על ידי צפריר_שפרון* » 06 נובמבר 2007, 19:44
כוכב,
ברשותך, הבה ונפריד בין הסיפור האישי שלך, לבין התופעה הזו, בה, האמון המוחלט שניתן למטפל, כל מטפל, לעתים קרובות נמצא מתפרש, ומתפרש למקום הזה של "התאהבות" במטפל.
בה במידה, לעתים, תפקידו של המטפל הוא לעורר דווקא חוסר אמון, במובן הזה שעולה כלפיו זעם, ובמובן הזה, בזהירות הראויה, ניתן לומר, שגם באותם מקרים בהם ההתקוממות מול המטפל מתבקשת להיות פומבית, עיקר הטיפול אז יהיה אותה קוממיות של המטופל, יהיה זה אשר יהיה, ויהיה המקרה אשר יהיה.
כאן, הבה ונתבונן על מקומו של המטופל כפי שמקובל, גם במילותייך, וגם באופן כללי, מתוך תפישת הרפואה של החלוקים הלבנים, אלה שמרהיבים לקחת אחריות על בריאות המטופל, ולשחררו מהאחריות הזו, בשם הסמכות הזו, הנכנסת תחת ההגדרה - מטפל.
כך, שכאשר מגיע המטופל אל טיפול, נמצא מראש חשדן או נותן אמון כלפי המטפל, ובכל מקרה איננו, במקרים רבים, מתבונן אל המטפל בגובה העיניים, ומניח בידיו או את היכולת להבריא את המטופל, או את האתגר להתגבר על חשדנות המטופל, ואז, כאשר נוצר האמון, שוב, מסכים המטופל להניח שם מבט מלמטה, בכל מקרה לא בגובה העיניים.
מכאן, שמהר מאוד, רגשות שנמצאים כלואים אצל המטופל, נכנסו אל ההצפנה הזו, ה"כליאה" הזו, כחלק מחוסר האיזון שמראש הביא את המטופל אל המטפל, נמצאים אז, רגשות אלה, ובמובן הזה כל קשת הרגשות עשויה להתאים להסבר זה, דחיה או משיכה, יוצא החוצה, ונוכח דווקא כלפי המטפל, כשהמטפל עצמו, נהנה מאמון בסיסי רחב, שכן הגדרת היחסים איננה מאיימת במימוש הרגשות האלה.
למשל, נאמר שהמטפל אומר אמירה שמעליבה עד מאוד את המטופל.
כמו נוגע ביד מיומנת בפצע עמוק, ומכאיב שם, לשם חיטוי ניקוי וקידום ההבראה.
היות והיחסים בין המטפל והמטופל מוגדרים, יכול המטופל לכעוס או להפגין את מורת רוחו כלפי המטפל, כאוות נפשו, אין כל סכנה בכך, לא למטופל, ולא למטפל, שכן זה, יודע בהחלט מה הוא עושה ומתמרן את המטופל להעלאת רגשותיו - כחלק עיקרי בטיפול.
כך גם הפוך.
מכאן, שבמקרים רבים, עיקר עבודתו של המטפל, הוא הרפייה של הגוף הפיזי, העלאת רגשות חבויים, והדרכה, כיצד האדם עצמו, יכול לטפל בעצמו.
כאן, באשר אלייך, אם מתבוננת על המקום בו היתה כשהגיעה לאותו טיפול, לאותו מטפל, הרי שרגשות שונים היו "כלואים" לאורך זמן.
רגשות אלה באו לידי ביטוי בגוף הפיזי, ועיקר ההרגשה הנפשית ניתן לומר, נגע במקום הזה, בו העריצה שבך, זו הנערצת והשלטת בעולמה, חשה את בדידותה, מתוך כך שאת עצמך, לא הסכמת לקבל הקשבה או יחס, לא הסכמת לקבל אהבה, ובמובן הזה החוסר במין, או ההשתוקקות למין, גם הוא ניווט את היכולת להסכים כן לקבל - מזה.
עם זאת, מתוך אותה נטייה, של עריצות, במובן הזה שנערצת ומתנהגת כעריצה אל אהובה, המפתח לליבך אם כך הוא התנועה ההפוכה, בה בהחלט מסכימה לקבל ממי שנערץ עליה, או שנמצאת מעריצה.
כך, ההיבטים הפיזיים, במובן הזה של כאב, וניתן לומר תשוקה לתאווה מינית, וההיבט הזה של הערצה, חברו יחדיו, ונמצאת נפגשת עם הגירוי האולטימטיבי על מנת להעלות את אהבתך, או התפעמותך, זו המתמסרת מתוך צורך אמיתי לתת, לתת לאחר את ריגשתך - להתאחד.
