הפלה או לא אני משתגעת

שליחה על ידי מי* » 30 נובמבר 2009, 09:16

שלום לכולן....
תודה שנכנסתן כי אני באמת כבר משתגעת.
אני בת 31 אמא לתינוקת בת שנה ואני בהריון בשבוע ה-7+
אני כל כך מבולבלת ואני לא מצליחה לחשוב בהיגיון או לחשוב בכלל...
אני נמצאת בזוגיות במשבר,מאוד קשה לנו ואתמול זהו הוא אמר שהוא רוצה שנסיים את הקשר.
אלו נישואי השניים ואת התינוקת עשינו ביחד. אני כ"כ מפחדת.
מפחדת לנשום, מפחדת לזוז,מפחדת להחליט,מפחדת לבכות,מפחדת להאמין שאלו הם חיי.
קשה להגיד אם זה סופי אולי נעשה הפסקה אולי -@#$ ! אנחנו בטיפול זוגי שאין לו תחליף עבורי אבל השינוי הוא תהליך
ואנחנו כבר לא עומדים בעוצמות הקושי שבנינו...

הלוואי ומישהו מלמעלה היה מחליט עבורי הפלה או לא.
אני לא רוצה למצוא עצמי גרה עם שתי עוללים ללא זוגיות וקורעת את התחת רק כדי שיהיה כסף לאכול.

אני מבינה עכשיו שכנראה יש בי איזשהי תקווה שפתאום הדברים יסתדרו נפלא בנינו ואני אצטער מאוד על ההפלה.

השנה הראשונה של הילד הראשון קשה לזוגיות. מטלטלת.

שליחה על ידי מי* » 30 נובמבר 2009, 09:28

מאוד מאוד מטלטלת וגם הקשר צעיר מאוד...
תודה.

את לא לבד.

הלוואי ומישהו מלמעלה היה מחליט עבורי הפלה או לא.
הלוואי שהייתי יכולה להחליט בשבילך-הייתי מחליטה

לא

לעשות הפלה בשום אופן!!!

אני לא רוצה למצוא עצמי גרה עם שתי עוללים ללא זוגיות וקורעת את התחת רק כדי שיהיה כסף לאכול.
זה הפחד מדבר מגרונך, אם ה' נתן לך הריון כנראה שיש לך את הכוחות והוא מאמין בך, יהיה בסדר,תהיי חזקה,אל תתנגדי למתנות שאת מקבלת, גם אם זה קשה, אם את בדרך טובה - תמיד יהיה מישהו לצידך,(אפילו האתר הזה(-:)

חיבוק גדול.
בבקשה אל תעשי הפלה- זה עצוב נורא.

את לא רוצה להפיל.נכון הקשר יכול להיות שלא יחזיק ותהיי עם שתי תינוקים קטנים לבד,אבל אם תפילי לא תכירי את התנוק/ת שנוצר כרגע ולפי מה שאת כותבת את רוצה אותה/ו.
בסופו של דבר החלטה שלך אבל אל תקשרי כל כך חזק בין החלטה לקשר להחלטה לתינוק.

שליחה על ידי מי* » 30 נובמבר 2009, 10:22

נכון יערה , זה עצוב נורא לכן ההטלבטות האמיתית הכנה והקשה כ"כ.
האתר לא יספק לי קורת גג ומזון וטיפול נפשי כשאני אקרוס. עדיין יש בידי את זכות הבחירה שגם היא מתנת אל!

שליחה על ידי מי* » 30 נובמבר 2009, 10:27

את לא רוצה להפיל
זה נכון אני לא רוצה אבל מרגישה שאני חייבת להפעיל גם רציונל הפעם שבדר"כ משותק בחיי
אני משקשקת מפחד, זו אחראיות גדולה מידי בשבילי להיות עם שתיים ללא זוגיות...

_חיבוק גדול.
בבקשה אל תעשי הפלה- זה עצוב נורא._

אני מציעה לך להפוך את הדף לדף תמיכה,
את חייבת לעשות בדיוק מה שטוב ומתאים לך,
ורק את יודעת.

שליחה על ידי מי* » 30 נובמבר 2009, 11:34

תודה עלומה, אני אכן זקוקה לתמיכה ולהבנה מה באמת אני רוצה ולא בפנטזיה
אלא ברצון שקשור למציאות
...................................

לא, לא לעשות הפלה. כן לעשות הכל כדי לשקם את הזוגיות.
לפי מה שאני שומעת (אני חד הורית, לא עברתי את השנה הראשונה להורות בתוך זוגיות) , השנה הראשונה של הורות היא קשה לזוגיות מאד. קשה להפוך מזוג למשפחה, לא פשוט בכלל.
אני לא מזלזלת בכלל בקשיים שאת מתארת, רק בגלל זה יש לי היום רק ילדה אחת ולא יותר, זה באמת מאד מאד קשה ללא זוגיות. בכל זאת לא הייתי עושה הפלה במצב הזה כי מה שאת רוצה זה שהזוגיות תעבוד ומה שאת רוצה באמת זה לא לעשות הפלה ומה שמפעיל אותך כרגע ממה שאני שומעת זה הפחד. אז הפחד, יש לו תפקיד ואני לא אומרת לא להקשיב לו אבל כן אומרת שהוא לא צריך לנהל אותך.

אוף, קשה...
מה הולך כל כך קשה בזוגיות? האם יש אפשרות להקל על הזוגיות במשהו? כל דבר קטן יכול לשנות את כל המערך
האם יש אהבה בינכם?
מה הוא לא מקבל שהוא רוצה לעזוב? תנסי לתת לו את זה, ולוותר על האגו.
אולי הריון נוסף כבר העביר אותו על דעתו, גם ככה את חסרה לו, אולי, אנ'לאיודעת,
בעיניי בן זוג אוהב זו מתנה, ואם יש בינכם את האהבה, הכי שווה להשקיע בה.
חוץ מזה בעניין הפחד, צריך לטפל דחוף כך שתוכלי לראות דרך "מי" האמיתית מה באמת נכון לעשות - דיקור, פרחי באך, הילינג, לא טיפול בשיחה לצורך הרגעת הפחד.

מבינה ללבך

ושולחת לך את האומץ להסתכל לחיים בעיניים, ללא פחד
מי יקרה, יש בך את הכוחות להתמודד עם מה שמגיע, אחרת זה לא היה מגיע דווקא אליך ודווקא בכאלה עוצמות. את יכולה למצוא את הדרך, אבל את חייבת לטפל בעצמך לא בשיחות עם אנשים, אלא במילוי מצברים.
ובבן זוג, למרות הקשיים, אם הוא מותק ואת אוהבת אותו, תתני לו כל מה שהוא צריך, ואת אף פעם לא תצטערי על זה.

קבלת הריון לא מתוכנן
איך זה קרה הריון לא מתוכנן

בהצלחה בכל אשר תחליטי!

משום מה ההודעה שלי נמחקה, אז אני מחזירה אותה

היו לי שני ילדים קטנים (היום הם גדולים יותר) בבית והריון לא מתוכנן, לא רצוי. הייתי חסרת אנרגיה/סבלנות/כוחות.....
היתה לי התלבטות קשה מאוד,, ובסוף עשיתי הפלה (בשבוע מאוד מוקדם זה היה עם כדורים). לא מתחרטת ולו לרגע קטן.
היום אני שוב בהריון, הרבה יותר רצוי, יש לי הרבה יותר כח ורצון לקבל ילד חדש לעולם.

