^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

רוצה לשתף את החוויה שלי עם ציטוטק, וגם- מה קרה בעקבות הציטוטק, ואיך הדרך הטבעית סייעה מאוד להצלחת התהליך:
גילתי מהר מאוד שאני בהריון לא רצוי. מכל מיני נסיבות, לא יכולתי להמשיך את ההריון לצערי.
התלבטתי הרבה האם לקחת כדורים או לעשות גרידה, והרופאים שכנעו לקחת כדורים (בשבוע 6). להפתעתי הציטוטק לא הורגש אצלי כמעט, היו לי מעט מעט התכווצויות לא מאוד כואבות. היה דימום מאסיבי מאוד במשך 6 ימים ואחריו דימום חלש עוד 8 ימים. הגעתי לביקורת אחרי שבועיים בבית חולים, הם אמרו שההפלה הצליחה, שק ההריון יצא, נשארה שארית של 14 מילימטר והיא ככל הנראה תצא במחזור הבא. יצאתי שמחה, הרגשתי שזה מאחורי...
אבל הדימום לא נפסק. כל הזמן דימום חלש, שמידי פעם מתגבר ואז שוב נחלש וכך הלאה. חיכיתי וחיכתי ובסוף אחרי חודש וחצי הלכתי לרופאת נשים שאמרה שהשארית עדיין שם ושאני יכולה לבחור בין מנה נוספת של ציטוטק, גרידה, היסטרוסקופיה או להמשיך לחכות.
הרגשתי שהרופא לא מספיק מקצועית, פניתי לעוד רופאה, בכירה יותר, שאמרה שבשלב זה אין טעם בציטוטק נוסף. עדייף לקבוע תור להיסטרוסקופיה, ועד שהתור יגיע אולי השארית תצא, אבל היא הייתה די סקפטית לגבי זה. בכל מקרה אמרה לי לא להילחץ, שהמצב לא מסוכן.
התבאסתי נורא. ממש חשבתי שזה מאחורי, ופתאום להבין שאני צריכה לעבור היסטרוסקופיה איכזב אותי ממש.
האמנתי בגוף שלי שיצליח להוציא את השארית, קראתי קצת פה באתר והחלטתי לפנות למדקרת שעוסקת בעניינים אלו. נפגשנו שלוש פעמים במשך שלושה שבועות. פעמיים כשהדימום היה עוד חלש, ועוד פעם כשהדימום התגבר (בזמן וסת, כשהרחם מנסה לפלוט את השארית החוצה). שעתיים אחרי שיצאתי ממנה הרגשתי התכווצויות חזקות ברחם, בערב כשרוקנתי את הגביעונית גיליתי את השארית בתוכה (גוש של רקמה, בגודל של 14 מילימטר, לא היה ספק שזה זה). ניגשתי לבדיקת אולטרסאונד שאישרה שהרחם נקי ואין צורך בהיסטרוסקופיה.
מעודדת אותכן לא להתייאש! למרות שזה היה תהליך ארוך שלא היה ברור איך יגמר, אני שמחה שלא הייתי צריכה לעבור הליך פולשני ושהגוף עשה את מה שהיה צריך (בעזרה קלה של דיקור סיני).

תודה לכל הנשים האמיצות שכתבו כאן ושיתפו בנסיונן. אני 3 ימים לאחר נטילת ציטוטק, משתפת גם - כדי לפרוק ובעיקר כי החוויה שלי עם הכדור הייתה די שונה ממה שקראתי בפורומים השונים.
נכנסתי להריון אחרי יותר משנה של נסיונות. אחרי השמחה הגדולה באנו ל-US בשבוע 7 ולא היה דופק. היינו בהלם, כמה שידעתי שהפלה בטרימסטר הראשון זה נפוץ, שום דבר לא מכין אותך שזה יקרה גם לך.. מיד לאחר הבדיקה הרופאה כבר הסבירה בחוסר רגישות על האופציות שלי "לרוקן את הרחם", אני ביקשתי לחזור עוד כמה ימים לבדיקה נוספת לפני שמתערבים וכך היה. גם בבדיקה הבאה לא היה דופק ובמעקב אחרון, סה"כ כשבועיים אחרי הבדיקה הראשונה, כבר לא נצפה גם עובר. במהלך השבועיים האלה חוויתי עליות ומורדות, אבל ככל שהזמן עבר התקווה פינתה את מקומה לתחושות האובדן והשלמתי תהליך של פרידה. בסוף בעיקר רציתי כבר להיות אחרי. בשלב הזה ביקשתי לתת לגוף כמה ימים על מנת לאפשר הפלה טבעית והרופא זרם עם זה, אבל שום דבר לא קרה. לאחר שבוע חזרתי לביה"ח ולאחר התלבטות בחרתי בציטוטק. חששתי מהכאבים העזים ובעיקר מהדימום החזק שקראתי שציטוטק מביא איתו - אני אנמית ודמיינתי את עצמי באמבטיה של דם שלא מפסיק.. אבל ידעתי גם שאני לא רוצה התערבות כירורגית ולכן בחרתי בכדור. התובנה העיקרית שלי מהתהליך היא שההשפעות של הכדור הזה כנראה מאד, מאד אינדיבידואליות. במקרה שלי, הכדור גרם לרעידות, בחילה, וצמרמורות (שהחלו ממש אחרי ששמתי את הכדורים מתחת ללשון) ולחום גבוה מאד שלקח לו זמן לרדת גם לאחר שנטלתי אופטלגין (בדיעבד למדתי שעדיף אקמול..). הייתי בקשר עם מיון הנשים שבו טופלתי והנחו אותי להגיע למיון אם החום לא יורד אך בסופו של דבר הוא ירד ונשארתי בבית. זה עשה אותי סמרטוטית וחלשה בשעות הראשונות. עם זאת, לא סבלתי מכאבים, רק מין תחושות אי נוחות קלות באזור הבטן התחתונה שבאו והלכו, והדימום הגיע בגלים והיה נסבל ביותר. הדימום החל תוך כשעתיים וחצי מנטילת הכדורים וזה מאד עודד וחיזק אותי, יצא קריש דם גדול ולאחר מכן רק קרישים קטנים ודם, שהלכו ונחלשו לקראת הערב. רוב הזמן הייתי במיטה. יום אחרי נטילת הכדור קמתי במצב הרבה יותר טוב והלכתי לדיקור ולמעשה מאז הלילה הראשון יש דימום חלש מאד שבא והולך. כעת אני 3 ימים אחרי וב-US שעברתי הבוקר נאמר לי שאין צורך בהתערבות נוספת - ברוך השם.
בשורה התחתונה, אני שלמה עם הבחירה בציטוטק והתהליך כולו היה הרבה פחות נורא ממה שציפיתי. ברור לי שהוא יכול להביא גם לחוויות קשות מאד וזה בטח גם תלוי בגיל ההריון (שלי היה מאד צעיר), אבל היה לי חשוב לשתף בחוויה שלי כדי שנשים תדענה שזה לא בהכרח יהיה כך.. מאחלת לכולנו הרבה כוחות בתוך הקושי הזה והריונות מבורכים ותקינים במהרה.

אני אחרי כשבועיים אחרי ההפלה ממש הקדשתי יום שלם כדי לבכות
נסעתי למקום קרוב שמקובל לבכות בו, כדי שלא יפריעו לי
ופשוט ישבתי ובכיתי
שעות
נרגעתי, ובכיתי שוב
ושוב
ושוב
ועדיין...

שולחת

שההפלה תעבור בשלום במהירות ובלי סיבוכים
אמן!

אני באמצע תהליך של הפלה עם ציטוטק (שבוע 6 לאחר שנמצא עובר עם דופק חלש ואחרי יום לא נמצא כבר עובר:() הלכתי אתמול לבי"ח תל השומר רופא מדהימה שבדקה בעדינות ובנעימות, הציעה ציטוטק, אמרה את כ-ל מה שצריך לדעת, שאמור להיות דימום חזק וכאבים חזקים כמו צירים אבל אמרה לי גם שאם יש דימום כמו ברז או כאבים מטורפים לטוס למיון! וזה מה שלא ברור לי! נשים פה מספרות סיפורי אימה על הציטוטק ואני שואלת למה לא אמרו להן את המידע הכ"כ חיוני שאני קיבלתי??? כרגע יש לי כאבים קלים וגם דימום די קל, מתפללת שהכל יצא לבד ולא אצטרך גרידה....
אבל הדבר הקשה בכל התהליך העצוב הזה שאני לא מוצאת פנאי לבכות ולהתאבל כי מיד טסנו לבי"ח וכל הכאבים שהיו לי ועדיין מטריפים אותי! אני רוצה לבכות ומרגישה אובדן אבל בינתיים דואגת שקודם ההפלה תעבור בשלום במהירות ובלי סיבוכים!
מאחלת לכולן חיים בריאים ושלווים תמיד ושנשתתף רק בפורומים שמחים:)

אני קוראת את הדף הזה ובא לי לבכות על כל הסבל המיותר. מי יודע כמה מההודעות הללו שאין דופק הן שגויות. אני מכירה אישית שתי נשים {שאינן מכירות זו את זו} אשר נאמר להן כי אין דופק לעובר ונולד ילד בריא לחלוטין. באופן טבעי גוף שיש בו עובר מת יפיל את הולד המת ללא כל התערבות רפואית. בהיות העובר לא גדל, לא חי הגוף יפלוט אותו בלידת צירים רגילה. ראו כמה נשים דתיות ואימהות רשמו כאן חווית הפלה כזו. אני תוהה כמה מהן יוכלו שוב להיכנס להריון... אני לומדת על החומר הזה בהקשר אחר - ובאמת הזדעדעתי לראות את השימוש ה"קל על ההדק" של הציטוטק במערך הרפואי היום. לידיעתכן - יש תרופה עתיקה אשר שימשה לזירוז לידה והיא מתאימה גם למקרים הללו - שורש קאוליפאלום - אין צורך בגרידה. הבורות הזו עולה לא רק בכאב וסבל של הנשים המטופלות אלא גם בהפרעות הורמונליות ורגשיות לשנים לאחר מכן. אני תוהה אם אנו משמשות כקבוצת ניסוי - אני לצערי עברתי לאחר לידת בני הרביעי גריתת רחם - דהיינו עיקור - כאשר רופא רשלן גרם לקריעת הרחם בעת פרוצדורה פשוטה של משיכת שלייה אשר נקרשה בשל לקיחת דם טבורי - חיבוק לנשים וחיזוק לאימהות... ותפילה שישובו המיילדות הנאמנות לילד את נשות עם ישראל

כולן פה כותבות על הפלה של עובר קטן יותר ממה שיש לי ואני ממש בפחדים, אני בשבוע 17 עם עובר שמתאים לשבוע 13+4 ולא מוצאת כמעט באינטרנט על זה... הרופאה במיון קראה לזה לידה שקטה... ככ רוצה לדעת על ניסיון של אחרות עם כזה דבר, היא אמרה שאקח ציטוטק וגם גרידה

לאחר שקראתי את כל סיפורי האימה על הפלה בעזרת ציטוטק.. הגעתי לבית החולים בחששות נוראיים ובפחד גדול מהלא נודע...מה שהתברר כחוויה יחסית טובה.
בשבוע 9 הגעתי לאולטראסאונד שגרתי שם נאמר לי כי לעובר אין דופק והוא הפסיק להתפתח בשבוע 6. הגעתי לבית החולים ב-10:00 בבוקר, פתחתי תיק ועליתי למחלקת נשים. לאחר המתנה של כשעתיים נכנסתי לרופאה אשר החדירה לי לנרתיק 4 כדורי ציטוטק.
ההחדרה היתה סבירה בהחלט וללא כאבים.
הביאו לי חדר אישפוז והודיעו לי שעלי להמתין 6 שעות להשגחה.
לאחר 5 שעות בהן לא היה זכר לדימום או כאבים ביקשתי ללכת הביתה ויצאתי לחופשה למשך יומיים עם התראה כי אם אחוש סחרחורות או שיתחיל דימום מסיבי עלי לחזור למחלקה.
הגעתי הביתה ושכבתי לנוח. רק לקראת 9 בלילה התחיל דימום לא נורא בכלל , שנמשך גם בלילה. ללא כאבים וללא כל סבל.
למחרת ב-10 בבוקר ראיתי על הפד גוש של דם.
לאחר מכן נסעתי רגיל לעבודה.
לאחר כ-48 שעות מקבלת הכדורים וכמעט ללא דימום הגעתי לאולטראסאונד בבית החולים בו נאמר לי כי הרחם נקי והכל יצא. תוך שעה השתחררתי מבית החולים.
אני ממליצה מאד על הפלה בציטוטק. שווה לנסות לקחת קודם ציטוטק לפני שהולכים על גרידה ועל כל פעולה כירורגית.
נשארה לי חוויה טובה מכל הסיפור ואני יכולה לסכם שההפלה עברה ללא כל כאבים וכמעט ללא דימום.
ממליצה בחום.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

טוב אז אחרי שקראתי את כל התגובות שלכן שוב ושוב ושוב אני רוצה לרשום כאן את החוויה האישית שלי עם הציטוטק, רק כדי להרגיע את אחו שבאמת רוצות לנסות בכל זאת .
שבוע 8 הגעתי לבדיקה והעובר היה ללא דופק בגודל של שבוע 6+3 , הרופא המליץ לי לעבור גרידה אך בגלל שכבר עברתי הפסקת הריון אחת עם גרידה החלטתי שאין לי כוח לפרוצדורה של הרדמה וכל הענין הזה והחלטתי לנסות לבד בבית לפני שאני עושה זאת שוב.
נסענו לסופש אז החלטתי לחכות שנחזור, וכשחזרנו בשבת בערב לקחתי את 2 הכדורים (מתחת ללשון) , לא קרה כלום מלבד כאבי בטן קלים אז הרופא אמר לי לקחת כעבור שעתיים עוד 2 . לא קרה כלום אז הלכתי לישון... באמצע הלילה התעוררתי עם דימום וכאבים (לא חזקים מדי כמו שתיארו פה הבנות) , הלכתי לשירותים והרגשתי שנפל שם משהו שכנראה היה שק ההריון... הכאבים התגברו קצת אז לקחתי אופטלגין והמשכתי לישון. למחרת הכאבים נחלשו והדימום היה של מחזור רגיל. לאחר יומיים הייתי בבדיקת אולטראסאונד שהראתה שאכן שק ההריון יצא אך נשאר עוד חומר הריוני (כמות יפה...), באותו רגע ממש התבאסתי כי כבר לא ידעתי אם אצטרך בכל זאת גרידה, הרופא החליט לתת עוד סיבוב של צייטוטק ונראה אם זה מתקדם... באותו יום (שלושה ימים לאחר הסיבוב הראשון) לקחתי שוב 2 כדורים ולאחר שעתיים עוד שניים והלכתי לישון.. ושוב באמצע הלילה התעוררתי עם דימום ודחף ללכת לשרותים. בשירותים הרגשתי ששוב יותר משהו שהוא לא סתם דימום והמשכתי לישון.... בבוקר כבר כמעט לא היה דימום ולאחר מכן הדימום רק הלך ונחלש. יומיים לאחר מכן בבדיקה הרופא ראה שסיימתי את התהליך ושהחומר ההריוני יצא ...... רק רוצה לנסות להרגיע נשים שרוצות לנסות אך מפחדות. השד לא נורא כל כך, זה אכן תהליך יותר ארוך מללכת לגרידה שעה ונגמר , אך למי שרוצה לנסות לוותר על תהליך כירורגי זה בהחלט נסבל ואפשרי. עשיתי את כל התהליך תוך כדי טיפול בשני ילדי בבית והם אפילו לא שמו לב שמשהו עובר עלי.... כמובן שתקחו בחשבון שמבוגר אחראי נוסף יהיה בסביבה...

