על ידי פלונית_לעכשיו* » 01 ספטמבר 2008, 12:24
היי,
מסכימה מאד עם:
את לא חייבת להגיע להחלטה כרגע,היום. תסתכלי עליו,תדברי עם התחושות שלך.
לרצונות לוקח הרבה מאד זמן להתגבש, בעיקר כשהסיטואציה מורכבת ומבלבלת. אם תאפשרי לעצמך להיות, לחוות את הזוגיות שלכם באמת, בלי לחשוב עליה מבחוץ כל כך הרבה ולתהות ולהתלבט, אלא פשוט להיות בה, להיות עצמך.. אני מאמינה שעם הרוגע תגיע התשובה.
אני מדברת מנסיון ומזדהה אתך מאד. הסיפור שלי דומה.
היו לי בעבר הרבה נסיונות לא מוצלחים לקשרים וקשר אחד ארוך מאד שגם הוא לא היה מוצלח אבל הוא בהחלט היה בעל עוצמות רגשיות, הרבה משיכה בכל המובנים, לפעמים אפילו משיכה לא מוסברת שהקשתה מאד על הפסקת הקשר, גם כשהיה ברור שהוא לא טוב לשנינו.
ואז פגשתי את בן זוגי הנוכחי. זה היה בדייט.
וכמו אצלך, הוא נורא התלהב ורצה והוא זה שהניע את הקשר בהתחלה. אני התלבטתי מאד.
יש לו המון תכונות טובות, החיבור בינינו היה טוב בהרבה מאד מובנים. וכן, גם נמאס לי מהלבד והייתי כבר בת 30 ומהר מאד היה לנו נוח וטוב ביחד, הוא היה מאד שלם עם עצמו ועם הקשר ואיתי ואני שיגעתי את עצמי. לא הרגשתי מאוהבת, לא נהנתי ממין כמו עם הבחור הקודם, לא היתה משיכה מטורפת.
כן, היו דברים אחרים מאד חשובים - כיף, שקט, בטחון, עניין, חיבור עמוק בהרבה מובנים.
המשכנו להיות ביחד, כשאני בסתר ליבי ממשיכה להתבלבט ואז נוספו גם קצת קשיים 'רגילים' שתמיד יש ולפעמים ממש כבר לא ידעתי אם זה נכון שאני איתו.
היו תקופות טובות יותר שאז הייתי שלמה עם עצמי ותקופות קשות (קשור כמובן גם להיבטים אחרים בחיים שמשפיעים על הזוגיות כמו עבודה, לימודים וכו') וברור שכבר מתרגלים ומכירים אחד את השני יותר ויותר טוב.
מה שקרה זה, שלאט לאט הבנתי שאני פשוט אוהבת אותו. שאני לא רוצה משהו אחר ולא רוצה מישהו אחר. שאני רוצה אותו. לתמיד.
נכון, זה לא בא בבום ולא הרגשתי מאוהבת אף פעם, על שיפור חיי המין אנחנו עדיין עובדים ויש עוד המון קשיים והתמודדויות (כמו בכל זוגיות אני מאמינה) אבל פתאום שמתי לב שאהבה חזקה ואמיתית זחלה לה לתוך הלב שלי ונשארה, ולא נראה לי שהיא מתכוונת לזוז משם..
ועכשיו, גם במשברים וגם בריבים וגם כשלפעמים אני מאד מתוסכלת מכל מיני דברים, פתאום אני שמה לב שזה כבר לא מקפיץ לי את הספקות שהיו ישר עולים לי בשנה הראשונה והשניה של הקשר. ישר הייתי מתחילה לעשות השוואות ומאזנים בראש ולחשוב שאולי אני לא אוהבת אותו מספיק או לא מרגישה כלפיו מספיק וזה היה מאד מערער את הזוגיות, מאד מבלבל ומסיט אותי מהדברים האמיתיים שאיתם היינו צריכים לםהתמודד.
זהו, אנחנו יותר משלוש שנים יחד, כבר אין לי ספקות (כמעט) אני רוצה להיות איתו, שמחה איתו ואנחנו בונים לנו את עתידנו המשותף. לפעמים יש בי צער מסוים שלא חשתי את ההתאהבות הגדולה שהוא חש כלפי בהתחלה, אבל אז מה.. נראה לי הרבה יותר כיף להרגיש את האהבה החזקה השקטה והקבועה של עכשיו.
אז את יכולה להבין שעל סמך הסיפור שלי, שהעצה שבא לי לתת לך היא הפוכה מ'ורדה' - נשמע שיש לך אחלה בחור ואחלה קשר. אל תוותרי עליו. אהבה נבנית לאט לאט ולא תמיד זה בא עם התאהבות גדולה בהתחלה..
אבל אני יודעת שכל אחד צריך לעבור את הסיפור שלו. אצל כל אחד זה אחרת. רק את תדעי מה נכון לך ומה טוב לך. והתשובה תתברר לך לאיטה, אם רק תאפשרי לעצמך להיות את ולהיות רגועה.