אף אחד לא יכול להחליט עבורך, וכל החלטה שתחליטי נכונה עבורך
רק את יודעת בדיוק היכן את נמצאת, מה מצב הזוגיות באמת, וכמה כוחות יש לך לשני תינוקות.

שליחה על ידי מי* » 30 נובמבר 2009, 14:22

תודה , תודה רבה לכן.
אני קוראת אתכן עם דמעות בעיניים.

יש בנינו אהבה והמון המון חוסר תקשורת מחריף
הוא רגיל לדבר בציניות ובזלזול וזה הורג אותי
אני לא מוותרת לו,מתקנת שואלת למה באמת התכוון וזה מחרפן אותו.
המטפלת שלנו מ-ד-הימה! אבל זה דברים שלוקחים זמן...

וכל החלטה שתחליטי נכונה עבורך
אני אכן מכחה שתגיע בי החלטה שלמה לכאן או לכאן חוששת שלא יהיה כבר מאוחר...
מנסה לנטרל את הפחד המשתלט אך אני מאמינה שפחד הוא בבסיסו שמירה.

מוזר לי להתערב בעניין כל כך לא לי, אבל בקשת עזרה ותמיכה, אז אתן לך את דעתי, עשי בה כרצונך.
ראשית, כל החלטה שתקחי, תהיי שלמה איתה. נכון, ילד הוא מתנה, אבל גם חופש הבחירה הוא מתנה.
א נ י (ושוב, זאת רק אני...) חושבת שכדאי לשמור את ההריון.
את כותבת שיש אהבה, וזה הדבר שממנו מתחילים, ללא זה, הייתי כותבת אחרת.
אם תבחרי לעשות הפלה, לדעתי, איפשהו בתת מודע, יהיה לך רצון להוכיח שצדקת, ובכך לסיים את הקשר, בכדי להצדיק את ההפלה שעשית. אחרת איך תרגישי?...
אם תשמרי את ההריון, תהיה לשניכם יותר מוטיבציה. גם ככה יש לכם תינוקת ששווה להתאמץ בשבילה. ובכלל, התרשמתי שאת רוצה את הילד...
לא ציינת את דעתו של בן זוגך בסוגייה, זה גם צריך להוות שיקול, (דעתך חשובה יותר, כמובן, זה הגוף שלך... אבל העמדה שלו תעזור לך להתפקס על דעתך שלך ולהבין את המצב).
לגבי מצוקה כלכלית: אכן שיקול, כמדומני יש איזשהי עמותה דתית (אולי "אפרת"?) שתומכת כלכלית בנשים שמעוניינות לעבור הפלה עקב מצוקה כספית, נסי לדבר איתם, מקווה שלא תצטרכי, ושתשארו בזוגיות שתהיה חזקה ובריאה, אבל אם רק תדעי שבמקרה הגרוע מכל, יש מי שיעזור לך, אולי זה יוריד ממך דאגה אחת לבנתיים.
אני לא יודעת כמה את מסוגלת להיות עצמאית ולפרנס את עצמך+2, אבל אני מרגישה שלא זה מה שצריך להביא אותך לוותר על ילד. איכשהו, נראה לי שזה מסוג הדברים שמסתדרים... ניסים קורים! (אני חילונית לגמרי, אם שאלת את עצמך). בכל מקרה, ראיתי אנשים מגדלים הרבה ילדים עם מעט מאוד משאבים... אבל שוב, אינני מכירה אותך, את אמצעייך ואת רמת החיים לה את שואפת.
אני גם לא יודעת מה גילך, והאם יהיו מבחינתך אפשרויות נוספות לילדים אחרים בעתיד, כך שהתשובה שלי היא בערבון מוגבל בלבד.
בכל מקרה, "מי" יקרה, אני מחבקת אותך מהמחשב שלי, אני מאחלת לך שהכל יסתדר מצויין, אני גם מרגישה שכך יהיה.
כמו שכבר כתבו כאן, שנה ראשונה עם ילד, כמו שנה ראשונה בנישואין, היא כר פורה למשברים, שבדרך כלל מסתדרים אחרי שעוברים אם מצליחים להתגבר עליהם, ולהמשיך בחיים.
ואסיים במשפט איתו התחלתי, בכל החלטה שתבחרי, תהיי שלמה איתה!
המון בהצלחה.

שליחה על ידי מי* » 30 נובמבר 2009, 14:53

אם תבחרי לעשות הפלה, לדעתי, איפשהו בתת מודע, יהיה לך רצון להוכיח שצדקת, ובכך לסיים את הקשר, בכדי להצדיק את ההפלה שעשית. אחרת איך תרגישי?...
קלעת בול!
בהתחלה הוא אמר שהוא רוצה, אחרכך התחלנו לריב בצורה כ"כ חריפה שהכל התערבב והשתנה עד כדי פרידה...
תודה לך מנטרה

מקווה שהכל יסתדר מהר מאוד ולטובה.
מה שבטוח, יש כאן המון אנשים שאכפת להם, ומשדרים אליך אנרגיות חיוביות עכשיו... נצלי אותן, ונסו לעבוד על הקשר שלכם...
אולי תקחו איזה חופש קטן ביחד, שניכם, עם או בלי התינוקת, קצת טבע, להתרחק מהתפאורה הטעונה של הבית, אולי יהיה יותר קל לדבר במקום נייטרלי.
מחזיקים לכם כאן אצבעות.

שליחה על ידי מי* » 30 נובמבר 2009, 18:07

את מתוקה תודה.
בידיוק חזרנו אתמול מופשה בצפון....דווקא שם הכל התפוצץ...
תודה!

יש לי סיפור קצר.
שבוע שעבר הייתי במסיבה לכבוד לידתה של תינוקת שהוריה התגרשו זה מזה לפני חמש שנים.
הם התחתנו לפני בשמונה שנים ונולד להם בן. במהלך השנה הראשונה לחייו של בנם הקשר ביניהם נקלע למשבר והם התחילו בהליכי גירושים, שהיא יזמה. במהלך ההליכים התברר לה שהיא הרה ממנו, והוא דרש, למען המשך הגירושים בפסים נעימים שתעבור הפלה וכך היה. השנים חלפו מאז ולשניהם היו כל מיני פרטנרים אבל אף אחד מהם לא הקים משפחה חדשה. בסופו של דבר החליטו שניהם להרחיב את המשפחה ולהביא לעולם ילד נוסף מבלי לחדש את הקשר הזוגי ביניהם (כמובן שהיה קשר ביניהם כל השנים כי יש להם בת משותפת). ואכן נולדה להם בת והאם היא המאושרת באדם ובעיני זה אחלה שיכלו להגיע ביניהם להבנות כאלה וליצור מערכת שכזו, אני רק חושבת, לא חבל על הילד ההוא, שהופל, בסופו של הקשר הזוגי?
אז הסיפור הזה הוא אמנם קוריוז אבל אולי תעשי בו איזה שימוש.
מעבר לכך, אני מבינה שגילוי ההריון הוא זה שהביא לקיצוניות עד כדי החלטתו של בעלך לעזוב. אולי כשירגעו הרוחות קצת אפשר יהיה לדבר על דברים מתוך קצת יותר שלווה ולא לשבור את הכלים.

