות שיתמכו בגב שלך, בכתפיים ובראש
אצלי מה שפתר את העניין היה כריתי שכבר לא היתה מלאה במיוחד, ואז מתחתי אותה לרוחב כך שהראש, הכתפיים והגב נשענו עליה - זה מונע התעסקות עם הרבה כריות. אפשר להשתמש גם באיזו שמיכה, לא עבה מדי, מגולגלת. המיטה בתסריט הזה מוצמדת לקיר, והתינוק באמצע, בין אמא לאבא - זהירות שלא יזחל ויתגלגל לצד הפנוי.
משהו מן הדברים של בשמת או שלי מדבר אלייך? יכול לעזור? כי אם לא, נחשוב על עוד... (-: בהצלחה.

שישן יותר משעתיים רצוף
זה נורא תלוי בילד. אצל בתי (בת חמש וחצי) זה קרה בגיל שנתיים. אצל הינוקא (בן שמונה וחצי חודשים) אין לי מושג, כי אני יודעת שהוא יונק בלילה אבל אין לי מושג מתי. אני די ישנה.

רק התייחסות קטנה ל
התנוחה להנקה בשכיבה מעמיסה מתח על הגב
זה לא אמור להיות.
לפי הבנתי, אם את נעזרת כמו שצריך בכריות שיתמכו בגב שלך, בכתפיים ובראש - לא צריכה להיות שום בעיה. אני גם מחליפה צדדים במשך הלילה, מעבירה את התינוק מצד לצד וזהו.
ובשורה התחתונה: את צריכה לבחור לעצמך באופציה שנראית לך הכי פחות קשה לך: במיטה שלך, או במיטה ליד. אני אישית מעדיפה אצלי, כי אני הכי שונאת את הקטע של לקום מהמיטה בלילה, ואני משתגעת מזה שהם מתעוררים לי כשמניחים אותם. אבל זה סדר העדיפויות שלי.

הי לכולם. יש לי כמה שאלות בנושא לינה והנקה לילית. הקטנצ'יק שלי בן 7 חודשים. עד עכשיו הוא ישן איתי במיטה וינק לפי דרישה. לאחרונה הרכבנו לו את מיטת התינוקות שלו והיא איתנו בחדר. אני מרדימה איתו בהנקה על כסא הנדנדה ואז מעבירה אותו למיטה שלו, בשעות היום, להמשך שינה. כנ"ל בלילה. אבל אז הוא מתעורר אחרי חצי שעה, שעה, וכל הסיפור מתחיל המתחלה. אחרי חצות ואילך כבר קשה לי כל הסיפור הזה אז אני לוקחת אותו למיטה וכך אנחנו עד הבוקר. אין לו יותר משלוש שעות שינה רצופה, ואני כבר כמה זמן עם בעיות גב, כך שאפילו השינה המשותפת קשה לי כי התנוחה להנקה בשכיבה מעמיסה מתח על הגב. יוצא שאני לא מצליחה למצוא לי מספר שעות , קטן אפילו, למנוחה אמיתית. אני רואה שאין לו טראומת מיטה. הוא מתעורר בה ומשחק ולא צורח או בוכה שנרים אותו. אבל להרדם לבד הוא עדין לא יודע ורוצה רק ציצ לשם כך. בספר של הלוחשת לתינוקות היא קוראת לכל הסיפור הזה הורות משובשת. סירס דוקא ממליץ על מיטה משפחתית עד שהילד בוחר לצאת ממנה לבד. התינוק יודע, אכן יודע שציצי שווה להרדם ולא רק אוכל.

כך שמכל הדעות והרעיונות לא רק ההורות משובשת אחא גם דעתי. אני רוצה גם שישן יותר משעתיים רצוף וגם לאהוב אותו ולתת לו את הכי טוב שאפשר. אני גם רוצה לציין שבלילות האחרונים הוא לא רוצה אפילו ציצי או מוצץ. הוא יונק קצת ואז מתחיל להתפתל כאילו הוא לא מוצא את התנוחה המתאימה להרדמות, בלי לבכיות אבל זה יכול לקחת יותר משעה שבה אני ערה, כי בועטים בי, נשענים עלי, מחפשים את הציצי בשביל רק לבדוק שהוא שם, בקיצור שמח בגן עדן.

