התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

שליחת תגובה

הצדק, לעולם מחייב את שתי כפות המאזניים
קוד אישור
הזן את הקוד בדיוק כפי שהוא מופיע. כל האותיות הן אותיות גדולות.
סמיילים
|יד1| |תינוק| |בלונים| |אוף| ;-) :-] |U| |נורה| |עוגה| |גזר| |אפרוח| 8-) :'( {@ :-) |L| :-D |H| ((-)) (()) |יש| |רעיון| {} |#| |>| |שקרן| >:( <:) |N| :-0 |תמר| :-S |מתנה| |<| :-( ZZZ :-| |*| :-/ :-P |עץ| |!| |-0 |Y| :-9 V :D :) ;) :( :o :shock: :? 8-) :lol: :x :P :oops: :cry: :evil: :twisted: :roll: :!: :?: :idea: :arrow: :| :mrgreen: :geek: :ugeek:

BBCode פעיל
[img] פעיל
[url] פעיל
סמיילים פעילים

צפיה מקדימה של הנושא
   

הרחב תצוגה צפיה מקדימה של הנושא: התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי צפריר_שפרון* » 20 דצמבר 2008, 23:00

מרגישה שהאישי נדחף כאן לדף כללי
נהפוך הוא, לא נדחף, נשאב, וטוב שכך, וטוב מאוד שכך.

תודות.

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי אורה_גבריאלי* » 20 דצמבר 2008, 21:44

בין אם בדף זה או בדף אחר - זה מרגש מאוד.

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי תמרול_ה* » 19 דצמבר 2008, 07:48

מעדכנת.
אני בחקירה.
מקשיבה לתקליטים שרצים לי בראש (כן שומעת לא שומעת, מדבר ברור, לא מדבר ברור)
ומשחררת, מאמצת את זה ללב. לא נאבקת. יש בי צער פתאום על משהו שכולם שמעו ואני בחוץ, נושמת אותו. את הצער.
מתאמצת, כן. נאבקת - לא.
מאמצת את הייחודיות, מקשיבה בתשומת לב רבה לדממה.
<זה כמו הצליל של מחיאת כף יד אחת :-) >
מרגישה הקלה מסוימת.
פתאם באים אלי בלי הזמנה משובים טובים על כל מני דברים.
מקבלת אותם ובוחרת בשמחה לראות בהגעתם עכשיו מעין "מאשרים" את התהליך שלי.
מתבוננת, רואה מהצד, נושמת.
זה איטי, כמו מין ספוג כזה.
ממשיכה.
תודה!
אולי נכון יותר להעביר זאת לדף אחר? אולי לקויי שמיעה באופן טבעי ? מרגישה שהאישי נדחף כאן לדף כללי.

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי עשב_השדה* » 16 דצמבר 2008, 09:25

ריחות יקרה
שמרי נפשך מצפיות ואכזבות
זה עדיין קשה שם בחוץ
יש לך מתנה בבית
תעזרי לבנך להיות חזק ואסרטיבי
הוא בסיכומו של דבר למד מזה
וידע לחיות את חייו מתוך תחושת יכולת
אל תזדהי איתו
זה מחליש אותו, סמכי על כוחותיו
חייכי מתוך ידיעת כוחך מול הטפשות והרע שבעולם
חזקי

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי עשב_השדה* » 16 דצמבר 2008, 09:15

כל זה בעיני מאד פשוט
כמו שאני בוחרת ממי לקנות ואיך לקנות כל דבר
אני אבחר גם כאן
ויש לי הרגשה שגם בלי הארוע המדובר כבר מזמן בחרתי לא לקנות שם כי לא נעים לי
אי אפשר אלא להשאר רגיש ולבחור או
לעבות את עורי ולהגדיל את עוורוני ולהמשיך בהתנהלות מחוספסת ואף לספסד אאותה
וזה לא בכדי להעניש או לנקום
זה כי אני שומרת על נפשי ונפשות היקרים לי
כמו כל בחירה
הבחור הזה או כל מקרבן אחר כבר צריך לפגוש את עצמו כל בוקר
וכנראה שבחירה לא ממש נכללת בלקסיקון שלו

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי צפריר_שפרון* » 15 דצמבר 2008, 22:29

דוגמאות לדברים כאלו: להרגיש ראוי לאושר, לא לפחד משינוי החוויה הנוכחית של החיים לחוויה של אושר..
במובן הזה הלכי הרוח שלךאינם תלויים בדבר אלא ניתנים לשליטתך הבלעדית, ורק אלו לשליטתך הבלעדית.
לכן, נכונות פנימית אל אישור פנימי אינה תלויה בדבר, לא חיצוני, ולא תחושתי שאינו רצוני.

רצונך לקבל מעצמך אישור לקיומך ולאושרך, עשוי אז להתגשם אל המקום הזה של שמחה וחירות ללא כל קשר לנסיבות.
זהו אישור פנימי, שיכול גם להצטרף אל ראיות חיצוניות, וזה תרגיל נאה כשלעצמו, לפרש את המציאות מתוך ראיית החסד למשל, אבל שוב, בפועל הכל - מבפנים.

תודות.

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי פשוט_אלון* » 15 דצמבר 2008, 21:05

יכול לתת מעצמך לעצמך את האישור הזה, מבלי תלות בדבר.
אך היכולת לתת מעצמך לעצמך אישורים כן תלויה בדברים, לא?
דוגמאות לדברים כאלו: להרגיש ראוי לאושר, לא לפחד משינוי החוויה הנוכחית של החיים לחוויה של אושר..

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי צפריר_שפרון* » 15 דצמבר 2008, 19:50

בהקשר של אישור פנימי, נכונות היא הרצון לקבל לעצמך את המובן מאליו, את ידיעת האושר - מתוך עצמך.
במובן הזה, כאשר מסכים לכך שרצון הוא לעולם לקבל, אזי, אם מבקש לקבל מבחוץ, אלה ניתנים או לא ניתנים ואין הדבר בשליטתו כלל ועיקר.
מאידך, אם מעוניין לראות את הנכונות כרצון לקבל, במובן הזה של אושר, אישור פנימי, הרי שמסכים לרצות לקבל, מתוך עצמך, את האישור הפנימי הזה, להיותך מאושר.
וכשמסכים לקבל את אלה מעצמך, יכול לתת מעצמך לעצמך את האישור הזה, מבלי תלות בדבר - רק מתוך הנכונות לקבל, ולרצות לקבל מבפנים.

האם ברור יותר?

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי פשוט_אלון* » 15 דצמבר 2008, 18:55

נכונות -
מוכנות, הסכמה, התאמה, קיימות
רצון לעולם הוא רצון לקבל
עד כאן נהיר

מכאן לא נהיר
בהקשר של אישור פנימי, נכונות היא הרצון לקבל לעצמך את המובן מאליו, את ידיעת האושר - מתוך עצמך.

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי צפריר_שפרון* » 14 דצמבר 2008, 22:26

נכונות -
מוכנות, הסכמה, התאמה, קיימות
רצון לעולם הוא רצון לקבל, ובמובן הזה, בהקשר של אישור פנימי, נכונות היא הרצון לקבל לעצמך את המובן מאליו, את ידיעת האושר - מתוך עצמך.
האם נהיר?

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי פשוט_אלון* » 14 דצמבר 2008, 21:52

אושר הוא היכולת של הנפש, להיות מאושרת מעצם הרגע, מעצם האירוע, ומיכולתה להצטרף אל המציאות על פני לרדות בה, או לנסות לרדות ממנה - אישור.
וואוו, תודה רבה!

כשאתה אומר נכונות, האם אתה מתכוון ל נכונות=רצון, או נכונות=מוכנות, או לשניהם, או למשהו אחר, האם תוכל לתת את פירושך למילה נכונות ?
כי יכול להיות שאנחנו מפרשים נכונות בצורה אחרת.

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי צפריר_שפרון* » 14 דצמבר 2008, 21:19

לרבים יש נכונות לאושר ועדיין לא באה אליהם (או מתעוררת בהם) הרגשה של אושר, משהו חסר לי כאן.
כל עוד משהו חסר, אין נכונות מלאה לאושר.
לכן, בדוק מה חסר, מה נדרש נעבר לנכונות לאשר את אושרך, לאשר ולברך את קיומך, ולהעלות עצמך אל המקום בו אינך חסר דבר, אינך זקוק לדבר, כל צרכיך מסופקים, לא מתוך כך שכוח חיצוני מאשר לך את זה, שכן הזוכה בלוטו, אכן מאושר, גם אם אינו מפגין איזו נכונות לאושר, אלא, מכורח הנסיבות - מאושר, אבל רק לרגע אחד.
שכן, כסף, מעמד או כל מה שהוא כנרכש על ידי האדם מזולתו, או מושג בדי עמל על מנת לקבל גמול חומרי, כהוכחה חיצונית, אינו מניח אושר, כפי חיוך של תינוק, המציץ מתחת למנשא אימו.

הנכונות אל אושר, כמוצא בסיסי לחיים, היא הנכונות להשתעבד במובנים רבים, אל חירות, אל אישור פנימי, מתמשך, בהווה, אישור של הוויתך בהווה חייך, כרגע, במרחב בו אתה נמצא והבזמן הזה.
גם אם הנך סוער, פגוע או נעלב, גם אם הפסדת הון בבורסה, כל אלה, הן כשריטות קלות על זרועך, שכן, החסד, הוא המובן מאליו.
זה, אותו אושר מובן מאליו אשר נסתר מהעין.

שכן רק הנפש יכולה לאשר לעצמה את קיומה, גם בהאמינה לאחר שהוא מאשר את נבדלותה וקיומה.
ומכאן, שהנפש שוכחת את המובן מאליו, שהוא עיקר חייה, ומתעסקת, תדיר וברוב חן - בחסר, שאי האישור, במה שאין.

אושר הוא היכולת של הנפש, להיות מאושרת מעצם הרגע, מעצם האירוע, ומיכולתה להצטרף אל המציאות על פני לרדות בה, או לנסות לרדות ממנה - אישור.

ולכן, נכונות, היא כל שנדרש, והרי אתה נכון להיות מאושר, ומאשר, ומכאן, מאושר, וכל החסר מלבד נכונות, מקטין מהנכונות, ואזי, כשאין נכונות, אין אושר.
ואפשקר שכל שמתבקש אל האושר הוא הסכמה, שזו גם סוג של נכונות.
רק תסכים לכך - ואתה מאושר.

תודה רבה.

<שלם>

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי פשוט_אלון* » 14 דצמבר 2008, 20:58

האושר אינו תלוי בדבר, רק בנכונות לאושר
לרבים יש נכונות לאושר ועדיין לא באה אליהם (או מתעוררת בהם) הרגשה של אושר, משהו חסר לי כאן.

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי צפריר_שפרון* » 14 דצמבר 2008, 20:54

מסתכלת על כל מני התרחשויות בעין נוספת.
התבוננות כוללת הקשבה, גם אם הקשבה לדממה.

תודות.

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי תמרול_ה* » 14 דצמבר 2008, 20:32

רציתי לעדכן שאני עכשיו בהתבוננות.
מסתכלת על כל מני התרחשויות בעין נוספת.

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי תמרול_ה* » 12 דצמבר 2008, 06:58

תודה לכם שם שניכם מעלי כאן.
הולכת לחשוב.

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי אורה_גבריאלי* » 11 דצמבר 2008, 21:44

תמרול ה יקרה,

רק להבהרה, שימי לב שכתבתי אבל, חירותו של אדם, כמו שאומר צפריר, קשורה לנסיבות החיצוניות באופן שטחי יחסית.
ולא סתם כתבתי באופן שטחי יחסית - כי אני דווקא כן מכירה בחשיבות היחס של "העולם החיצון" וציינתי זאת כמה וכמה פעמים בדף הזה.

יחד עם זה ברור לי גם עד כמה חשובה החירות הפנימית שלנו - חשובה באופן מאוד מאוד עמוק יחסית...

והנה המרגיעון המתאימון: האושר אינו תלוי בדבר, רק בנכונות לאושר - די מתאים, לא? ובדיוק מה שצפריר כתב כמה שורות למעלה.

אז הפרקטיקה יותר מסובכת קצת, ויחס החברה והזכויות על פי חוק ואכיפתו של החוק, משמעותיים ביותר - אבל בסוף הכל חוזר אלינו, לא?
איך אנחנו בוחרים לחוות את הדברים, איך אנחנו בוחרים להגיב אליהם.

כפי שאדם בריא, צעיר ועשיר יכול להיות אומלל, קורבן ומרוקן, כך אדם חולה, זקן ועני יכול לחוש שמחה גדולה, עוצמה ושפע.

אני לא אומרת שזה תמיד קל - זו חתיכת אתגר להיות בן אדם.

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי צפריר_שפרון* » 11 דצמבר 2008, 19:58

האם אתה יכול להרחיב קצת לגבי מה זאת אומרת "הלן קלר המציאה את המורה שלה, וזו התגשמה"?
במובן הזה, העולם החיצון כולו, מומצא על ידי תפישתה של הנפש.
אמונותיה הן שקובעות מה יסונן ומה לא.
כך יכולה לחוות אירוע רב הוד ולהתכנס אל אפסיותה, לא להבחין בחוויותיה בהווה.
ומכאן, בוחן המציאות, כל עוד תפוש בערכים ובמשקל המושם על תוכן הדברים, נמצא מקובע אל המוכר, סריקת החסר, גריעה כתנועה המגדירה את האני כנגרע מהעולם, או כגורע את העולם ממנו, מפריד.
בו בעת, נמצאא האוויר גם מחוץ לך וגם בתוכך. ספונה באוויר, וחשה מופרדת ממנו.
כך, שממציאה הבדלה זו, ומכאן הכל מומצא.
ראי, כאשר התלמיד מוכן, המורה מגיע.
עם זאת, המורה, באשר הוא מורה, מורה כוון, והכוונתו לעולם פנימה.

כאשר את מתבוננת בספינת פאר, ומניחה שם ערך גדול משל סירת דיג, את מתעלמת מהאבחנה, על פי שתיהן כלים השטים על מים, בים, לא מתייחסת לפונקצית השיוט עוד אלא לגודל או יכולת ביצוע.

ומכך, אילו הלן קלר, לא היתה מבשילה אל המקום הזה, לא היתה ממציאה לעצמה את מורתה, אילו לא מורתה זו, מורה אחרת היתה מביאה את הבשורה הזו, ואילו לא התלמידה הזו, תלמידה אחרת, היתה מביאה, בדרכה, ובמגבלותיה את אותו מסר.