שליחה על ידי מי* » 30 נובמבר 2009, 18:45

סיפור יפה...רומנטי.

מעבר לכך, אני מבינה שגילוי ההריון הוא זה שהביא לקיצוניות עד כדי החלטתו של בעלך לעזוב
בעיקר כל השגעת שסביב ההחלטה או מהי ההחלטה הנכונה...

רק את יודעת, תקשיבי רק לעצמך, טוב טוב. לגברים יש נטיה לברוח מאחריות כבר יש לכם ילדה אחת זה אומר הרבה, אתם קשורים ביחד לנצח. אז לדעתי הבחירה החיובית היא התמודדות עם המציאות שקיימת ,לקבל,לאהוב,לוותר,להכנע,היריון-זה הגשמה, היית מוותרת על הילדה שלך?
מכירה סיפורים על שהגבר לא רצה והאשה התעקשה והיום יש להם משפחה נפלאה, זה בכל זאת הגוף שלך,תהיי קשובה לו.

לכי אחרי ליבך

גם הפלה אינה סוף העולם. גם ככה לא קל עם תינוקת קטנה אז שניים + זוגיות קשה נשמע לא פשוט.
את צעירה, כל בחירה שתעשי תהיה טובה.
לכי אחרי ליבך

מי יקרה, הייתי במצב דומה עם מבנה משפחתי-אישי קצת אחר.
גם התייעצתי פה, וגם משכתי את ההתלבטות עד הרגע הכמעט אחרון.
היה לי, באופן אישי, אז, קשה עם עיצות כמו - תעשי/אל תעשי.
ההריון הזה הוא שלך, רק את יודעת אם תוכלי לעמוד בזה או לא. כל החלטה שתקבלי היא טובה לרגע זה ממש.

מה שכן, אני לא בטוחה שיש משהו שנקרא: לכי אחרי ליבך
מתוך הנסיון שלי, במרחק של כמה חודשים טובים מאז, ההחלטה המתקבלת מתוך הריון (הורמונים, עייפות, שינויים במצבי רוח, ברזל שיורד בדם וכו') היא ספציפית למצב הריוני. כלומר, מתוך המצב ההריוני הזה, את יכולה לקבל החלטה שכזו שמתאימה למצב שלך בתוך ההריון הזה, אל מול היחסים האלו.
(לא יודעת אם מסבירה את עצמי מספיק טוב)
התחרטות היא תחושה שקשורה לאופציות שלעולם לא נדע אם היו או לא היו נכונות, ולכן אין מה להתעסק בזה.

מחזקת אותך, במה שתבחרי.

לכי אחרי ליבך
אחרי הפלה שעשיתי לפני כשנה וחצי, הייתי שלמה במאה אחוז. יחד עם זאת, הגוף עובר טלטלה עמוקה, רגשית עליות וירידות והורמונים ופיזית לוקח זמן למחזור להתייצב, לא תקופה קלה. לפחות הייתי שלמה עם זה, וזה עזר לי לשאת את החודשים ההורמונלים האלה.
לכי אחרי ליבך

מבחינתי לכי אחרי ליבך_ אומר _תקשיבי רק לעצמך, טוב טוב . זו אני מלעלה, אז כשהייתי צריכה להחליט הייתי מאד מכונסת בתוך עצמי, אבל מצד שני לא היה גבר, ולך יש בן זוג. לכי אחרי ליבך זה אומר תעשי מה שבא לך! לא במובן מזלזל או פשטני, מה בא לך, באמת מה בא לך?

בהתחלה הוא אמר שהוא רוצה, אחרכך התחלנו לריב בצורה כ"כ חריפה שהכל התערבב והשתנה עד כדי פרידה...
זה נשמע כמו מצבי רוח קיצוניים שבהחלט אפשר להבין לאור המאורעות מרגש נושק לטירוף וקשה להבדיל.
מה אני אגיד לך, אני מרגישה שיש לכם בסיס, ושיש לכם את היכולת להגיע להחלטה משותפת. תנסי דרכים שונות, תשברי את המוסכמות, כרגע אין לך מה להפסיד, לפני ההחלטה. אם נשמה רוצה להגיע לעולם היא תגיע, לא הכל בידיך, לכן, הקשיבי... ועשי מה שבא לך.
באהבה

שליחה על ידי מי* » 01 דצמבר 2009, 08:27

אתן נשמות טובות- תודה רבה לכולן על העצות והתמיכה.

מה בא לך, באמת מה בא לך?
טוב זו שאלת השאלות....
לפני שלוש שנים לערך עשיתי הפלה ולא היו לי ספקות, עכשיו אחרי שנולדה ביתי זה הרבה יותר קשה עבורי להחליט על הפלה.

אתמול בן זוגי פנה אלי וביקש לדבר, שאל מה אני רוצה לעשות עם הקשר, התפתל ונשמע שהוא חוזר בו מההצהרה הגדולה על פרידה.

למען האמת הייתי מעט מרוחקת.... דיברנו שיחה קשובה ונעימה, מה שמזמן לא קרה והחלטנו שניהיה בקשר מינימלי עד יום שישי
וביום שישי נפגש בערב רק שנינו, נצא לאיזה ארוחת ערב ונדבר.
יש לנו תסמין חוזר וחוזר ונשנה שרק ששוברים את הכלים יש לנו יכולת הקשבה ורגיעה( בעיקר אצלו)
הוא אמר לא פעם שהוא מרגיש כמו נרקומן של ריבים......

ותגידו לי אתן איך אפשר לא לקשור את ההחלטה בהפלה עם המשכיות הקשר????

שליחה על ידי מי* » 01 דצמבר 2009, 08:30

אני מרגישה שיש לכם בסיס, ושיש לכם את היכולת להגיע להחלטה משותפת. תנסי דרכים שונות, תשברי את המוסכמות
גם אני מרגישה שיש לנו בסיס. יש לנו אופי לשנינו של תגובות קיצוניות....לצערי.
אשמח לשמוע אם חשבת על משהו מסויים ב...תשברי את המוסכמות

שלום מי,
סליחה על הפלוניות. אני לא רוצה להיחשף כרגע.
אני אמא לכמה ילדים, עם הפלה מתוכננת בעברי.

את שואלת את עצמך לגבי הפלה ממקום של חוסר וודאות לגבי הקשר שלכם. אי אפשר לדעת מה עתידכם, ומה יעשה לקשר ביניכם תינוק נוסף/הפלה.
השאלה שאני רוצה לשאול (לא כדי לקבל תשובה) היא: מתוך מה הגיע התינוק הזה?
האם הוא הגיע מתוך זיווג אוהב של אביו ואימו שהזמינו אותו לחייהם, במודע או שלא במודע?

התעברות, הריון ולידה הם דברים מקודשים ונפלאים. אם הם לא מלווים בקדושה הראויה להם, אולי זהו באמת לא העיתוי המתאים או הנסיבות המתאימות.

וכמובן, רציתי לכתוב שהפלה היא בהחלט לא דבר קל או פשוט,
אבל כמו שכתבת בעצמך, גידול שני תינוקות לבד זו התמודדות עצומה (והיא לא עוברת לאחר תהליך של עיבוד וריפוי).