אז? ממש אודה על עצות, נסיון אישי, משהו?

תודה.

גם אני, בהתחלה, מצאתי שההנקות בישיבה, בלילה, טובות יותר. בגיל אפס דרושה היתה מידה של ערנות שלי (או של בעלי).

תודה, תודה! דווקא ההסברים עוזרים! (חלק אני מכירה, אבל חלק חדש לי). היום כבר יותר טוב מבחינת הגודש, וגם התחלתי את ההנקה (גם הלילית) בישיבה במיטה, ורק אח"כ נתתי תוספת בשכיבה למטרות הרדמה ואז כבר היה לו יותר קל.

זה קשה מאוד בכתב. ואני מקווה שאת כבר לא מרגישה גודש, כי ככה באמת קשה יותר לינוק. שוב, את מוזמנת להתקשר. ובכ"ז: תחשבי על הראש שלו כהמשך של השד. השד נוטה בד"כ באופן טבעי הצדה. תביאי אותו עוד יותר מהצד, ומלמטה. שהסנטר ייגע ראשון בשד, והאף - לא. אף מול הפטמה (לא פה), מדגדגים עם הפטמה מעל לשפה העליונה שלו. הראש שלו נטוי טיפה אחורה. הפטמה צריכה להגיע לחלק העליון של הפה, לא לאמצע הפה. אפשר לרכון לעברו בחצי הטייה.
את רואה, זה קשה בכתב...

גם אני קמתי בלילה בשבועות הראשונים להיניק עם אור קטן. כמו בשמת, אבל במיטה. אצלנו אף אחד לאסובל מהתעוררויות בלילה, אז לא הפריע לאפאחד.

יש רעיונות איך לעזור לו? ובכלל, איך גורמים לו לפתוח פה גדול יותר לא לחכות שיפתח את הפה ואז לקרב לשד, אלא לקרב בזמן שהוא מתחיל לפתוח את הפה, אז יגיע לשד כשהפה פתוח. אני מקווה שזה היה מובן... אם לא, תגידי לי, ואסביר בשתי ידיים.

1. אני מעבירה את התינוק מצד לצד.
2. לנו יש ממחטות ליד המיטה (לא בגלל חלב) והן יכולות לשמש גם לקליטת קצת גודש.
3. אצלנו האבא והאחים פיתחו חסינות לרעשי תינוק.

אם אני רוצה לתת לו לינוק מהשד השני, בלי להתחיל להזיז אותו מצד לצד, האם יש בעיה אם אני מסתובבת חצי לבטן כך ששד אחד נמעך ע"י המזרון, או שזה עלול ליצור סתימות וגודש
לא נראה לי בעייתי. אלא אם כן תשני ככה כמה שעות.

יש רעיונות איך לעזור לו? ובכלל, איך גורמים לו לפתוח פה גדול יותר
קשה נורא באינטרנט. יש מפגש ללל קרוב אלייך? (אני כל פעם שוכחת איפה את גרה).
יש לך הספר "הנקה פשוטה וטבעית"? או ספר אחר של ללל? יש הסברים.

• גם אני קמתי בלילה בשבועות הראשונים להיניק בסלון עם אור קטן. אחר כך זה כבר מסתדר מתוך שינה ובחושך. עוד פטנט: קמתי, התחלתי להיניק באור, ואז קמתי והלכתי איתו למיטה כשהוא מחובר ויונק, ונשכבתי בזהירות כשהוא עדיין מחובר ויונק, ו- לישון (ולהיניק). אבל אני אז הייתי עם ותק של חמש שנות הנקה בכל מיני מצבים, אז לא יודעת איך להסביר.

תשאלי עוד. נשתדל לענות.

תודה!
אני מתקשה לספור, אבל נראה לי שהוא יונק טוב ומספיק (גם היו כבר ימים שהוא היה מחובר במשך שעות... אנחנו עוד לא בשלב שיש "רגיל").