עם זאת, ראי כיצד את עצמך הולכת אל הנכות הקיצונית הזו, בעוד ראת עצמך, נכותך הרבה פחות קיצונית מזו.
על פי ראיה זו, הרי שאת עצמך בוחנת את הדברים דרך החסר, והדיאלוג שלך הוא עם מה שאינך שומעת, ניתן לומר עם הדממה.

דיאלוג זה נשמע כקשה במיוחד, שכן שתיקת המילים או שתיקת הצלילים לכאורה לא מאפשרת דיאלוג, ועם זאת, מהו הדיאלוג אם לא עניין פנימי?

האם נראה לך שיש מישהו שמדבר אלייך מתוך המילים האלה?
האם לא את בעצמך זו שמנווטת את המילים האלה אל מי שאת מאמינה שאת, על מנת שהיא, אותה דמות מדומינת, תמשיך להאמין שיש חוץ ויש דברים בחוץ שנדרשים לבפנים.

האושר אינו תלוי בדבר, רק בנכונות לאושר, ורק אישורך הפנימי - תקף באמת.

אין אף אישור חיצוני, שעשוי להרגיע את הנפש אל סיפוקה, אלא באופן זמני.

וטוב אם מתבוננת פנימה, ומפנה את הדיאלוג הזה, אל פנימיותך, בניגונך האישי, שמי כמוך יודע שיש גם גוונים - לדממה.

תודה רבה.


<שלם>

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי תמרול_ה* » 11 דצמבר 2008, 11:58

תודה על הדברים שכתבת.
זה מאד מרגש.
יש לי כמה וכמה דברים להרהר בהם.
עדיין יש לי סימן שאלה לגבי הדיאלוג.
מקבלת שיש הרבה בדיאלוג שנמצא בפנים.
את זה לוקחת להרהר.
אך חושבת בכל זאת שיש משהו בחוץ שנמצא בדיאלוג עם מה שבפנים.
(וזה מסמל גם את כל מה שקשור באחריות החברתית, ובחוקים, ובנגישות וכולי וכולי).

ובמובן הזה, קשה לי לקבל את האמירה:
הלן קלר המציאה את המורה שלה, וזו התגשמה.
אני עדיין חושבת שאם לא היתה שם אן סוליבן, אי שם בחוץ בעולם הממשי, הלן קלר היתה נשארת פראית חסרת שפה.
בדומה לילדים שגדלים בין זאבים ביער.

האם אתה יכול להרחיב קצת לגבי מה זאת אומרת "הלן קלר המציאה את המורה שלה, וזו התגשמה"?

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי צפריר_שפרון* » 11 דצמבר 2008, 10:33

תמרולה,
_אני התכוונתי שעדיף להיות עם תחושת חירות מחוץ לכלא, מאשר בכלא, על משקל "עדיף להיות עשיר ובריא מאשר עני וחולה"
ולכן עדיף שיהיה כמה שיותר מונגש, וזה לא פוטר מהתהליך של חירות פנימית, שכביכול אינה בהכרח תלויה בנסיבות החיצוניות.
אישית, אני מאמינה שיש קשר בין השנים, יש דיאלוגים ביניהם_

תודה על מילותייך אלה.
עם זאת, לא בהכרח תמיד עדיף כך או כך.
לעתים ההעדפה האישית בוחרת דווקא להתבונן דרך החוסר או לחפש אחר החוסר.
לעתים קרובות אלה מתרחשים.
לעתים קרובות ואצל רבים, אלה ששומעים ואלה שמקשיבים, אלה שמסתכלים ואלה שרואים.
נכותו של אדם היא יתרונו, שכן החסרונות והיתרונות היינו הך.

שאם את לוקחת את האבחון, הנקי מרבב, ומניחה רק את ההיפוך שיש בין שלילי וחיובי, ומעקרת את ערך החיוביות והשליליות של הדברים, וכאן, ברשותך, בצעדים זהירים אל האחדות, אל המובן מאליו והמוסכם מאליו, נמריא אל המקום הזה, הנשגב, את יכולה לראות איך החסד המקיף הוא שהניח לך את יתרונך הגדול מכולם, חרשותך.
יתרון זה כל כך בולט, מתוך אותו ניקיון העולה בהתבוננותך אחר הדברים, ראייתך, איננה הסתכלות ריקה מעניין וחקר, ראייתך היא היא ההתבוננות הנקיה, שאיננה מופרעת על ידי רעשים.

פנים אלה של הבריאה, הניבטות מפנייך את, לא היו יכולות להיות כה מדוייקות, בדקות האבחון, שכן למרות נכותך ויש גם עניינים שבזכות נכותך, הנך מי שאת, חלק מהעולם, ובדידותך האישית, היא אותו מקום שעולה כאין הסכמה לכל היש, למומך ולאחדותך.

ומכאן, נדמה לחרשת, שאילו שמיעתה היתה מאפשרת לה הקשבה גדולה יותר, או הבנה גדולה יותר, או התבוננות חדה יותר, הרי שדמיון זה, איננו אלא אשלייה מתוקה, שמא חוסר שביעות הרצון, תיפטר אחת ולתמיד.
ואין הדברים כך.

שהכל, מבפנים. אמת עשויה להיות מאושרת כאשר מקבלת אישור חיצוני לכך שקיימת.
ומילים, כפיוט בהחלט עשויות להשגיב את נפשך אל ההתעלות הזו, בה חשה את האיחוד הזה, את הייחוד הזה, משלבי ויוצאים במחול.
ועדיין, הנפש רעבה.

רעבה הנפש להכרה כי קיימת, רעבה הנפש להכרה בערכה.
עם זאת, מה ערך לה לנפש? הניתן לשים על הנפש ערך?
'לבן' אומר "ברהב אפסיותה". שכן נשגבת הנפש מכל, ממציאה את עצמה, ואיננה חשובה כגרגיר חול, איננה קיימת - אשלייה גמורה.

תפישתה היחסית של הנפש, מובנית בה מעצם היותה ספונה בתוך גוף חי, נושמת וחיה את עצמה בגוף הזה, כנוסע במרכבת החיים.
הנה כי כן, מבקשת הנפש אחר שלוותה, ובמובן הזה, רק היא, רק היא יכולה לאשר לעצמה את קיומה, את ייחודה, ואת אחדותה, היותה חלק מכל היש, ומודה.

אז, במקום הזה בו נמצאת עם עצמה ומול עצמה, בפנימיותה, ומבקשת אם כן לברר מה רצונה, לקבל, מה צריכה לתת, מגלה אז הנפש, את שיוויה, בו איננה נדרשת לדבר, ואיננה מבקשת אחר דבר.

וככל שחווה הנפש את רגעי ההתעלות האלה, קודשי ההווה, ההסכמה וההיענות אל התבוננות, וככל שמתמירה הנפש את סריקת החסר אל סריקת החסד, ומחפשת ומוצאת ראיות אל חסד קיומה, ומודה ומהללת את הרגע, את היש, את עצמה וזולתה, כך למדה למתוח את הטוב אל הטוב יותר ומשם אל המצוין.

אז, בעיה מתקבלת בחיוך, שכן וודאי הוא שפתרון ממתין, וכל שנדרש הוא להתבונן.
ומכאן, יכולים אפילו, אותם אלילי יופי, אלה שהדף ניכר מפניהם אל העולם, לחיות עם נכותם - יופים הזוהר. המסנוור.

ובמובן הזה, של עשיר ובריא על פני עני וחולה, קל לה לנפש הרבה יותר, להבריא ולשמוח בחלקה מאשר לחלות ולחיות את חוסריה.
לא חשוב מה את מעדיפה, חשוב לאבחן ללא העדפה, ובסופו של יום, לתרגל העדפת החסד והטוב, ולמתוח את אלה למדרגת אומנות.


_ואני מרגישה פחות כבולה ובעלת יותר יכולת ביטוי אם הבטריה במכשיר השמיעה שלי עובדת או לא, אם יש מכשיר FM להגברה במפגש, אם יש כיתוביות.
ואז הטבע האישי של "להשתתף ולקחת חלק" - מוצא את ביטויו ואינו כבול בשלשלאות של ממש._
הניחי את הביטוי האישי. כתבי את מילותייך.
הקשיבי. פשוט הקשיבי, קראי שפתיים, התבונני על האירוע מנקודת המבט המתבוננת. כבי את מכשיר השמיעה. נסי את זה בתוך המפגש.
ואז, הסבירי מה את רואה, לעצמך ולסביבה.
למדי את הסיטואציה מתוך יכולת ההתבוננות שלך.

יש איזה סרט שבו משוחק עיוור שמצליח לזהות מקומות ודברים רק מתוך חדות שמיעתו. זה מאוד אופייני לעיוורים חדות השמיעה, ובמובן הזה חדות האבחנה.
התבונני על האפשרות הזו, לא על מנת להקטין את מי שאת היא, אלא, להביע את מה שבאמת יש לך לומר, בהתייחס אל קבוצמת האנשים הזו.
הרי את מזהה בנקל את בעלי האגו, הכריזמתיים, שלוקחים את הבמה לעצמם, ואת מזהה את עדיני הנפש, ואת המקשיבים, ורואה את כל היחסים הנרקמים באירוע הספציפי.
למדי את תבונת המבט הזה, ומכאן, האמיני לשלם הזה, לא רק שתעלה הבמה האישית בעבורך, אלא ישתוקקו כל כך להקשיב למילותייך, שלא יהיה מצב שבו מכשיר השמיעה ידחה מעלייך את העולם.

זוהי עבודה פנימית. התבוננות על אירועים, אבחון, הפרדות וראיית החסד, התבוננות ברקע הדברים, התבוננות בדינמיקה - דווקא מתוך כך שאין קול.

הטבע האישי שלך, להשתף ולקחת חלק לא אמור להיפגע, שכן, שוב, השתתפות איננה מחייבת אלא נוכחות, ולעתים מספיק שרוחו של אדם משתתפת, ואיננה צריכה אפילו לנוכחות, ואם את נוכחת, פיזית, באירוע, בנועם מבטך הצלול, זו כבר השתתפות רבתי, והצורך לתת את דעתך או עמדתך, אם כך, כתרגיל - יופנה אל הכתיבה, או אל הקהל, מתוך הגדרת האווירה הכללית כפי שאת חשה אותה, מתוך נכותך.

לאט לאט.


יש איזה תהליך של יציאה מהאבן, שעוד לא ברורה לי המהות שלו. יש בה משהו דיאלוגי.
הדיאלוג הוא בין הדמות שמדמה הפסל שקיימת באבן, לבין האבן שקיימת בה הדמות.
פוסל את המיותר ומגלה את העיקר.
כמו בין שורשי העץ לאדמה שסביבם, כמו בין נופו של העץ אל האוויר העוטף אותו.
הדיאלוג הוא בין מי שאת היא, למי שאת מאמינה שאת היא.
בינך - לעצמך.
גם אם עולים הדברים דרך דמותו הוירטואלית של אחד, המביא דברים בשם אומרם.
עולים ממך - את עצמך.

_כמו שהלן קלר היתה צריכה את המורה שלה.
ואני לא מתכוונת למצב של לשבת ולחכות למושיע שם בחוץ,
אלא שיש מרכיבים דיאלוגיים מאד חשובים בין הקושי לבין המציאות.
שחשובים מאד לתחושה של האדם כבנאדם בעולם._

הלן קלר המציאה את המורה שלה, וזו התגשמה.
כך את עצמך ממציאה לעצמך את הפתרונות והם מתגשמים.
כך כולנו. המציאות היא המצאת האמצאות של האדם, שהרי מהי המציאות מעבר לגופים פיזיים - הכל בעיני המתבונן, ובעבורך גם הכל באוזני השומע.
הדיאלוג הוא בין הדמיון אל המציאות, בין האשליה אל המציאות.
אדם רואה במדבר מים ואין זו אלא השתקפות - פטה מורגנה.
מכאן עשוי לעלות קושי.
קושי כזה עשוי להעלות את סבל הצמא.
אבל קושי אינו בהכרח סבל. קושי יכול להיות כל מאמץ. וכאן מוזמנת להתבונן מדוע כה מלא הוד והדר - המאמץ? מדוע ההישג שמגיע כתוצאה של מאמץ - נעלה מהישג המגיע בזרימתו, מאליו, בקלות, כנס.
שהרי כל כשלונותייך, שהם עיקר הקושי - הצלחות לתפארת.
ואין ההצלחה הזו נופלת מכל הצלחה אחרת.
והנה כבר אפשר לוותר על הצלחה, ועל כשלון ולראות את ההצלחה בכל אשר פונה, ומצליחה לחיות את חייך, ולהודות על גן העדן הזה.
יחסי הגומלין אינם מעיבים על גן העדן, יחסי הגומלין הם הם גן העדן.

הכל להעדפתך ולבחירתך - אם בוחרת להעניש את עצמך על ידי נכותך, כך יהיה, אם בוחרת לקבל את מי שאת, ולתרום למציאות על פני לרתום את המציאות - כך יהיה.
תודה רבה.

<שלם>

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי דגנית_ב* » 11 דצמבר 2008, 09:49

תמרולה - תודה על שאת נכנסת לעובי הקורה - באומץ, בחום, בדייקנות. אני לומדת ממך כל הזמן.

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי תמרול_ה* » 11 דצמבר 2008, 09:30

_ב. אבל, חירותו של אדם, כמו שאומר צפריר, קשורה לנסיבות החיצוניות באופן שטחי יחסית.
נכון שיותר נעים להיות מחוץ לכלא מאשר בכלא, אבל אפילו בכלא ניתן לחוות חירות - משום שזה אכן בעיקר מצב פנימי.
עובדה שאפשר להיות חופשי לגמרי בכל מובן פיזי ועדיין לחוש כלוא - זה מצב נפוץ מאוד._

אני התכוונתי שעדיף להיות עם תחושת חירות מחוץ לכלא, מאשר בכלא, על משקל "עדיף להיות עשיר ובריא מאשר עני וחולה"
ולכן עדיף שיהיה כמה שיותר מונגש, וזה לא פוטר מהתהליך של חירות פנימית, שכביכול אינה בהכרח תלויה בנסיבות החיצוניות.
אישית, אני מאמינה שיש קשר בין השנים, יש דיאלוגים ביניהם

לפעמים הכלא החיצוני מניח תשתית לתהליך שמאלץ ממש את האדם לפתח את החירות הפנימית שלו. ולפעמים הוא כובל אותו, "מאלף" אותו.