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי, גם אני אחרי הכל ויכולה כבר לרשום את החוויה שלי עם לב שלם יותר
ראשית אני מודה מאוד למי שפתח את האתר הזה הוא היה לי לתמיכה גדולה בחודש האחרון וגם לפני שנה בדיוק, כי במצב של הפלה אין לך עם מי לדבר את מרגישה פסולה ו"מקולקלת" וזו לא תחושה שכיף לדבר עליה גם הבעל הטוב ביותר שיהיה (כמו שלי,נשמה) לא יכול להבין את תחושת האובדן,הכאב,התסכול,הבלבול,החוסר ודאות והקושי להחליט איך לגמור את הסיפור..
אני אמא ל2 ילדים מתוקים לפני שנה נכנסתי להריון בשבוע 8 בערך היו לי דמומים קטנים שהחלו בצבע חום והמשיכו כדם ממש, הלכתי למיון שם נבדקתי לא ראו דופק נאמר לי כי מאחר וזו פעם ראשונה שאני באולטרסאונד אין להם שום אינדיקציה לגבי גודל העובר ולחזור לבדיקה עוד שבוע במהלך השבוע די נשמרתי והייתי בחששות אך הדימום נהיה מסיבי מאוד ואפילו יצאו לי גושים(כמו כבד .. סליחה..) ורצנו למיון (3 ימים מהבדיקה הראשונה) שם נסדקתי שוב כבר לא ראו עובר אלא רק שק הריון רציתי ללכת לבית להמתין ללא יודעת מה... לא קראתי אז מספיק באינטרנט ולא שאלתי אפ אחד.. אך הרופאה אמרה שעם דימום כזה לא משחררים אותי. והודיעו לי שמחר אעשה גרידה.
אימי היקרה ישנה איתי (ישנה .. ) ואני לא ישנתי כל הלילה, בבוקר כולי רעדתי ממש שיקשתי מפחד מההרדמה.. ממה שקורה לי...ממה שיהיה .. מהסיכונים... לקראת הצהרים נכנסתי להגרידה, תוך 20 דק הייתי בחוץ בהתאוששות של כ4 שעות ושחוררתי הביתה..
בבית התאבלתי ממש, חויתי את האובדן , הבכי המתמשך... אך הכחל משמים וכך ה' היקר רצה אז אני מקבלת באהבה
3 חודשים שמרנו, ב25/12/16 נכנסתי שוב להריון . שבוע 8 שוב דימום קטן מאוד... שוב מיון -בדיקת רופא, עובר מתאים לשבוע 6 אין דופק וביקשו שאגיע עוד שבוע...
במהלך השבוע הייתי במנוחה ממש וב"ה הדימום הפסיק..
חזזרתי לבדיקה אחרי השבוע שוב בדיקה, אין דופק עובר מתאים לשבוע 6... במיון הוצע לי גרידה/ציטוטק/טבעי.. הפעם הייתי מלומדת נסיון ואמרתי לעצמי שטבעי זה הכי בריא...
חזרתי הבית זה היה יום שישי בבוקר, התפללתי שיתחיל דימום... שתיתי תה פטל ומרווה ... אך כלום לא מתחיל... קראתי וקראתי וחפרתי באינטרנט על מידע שעשוי לעזור לי .. קראתי על נשים שרשמו שבוע כזה יצא להם גוש עם ממש אברים (?!) פחדתי נורא אך יותר פחדתי מהרפואה הקונבציונלית...
יום א יום ב יום ג...
כלום. לאט לאט התגבשה בי ההחלטה לקחת ציטוטק מאחר והוא שונה מגרידה ואין לו לרוב סיבוכים או הסתבכויות... במקרה הכי גרוע גרידת חרום... ואני כבר יודעת מה זה...
יום ד הגעתי למיון וביקשתי לקבל ציטוטק.
הרופאה הסבירה לי שוב הכל.. אך אני כבר הייתי חזקה, וחתמתי על טופס. אגב באינטרנט קראתי שיש השגחה של 6 שעות, שם בבית החולים ההשגחה רק שעה.. אבל למי אכפת..
קיבלתי ציטוטק התכוננתי נפשית לכאבים אלימים סחרחורות כאבי בטן חולשה ועוד...
לא התחיל דימום.
אחרי שעה הלכתי לביתי, כעבור כ3 שעות החל דימום.. קטן
אחרי 5 שעות הרגשתי דחף של משהו שרוצה לצאת... רצתי לשירותי וכמו שראתי כאן לא הסתכלתי מה יוצא(אהל אני סקרנית רק הצציתי וראיתי גוש)
זהו. אין כאבים אין לי כלום רק דימום כמו של וסת.
יום שישי הלכתי לבדיקה... הופתעו שלא הרגשתי כלום ושצואר הרחם סגור.. אך עשו א"ס ו... יש!! זה יצא נשארו רק קצת שאיריות קטנות שיצאו ב"ה במחזור או במהלך הדימום..
הדימום המשיך עד יום שני לשלאחר מכן (6 ימים סה"כ)
זהו.
אני לא מבינה למה בהפלה הקודמת עשו לי גרידה... כי בלניאדו לא נותנים את הציטוטק!! אומרים שאין לזה הצלחה...
אני שמחה על האופציה של הציטוטק לי זה עזר מאוד זה כמו הפלה טבעית רק שמזרזים אותה....
אחרי שהשלמתי נפשית על לקיחת ציטוטק הכל עבר לי מהר וטוב הרגשתי שהכל יצא ממני ואני נקיה... (לא כמו בגרידה)
מתפפלת על הריון בריא מיד אחרי הוסת ב"ה.. לכולנו!!
על ההרגשה הנפשית לא ארחיב כי כל אישה שעוברת תהליך זהה מרגישה זהה

שלום לכל הבנות היקרות! נעזרתי ונתמכתי ועכשיו הזמן להחזיר. לכל מי שחוששת ונבהלת ממה שכתוב בדף (כמוני) אני רוצה להציג גם את הצד החיובי. לפני ארבעה חודשים עברתי את ההפלה הראשונה בחיי, אחרי לידות רגילות (שעכשיו למדתי להעריך)! הייתי בשבוע 9 כשהתחיל דימום. רצתי לא"ס ואמרו שאין דופק. התייעצתי מסביב במשפחה ואמרו לי שאפשר לחכות להפלה טבעית בבית, חיכיתי שבוע עם דימום של מחזור. בסוף השבוע, בעלי יצא עם הגדולים ואני והקטנים חגגנו בבית. אחרי צהריים התחילו כאבי בטן, הרצתי את הקטנים למיטות ואז התחילו צירים של ממש. התקשרתי לאמא שלי בלחץ (אין דרך להשיג את בעלי) והיא אמרה: זה מתחיל. ישבתי על השירותים והדם התחיל לזרום עם כל מיני חתיכות... ארבע שעות עברו! אני מחזקת את עצמי שהכל לטובה והכל בסדר, כך זה יצא מהגוף... אמא שלי על הקו תומכת בי, ובזכות העצה שלה (פושט לשים טיטול) אני מדי פעם מחלצת עצמות ועוברת לספה עד השטף הבא שמריץ אותי לשירותים. סוף כל סוף בעלי חוזר, בהלם מההפתעה (לא יודעת מה חשבנו אבל לא על זה), מריץ את הגדולים למיטות בלי מקלחת, ואנחנו יושבים ומחכים, אחרי עוד שעה של דימום בלתי פוסק אני נשברת, מתחילה לבכות בהיסטריה, מרגישה שאני חלשה ועומדת להתעלף. יצאנו במונית לבי"ח. במיון קיבלו די באדישות, עליתי לא"ס ובדיקה של רופאה, היא מכניסה יד ושולפת מה שנתקע.. מכניסה מכשיר ושולפת עוד.. א"ס נוסף והרוב נקי, היא רוצה להמשיך עם המכשיר אבל אני כבר לא מסוגלת, כולם מנסים לשכנע אבל אני נחרצת: השאר יצא לבד. בשלב הזה אני מבקשת להקיא ומתחילה להתערפל מחולשה. מריצים אותי חזרה למיון ומכניסים עירוי ונוזלים, כעבור שעתיים ושני ליטר נוזלים אני מתאוששת וחוזרת הביתה. הדימום ממשיך כמו מחזור, ובשבת גל נוסף של דימום וחתיכות, אבל קצר ונגמר. כמה שבועות עוברים, א"ס וביקור אצל רופאה (כדי לקחת כדורים) הכל אומר שהרחם נקי ושהמחזור מיד מגיע. אני סומכת על מה שאומרים, אבל מגלה להפתעתי (ממש רשלנות רפואית) שהמחזור דוקא לא מגיע ואני שוב בהריון! כשאומרים שהכל נקי, אי אפשר לסמוך על זה!! צריך לחכות מחזור או שניים ולתת לרחם לנקות את עצמו! על כל פנים מצאתי את עצמי בהריון שלא יושב כמו שצריך כנראה, עם דימומים קטנים ומעצבנים. שלושה חודשים ניסינו לשמור כמיטב יכלתינו, אני במנוחה ובעלי בתחזוקת הבית... לפני שבוע, שוב דימום קטן ומעצבן, הלכנו לא"ס ואין דופק. זה כבר היה שבוע 15, ומפנים אותי למיון, הפעם עשיתי בירורים מסיביים (כולל לקרוא את הדף הזה ולהיבהל) קיבלנו המלצות חמות על בי"ח "שערי צדק" וכולם אמרו שלא צריך פרטי והרופאים מצוינים. בבי"ח אמרו שמתחילים עם ציטוטק ועוברים לגרידה, מאוד חששתי מהכדור ורציתי לעבור את הכל בקלות בלי כאבים אבל אמרו שאי אפשר להתחיל ישר בגרידה כשהרחם לגמרי סגור (לא היה לי דימום ולא כאבים). אבל הופתעתי לטובה: הגעתי בבוקר למחלקה, (חדר פרטי צוות נהדר), לקחתי מראש משכך כאבים ושני כדורים ציטוטק. כעבור כמה דקות מתחילים כאבים וצמרמורת, לקחתי משכך נוסף והכאבים פסקו. בילינו כמה שעות שבמהלכן התחיל דימום קל, כעבור ארבע שעות מהפעם הראשונה קיבלתי שני ציטוטק נוספים, כעת כבר התחילו ממש התכווצויות, לא לקחתי משכך כי רציתי שימשיך ולא ייעצר, כעבור דקה אני מרגישה משהו מתנתק מבפנים, אני אומרת "איה" ומודיעה לבעלי שזהו זה, הלכתי לשירותים והנה זה יוצא, האחות באה לקחת (לבדיקה פתלוגית) ומכריחה אותי להיכנס למיטה בטענה: את יכולה לדמם (ומה אני עושה עכשיו?...) כשהיא הלכה חזרתי לשירותים, הדימום ממשיך השק והשליה יוצאים, וכעבור חצי שעה מורידים אותי לחדר ניתוח. אני מיללת מפחד אבל נרדמת בשניה מההרדמה וכשאני פותחת עיניים אחרי 20 דקות אני עם בעלי בחדר התאוששות. בכיתי ובכיתי בלי לחשוב על אף אחד, ידעתי שזה הזמן להוציא את החששות הקושי והפחד... כך בכיתי עד שנרגע לי. עוד יום של אשפוז, ברזל דרך הוריד ואני בחוץ. עם כמה תובנות:
אם מחכים להפלה בבית: ערנות מוחלטת לדימום, אם הוא חזק לטוס לבית חולים!
ציטוטק יכול להיות בסדר גמור. כל אחד מגיב אחרת!
אני אישית- שמחה מאוד שהתחלתי עם כדור וחוויתי את הדימום והיציאה (אפילו הצצתי על הקטן...) אני מרגישה שאם הכל היה בגרידה בהרדמה בלי שאראה שזה יוצא, הייתי מרגישה כאילו זה עוד בפנים... החוויה של היציאה היא פרידה עצובה אבל בריאה! אני שמחה שלא הפסדתי את ההזדמנות להיפרד.
ועוד תובנה אחת- בהתחלה לפעמים עסוקים סביב ההפלה ופחות מרגישים את האובדן, רק כשעובר קצת זמן- מרגישים את החלל והעצב מציף. זה נורמלי, תתחברו לזה אבל אל תשקעו, תבינו את עצמכם תדברו תשתפו (במקומות כמו פה, כי אנשים סתם די מתקשים לשמוע כאלה חוויות)
ומודה לכל מי ששיתפה באתר הזה, קראתי בכיתי והתחזקתי!
מאחלת לעצמי ולכולן הריונות בריאים וטובים, שיסתיימו בלב שמח ובידיים מלאות! חזק חזק ונתחזק!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הפלה עם ציטוטק- האתר הזה עזר לי רבות בהתמודדות שלי ולכן אני כותבת על מנת לעזור למי שנקלעה למצבי .
הריון ראשון לאחר הזרעה שנייה-אושר שקשה לתאר -הרגשתי בטחון מלא בגוף שלא איכזב למרות המלצות להתחיל ישר בטיפולי פוריות עקב גיל ושחלות פוליצסטיות . בשבוע ה7 התחילו הפרשות מעטות (רק בניגוב ) -ריריות בעיקר בצבע חום, הדבר הטריד אותי מאד אך חששתי שאני דואגת לחינם וקראתי באינטרנט שזה ייתכן והכל תקין .בשבוע זה עשיתי אולטראסאונד והיה דופק לעובר , שבועיים לאחר מכן כאשר ראיתי שההפרשות ממשיכות החלטתי לא להדחיק וללכת להיבדק- בנות רוצו להיבדק ! מסתבר שלעובר אין דופק והוא בגיל 7.5 שבועות - נוסעים למיון על מנת לוודא גם שם , במיון - אישרו את ההבחנה , קיבלתי 4 כדורי ציטוטק דרך הנרתיק- זו הייתה חוויה קשה ביותר נפשית ופיזית- זה לא דומה כלל לכאבי מחזור אלא צירים לעניות דעתי !! במשך כ3 שעות צמרמורות, כאבים שמפלחים את האגן . לאחר מכן כאבים נסבלים יותר במהלך 4 ימים.. ודימום .
שבוע לאחר ההפלה -התחילו הפרשות חומות בעלות ריח רע, הפעם למודת ניסיון , רצתי לרופא נשים -אטום הייתי מכנה אותו קצב .. שהודיע לי חגיגית שהסיבה לריח היא שק הריון שלא נפלט מהרחם אלא תקוע בצוואר הרחם .
ההמלצה שלי היא גורפת- להקשיב לגוף ולאינטואיציה -יש ספק אין ספק -הולכים להיבדק !
הרופא הפנה אותי למיון -שם עברתי חוויה מתקנת לכל התהליך - הרופא המטפל פשוט שלף את השק , וטען שיש עוד תוכן מועט ולכן המליץ על מתן 2 כדורי ציטוטק דרך הפה.
כרגע אני שעתיים אחריי החוויה , עוד לא יכולה לסכם אך חשה הקלה עצומה שהשק יצא במלואו ... אני משערת שלעובדה הזו יש השפעה גם על הכאבים וכרגע יש לי מיחושי מחזור קלים.
הרופא המליץ על בדיקת אולטראסאונד חוזרת - ואני מתפללת שבזה תם ונשלם פרק ההפלה .
עצתי היא -בשום אופן לא להזניח וכל חשד ללכת להיבדק בייחוד בהריון !
בהצלחה ובריאות איתנה לכולנו.
אשמח לקרוא על סיפורים אופטימיים

רציתי לעדכן אותכם כי עשיתי אולטרסאונד ויצא תקין. אמרו לי להמתין עד המחזור הבא והתהליך יסתיים. סך הכל החודש נכנסתי כבר להריון שוב, כעבור שלושה חודשים. במקרה שאצטרך לקחת שוב את הכדור, אדרוש שישאירו אותי להשגחה ולא אעשה את זה לבד בבית. מסוכן. אבל עדיף מניתוח.