אתמול בן זוגי פנה אלי וביקש לדבר, שאל מה אני רוצה לעשות עם הקשר
זה מרגיש לי כמו התחלה של ריפוי

אבל למה היית מרוחקת? את צריכה לשים לב טוב טוב מה את רוצה ממנו. הרי יש כל כך הרבה עליות וירידות בקשר, אם את איתו כי את פשוט אוהבת אותו ומקבלת אותו ופתוחה לעזור לו, אז לכי על זה. זו התמסרות, ולא רק לתינוק העתידי, אלא לביחד שלכם. הרי יבואו כל כך הרבה מצבים לא קלים בחיים, זו רק ההתחלה.
לשבור את המוסכמות, הכוונה של עצמך. לעשות דברים שיפתיעו אותך, שבדרך כלל היית נוהגת אחרת.
לדוגמא אתמול בן זוגי פנה אלי וביקש לדבר, שאל מה אני רוצה לעשות עם הקשר - לנהוג אחרת מבדרך כלל, נגיד במקום להיות מרוחקת סקפטית, לחבק, לשים יד, לתת נשיקה רכה וקטנה על המצח. משהו אוהב.
זה מה שאני מתכוונת בלשבור מוסכמות, לצאת מהתבנית שבדרך כלל מנהלת אותך, וזה מפתיע מה יכול לצוץ. הכל פתוח, ושוב אני עדיין מרגישה ושמחה שאת מאשרת שיש לכם בסיס. ויפה מה שהוא הציע

אבל אני לא יודעת באמת כלום, כי זה הזמן שלך, אני רק מעלה רעיונות

_ דיברנו שיחה קשובה ונעימה, מה שמזמן לא קרה והחלטנו שניהיה בקשר מינימלי עד יום שישי
וביום שישי נפגש בערב רק שנינו, נצא לאיזה ארוחת ערב ונדבר._
נשמע כמו התחלה של משהו שיכול לעבוד...
באמת נשמע כמו רעיון ממש טוב. זה טוב לנצל את הזמן ולחשוב. ולהפגש נקיים.
אני ממש מקווה שהכל יסתדר טוב, ושתחזרו להיות משפחה אחת גדולה ומאושרת.

שליחה על ידי מי?* » 01 דצמבר 2009, 20:07

תודה רבה לכן.
זה אכן רעיון טוב והוא אפילו לקח יום חופש מחר בכדי להיות עם הדברים באמת שזה מאוד לא ברור מאליו...
רק מה ...היום זה התפוצץ שוב. אנחנו כ"כ שבירים.
שאלתי אותו לפשר הפרצוף המדוכא שלו(שאלתי בנועם.) והוא ענה: את לא הדבר היחידי שעובר לי בראש....
אחרי שעות של ריב ובכי הסתבר שהוא סה"כ רצה לומר שזה לא קשור אליי והיה לו יום קשה בעבודה.
אז הינה דוגמא לחוסר תקשורת בנינו שכ"כ קשורה לצורת התבטאות, בוטה בעייני...
יש לי הרגשה שהוא רוצה את הקשר בנינו אך לא עושה דבר למענו.
........

לא, לא לעשות הפלה. כן לעשות הכל כדי לשקם את הזוגיות.
בכל מקרה תצטרכי הרי לעשות בשביל לשקם את הזוגיות, אז למה לדחות את זה? גם אם תיפרדי ממנו ותרצי בן זוג אחר, תצטרכי לשקם את היחס והגישה שלך לזוגיות, אז עדיף עם הבן אדם את נמצאת איתו. אם עכשיו זה מרגיש הכי קשה בעולם, תחליטי, כן, פשוט תחליטי שהקשה ביותר כר מאחוריך., תרפי ותראי מה יולד יום. הוא בטח יילד דברים טובים, אני מאחלת לך. ו... חשוב מאוד- תהיי עם עצמך ואל תקשיבי יותר מידי לאנשים אחרים, כי זה רק יבלבל אותך. תזהרי שלא ליפו בפח של הרבים והטובים שמאוננים על מילותיהם של אחרים רק כי הם רוציים תשומת לב. תהיי עניינית. שמעת מספיק. תיכנסי לקונכיה שלך ותאזיני לדופק שמחבר אותך לקול הפנימי. שיהיה לך ולכם בהצלחה. הריון קל ונעים וזוגיות נהדרת לך ולכם , אהובה.

אני גם בעד לשמור...
לפני כשלוש שנים הייתי במצב דומה, גרתי עם בעלי אצל ההורים שלי, קשר רופף עם ילד בן שנה, אני סטודנטית והמצב הכלכלי גם לא פשוט... ופתאום גיליתי שאני בהריון, ולא סתם אלא כבר כמה שבועות (לא קיבלתי מחזור כי הנקתי אז לא גיליתי מיד). חטפתי שוק, לא ידענו מה לעשות. והשארנו אותו, והיום הוא פעוט מתוק בן שנתיים וחצי, אהבת חיי, נסיך תכול עיניים ובלונדיני כזה שמי שרואה אותו ישר מתאהב בו. אני אפילו לא מסוגלת לחשוב איך היו נראים החיים שלי בלעדיו. זה היה כל כך במקום ששנה אחרי כן נכנסתי שוב להריון, הפעם מתוכנן, ויש לי עוד ילדה בת חצי שנה עוד מעט

והנה הוא בדיוק בא לספר לי שהוא חלם על מפלצת, אז אני מסיימת, לילה טוב

מאיר שלו, כימים אחדים:
"כי זה הכלל הכי חשוב באהבה, שהיא עניין של החלטה. כבר אמרתי לך את זה פעם ואני אגיד לך את זה שוב: פשוט צריך להחליט. עכשיו זאת אהבה. ממש כך. עכשיו זאת אהבה. כל מה שאני שומעת ומריחה ורואה וחושבת - זה אהבה. תסתכלי נעמי ותריחי ותיגעי ותטעמי ותשמעי טוב-טוב. מה שקורה עכשיו זאת אהבה. וגם לומר את זה בקול רם, כשאף אחד לא שומע: עכשיו זאת אהבה. ולדבר כמו באהבה ולהסתכל כמו באהבה ולהתנהג כמו באהבה. כמו שהחלבן שלנו בשיכון, דוס זקן ונחמד, אמר פעם למאיר: אם אתה, אדון קלבנוב, אם אתה רק תעריץ כל הזמן את הקדוש-ברוך-הוא איך הוא ברא את העולם, אתה תישאר אפיקוירס כמו שאתה, אבל אם אתה תקלל חס וחלילה כל בוקר את השם, ובאותו הזמן תשים כובע ותאכל כשר ותשמור שבת במשך חודש ימים, אתה תהיה מזה יהודי טוב. ממש ככה. אהבה של מצוות וכללים."

תודה לך מחזקת

שליחה על ידי מי?* » 02 דצמבר 2009, 08:41

כולכן אומרות דברים חשובים לי מאוד.
תודה.

כי זה הכלל הכי חשוב באהבה, שהיא עניין של החלטה
מדהים, כן, זה כל כך ככה

מחזקת

איזה יופי!! חיזקת.