כאשר ראיתי בפעם הראשונה את הפסלים "השבויים" של מיכאל אנג'לו, הרגשתי שזה מבטא במדויק את הדיאלוג שלי עם השמיעה שלי ועם היכולת שלי להיות בביטוי מלא של הטבע שלי בהקשר של השמיעה.
ואני מרגישה פחות כבולה ובעלת יותר יכולת ביטוי אם הבטריה במכשיר השמיעה שלי עובדת או לא, אם יש מכשיר FM להגברה במפגש, אם יש כיתוביות.
ואז הטבע האישי של "להשתתף ולקחת חלק" - מוצא את ביטויו ואינו כבול בשלשלאות של ממש.

יש איזה תהליך של יציאה מהאבן, שעוד לא ברורה לי המהות שלו. יש בה משהו דיאלוגי.
כמו שהפסל (PESEL) צריך את הפסל (PASAL) כדי שמהותו תבקע מהאבן
(מחשבה שהתגנבה לה פתאום: גם הפסל pasal צריך את האבן, את הפסל pesel, כדי שמהותו שלו תבקיע מהאבן)
נדרש גם משהו שם בחוץ כדי שזה יתאפשר. אנחנו לא חיים בואקום.

כמו שהלן קלר היתה צריכה את המורה שלה.
ואני לא מתכוונת למצב של לשבת ולחכות למושיע שם בחוץ,
אלא שיש מרכיבים דיאלוגיים מאד חשובים בין הקושי לבין המציאות.
שחשובים מאד לתחושה של האדם כבנאדם בעולם.

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי צפריר* » 11 דצמבר 2008, 09:20

אי אפשר לשפוט את האדם החריג ואת הרצון שלו להשתלב בחברה.
אין כאן שפוט, שכן לא ניתן ערך חיובי או שלילי לרצון זה, אלא רק האבחון הזה, על פיו כולם רוצים להיות כמו כולם, זה מה שמאחד את כולם, כשכולם יחידים ומיוחדים.
נכות היא רק דרך אחת להצביע על ייחודיות.
יחודיות איננה נדרשת להדגשה שכן עולה בפן הפיזי, אין עלה דומה למשנהו.

השתלבות בחברה אין משמעה להיות כמו כולם, תודה לאל, אלא, מציאת המקום של האדם בסביבתו.
וכחריג, יכול להביא תועלת - מעצם קיומו.

ביום מותנו, לאחר מותנו, כולנו - נהיה שווים לחלוטין בפני אלוהים ותולעים.

תודות.

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי רוני_בלוני* » 11 דצמבר 2008, 08:58

צפריר, המילים שלך ריגשו אותי. אמנם נאלצתי לחזור ולקרוא את דבריך שוב ושוב כדי להבין ולהפנים, אבל מהמילים שלך אפשר ללמוד דרך אחרת להתמודד ולהסתכל על העולם.
יחד עם זאת, אי אפשר לשפוט את האדם החריג ואת הרצון שלו להשתלב בחברה. ועדיין למרות הכל ההשתלבות שלו בחברה תלוי בנו, באנשים שאין בהם נכות באופן רישמי.

אמשיך מאוחר יותר.... דיון מרתק.

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי תמי_גלילי* » 10 דצמבר 2008, 21:37

הכי קל לסמפט אוטיסט שממלמל בנימוס "אהה אהה אני רוסה מיס ופיסה בבקשה".
קטקטית, הניסוח הזה כל כך בעייתי בעיניי שאין לי אפילו כוח להתחיל להסביר למה.

אני רוצה לספר לכם שבשבועיים האחרונים, באופן ניכר ודי גורף, אנשים מסביב משתדלים יותר בעבור בני
איזה יופי לשמוע! (())

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי מחשבות* » 10 דצמבר 2008, 20:49

אני רוצה לספר לכם שבשבועיים האחרונים, באופן ניכר ודי גורף, אנשים מסביב משתדלים יותר בעבור בני {@

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי צפריר* » 10 דצמבר 2008, 20:45

ותודה לשרגא?
בהחלט.
במיוחד כי
אנחנו מיישרים קו והוא לא.
וגם, תודה לי עצמי.
ולכל היש.

כאמור - תודות.

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי פלוני_אלמונית* » 10 דצמבר 2008, 20:34

אבל אנחנו מיישרים קו והוא לא.

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי אורה_גבריאלי* » 10 דצמבר 2008, 20:32

בבקשות.

ותודה לשרגא?

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי צפריר* » 10 דצמבר 2008, 20:06

_זו פעולה שלא נובעת מרצון לחנך ולנקום אלא מקשב חומל.
ומתוך החמלה הזו לעיתים נדרשת גם תגובה חריפה ופוצעת - אבל לטובת כולנו רצוי שהתגובה החריפה תנבע מאכפתיות לאנשים כולם (כולל השרגאים) ולא לחלקם בלבד.

כי באמת - באמת - כולנו שרגא. ומי שחושב שהוא לא - פשוט משלה את עצמו. לעיתים הדברים סמויים מאוד והשרגאיות יכולה להיות חבויה עמוק גם בתוך אנשים שבדרך כלל מאוד נחמדים. למשל כשהם חסרי חמלה לחלוטין ובאופן אבסולוטי לשרגא.
אני ממליצה לכולנו, גם לי, להתבונן פנימה ביושר ובחמלה ובהומור ולראות את הפינות האפלות שבהן גם לנו יש שרגא חסר סבלנות, גס רוח, תוקפני מתחת למעטה התרבותיות, הנימוס והחביבות._

תודה על דברייך אלה, היטבת להגדיר בעבורי לתגובתי לכל סיפור המעשה - בעיני לפחות, שבהחלט התעורר בי השרגא, ואפשר שטוב שכך.
תודות.

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי אורה_גבריאלי* » 10 דצמבר 2008, 19:23

נדמה לי שאנחנו מערבבים כל מיני תחומים.

א. יש חשיבות רבה לכך שהחברה, מתוך חמלה ואחריות, תאפשר נגישות, שותפות וחירות לכל אדם ובמיוחד לכל אדם שיש לו איזו מוגבלות.

ב. אבל, חירותו של אדם, כמו שאומר צפריר, קשורה לנסיבות החיצוניות באופן שטחי יחסית.
נכון שיותר נעים להיות מחוץ לכלא מאשר בכלא, אבל אפילו בכלא ניתן לחוות חירות - משום שזה אכן בעיקר מצב פנימי.
עובדה שאפשר להיות חופשי לגמרי בכל מובן פיזי ועדיין לחוש כלוא - זה מצב נפוץ מאוד.

ג. יש חשיבות גם לנשק השביתה ולנשק חרם הצרכנים ויש חשיבות גם לחמלה. הם אינם סותרים זה את זה.

וכל מקרה לגופו.

לא יתכן שתמיד נכון לעשות חרם צרכנים. לפעמים זה מתאים, לפעמים זה במתאם עם איזה מין דבר שקשה להגדירו שהוא פשוט נכון. ולפעמים דווקא לא להחרים הוא הנכון. פעם זה ופעם זה.

הטעות היא לנסות להכליל כאילו יש אמת שתמיד נכונה וכאילו אפשרות אחת מאיינת את השנייה.
זה 'חוסך' לנו את הצורך להיות מאוד מאוד מחוייבים וקשובים ואחראים וחומלים ולעיתים גם קשים וחדים - כדי להבחין מתי תגובה מחרימה היא המועילה ומתי תגובה חומלת היא המועילה ומתי שילוב של השניים הוא המועיל.

ומה שתמיד מועיל יותר ומזיק פחות הוא פעולה מתוך התכוונות שרוצה בטובה הגדולה ביותר עבור כולנו.
זו פעולה שלא נובעת מרצון לחנך ולנקום אלא מקשב חומל.
ומתוך החמלה הזו לעיתים נדרשת גם תגובה חריפה ופוצעת - אבל לטובת כולנו רצוי שהתגובה החריפה תנבע מאכפתיות לאנשים כולם (כולל השרגאים) ולא לחלקם בלבד.

ד. כי באמת - באמת - כולנו שרגא. ומי שחושב שהוא לא - פשוט משלה את עצמו. לעיתים הדברים סמויים מאוד והשרגאיות יכולה להיות חבויה עמוק גם בתוך אנשים שבדרך כלל מאוד נחמדים. למשל כשהם חסרי חמלה לחלוטין ובאופן אבסולוטי לשרגא.

אני ממליצה לכולנו, גם לי, להתבונן פנימה ביושר ובחמלה ובהומור ולראות את הפינות האפלות שבהן גם לנו יש שרגא חסר סבלנות, גס רוח, תוקפני מתחת למעטה התרבותיות, הנימוס והחביבות.

מי שבאמת לא מוצא שרגא פנימי ולו קטן מאוד מוזמן לכתוב לי ויקבל פרס נאה.

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי תמרול_ה* » 10 דצמבר 2008, 18:53

_אני חייבת להודות שאני מתמסרת לתחושת הרדיפה אחרי השלמת החסר הנובע מהמום שלי..
וברור לך שזה לא קשור למום שלך?_
לדעתי החוסר נותן את הצורה לדבר.
צריכה להרהר בזה.

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי צפריר* » 10 דצמבר 2008, 18:24

אני חייבת להודות שאני מתמסרת לתחושת הרדיפה אחרי השלמת החסר הנובע מהמום שלי..
וברור לך שזה לא קשור למום שלך?

ומרגישה הרבה יותר טוב כאשר אני שומעת הכל, קוראת הכל, מבינה הכל. יש לי צורך עז בכך, מקוה שלא שיעבוד...
כן, זה גם אצלי כך, ואני לא סובל מבעיית שמיע או ראייה ועדיין שמח כשבכל בהיר, שוב, זה לא קשור לנכותך.

ולא גורסת שמאמץ עילאי להבין כל מילה זה חירות.
חירות עולה מתוך ההבנה שממילא אינך מבינה דבר ואין לך כל סיכוי להבין הכל.
החירות אם כך היא הידיעה וההבנה שאין כל צורך במאמץ, מבינה, טוב, לא מבינה - גם טוב.

זה נראה לי חסר חמלה במידה מסוימת לתת לכל אחד להתחרבש בקשייו אם אפשר להקל על הסבל ולעזור לאנשים לחיות יותר טוב.
חסר רחמים ומלא חמלה.
עזרה שניתנת מתוך רחמים, עדיף שלא תינתן. ומוזמנת ל כאן

תודות.

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי תמרול_ה* » 10 דצמבר 2008, 18:00

נכון, שבעה, תודה!
והנה על החרש:
"ואתם סוברים שאני חרש? אין אני חרש כלל. רק שכל העולם כולו אינו עולה אצלי לכלום כדי שאשמע את החסרונות שלו. כי כל הקולות כולם הם מן החסרונות, כי כל אחד ואחד צועק על חסרונו. ואפילו כל השמחות שבעולם כולן הן מחמת החסרון, שאדם שמח על חסרונו שנתמלא. ואצלי כ העולם כולו אינו עולה לכלום, כי אני חי חיים טוביםשאין בהם שום חסרון. ויש לי הסכמה על זה, שאני חי חיים טובים, מן המדינה של עשירות"....
מתוך "תיקון הלב" רבי נחמן מברסלב, סיפורים חלומות שיחות בעריכת פנחס שדה.

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי תמרול_ה* » 10 דצמבר 2008, 17:54

הולכת לבדוק.

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי סמדר_נ* » 10 דצמבר 2008, 17:51

יש את הסיפור של הרבי נחמן מברסלב, על עשרה הקבצנים,
עד כמה שזכור לי, שבעה, לא?

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי תמרול_ה* » 10 דצמבר 2008, 17:35

_כשאין כתוביות ללקויי שמיעה, או רמזורים או מעליות עם תוספת קולית. הרי שרמסנו את חירותו של ליקוי השמיעה או הראיה.
שוב, אי אפשר לרמוס חירות.
לקוי השמיעה או העיוור, אם נדרשים אל הנחיה בתנועתם, מתוך חירותם יפנו ויקבלו הנחייה זו, ואם לא יקבלו, גם אז, אין כל הכרח שתחושת חירותם תיפגע._

ובכל זאת עדיף להיות עם תחושת חירות מחוץ לתא הכלא...
על זה נאמר, עדיף להיות עשיר ובריא מאשר עני וחולה...

יש את הסיפור של הרבי נחמן מברסלב, על עשרה הקבצנים, שכל אחד מודה ל"מום" שלו, שמשחרר אותו מהבלי העולם הכרוכים באותו מום.
אני חייבת להודות שאני מתמסרת לתחושת הרדיפה אחרי השלמת החסר הנובע מהמום שלי..
ומרגישה הרבה יותר טוב כאשר אני שומעת הכל, קוראת הכל, מבינה הכל. יש לי צורך עז בכך, מקוה שלא שיעבוד...
ולא גורסת שזה טוב להיות עם חירות פנימית עצומה בלי לשמוע ולהבין את כל הדברים האלה שנורא מסקרנים אותי כל הזמן שם בחוץ.
ולא גורסת שמאמץ עילאי להבין כל מילה זה חירות.
זה נראה לי חסר חמלה במידה מסוימת לתת לכל אחד להתחרבש בקשייו אם אפשר להקל על הסבל ולעזור לאנשים לחיות יותר טוב.
זה כן מדבר אלי לעזור לייחודיות ללכת איתי, ולתת לה לגימטימציה מלאה, לקבל אותה, לשדרג אותה אפילו,
במקום המאמץ התמידי והמייגע שאני חשה "להיות כמו כולם".

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי צפריר* » 10 דצמבר 2008, 16:42

אם לא יבנו רמפות לכסאות גלגלים ולא תהיה נגישות במקומות ציבוריים - שהרי רמסנו את חרותו של הנכה
רק אם את מבקשת להשוות את יכולותיו ליכולות של אדם הולך, וגם אז לא רמסת את חרותו של הנכה, אי אפשר לרמוס חירות.
חירות היא הרגשה פנימית, וגם נשימתו האחרונה של הנידון למוות, בטרם יתלה, עשויה להיות רווייה בחירות, חווית החיים.
חירות היא אותה הרגשה של אין צורך בדבר, הכל טוב ואין צורך שאינו מסופק.
גם אם אינו יכול הנכה לעלות אל הרמפה הזו לבדו, אין הדבר מכריח אותו לא לחוש את חירותו, זו לעולם בידיו.
כלומר, זו בהחלט אחריות המדינה והממסד לדאוג לאלה, וזה לא נמצא בתוך יחסי הגומלין של בין אדם לחברו, ולא זה מה שעשוי לגעת בחירותו הבסיסית.