במילים אחרות: מתוך יחסי עריצות, שאינם זרים לילדותך, נמצאת הנערצת, הופכת למעריצה, ובכך נפתח הערוץ הזה אל פנימיותך, אל התפעמותך, אל וודאות הרגשתך.
כאן, אם כך, עדיין לא הבשילה להעלות את ההרגשה הזו, ולהיפתח אל אישה, אהובה, בגובה העיניים, וטוב שכך.
שכן, פנטזיה זו, שמפנטזת על מי שאינה ראויה לו - לדעתה, בזמן למשל של יחסי מין, איננה פוגעת במערך האישי והזוגי, אלא תורמת את תרומתה, אל הרעיון, שכל צרכיה מסופקים, בכל מקרה.
ומכאן, יכולה למשוך את אירוע ההתאהבות הזה עד אין קץ, ויכולה להעלות את הריגשה הזו, מתוכך, ולהפנות אותה אל אהובך.
לשם כך, טוב אם מודה על עצם הזוגיות הזו, ומעלה על נס את כל תכונותיו של אהובה, ומשתמשת במילים טובות גם כלפי עצמה וגם כלפי אהובה.
כך, שמתבוננת בו מחדש, וטוב אם נעזרת בבן הברית האולטימטיבי, המוות.
כך שמדמיינת את עצמה, על ערש דווי, ומתבוננת מי היתה רוצה שיהיה על ידה, או לחילופין, מדמה את אהובה על ערש דווי, ואת המטפל הזה על ערש דווי, ובוחרת על יד מי יושבת.
האיש הזה, שמאפשר לך את עריצותך, הוא משפחתך.
ויכולה להתעורר למשל מהבחינה המינית, אם על ידי היזכרות במטפל הספציפי ואם על ידי אחר, ולפרוק את המתח המיני הזה, בביתה.
אילו היתה יודעת עד כמה עניין זה מיושם בחיי היומיום, אצל רבים ואצל רבות, אם מודעים לכך או לאו, לא רק שהיתה מתפלאה על כך, ומשתוממת, אלא שהיתה מצדיעה אל המין האנושי, שמשכיל לקיים את תרבותו לשם התרבותו, בדרכים סמויות מהעין, במובן הזה, בהתעלמות מהמובן מאליו, החסד השלם.
כאן, מתבקשת לקרוא פעמיים שלוש את הכתוב, ואם משהו לא ברור, לך או לקוראים אחרים, מוזמנים לדייק בהגדרת מה שלא ברור, עד כמה שניתן.
תודה רבה.
<שלם>
כוכב,
ברשותך, הבה ונפריד בין הסיפור האישי שלך, לבין התופעה הזו, בה, האמון המוחלט שניתן למטפל, כל מטפל, לעתים קרובות נמצא מתפרש, ומתפרש למקום הזה של "התאהבות" במטפל.
בה במידה, לעתים, תפקידו של המטפל הוא לעורר דווקא חוסר אמון, במובן הזה שעולה כלפיו זעם, ובמובן הזה, בזהירות הראויה, ניתן לומר, שגם באותם מקרים בהם ההתקוממות מול המטפל מתבקשת להיות פומבית, עיקר הטיפול אז יהיה אותה קוממיות של המטופל, יהיה זה אשר יהיה, ויהיה המקרה אשר יהיה.
כאן, הבה ונתבונן על מקומו של המטופל כפי שמקובל, גם במילותייך, וגם באופן כללי, מתוך תפישת הרפואה של החלוקים הלבנים, אלה שמרהיבים לקחת אחריות על בריאות המטופל, ולשחררו מהאחריות הזו, בשם הסמכות הזו, הנכנסת תחת ההגדרה - מטפל.
כך, שכאשר מגיע המטופל אל טיפול, נמצא מראש חשדן או נותן אמון כלפי המטפל, ובכל מקרה איננו, במקרים רבים, מתבונן אל המטפל בגובה העיניים, ומניח בידיו או את היכולת להבריא את המטופל, או את האתגר להתגבר על חשדנות המטופל, ואז, כאשר נוצר האמון, שוב, מסכים המטופל להניח שם מבט מלמטה, בכל מקרה לא בגובה העיניים.
מכאן, שמהר מאוד, רגשות שנמצאים כלואים אצל המטופל, נכנסו אל ההצפנה הזו, ה"כליאה" הזו, כחלק מחוסר האיזון שמראש הביא את המטופל אל המטפל, נמצאים אז, רגשות אלה, ובמובן הזה כל קשת הרגשות עשויה להתאים להסבר זה, דחיה או משיכה, יוצא החוצה, ונוכח דווקא כלפי המטפל, כשהמטפל עצמו, נהנה מאמון בסיסי רחב, שכן הגדרת היחסים איננה מאיימת במימוש הרגשות האלה.
למשל, נאמר שהמטפל אומר אמירה שמעליבה עד מאוד את המטופל.