אם פי 3, אני קצת קצרה בזמן בשביל לכתוב, אבל אם את רוצה את מוזמנת להתקשר אלי - שלחתי לך את המספר בדואל. לגבי האבא - גם אצלנו בחודשים הראשונים האבא נדד לחדר אחר - בעיקר כדי שהבכורה תוכל לפנות אליו בלי להעיר אותי ואת הקטנצ'יק, וגם לישון איתו שם. כשתצברי מומחיות אפשר יהיה לכבות את האור ולהחזיר בנים לגבולם.
בשבועות הראשונים רצוי להגיע לפחות ל-8 הנקות טובות ביום. 12 הנקות ב-24 שעות זה סביר מאוד בגיל הזה. אז עדיף גם להעיר, אם לא מגיעים לשמונה. לפחות פעמיים קקי חרדל ב-24 שעות, בכמות מצטברת של שתי כפות מלאות לפחות, ו-5-6 פיפי בכמות של 3 כפות בכל פעם (או המקבילה המצטברת), מצביעים על כך שהוא מקבל מספיק חלב.

אה, ורק רציתי להוסיף, שבינתיים ההנקה (בכלל, לא רק בלילה) הולכת לנו יופי, ואני מאד מאד מרוצה. הלילה הוא התעורר רק פעם אחת לינוק (ארוכה, אבל מותר לו... הוא עוד לא בן שבוע אפילו) ובכלל הוא פותח פערים יפים בהחלט (ונראה שיונק היטב, כך שזה לא גדולים מדי, אני מקווה) ותינוק רגוע להפליא.

כמה שאלות של מיניקה מתחילה:

• אם אני רוצה לתת לו לינוק מהשד השני, בלי להתחיל להזיז אותו מצד לצד, האם יש בעיה אם אני מסתובבת חצי לבטן כך ששד אחד נמעך ע"י המזרון, או שזה עלול ליצור סתימות וגודש (מדובר בתקופה הראשונה, כשממילא הגודש מעבר לפינה)?
• אני עכשיו, כאמור, בשלב של כמעט גודש, ולפעמים קשה לו לתפוס את הפטמה המלאה. כשערים, אני מרוקנת קצת קודם, אבל במיטה זה לא ממש יעיל. יש רעיונות איך לעזור לו? ובכלל, איך גורמים לו לפתוח פה גדול יותר (לפעמים הוא לא פותח מספיק גדול, ואני יודעת שזה לא טוב, אבל הוא נעשה מתוסכל מהנסיונות החוזרים, אז בשלב מסוים אני מוותרת, אם זה לא רק הפטמה עצמה)?
• שאלה שיותר מתאימה לדף של אבות במיטה המשפחתית, אבל אני כבר כאן: אבא לא רוצה להתעורר (ובאמת שאין צורך) וחוץ מזה, כרגע, כל עוד אנחנו לא מיומנים, אני צריכה קצת אור בשביל לעזור לו להתחבר, ולכן ישנה עם מנורה קטנה כל הלילה. בינתיים אבא "נדד" לחדר אחר, ואני ישנה עם תלתן לבד. זה לא נראה לי פתרון מוצלח לאורך זמן. מה עושים האבות, איך הם ישנים, כשיש תינוק קטנצ'יק במיטה?

(בלילה היו לי עוד שאלות, אבל שכחתי, אז שומרת לעצמי את הזכות להמשיך להפציץ אתכם בשאלות בהמשך)
תודה

תיקון:
לפי סירס כשרוצים לגמול מהציצי מומלץ להחליף את הציצי בחיבוק, או בקירבה אנושית אחרת, להבדיל מחפצים (בקבוק, דובי)

דרך אגב, בהמשך לדבריה של אביה למעלה, לי מאוד חשוב לשים לב מה מתאים לי ומה לא, ואין לי שום בעיות לעצור מה שלא מתאים לי.
מאוד חשוב שהאמא לא תקריב את עצמה, ושתקפיד על הגבולות שלה. חשוב לא רק לאמא, שלא תהפוך לסמרטוט ממורמר, אלא עוד יותר לילד, שילמד שלאחרים יש צרכים וצריך להתחשב בהם. כמו כן, חשוב מאוד שזה יבוא בצורת "זה לא מתאים לי כרגע", ולא "אתה לא בסדר".
למשל, בזמן האחרון, כשאני מרגישה מאוד רע, הרבה פעמים אני מודיעה לה שכרגע אני מרגישה מאוד לא טוב ואני מבקשת שתגמור לינוק מהצד הזה. היא מסכימה בלי בעיות. ברור לה, שההנקה היא מערכת יחסים בינינו, וכמו שהיא מבקשת לינוק ואני באה לקראתה, ככה כשכואב לי או לא טוב לי, היא מקצרת או מחכה או נמנעת
(כמובן, היא בת ארבע וחצי שנים, לא בת ארבעה וחצי חודשים. אילו היתה בת ארבעה וחצי חודשים הייתי נושכת את האצבע ושותקת, כי לתינוק הקטן אין בחירה פה "לחכות" או "לינוק פחות", חס וחלילה. בגיל קטן, כל עניין ההנקה הוא החלטה שלי לחלוטין, ובאחריותי).