תיקון:שתקחנה תרופה זו

שלום לכולן. בשבוע שעבר התגלה שהתינוק ברחמי הפסיק לגדול לפני שלשה שבועות בהיותו עובר בן תשעה שבועות. מיותר לציין כי הצער והכאב על האובדן היו גדולים וקשים אך זו לא סיבת הכתיבה שלי כאן. הרופא המליץ על ציטוטק או גרידה. כיון שהבנו שלא נצליח לקבל תור לגרידה לפני החג ולא רציתי להמשיך לשאת תינוק מת ברחמי שבוע נוסף, החלטתי לנסות את הציטוטק. לפני השינה החרדתי את הטבליות לנרתיק וכעבור שלוש שעות החלו דימומים מלווים בקרישי דם וכאבים חזקים. כיון שהוזהרתי על ידי הרופא שכך יהיה, לא התרגשתי והמתנתי שהדימום והכאב יעברו. ביום חמישי בבקר, לאחר פרץ דימום רביעי התחלתי להרגיש סחרחורת, חולשה ואבדן תחושה בידיים. הזמנתי אמבולנס אך כשהחובש הגיע הרגשתי טוב יותר ולא הייתי בטוחה אם לקבל עירוי כפי שהוצע לי או להתפנות. מה שהכריע את הכף היה צבע הפנים שלי שהיה לבן וחיוור מאוד. החלטתי להתפנות לבית החולים ולאחר אולטרה סאונד בו גילו שהרחם לא לגמרי ריק, נקבע שאצטרך גרידה. הרופא התרעם על כך שהתרופה ניתנה לי בבית ולא תחת השגחה בבית חולים. הגרידה נקבעה לשעה מאוחרת יותר כיון שאכלתי מעט בבקר לפני היציאה לבית החולים. הוחלט להעביר אותי למחלקה אך לאחר כחצי שעה מצבי התדרדר שוב, לחץ הדם והדופק ירדו, הרגשתי חולשה נוראית , הראיה התעמעמה והתחלתי לאבד את חוש השמיעה. צעקתי לעזרה והרופא החליט להכניס אותי מיידית לגרידה למרות הסיכונים בשל העובדה שאכלתי ושתיתי. הורצתי במסדרונות בית החולים כמו בסרטים והוכנסתי מיידית לניתוח. בדיעבד הבנתי שהייתי בסכנת חיים ושבנס הגעתי לבית החולים בזמן. יש לציין שאני גרה במרחק כארבעים דקות מבית החולים הקרוב ושזה יכול היה להגמר אחרת . אני כותבת כאן ומבקשת מכן נשים יקרות שנתקלו תרופה זו רק תחת השגחה בבית החולים ולא בבית.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני רק רוצה להזכיר לבנות העמוד שהפלה היא לא חוויה נעימה ונטולת כאב. בכל אופציה שהיא, גם הפלה טבעית לחלוטין כואבת ולעיתים משאירה שאריות. לכן אל תצפנה למשהו פשוט. לא רק זה, גם הדימום שמגיע אחרי שהכל נגמר עשוי להמשך חודש ואף יותר. זה לא קשור בכלל באיך קרתה ההפלה.
בנוגע לציטוטק, אני קיבלתי את התרופה ללא זריקת אופטלגין או משהו כזה, היו לי מספר התכוציות קצת כואבות ואחר כך התכווציות שלא כאבו, רק גרמו לי להיות מודעת שמשהו מתרחש.
לכן הכאב הפיזי הוא באמת אינדיווידואלי. ואם כואב זה חלק מזה, וצריך לקבל את זה.
תשארו חזקות

לאחר קריאת ההודעות אני חייבת להודות שפחדתי מאוד לקראת הציטוטק ולכן חשוב לי להוסיף את החוויה החיובית יחסית שעברה עליי עם הכדורים.
אני שבוע 6 וזוהי הפלה יזומה, בתחילה רציתי גרידה אך בשל התור הארוך העדפתי כדורים שיכולתי לקחת כבר ביום למחרת.
הגעתי לאסף הרופא, קיבלתי הסבר וזריקת אופטלגין ופארמין ורק כעבור חצי שעה את הכדורים.
לאחר נטילת הכדורים הראשונה התפתלתי מכאבים ובעיקר מהצורך להקיא אך לאחר שהקאתי ולקחתי מנה שנייה של ציטוטק הגוף שלי הרפה ופשוט נרדמתי למהלך השעתיים וחצי הבאות. מיד שקמתי הרגשתי את שק ההריון נפלט מתוכי ובמהלך השעות שלאחר מכן ההרגשה הייתה כמחזור טיפה יותר קשה אך כמעט וללא כאבים.
שוחררתי לאחר כ-3 שעות מנטילת הכדורים השנייה, הצוות באסף הרופא היה מקצועי וחם ושהיתי בחדר מבודד וריק מאנשים נוספים והסחות לא נעימות.
זהו - חשוב באמת להגיע מוכנה אבל להבין שכל גוף מקבל זאת אחרת.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

חבל שלא מצאתי את הפורום הזה לםני שהסכמתי לקחת את התרופה המטורפת.
אתחיל מהתחלה. גילית שאני בהריון. שמחה ופחד התערבבו ביחד. במהלך השבוע הרגשתי טיפה כאבים, לא היה דם. זה היה אמור להיות ההריון הראשון.
ליתר ביטחון הלכתי לבצע אולטאסאונד. שבוע 6,עדיין לא רואים דופק קבע הרופא. המליצו לחזור בעוד שבוע. הרגשתי משהו לא תקין. קראתי באינטרנט והמתנתי שבוע בציפיה שהעובר מתפתח.
אחרי הביקור השני כבר הייתי בשבוע 7 ועדיין לא נצפה הדופק.
מאז האירועים התרחשו כמו בסרט רע.הפנו אותי לבית חולים ובה הציעו לי לקחת ציטוטק טבעצם להימנע מהתערבות כירורגית. ברור שהסכמתי מיד. מי רוצה ניתוח?! הבעיה שבבית חולים לא הסבירו בצורה מתאימה את הסיוט החיי שאעבור עוד מספר שעות! לקחתי את התרופה וחזרתי הביתה. 5 שעות אחרי שלקחתי לא הרגשתי כלום. אז פתאום התחילו לצאת ממני גושים והתחיל לזרום דם. הרגשתי התכווצויות שבחיים לא הרגשתי לפני זה אשכרה היה כמו לידה. כאבים עזים, כאבים מטורפים. רציתי למות. הכאב לא עבר 4 שעות עד שלקחו אותי למיון שוב (הודות לגיסי וגיסתי שהצילו אותי מהסבל הנוראי הזה, זוועה). במיון הרופאים היו אדישים בטירוף...כן כואב לך?יש כאלה שזה כואב להן, אמרו לי. את עוד לא יודעת מה זה לידה. רציתי להחזיר לרופאה אבל הייתי חלשה מדי. היא עוד נקראת עובדת ציבור. נתנו לי טישטוש ונרדמתי. למחרת חסרתי לבצע אולטראסאונד נוסף ומה פלא היה צורך לקחת את התרופה שוב. פחדתי מה פחדתי. אך כנראה המינון היה נמוך מפעם הקודמת ולכן היו התכווצויות אך פחות ואפשר לסבול בינתיים. עוד שבוע אולטראסאונד נוסף, נראה מה הזווע הזאת עשתה לי בפנים.

שלום לכולן, לפני כשבוע עברתי הפלה בעזרת ציטוטק. לפני שהלכתי לרופא להתחיל את הטיפול קראתי כאן בפורום כמה סיפורי אימים על הפלות נוראות שהיו לכמה מהנשים שליבי איתן... מאוד מאוד פחדתי אבל בכל זאת התחלתי בטיפול ורציתי לספר שההפלה עברה באופן הכי חלק שאפשר (בהתחשב בנסיבות הכאובות...). היו לי מעט התכווצויות בלילה (כמו כאבי מחזור) ודימום ושלשולים, כ-3 ימים אח"כ הרופא ראה ששק ההריון כולו יצא ובכל זאת נתן לי "עוד סיבוב" של כדורים על מנת לנקות את הרחם. שוב חזרו על עצמן ההתכווצויות והדימום לכמה ימים, וזהו. אני מבינה שהחוויה היא אינדיוידואלית וכל אחת חווה משהו אחר אבל חשתי צורך לשתף כאן כדי שמי שחלילה צריכה לעבור את התהליך הלא נעים הזה לא תהיה מבוהלת כמו שאני הייתי...

ואם יש דימום, אל תהיו גיבורות ושאננות והרוח תנצח את הגוף ואם אני אחשוב טוב יהיה טוב - לכו לרופא שיבדוק.

בשבוע כל כך מוקדם, אין לרופא מה לעשות במקרה של דימום או הפלה מאיימת. לכן נראה לי שדווקא כן כדאי לשכב ולנוח, לשתות הרבה מים ולחשוב חיובי.

גם אני אתמול חיכיתי 6 שעות במיון עם תינוקת קטנה באמצע הלילה. אין מה לעשות. היו שם עוד הרבה ילדים שחיכו ביחד איתנו...
מצטערת על החוויה הקשה שלך, ומאחלת לך הריון בריא בקרוב!
<פלונית אחרת>

איזו אגוצנטריות, אלוהים. חיכית שלוש שעות למכתב שחרור. העוול! איך עשו לך את זה? למה לא דחפו מישהו אחר מהמיטה כדי לתת לך מקום?
כולם כלים שאמורים לשרת את הרצון שלך באופן מיידי (מותר לרופא לשתות קפה. הוא גם בן אדם).

שלום לכולן,
קודם כל אני רוצה להודות לכן.
עברתי חוויה לא קלה בימים האחרונים, ומשום מה, לחפור בפורומים (ובזה במיוחד) ולקרוא חוויות אחרות של נשים שעברו משהו דומה, היה מאוד מנחם. הרגשתי שכולכן יושבות לידי בתור למיון נשים ובתור לאולטראסאונד וכל אחת מספרת לי בתורה את הסיפור שלה, מעודדת, תומכת.
אז עכשיו תורי. אולי זה יעזור למישהי שיושבת בתור לרופא נשים ולא יודעת מה קורה ומה הולך לקרות.
אני בת 31, היריון ראשון, קצת מפתיע, אבל מבורך. שבוע 6, יש דופק ושמחה. שבוע 7, לאחר מגע מיני, מתחילה הפרשה חומה מועטה מאוד. ההפרשה נשארה מועטה וחומה ולא דם אדום וטרי, ואני ניסיתי לשכנע את עצמי שזה תוצאה של המגע המיני, וזה דם ישן והכל בסדר, ואם זו הייתה הפלה היו לי התכווצויות ודם טרי. זה עבד יומיים. ביום השלישי, התגבר הדימום. עדיין פחות מוסת, אבל יותר ממה שהיה. רופא נשים, הפנייה למיון, אולטראסאונד ועובר ללא דופק.
כאן מתחיל הסיפור.
הייתי בהדסה עין כרם, והיה נוראי בכל שלב ושלב. הטכנאית אולטראסאונד הייתה אנטיפטית (עד לרגע שהיא ראתה שאין דופק, ואז חזרה לה טיפת אנושיות), הרופא היה לא רגיש למצב, ואת הסטז'ר עניין רק לחטט בפנים וללמוד איך מרגיש שק היריון שלא מתפתח.
ידעתי שאני רוצה ציטוטק - לא מעוניינת להמתין ולא מעוניינת לעבור גרידה לפני לידה ראשונה.
הגענו למחלקה אחרי המון טרטור. ואין מיטות. אני עם עובר ללא דופק, רוצה רק לסיים עם זה, והם שולחים אותי הביתה כי אין להם מיטות. אמרתי להם שלא אכפת לי להיות במסדרון, או בחדר משפחות, רק לסיים עם זה כבר - לא היה עם מי לדבר. שוב אטימות וחוסר רגישות. תתקשרו בערב הם אמרו, אולי יתפנו מיטות. לא התפנו.
למחרת שוב טלפון, שוב סחבת, תבואו ב12:00 בצהריים. קיבלו אותנו ב14:00. ואז הוציאו אותנו. חיכינו עוד חצי שעה והחליפו חדר. שוב, הדסה עין כרם, מחלקת נשים, התנהלות מחפירה.
הגיע הציטוטק.
בעה של חברה טובה, לקחתי מיד עם הציטוטק 2 אקמול. שום כאבים. לא רק שלא היו כאבים, גם הדימום שהיה, נפסק.
4 שעות אח"כ שוחררנו הביתה. למחרת, התחזקות מועטה של הדימום, וקצת התכווצויות (כשבנוהל, לפני השינה 2 אקמול) וזהו. הייתי בטוחה שאני מה-15% שהציטוטק לא עובד עליהן ואני אצטרך גרידה.
חזרתי לאולטראסאונד אחרי יומיים, ורוב מה שהיה שם באמת יצא.
3 וחצי שעות אני מחכה לקבל מכתב שחרור מהרופא. והאחות החצופה עוד נוזפת בי, שלרופא יש מקרים יותר דחופים, ושהוא אפילו לא שתה קפה! הוי המסכן! לא שתה קפה!!!
תפסתי אחות אחרת ואמרתי לה שזה לא לעניין ושאני רוצה ללכת מפה כבר ולשים את כל זה מאחוריי. היא תפסה את הרופא והוא כתב לי מכתב שחרור. האחות מוסרת לי את הדפים ואומרת - זהו.
אני מסתכלת עליה פעורת פה, ושואלת, מה זאת אומרת זהו? הנחיות? המשך טיפול? מה קורה איתי? מה זה זהו?
והיא עונה - זה כתוב לך.
ואז התפוצצתי.
בכל אופן, לסיכום החוויה הזו - ציטוטק, סבבה, הדסה עין כרם - תתרחקו.
ואם יש דימום, אל תהיו גיבורות ושאננות והרוח תנצח את הגוף ואם אני אחשוב טוב יהיה טוב - לכו לרופא שיבדוק.
יאללה, נשתמע בשמחות,
נשיקות

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

קיבלתי היום מפיגין ועוד יומיים עלי לחזור ולקחת ציטוטק. לאחר שקראתי את סיפורי הזוועה לגבי התרופה הזאת אני פשוט בחרדה ומצטערת שבכלל התחלתי את התהליך בצורה זו ולא בחרתי בגרדה. ולגבי כל המתחסדות שטוענות נגד הפלות, אז תודה לאל, שאנו חיים במדינה עם ערכים מערביים שמבינים שלכל אישה יש את הזכות להחליט על גופה. אני כותבת את הדברים בתור אישה דתיה שנאלצה להגיע למצב של הפלה מלאכותית. היו לי הדילמות שלי אך שמחתי לדעת שיש אירגונים שמסייעים לנשים במצבי ושאנו לא חיים במדינה המונהגת על על פי שריעה כזאת או אחרת.