נרקומן של ריבים..
ובעצם כמו הרבה מאיתנו - מכורים למתח, לריגוש שבדרמה, שעובד עלינו יותר חזק ויותר עמוק מקפה, מסמים, מסוכר.... אתה יכול להיות "נקי" מכל אלו ועדיין להיכנס לקריז אם לא קיבלת את מנת האדרנלין הנדרשת לך כדי להרגיש חי...
עצם המצב בו אתם נמצאים הוא מהגדרתו מצב לחץ גדול. צריך להחליט על משהו, בזמן קצר בלי הרבה מידע ועם הרבה מאד קולות שמושכים לכאן ולשם. במצבים כאלו - הרבה "שדים" מצטרפים לחגיגה. קולות של ספק, של פחד, של התלהבות מהצד השני, בקיצור כל מה שמצד אחד מכווץ, מדכדך והופך אותנו קטנים ואפסיים ומצד שני כל מה שמגדיל, מרחיב, גורם לנו להרגיש מדהימים... האם תוכלי למצוא מקום של שקט? מקום שמצד אחד מסתכל על הפחד באופן הכי קר שאפשר, לוקח בחשבון את מה שהוא מציע לך להסתכל עליו ומצד שני - בוחן גם בעיון את הצעותיה של ההתלהבות העודפת ומכאן והלאה דרכך תתבהר.

רגע לפני שהמוח "נסתם" רגשית מה שקורה בשבועות שאת נמצאת אני ממליצה לך לבדוק עמוק עם עצמך מה את רוצה? מה הצורך שלך. ולראות איזה צד של השכל מדבר האם זה הרגש או ההגיון . כי יש הבדל בינהם. וכאן תשאלי את עצמך שאלה נוספת אם לפני חודשים היית רואה תינוק או אשה בהריון זה מה שהיית רוצה.התשובה נמצאת רק אצלך. ואם החלטת להפיל ואת עושה את התהליך ממקום של שלמות אז ההחלמה מהירה וכנ"ל גם לגבי ההריון . ההריון מבין שהוא רצויי וקורים דברים נפלאים.
בהצלחה.

שליחה על ידי מי* » 02 דצמבר 2009, 20:42

צריך להחליט על משהו, בזמן קצר בלי הרבה מידע

אני מאוד מתחברת לזה וגם להמשך דברייך. מקום של שקט?? לא ממש, אני נכנסת לדיכאון בוכה רוב הזמן...
לקחתי עצה מפה להפתיע ולהביא אהבה ומשהו טוב...
נורא נפגעתי מזה הערב שקיבלתי מבול של אגו. זה התפרש כחולשה.
אני באמת שבורה.
.

שולחת לך מחשבות מרפאות!

שולחת לך מחשבות מרפאות!

וואי, כל כך קשה, איתך בליבי
אנחנו כ"כ שבירים.
זה ימים מאד רגישים, גם עם הריון רצוי וזוגיות יציבה, ההורמונים שבך והרגישות העדינה, והדאגה שלו אולי מפרנסה ועבודה.

שליחה על ידי מי* » 02 דצמבר 2009, 22:51

תודה תודה לכל מי ששלחה ריפוי שאכן מציץ ואולי מגיח הוא פתאום קלט את עצמו
ואמר שהאסימונים נופלים לו לאט ו*הודה8 לי על הכנות שהבאתי וכו'.

אני זקוקה לכל ריפוי\ אנרגיות שמי מכן יכולה לשלוח אלינו.
תודה לכן יקרות

את יכולה לצאת להליכה לילית? האויר הטוב בחוץ ונשימות עמוקות יוכלו אולי להרגיע את המחשבות ולתת מנוחה לנפש.
ליבי איתך, גם אני הייתי בסיטואציה דומה (ושונה), ילד הוא אור גדול אם יש כלי להכיל את האור הזה.
שלמה המלך, החכם באדם אמר "לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמיים" מהו הדבר שהעת כעת עיתו?

אם תחליטי שאת רוצה להמשיך את ההריון, חשוב שזה יהיה בלב שלם.
אם תחליטי שאת לא ממשיכה את המסע המסוים הזה, כדאי לך לעבור תהליך של פרידה מהעובר עם מטפל טוב.

תומכת בך בכל החלטה

שליחה על ידי מי* » 02 דצמבר 2009, 22:56

תודה

רק הארה קטנה: לדעתי, לגדל ילד יחיד יכול לעיתים להיות הרבה יותר קשה ותובעני מלגדל אותם יחד....... גם לך וגם לו.
שוב - לדעתי ומנסיוני.

_השאלה שאני רוצה לשאול (לא כדי לקבל תשובה) היא: מתוך מה הגיע התינוק הזה?
האם הוא הגיע מתוך זיווג אוהב של אביו ואימו שהזמינו אותו לחייהם, במודע או שלא במודע?_

זו גם השאלה שלי.
אם יש ביניכם עדיין קירבה פיזית אז הקשר לא מת. מה שכן, באמת השנה הראשונה להורות היא סיוט להורים צעירים וכשיש בעיות תקשורת - מן הסתם לשני הצדדים - אז זה סיוט כפול ומוכפל.
כל הכבוד לכם שמצאתם עזרה לתקשורת ביניכם.
חיבוק גדול

כלמודת הפלות - אוסיף שבעיני כל עובר הוא אוצר, אבל הוא צריך להרגיש שהוא רצוי.

שליחה על ידי מי* » 04 דצמבר 2009, 09:02

אמא נחה- אני מאוד אשמח לשמוע מנסיונך.(אפילו זקוקה...)
ההחלטה נפלה
שלשום דיברנו שוב ואני הייתי ב"מוד" כזה שלא אכפת לי מה, אני מביאה רק כנות כי אנחנו משחקים המון
ומשאירים המון ספקות כל הזמן.
אז הייתי הכי כנה וזה היה לי קשה עם כל המתח בנינו להגיד שאני רוצה את הקשר
ושיש לנו בסיס של אהבה שלא כדאי לוותר עליו ושזה בכלל לא מובן מאליו שיש בנינו אהבה וכו'.
נראה שכנות אמיתית לא משאירה ברירה לצד השני- אלא להצטרף .
הייתה שיחה טובה פתאום הבלון הנפוח שחנק בנינו קטן ויכולנו אפילו לצחוק ביחד...

אנחנו מתכוונים להביא את האוצר הזה ביחד ולהתחזק ביחד למענו ולמעננו...למען המשפחה שלנו

אתמול הייתי באולטרסאונד ככה לקבל את העובר מהלב ובאמת והיה מאוד מרגש ...
אני בשבוע העשירי וכבר רואים אותו ברור ביותר- מדהים, כנראה, כל פעם מחדש!
אני עדיין משקשקת מגידול שניי ילדים(!)
אבל יש שמחה.
אתן מכירות את השמחה הזו? ההריונית? שמחה על החיים..
שמחה שאינה תלויה בדבר. פשוט שמחה ואופטימיות מפתיעה שאופפת את הכל.

אני מודה לכן, כולכן, שנכנסתן וגם שהיה לכן אכפת לתת לי מעט מכן.זה מדהים בעיניי שאתן כאן
זה מדהים בעיניי שדרככן יכולתי להיזכר במהות האהבה שהיא אני ולהביא קצת הביתה

ת ו ד ה

|יש|(())|יש|(())|יש|(())|יש| איזה כייף אני כל כך מתרגשת(())

וואוו מדהים המון אושר אהבה ובריאות.

שליחה על ידי מי* » 04 דצמבר 2009, 09:51

איזה חמודה....

הי יערה עשית "גל"! D-:
מצטרפת לגל

|יש|

איזה יופי, ריגשת אותי מאוד, שיהיה טוב מטוב!