כשאין כתוביות ללקויי שמיעה, או רמזורים או מעליות עם תוספת קולית. הרי שרמסנו את חירותו של ליקוי השמיעה או הראיה.
שוב, אי אפשר לרמוס חירות.
לקוי השמיעה או העיוור, אם נדרשים אל הנחיה בתנועתם, מתוך חירותם יפנו ויקבלו הנחייה זו, ואם לא יקבלו, גם אז, אין כל הכרח שתחושת חירותם תיפגע.

אם סרבנו לשרת את האדם המוגבל, או סרבנו לקבלו בגן הילדים של ילדנו. אם בהתנהגותנו הראנו דוגמא לילדנו יחס של זילזול, או אי קבלת החריג או אי קבלה של אדם כל שהוא (וכאן אני מפרידה בין קבלת האדם לבין קבלת ההתנהגות). הרי שפגענו לא רק בחופש של אותו אדם , אלא גם ואולי בעיקר בחופש שלנו ושל ילדנו.
במובן הזה - שכל ישר.
שכל ישר הוא לב ליבם של יחסי הגומלין בין אדם לחברו, בין אדם לסביבתו ובין אדם לעצמו.
שאי אפשר לפגוע במישהו או במשהו - מבלי להיפגע - ביחס ישיר, במשקל זהה.

אולי יש אנשים היכולים לקבל את נכותו של העולם בחיוך ובשמחה, וכהזדמנות להיות חופשיה ולהנכיח את עצמם בסבר פנים יפות ובמילים טובות מול הדיוטות שרומסים את כבודם של אחרים. אך אלו יחידי סגולה.רובנו ככולנו אנשים בני תמותה שניזעקים מצד אחד נגד עוול שנעשה. ומאידך לא תמיד מסוגלים לקבל את השונה מאיתנו. ומכתב זה של האם או פניתה של רוני ראוי שיעורר בנו רגע אחד של בדיקה עצמית, איפה אני איפה אני ניכשלת בכך.
איני חולק על דברייך.
עם זאת, מכתבה של האם, אשר נכתב בכוונת זדון, פשוט כמשמעו, נמצא כמשל מתאים לגלוי פניו של הקורבן המקרבן.
ואם חטא הכותב הזה, בפגיעה באחרים, לאו דווקא באם הזו שאין הכותב מכירה והקפיד לא להזכירה בשמה, הרי שצר לי על כך.

תודות.

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי tאמא* » 10 דצמבר 2008, 15:26

_זה לא פשוט, וזה לא תהליך של ימים או חודשים, כבר אלפי שנים העם היהודי מעדיף להתייחד כקורבן, אבל זו איננה גזירה משמיים, ובידי כל אחד, להפוך מקורבן של נסיבות, אל אדם חופשי, שחירותו איננה ניתנת עוד לרמיסה, גם אם נדמה לאיזה מטורף מהנורמאליים - שמותר לו לרמוס שם.
ובאים הדברים האלה, אלייך, כהזמנה אל החיוך והשמחה, אל החמלה במובן של קבלת נכותו של העולם, ואל ההזדמנות הזו, להיות חופשיה ולהנכיח את עוצמתך, בחיוך רחב, בהסבר פנים, ובמילים טובות - גם אל האידיוט שמאמין שהוא מעל בתך, או מעל מישהו, ואת בגובה העיניים, מאחלת לו שימצא את השמחה מחדש.
תודות._

מילים יפות כתבתה (ואין אני צינית כלל וכלל).דבריך נכונים ואמתיים, אכן כל אחד מאיתנו הוא חריג במידת מה. ולכל אחד מאיתנו יש אפשרות להפוך מקורבן של נסיבות אל אדם חופשי, שחירותו אינה ניתנת לרמיסה. אך עדיין מוטלת עלינו כחברה לדאוג לחריגים אחרים מאיתנו להיות מסוגלים להיות אנשים חופשיים.
אם לא יבנו רמפות לכסאות גלגלים ולא תהיה נגישות במקומות ציבוריים - שהרי רמסנו את חרותו של הנכה
כשאין כתוביות ללקויי שמיעה, או רמזורים או מעליות עם תוספת קולית. הרי שרמסנו את חירותו של ליקוי השמיעה או הראיה.
אם סרבנו לשרת את האדם המוגבל, או סרבנו לקבלו בגן הילדים של ילדנו. אם בהתנהגותנו הראנו דוגמא לילדנו יחס של זילזול, או אי קבלת החריג או אי קבלה של אדם כל שהוא (וכאן אני מפרידה בין קבלת האדם לבין קבלת ההתנהגות). הרי שפגענו לא רק בחופש של אותו אדם , אלא גם ואולי בעיקר בחופש שלנו ושל ילדנו.
העניין הוא שלא רק שכולנו מוגבלים אלא כולנו או לפחות רובנו נגועים במידת מה בגזענות,דעות קדומות וחוסר קבלה מסיבות אלו ואחרות אדם כזה או אחר.
אולי יש אנשים היכולים לקבל את נכותו של העולם בחיוך ובשמחה, וכהזדמנות להיות חופשיה ולהנכיח את עצמם בסבר פנים יפות ובמילים טובות מול הדיוטות שרומסים את כבודם של אחרים. אך אלו יחידי סגולה.רובנו ככולנו אנשים בני תמותה שניזעקים מצד אחד נגד עוול שנעשה. ומאידך לא תמיד מסוגלים לקבל את השונה מאיתנו. ומכתב זה של האם או פניתה של רוני ראוי שיעורר בנו רגע אחד של בדיקה עצמית, איפה אני איפה אני ניכשלת בכך.

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי צפריר* » 10 דצמבר 2008, 14:44

רוני,
יש הרבה מאוד חריגים שאין להם נכות פיזית הנראת לעין, ועדיין הם חריגים

כך ניתן בהחלט לתאר את הכותב הזה, מילדותו, אל רוב חייו, ובוודאי שכך הוא גם היום, אלא שנכות זו, או חריגות זו, או ייחודיות זו, שנתפשה כמרחיקה, או כגורמת לדחייה של החברה, או שלי עצמי את החברה, כבר איננה מכאיבה אלא, מותמרת, אל מבטו של החריג, כפי שהוא מביא את הדברים, גם אם מקומם עליו את כל העולם, וגם אם אינו זוכה לכבוד אלא לגידופים, וגם כאשר מורעפים עליו אותות חיבה.
עד כאן, הגילוי הנאות של הנכה הזה, הכותב כאן, שעוד לא פגש אפילו אדם אחד, שאיננו נכה, סמוי או גלוי - מי שיפגוש - אנא ספר.

כאן, על פני לגרום לחריג להרגיש שווה, שזו אשליית הקפיטליזם, טוב דווקא להדגיש את היותו שונה, את היותו מיוחד, וגם אם כל העולם כולו לא מבין את המיוחדות הזו, הרי זוהי נכותו של העולם.
כל אשלייה לשוויון יכולות או לשוויון תפישה או ליכולת לשטח את כל האנשים לאותו גובה - רק פוגעת בחברה וביחיד.

לכן, בזהירות, ומתוך העדות האישית, אל נא תרמי את החריגים להיותם שווים, אמרי להם את האמת - ששוויָם אינו עולה או יורד משוויו של אף אחד אחר, שזכויותיהם להיות יחידים ומיוחדים לא פחותות ולא מתעלות מעל זכותו של אף נורמאלי, ובמובן הזה טוב להבין, וזה לכל אותם שמגדירים את עצמם נורמאליים, שהנורמאליות היא השגעון של השפיות התרבותית,היא הטירוף של הפסיכולוגיה, והיא הרעה החולה של התרבות במובנים רבים.

כאן, באשר לבדידות, דווקא כחריג, דווקא כלא מובן, דווקא כמי שמאיים תדיר, או שנתפש ככזה, דוקא כאן, אין כמו הבדידות.
וכאשר את מחפשת את המילה הטובה, הרי שזו ברשותך תדיר, וטוב אל המילים הטובות, למרות שבדידותו של הרץ למרחקים ארוכים איננה בהכרח כה נוראה, ואיננה באמת בדידות מלאה, שכן,סביבו ובתוכו - עולם שלם, של אהבה וסובלנות, חסד מקיף ותואם מושלם.

כאן, אם כך, נפלה בחלקך הזכות לשמוח וללמד שמחה את החריג דווקא, לא מתוך שהעולם מקבלו, אלא מתוך כך, שהוא מקבל את העולם.

זה לא פשוט, וזה לא תהליך של ימים או חודשים, כבר אלפי שנים העם היהודי מעדיף להתייחד כקורבן, אבל זו איננה גזירה משמיים, ובידי כל אחד, להפוך מקורבן של נסיבות, אל אדם חופשי, שחירותו איננה ניתנת עוד לרמיסה, גם אם נדמה לאיזה מטורף מהנורמאליים - שמותר לו לרמוס שם.

ובאים הדברים האלה, אלייך, כהזמנה אל החיוך והשמחה, אל החמלה במובן של קבלת נכותו של העולם, ואל ההזדמנות הזו, להיות חופשיה ולהנכיח את עוצמתך, בחיוך רחב, בהסבר פנים, ובמילים טובות - גם אל האידיוט שמאמין שהוא מעל בתך, או מעל מישהו, ואת בגובה העיניים, מאחלת לו שימצא את השמחה מחדש.

תודות.

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי רוני_בלוני* » 10 דצמבר 2008, 13:57

צפריר, אכן נכונים רוב דברייך....

_לחנך גם את הילדים שלנו לקבל אותו ולהתייחס אליו יפה, ולגרום לו להרגיש שווה, גם אם הוא קצת אחר.
לא בהכרח אפשרי, ובוודאי שאין צורך אל הזיוף הזה על פיו כבר מחנכים ילדים - שהם שווים בעוד אינם, גם אל החריג._

אפשרי. מאוד אפשרי. זה עניין של רצון. אני לא מתכוונת שצריך להציג את החריג כאחד מהחברה. אבל לגרום לו להרגיש שווה, זה עניין של רצון וחינוך. לתת לו הרגשה של כבוד ולא לתייג אותו כשונה שאין טעם להתקרב אליו, כי הוא שונה. הוא אחר.
צפריר, יש הרבה מאוד חריגים שאין להם נכות פיזית הנראת לעין, ועדיין הם חריגים. הם שונים. ולמרות זאת הם מנסים למצוא את מקומם בחברה, להרגיש שגם הם חלק מהחברה, שייכים לחברה. אבל החברה שלנו לא מקבלת אותם ומתייגת אותם, ובכך נמנע מהאנשים האלה למצוא את מקומם.
אני מקווה ומצפה שכולנו, נלמד לתת לאנשים שהם שונים מאתנו, ולא דווקא חריגים, תחושה שהם חלק מהחברה הישראלית, ולגיטימי להיות שונה. ואולי אפילו נוכל ללמוד מהאנשים הסובבים אותנו כי הם לא פחות שווים מאתנו.

אתה יודע, וגם אני יודעת, כמה מילה טובה, חיבה עושה לאנשים טוב, אתה מתאר לעצמך מה זה עושה לאדם בודד?
לאדם חריג שמרגיש בודד? ויש לצערי די הרבה כאלה. לעתים הם כמו אנשים שקופים. לא נראים לעיין. לא סופרים אותם.

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי צפריר* » 10 דצמבר 2008, 12:50

רוני,
לקבל את החריג לא אומר להתייחס אליו כאל שווה.
נהפוך הוא, אצל החריג עלינו להפגין מידה רבה יותר של סבלנות וסובלנות.
שכן, החריג איננו שווה באמת ואין טעם ללמד את ילדינו להתנהג אליו כאל שווה.

אגב, אין שוויון מראש, למעט השוויון הזה על פי כולנו, כל בני האדם, החיות, הצמחים והדומם - יחידים ומיוחדים.

לכן,
לחנך גם את הילדים שלנו לקבל אותו ולהתייחס אליו יפה, ולגרום לו להרגיש שווה, גם אם הוא קצת אחר.
לא בהכרח אפשרי, ובוודאי שאין צורך אל הזיוף הזה על פיו כבר מחנכים ילדים - שהם שווים בעוד אינם, גם אל החריג.

טוב שידע החריג שהוא יחיד ומיוחד.

על פני שעליו להיות אחר ממה שהוא, או להתאים עצמו אל נחמדותו של העולם.

תודות.

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי רוני_בלוני* » 10 דצמבר 2008, 10:44

לקבל את החריג זה לא רק למכור להם באדיבות פיצה... זה עניין של חינוך.
זה גם ללמד את הילדים שלנו להתייחס לחריג כאל שווה. בעיקר כשמגיעים אליכם משפחה ויש להם ילד חריג.
לא רק לקבל אותו אלא לחנך גם את הילדים שלנו לקבל אותו ולהתייחס אליו יפה, ולגרום לו להרגיש שווה, גם אם הוא קצת אחר.
ואני כאמא לילדה קצת חריגה חווה המון תסכולים בתחום. פה ושם אני נתקלת במשפחות שיודעות לקבל ולהעניק אהבה ויחס של כבוד כלפי החריג. אבל לצערי משפחות מעטות.

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי tאמא* » 10 דצמבר 2008, 10:07

_ולא לקחה אחריות הרבה לפניכעת, אפשר להמשיך ולקשקש (ויסלחו לי הקוראים אבל זה כבר הפך לקשקוש בו הקווים כבר חוזרים על עצמם, הטיעונים כבר שדופים מרוב שימוש) על העוול, על האירוע הספציפי הזה, ולא לקחה אחריות במהלך האירוע הספציפי הזה, וכאשר כבר לוקחת אחריות, הרי לוקחת האחריות על קורבנותה ומסכנותה בלבד.
על כך אני מצביע._
אכן זה מה שאתה מנסה לומר אך לא בהכרח ניתן להסכים איתך! האם לקחה אחריות!
זה שניכנסה לחנות למרות שידעה שהוא אדם נירגן, אינו מעיד על חוסר אחריות! גם העובדה שלא התערבה מיד ונתנה לבנה להתמודד עם ההתעלמות של שרגא גם זה לא חוסר אחריות או התנהגות קורבנית. (מקסימום הבנה איטית של הסיטואציה). וגם אם כדבריך (למרות שאיני מסכימה עם כך )התנהגה בהתנהגות קורבנית אין זה מונע ממנה אחר כך לנסות למחות !