@}
(יצא נוראה ארוך, סליחה).
היי,
מסכימה מאד עם:
[u]את לא חייבת להגיע להחלטה כרגע,היום. תסתכלי עליו,תדברי עם התחושות שלך.[/u]
לרצונות לוקח הרבה מאד זמן להתגבש, בעיקר כשהסיטואציה מורכבת ומבלבלת. אם תאפשרי לעצמך להיות, לחוות את הזוגיות שלכם באמת, בלי לחשוב עליה מבחוץ כל כך הרבה ולתהות ולהתלבט, אלא פשוט להיות בה, להיות עצמך.. אני מאמינה שעם הרוגע תגיע התשובה.
אני מדברת מנסיון ומזדהה אתך מאד. הסיפור שלי דומה.
היו לי בעבר הרבה נסיונות לא מוצלחים לקשרים וקשר אחד ארוך מאד שגם הוא לא היה מוצלח אבל הוא בהחלט היה בעל עוצמות רגשיות, הרבה משיכה בכל המובנים, לפעמים אפילו משיכה לא מוסברת שהקשתה מאד על הפסקת הקשר, גם כשהיה ברור שהוא לא טוב לשנינו.
ואז פגשתי את בן זוגי הנוכחי. זה היה בדייט.
וכמו אצלך, הוא נורא התלהב ורצה והוא זה שהניע את הקשר בהתחלה. אני התלבטתי מאד.
יש לו המון תכונות טובות, החיבור בינינו היה טוב בהרבה מאד מובנים. וכן, גם נמאס לי מהלבד והייתי כבר בת 30 ומהר מאד היה לנו נוח וטוב ביחד, הוא היה מאד שלם עם עצמו ועם הקשר ואיתי ואני שיגעתי את עצמי. לא הרגשתי מאוהבת, לא נהנתי ממין כמו עם הבחור הקודם, לא היתה משיכה מטורפת.
כן, היו דברים אחרים מאד חשובים - כיף, שקט, בטחון, עניין, חיבור עמוק בהרבה מובנים.
המשכנו להיות ביחד, כשאני בסתר ליבי ממשיכה להתבלבט ואז נוספו גם קצת קשיים 'רגילים' שתמיד יש ולפעמים ממש כבר לא ידעתי אם זה נכון שאני איתו.
היו תקופות טובות יותר שאז הייתי שלמה עם עצמי ותקופות קשות (קשור כמובן גם להיבטים אחרים בחיים שמשפיעים על הזוגיות כמו עבודה, לימודים וכו') וברור שכבר מתרגלים ומכירים אחד את השני יותר ויותר טוב.
מה שקרה זה, שלאט לאט הבנתי שאני פשוט אוהבת אותו. שאני לא רוצה משהו אחר ולא רוצה מישהו אחר. שאני רוצה אותו. לתמיד.
נכון, זה לא בא בבום ולא הרגשתי מאוהבת אף פעם, על שיפור חיי המין אנחנו עדיין עובדים ויש עוד המון קשיים והתמודדויות (כמו בכל זוגיות אני מאמינה) אבל פתאום שמתי לב שאהבה חזקה ואמיתית זחלה לה לתוך הלב שלי ונשארה, ולא נראה לי שהיא מתכוונת לזוז משם..
ועכשיו, גם במשברים וגם בריבים וגם כשלפעמים אני מאד מתוסכלת מכל מיני דברים, פתאום אני שמה לב שזה כבר לא מקפיץ לי את הספקות שהיו ישר עולים לי בשנה הראשונה והשניה של הקשר. ישר הייתי מתחילה לעשות השוואות ומאזנים בראש ולחשוב שאולי אני לא אוהבת אותו מספיק או לא מרגישה כלפיו מספיק וזה היה מאד מערער את הזוגיות, מאד מבלבל ומסיט אותי מהדברים האמיתיים שאיתם היינו צריכים לםהתמודד.
זהו, אנחנו יותר משלוש שנים יחד, כבר אין לי ספקות (כמעט) אני רוצה להיות איתו, שמחה איתו ואנחנו בונים לנו את עתידנו המשותף. לפעמים יש בי צער מסוים שלא חשתי את ההתאהבות הגדולה שהוא חש כלפי בהתחלה, אבל אז מה.. נראה לי הרבה יותר כיף להרגיש את האהבה החזקה השקטה והקבועה של עכשיו.
אז את יכולה להבין שעל סמך הסיפור שלי, שהעצה שבא לי לתת לך היא הפוכה מ'ורדה' - נשמע שיש לך אחלה בחור ואחלה קשר. אל תוותרי עליו. אהבה נבנית לאט לאט ולא תמיד זה בא עם התאהבות גדולה בהתחלה..
אבל אני יודעת שכל אחד צריך לעבור את הסיפור שלו. אצל כל אחד זה אחרת. רק את תדעי מה נכון לך ומה טוב לך. והתשובה תתברר לך לאיטה, אם רק תאפשרי לעצמך להיות את ולהיות רגועה.
@}
(יצא נוראה ארוך, סליחה).