הי - שמחה לשמוע שהגעת להחלטה... (-:
אני רואה הרבה הורים (לאו דווקא חד הוריים) שמגדלים ילד אחד וזה באמת הרבה עבודה... בזמן ששני החברה שלי מעסיקים אחד את השני בלי סוף הילד היחיד בהרבה מהמקרים צריך "שיעסיקו" אותו. זה לא קל לילד בן 3 לדוגמא לשחק לבד, להתקלח לבד, לאכול לבד, הרבה הרבה יותר כיף להם בשניים... כשהוא לבד הוא תמיד יזדקק לך להיות איתו, ולאמא זה לא תמיד פשוט ואפשרי להיות כל הזמן זמינה בשבילו ובקשב בשבילו, ולאמא לא תמיד (לי בכלל לא....) בא לשחק עכשיו במשחקי הילדים האהובים עליהם (לשחק עם הבובות, לשחק עם המכוניות ועם החרבות....) - כשיש עוד אח בסביבה זה מוריד הרבה מההורה. לפחות ככה זה אצלי - יש לי כבר ב"ה שלושה ילדים והשניים הגדולים הם כ"כ צוות שהם אפילו מאוד עוזרים לי עם הקטנה...
כמובן שלא הכל ורוד - והם גם רבים ומתקוטטים, אבל אני די נותנת להם לפתור את הדברים בעצמם ולא לוקחת על עצמי את תפקיד המתווכת/המפשרת והם באמת מצאו את הדרך גם כשהם רבים - להשלים ולהמשיך הלאה בלי שאני אצטרך כ"כ להתערב.... אני רואה אמהות לילד יחיד וברוב המקרים לי זה נראה כמו יותר עבודה...

מה שכן - וחשוב לי לאמר את זה - שבהתחלה (נגיד בחצי שנה/שנה) הראשונים זה עלול להיות קצת יותר קשה ומסובך (בגלל הלוגיסטיקה של שניים קטנטנים). אבל מה זה תקופה כ"כ קצרה לעומת כל המשך החיים שלהם?! תמיד יהיה להם אחד את השני ואני חושבת שזו המתנה הכי יפה שאת יכולה לתת לילד שלך...

המון בהצלחה!!

שמחה לשמוע שמצאת את הדרך שלך ושלכם שיהיה במזל ובשמחה גם בהמשך!

שליחה על ידי מי* » 04 דצמבר 2009, 13:44

אמן אמן ו-א- מ-ן.
תודה אמא נחה ששיתפת מניסיונך נשמיע מעודד.
אני מצפה באמת לשנה ראשונה קשה ומקווה שאחר כך הם יהיו כשני גורים מתוקים...

בהצלחה@}

איזה יופי!!!
בהצלחה!!!
אהבה!!!

זה מדהים בעיניי שדרככן יכולתי להיזכר במהות האהבה שהיא אני ולהביא קצת הביתה
יופי, שיהיה המשך הריון טוב לכולכם
_נראה שכנות אמיתית לא משאירה ברירה לצד השני- אלא להצטרף .
הייתה שיחה טובה פתאום הבלון הנפוח שחנק בנינו קטן ויכולנו אפילו לצחוק ביחד..._
מקסים

תודה על הכנות שלך פה

עזרת גם לי עם בן זוגי

וגם, תראי מה העובר הזה כבר הביא לכם, כמה ריפוי, כאילו לא היה מוכן שתחיו בבאסה ובחוסר כנות, ועזר לכם לפתח כלים לתקשר!
איזה חיים !!

שיהיה הריון נהדר... והמשך נפלא.

שליחה על ידי מי* » 05 דצמבר 2009, 17:56

וגם, תראי מה העובר הזה כבר הביא לכם, כמה ריפוי, כאילו לא היה מוכן שתחיו בבאסה ובחוסר כנות, ועזר לכם לפתח כלים לתקשר!
ממש כך!

תודה רבה לכולכן עם כל הפירגון כבר מתחיל פחד "לא לאכזב"
אבל זה רק קולות, אני מודה לכן על האיכפת!

וואו, מי, אני כל כך מתרגשת בשבילכם, קראתי את ההודעה של "ההחלטה נפלה" בלי לנשום...
אני ממש מאמינה שזאת היתה הבחירה החכמה, כי היא באה מהלב.
כל הכבוד לך, עברת תקופה לא קלה, בזמן שהוא גם ככה לא פשוט, תחילת הריון.
אני שולחת לך חיבוקים מעומק הלב שלי, ומחזקת אותך ואת בן זוגך.
אם בא לך, עכשיו כשאת הריונית "שלמה", את מוזמנת לדיסקוסים אצלנו בדף קבוצת הריון ווירטואלית אפריל ועד בכלל, אמנם את לא עונה לקטגוריה של תל"מ אפריל מאי, אבל אנחנו סלחניות...
שיהיה לך המון הצלחה!! הריון קל, בריא ועגול!
מנטרה.

שליחה על ידי מי* » 07 דצמבר 2009, 07:51

תודה יקרה

בהצלחה
אני כל כך שמחה ומתרגשת
הריון קסום ,פורה ,רגוע,ובבקשה בבקשה היי בקשר עם העובר,תגידי לו כמה הוא רצוי ושתמיד היה רצוי ושרק פחדת...זה עשוי כל כך לעזור לו להתפתח בשמחה ובאהבה ולהכין אותו לחיים בעולמנו עם בטחון עצמי ותחושת שייכות...
תודה וחיבוק של שמחה והקלה ממני.

שליחה על ידי מי* » 07 דצמבר 2009, 19:34

תודה יקרה, אכן תזכורת חשובה!
מבטיחה! @}

היי נכנסתי להריון בשבוע ה9 ,בעלי לא רוצה יותר ילדים, הוא בקטע של לבלות, להנות,
אין לו הרבה סבלנות , יש לנו 2 בנים ואני מאוד מאוד רוצה, את הריון הזה-הריון לא צפוי ולא מתוכנן
הוא אומר לי שהוא לא רוצה את הריון זה, ושאני יפיל.
כנראה שאין לי ברירה ,זה נגד רצוני ואצטרך להפיל.
אני לא שלמה עם החלטה ,מה עושים? קשה לי לחשוב שהוא לא רוצה את הילד הזה. ממש קשה לי.
ואיך אני יעבור את כל ההריון הזה לבד. אני יודעת שאולי בסופו של דבר מה שיאלץ אותי להפיל ,זה הוא.כי אני אפחד להישאר לבד עם3 ילדים או האם בכלל הוא יעזוב אותי או שלא.
עריכת כל הדף

לא לא לא, אל תפילי. אם את כל כך רוצה את ההריון הזה יהיה לך מאוד מאוד קשה להתמודד עם כל מה שיציף אותך אחרי ההפלה. לפי מה שאת כותבת אני מקבלת תחושה שהפחד שבעלך יעזוב, קיים גם ללא כל קשר להריון. אני לא חושבת שההפלה תשאיר אותו אם הוא ממילא בדרך החוצה. ואל תגידי "כנראה שאין לי ברירה" כי אז את כאילו מעבירה את האחריות אליו כשהאחריות היא של שניכם ובשורה התחתונה שלך ולא משנה איזו החלטה את לוקחת. אל תקחי מעצמך את הזכות להחליט בעצמך. תומכת בך מאוד בכל מה שתבחרי אבל חשוב שתהיי שלמה עם כל בחירה שלך.