כעת, אפשר להמשיך ולקשקש (ויסלחו לי הקוראים אבל זה כבר הפך לקשקוש בו הקווים כבר חוזרים על עצמם,
אכן כך
נוצר כאן שיח של חרשים, בין אלו הטוענים לזכותם של החלשים (שכולם על פני השטח מסכימים עם כך , אך אלו שמעיזים לטעון כך בגלוי נקראים מתחסדים)
לבין אלה הטוענים ללינץ תקשורתי סוגיה ניכבדת שראויה להתיחסות רצינית.
לבין הטוענים שהיא קורבן שמנסה לגרור קורבנות אחרים ולכן ראוי לבזות אותה. ואלו תמוהים בעניי.
בכל מקרה הנושא בדף זה הוא התיחסות לאנשים חריגים, ושני הנושאים האחרים ראויים ככל שיהיו יכולים לעבור לדף אחר מתאים. (האחד פתחה עפרה עדין)

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי פשוט_אלון* » 10 דצמבר 2008, 09:59

לקוחה עם סבלנות הייתה שואלת את שרגא "שרגא למה אתה לא מתייחס?" "שרגא למה אתה כועס?" ולא לוקחת אישית, זו סבלנות.
אולי היה נפתח ואולי היה אומר דברים כמו:
"וואלה אני פה 20 שנה בפיצריה, אנשים לא אומרים לי שלום לא אומרים לי תודה, שלא נדבר על מה נשמע ומה עניינים, כולם פה בקניון ממש רובוטים עם מבטים חלולים, זה מוריד לי את המצב רוח"
לקוחה עם סבלנות ועם אמפתיה יכולה להבין.. הקניון והעבודה שלו זה לא עליסה בארץ הפלאות, גם הלקוחות שם הם לא תמיד באים טוב.
לקוחה עם סבלנות הייתה מבינה לליבו של שרגא, שיושב בקניון ארור ורובוטי 20 שנה, מארגנת לו מסיבת הערכה, עם בלונים וקישוטים וחברים וממתקים
כולם מסיבת הערכה לשרגא שמכין אחלה פיצה למאות אנשים ביום.. שיתחמם לו הלב.
במקום לקרר לשרגא ולעם את הלב במכתב המעפן הזה שהיא שלחה,
יכלה לשלוח מכתב שמארגן מסיבה שמחה לאיש שמאכיל מאות אנשים באחלה פיצה והוא בבאסה, הייתה מחממת לכל העם את הלב.

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי צפריר* » 10 דצמבר 2008, 08:26

אבל מעוות בעיני במקרים האלה להטיל את האחריות על המוחים – שברוב המקרים זו אפשרות הפעולה היחידה שלהם – במקום על מבצע הפעולה שהיתה מושא המחאה (אגב, טריק ימין כלכלי ידוע).
איזו היא האחריות של המוחים, במקרה זה - האם? האם מישהו טוען שהתנהגותו של המוכר באחריות האם ובנה? האם באמת זו אפשרות הפעולה היחידה שלה? האם מחאתה לא פונה אל כל שאר הנוכחים באירוע?

ראו,
המוכר לא התנהג בסדר.
בהחלט לא התנהג בסדר, וראוי לכל גינוי.
אני מניח שיש על כך הסכמה.

אם אנחנו מעוניינים לשים את המוכר הזה, האירוע הזה של אדם מול אדם, באותה מדרגה של נסטלה, או כל תאגיד שרומס אחרים, הרי שוב, שאפשר להשתמש כאן בחרם צרכנים.

יחד עם זאת, כל דברי מדברים על ההתחסדות, על כך שהאם הזו, כפי שהיא מספרת את הסיפור, לא קיימה את אחריותה היא, ועכשיו, מצדיקה את אי לקיחת האחריות שלה להתמודד עם המוכר הזה, לשמור על כבודה וכבוד בנה כצרכנים, על ידי הפגנת קורבנותה.
ולא לקחה אחריות הרבה לפני האירוע הספציפי הזה, ולא לקחה אחריות במהלך האירוע הספציפי הזה, וכאשר כבר לוקחת אחריות, הרי לוקחת האחריות על קורבנותה ומסכנותה בלבד.
על כך אני מצביע.
שהרי אם לא היה מדובר באוטיסט, אלא בילד נורמאלי לחלוטין, רוב המזדהים היו מרימים גבה וממשיכים הלאה..

לכן, אם ניתן, להפריד בין איוולתו של המוכר, אשר ראויה לכל גנאי, ולהסכים, ולו לרגע אחד, להתבונן על הקורבן, על ההתקרבנות, ועל המהירות והקלות בה הקורבן הופך למקרבן, הרי שדברי לא נכתבו לריק.

שכן, אותה אם, בהחלט מרגישה טוב יותר לאחר שדבריה העלו את הגל הזה, את התגובה וההד לה זכתה.

עדיין, אם נדמה לה לאותה אם, שבזכות החרם המדומיין או האמיתי, הארוך או זה שחולף מאליו תוך שבועיים שלושה (ואז כפי שנכתב כאן כבר יהיו כאלה שיכנסו למקום הזה רק כי יזכרו משהו בקשר אליו ולאו דווקא יזכרו שהמשהו הזה הוא שלילי), ובכן, שבזכות המאבק הזה, ייטב לו לבנה, או שיבשיל אל יכולת להסתדר בעולם, הרי שהקורבן חופר לעצמו את הבור שממילא יפול אליו בקרוב.

ומעבר לכך, מה שהעלה את הדברים, הוא התחושה, שהמוכר הזה, השרגא הזה, הזעוף הזה, שכבר עצבן את האם הזו הרבה פעמים, עלה לה על העצבים והיא יצאה למסע נקם.

במילותיה היא, הצדקנות פורחת ועולה, ממילותיה היא הקורבן המקרבן מדבר.

כעת, אפשר להמשיך ולקשקש (ויסלחו לי הקוראים אבל זה כבר הפך לקשקוש בו הקווים כבר חוזרים על עצמם, הטיעונים כבר שדופים מרוב שימוש) על העוול, על הקפיטליזם, על הנכים והחלשים, על שרגא, ועל אלוהים, אפשר להשליך מהסיפור הזה גם על עגל הזהב אם תרצו.
אלא מה?
כפי שכבר כתבתי במקום אחר, הדיון הפך להיות כמערבל וטוחן מים.
ובמדינתנו הצמאה, אנ'לא בטוח שאנחנו יכולים להרשות את זה לעצמנו.


NEXT... (הקורבן הבא בבקשה....)

תודות.

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי פלוני_אלמונית* » 10 דצמבר 2008, 06:48

אבל מעוות בעיני במקרים האלה להטיל את האחריות על המוחים – שברוב המקרים זו אפשרות הפעולה היחידה שלהם – במקום על מבצע הפעולה שהיתה מושא המחאה (אגב, טריק ימין כלכלי ידוע).

וואו. איזה ניסוח מדוייק. |Y|

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי סמדר_נ* » 10 דצמבר 2008, 01:54

האם אתה ראוי לקריסה כלכלית ונידוי חברתי על כל הפעמים שהיית קצת שרגא
אבל זהו, שלא היינו קצת שרגא. כפי שהיטיבה להסביר אל פקה, אין מדובר כאן בסתם נרגנות או גסות רוח, שבה אכן כולנו יכולים לחטוא מדי פעם. מדובר על סירוב לתת שירות ללקוח בשל היותו אוטיסט. האם גם זו התנהגות שהאדם באשר הוא אדם מועד לחטוא בה? באמת? הקרדיט שלי לאנושות הוא קצת יותר גדול.
_אכן - לפעמים חשוב מאוד להשתמש בכוח הזה - מצד שני חשוב לזכור שאם שרגא יפול, סביר להניח שגם משפחתו תיפול איתו. אולי גם המנקה שמנקה את המקום יאבד את מקום עבודתו ואז אולי הבן של המנקה יצטרך לצאת ולסחור בסמים... לך תדע.

גם כשמדובר בחברות גדולות אנחנו נוטים לראות אותן כיישויות חסרות פנים - אבל גם בהן עובדים פועלים שצריכים להאכיל את ילדיהם שעלולים לאבד את מקום העבודה שלהם אם החברה שבה הם עובדים תסגר._
זה תמיד נכון, אבל מחשבה זו תעקר את הכוח מכל חרם צרכנים, או שביתת עובדים. כל פעולת מחאה כזו פוגעת כמעט בהכרח גם -- ולפעמים בעיקר -- במי שאינם נמעניה הישירים של המחאה. אבל מעוות בעיני במקרים האלה להטיל את האחריות על המוחים -- שברוב המקרים זו אפשרות הפעולה היחידה שלהם -- במקום על מבצע הפעולה שהיתה מושא המחאה (אגב, טריק ימין כלכלי ידוע). אם המוחים ירבו מדי לעסוק ב"פרטים בתמונה השלמה", התמונה השלמה תהיה של דיכוי וניצול ובריונות. אין ספק למשל שקמפיין האנטי עישון, והירידה העצומה בצריכת סיגריות שבאה בעקבותיו, גרמו לאנשים קשי יום לאבד את מקום עבודתם. אם יצלח המאבק בכניסת תועמלניות התמ"ל למחלקות היולדות, תיגדע ודאי פרנסתן של פנסיונריות וסטודנטיות. אין גם ספק שרבים מגולשי אתר זה מחבלים ברגל גסה בתעשיית הממתקים והמזון המוכן, וככל שאנשים מסוגם הולכים ומתרבים כך רב הסיכון שפועלים יאבדו את מקום עבודתם ויתדרדרו לסמים. האם זה לבדו אומר שהתעשיות והפרקטיקות הללו צריכות להוסיף ולהתקיים?

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי עפרה_עדין* » 09 דצמבר 2008, 21:46

_את כל עזריאלי והקניונים האלה אפשר למוטט,
במקום כל קניון אפשר לבנות קרקס או לונה-פארק ואז יהיה יותר שמח_|יש|

זה באמת הרעיון הכי חמוד.

חוץ מזה התעייפתי קצת מהדיון הזה. גם אף אחד לא ממש קפץ על הדף שהצעתי לינץ' תקשורתי. בכל מקרה, זה בטוח הפך כל אחד מאיתנו לקצת יותר מודעים.

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי פשוט_אלון* » 09 דצמבר 2008, 20:45

את כל עזריאלי והקניונים האלה אפשר למוטט,
במקום כל קניון אפשר לבנות קרקס או לונה-פארק ואז יהיה יותר שמח.

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי אורה_גבריאלי* » 09 דצמבר 2008, 20:06

נכון. חוסר סובלנות הוא דבר מאוד חמקמק והרבה אנשים שבטוחים שהם הכי סובלניים עלולים למעוד בלי להרגיש בכלל...

כל מה שכתוב פה מזכיר שוב מה שניסיתי לומר, בין השאר, למעלה:
הדברים מורכבים, ואם לא רואים אותם במורכבותם החד פעמית - התגובה שלנו לא מדויקת.

למשל - כוחו של חרם צרכנים.
אכן - לפעמים חשוב מאוד להשתמש בכוח הזה - מצד שני חשוב לזכור שאם שרגא יפול, סביר להניח שגם משפחתו תיפול איתו. אולי גם המנקה שמנקה את המקום יאבד את מקום עבודתו ואז אולי הבן של המנקה יצטרך לצאת ולסחור בסמים... לך תדע.

גם כשמדובר בחברות גדולות אנחנו נוטים לראות אותן כיישויות חסרות פנים - אבל גם בהן עובדים פועלים שצריכים להאכיל את ילדיהם שעלולים לאבד את מקום העבודה שלהם אם החברה שבה הם עובדים תסגר.

בקיצור - הדברים באמת מסובכים ומורכבים - ולפעול בתבונה בעולם כה מורכב דורש קשב עדין מאוד.

רואים את זה יותר ויותר בנושאים של איכות הסביבה ותזונה. מספרים לנו שכדאי לעבור לדלקים ממקור צמחי ואז מתברר שכדי לגדל את הצמחים מהם מפיקים את הדלקים הבריאים לסביבה הללו מבראים יערות עד...
מספרים לנו שכדאי לאכול הרבה שמן קוקוס ואז מתברר שגם במקרה הזה מחסלים יערות שלמים כדי לפנות מקום לעצי הקוקוס.

ולכן כל הדברים האלה דורשים הליכה עדינה, כמו על חבל, מאוד קשובה ומאוד מורכבת, שמתבוננת בהמון פרטים והקשרים, שרואה תמונה גדולה ושלמה יותר ויותר - אחרת התיקון מתגלה כקלקול.

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי לא_מסכימה* » 09 דצמבר 2008, 16:27

נדמה לי שאנשים פה חסרי סבלנות אחד כלפי דעתו של השני....

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי פלוני_אלמוני* » 09 דצמבר 2008, 14:46

רק תזכור שהחרב יכולה להתנופף גם עליך. אף אחד מאיתנו לא נחמד לכולם כל הזמן. תחשוב טוב טוב האם אתה ראוי לקריסה כלכלית ונידוי חברתי על הפעמים שבהם היית קצת שרגא.

בדיוק כך!
כל המצדדים,החמורים והאלפקות החמודים, כנראה יבינו, רק כשיפלו תחת טפריה הרצחניות והמפלצתיות של התקשורת של ימינו. האנשים שנפלו תחתיה, יודעים היטב מה זה אומר. זה שהם לא תבעו את הצדק עדין, זה רק בגלל שאין להם כוחות וכסף מספיק לעשות את זה. אבל יום אחד זה יקרה.
כי הצדק הטהור של זכות הפרט וצנעת הפרט עומד לצידם.

יש פה רמאים ויצאת צדיק זו אחלה תוכנית שחושפת אותם, אבל התוכנית היא עבירה על החוק בפני עצמה.
אפשר לשים מצלמות, לטשטש את פני האשם למניעת זיהוי ואת השם למסור למשטרה או לרשות להגנת הצרכן. זה חוקי! כך גם לא פוגעים בילדיו של העברין, שגם כך נענשו שזה אביהם. אבל למה שיעשו כזה דבר אם זה לא מביא מספיק רייטינג? ההמון רוצה דם!
הגיע הזמן בהחלט שיקום עורך דין משועמם ויתבע את עלבונם של כל אלו שהמדיה רצחה אותם חיים. אני לא רוצה לראות תוכניות כאלו. עבר זמנו של הקולסאום.

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי סקאלד_מודרני* » 09 דצמבר 2008, 14:38

מדובר פה בנקמה מתוקה. היקף ההפצה והאופי הרגשני של המכתב מעוררים יצרים אפלים בקוראים שלא רלוונטים אם היא רק רוצה לספר על מקום שהיא ממליצה לא לקנות בו.

היא בסה"כ סיפרה את הסיפור כפי שהיה.