רציתי לשתף שעברתי חוויה דווקא סבירה עם הציטוטק. אמרתי לעצמי שאחרי קריאה של חוויות כל כך קשות עם זה, אולי צריך לשמוע גם על לעבור את זה בשלום. אני יכולה לומר שאמנם זה תהליך ארוך ומורט עצבים והמון סימני שאלה האם אכן מתרחש מה שאמור להיות, אבל יש לו יתרון שאינו פולשני וכרוך בהרדמה. אחרי המפיגין חוויתי בחילות מאד קשות יום שלם, אבל אחרי הציטוטק היו כאבים רק לכמה שעות (לא מתקרב לצירים), ודימומים כמה ימים לא כבדים במיוחד. מה שמקשה הוא שיש מגוון שלם של חווית דימום וכאב כך שקשה לדעת לנבא, אבל הנה עוד סיפור של שימוש בתרופה זו שעבר בשלום.

ממי

אני עברתי הפלה בציטוטק בשבוע 25
לא שיחררו אותי הביתה וכל הצוות היו רגישים ומקסימים. כאב לי נורא: במיוחד צירי הלחץ בסוף. ולא הספיקו לתת לי אפידורל, אבל נתנו לי פטידין שזה סוג של מורפיום (בצירים זה עזר, והלכתי לישון אבל למחרת בצירי לחץ נתנו לי שוב וזה לא השפיע בכלל- לפחות להרגשתי) ילדתי את בתי המתה. זה כאב בנפש יותר מבגוף. הציטוטק הוא לא קל, אחרי המנה הראשונה לנרתיק ועוד אחת לפה, הקאתי והתחלתי לרעוד בלי שליטה. רוב הצירים היו מתמשכים וללא הפסקה- ונתנו לי משככי כאבים וחלק עזרו. היו איתי בן זוגי ומשפחה ועזרו ותמכו, והאחות כיסתה אותי באלף שמיכות ובסופו של דבר למרות שזה היה קשה אני מרגישה שזה היה על הצד הטוב ביותר שדבר נורא כזה יכול להיות. זו החוויה הכי קשה שהייתה לי בחיים ומקווה שזו החוויה הכי קשה שגם תהיה אי פעם ושלא אצטרך לעבור את זה שוב. זה הריון ראשון ומקווה מהר מאוד להיכנס שוב להריון.

אני בשבוע 8 ו5 ימים עובר ללא דופק , הביאו לי 4 כדורי ציטוטק ואין דימומים בכלל מלבד כתם קטן ... למשהי קרה משהן דומה?? תודה

אחרי 2 מנות של ציטוטק, 4 כדורים בכל פעם. עברו כמעט 3 ימים מאז המנה השניה ואני עדיין עם כאבים חזקים ומשככי כאבים שמקלים עלי. זה נורמלי? למי שחוותה כאבים - כמה זמן זה אמור להמשיך? כואב לי הרחם כל כך! אני מרגישה כמו אחרי ניתוח קיסרי..

ציטוטק סיוטטטט קיבלתי היום מנה שנייה כי כלום לא עזר בראשונה השק הריון עם העטבר המת שלי עדיין בתוכי עדיף גרידה מנסיון עברתי את זה וזה לא כרוך בכאבים!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יש מצב שציטוטק לא משפיע בכלל?
קיבלתי 4 כדורי ציטוטק לנרתיק לפני כ- 30 שעות.
ו-כלום!!!!
מעט כאבי בטן. ושום דימום!

שלום לכולן,
רוצה לשתף אתכן בסיפור שלי כי הוא טיפה יותר אופטימי ואולי זה יעזור למישהי (וגם לי יעזור לכתוב)..
הריון ראשון, שבוע 10 ,הכל נראה מבטיח. יום רביעי בצהרים ראיתי כמה כתמים חומים, נבהלתי כמובן אבל זה עבר.
ביום חמישי בבוקר נסעתי לעבודה וכשהגעתי גילתי כתם אדום וגדול...אז כבר ממש נבהלתי וחזרתי הביתה...לאחר התייעצות עם האחות של הקופ"ח הגעתי למרפאה, חיכתי בתור חסרת סבלנות ואז נכנסתי לאולטראסאונד...
. הטכנאית הנחמדה היתה הראשונה (לאותו יום) שבדקה ואמרה "אני מצטערת, עובר קטן מאד ואין דופק"... היתי לבד (כי בן זוגי היה בדרך)ובהלם מוחלט והתחלתי לבכות כמובן. משם הלכנו (בן זוגי הגיע) לרופא שהיה נחמד ואמפתי מאד והמליץ על ציטוטק. אמרתי לו שאני צריכה לחשוב ונסענו הביתה...
אחרי מחשבות והתייעצויות עם מילדת ורופאה החלטנו ללכת על הציטוטק ונסענו לבי"ח וזה היה סיוט מתמשך של תורים, דקירות, בדיקות וגינאליות, רופאים והמון המון דמעות...
למחרת חזרנו למחלקת נשים (קצת יותר רגועים) וקבלתי ציטוטק (800 מק"ג וגינאלית) במשך שלוש שעות לא קרה כלום ואז נפתח הברז...דממתי וכאבתי כל הערב וגם למחרת. אבל מודה על מזלי הטוב שהתהליך עבר יחסית (ממה שקראתי פה) בקלות . אמנם היה (ועדיין יש) דימום מאסיבי וכאב אבל בהחלט נסבל.
הבוקר עשיתי שוב אולטראסאונד והכל יצא... (צריכה כמובן לחזור לביקורת עוד שבועיים) אבל מרגישה שעברתי את החלק הקשה פיזית. עכשיו נשאר לי החלק הנפשי......
רוצה לכתוב לכולכן שעבורי ציטוטק היתה אופציה טובה ומועילה .
אני יודעת שזה עוזר רק ב85% אבל לי זה עזר אז אני מספרת, וגם עזר לי לדעת שאני לא היחידה וזה קרה כמעט לכל אישה שנייה במהלך חיי הפוריות שלה...
מאחלת לכולכן רק בריאות (פיזית ונפשית).

שלום לכל הבנות היקרות,
לפני הכל רוצה להגיד תודה לכל מי שסיפרה על חוויותיה,זה מאוד עזר לי לקרוא חוויות אישיות ולא רק "ספרות מקצועית" בנושא כזה,ולכן החלטתי לשתף את הסיפור שלי:

כאשר בעלי ואני החלטנו שאנחנו רוצים להיכנס להריון,הצלחנו כבר בחודש הראשון,הרבה בעזרת "שיטת המודעות לפוריות" אשר השתמשנו בה כאמצעי מניעה במשך שנה,וכעת כאמצעי להשגת הריון (ספר חובה לכל אישה ומידע ששווה זהב).
ישר הרגשתי את הסימנים-עייפות,רגישות בשדיים וכו'..ובשבוע השישי ראינו שיש דופק ושמחנו מאוד.
הרופאה שלחה אותנו הביתה ל6 שבועות ואמרה שלא צריך לבדוק כלום עד בדיקת ה"שקיפות העורפית".
התעקשתי לחזור לבדיקת אולטאסאטנד נוספת כעבור 3-4 שבועות כדי לוודא שהכל בסדר- וקיבלתי,למרות שזה מיותר לפי דבריה של הרופאה,כי אם משהו לא יהיה בסדר אז "תפסיקי להרגיש את כל התחושות שאת מרגישה.."

בשבוע התשיעי התחלתי להרגיש קוצר נשימה ולחץ בחזה שלא עבר במשך 5 שעות-תופעה ידועה ומוכרת בהריון לטענת הסובבים אותי,אבל בגלל שנלחצתי כבר למחרת ביקשתי הפניה דחופה לאולטראסאונד "רק כדי לוודא שהכל בסדר" ובבדיקה גיליתי עובר ללא דופק שהפסיק להתפתח לפני שבועיים..

בכי,בירוקרטיה,לספר את הסיפור שוב ושוב כאילו מדובר בציפורן חודרנית ובתוך כל זה להתמודד עם זה שמההריון הזה כבר לא אהיה אמא.

לאחר שלושה ימים של בירורים הפניות וחוסר רגישות מכל המערכת הרפואית,החלטנו שנעשה את ההפלה עם כדורים בגלל ש:
1) העובר קטן (7-8 מ"מ ומתאים למעשה לשבוע 6-7)
2)יש % 80 הצלחה עם הכדורים,ואם בסוף בכל זאת נצטרך גרידה אז % 20 זה יותר טוב מ % 100.
3) תהליך כימי עדיף בעיניי על פני כירוגי.

בביה"ח וולפסון הצוות היה מקסים ונעים הייתי בחדר פרטי לבד עם בעלי,ולמרות שהיתה מיטה נוספת בחדר האחות פיזרה את הנשים בחדרים נפרדים למען הפרטיות.ביקשתי לקבל את הכדורים דרך הנרתיק כיון שעוד חוויתי בחילות ופחדתי להקיא.הרופאה המקסימה הסכימה,וכשהיא הכניסה אותם(4 כדורים) ממש רעדתי מפחד.כעבור שעה התחילו כאבי מחזור-לא נעימים אבל ממש לא קשים, ובעזרת כרית חמה הם עבור תוך 10 דקות.בנתיים אין דימום בכלל.אכלנו ארוחת צהריים קלילה וכעבור שעתיים נוספות חזרו הכאבים ואיתם התחיל דימום בינוני שנמשך כמעט 24 שעות.אני חייבת לציין שחוויתי מחזורים כואבים הרבה יותר,כל הזמן חיכיתי עם האופטלגין כי חששתי ממה שצפוי לי בהמשך,שכאמור לא הגיע.אפילו הזריקה של האנטי די כאבה לי יותר .

מהניסיון האישי שלי אני ממליצה על השימוש בציטוטק,כמובן שנשים שונות מגיבות בצורות שונות ואפילו אותה אישה יכולה להגיב בצורה שונה בהריונות שונים.אני רציתי כבר לחזור לעבודה ולהתכונן לטיול שתכננו לעוד 3 שבועות,אבל יותר מהכל רציתי שהגוף שלי יתנקה כמה שיותר מהר כדי שאוכל להיכנס שוב להריון כמה שיותר מהר.העובר שלי היה מתי יותר משבועיים ולא דיממתי בכלל והרגשתי לגמרי בהריון.זה היה יכול להימשך ככה עוד חודשיים בלי שהוא ייצא באופן טבעי.לא רוצה לדמיין מה היה קורה אם הייתי מגיעה לשקיפות העורפית ומגלה עובר קטן ומת במשך חודש וחצי.
עוד משפט קטן,עד שהגוף התחיל לדמם הכאב הנפשי שלי היה מאוד גדול,ועדיין הרגשתי בהריון.אחרי הדימום תחושת ההריון נעלמה כלא הייתה,ושייצא העובר הוא היה כ"כ קטן ובצבע בורדו כהה כ"כ ולא דומה לתינוק או ייצור אנושי כלשהו,אני אפילו לא בטוחה אם לא התבלבלתי עם אחד מקרישי הדם האחרים והאם הצלחתי לזהות אותו בוודאות.עד אותו הרגע הרגשתי שאני נפרדת מתינוק,בכיתי המון ורק חשבתי על האובדן הכבד.אבל כשהוא יצא החוצה לא הצלחתי להרגיש רגשות לגושי דם חסרי צורה.במקום מסויים זה הקל עליי ושחרר אותי.

ממליצה לכן:

1)לבדוק איזה בתי חולים עובדים עם הקופת חולים שלכן,ומה המדיניות של כל אחד מהם(בבילינסון לא היו מוכנים לקבל אותי ללא תור אפילו שהגעתי וביזבזתי עליהם הפנייה,וכשהתקשרתי לקבוע תור אמרו שאין להן תורים ואי אפשר לקבוע.כנ"ל גם לגבי ביה"ח השרון),איכילוב לא נותנים כדורים אלא רק גרידא,לתל השומר את יכולה להגיע מתי שאת רוצה ללא תור ויקבלו אותך עם עדיפות לשעות הבוקר,ובוולפסון יש להגיע בין 9:00 ל-14:00 ללא תור.ממליצה לבדוק את זה מראש,אולי המדיניות השתנתה בנתיים,זה יחסוך לכן הרבה כאב וזמן יקר.
2)לבוא עם כרית חימום למיקרוגל,האחות בוולפסון אמרה לי שזה לא מומלץ,אבל חשבתי לעצמי שאם זה עוזר לי במחזור במקום תרופות אז אין סיבה לא לנסות.וזה עזר מ א ו ד !
3)להתעקש להישאר כל בבית החולים כל עוד את חוששת מדימומים כבדים או כאבים קשים.בוולפסון צריך להישאר 3 שעות,בפועל נשארתי 5 עד שהייתי בטוחה שהגוף לא חווה טראומה קשה.
4)להבין מה גודל העובר שלכן בפועל.התגובות הקשות יותר קורות כשהוא גדול מידי להפלה עם כדורים.
5) להגיע עם בן זוג/אחות/חברה /אמא או כל בן אדם שיתמוך בכן באופן מלא.

מאחלת לכן וגם לי שהפעם הבאה תהיה מוצלחת יותר ושכולנו ניפגש בדף בסגנון של "כאבי גדילת שיניים"
נשיקות לכולן!

אני בת 39 נשואה לבעל מקסים אמא ל2 ילדים מקסימים ולפניי שלושה ימים עברתי הפלה עם ציטוטק בפעם השניה.
כבר שנתיים שאני רוצה ילד ובשנתיים הללו אני מרוכזת רק בזה והפכתי עצבנית, איטית, מסורבלת.
מתאמצת כל כך רוצה והנה בפעם השניה היה דופק ונעלם היהעובר ונגמר הלב בוכה והנשמה קרועה ומסביב אומרים תתנחמי ביש יש לך משפחה מקסימה ואני עצובה איבדתי את שמחת החיים.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

איך עןשים את זה אני צריכה להגיעה לשם ומה זה בידיוק ציטוטק

בת 16 יקרה, לכי לרופא משפחה בהקדם האפשרי. המהירות חשובה כי בזמן שעושים את הבדיקות הדרושות ומחכים לתור בועדה עוברים מספר ימים, לכן קודם כל לכי לרופא כדי להתחיל את התהליך..
הוא ידריך אותך משם. אם תלכי לבי"ח ציבורי רגיל התשלום יהיה זול יותר, אבל לפעמים לוקח להם יותר זמן למצוא לך תור ולזמן אותך... פחות גמישים.
בבית חולים פרטי (את יכולה לרשום בגוגל פשוט "בית חולים פרטי" ותמצאי) יהיה לך יותר קל לקבוע תור מהר יותר, ילכו לקראתך, אבל התשלום כפול ברב המקרים
כל זה בערבון מוגבל, יכול להיות שבגלל שאת קטינה זה יהיה חינם... תבררי את זה עם רופא המשפחה שלך.

