על ידי חמוטל_בת_חוה* » 31 מרץ 2008, 11:28
זכות זו מילה שקשה לדעתי להשתמש בה.
יש זכות חוקית לעשות את זה.
הנקודה היא לדעתי שהפלה נעשית אמצעי מניעה למצב חירום ובשביל זה יש גלולת חירום.
בימינו, כשיש כל כך הרבה מידע על איך להמנע מהריון, וגם כל כך הרבה אופציות (גם טבעיות לגמרי שיש חהן תוצאות טובות) בנאדם אחראי יכול להמנע מהריון ב 99 אחוז מהזמן.
ואז מה קורה אם כן נכנסים להריון?
עומדים בפני בחירה?
לדעתי להשאיר הריון לא מתוכנן זה משהו שאומר :אני בוחרת בחיים!
לעומת הבחירה בהפלה שבשבילי מעידה על הרבה פחד מהחיים.
ברור שיש חיים שיש הרבה מה לפחד מהם.
ותפקידינו להיות אחראיים עם עצמינו ועם הנשמות שלנו לעשות שהחיים שלנו לא יהיו כאלה שצריך לפחד מהם.
בגדול אם עושים הפלה, יש סיכוי (והוא משתנה מאישה לאישה) שתיווצר תחושת החמצה, אשמה וחרטה... לעומת זאת, כשמשאירים תינוק לחיות ולהיוולד, מאושרים להחזיק תינוק בידיים. ואם לא מאושרים להחזיק תינוק בידיים, יש תמיד את האופציה לתת אותו לאימוץ, מה שחסר מאד בארץ.
לדף הזה יגיעו לא רק אלה שעשו הפלה למרות הכל, ורוצות לדבר על זה.
אלא גם אלה ששוקלות לעשות הפלה ולאלה הייתי רוצה לומר
שלא משנה איך האופציה של ללדת תינוק נראית עכשיו, היא תראה אחרת לגמרי אחרי לידת התינוק!
יצירתיות, אמונה בחיים, היכולת לבקש עזרה - אלה עומדות לרשותינו על מנת לצייר מציאות שאנחנו בוחרות בה בתוך המצב הכאילו לא נבחר הזה.
כשמסתכלים עמוק על כמעט כל הריון לא מתוכנן, רואים שהוא לא קרה ממש במקרה. ש"שכחנו" לקחת גלולה, ש"החלטנו להסתכן" ש"קיווינו שזה יהיה בסדר"...
לדעתי האישית, כשמחליטים להסתכן, צריכים להבין שמחליטים להסתכן בהריון ולא בהםלה. רק דעתי.
האם יש בי שיפוטיות נגד מי שכבר עשתה הפלה? למרות כל מה שכתבתי כאן ואולי זה נראה סותר - ממש לא.
כמו שאמרו חכמים "לא תשפוט אדם עד שלא עמדת במקומו".
גם מה שכתבתי למעלה, ביחס לתחושת הזעם, היה דיווח על תחושה, מאד חזקה שעלתה בי.
ראיתי גברים ש"לוקחים את הצ'אנס" וכשהאישה נכנסת להריון דורשים הפלה, וזה מכעיס אותי, מה לעשות.
זכות זו מילה שקשה לדעתי להשתמש בה.
יש זכות חוקית לעשות את זה.
הנקודה היא לדעתי שהפלה נעשית [b]אמצעי מניעה למצב חירום[/b] ובשביל זה יש גלולת חירום.
בימינו, כשיש כל כך הרבה מידע על איך להמנע מהריון, וגם כל כך הרבה אופציות (גם טבעיות לגמרי שיש חהן תוצאות טובות) בנאדם אחראי יכול להמנע מהריון ב 99 אחוז מהזמן.
ואז מה קורה אם כן נכנסים להריון?
עומדים בפני בחירה?
לדעתי להשאיר הריון לא מתוכנן זה משהו שאומר :אני בוחרת בחיים!
לעומת הבחירה בהפלה שבשבילי מעידה על הרבה פחד מהחיים.
ברור שיש חיים שיש הרבה מה לפחד מהם.
ותפקידינו להיות אחראיים עם עצמינו ועם הנשמות שלנו לעשות שהחיים שלנו לא יהיו כאלה שצריך לפחד מהם.
בגדול אם עושים הפלה, יש סיכוי (והוא משתנה מאישה לאישה) שתיווצר תחושת החמצה, אשמה וחרטה... לעומת זאת, כשמשאירים תינוק לחיות ולהיוולד, מאושרים להחזיק תינוק בידיים. ואם לא מאושרים להחזיק תינוק בידיים, יש תמיד את האופציה לתת אותו לאימוץ, מה שחסר מאד בארץ.
לדף הזה יגיעו לא רק אלה שעשו הפלה למרות הכל, ורוצות לדבר על זה.
אלא גם אלה [b]ששוקלות לעשות הפלה[/b] ולאלה הייתי רוצה לומר
[b]שלא משנה איך האופציה של ללדת תינוק נראית עכשיו, היא תראה אחרת לגמרי אחרי לידת התינוק![/b]
יצירתיות, אמונה בחיים, היכולת לבקש עזרה - אלה עומדות לרשותינו על מנת לצייר מציאות שאנחנו בוחרות בה בתוך המצב הכאילו לא נבחר הזה.
כשמסתכלים עמוק על כמעט כל הריון לא מתוכנן, רואים שהוא לא קרה ממש במקרה. ש"שכחנו" לקחת גלולה, ש"החלטנו להסתכן" ש"קיווינו שזה יהיה בסדר"...
לדעתי האישית, כשמחליטים להסתכן, צריכים להבין שמחליטים להסתכן בהריון ולא בהםלה. רק דעתי.
האם יש בי שיפוטיות נגד מי שכבר עשתה הפלה? למרות כל מה שכתבתי כאן ואולי זה נראה סותר - ממש לא.
כמו שאמרו חכמים "לא תשפוט אדם עד שלא עמדת במקומו".
גם מה שכתבתי למעלה, ביחס לתחושת הזעם, היה דיווח על תחושה, מאד חזקה שעלתה בי.
ראיתי גברים ש"לוקחים את הצ'אנס" וכשהאישה נכנסת להריון דורשים הפלה, וזה מכעיס אותי, מה לעשות.