חוצמזה, דיברתי עם כל מני אנשים על המקרה הזה, אנשים שהכירו את שרגא עוד ממקודם, העלתי בפניהם את האפשרות שאולי סתם מישהי מעלילה עליו עלילות כדי לפגוע בו והם אמרו שהיא לא, כי זה נשמע להם כמו התנהגות טיפוסית של שרגא. לפי דעתי אחת מהסיבות לכך שהעליהום הזה מתקיים היא בגלל שהרבה הכירו את שרגא ואת ההתנהגות הנוראית שלו גם ככה. אם ככה הוא בוחר להתנהג, שיישא בתוצאות.

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי פלוני_אלמונית* » 09 דצמבר 2008, 14:08

למה כל הזמן מעמידים את האמא על דוכן הנאשמים? רק כי זה מקורי? כי היא האשימה, וזה מעיד על יצירתיות להראות שהיא (ה-)אשמה? אולי היתה יכולה לעשות אחרת, אבל עשתה כך, כך מצאה לנכון לפעול. למה לנתח כל מעשה שלה בכזו דקדקנות? תסתכלו על השרגא הזה קודם כל, הישראלי המכוער שצריך להוקיע מקרבנו. שידעו שאם נותנים שירות מחורבן, זה גורם נזק, ולא רק לנשמה, אלא גם לכיס.
זה כמו 'יצאת צדיק' - גם שם לא הלכו על תביעה משפטית, אלא רק חשפו את השקרנים במלוא כיעורם. ההתנהגות של שרגא היא שלו, שייקח עליה אחריות. לא מישהו אחר התנהג בצורה מחפירה, אלא הוא. והוא ראוי לגינוי על כך. וכל מי שנוהג כמוהו.

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי פלונית* » 09 דצמבר 2008, 13:27

ברוח החינוך הביתי - אנשים שבוחרים לא לחכות לרשות שמונתה לחנך את ילדיהם אלא לעשות זאת במו ידיהם, דווקא מאוד מתאים להם לא ללכת דרך הצינורות המקובלים, ולטפל במה שחשוב להם בחברה באופן ישיר. לקחת אחריות ישירה.

רק תזכור שהחרב יכולה להתנופף גם עליך. אף אחד מאיתנו לא נחמד לכולם כל הזמן. תחשוב טוב טוב האם אתה ראוי לקריסה כלכלית ונידוי חברתי על הפעמים שבהם היית קצת שרגא.

בנוסף לכך שלא כל התנהגות גסה צריכה להוביל לעונש כל כך קשה קח בחשבון שסוג כזה של תגובה מציג רק צד אחד. זוית ראיה אחת.

אם לדוגמא חמתך האהובה מגלה שאתה מסרב בתוקף לתת לביתך הקטנה אנטיביוטיקה למרות שהיא סובלת מזיהום מסוכן. היא יכולה היתה להפיץ מייל חוצב להבות על רשלנותך ומעשיך הנפשעים שמסכנים את נכדתה חסרת האונים. מבחינתה היא במסע להצלת נכדתה. והיא תיידע את כל מי שאפשר בהבנה שלה את המעשים שלך. ואתה עלול למצוא את עצמך מקבל מבטים נזעמים, במקרה הטוב, מעמיתך לעבודה שגילו את פרצופך האמיתי. אתה עלול גם לקבל ביקור מעובדת סוציאלית.

זה לדעתך רצוי שנתחיל עכשיו לסגור חשבונות ולהציל את העולם בצורה כזו.

למה? למה לא ליידע מעגל רחב יותר של אנשים? למה לא ליידע אנשים מוגבלים או סתם אחראים שזהו עסק שלא ראוי שיפרנסו? למה לתת לקהל להמשיך להכנס אל הבריון באוהל רק כדי לקבל אגרוף?
בגלל שלא מדובר פה ביידוע. מדובר פה בנקמה מתוקה. היקף ההפצה והאופי הרגשני של המכתב מעוררים יצרים אפלים בקוראים שלא רלוונטים אם היא רק רוצה לספר על מקום שהיא ממליצה לא לקנות בו.

יותר טוב אם היתה מוצאת פיצריה נחמדה, ומפיצה במייל נרחב, כולל הודעות בפורומים, מכתב נרגש מלא תשבוחות ומילות הלל.

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי סמדר_נ* » 09 דצמבר 2008, 11:57

אם הייתי שרגא הייתי תובע תביעת ענק את "גברת הזאב"
ומאד ייתכן שאם אינו עושה כן, הוא יודע היטב למה.

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי קט_קטית* » 09 דצמבר 2008, 11:33

חמור אחד ואלפקה אחת ;-)

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי אל_פקה* » 09 דצמבר 2008, 09:53

אז.....יש פה עוד חמור/ה שעוד לא הבינו מה התרחש פה בעצם??????????
נדמה לי שכן, לפחות חמור אחד.

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי פלוני_אלמוני* » 09 דצמבר 2008, 09:47

אם הייתי שרגא הייתי תובע תביעת ענק את "גברת הזאב" וכל אלו ששלחו את המייל עם שמי וכתובת העסק לי, על שגרמו לי נזק ופשיטת רגל, ללא שבדקו את המקרה לאמיתו וללא שנתנו לי הזדמנות אמיתית להסביר את הצד שלי (ואני באמת לא מחשיב כתב מאיזה אתר אינטרנט נידח עם קול מעצבן של מתבגר וכושר התבטאות של נמלה עם ג'ל על הראש, כהזדמנות פז להסביר את הצד שלי)...
בנוסף עם גם חשפו את מקום העסק שלי למטרד מתמשך של עוברי אורח והמון זועם שבכל רגע נכנס להביע את דעתו בצווחות ומאיים על חיי ובריאותי הנפשית.

אז.....יש פה עוד חמור/ה שעוד לא הבינו מה התרחש פה בעצם??????????

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי אל_פקה* » 09 דצמבר 2008, 09:44

אתה מוזמן לכתוב שלט ענק ולהפגין מולם.
זה מה שהוא עושה, וירטואלית. זו הפגנה: מחאה דרך ידוע הציבור. מה ההבדל בין מתן המידע ללקוחות מחוץ לפיצריה בדרכם פנימה לבין מתן המידע ללקוחות מבעוד מועד דרך המייל? נדמה לי שתחושת ה"לינץ'" היא בגלל דרך העברת המידע. לו היתה האם פונה לתקשורת ומתראיינת לתוכנית של 5 אחר הצהריים ושוטחת את סיפורה אף אחד לא היה מאשים אותה בלינץ'.

_יש הבדל בין צרכנות נבונה ואחראית לבין לינץ'.
היה די והותר אם היתה משתפת את חבריה ובני משפחתה לגבי המקום הזה ובעליו. ._
למה? למה לא ליידע מעגל רחב יותר של אנשים? למה לא ליידע אנשים מוגבלים או סתם אחראים שזהו עסק שלא ראוי שיפרנסו? למה לתת לקהל להמשיך להכנס אל הבריון באוהל רק כדי לקבל אגרוף?

זה שאתה יכול לשים את שרגא האידיוט הזה באותו משפט כמו את נסטלה מראה כמה כל ההתייחסות אליו התעוותה לגמרי והיא לא פרופורציונלית למעשיו.
להפך. לומר שכל מה ששרגא אשם בו הוא גסות ונרגנות זה לא פרופורציונלי למעשיו. נא לקרוא לאט: הוא סרב לשרת אדם בגלל שהוא אוטיסט. זה שהוא עשה זאת תוך כדי נרגנות לא מקנה לו נקודות זכות.

ואם שרגא ייפגע מכך – צר לי, הוא היה צריך לחשוב על זה קודם.
בהחלט. מפגשים לא נארגן אצלו בפיצריה :-)

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי פלוני_אלמונית* » 09 דצמבר 2008, 08:47

_מי אתה בר עדש וכל התומכות שלך, שתחליט שאדם זה או אחר צריך לסגור את עסקיו?

לא, באמת! לא זכור לי שמישהו בארץ בחר בך. יש בשביל זה רשויות. אתה מוזמן לכתוב שלט ענק ולהפגין מולם._

ברוח החינוך הביתי - אנשים שבוחרים לא לחכות לרשות שמונתה לחנך את ילדיהם אלא לעשות זאת במו ידיהם, דווקא מאוד מתאים להם לא ללכת דרך הצינורות המקובלים, ולטפל במה שחשוב להם בחברה באופן ישיר. לקחת אחריות ישירה.

בר עדש - כל מילה בסלע. דברים צלולים אתה מדבר.

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי פלונית* » 09 דצמבר 2008, 05:56

ואם שרגא ייפגע מכך – צר לי, הוא היה צריך לחשוב על זה קודם.

או אחר כך. הוא הוסיף לפגוע גם לאחר המעשה, כולל באותה אם, גרש אנשים שניסו להביא את הצד שלו, ובטח ובטח שלא טרח להתנצל (ראו למשל קישור כאן שהביאה ענבלולי מה- 3 בדצמבר, עם סרטון בו הכתב מנסה לשוא לדובב אותו במילים "יש לך הזדמנות להציל את העסק שלך!").

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי ניצן_אמ* » 09 דצמבר 2008, 01:24

אחריותיות
אוי ואבוי לנו בלי זה.
אפילו שזה תרגום מחורבן

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי סמדר_נ* » 09 דצמבר 2008, 01:18

מי אתה בר עדש וכל התומכות שלך, שתחליט שאדם זה או אחר צריך לסגור את עסקיו?
לא זו ההחלטה. כתבתי פעם בדף אחר, בהקשר אחר -- החלטה להחרים עסק, רשת או חברה אינה פוגעת בחופש העיסוק של העסק, הרשת או החברה. כל מה שהיא עושה הוא לבטא את ערכיו והעדפותיו של המחליט. זה שימוש לגיטימי לגמרי בחופש הביטוי ובכוח קנייה, בבחינת Put your money where your mouth is. בר עדש אינו מחליט ש אדם זה או אחר צריך לסגור את עסקיו -- החלטה כזו אינה לפי מידתו או סמכותו -- הוא כן מחליט ש הוא לא יקנה שם. הוא כן יכול להחליט ליידע עוד אנשים בכך שהוא לא קונה שם, ולהסביר להם למה, ומכאן ואילך גם הם מוזמנים לנצל את החופש הצרכני שלהם בכל דרך שיבחרו. אם הרבה אנשים יתחילו להחרים את פיצה שרגא -- לא יהיה זה אלא משום שחלקים נרחבים בחברה החליטו שאינם מוכנים לתת את ידם הכלכלית להתנהגות המתוארת. לא משום שמישהו "החליט" שהעסק הזה צריך להיסגר (מי בכלל יכול להחליט כזו החלטה?).
ואם שרגא ייפגע מכך -- צר לי, הוא היה צריך לחשוב על זה קודם. אנשים נפגעים, ואפילו קשה, מתוצאות התנהגותם שלהם מדי יום ביומו (ואם הבנתי נכון, אפילו שרגא עצמו לא טען שהסיפור אינו אמיתי, כך שלא ברור לי על מה מבוססת טענת ה"לינץ'" וה"על לא עוול"). בכך אין כל חדש. גם מי שנוהג תחת השפעת אלכוהול עלול להיפגע מכך אנושות, ואין לו הנחה מטעמי "מוגבלות" (שבהחלט סביר שקיימת). אנשים נושאים בתוצאות מעשיהם, ככה זה. והכרתי גם הכרתי כמה "מוגבלים" עם תעודות, שאיש לא חלם לתת להם פטור כזה מנשיאה באחריות למעשיהם ולדבריהם.

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי תמרול_ה* » 08 דצמבר 2008, 16:24

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי קט_קטית* » 08 דצמבר 2008, 15:11

סערה בכוס מים.

ליתר הדיוק: סערה בשקית טרופית.
אנטיפט אחד ששונא את עבודתו, ואת האנשים שמשרת,
ובתקשורת איפה שהיה לינק קודם כתבו אנשים שמכירים פיצה שרגא שהוא שונא גם סטודנטים עם תיקים,
אמהות עם ילדים, ובכלל כל דבר שזז לא לטעמו.
אז איפה פה בדיוק האפליה המדוברת?
אנטיפט הוא אנטיפט הוא אנטיפט.
העונש הכי גדול שלו הוא לקום כל בוקר ולהגיש פיצה עם מיץ ענבים לכל דורש.

ומה זה בדיוק המיוחדות הזאת, והמוגבלות הזאת?
הכי קל לסמפט אוטיסט שממלמל בנימוס "אהה אהה אני רוסה מיס ופיסה בבקשה".
לכו תתמודדו עם הפנסיונרית עם מוגבלות שגרה אצלי בבניין וכל הזמן עושה קונדסונים לכל השכנים,
שופכת מיץ של זבל ושתן על דלת/עגלה/אוטו של מי שלא מתנהג לטעמה,
כותבת לי פתקים (אנונימיים!) ללא הפסקה : מפריעה את מנוחתה העובדה שאני יורדת במעלית עם כלב,
היא טוענת שזה מביא מחלות ושהכלב יורק - וכדי להמחיש כנראה באמת יורקת בפינות של המעלית כדי שיהיו הוכחות.
למען הסר כל ספק אני מגדלת כלב ולא אלפקה, הוא לא מעלה גרא ולא יורק.
היא גם זורקת זבל מהחלון ואז מתלוננת שהחצר מלוכלכת.
כל היום מסתובבת עם פרצוף מקורבן שדורש כאפה בהולה,
ובוכה איך אלהים מעניש אותה עם שכנים חולירעות,
מקללת את כל השכנים בעל פה ובכתב, קללות בעירקית עתיקה שלא אחזור עליהן.
וברור לכל שהיא אישה שהשכל הישר נטש אותה מזמן. איך אוכלים "מיוחדות" כזאת?
אני בספק אם היא באמת מודעת לבעיתיות של זה שהיא מתלוננת על הלכלוך שהיא בעצמה יוצרת.
מה לעשות? מיוחדת.

ומה שאני תמיד אומרת לעצמי: העונש הכי גדול שלה הוא להיות היא.
לקום כל בוקר אל החיים האומללים שלה ולהתחיל להזיק ולהתבכיין.
והרי אם אגיב לה גם אני אהיה היא.
איכס.
"אוי אוי אוי, אלהים מעניש אותי, איזה חרא של שכנים :-("

אותו דבר שרגא.
הוא לא מספיק שרוט?
בטוחה שלא מחיים טובים ומלאי אהבה הוא נהיה פקעת עצבים.
שרטו, נשרט, שורט.
שונא אנשים שלא לטעמו ונכנס באם-אמא שלהם.
מעצבן?
ברור שמעצבן.
שומר נפשו ירחק מהפיצה הזאת, ואם כבר נכנס שלא יצפה לשירות אדיב,
מקסימום לפיצה זולה.

אבל מה הקשר לאנשים עם מוגבלויות?
הוא בעצמו אחלה מוגבל רגשית.