קודם כל אל תפחדי . אומנם עכשיו זה נראה כמו סוף העולם אבל המצב לא כל כך נורא
מה שאת צריכה לעשות זה ללכת לרופא נשים דרך קופת החולים שלך, הוא יבדוק אותך
ובמידת הצורך יפנה אותך למי שצריך וזאת תוך כדי שמירה על דיסקרטיות. אם לא תרצי ההורים שלך לא ידעו (כי הרופא מחויב לחיסיון רפואי)
אם כי כדאי ורצוי לספר להם. אם את לא רוצה לשתף אותם, תנסי לשתף קרובת משפחה מבוגרת יותר שאת בוטחת בה, אחות גדולה וכו'.
בקיצור המצב לא כל כך גרוע. גם אם לא ממש נעים בלשון המעטה. מערכת הבריאות בישראל לא רעה ומאוד אנושית - לא תפלי בין הכיסאות. תשמרי על עצמך בפעם הבאה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני חייבת עזרה דחוף אני בת 16 וחצי ואני חושבת שאני בהריון ואני ממש מפחדת ,אני רוצה לדעת למי אני פונה כדי לעשות הפלה אני רוצה הלתאבד.!

חברותי לצרה!
כתבתי כאן לפני כחצי שנה שהיה לי נסיון טוב עם הציטוטק...
ועכשיו היה לי נסיון גם עם הגרידה, כיוון שהייתי בשבוע 13 עם עובר ללא דופק משבוע 8, ובמצב כזה כבר לא ממליצים על הציטוטק,
החוויה עם הגרידא הייתה לא נעימה, אך הכרחית. במקרה שלי נסעתי עם אמבולנס, בהמלצת רופאת הנשים,
עקב דימום חזק וכרישי דם ענקיים כל כמה זמן.
בגרידא הרדימו אותי עם אפידורל ושמו לי טשטוש (כי לא הייתי בצום ולכן לא מבצעים הרדמה מלאה), כשעברתי לחדר התאוששות לא הבנתי איפה אני, מה קרה לי, מי אני, עד שהטשטוש עבר... חוסר אונים מוחלט

מסקנה: על פי שבוע ההריון וגודל העובר מחליטים על ציטוטק או גרידא. מי שמתחילה לדמם חזק עם כרישי דם זה אומר שלא הכל יצא!!, ולכן חייב ללכת לבית חולים במקרה של דימום כבד.
שנדע רק תינוקות בריאים ומתוקים.

לא מאחלת לאף אחד לעבור לילה כמו שאני עברתי עם היצטוטק, זה היה כואב יותר מצירי לידה והתפתלתי מהמיטה לשירותים שוב ושוב, על הריצפה בכל מיני תנוחות...רק שיגמר.
בדיעבד אני חושבת שעדיף היה לחכות שיפול לבד או ללכת לגרידה, כל דבר עדיף על מה שאני עברתי אתמול בלילה. כאבי תופת ששום משכך כאבים לא היה עוזר.
תחשבו טוב לפני שאתן לוקחות ציטוטק

היום לקחתי את הכדור הראשון המפיגין הזה ... ועכשיו אני נורא לחוצה אוווף חבל שקראתח את זה

הייתי בשבוע 11 כשגיליתי שאין דופק.
הרופא מלמל מייד דברים כמו הידבקויות ברחם, סכנה בכרישיות הדם של האישה ועוד כלמיני הפחדות ואמר- מיד למיון.
קראתי באתר את כל סיפורי הזוועה של הציטוטק ונתקפתי פחד נוראי! אין מצב- אני מחכה להפלה טבעית.
שבוע של דיקור, טבעונאות, נשימות ודמיון מודרך וכלום. שוב לרופא, שוב הפחדות.
החלטתי על הציטוטק אבל ביום המיועד נתקפתי רעידות מהמחשבה. בן זוגי המופלא הציע שניסע לבית החולים, נעבור את התהליך במיון נשים ונראה איך זה מרגיש. אף אחד לא יכול להכריח אותי להתאשפז.
ארזתי תיק ונסענו. פגשנו רופא מקסים ומיוחד במינו שהרגיע כל חרדה מהפלה טבעית או המתנה, האחות שהקשיבה לכל השיחה מבחוץ הרגישה צורך להתערב ולהפתעתי הרבה תמכה מאד בהחלטה ללכת הביתה ולחכות להפלה טבעית- ורק הזהירה שאם יש דימום שמרגיש חזק מדי, חום או התעלפויות לבוא ישר חזרה. יצאנו החוצה ולא חזרנו. עברתי לטיפול הומיאופטי- וכלום לא קורה. בינתיים התייעצתי עם שרה'לה המיילדת שהבנתי שמעורבת בהפלות טבעיות בבית. זה כמו לידה קטנה, היא אמרה. זה יכול לקחת גם חודשיים אבל זה יקרה. ההמלצה שלה היתה להימנע מכל טיפול מעודד ופשוט לעבור יום ביומו. ההמלצה שלה היתה זהב- עברתי תהליך מופלא של היפרדות מההריון הזה, המון נשימות ודמיון מודרך שהצליחו לעורר כאבים קלים כמו של צירים (כאלה שמחבקים מהגב קדימה) אבל כמו שבאו ככה נעלמו וגם החיים המשיכו עם שני ילדים וארגון נסיעת חלום שלנו בעוד חודש. הרגשתי שהזמן מתקצר לי ואני כבר מתחילה לגלוש למועד הנסיעה. עברתי שבת נפלאה עם משפחה וחברים וביום ראשון החלטתי לנסוע לבית החולים.
קיבלתי את הציטוטק, ההסבר באמת נשמע תמים ולא משקף את התהליך וחבל-
נראה לי שההלם מעוצמת הצירים הוא גורם מאד משבש בתהליך.
המחשבה שאני יודעת שאני הולכת לעבור לידה קטנה חיזקה אותי
וכמו בלידה אני צריכה להיות בפעולה- לקדם את הכאב, לחזק את הגוף, להאמין ברחם וביכולות שלו ובעצמי.
בהסבר הראשון אמרו לי שיכול לקחת לכדור גם 10 שעות להתחיל לפעול ואז אני אקבל עוד מנה. אחרי 30 דקות עם הכדור בפנים הרגשתי את הצירים מתחילים. בהתחלה עוד המשכתי בציור המנדלה שלי בשכיבה על הגב (אמרו לי לא לקום 30 דקות כדי שייספג) ואז כבר לא יכולתי להתרכז. בדיוק כמו שהצירים הופכים להיות מרכז העניין.
עמדתי והתחלתי לנוע כמו בצירים, הכאב נחלש. נשכבתי על הצד ונשמתי והכאב התגבר. כל נשיפה פתחה עוד ועוד את האיזור עד שהתחילו זרמים של אנרגיה עד כפות הרגליים. כל 15 דקות בערך הייתי בשירותים. שלשולים ורעידות שידעתי שהם מנת חלקי על הכדור הכימי, אבל הם לא העיקר. העיקר זה הכאב. לקדם את הכאב. לקדם את הכאב. ביקור נוסף בשירותים ופרץ של מים ודם וכרישים יצא ממני. תודה אלוהים. ועכשיו המשימה היא לרוקן הכל. סיבובי אגן עדינים, הליכה, כריעה ושוב שכיבה על הצד ונשימות. אני לא יודעת כמה זמן הייתי ככה, נראה לי שבערך שעתיים או שלוש של עבודה.
בשירותים לקחתי קערה כזאת שיש בבתי חולים וכל ביקור בשירותים נעשה בכריעה לתוך הקערה ככה שיכולתי גם לראות כל הזמן מה יוצא וגם לשטוף הכל במים וגם לקדם את ההתרוקנות.
הייתי לבד בתוך התהליך בדיוק כמו שרציתי ועבדתי כל הזמן. כשבן הזוג שלי הגיע הייתי אחרי החלק המשמעותי, הרגשתי מצוין ונעשיתי רעבה ובעיקר הרגשתי שעשיתי טוב. לעצמי. לאט לאט הגיע עוד כאב אבל מסוג אחר, נעמדתי על שש ובעיקר הרגשתי צורך לנשום ועם כל נשיפה לנער קלות את האגן.
עברו בערך 5 שעות הייתי אחרי אוכל ומקלחת וגילו שעלה לי החום והתחיל לחץ במחלקה- לקחו דם, אמרו לי להיכנס לצום, המילה גרידה נאמרה שוב ושוב. והכי טוב: אמרו לי לקחת אקמול!!!! בשקט אמרתי לרופאה- אני יודעת שהחום שלי עלה בגלל הכדור., החום עלה כי אני מגיבה לחומר הכימי אבל אני מרגישה טוב. ואם האינדיקציה לזיהום הוא החום שלי- אז למה לעזאזל שאני ארצה להוריד אותו עם אקמול?!
תעשי מה שאת רוצה, היא אמרה.....
קראו לי לאולטראסאונד.
למה לא לקחה אקמול? שאל הרופא הבכיר, לא יודעת... טבעונית כזאת.. ענתה לו הרופאה השניה.
ועוד לפני שהוא בדק אותי הוא אומר לה- טוב, מחר בבוקר גרידה.
בודק את הרחם- נקי!!! לגמרי!! הרירית בגודל תקין!!! הכניס איזה מקל לבדיקה ומשך את מה שנקרא- החומר ההריוני.
כלומרהעובר הקטן שכבר היכרתי ודיברתי איתו כל כך הרבה לפני ואחרי שנשמה היתה באפו. נפרדתי ממנו שוב.
הכאב העמום שניסיתי לנער נעלם, הוא יצא לצוואר הרחם ועוד לא החוצה וזה היה מקור הכאב שניסיתי לנער החוצה.
הרגשתי כאב ראש קל של התפוגגות החומר הכימי בדם שלי, הלכנו לטיול בחוץ. מדדו חום והפלא ופלא הוא ירד.
זהו. הביתה.
חשוב לי להגיד שכמו בכל תהליך רפואי ובעיקר כזה שקשור לרחם שלנו, התהליך הוא שלנו. רק שלנו. נעזרתי בכדור כי זה היה אפשרי אבל ההפלה היא שלי.
לא צריך למהר. אפשר לחכות בדיוק לרגע המתאים. אפשר לחכות להפלה טבעית שהיא ללא ספק היתה הבחירה שלי אם לא היה לי רצון עז לנסוע להגשים את החלום שלנו כשאני אחרי כל התהליך.
לא יודעת איך הייתי עוברת את זה אם זה היה ממש בסמוך לידיעה שההריון שלי נפסק.
היה לי את כל הזמן שהייתי צריכה כדי לעבור את תהליך האבל, הכאב, ההשלמה והפרידה ורק אז לעבור את התהליך הפיזי.
כן- כרוך בזה כאב ודם - אבל אנחנו נשים. כאב ודם הם מנת חלקינו ומקור העוצמה שלנו.

אין לי ספק שזה חלק משמעותי באופן שבו עוברים את התהליך.

קראו לי לאולטרסאונד. הרחם נקי!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכולן,
לאחר 3 חודשים של ניסיונות זה הגיע די מהר..שבוע 7 ויש דופק. שמחתי והמתנתי לבדיקה הבאה בשבוע 9 שתראה ש"העובר קפץ כיתה" בלשון הרופאה שלי..עוד לפני הבדיקה התחילו לי דימומים קלים וכאבי בטן כך שהיה לי ברור שמהו לא תקין. התקשרתי לרופאה שאמרה שנחכה עד לתור הבא (שתואם לעוד 4 ימים) ושהכול בסדר..למזלי הייתי מעט סקפטית והחלטתי ללכת עם האינטואיציה שלי לחדר מיון ולא להקשיב לעצת הרופאה ולהמתין.
בחדר המיון גילו שאכן כפי שהרגשתי אין דופק והעובר לא התפתח. הוא מתאים לשבוע 7 ולא 9. לאחר מעט בכי והבנה שאני נכנסת לסטטיסטיקה של 20% מהנשים (אחת ל5 ! ) הבנתי שצריך לעשות הפלה.
כיוון שהרפואה הציבורית בארץ שואפת לאפס (אמרו לי לחכות שבועיים לגרידה) לקחתי מיד רופא פרטי (ב3000 ש"ח) שהציב בפני את האופציות להפלה:

1. גרידה (כמובן בהרדמה מלאה בבית חולים)
2. שאיבה + ציטוטק
3. להמתין להפלה טבעית

בחרתי לאחר התלבטות ובהמלצתו באופציה השנייה - שאיבה + ציטטוק. הפעולה אכן לא נעימה אבל מתבצעת במרפאה ללא הרדמה כלל.
הרופא שואב בעזרת מזרק קטן את תוכן הרחם (כיוון שהעובר עדיין קטן מאוד לא הייתה בעיה לעשות זאת ) ולאחר 3 דק' של כאב הוא מחדיר את הכדורים. אז כן, זה לא נעים ולא כיף אבל החלט נסבל! הפעולה קצרה ולאחר מכן לכדורים כבר אין הרבה משמעות כי רוב תכולת הרחם כבר נשאבה החוצה ולכן כבר אין כאבים. כרגע (יום אחרי) יש לי מעט דימום ומעט כאבי מחזור קלים. אבל הכל תקין!
אני ממליצה על האופציה הזו באמת מכל הלב! הפעולה קצרה ולא דורשת התערבות כירורגית מסובכת כמו גרידה ובטח שלא סבל של דימום מוגבר וכד' כמו שחלק מהנשים כאן מתארות.

בהצלחה לכולן! ותהיו אופטימיות...זו רק דרכו של הטבע להביא לנו הריון טוב ובריא יותר. אין צורך לבזבז זמן ואנרגיות על אבל מיותר...עדיף להתרכז באנרגיות חיוביות לקראת ההריון הבא

תודה לך.

תודה לך.

תודה לך.

תודה לך.

תודה לך.

חלום אהבה
מציעה לך לפנות לאייל פוליטי
בהצלחה

הי לכולן. אני עשיתי הפלה עם כדורים לפני 6 שנים. כשגיליתי אז שאני בהריון הייתי מאושרת אבל נכנסתי לגמרי לסרט רע בנוגע לבחור שממנו הריתי. ולכן החלטתי להפסיק את ההריון. כמובן שזו היתה טעות. אלוהים מברך ונותן - אז למה לא לקחת יהיה אשר יהיה האב. ההריון עם הכדורים עבר בשלום למרות שרצו להכניס אותי לגרידה כי נשארה שארית כל שהיא. אבל הלכתי לרופא המקסים מייקי שילון שנתן לי עוד כדור לכיווץ הרחם ואמר לי לחכות למחזור הבא - והכל אכן הסתדר במחזור הבא.
כיום אני מנסה להיכנס להריון ולא מצליחה. בהפריה החוץ גופית הרביעית (סוג של עינוי אנושי מסוג אחר) ניקלטתי ובשבוע העשירי להריון התגלה שהעובר הפסיק להתפתח בשבוע השמיני. עכשיו אני מחכה שזה ירד לבד למרות שיש לי תור להפלה בבית החולים.
אין יום שאני לא מרגשה חרטה על ההפלה שעשיתי. טעות טעות טעות.
יש סיכוי שארים ידיים ואהרה עם תרומת ביצית.
הלוואי שהיו מזהירים אותי יותר לא לחכות לגיל מבוגר.
להביא ילד כשאני צעירה יותר כי אחרת זה כל כך עלול להסתבך.
מבקשת מאלוהים שלא להיות ממורמרת. להיות מסוגלת לפרגן לאחרות. ושיהיה סוף טוב גם לסיפור שלי.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני בהריון שבוע רביעי כבר וההריון הזה לא רצוי כי אני יולדת קיסרי ואני מפחדת מזה פחד מוות האם כדורי ציטוטק מועילים להוריד ההריון בלי המפיגין ואיפה אפשר להשיג אותם ותודה

איפה בארץ?
אני הלכתי באופן פרטי אצל דר ישעיה בגבעתיים.