אפשר מאבא, גם לא בתיאוריה.
קורה שאני ממש מותשת, וההנקה ארוכה ונמאס לי, שהילדים מסתפקים בחיבוק מאבא, ונרדמים.

מה זה "מומלץ"?
למה?
לדעתי, if it ai'nt broke, don't fix it
יעני, אם זה מפריע לאמא - אז בטח שכדאי לה לגמול מהנקות לילה (ולמשל להחליף אותן בחיבוק, שזו אפשרות אחת).
אבל אם זה לא מפריע לה - למה לשנות?
אני, למשל, מעולם לא היה לי כוח להתעסק עם מאמץ גמילה כלשהו. אין לי בעיה להיניק.
אני נורא עצלנית ואוהבת נוחיות, אז ממש לא התאים לי להתחיל להשקיע כל מיני כוחות, יוזמות ואנרגיות באיזו גמילה יזומה מאיזושהי הנקה.
רק לחשוב על זה כבר מעייף אותי. תחי העצלנות! שד"ר סירס יתאמץ לחפש תחליפים להנקה. בשבילי ההנקה היא התחליף...

לא קראתי הכל, אבל תרגעו שם למעלה....
לפי סירס מומלץ להחליף את הציצי בחיבוק, או בקירבה אנושית אחרת. (אפשר גם מאבא. לפחות בתאוריה..)
לי אישית לא מפריעות ההנקות הליליות, לא לגדול, שעוד ישן איתנו בלי לינוק, ולא לקטנה, שמתעוררת מעט מאד, טיפה ציצי ושוב ישנים. אבל אני זוכרת שהיו תקופות קצרות שזה עלה לי על העצבים. לא זוכרת למה.

היי שרונה,
אוףףףף, איך שאני יודעת על מה את מדברת
משהו עובר על הילד וכיוון שכל כך קשה לכם, חשוב לנסות לאתר.
אז...
הוא לא חולה - כך אמר הרופא
הוא לא רעב - ניסיתם דייסות
אולי... הוא מוציא שיניים? - אבל חודש זה קצת ארוך...
הרעיון הפיזיולוגי האחרון שלי לערב זה: פראזיטים (תולעים וחיות אחרות שאוכלות לו את המזון)
הוא קצת קטן בשביל זה, אבל אם הוא במשפחתון ויש שם ילד והמטפלות לא ממש מקפידות - הכל אפשרי

הסיבות האחרות תהיינה רגשיות וכאן חסר לי מידע:
מתי חזרת לעבודה?
האם חל שינוי בתנאי השהייה שלו כשאת עובדת?
האם את בהיריון?
איך היחסים בינך לבין בעלך לאחרונה?
האם עבר / עובר עליך משהו רגשי (לא חשוב למה זה קשור) או פיזי שיוצר אצלך תחושת מצוקה?
את יכולה לפנות אלי אישית דרך אמצעי התקשורת שבדף הבית שלי