בקיצור הדף הזה הוא בעצם

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חסרי סבלנות

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי ניצן_אמ* » 08 דצמבר 2008, 13:40

וכאשר האדם בורח להצלת העולם, במקום לעסוק בעולמו הקרוב, במקום לדאוג לילדיו על מנת שהם לא יסכימו לניצול הזה, של העולם הכלכלי, המנצל את עבדיו - עובדיו, ואת כל מה שניתן לניצול, למטרת רווח כספי או אחר, אז זו עוד בריחה עטופה בקרם של צדקנות, התחסדות ואידיאולוגיה.
בלי לקרוא הכל - אין סתירה בין השניים.
אולי ניתן לראות סתירה במקרה הזה, אבל באופן כללי, אין סתירה. לא צריך "לברוח" כדי לחתור לסביבת חיים טובה יותר לילדים.
למעשה, איך בדיוק ילדים לא יסכימו לניצול הזה אם לא על ידי השמעת קולם, אם לא על ידי מעשים רלבנטיים?
אני מסכימה שלינצ'ים וחרמות הם כלים גסים של המון לא חושב. אבל בין זה ובין מה שמדובר עליו כאן? נו. סערה בכוס מים.
אם היתה באמת פיצה שרגא, זה לא היה מעביר את בעליה מעסקיו. לכל היותר היה עושה לו שבוע שבועיים קשים, והוא ככל הנראה לא היה מקשר.... ממילא לאנשים יש זיכרון קצר. חלק מהם אולי היו אפילו עוברים ואומרים לעצמם "פיצה שרגא? שמעתי משהו על המקום הזה. כנראה טוב, שנכנס?" :-P

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי צפריר* » 08 דצמבר 2008, 09:12

_קשה. קשה לקחת אחריות. עדיף לא לדעת על מעללי נסטלה באפריקה, על מעללי אברי רן בשומרון, או על מעללי שרגא בדיזנגוף סנטר. מרגיז שיש אנשים שמתעקשים לספר לך עליהם. זה מרגיז, כי את כבר לא יכולה סתם לקנות נס קפה, או ביצים אורגניות או משולש פיצה. כי פתאום לבחירות שלך יש עוד משמעויות.
לא נותר לי אלא להתנצל בפניך בשם כל מפיצי המכתב על שהביאו לידיעתך את המידע המטריד הזה._

ולפי ההגיון הזה, טוב אם נביא בפני ההורים ששולחים את ילדיהם למוסדות החינוך את העוול שנעשה לילדיהם הם, במוסדות החינוך, ונפציר בהם להוציאם מבית הספר - מיד.
כלומר, עם כל הכבוד לדאגה לשלום הנכים והרעבים באפריקה, והחולים בסומאליה, כמה קל להיסחף לשם ולא לטפל ברווחתם של ילדינו אנו, במה שבידינו אנו, בסביבתנו הקרובה.

כלומר, כאשר אתה מכליל ומחבר ביחד את עוולות העולם, האם לא נכון יהיה להתחיל בביתך פנימה?

האם טוב יותר, או נכון יותר, או ראוי יותר, לדאוג למה שאיננו בסביבבתך הקרובה?

האם עדיף לא לטפל נקודתית, אלא לעורר מהומת עולם על מנת שהבן שלך יוכל לקנות בפיצה מסוימת? האם נכון הוא לעורר את כל הקורבנות בעולם, ולהתייצב אל מול האל הטוב בדרישות לשינוי המצב? שכן אל מי אתה פונה? מי זו נסטלה? מי הם הארגוונים והההתנהגויות שאתה מלין עליהם? היכן כל זה נבנה אם לא במערכות החינוך, שכל מטרתה היא לדכא את החופש של הילדים, על מנת שיהיו שכירים, וישאפו להשיג עוד ועוד לא חשוב על חשבון מי, על מנת שיהיו עבדים, על מנת שכאשר הם יעבדו בנסטלה ביום מן הימים, רק תועלתם האישית והישגיהם האישיים יעמדו לנגד עיניהם, וכך ירוויחו יותר כסף וגו'...

אז בהחלט יש את האסכולה הזו, את הקורבנות הזו של יללות על מה שלא בסדר בפיצה שרגא, ודאגה לשלום מי שרחוק ממך.

אבל, באמת, האם אתה, או אתם חושבים שחרם על שרגא, או חרם על נסטלה, או חרם כלשהו, יניח יחסי גומלין סבירים בין בני האדם?
זה מה שיגרום לאנשים לקבל את נכותם הם, ומכאן את נכותם של האחרים?

או שמא מפחיד לקום ולעשות צעד שמשמעותו, אני לוקח את הילדים שלי מהמערכת הזו, ומגדל ילדים שיהיו לאנשים חופשיים, שאינם תולים בגורמים חיצוניים את עצמאותם, אינם מייבבים מול אידיוט שלא יודע לשרת קהל, אלא יודעים את זכויותיהם ולעמוד על זכויותיהם.

מה הטעם בחינוכו של שרגא, אם אימו של האוטיסט חושבת ששרגא מחונך הוא שיעזור לבנה לתפקד.

בריחה, היא בריחה, היא בריחה.

וכאשר האדם בורח להצלת העולם, במקום לעסוק בעולמו הקרוב, במקום לדאוג לילדיו על מנת שהם לא יסכימו לניצול הזה, של העולם הכלכלי, המנצל את עבדיו - עובדיו, ואת כל מה שניתן לניצול, למטרת רווח כספי או אחר, אז זו עוד בריחה עטופה בקרם של צדקנות, התחסדות ואידיאולוגיה.

בהחלט, טוב לדעת על המתרחש בעולם, וטוב לידע את העולם שלא כדאי לחנך את הילדים בסביבתו של "שרגא" ודומיו. אבל מכאן ועד יציאה לחרם, או למלחמה בדבר זכותם של חריגים לקבל שירות, המרחק עוד גדול.

במיוחד שאותה אמא, שמשתדלת בכל מקום לחנך את בנה האוטיסט, טוב אם תדע שהעולם איננו לשירות גחמותיה או צרכיה, וטוב אם תבין, סוף סוף, שייחודו של בנה, איננו רק נכותו מהבחינה התקשורתית אלא, ייחודו רב וגדול מאלה, ותפקידה, אם היא מעוניינת בו, הוא ללוותו וללמדו איך הוא יכול להסתדר בעולם הזה, על מי הוא יכול לסמוך ועל מי לא.
אפילו את זה היא להצליחה, ללמד את בנה שעל שרגא לא ניתן לסמוך, אלא לקחה את הסיפור הזה לצרכיה הרגשיים האישיים, לצרכיה הנפשיים, מתוך כך ש היא נעלבה במקום בנה, ועכשיו היא במסע צלב התובע את עלבונו של בנה.

לכן, בבואך להיות ציני, ולבקש סליחה על כך שכבר אי אפשר להתעלם מעוולות בעולם, שמא תעצור רגע ותראה איך כל אחד ואחד, מניח לעוולות אלה להתרחש בד' אמותיו, שמא תקרא לכולם להוציא את ילדיהם מבית הספר, שמא תראה להם את אחריותם ההורית, או שתסתפק בחרמות, החרמות ופעילות מזויפת למען מי שממילא אין לך כל אחריות עליו.
גם אם אתה חושב שמאחריותי לא לרכוש מוצרים של נסטלה, זה לא אומר שאחריות זו, גדולה או קודמת לאחריותי על חיי שלי, על דרך הארץ שלי, הכוללת בין היתר, התערבות אצל "שרגא" והעמדתו על מקומו - בו בזמן ולא דרך חרמות והחרמות.
או שנדמה למישהו שכדאי לחסל קן צרעות עם פצצת אטום?

בעולמנו הציני, החרם על נסטלה, לא פגע בה מהבחינה הכלכלית, אולי להפך.
אבל זה סתם, מבחינת היעילות של החרם, שאם איננו מוחלט, כללי ורחב היקף איננו יעיל.

וטוב להזכיר שוב, שהנך מסכים להסתמך על סיפורה של האם בלבד, מבלי שאתה יודע באמת מה קרה שם.
זוהי הזדהות עם הקורבן, וההזדהות, עם קורבן, חולה, נכה או חריג - היא אם כל חטאת, שכן ההזדהות משטחת את השכל הישר, מסנוורת את העין המתבוננת, ומנתבת את האדם המזדהה,אל מדרגת היללות על מה שאין, אל היבבות על כך שכולנו קורבנות, מסכנים ואומללים מול כוחות הרשע - והישועה - תבוא אם נשנה את האחרים.
ואין הדברים כך.

תודות.

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי אנה* » 08 דצמבר 2008, 09:02

בר עדש,
יש הבדל בין צרכנות נבונה ואחראית לבין לינץ'.
היה די והותר אם היתה משתפת את חבריה ובני משפחתה לגבי המקום הזה ובעליו. עוד יותר עדיף היה אם היתה מחרימה אותו מלחתחילה היות וידעה שכך הוא מתנהג.
אז המשיכה ללכת אליו בעצמה למרות גסותו ועכשיו דאגה להציג אותו כאויב הגזע האנושי.
זה שאתה יכול לשים את שרגא האידיוט הזה באותו משפט כמו את נסטלה מראה כמה כל ההתייחסות אליו התעוותה לגמרי והיא לא פרופורציונלית למעשיו.
שרגא התנהג בגסות רוח נסטלה עשו מעשים שידעו שמובילים למוות של תינוקות.
נראה לך אותו הדבר?

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי עפרה_עדין* » 08 דצמבר 2008, 08:58

אני אישית, כבר עשר שנים תורמת בכל שנה סכום כסף נכבד בהורדת קבע, עבור אלו"ט.

למרות שאני ממש לא חושבת שזה לענין לציין את זה וממש אין צורך שתגידו לי את זה, אני חושבת שזו דרך נוספת לנסות להסביר ל"מתנגדים" שאני לא נגד הענין עצמו, אלא נגד הדרך שבה זה טופל ע"י כלל הציבור.

העובדה שכלל הציבור נסחף להסתה, לא מצביעה על העובדה שהצדק איתו. גם נגד היהודים היו שהסיתו ומסיתים עד היום. ההמון הכועס "קונה" הכל ואני חלק מההמון וגם אני חוטאת לעיתים. אבל צריך להיות רגע שהאדם עוצר ואומר:
"טעיתי"! אפשר למחות בצורה שונה. יש דרך ארץ גם במחאה. אפשר למחות נגד משהו בלי לבזות ולהשפיל את צנעת הפרט. בלי לגרום לרוע נוסף להיווצר ולהמשיך להתגלגל לו.
אפשר להעביר את השם והכתובת לרשויות, שיבדקו את הענין בשקט ובצנעה ויחליטו את החלטתם. . בלי לשים שלט וכתובת ולהגיד להמונים- "עכשיו הדם מותר".

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי ענבלולי* » 08 דצמבר 2008, 08:57

תודה בר עדש שאתה כותב פה. אני מסתכלת על הדיון הזה כבר כמה ימים, יש לי כל כך הרבה מה להגיד, אבל אין לי זמן לחשוב ולנסח וקצת גם הרגשה שזה לא ישנה כי מי שרוצה להחליט שהוא היחיד שהולך נגד הזרם ורואה את האור בינכה לא ממש יקשיב.

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי שמש_בחורף* » 08 דצמבר 2008, 08:16

גם אני שמחה לראות אותך כותב גאן שוב.

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי עפרה_עדין* » 08 דצמבר 2008, 07:17

לינץ' תקשורתי

אם מישהו באמת רוצה להגיב לתופעה חסרת האחריות הזו...

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי עפרה_עדין* » 08 דצמבר 2008, 07:11

אני קוראת את התגובות שלא בעדי שוב ושוב ושואלת את עצמי:
איך עוד ניתן לגרום לכם להתייחס לענין האמיתי עצמו?

כנראה שרק הזמן.

מי אם לא את אמור להכריע לגבי פעולותיך ולגבי הערכים שלך? מי שחרר אותך מהאחריות לפעילות הכלכלית שלך?


מי אתה בר עדש וכל התומכות שלך, שתחליט שאדם זה או אחר צריך לסגור את עסקיו?

לא, באמת! לא זכור לי שמישהו בארץ בחר בך. יש בשביל זה רשויות. אתה מוזמן לכתוב שלט ענק ולהפגין מולם.


לא נותר לי אלא להתנצל בפניך בשם כל מפיצי המכתב על שהביאו לידיעתך את המידע המטריד הזה.


אתה תוקף אותי אישית ומסלף את דעותי לפי רצונך. תודה רבה. חיכיתי רק לזה...

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי tאמא* » 08 דצמבר 2008, 03:00

בר עדש
(ובכלל טוב לקרוא אותך)_

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי תמי_גלילי* » 08 דצמבר 2008, 01:21

בר עדש|Y|
(ובכלל טוב לקרוא אותך)

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי תמרול_ה* » 08 דצמבר 2008, 00:08

לעורר מודעות בעניין היחס לחריגים במקומות ציבוריים_ זה טוב ויפה, אבל חסר כל תוחלת אם לא נדע אילו עסקים מאפשרים נגישות לנכים, ואילו מסרבים לשרת אותם. רק בעזרת המידע הזה נוכל לנהל את הפעילות שלנו באופן שישפיע לכיוון הערכים שאנו מאמינים בהם. מניעת המידע הזה מאיתנו פוגעת בחופש הבחירה שלנו.

אני מסכימה.
זוכרת אגב, שהיתה קבוצה שהלכה ללונה גל והיה שם נכה שסירבו לקבל אותו למתקנים הנגישים לנכים, מסיבות "מוראליות" של משתתפי הלונה-גל, אם אינני טועה, ומחאה ציבורית עצומה שהיתה לכך הביאה אותם לשנות את המדיניות בנושא, ולא לעשות ימים "סגורים לנכים בלבד" אלא לשלב ולערבב.

<כמעט בוודאות משהו בפרטים כאן לא נכון, רק שאני ממש לא זוכרת את הפרטים>

ומצד שני לא תמיד התגובה היא חרם קולוסאלי עם קבלת המידע, אלא נסיון לשנות, להסביר להסביר ולהסביר.
באמת ובתמים אני מאמינה שיש בכך גאולה לעולם.
חלק מאלה שעברו הסברות הופכים לאחר "גאולתם" למובילים בתחום הזה. נופל להם האסימון.