כמו נוגע ביד מיומנת בפצע עמוק, ומכאיב שם, לשם חיטוי ניקוי וקידום ההבראה.
היות והיחסים בין המטפל והמטופל מוגדרים, יכול המטופל לכעוס או להפגין את מורת רוחו כלפי המטפל, כאוות נפשו, אין כל סכנה בכך, לא למטופל, ולא למטפל, שכן זה, יודע בהחלט מה הוא עושה ומתמרן את המטופל להעלאת רגשותיו - כחלק עיקרי בטיפול.
כך גם הפוך.
מכאן, שבמקרים רבים, עיקר עבודתו של המטפל, הוא הרפייה של הגוף הפיזי, העלאת רגשות חבויים, והדרכה, כיצד האדם עצמו, יכול לטפל בעצמו.
[hr]
כאן, באשר אלייך, אם מתבוננת על המקום בו היתה כשהגיעה לאותו טיפול, לאותו מטפל, הרי שרגשות שונים היו "כלואים" לאורך זמן.
רגשות אלה באו לידי ביטוי בגוף הפיזי, ועיקר ההרגשה הנפשית ניתן לומר, נגע במקום הזה, בו העריצה שבך, זו הנערצת והשלטת בעולמה, חשה את בדידותה, מתוך כך שאת עצמך, לא הסכמת לקבל הקשבה או יחס, לא הסכמת לקבל אהבה, ובמובן הזה החוסר במין, או ההשתוקקות למין, גם הוא ניווט את היכולת להסכים כן לקבל - מזה.
עם זאת, מתוך אותה נטייה, של עריצות, במובן הזה שנערצת ומתנהגת כעריצה אל אהובה, המפתח לליבך אם כך הוא התנועה ההפוכה, בה בהחלט מסכימה לקבל ממי שנערץ עליה, או שנמצאת מעריצה.
כך, ההיבטים הפיזיים, במובן הזה של כאב, וניתן לומר תשוקה לתאווה מינית, וההיבט הזה של הערצה, חברו יחדיו, ונמצאת נפגשת עם הגירוי האולטימטיבי על מנת להעלות את אהבתך, או התפעמותך, זו המתמסרת מתוך צורך אמיתי לתת, לתת לאחר את ריגשתך - להתאחד.
במילים אחרות: מתוך יחסי עריצות, שאינם זרים לילדותך, נמצאת הנערצת, הופכת למעריצה, ובכך נפתח הערוץ הזה אל פנימיותך, אל התפעמותך, אל וודאות הרגשתך.
כאן, אם כך, עדיין לא הבשילה להעלות את ההרגשה הזו, ולהיפתח אל אישה, אהובה, בגובה העיניים, וטוב שכך.
שכן, פנטזיה זו, שמפנטזת על מי שאינה ראויה לו - לדעתה, בזמן למשל של יחסי מין, איננה פוגעת במערך האישי והזוגי, אלא תורמת את תרומתה, אל הרעיון, שכל צרכיה מסופקים, בכל מקרה.
ומכאן, יכולה למשוך את אירוע ההתאהבות הזה עד אין קץ, ויכולה להעלות את הריגשה הזו, מתוכך, ולהפנות אותה אל אהובך.
לשם כך, טוב אם מודה על עצם הזוגיות הזו, ומעלה על נס את כל תכונותיו של אהובה, ומשתמשת במילים טובות גם כלפי עצמה וגם כלפי אהובה.
כך, שמתבוננת בו מחדש, וטוב אם נעזרת בבן הברית האולטימטיבי, המוות.
כך שמדמיינת את עצמה, על ערש דווי, ומתבוננת מי היתה רוצה שיהיה על ידה, או לחילופין, מדמה את אהובה על ערש דווי, ואת המטפל הזה על ערש דווי, ובוחרת על יד מי יושבת.
האיש הזה, שמאפשר לך את עריצותך, הוא משפחתך.
[hr]
ויכולה להתעורר למשל מהבחינה המינית, אם על ידי היזכרות במטפל הספציפי ואם על ידי אחר, ולפרוק את המתח המיני הזה, בביתה.
אילו היתה יודעת עד כמה עניין זה מיושם בחיי היומיום, אצל רבים ואצל רבות, אם מודעים לכך או לאו, לא רק שהיתה מתפלאה על כך, ומשתוממת, אלא שהיתה מצדיעה אל המין האנושי, שמשכיל לקיים את תרבותו לשם התרבותו, בדרכים סמויות מהעין, במובן הזה, בהתעלמות מהמובן מאליו, החסד השלם.
כאן, מתבקשת לקרוא פעמיים שלוש את הכתוב, ואם משהו לא ברור, לך או לקוראים אחרים, מוזמנים לדייק בהגדרת מה שלא ברור, עד כמה שניתן.
תודה רבה.
<שלם>