בהצלחה

משום מה זה לא מופיע ב"מה חדש" אז אולי עכשיו?

שלום לכולן,
החלטתי לבצע הפלה בהקדם האפשרי בעזרת כדורים (אני בשבוע השישי).
אשמח לקבל המלצות על מקומות נעימים וטובים (גם פרטיים וגם לא) לבצע אותה. אפשר גם להמליץ בהפוך על מקומות שבשום אופן לא לבצע שם.
ההחלטה הוחלטה, כך שכל מי שמעונינ/ת להטיף לי על ההשלכות המוסריות והרוחניות, יכול/ה לחסוך לעצמה/ו)
תודה רבה מראש..

תודה לכותבת האחרונה. בזכותך הלכתי בסוף על הציטוטק, כי מלכתחילה זו האפשרות העדיפה- פחות זיהומים, יותר טבעי. בגלל הטראומות שעברו כאן בנות חששתי, וכשקראתי את מה שאמרת על ההנחה שמי שהולך לה טוב לא כותבת בפורום, עודדת אותי. והחלטתי שאם ילך טוב אני גם אוסיף הודעה. הייתי בשבוע 9 עם עובר ללא דופק בשבוע 7. ביום ראשון לקחתי את הציטוטק דרך הפה, בבית. אחרי שעה הקאתי, התקשרתי לרופא והוא אמר לי שהייתי אמורה להכניס 4 כדורים לנרתיק, אחרי 24 שעות עשיתי זאת ותוך 6 שעות התחיל דימום יותר רציני. יום רביעי הלכתי לאולטרא סאונד והכל היה נקי. יש אמנם עדין דימום (יום שישי היום) אבל לעומת כל הדברים שעלו כאן זה כלום. בהצלחה לכולן.

היי, לפני 3 חודשים גיליתי בשבוע 8 שלעובר אין דופק. נאלצתי לבחור בין ציטוטק לגרידה ובחרתי בציטוטק. זו היתה בחירה מצוינת עבורי וחשוב לי לציין זאת כי קראתי כאן תגובות מעורבות והנחתי שמי שהכל הולך לה טוב לא מוצאת את הזמן (וזה פחות קריטי לה) לציין זאת. אני לקחתי את הכדורים דרך הנרתיק 3 פעמים עד שהכל התנקה. בפעם הראשונה היו קצת כאבי מחזור והתחלתי לדמם. לא דימום מאסיבי, דימום רגיל. נדרשתי לקחת עוד פעמיים כי לא הכל התנקה. בפעמים הבאות זה בכלל לא כאב. חיכיתי לקבל מחזור סדיר ולאחר שלא קבלתי הרופא המליץ לי לקחת כדורים (סוג של הורמונים) שמאפסים את הגוף כאשר בסופם מקבלים מחזור רגיל. שבוע שעבר ערכתי בדיקה (לאחר מחזור ראשון סדיר מאז ההליך) והרופא אמר לי שהוא מזמן לא ראה רחם כזה יפה . אז נכון, אני עוד לא בהריון שוב אך על פניו הכל בסדר. אני אופטימית ועבורי ההליך הזה לא היה טראומטי בכלל מעבר לאובדן שכמובן היה קשה.
בהצלחה לכולן.

אולי יעזור לך לקרוא בעלון באופן טבעי
את מה ששרה'לה כתבה ״ כשההריון מסתיים בטרם עת״ , ואולי גם תדברי איתה.

כל הסיפורים פה ממש מלחיצים אותי... אני לא יודעת מה לעשות. הייתי בטוחה עד עכשיו שאני מעדיפה לקחת את הציטוטק על פני גרידה, ועכשיו שאני ובעלי קוראים את הסיפורים המזעזעים , אני ממש מתלבטת ובעלי היסטרי ורוצה שאני יעשה גרידה. אוף ממש קשה לי עכשיו. אני מצידי לחכות להפלה טבעית. אני בשבוע 9 פלוס 5 עם עובר ללא דופק. אף פעם לא חשבתי שזה כזה סיוט לעשות הפלה...

לפני כשבוע התבשר לי כי הדופק של העובר הפסיק וכי אני אומנם בשבוע 11 אבל העובר מתאים לשבוע 6.5 החליטו על הפסקת הריון, הרופא שלי נתן לי הפנייה לבית חולים וולפסון בטענה כי שם עושים את ההפלה גם בשיטת הכדורים וכי עדיף לי לעבור את זה כך במקום גרידה, ברור שקפצתי על הרעיון של כדורים כי גם כך מצב הרוח ירוד והרגשות מעורבים לא רציתי לחוות גם הרדמה מלאה ומי יודע מה אחרי גרדה. הגעתי לוולפסון נתנו לי ארבעה כדורים דרך הנרתיק, ישבתי שם ארבע שעות ושוחררתי הביתה עם הסבר שאני אחווה כאבי מחזור כנראה וגם דימומים. הגענו הביתה אני בעלי והתינוקת שלי שהיא בת שנה ישבנו בסלון לפתע החלו כאבים נסבלים ואז צורך עז לרוץ לשרותים בתחושה לא ברורה אם זה לשתן או משהו אחר, רצתי לשרותים והרגשתי שמשהו מנסה לצאת מהנרתיק לאחר היסטריה וצעקות יצא משם מה שהיה צריך לצאת (טראומה) וחזרתי לסלון לאחר שלוש דקות החלו כאבים עזים ממש כאבי צירים כמו שחוויתי בלידת ביתי וזה החל להתגבר ולהתגבר עד שהתחלתי לצעוק "הצילו" "אמא" "עזרו לי" בעלי פחד שהשכנים יחשבו מה כבר קורה בבית וניסה להרגיע בכל מני שיטות שניסה בזמנו גם בחדר לידה, כלום לא הועיל ניחמתי את עצמי שזה עוד מעט יגמר הגיע חצות ואני בשיא של הכאבים החלטנו לזמין רופא תוך חצי שעה הגיע רופא נתן לי זריקת וולטרן , לאחר חצי שעה התחלתי לנשום וגם התאפשר לי לישון , לאחר ארבע ימים חזרתי לביקורת נאמר לי כי לא הכל יצא ושצריך לקחת ארבע כדורים נוספים להשלים את התהליך הפעם בבליעה הסכמתי כמובן העיקר לגמור עם הסיוט הזה וביקשתי שיתנו לי כבר במקום זריקת וולטרן כדי שלא אצתרך לסבול בבית עד שיבוא רופא נתנו לי ושחררתי הביתה , ברגע שהגענו הביתה התחלתי להרגיש שאני מדממת הלכתי לשרותים והחל סיוט חיי החלו לצאת לי מהגוף גושים וזרמים של דם מנסה לקום עם תחבושת מספיקה לי בדיוק לשתיי דקות וחוזרת לשרותים החלטתי לשבת בשרותים ולא לקום כי אין טעם אמרתי נעבור את התהליך בשרותים נפתח לי זרם של דם בל יעצור וישבתי לי ככה בשרותים רועדת מקור ומפחד, בעלי כל רגע נכנס לבדוק אם אני עוד חיה ולא בצחוק, לאחר ארבעים דקות החלטתי לקום שמתי פד חדש קמתי הגעתי למטבח והתעלפתי בעלי הספיק לרוץ אליי הרים אותי והתחלתי להקיא, ניסה לקחת אותי לסלון לשכב אבל אמרתי לו שכמו שיצא מהפה יצא גם מלמטה ושאני חייבת שוב לשרותים חזרתי לשרותים והתחלתי ממש לשלשל מהנרתיק זרמים של דם וגושים של דם וכבר לא הבנתי מה היה לי בבטן, ישבתי עוד כמעט שעה בשרותים בשכנוע שזה יעבור לא עובר פתאום היה נראה שיש הפוגה שמתי פד וקמתי ישבתי בסלון אמרתי לבעלי אני מרגישה שאני מתעלפת בישיבה וגם בא לי להקיא, רץ הביא דלי והתחלתי להקיא וכמו שיוצא לי מהפה יוצא לי גם מהנרתיק רצנו לשרותים ואני מקיאה וגם יוצא לי מהנרתיק לא ידעתי מה לעשות עם עצמי , בעלי אמר זהו אני מתקשר למיון לא יכול להיות שאת במשך ארבע חמש שעות מאבדת כמויות כאלה של דם, התקשר שאלו כל כמה זמן מחליפה פד אמר כל שתיים שלוש דקות אמרו מיד למיון , השגנו מהר מי שיבוא לשמור על הילדה אני ישבתי בשרותים עד שגיסי בא, מהר שמתי פד ורצנו לאוטו ישבתי באוטו כל הנסיעה אני אומרת לבעלי זהו זה הפסיק הכל בסדר אפשר לחזור הביתה הוא אמר אין לך סיכוי אני רוצה שיבדוק אותך רופא, החננו את הרכב רק התרוממתי מהכסא כדי לעמוד מחוץ לרכב יצא מימני פרץ של דם שעבר את הפדים תתחתונים ואת המכנסים רצנו מהר למיון שמו אותי על מיטה ויש למיון נשים, במיון נשים המתנתי על המיטה ולבנתיים כל המיטה דם , בסוף קיבלו אותי אחרי שתיי נשים, אמרתי לרופא שאני מתביישת לקום כי אני אלכלך לו את כל החדר הוא מצדו נתן לי להרגיש הכי בנוח והסביר שזה בסדר ושזה קורה , בקשתי מהאחות שתכין משהו מתחתי כי כשאוריד את התחתון יהיה לה פוגרום על הרצפה הכנו ניירות הורדתי והם פשוט עמו לשניה המומים זרם של דם יצא מימני מהר העלו אותי על מיטה להבדק פנימי ומהר פינו חדר ניתוח ולמה שהכי לא רציתי הגעתי לגרידה וזהו כך הסתיים הסיפור שניסתי להמנע מימנו לכתחילה, יצאתי מהגרידה הרגשתי שאני כבר יכולה לנשום מבלי שיצא מימני כל מה שיצא עד כה התאוששתי ישנתי את הלילה והגעתי הביתה בשעה טובה בתקווה שזה הסוף של הסיפור הזה .
סורי אם ניפצתי אשליות לכל מני בחורות אבל הייתי חייבת לספר וחבל שלא חיפשתי בנוגע לכדור הזה לפניי שלקחתי אותו
מקווה שיש חכמות מימני
בהצלחה ....

שלום לכולן ובריאות פיזית ונפשית לכל מי שחוותה דברים קשים.
קשה לי קצת עם העובדה המוכרת, שיש נטייה לספר כאשר משהו רע קורה אבל כאשר משהו חיובי קורה לא משתפים.
אז משתפת שנאלצתי לעבור הפסקת הריון והייתי בחרדה גדולה מהציטוטק אחרי קריאת הסיפורים כאן.
הלכתי להתייעץ עם מיילדת בית ושאלתי אותה מה דעתה. היא אמרה שדווקא ראתה הרבה מאוד ניסיון חיובי עם ציטוטק.
היא ליוותה נשים שעברו הפלה כזו וכולן היו בטוב ובקלות.
החלטתי גם. לקחתי ציטוטק והכל היה בסדר גמור. קל וחלק ומהיר ונטול סיבוכים או דימומים ארוכים.
יש גם כאלה.
בהצלחה למי שזקוקה לכך.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום בנות! כיף ומפחיד לקרוא הכל..
בשבוע 8+2 הגעתי לבדיקה שגרתית שבוע וחצי אחרי שגילו דופק בעובר.
הרופאה מכניסה אולטרסאונד מפשפשת קוראת לעוד רופאה ואומרת בפשטות ובמהירות שאין דופק. נשלחתי למיון..
אחרי בכי ממושך ובדיקות הוחלט על ציטוטק. אחרי מנת ציטוטק גוש בשירותים ועוד בדיקת אולטרסאונד נשלחתי הביתה בפחות מ24 שעות אישפוז ובבלבול נוראי! מה עכשיו? מתי זה יעבור???
אחרי יומיים של דימום לא נוראי, התחילו כאבי בטן עזים.. כרגיל, שירותים וישר מקלחת חמה.. במקלחת יצא גוש בינוני מפחיד למראה ולנפש! בכיתי שעות וזרמתי דם כמו ברז..
מהבוקר אני מחליפה פד מפוצץ כל שעתיים ואחרי מה שקראתי מתה מפחד לעבור גרידה..
הביקורת אמורה להיות רק אחרי המחזור הבא., הגיוני!???????
ללכת לרופא אם ממשיך דימום גדול? מלווה בגושונים קטנים????
אשמח לתשובות!!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

רציתי לעדכן שעשיתי US ומסתבר שהשק הריון ירד לי
לא היו לי דימומים חזקים ב"ה , וכמו שכתבתי למעלה חשבתי שהכדורים כלל לא השפיעו עליי
אבל תודה לאל אמרו שירד
מי שתרצה להתייעץ אשמח לענות על כל שאלה
revital c1@walla.co.il
או COM בסוף

בשורות טובות!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכן,
שבוע 11 עובר מתאים לשבוע 5+6 שנסחב עד כה.
אתמול נחדירו לנרתיק ציטוטק בשעה 08:50 ועד היום אין תגובה. פשוט לא הגבתי לכדורים אלו.
חיכתי לדימום שלא הגיע. מצד שני, לאחר מה שאני קוראת כאן אולי היה עדיף וטוב
שלא הגבתי מאחר והסיפורים כאן מרתיעים אותי מאד.
מישהי עברה דבר דומה?

שלום לכולן, אני כותבת מרחוק, צפון-אמריקה. בחודש האחרון קראתי בפורום סיפורי הפלה רבים, וככל שהדימום שלי התגבר והפך מחום לאדום כך קראתי יותר. לפני כ-10 ימים עברתי הפלה בשבוע 11 להריוני. שק ההריון, השליה והרבה דם יצאו לבד. נשארה רקמה שמרפדת את דופן הרחם שעדין לא יצאה. הממסד הרפואי פה מכבד את רצוני לא לעבור גרידה, אבל היום האחות המליצה לי בשיחת טלפון לקחת תרופה בשם MISOPROSTOL. זו תרופה שגורמת לצירים וריקון הרחם. רציתי לדעת אם למישהי כאן יש ניסיון עם התרופה הזו. אני מתלבטת אם להמתין למחזור על מנת לדעת אם הגוף שלי ישלים את התהליך בעצמו, או להימנע מסיכון לזיהום וליטול את התרופה. תודה וחיזוקים לכל מי שהיתה במצבי.

