על ידי אהבת_עולם* » 26 דצמבר 2009, 16:43
הייתה לי חברה בעבר, שהרבה שנים לא היינו בקשר, ולפני כמה שנים התקשרתי לשאול לשלומה, והתברר לי שהיא בהריון שלישי ובעלה לא רוצה את ההריון ומאיים בגירושים.
אני הייתי מאוד נגד הפלות, והאמנתי שאני צריכה לעשות כל מה שאני יכולה כדי שהיא תשמור על ההיריון.
אז דיברתי על ליבה, וקישרתי אותה עם אגודת אפרת, וניסיתי לדבר גם עם בעלה, וניסיתי לגייס לה עזרה כספית, ועוד ועוד.
וככה נשארתי איתה בקשר במשך תקופה.
בסופו של דבר היא החליטה להשאיר את הילדה,
בעלה נפרד ממנה,
היא נשארה עם שני ילדים קטנים ותינוקת, בלי בעל ובלי תמיכה כלכלית או נפשית.
כשדיברתי איתה כמה פעמים אחרי שהתינוקת נולדה
היא הייתה ממש נואשת.
אמרה שיש לה רגעים שהיא חושבת ברצינות לשלוח את הילדים לפנימייה. שהיא כבר לא יכולה יותר. (והיא ממש לא אמרה את זה ב'כאילו').
בשיחת טלפון אחת היא החליפה לתינוקת חיתול תוך כדי שיחה, ופתאום שמעתי אותה צועקת עליה 'מטומטמת אחת, מה את עושה?!'
כי התינוקת השתינה על הספה לפני שהיא הספיקה לשים לה חיתול.
כשביקרתי אצלה, הילד היותר גדול (בן 5? לא זוכרת), ישב לידינו, ודפק את הראש במונוטוניות בגב הכורסא. היה ברור שהוא נמצא במצוקה נפשית, ושאמא שלו לא מסוגלת להיות שם בשבילו.
היה נראה שהיא מאוד אומללה, עצבנית, לא מצליחה לתפקד כמו שצריך, והילדים אומללים בהתאם.
אני לא מאשימה אותה. היא נקלעה למצב קשה מאוד.
אני ניסיתי להשיג לה תמיכה כלכלית, אבל לא ממש הצלחתי. (אני לא כלכך טובה בדברים האלה).
חוצמזה, גרנו רחוק, וגם לא היו לי כוחות נפש לעזור לה יותר מדי.
אין לי מושג מה קורה איתה היום.
גם ככה לא היינו מי יודע מה בקשר עוד קודם, ואחרי הלידה זה היה כבד עליי, ולאט לאט התפוגג.
חשבתי שאני יודעת, אבל יכול להיות שעשיתי רק נזק.
ואחרי ששכנעתי אותה, לא יכולתי להישאר שם כדי לעזור לה להתמודד עם ההשלכות של ההחלטה.
אז למרות שאני עדיין לא בעד הפלות, ולא ממליצה למהר לזה - לצערי, אני היום לא בטוחה שעשיתי את הדבר הנכון בלשכנע אותה להשאיר את התינוקת.
(אם כי יכול להיות שהיא בכל מקרה הייתה עושה את ההחלטה הזאת).
הייתה לי חברה בעבר, שהרבה שנים לא היינו בקשר, ולפני כמה שנים התקשרתי לשאול לשלומה, והתברר לי שהיא בהריון שלישי ובעלה לא רוצה את ההריון ומאיים בגירושים.
אני הייתי מאוד נגד הפלות, והאמנתי שאני צריכה לעשות כל מה שאני יכולה כדי שהיא תשמור על ההיריון.
אז דיברתי על ליבה, וקישרתי אותה עם אגודת אפרת, וניסיתי לדבר גם עם בעלה, וניסיתי לגייס לה עזרה כספית, ועוד ועוד.
וככה נשארתי איתה בקשר במשך תקופה.
בסופו של דבר היא החליטה להשאיר את הילדה,
בעלה נפרד ממנה,
היא נשארה עם שני ילדים קטנים ותינוקת, בלי בעל ובלי תמיכה כלכלית או נפשית.
כשדיברתי איתה כמה פעמים אחרי שהתינוקת נולדה
היא הייתה ממש נואשת.
אמרה שיש לה רגעים שהיא חושבת ברצינות לשלוח את הילדים לפנימייה. שהיא כבר לא יכולה יותר. (והיא ממש לא אמרה את זה ב'כאילו').
בשיחת טלפון אחת היא החליפה לתינוקת חיתול תוך כדי שיחה, ופתאום שמעתי אותה צועקת עליה 'מטומטמת אחת, מה את עושה?!'
כי התינוקת השתינה על הספה לפני שהיא הספיקה לשים לה חיתול.
כשביקרתי אצלה, הילד היותר גדול (בן 5? לא זוכרת), ישב לידינו, ודפק את הראש במונוטוניות בגב הכורסא. היה ברור שהוא נמצא במצוקה נפשית, ושאמא שלו לא מסוגלת להיות שם בשבילו.
היה נראה שהיא מאוד אומללה, עצבנית, לא מצליחה לתפקד כמו שצריך, והילדים אומללים בהתאם.
אני לא מאשימה אותה. היא נקלעה למצב קשה מאוד.
אני ניסיתי להשיג לה תמיכה כלכלית, אבל לא ממש הצלחתי. (אני לא כלכך טובה בדברים האלה).
חוצמזה, גרנו רחוק, וגם לא היו לי כוחות נפש לעזור לה יותר מדי.
אין לי מושג מה קורה איתה היום.
גם ככה לא היינו מי יודע מה בקשר עוד קודם, ואחרי הלידה זה היה כבד עליי, ולאט לאט התפוגג.
חשבתי שאני יודעת, אבל יכול להיות שעשיתי רק נזק.
[b]ואחרי ששכנעתי אותה, לא יכולתי להישאר שם כדי לעזור לה להתמודד עם ההשלכות של ההחלטה.[/b]
אז למרות שאני עדיין לא בעד הפלות, ולא ממליצה למהר לזה - לצערי, אני היום לא בטוחה שעשיתי את הדבר הנכון בלשכנע אותה להשאיר את התינוקת.
(אם כי יכול להיות שהיא בכל מקרה הייתה עושה את ההחלטה הזאת).