לא לא לא, אל תפילי. תקראי את הדף הזה, פשוט לא רוצה לחזור על הדברים... שולחת לך כוחות

והמון אהבה.

שליחה על ידי אחת* » 23 דצמבר 2009, 01:17

ומצב קשה מאד...

אני לא יודעת איך לעזור לך. אם יש לך תקשורת טובה עם בעלך, שבי איתו ונהלו שיחה אמיתית מהלב מה כל אחד רוצה, מה הן האפשרויות ולא רק
_הוא אומר לי שהוא לא רוצה את הריון זה, ושאני יפיל.
כנראה שאין לי ברירה ,זה נגד רצוני ואצטרך להפיל._
ומשם תתנו לעצמכם כמה ימים, תקשיבי ללבך, תקשיבי לעובר, שבוע 9 זה כבר משהו...
תנסו לתקשר... אוף, קשה

את כאילו מעבירה את האחריות אליו כשהאחריות היא של שניכם ובשורה התחתונה שלך ולא משנה איזו החלטה את לוקחת.
וזה גם הגוף שלך שיצטרך להתמודד עם השלכותיה של כל החלטה שהיא -- לא של בעלך.
אני חושבת שאם לא מגיעים להסכמה משותפת בנושא הזה, ההחלטה הסופית היא של בעלת הגוף. לאיש -- אפילו לא לבעלך -- אין זכות לכפות עלייך פעולה רפואית פולשנית (אני כל פעם מחדש נדהמת מזה שיש גברים שחושבים שמותר להם).

לאחר שיחה איתו, לא הגענו לעמק השווה, אני לא מעבירה אליו את האחריות.
אבל קשה לי להתמודד עם כל הבחילות, הרגשה ממנו שהיא לא רצויה, שהוא לא רוצה עוד ילדים.
הוא ממש לא רוצה. הוא דיבר איתי והוא אמר לי שמה שהוא חושב שאני צריכה להפיל, גם ככה בזמן האחרון אנחנו הרבה מתווכחים בנינו. אני קובעת תור להפלה. תחזיקו לי אצבעות. מקווה שיהיה בסדר .

רגע.... אני בטוחה שקשה לך מאוד... ולא רוצה להקשות עלייך רק שתדעי שיש הרבה זוגות שמייחלים להכנס להריון ולא מצליחים, ושאולי בעלך לא יודע אבל זו מתנה גדולה וכדאי לשמור על ההריון גם עם זה על חשבון ריב גדול. זה לא מה שיפריד בינכם בסופו של דבר ההפך.. מחזיקה לך אצבעות... תהיי חזקה תקשיבי לאמת הפנימית שלך. |אהבה|

פלוני אלמונית. החלטתך קשה מאד אבל לצערי הרב נראית כנכונה ואני רוצה לחזק אותך.
במידה ותלדי וגם בעלך ישאר איתך תצטרכי להתמודד מדי יום עם גידול ילד שאבא שלו לא רוצה בו.
נכון שההתמודדות עם האובדן לא קלה אבל אלו האתגרים שהחיים מזמנים לנו.
אני לא רוצה להטיף אבל יכולתם למנוע מעצמכם את ההגעה למצב הזה...

מציעה שתקיימי איתו שיחה תבהירי את דעתך.
תבהירי לו שבכל מקרה אם הוא לא רוצה את הילד את הולכת איתו ומפילה,
אבל שיבין את המשמעות של ההחלטה שלו.
שיבין איזה פצע הוא עושה בנשמה שלך בנשמה של האישה שהוא אוהב...

מאחלת לך שבכל מקרה תצאי שבורה אבל שלמה.

תצטרכי להתמודד מדי יום עם גידול ילד שאבא שלו לא רוצה בו. רוב הסיכויים שכש בעזרת השם יבוא הילד לעולם האבא ירצה בו ויודה לאם על שהחליטה בכל זאת "להביא" אותו , אך זה יכול לקחת זמן ודרוש המון אומץ וכח אישי..

_אבל שיבין את המשמעות של ההחלטה שלו.
שיבין איזה פצע הוא עושה בנשמה שלך בנשמה של האישה שהוא אוהב..._ פלוני אלמונית- תביני את זה גם את! האם ההתנגדות שלו שווה את זה??

מקווה שעוד לא ביצעת את המעשה. אם כן- אל תקראי.

היה לי סיפור דומה עם הבן השני שלי- היה ילד אחד בן שנה, זוגיות מעורערת, פרנסה בעייתית... ופתאום הריון לא צפוי. בן הזוג הזכיר הפלה. אני לא הייתי מסוגלת לשמוע על כך בכלל, אני ממש אנטי הפלות... (והוא ירד מזה באותו רגע). לקחתי את זה מאוד קשה ולא יכולתי לחשוב על כך בכלל. והיום הוא מצטער שבכלל הוא הציע את הרעיון ה&#&%&%^* הזה (וסליחה על הנחרצות, אני ממש רגישה לנושא)

היום הוא בן שנתיים וחצי, הכוכב של הבית עם העיניים הכחולות המשגעות שלו והחיוך המדהים שאני מטורפת עליו

והיה כל כך מוצלח שאחרי שנה כבר רצינו עוד אחד, ויש לי עוד בת בת חצי שנה.
אין לבעלך שום זכות לאלץ אותך לעשות מעשה כזה. שום זכות. תעשי הכל, ה-כ-ל כדי לעבוד על היחסים. אבל לא את זה.

יש לי שתי חברות שעברו הפלות יזומות. שתיהן היו רווקות, לשתיהן היו כל הסיבות שבעולם להפיל, וההריונות היו מאוד לא רצויים. והן עברו משברים קשים מאוד, טיפולים פסיכולוגיים ארוכי טווח וגם אחריהם נשארו צלקות נפשיות קשות. הפלה זו טלטלה מאוד גדולה לגוף ולנפש. ובמיוחד אם את לא רוצה להפיל זה יהיה אפילו עוד יותר קשה.
תנסי לדבר על ליבו, תעשי כל מה שאת יכולה כדי להימנע מזה, אתם בסה"כ זוג נשוי וכבר יש לכם 2 ילדים- מבחינה כלכלית יש לכם את כל הציוד, ומבחינה טכנית לגדל ילד שלישי הרבה יותר קל מאשר את הראשונים- גם כי אתם כבר מתורגלים וגם כי הגדולים עוזרים. זה אחרת לגמרי. ואם זו בת- הוא יתאהב בה לחלוטין כשהיא תצא- אומרים שהבנות זה לאבא

אל תמהרי לקבוע תור- להפיל אפשר גם בעוד שבוע- להחזיר את הגלגל אחרי שמפילים כבר אי אפשר

לא יודע מה לומר
לא רציתי להכאיב.
את היום שכבר נגמר
אין לי דרך להשיב.
הסירי כעס מליבך
ונסי למחול

אל תעקרי ילד מקרבך

הוא שלך למרות הכל.*

גם ההבטחה,
גם כוחה,
גם רוחה,
לו היית את כף ידך
על צוארי מניחה,
לא הייתי עוד מתבייש
שביקשתי סליחה.

איש חכם היה נשמר
ויודע שתלכי.
איש טיפש עם לקח מר
מקווה שתסלחי.
זכרי לי חסד נעורי
את אמונתי
כאן מולך מוטלים שברי,
בואי ואחי אותי.