מישהי היקרה, קראתי את סיפורך ושאלתי את עצמי האם לא עשיתי טעות.
לפני 5 ימים ראיתי מספר כתמי דם (קטנים מאוד). ניגשתי לרופא ועובר שהיה עם דופק עוד לפני יומיים כבר היה ללא רוח חיים. שבוע 8.5, והקטנצ'יק הזה מתאים ל7.5. כאב נפשי עז, כל כך רציתי אותו, כך כך חיכיתי לו (הריון שני, הפלה ראשונה).רופא נשים שלי המליץ על גריידה. בביה"ח המליצו על גרידה, ביקשתי ציטוטיק (מעדיפה להימנע מפעולה כירורגית חודרנית). הייתי שם 12 שעות, שלושה כדורי ציטוטיק מתחת ללשון, הדימום היה קל לאורך כל הדרך(פחות מדימום של וסת), כמעט ולא הרגשתי התכווצויות.ניגשתי לשירותים והרגשתי גוש יוצא. השק יצא, רוב ההריון יצא, נשארה שארית קטנה בלבד . בינתיים הדימום כמעט נפסק (ועד עכשיו היה קל ביותר!), מקווה שזה לא אומר שהיא לא יוצאת, מקווה מאוד להימנע מגרידה. תור לביקורת לעוד 3 ימים.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכולכן- חבל שלא נכנסתי לפורום הזה לפני....! יש לי ב"ה בית מלא ילדים בריאים וחמודים. הייתי בשבוע ה 12 להריוני העשירי כשלמחרת כיפור הלכתי לאולטראסאונד רגיל כדי לגלות שלהריון אין דופק בשבוע השביעי. מכיוון שאלו היו תאומים, הוחלט לחכות עוד שבוע כדי לוודא בשני אולטרא' נוספים שאין דופק לשניהם.
אחרי כן הגעתי לבי"ח ושוב עשו "ווידוא" שאין דופק בשני השקים. ואז הציעו לי 3 אפשרויות- הפלה טבעית, שלא היתה שייכת מכיוון שאני הייתי בשבוע ה12 להריון והעוברים התאימו לשבוע 7, כך שמה שלא קרה ב5 שבועות , כנראה כבר לא יקרה עוד. ההצעה השניה היתה ציטוטק, לא התלהבתי וההצעה השלישית היתה גרידה- מכיון שבעבר עברתי גרידה מהירה בלי תופעות כלל, רציתי גרידה. הרופאה אמרה שאין תור אלא רק עוד שבוע וחצי. לא רציתי ל "גרור" והיא הסבירה שעם ציטוטק יש 85 אחוז הצלחה, נמצאים בבית , הדימום כמו מחזור וקצת יותר ותוך יומיים העניין נגמר. זה קרץ לי מאוד מכיוון שרציתי להיות בסוכות כבר אחרי, עם כל המשפחה בבית.
הסכמתי, ואת הטעות הזו לא אשכח לעולם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
הרופאה הכניסה את הכדורים, האחות הסבירה מה הולך להיות, חתמתי לפני כן על טופס הסכמה ובו פרוט תופעות לוואי בלשון פרווה לגמרי= משהו שנשמע כמו האזהרה למסטיקים על קופסאות מסט לילדים מתחת לגיל 5, משהו ממש רדוד: יתכן סחרחורת, הקאות ובחילות. שום דבר לא הכין אותי לסיוט.
חזרתי הביתה, למיטה, הייתי חלשה אחרי 5 שעות טרטור מרופאים לאחיות. כעבור כ3 שעות התחילו דימומים מטורפים, כרישי דם בגודל של כרישים אמיתיים- וזו לא בדיחה. בתור אמא להרבה ילדים, ואחת שעברה 2 הפלות- הרגשתי שמשהו לא בסדר.
אבל אמרו לי שיהיה דימומים יותר ממחזור, אז המתנתי. ואז התחלתי להרגיש מתעלפת מעת לעת- הרגעתי את עצמי שזה סתם הרגשה של חולשה- איבוד דם וכו'
וכמו שאמרה מישהי לפני- עברתי לטיטולים של הילדים כי לא היתה ברירה.
ואז לא הצלחתי יותר לקום לשירותים, נהיה לי חם , קר, והייתי צריכה לשמור על עצמי בטירוף כדי להישאר מחוברת למה שקורה סביבי.
בשארית כוחותי ממש! מתבוססת בדמי (לפי ההגדרה הפשוטה של המילה!- 5 שכבות של מגבות עבות מעל המזרון והכל דם- עד למזרון- אנחנו צריכים חדש בעקבות המקרה!) ביקשתי מבעלי שיזעיק אמבולנס.
הם הגיעו ופינו אותי לבית חולים עם דופק 40 ולחץ דם 55/70. זה היה כמו שהרגשתי- חצי מתה.
שם עקבו בדאגה אחרי ההמוגלובין שלי שירד תוך 10 שעות מ 13.5 ל10 (מזל שיש לי רזרבות) ולבסוף, בלי שום התקדמות בריקון תוכן הרחם יותר ממה שהגעתי- נכנסתי לגרידה וכעבור 20 דקות יכולתי להרים את הראש מהכרית, הכאבים והדימומים נעלמו וב"ה הכל בא על מקומו בשלום.
כמה טיפשה הייתי שלא התעקשתי מחלכתחילה.
דרך אגב, לפני הגרידה הציעו לי את השאיבה- פיפל הם קוראים לזה- כמה דקות, כמו בדיקה רגילה, בלי הרדמה.
לא הסכמתי לעוד הרפתקאה של רופאים שמנסים כל מיני, הרופאים רטנו וכעסו- זה הגוף שלי ותפסיקו לשכנע אותי להתענות מרצון תחת ידיכם....................
מבירורים שערכתי אחרי, ודברים שקראתי- מזל גדול שלא הסכמתי להרפתקאה הנוספת שניסו לגרור אשה חבולה וחלשה לתוכה.

לסיכום,
עברתי הפלה אחת טבעית, וזה כמובן הכי טוב, אם זה רק מגיע...
עברתי גרידה לאחר לידת עובר ללא דופק בבית על הרצפה, לא נעים- לא נורא (_הגרידה, לא המוות של התינוק- זה היה אסון רגשי במימדים אדירים)
עברתי הפלה בציטוטק שהסתימה בגרידה- טראומטי להחריד, לא לנסות, התרחקו כמו מאש. כל ההתנהלות היא כאילו את איזה שפן נסיון.
הגרידא בטוחה יותר בתוצאותיה ובסיכוניה ושלא יבלבלו לכן את המוח. כמעט כולן מסימות בסופו של דבר עם גרידה- הטיפול הצליח אבל החולה מת- זו התחושה הקשה איתה יצאתי מהחוויה הזוועתית הזו . (ותאמינו לי- עברתי הרבה מאוד בתחום- לידות רבות, הריונות בסיכון גבוה, הפלות בכל מיני דרכים ולצערי גם לידת עובר מת בבית)

תלמדו מהנסיון ותתרחקו כמו מאש!!!!!!!! לא לציטוטק!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

רציתי לעדכן שאותה אישה לא נפטרה. פגשתי במקרה אחות שעובדת בחדר התאוששות ... היא פשוט היתה המון ימים בחדר התאוששות, ואני הסקתי את המסקנות הלא נכונות. ב"ה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

פלוני שלום רצתי לדעת הפלה עים חתיכות שר

אני בהלם........נפטרה? השם ישמור!

אני גם לפני הפלה ומתלבטת בין כדורים לגרידה.......עזרתן לי מאוד

מאחלת לכולנו הריונות רבים ובריאים, שנהיה תמיד עם ידיים מלאות!!!!!

אני רוצה להודות לכל כותבות הדף הזה על האינפורמציה הכתובה כאן. בזכות קריאת דף זה ניצלו חיי.
עברתי הפלה בשבוע תשיעי, לאחר שש לידות מוצלחות, בעזרת ציטוטק. בחרתי בשיטה זו ללא ידע רב, אלא בבחירה אינטואטיבית ומתוך חוסר מידע לגבי הסיבוכים האפשריים. לאחר החדרת המנה הראשונה, החלו לאחר מספר שעות דימומים מסיבים הכוללים כרישי דם מרובים ולא נעימים למראה. הם החלו בארבע אחר הצהריים, והמשיכו עד חמש בבוקר. מרבית הזמן נאלצתי לבלות בשירותים בגלל חוסר האפשרות לבלות בחוץ כ"ברז".
למחרת התעוררתי כמעט ללא דימום. כבר בשלב זה, קצת התחרטתי על בחירתי בציטוטק שכן התהליך היה קשה נפשית ופיזית כאחד, ושמחתי רק על כך שעברתי אותו. למחרת הגעתי לביקורת בבית החולים, בטוחה כי הבדיקה תראה כי הרחם מרוקן לאחר כל 13 שעות של התרוקנות כה מסיבית.
הבדיקה הראתה כי נשאר "עוד קצת", והרופאה החדירה לי עוד מנת ציטוטק ואמרה שזה יעשה את ה"פינלה" ולא יהיה כרוך בכאבים.
כמה טעתה הרופאה.... הכאבים היו קשים מנשוא, ושני אדויל לא עזרו הפעם. הדימום היה מסיבי כמו בפעם הקודמת, ושוב עם כרישי דם לא סימפטיים בגדלים שונים. דיממתי כל אותו היום, לילה, והדימום המשיך גם למחרת. ביליתי את רוב היום בין המיטה לשירותים מקווה כי שלב זה יסתיים כבר.
בשעה חמש ( יום שישי) ביקשתי מבעלי שיכין לי דבר מה לאכול ולשתות, וגררתי את עצמי לאינטרנט, חלשה ומסוחררת.
הגעתי לפורום זה, והתחלתי לקרוא. לאט לאט חדרה להכרתי התחושה שאף אחת לא כותבת כאן על דימום כה ממושך. התחלתי לחשוב שאולי מצבי דורש תשומת לב רפואית. בהיותי דתייה, התלבטתי קשות מה יקרה אם אגיע לבית החולים בערב שבת, ולא יקבלו אותי, ולא אוכל לחזור כלעומת שבאתי. גם עזיבת המשפחה לשבת נראתה הזויה באותו רגע. לאחר כשעה וחצי של התלבטות מיוסרת ( אשר היתה יכולה להיחסך לי במתן מידע מפורט יותר מאת הרופאים) החלטתי לנסוע ויהי מה. בחרתי להיות לבד בבית החולים על מנת שבעלי יוכל להיות עם הילדים.
התקבלתי מיד למחלקה. ספירת הדם הראשונה הראתה על המוגלובין 9, הנחשב למדאיג. רופאה נחמדה לקחה אותי לבדיקה פנימית, ומייד אמרה כי היא רואה את הבעיה. כריש דם גדול החוסם את צואר הרחם. היא הוציאה אותו, ואמרה שמעכשיו יהיה בסדר. במידה ולא היתה מוציאה, הדימום היה יכול להמשיך כך לנצח, או יותר נכון עד מותי. הרגשתי כי ניצלתי ולמרות הטיפול הבלתי נעים היה שווה, ומזל שהגעתי לבית החולים.
לאחר מכן המשיכו לקחת לי דם בתכיפות רבה, וההמוגלובין המשיך לצנוח, 8, 7 והרופאה נהייתה מודאגת מאוד. הבהילו אותי לראות רופא מומחה בקומה אחרת. הגעתי לשם בכיסא גלגלים מתאמצת מאוד שלא להתעלף בדרך.
הרופא החליט יחד עם הרופאה הקודמת לבצע תהליך הנקרא פפל. או בקיצור כמו גרידה רק ללא הרדמה. אמנם נאמר לי שזה ייקח רק שלוש דקות, אך בפועל זה לקח 15 דקות איומות ונוראות. קשה לתאר את הסבל הפיזי וגם הנפשי.
לאחר ההתעללות הושבתי אל המחלקה מרגישה כי לא יכולתי לעבור את זה יותר גרוע. כבר שכחתי מהאבל על האובדן, וחשבתי רק על הסבל והסכנה אשר נכרכו בתהליך. חזרתי למחלקה כולי רחמים עצמיים, ומנסה לתפוס את מה שעבר עלי.
כמובן שדקרו אותי שוב כדי לראות את מצב ההמוגלובין, ונאלצתי להשאר בצום מחשש שבכל זאת אצטרך לעבור גרידה בהרדמה. הייתי כל כך רעבה, וכמו כן המחשבה על כך שעוד לא בטוח שניצלתי מגרידה בניתוח היתה מבעיתה.
בשלוש בבוקר קיבלתי אישור לאכול עקב כך שההמוגלובין הפסיק לצנוח. ברוך ה'.
בערך בשתיים לפנות בוקר נכנסה לחדרי אישה נוספת (צעירה, אם לשני פעוטות) אשר סבלה מדימום קשה בשבוע עשירי. גם לה לקחו ספירות דם, וחזו בצניחת המוגלובין מדאיגה. בספירה של 7, הציעו לה לקבל מנת דם, אך משום מה היתה לה רתיעה גדולה מכך, והיא אמרה שהיא מרגישה בסדר.
בארבע לפנות בוקר הרופא הודיע לה על כך שתיאלץ לעבור גרידה מאופן מיידי על מנת להציל את חייה. באולטרה סאונד מאוחר יותר התגלה גם כי העובר כבר חסר דופק. היא הובהלה מן החדר לחדר הניתוח. שאלתי את הרופאה אם היא תהיה בסדר, והיא הרגיעה אותי, ואמרה שהיא הלכה בזמן.
האישה לא חזרה כל השבת לחדר. כששאלתי לגביה למחרת בבוקר, ראיתי לפי הבעת הפנים כי משהו אינו כשורה, ואמרו לי שהיא תבוא אם כי לא מיד. בלחישה "אילמת" שמעתי את האחות מוסרת לחברתה "נפטרה". מזועזת ונרעשת חזרתי לחדרי, לבלות עם מחשבותי הקשות עד מוצאי השבת.
לא ידעתי עד היום כמה חשוב לשים לב לעניין דימום מוגזם. אף אני יכולתי להמשיך לדמם בבית עד מוות, ובלי לדעת כלל שאני בסכנה.
אותה אישה שייתכן שאילו היתה מגיעה לבית החולים מוקדם יותר אולי היו ניצלים חייה.
אומרים תמיד שידע זה כוח. מסתבר שידע זה חיים...
שרשור זה הציל את חיי, אני מקווה שגם אני תרמתי משהו לאנושות בשיתוף סיפורי האישי.
.............................................................................................................................................................................................................................................................................................















































































.....................................................................................

תראי, יש בנות שממתינות אבל הרופא שלי אמר שלא כדאי להמתין יותר מדי כי תמיד יש בזה סיכון. אתמול עברתי הפלה עם ציטוטק (4 כדורים שהוחדרו). (עובר שהפסיק להתפתח בשבוע 6 והיה אמור להיות בשבוע 10). למרות הכאבים החזקים מאד מאד שהתחילו אחרי שעתיים אני ממליצה עליהם, כי מיד התחילו לצאת לי קרישי דם ענקיים. מקווה שיצא הכל. יש לי נסיון רע עם גרידה. היו לי סה"כ 3 הפלות. הראשונה הסתיימה בגרידה והתפתח לי זיהום עם חום. בהפלה שניה הגוף הפיל לבד בשבוע חמישי. שיקול שלך, אבל לדעתי אם אפשר להימנע מהתערבות כירורגית שיכולה לעשות הידבקויות ברחם וזיהום, אז עדיף.
בהצלחה לנו!