אני צריכה עזרה ויש לי המון שאלות.
בני בן שנה ומהיום שהוא נולד הוא ישן איתנו בחדר ובמיטה (מיטת התינוק שלו בחדר שלנו). את תחילת הלילה הוא מעביר במיטה שלו ומההתעוררות הראשונה הוא כבר נשאר לישון איתנו (קצת עיקרון הרצף וגם בגלל הנוחות). ההנקה הכי נוחה כשהוא מתעורר בלילה מחפש לבדו את הציץ ונותן לי להמשיך לישון.
א-ב-ל פה יש לנו בעיה. בחודש האחרון הוא מתעורר כל 3/4 שעה, כל לילה, ומסרב ללכת לישון עד שהוא לא מקבל ציצי. לפעמים זה רק מעיר אותו ואז שמח אצלנו בבית. אני ואישי סובלים קשה מחוסר שינה (אנחנו עובדים למחרת) והילד רק צווח כל הלילה. בדיקת רופא מראה שהכל בסדר איתו. בגילו המופלג הוא כבר לא צריך להתעורר בלילה לאכול. כשאני מנסה לשיר, ללטף או להרגיע בדרך אחרת אני מקבלת צווחות ובכי היסטרי עד שהציצי מגיע, אבל גם אחרי שהוא סופסוף נרדם הוא מיד מתעורר למנת ציצי נוספת. (גם ניסיתי אוכן משביע ואפילו דיסות בארוחת הערב ונאדה ...)
עכשיו איך זה קשור ללינה משותפת ? ניסינו בהתעוררויות שלו שאבא שלו יגש ואז אם הוא לא יקבל ציצי אולי לא תהיה לו סיבה לקום שוב, אבל בגלל שאנחנו בחדר אחד, הוא רואה אותי, וצורח שהוא רוצה רק אותי ורק ציצי. אז מה עשינו בכל רעיון השינה המשותפת אם יכול להיות שזו הסיבה לחוסר שינה של הקטנטן שלי ?
אני מאוד אשמח לשמוע עיצות ודיעות. תודה.

רציתי רק להעיר, שגם ילדים בני שנה + לפעמים צריכים תזונה בלילה.

למשל, אני ואחותי (לפי סדר זה) התעוררנו כל לילה עד גיל שנתיים כדי לאכול, וכיוון שלא ינקנו, אבא שלי נאלץ לקום בלילה ולתת בקבוק . לדבריו, ממש כשמלאו לנו שנתיים נפסקו התעוררויות הלילה בעצמן.

בתי ינקה "כל הלילה" במיטה המשפחתית, קרי: הנקה ממושכת לפני השינה (בערך ב-11, כשעה וחצי בממוצע עד ש"עזבה" את החיבור), אח"כ הנקה בסביבות 2 בלילה (ההנקה שעשתה ממני סמרטוט), ואח"כ ההנקות של הבוקר, שהתחילו מתישהו בין 5 ל-7 ונמשכו עד ההתעוררות ב-9.

פתאום כשמלאו לה שנתיים הבחנתי שאני ישנה בלילה! נעלמה ההנקה של אמצע הלילה, ונשארו רק ההנקה הממושכת להירדם (עד היום) והיניקות של הבוקר.

בארבעת השבועות האחרונים בערך (מחר ימלאו לה 4) היא בוחרת כמעט כל הלילות לישון במיטה שלה (יוזמה שלה, אני מתגעגעת ודי שמחה כל פעם שהיא מעדיפה את המיטה המשפחתית), ובחלק מהם ממשיכה לישון עד הבוקר בלי הנקות הבוקר. אחרי 4 שנים יש לי פתאום מרחב, ולפעמים אף אחד לא מעיר אותי לפנות בוקר לחליבה...

הנה המאמר המדובר:
http://www.drjaygordon.com/pediatricks/sleep.htm

שווה בכלל להציץ באתר של ד"ר גורדון. אם אני לא טועה, הוא גם מוסמך כיועצ(ת) הנקה.

אין לי נסיון בנושא (לא מיטה משפחתית, וגם ההנקה שלי לא הספקה להגיע לשלב הזה) אבל מסיפורים של אחרות, אפשר בהחלט להפסיק הנקה בלילה גם במיטה המשפחתית וללא חומרים דוחים. זה עשוי להיות לא קל, ולכן חייבים באמת לרצות את זה. אני חושבת שחשוב להיות שלמים עם הידיעה, שפעוט (בניגוד לתינוק קטן) לא זקוק לארוחה הלילית מבחינה תזונתית, וגם שלפעוט שזוכה להבנה ואהבה ומגע, לא יגרם נזק ממניעת ההנקה, למרות שאולי הוא יכעס על שינוי התנאים.