לא יודע מה לומר
לא רציתי להכאיב
את היום שכבר נגמר
אין לי דרך להשיב.

אני נושא עימי את הפצע הנפשי החי והמדמם שגרמו מי שהיו הורי בהפילם אותי.

תצטרכי להתמודד מדי יום עם גידול ילד שאבא שלו לא רוצה בו.
או לחילופין לרצוח אותו, או להאמין בילד ובאהבה. אפשר שאביו יתרכך בשלב כלשהו, ולהאמין שהילד יוכל להתמודד עם כל מה שיבוא לקראתו.
מרגיעון ממש מתאים: שמיכת ההווה, לא רק שתעטוף את פחדיך, אלא שבהציצך אל מתחת לשמיכה את עשויה לגלות שהם פשוט התפוגגו.

מפריעה לי הנחרצות של המגיבות לנושא. הידע שיש לנו על המצב, המשפחה והאתגר איתו היא צריכה להתמודד מועט מאד
אבל באמת, האם אנחנו לא מנסות לכפות תפיסת עולם שלנו על אדם שאנחנו לא מכירות?
האם יש מצב בו המגיבות הללו יהיו בעד הפלה?

אולי מה שהפונה זקוקה לו הוא כתף לבכות עליה.
הן בכל מקרה, בכל החלטה, היא אמורה להתמודד עם קושי נוראי.
חוצמזה, אני לא בטוחה שהקושי של השארת הילד קל יותר מאשר הקושי הכרוך בהפלתו.
ואני גם לא חושבת שבעלה יתגרש או יעזוב את הבית אם היא תחליט להמשיך את ההריון.
הם פשוט ימשיכו לחיות ביחד עם רמות איבה גבוהות..

ואגב, השיר הוא דוגמה לשימוש במשהו אחד כדי להצדיק משהו אחר
הרי השיר מדבר על כך שאנחנו נפרדים מהילד שבנו בגלל מריבות חיכוכים ואי הבנות
אולי דוקא העכרת היחסים עם הבעל היא שתגרום לעקירת הילד מקרבה?

אני נושא עימי את הפצע הנפשי החי והמדמם שגרמו מי שהיו הורי בהפילם אותי._
מה זה?

הייתה לי חברה בעבר, שהרבה שנים לא היינו בקשר, ולפני כמה שנים התקשרתי לשאול לשלומה, והתברר לי שהיא בהריון שלישי ובעלה לא רוצה את ההריון ומאיים בגירושים.

אני הייתי מאוד נגד הפלות, והאמנתי שאני צריכה לעשות כל מה שאני יכולה כדי שהיא תשמור על ההיריון.
אז דיברתי על ליבה, וקישרתי אותה עם אגודת אפרת, וניסיתי לדבר גם עם בעלה, וניסיתי לגייס לה עזרה כספית, ועוד ועוד.
וככה נשארתי איתה בקשר במשך תקופה.

בסופו של דבר היא החליטה להשאיר את הילדה,
בעלה נפרד ממנה,
היא נשארה עם שני ילדים קטנים ותינוקת, בלי בעל ובלי תמיכה כלכלית או נפשית.

כשדיברתי איתה כמה פעמים אחרי שהתינוקת נולדה
היא הייתה ממש נואשת.
אמרה שיש לה רגעים שהיא חושבת ברצינות לשלוח את הילדים לפנימייה. שהיא כבר לא יכולה יותר. (והיא ממש לא אמרה את זה ב'כאילו').

בשיחת טלפון אחת היא החליפה לתינוקת חיתול תוך כדי שיחה, ופתאום שמעתי אותה צועקת עליה 'מטומטמת אחת, מה את עושה?!'
כי התינוקת השתינה על הספה לפני שהיא הספיקה לשים לה חיתול.

כשביקרתי אצלה, הילד היותר גדול (בן 5? לא זוכרת), ישב לידינו, ודפק את הראש במונוטוניות בגב הכורסא. היה ברור שהוא נמצא במצוקה נפשית, ושאמא שלו לא מסוגלת להיות שם בשבילו.

היה נראה שהיא מאוד אומללה, עצבנית, לא מצליחה לתפקד כמו שצריך, והילדים אומללים בהתאם.
אני לא מאשימה אותה. היא נקלעה למצב קשה מאוד.

אני ניסיתי להשיג לה תמיכה כלכלית, אבל לא ממש הצלחתי. (אני לא כלכך טובה בדברים האלה).
חוצמזה, גרנו רחוק, וגם לא היו לי כוחות נפש לעזור לה יותר מדי.

אין לי מושג מה קורה איתה היום.
גם ככה לא היינו מי יודע מה בקשר עוד קודם, ואחרי הלידה זה היה כבד עליי, ולאט לאט התפוגג.

חשבתי שאני יודעת, אבל יכול להיות שעשיתי רק נזק.
ואחרי ששכנעתי אותה, לא יכולתי להישאר שם כדי לעזור לה להתמודד עם ההשלכות של ההחלטה.

אז למרות שאני עדיין לא בעד הפלות, ולא ממליצה למהר לזה - לצערי, אני היום לא בטוחה שעשיתי את הדבר הנכון בלשכנע אותה להשאיר את התינוקת.
(אם כי יכול להיות שהיא בכל מקרה הייתה עושה את ההחלטה הזאת).

מתי כספי ואהוד מנור? (26.12.2
קרעתם את ליבי...

אני מתחברת מאד לאהבת עולם. הכנות המדהימה שלך גורמת לי להעריך אותך מאד!!!
הרי לשבת ליד המקלדת ולשלוח חיבוקים וירטואליים כל אחת מאיתנו יכולה, אבל כמה מאיתנו תהיינה מוכנות לתת לפלונית אלמונית כל חודש סכום מסוים כדי שתוכל לתת אוכל לילדים. מי מאיתנו תהייה מוכנה לעשות לה פעם בשבוע בייבי סיטר של חמש שעות?

למה אנחנו שכל כך דוגלות בחופש הבחירה ובחיבור לפנימיות של האדם שוכחות את זה כשמדובר על חופש הבחירה של הבעל?
תחשבו למשל איזה תגובות היו אם למשל אישה הייתה מספרת שהגבר רוצה עוד ילד אבל היא רוצה ללמוד או לכייף וזה לא מתאים לה..... מה היינו אומרות אז???

אני מאד מאד בעד שיוויון. אבל שיוויון שזה שיוויון. גם כשזה לא נוח.

פלוני אלמונית יקרה. ליבך יקרע בכל מקרה והכאב שלך יהיה עצום בכל מקרה.
אני יכולה להבין בשכל וקצת להרגיש את המצב הקשה ואת התחושות הנוראיות שאת עוברת כי אני למזלי הטוב לא הייתי במצב דומה.
בכל מקרה, את חייבת לעשות את המהלך שאת שלמה איתו יותר למרות ששתי האפשרויות קשות.
עצתי, תחשבי על העתיד שלך. תחשבי על עוד עשר שנים מהיום... בשני התרחישים. איפה את רוצה להיות בעוד עשר שנים?

אם תוכלי לספק יותר מידע, נוכל אולי להציע זוויות ראייה נוספות שאולי יאפשרו לכם למצוא פתרון נכון וטוב יותר.

מה קורה איתך.? דואגת...