אם למישהי/מישהו יש הצעה איך להרגיע את אהובי, אשמח לשמוע..
תתחילי לדבר אתו על תרבויות.
ואני לא מתכוונת להיגדים נוסח "היקואנה עושים כך" ו"בסין עושים אחרת".
אני מתכוונת למשהו חתרני יותר
, משהו שיעזור לו להסתכל לא על תרבויות אחרות מבחוץ (זה לא ישנה הרבה, לטווח הקצר) אלא על התרבות שלו
עצמו, מבחוץ.
למה אני מתכוונת? נגיד, היתה לי היום שיחה עם איזה אמא, על גידול ילדים, נורמות וכל מה שביניהן, בין ישראל לאוסטרליה, וכמה שאלה שני עולמות שונים, מבחינות מסוימות.
שפה להישאר בבית עם הילדים זה שיא הנורמליות (אם כי יותר ויותר אמהות חוזרות לעבודה יותר ויותר מוקדם), ובישראל המעון הוא מוסד מקודש.
באיזה שהוא שלב היא אמרה "אבל זה לא שהילדים יוצאים פחות טוב. תקחי לדוגמה את הילדי הפורמולה. זה לא שהם יוצאים לא בסדר כי הם אכלו פורמולה ולא ינקו, את יכולה המון ילדים כאלה מסביבך והם נראים בסדר גמור"
כמובן שאני עפתי מזה לתקרה, ואמרתי לה משהו כזה:
אם כולם סביבך הם "כאלה" (לא ינקו, הלכו לגן מגיל אפס או מה-שלא-יהיה), אז את מתייחסת להם כאל
נורמליים, את בטוחה שהם נורמליים וזאת תהיה הנורמה שלך.
יותר מזה, אם לתמונה כזאת את רגילה, ואז תלכי לאיזה מקום אחר, ותגלי שכל הילדים שם יונקים - הם ייראו לך לא נורמליים! ילדים בני חמש עוד יונקים לפעמים! הם לא בסדר! משהו אתם לא בסדר!!
והמכשלה הגדולה היא, שבאמת יש שונות גדולה מאוד בין ילדים. גם בין, למשל רמת הבריאות שלהם (והקשר שלה להנקה) וגם מבחינת עמידות חברתית... הרי תמיד תוכלי לפגוש את הילד שינק וינק והיה חולני טיכו, ולעומתו את זה שגדל על חלב פרה עם סוכר ו"נראה בסדר גמור". נו, שוין...............
עוד אפשר לדבר על הדברים הסמויים מן העין. מה זה "בסדר"? האם אנחנו יכולים לראות את כל המחירים שהילד הזה משלם? מתי? באיזה גיל? למה נשווה את זה?
המציאות היא, שאם שמונים אחוז מהאנשים סביבך עושים משהו מסוים, אז בהתחלה את חווה את זה כ"בסדר", אחר כך כ"נורמלי", אחר כך כ"הכרחי" ובסוף אולי אפילו כ"מקודש".
וזה, אך ורק בגלל ש"כולם" סביבך עושים ככה. לא בגלל שום ראיה יותר מוצקה.
וכל הצלקות שנרכשות בדרך, אם נרכשות, גם הן פתאום נהיות "נורמליות".
(ואחר כך מתבקשות, ואז בכרחיות, ואולי אפילו מקודשות)
נכון, קשה מאוד לצאת מהתרבות שלך כשאת פיזית שם.... גם דיבורים מהיום עד מחרתיים על "באוסטרליה / בקנדה ילדים נשארים בבית עם ההורים כנורמה, והולכים לגן 5-15 שעות בשבוע רק החל מגיל שלוש" - זה לא נתפס.... לא תמיד.
אז אולי למצוא איזו נקודה אחרת, איזה נושא אחר, שבו הוא עבר תהליך של לחשוב ש-XXXXXX, ואז מתישהו לצאת לפרספקטיבה אחרת, ולגלות אמיתות אחרות ואפילו הפוכות. איך זה הרגיש? מה אפשר לו את השינוי הזה?
בתור התחלה, אפשר להתחיל כל משפט במילים "בתרבות שלנו". "במאה ה-20". זה קצת מכניס דברים לפרופורציה. מזכיר לנו שזו "אמת" נורא נורא מקומית... שדברים לא היו ככה לפני חמישים שנה, לא יהיו ככה עוד מאה שנה, ולחלוטין הם לא ככה במרקח חמש-מאות או חמשת אלפים קילומטר מכם.
יצא לי קצת מבולבל...