אני מאמינה (שוב - אצלי זו תאוריה, אבל גם יש שמימשו) שהדרך לעשות את זה, היא להודיע לו שאין יותר הנקה בלילה, ולעמוד בזה. כשהוא מבקש - לחבק אותו, לדבר איתו, להזכיר לו את ההחלטה (ביום אפשר גם להסביר למה, בלילה אני לא בטוחה שיש לזה טעם) - כל דבר שירגיע אותו, ויראה לו שהוא בהחלט אהוב ורצוי. צפוי שהוא יכעס ויהיו כמה לילות קשים, אבל בסופו של דבר הוא יקבל את השינוי - ואולי אפילו ישן יותר טוב. ביום, כדאי להמשיך ולהניק, ובימים הראשונים אפילו יותר מהרגיל.

בפורום חינוך לגיל הרך ביואל ז"ל, פורסם לא מזמן מאמר על שיטה מובנית כזו. אולי נעה גל יודעת איך ניתן להגיע אליו? (פורסם ע"י אפרת נדמה לי).

אני חושבת שבגיל שנה+, סביר להתייחס גם לצרכים שלנו, על פני רצונות הילד (ויניקה בלילה בגיל הזה היא כבר לא צורך, אלא רצון והרגל). מי שטוב לה להמשיך להניק בכל שעה - יופי, אבל כשזה מטריד יותר מדי - אפשר, לדעתי, לצמצם ללא נקיפות מצפון.

סיגל,
אני מכירה מישהי שמרחה דבש על הציצי והילד הפסיק לינוק, נחכה עוד מס' שנים ונראה מה יהיה לאישתו. לפי דבריך צריך להיות אחוז מאוד גבוהה של נשים שנרצחו ע"י בעליהן בשבטים באפריקה. אני לא מבינה איך הפכתי להיות ה"מגינה" על שיטה שאני בכלל לא מיישמת ושאני מודעת למגרעותיה, אבל בכל מצב נראה לי קמת קיצוני עניין הרצח, את זוכרת איפה קראת את זה או מי ערך את המחקר? דרך אגב אני עדיין מניקה בבוקר וגם בלילה רק רציתי שתדעו. הפחדתם אותי, לא שהילד שלי ירצח אותי, אני יותר פוחדת מכן,

בקשר לגמילה מהציצי על ידי מריחת משהו (בעדות מסויימות זה פלפל חריף), קראתי פעם מחקר על גברים שרצחו את הנשים שלהם ומסתבר שרובם חוו פרידה לא בריאה מהאמא ואחוז ניכר מהם היה קשור להפסקת הנקה בשיטה הזאת.

מישהו קרא "התינוק יודע"?
נדמה לי יש שם עצות שקשורות להורדת כמות של ציצי בלילה.
ואורית, את יודעת מה בדיוק אפשר למרוח על הציצי?

גם אנו האמהות בני אדם, ממתי מדובר פה בעסקת חבילה של הכל או כלום? כל משפחה וכל קשר מוצאים את האיזון והמרכיבים שמתאים להם. ואם הנקות הלילה או ההנקות בכלל מביאות לכך שלילד תהיה אמא מוטרפת עצבנית ואנטיפטית, מה עדיף? ואם ההנקות הן קושי קריטי (ומדובר בפעוטות, לא בתינוקות בני יומם !) ומחליטים לחתוך שם - אז יאללה בזה עברנו מיד לקבוצת ההורים "הבלתי טבעיים" ושומה עלינו מיד גם להעיף אותם מהמיטה ולרשום אותם לפנימיה צבאית? מה לא פייר בללמד את הילד שגם אמא היא בן אדם עם מגבלות ורגישויות משלה וצריך ללמוד להסתדר איתה? בעיני אחת מהחובות הראשיות שלנו כלפי ילדינו היא לחברת (סוציאליזציה) אותם, והרינו מתחילים בחברה בזעיר-אנפין שנקראת המשפחה הגרעינית.
זה גם המקום לצטט את המורה הדגולה דיאנה קרת, שהסבה את תשומת לבי לזוית הבאה: ילדים הרי לומדים בעיקר ע"י חיקוי. מה בעצם אנחנו מלמדים את הילדים כשאנחנו מכריחים עצמנו לעשות "למענם" משהו שמבאס אותנו? שמותר לדרוך עלינו? שכשיגדל יהיה גם הוא אדם שלא דואג לאינטרסים שלו ולגבולות שלו?
ועיינו גם ערך "Child centered" בעקרון הרצף.
בקיצור הכל ענין של איזון, הלאה הקיצונויות.

ראו גם: מדור מיטה משפחתית, הנקה טבעית, גמילה מהנקה.