אני בשבוע 6 וחצי אמרו לי לבא לגרדה אמרתי להם שאני רוצה בכדורים אני מפחדת מהרדמה אמרו לי להפסיק תתמיכה ולחכות אולי היפול לבד עים לא יתנו לי תכדורים. יש לישק קטן רציתי לישאול עים זה בסדר

החוויה הפיזית החיובית כלכך חזקה בשבילי. אני מרגישה שזאת החכה ששולפת אותי מהשלולית הזאת ושמה אותי עוד קצת בהמשך הדרך. לגיטימציה להמשיך הלאה. הגוף יודע, עכשיו זה להתגבר ולהמשיך.

בעצם זאת היתה הפלה טבעית. הרגשתי שזה לא זה. ההריון הזה לא היה נעים, פשוט ורגוע כמו הקודם שהסתיים בשמחה בלידה של ילדון מתוק... בהפרשה היה לי טיפ טיפונת דימום, אפילו לא טיפה. האחות אמרה שאין סיבה לדאגה. שאלתי גם מטפלת סינית שזה התחום שלה- אין סיבה לדאגה כנראה. ואז לרופא נשים. גם הוא אמר שנשמע לו סביר אבל ביקשתי בכל זאת להגיע לבדוק.. בדרך חשבתי.. מה שיבוא נקבל בשמחה, בזרועות פתוחות, מה שקורה כנראה צריך לקרות, ונראה כבר מה יהיה השיעור שלנו... ולא היה דופק. סוף שבוע 14. האמת, היה לי ברור. אבל זה שסוף סוף ידעתי את האמת כנראה שחרר אצלי איזה קפיץ, והגוף יצא לפעולה. התגייסות מלאה של הכוחות. למחרת בבוקר התחילו התכווצויות, דימום רציני. בעצת הרופא בכל זאת נסענו לבית חולים (על כל צרה שלא תבוא.. בכל זאת להישאר אחראיים..), עד שבדקו אותי כבר לא נשאר הרבה בפנים. בכל זאת 4 כדורי ציטוטק. לא הייתי צריכה להסכים למינון המלא. עד אז הגוף שלי תפקד נפלא. התכווצות, דימום, הפסקה. הגוף הוציא החוצה ועצר את הדימום בקצב שלי. ואז התעלפתי.. חבל כי בגלל זה נשארתי שם גם בלילה. לא ככה רציתי את הלילה הראשון בנפרד מהילדון המתוק הזה שבו זכיתי לפני קצת יותר משנתיים. לא ציפו שבשבוע כזה אני אצליח לעשות את העבודה בעצמי, אחרי ההתעלפות נלחמתי על לא ללכת לניתוח גרידה, מזל שהרופאים היו מהטובים..
אשמח לקרוא עוד
ככ נעים לחלוק

לילה טוב. אז הייתי ביום שלישי בקפלן ואחרי המתנה של שעתיים ומזכירה רעה אחת ששאלה בקולי קולותת אם אני בהיריון נכנסתי לרופאה שהייתה מרגיעה וסימפטית ועשתה לי אולטראסאונד שוידאה שאין דופק והחדירה לי 800 מ"ג ציטוטק ושלחה אותי הביתה. אחרי שעתיים בערך החלו כאבים. לא כאלו שאקמול לא פותר. לקחתי שני אקמול והלכתי לנוח עם קצת שטפי דם ומצב רוח מחורבן אבל שום דבר מעבר. באמת שכילדה עברתי מחזורים כואבים יותר. ביום חמישי חזרתי לביקורת (והמזכירה כבר הייתה פחות רעה) ואחרי שעתיים נוספות של המתנה 0כיוון שהרופאים במיון נשים משום מה מתחילים בתשע וחצי ואני הגעתי בשמונה, נכנסתי לרופאה שבדקה אותי ואמרה ששק ההיריון יצא אבל היא רואה עדיין תוכן רחמי ולכן נתנה לי עוד מנה של ציטוטק ואמרה לי ללכת לרופא בעוד שבוע עד עשרה ימים. האמת כשחזרתי התחילו כאבים. קצת יותר חזקים מהפעם הראשונה אבל נסבלים. דימום כמעט ואין וזה קצת מוזר לי. אבל היום אחרי שיצא ממני ומפלס החרדה ירד אני יותר מאוששת ומקווה לטוב. בקיצור החוויה שלי עם ציטוטק הייתה לא גרועה ואני יכולה להמליץ, למי שמחפשת עיצה.
בתקווה לימים יפים יותר לכולן.

תוציאי ימי מחלה. את יכולה לקבל אישור מרופא משפחה.
אם יש לך פצע בצוואר הרחם (אוי איך, מה, ממה?) באמת כדאי לעשות הכל כדי להימנע מגרדה. אם חלילה הציטוטק לא יעבוד ותצטרכי גרדה בכל זאת, תתעשקי על למינריות (נרות שמכניסים להרחבת הצוואר לפני הפעולה).
אגב יש גם אופציה שלישית - לחכות להפלה שתקרה באופן טבעי - ראי כאן: mis]כשהריון מסתיים בטרם עת carriage[/po]/

אני אמורה מחר להגיע לקפלן לעבור הפלה בכדורים לאחר שבשבוע שמונה לא ראו דופק (אני כאילו בשבוע תשע עכשיו אבל הרופא אומר ששק ההיריון קטן ולכן אפשרי בכדורים). אחרי כל מה שקראתי פה אני כל כך מפחדת וכמובן לא מפסיקה לבכות. מצד שני מגרידה אני לא פחות מפחדת כיוון שגם ככה יש לי איזה פצע בצוואר הרחם ואני מפחדת שזה יעשה יותר בעיות או זיהום. המצחיק הוא שאני חושבת מה אני עושה עם העבודה ועם כל ימי ההיעדרות שיהיו לי בגלל זה. קשה לי קשה לי קשה לי

הייתי במצב הזה ועשיתי הפלה, ויש בי צער גדול על זה.
בדיעבד הכל לטובה, אך יודעת היום שלא אעשה הפלה בשום אופן ומצב.

נכון שאסור אבל יש מצבים שאין ברירה למשל הריון בטעות עם מישהו לשלא רוצה לקחת אחריות את לא יכולה להביא את הילד/ה לבד..וליהיות לבד אז אני חושבת שמותר בלית ברירה מותק.

אם זה מעודד אותך - היום כמעט שנה אחרי , ואני בהריון אמורה ללדת בדיוק בתאריך של ההפלה שלי
אותי זה מעודד. ומאוד משמח
יחי החיים
לידה קלה והמון אושר ובריאות

שיש עדיין שאריות של ההריון בגוף.

זאת שוב אני יש לי עד היום דם ועשיתי אתמול סתם בדיקת הריון בייתית וזה יצא חיובי ויש לי אולטרסאונד ביום ראשון ב 15.8 מה זה אומר הבדיקה החיובית למרות שיוצא עדיין דם?

ירידת דם מאסיבית פירושה שאכן יש התקדמות בתהליך הפלה אך כפי שנאמר מעלי זה לא מבטיח שההריון נגמר לחלוטין. ייתכן שיהיה צורך בהתערבות נוספת.

מאידך - אין שום סיבה לראות שחורות וייתכן שההפלה תסתיים בקורס אחד של ציטוטק. איך את מרגישה?

לפלונית אלמונית
לא רוצה לבאס אבל - לפני שנה עברתי הפלה עם צחיטוטק וירד הרבה דם אך לאלר בדיקה+אןלטראסאונד
אמרו לי שלא כל תוכן הרחם יצא , לקחתי מייד עוד טיפול ציטוטק ושוב ירד הרבה דם אך שוב היה יותר מידיי תוכן רחמי,
מה שנגדרה בשפה רפואית "הפלה לא גמורה" ,אסור לתת 3 טיפולי ציטוטק רצוף (לצערי, כי את טיפול הציטוטק עשיתי בבית וזה היה יחסיחת בסדר,כמו סוג של לידה בייתית,בבית חולים היה לי הכי קשה להיות) לבסוף -הייתי צריכה לסיים אותה בגרידה.

אם זה מעודד אותך - היום כמעט שנה אחרי , ואני בהריון אמורה ללדת בדיוק בתאריך של ההפלה שלי.

מי שעוברת הפלה עם מפגי'ן
+ציטוטק ואחרי זה יורד הרבה דם זה אומר שיש הפלה ?

האופטימית
תודה רבה
חייבת לציין שלמעט מורדות בדרך אני בסך הכל אופטימית.

היפו יקרה
מאחלת לך המון בהצלחה בפעם הבאה!!!!!
ונכון-צריך המון מזל !!!---ואני מאחלת לך הרבה ממנו!!!

לקוראת היקרה
אמנם הייתי בשבוע 12 אבל העובר היה מאוד קטן- שבוע 7 + 5 ימים. מה שלא היה קטן בכלל - זה השק שהיה פי כמה וכמה מהעובר - ומה שקרה, כך הסביר לי הרופא נשים שלי-זה שיכול להיות שהעובר הפסיק להתפתח בשבוע 10 והתכווץ. מה שלא מתכווץ-זה השק, שרק מתעוותת צורתו-והוא מפסיק להיות עגול או אליפסי. בדיעבד לפי שאלות ומבטים של הרופאה המדהימה שקיבלה אותי והצילה אותי, לא היו צריכים לתת לי ציטוטק כי השק היה מאוד גדול. מעניין לשמוע דעה אמיתית של רופא אנונימי, בנוגע לציטוטק.
אני שמעתי ,שוב בדיעבד, שזה חומר מאוד לא בריא לגוף שלא ברורות השלכותיו, ולעומתו סכנות הגרידה ידועות כבר שנים.
יש לי חברה שעברה 3 גרידות , ויש חברה שעברה 8 גרידות, ואחרת שעברה 2 גרידות, אמי האהובה עברה 3 לפני הרבה שנים, והכל בסדר. לכולן היום יש כמה ילדים שיהיו בריאים...

אבל אכן אי אפשר לדעת מה יותר טוב לכל אחת ואחת-צריך המון מזל ואולי גם ללכת למומחה באופן פרטי ולהתיעץ.
אני יודעת להעיד רק על עצמי...
בהצלחה לכולכן, אל תתייאשו,לי לקח בפעם הראשונה-שנתיים (!!!!!) עד שנקלטתי בהצלחה. (לאחר איקקלומין), וכעת , עם כל הבלאגן (החיובי ביותר) בגידול הילדים ,שכחתי הכל!!!!.

מצטערת על האובדן של שתיכן.
רוצה לשתף בהפלה שעברתי לפני כמעט כשנה. אולי כדי להראות שאף פעם אין שום דרך לדעת מה הכי כדאי ומה שמתאים לאחת לא מתאים לאחרת. ומה שמתאים היום אולי לא יתאים מחר.
גיליתי בשבוע 9 שלעובר אין דופק הוא היה בגודל של שבוע 6. (היה חוסר התאמה והתפתחות איטית לי משהו היה נראה לא בסדר כבר בבדיקה הראשונה)
אחרי התלבטות רבה והתייעצות עם בן זוג של חברה שהוא גניקולוג החלטתי לקחת ציטוטק. הלכתי במיחוד לבית חולים שמאפשר (שתדעו שלפחות בצפון לא כולם מסכימים לעשות זאת)
אישפזו אותי נתנו לי מנה אחת של שני כדורים (וכלום לא קרה) ועוד שניים ככה שלוש פעמים בהדרגה.
התחיל דימום מסיבי כמו של מחזור רציני מאוד עם קרישי דם. כאב אבל לא בשמים.
למחרת עשו אולטרסאונד וראו שהשק יצא. בהמשך שיחררו אותי הביתה וביקשו שאחזור למעקב בעושד שבועיים כדי לראות שהרחם נקי.
בבית הכל היה בסדר מעט כאבים והמשך של הדימום,
כעבור ארבעה ימים החלו לי כאבי בטן קשים. אבל אמרתי לעצמי שאולי זה ספיחים וזה בסדר
ביום החמישי הכאבים היו ממש כמו צירי לידה. (עוד היה דימום אבל הוא לא היה מסיבי).
וגם היה לי חום. נסענו לבה"ח איבחנו דלקת זיהום.
הסתבר (האמת ידעתי את זה גם קודם) שהרי אחרי מתן הכדורים עדיין נשאר חומר של הריון ברחם (הדימום ממשיך)
לכן גם מזמינים אחרי שבועיים לביקורת כי רק אז אפשר לראות אם התרוקן כמו שצריך.
במקרים נדירים (בערך אחד אחוז) החומר שנשאר עושה דלקת
בבה"ח אישפזו אותי ועברתי במהרה גרדה. (כדי להוציא כל מה שנשאר מהרחם)
הולעטתי בכמויות של אנטיביוטיקה לווריד. ואחר כך עוד שלושה שבועות בבית
כמות שמעולם לא לקחתי כמותה (לא הפסקתי לשלשל מרוב שהאנטיביוטיקה היתה חזקה).
אם לקצר. אחרי מספר חודשים ומחזורים חלשים
הלכתי להתייעצות עם מומחה
התברר שיש לי שתי הדבקויות קטנות ברחם.
אי אפשר לדעת אם זה כתוצאה מהזיהום שהיה או מהגרדה.
בנוסף, זיהום יכול לפגוע גם בחצוצרות ואז זה באמת סיפור.
אנחנו מנסים להכנס להריון בארבעת החודשים האחרונים
כרגע ללא הצלחה. יתכן שנצטרך בקרוב לעשות בדיקות כדי להבין אם משהו חמור יותר השתבש.
למרות מה שכתבתי בהתחלה. היום אם הייתי צריכה לעבור עוד הפלה הייתי בוחרת בגרדה.
למרות שגם בגרדה יכולים לפגוע ברחם (יש לי חברה שעשו לה גרדה ועכשיו הרחם מלא הדבקויות וכבר שנה וחצי שהיא מנסה) או יכול להתפתח זיהום.
יש לי גם לא מעט חברות שעברו גרדה אחת בחייהן ללא שום השפעות.
כל אחת והקלפים שלה ויד המזל שלה.

אני בשוק שנתנו לך ציטוטק בשבוע 12+.
אמרו לך כמה זמן העובר היה בלי דופק? לאיזה שבוע הוא היה מתאים מבחינת גודל והתפתחות?
בדר"כ לא מציעים את זה כשהעובר מתאים ליותר משבוע 7, מ-ק-ס-י-מ-ו-ם 8. וגם אז, בשבועות כאלה משאירים באשפוז כמה שעות טובות, עד שהדימום נחלש קצת (בהריון ממש צעיר, או כשהשק ריק, יש רופאים שנותנים לאשה לעבור את כל התהליך בבית). אבל בשבוע 12?!
לדעתי זה חוסר אחריות מה שעשו לך.

שלא תעיזו לקחת ציטוטק
מה שקרה לך בהחלט יכול לקרות אבל לדעתי זה בעיקר בגלל טיפול רשלני ולא מתאים.
יכולה לבוא אשה שעשו לה גרידה לא שלמה בלי אנטיביוטיקה ועם מעקב רשלני אחרי, פספסו זיהום ודפקו לה את הרחם זמנית או לתמיד (קורה לא מעט) ולומר - שלא תעיזו לעשות גרידה.
לדעתי חשוב להחליט בהתאם לנסיבות ולדעת על מה להתעקש.

מאחלת לך הריון תקין ומשמח כשתהיי מוכנה לכך.