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי בר_עדש* » 07 דצמבר 2008, 23:14

לעורר מודעות בעניין היחס לחריגים במקומות ציבוריים_ זה טוב ויפה, אבל חסר כל תוחלת אם לא נדע אילו עסקים מאפשרים נגישות לנכים, ואילו מסרבים לשרת אותם. רק בעזרת המידע הזה נוכל לנהל את הפעילות שלנו באופן שישפיע לכיוון הערכים שאנו מאמינים בהם. מניעת המידע הזה מאיתנו פוגעת בחופש הבחירה שלנו.

מי מינה אותי לכל הרוחות לשפוט ולהכריע את הדין במדינה הזו?
מי אם לא את אמור להכריע לגבי פעולותיך ולגבי הערכים שלך? מי שחרר אותך מהאחריות לפעילות הכלכלית שלך?

אם את קונה מוצרי קוסמטיקה שנוסו על בעלי חיים - זו אחריות שלך.
אם את משקיעה את הכסף שלך בחברות שמנצלות את העובדים שלהם - זאת אחריות שלך.
אם את רוכשת מזון מחברה שדוחפת תמ"ל ליולדות בעולם השלישי - זו אחריות שלך.
אם את רוכשת בפיצה בעסק שמסרב לתת שירות לנכים - זו אחריות שלך.

קשה. קשה לקחת אחריות. עדיף לא לדעת על מעללי נסטלה באפריקה, על מעללי אברי רן בשומרון, או על מעללי שרגא בדיזנגוף סנטר. מרגיז שיש אנשים שמתעקשים לספר לך עליהם. זה מרגיז, כי את כבר לא יכולה סתם לקנות נס קפה, או ביצים אורגניות או משולש פיצה. כי פתאום לבחירות שלך יש עוד משמעויות.

לא נותר לי אלא להתנצל בפניך בשם כל מפיצי המכתב על שהביאו לידיעתך את המידע המטריד הזה.

סליחה.

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי עפרה_עדין* » 07 דצמבר 2008, 12:24

אורה גבריאלי
אני מזדהה עם דבריך. ומוסיפה:
כשמישהו מדבר אלי לא יפה, אני מתרגזת במפנים, לפעמים מגיבה בכעס בחזרה אבל, כשאני נרגעת, אני חושבת לעצמי: אם אני מחשיבה את עצמי למנומסת ותרבותית כביכול, מה אני "שווה" אם אני מגיבה באותה צורה ומחזירה לאותו אדם מנה אחת אפיים ואולי מעליבה אותו ליד כולם.
אולי, אני צריכה לדבר איתו בשקט, כשאף אחד לא שומע ולהסביר לו מדוע נפגעתי ממנו. אולי דרך הטוב שבי, אותו אדם ישפר את דרכיו.
אני לא מאמינה שבנקמה ובהפגנת כוח יכולים להביא למצב יותר טוב. רק למצב יותר רע.
יש בארץ הזו הרבה אלימות אבל זכרו גם זאת: יש פה הרבה נפגעי טראומות כמו הלומי קרב (מאובחנים או לא), ניצולי שואה- בניהם ונכדיהם שסוחבים איתם את השרידים, מהגרים שעזבו מולדת ובאו לחיות חיי עוני וחוסר שייכות...ומה לא?

את כולם ניתן להבין, כמובן עד אותו גבול דק, שהם הופכים להיות מסוכנים לחברה. אותו בעל פצריה לא הפך, בעיני, להיות מסוכן לחברה.
בעיני- הוא הרבה הרבה פחות מסוכן, מאותו נהג בכביש שלא אותת או עצר במפתיע בכביש מהיר כדי לבחון שלט מקרוב. אולי כדאי שנחרים את עסקי הנהגים שנתפסים בעבירות תנועה? דווקא רעיון לא רע,רק שצריך קודם לחוקק חוק בעניין...

אני חוזרת ואומרת: יש דין ויש דיין וצריך לפנות לאמצעים המקובלים.

ועוד משהו: אולי האמא בכלל לא אשמה. לא שופטים אדם בשעת צערו.
אשמים אותם אנשים שבמחי לחיצה על "העבר" מעבירים הלאה קריאה לחרם, עם שם ופרטים (ובכך גם מלבינים פני האיש ברבים), ולא עוצרים רגע ושואלים את עצמם: "מי מינה אותי לכל הרוחות לשפוט ולהכריע את הדין במדינה הזו? "

הייתי מתייחסת לכל הסיפור הזה אחרת לגמרי, אם במכתבה של האם לא היו מצויינים פרטים מזהים של האיש ובית העסק שלו. אז, הייתי מעבירה הלאה כדי לעורר מודעות בעניין היחס לחריגים במקומות ציבוריים.

ואני כן תומכת בפתיחת דף לדיון אחר ומשמעותי יותר. אולי אפתח בהמשך- רק אחשוב קודם על שם נושא.

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי קט_קטית* » 07 דצמבר 2008, 11:47

קראתי חלקית, ומה אני אגיד לכם?
קודם כל, באופן אישי, לא סובלת מוכרי פיצה שתופסים תחת על הלקוחות,
גם על המוגבלים שבינהם, ודווקא אשמח אם יוחרמו.
גם אם יש לו 17 ילדים, חלקם חולי סרטן.
זה לא רלוונטי בכלל.
הוא פתח פיצריה, ולא ידע לנהל אותה.
שיאשים רק את עצמו.
אולי בתור מנקה רחובות הוא יצליח יותר.
כל אחד וסוג העבודה שהולם אותו.
לא כל שרגא מסוגל למכור פיצה ללקוחות, חלקם לא שגרתיים.

אני עצמי קונה פלאפל בקניון שכונתי הקרוב לביתי.
פעם היו שם חבר'ה נחמדים, הייתי שמה את הגדולה שלי על הדלפק והיא הייתה מסבירה למוכר מה רוצה, וגם משלמת.
היו נותנים לי צלוחית לסלטים גם אם הזמנתי רק חצי מנה.
החבר'ה הנחמדים לא הצליחו להחזיק את המקום.
הבעלים התחלפו, עכשיו מוכרים בפלאפליה גם שניצלים ונקניקיות,
המחירים עלו,
מהבוקר עד הלילה עומד שם שמוק עצבני,
שהוא כנראה הבעלים של המקום.
כמובן לא נותנת לבת שלי להזמין, אבל גם עלי הוא נובח ללא הפסקה.
כ*ס אמא שלו...
כולה מבקשת פלאפל והוא צועק עלי:
אל תעמדי לי על הראש, לכי לפה, לכי לשם,
כשיהיה מוכן אקרא לך!
בזמן שבינתיים יכול לשרת גם לקוחות אחרים.
מה לעשות?
לא אוהב אותי.
אבל אין פלאפל אחר באיזור, והסיני ממול יקר ומלא שמן, הפיצה עושה לי צרבת,
הבורגר קינג אני לא ניגשת כי הוא מסמל אצלי את כל הרוע של הג'אנק פוד,
ואוכל בריא לא מוכרים בחוץ.
הייתי מחרימה את כולם, אבל מה לעשות? רעבה.

אז דעו לכם שגם מוכר הפלאפל קובי הוא מנ-מניאק,
ולא משרת אף לקוח, לא עושה אפליות ונובח על רובם,
תלוי באיזה רגע ניגשים אליו.
פעם אחרונה שהייתי אצלו ניסה לשכנע איזה גברבר לקנות אצלו,
אמר איזו בדיחה שהייתה אמורה לבדר אותו,
שאל אותי: לא ככה? וקרץ לי.
הייתי בשוק.
לא קרצתי לו חזרה ובכלל לא אמרתי כלום.
ואולי פיספסתי תחילתה של ידידות מופלאה?

בכל אופן לא אקנה אצל שרגא.
מסתפקת באנטיפט הקרוב לביתי.

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי אורה_גבריאלי* » 07 דצמבר 2008, 10:53

המרגיעון המתאים להלל שהופיע: גם בצד השני יושב בנאדם

אחת הטעויות הגדולות שלנו כבני אדם היא הנטייה שלנו לחפש תשובות מוחלטות, תרופות שיתאימו תמיד למצבים שנראים, לכאורה, זהים או דומים זה לזה - אבל אין שני מצבים זהים.

המפגש עם מוכר הפיצות חסר הרגישות אינו המפגש עם מוכר הבורקס חסר הרגישות ואינו המפגש עם אותו מוכר פיצות חסר רגישות כעבור חמש דקות.
אלה רגעים חד פעמיים שמזמינים תגובות חד פעמיות.

אני לא יודעת בוודאות איך הייתי מרגישה ואיך הייתי מגיבה אילו הדבר היה קורה לבני.
סביר להניח שרגעים שונים היו מביאים לתגובות שונות - נבונות ומדויקות יותר ופחות.

בכל מקרה, ברור שאותו מוכר גם הוא סוג של אדם פגוע.
יתכן שהיה אדם פגוע באותו יום או רגע מסיבה כלשהי ויתכן שהוא נכה סמוי כמו רבים כל כך בקהילת בני האדם... נכה במובן 'עיוור למצוקות הזולת', 'מנותק', 'מנוכר' וכדומה.

זה לא אומר בהכרח שצריך להגיב כך או כך, להטיל חרם או לנסות להסביר - אבל נדמה לי שעוזר מאוד לזכור את הנכות הסמויה שלו - דבר שיכול לעזור לנו למצוא דרכים לליבו של אדם שהתקשה והתעוות בדרכי החיים.
זה לא אומר שאני מצדיקה בשום צורה ואופן את ההתנהגות שלו.

עם זאת, כולנו חוטאים לעתים בחוסר רגישות כלפי אחרים, בחוסר חמלה, בחוסר הבנה למצוקות האחר.
האחר יכול להיות מוגבל, ערבי, דוס, נוצרי, ימני, שמאלני, נמוך, חולה, נהג שעיכב אותנו...
שיקום מי שלא גילה לפחות פעם אחת החודש חוסר רגישות או חוסר חמלה כלפי מישהו אחר.
וכולנו זקוקים לחמלה - כולל מוכר הפיצות הטמבל. גם הוא חלק מאיתנו - חלק חולה, מראה של כולנו.

אני מדמיינת מכתב שנשלח לאלפי מכותבים באינטרנט: בעל פיצרייה 'שרגא', חולה סרטן, אבא לשמונה ילדים, אחד מהם אוטיסט, נאלץ להכריז על פשיטת רגל ולסגור את העסק שלו לאחר חרם לקוחות. אשתו: "אני לא יודעת איך נאכיל עכשיו את הילדים! מה נעשה?!" אנא העבירו לכל המכותבים שלכם - חייבים להציל את המשפחה הזאת!

יש חשיבות אדירה גם לחקיקה (ולאכיפה) של חוקים המחייבים שמירה על זכויותיהם של בעלי מוגבלויות וסיוע נרחב להם ולמשפחותיהם ויש חשיבות אדירה לחינוך ולהסברים.
קשה מאוד להבין משהו שלא חווינו בעצמנו - וכאן אנשים עם מוגבלויות וכושר ביטוי יכולים לעשות עבודת קודש למען כולנו - לכתוב וללמד ולהסביר בסבלנות איך הם חווים את החיים ומה עוזר להם, למה הם זקוקים.


ואם כבר מדברים על זכויות אני מנצלת את ההזדמנות להזכיר שגם כיום נשים מקבלות שכר נמוך מגברים על אותה עבודה בדיוק (עוד שערוריה שנשגב מבינתי איך היא ממשיכה להתקיים) ואני מנצלת את ההזדמנות להקים קול זעקה מחודש גם בנושא הזה שדורש תיקון מיידי.

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי תמרול_ה* » 07 דצמבר 2008, 10:50

מסכימה מאד עם בר עדש.
משום שההתנהגות שמדובר בה חמורה יותר מ"חוסר סובלנות".

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי בר_עדש* » 07 דצמבר 2008, 10:39

אני הייתי מעבירה את הדיון לדף ששמו: הלבנת_ פנים_ ברבים
זה ממש לא נושא הדיון. הדיון הוא על התגובה הראויה כאשר נתקלים בבעל עסק הפוגע באנשים עם מוגבלויות ומונע מהם שירות, כאשר התגובות המוצעות נעות בין פירסום הדברים ברבים על מנת לפגוע בעסק, דרך חוסר תגובה, ועד אימוצו בחום ובאהבה לחיקינו.
אפשר אולי למקד את הדף עם שם יותר קצר: מניעת שירות מחריגים או משהו דומה, משום שההתנהגות שמדובר בה חמורה יותר מ"חוסר סובלנות".

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי tאמא* » 07 דצמבר 2008, 10:36

מבחינתי, כאבא לילד בעל צרכים מיוחדים, אנשים כשרגא הם לא רק "לא נחמדים". הם איום קיומי. לכן אני אעשה ככל יכולתי לפעול נגדם ולהקטין את מקומם בעולם, לא מתוך כעס או טינה (למרות שהסיפור עורר בי כעס, ופחד), אלא מתוך שיקול רציונלי קר ותועלתני.

_הדרך בה אנו מביעים את דעתנו - חשובה
הדרך יכולה לאטום ולפתוח אוזניים
גם אני עוררתי פה התנגדות בראשית הדיון
והייתי אף מתונה מצפריר
דבריי לא הובנו (כנראה לא רק בגלל הדרך_

הדרך בה נאמרו הדברים ע"י צפריר, (גם בקישור המצורף וגם אח"כ בדיון). הם אכן פוגעים ומיותר להתיחס כך גם אם דבריו נכונים וגם אם לא. צר לי שאיני יכולה לקבל את דבריו שרק כך ניתן להעיר את הקורבן מריבצו. או את הטיעון שגם האם פוגעת בדרכה ולכן "מותר" לפגוע בה בחזרה.
אכן בדרכך זאת אתה עשוי ל"אטום" אזניים לדבריך.
אני עוד בתחילת הדיון , לא הסכמתי עם דבריה של "לא מסכימה" למרות שאמרה את דבריה בצורה יותר עדינה ומכבדת.
אבל גם לא הסכמתי להתלהמות נגדה בשל דבריה. מותר לה לראות את הדברים אחרת. מותר לה להביע את דעתה גם אם היא בניגוד לקונסנזוס. ואפשר היה להבין את צורת ההתבוננות שלה למרות שלא הסכמתי לחלוטין עם התוכן. (ואף ניסיתי ל"האיר" את דבריה).
לפי הבנתי גם "לא מסכימה" הלינה בעדינות על הדרך הקורבנית בתגובת האם, וניסתה להציע דרך התמודדות אחרת. (אולי אפילו מניסיון אישי).
שוב אחזור ואומר אל לנו לישפוט את האם.(גם אם אנשים אחרים היו נוהגים אחרת, בדיעבד וזה רק בדיעבד. כי לא תמיד מה שברור לנו מלכתחילה כך אנו ננהג למעשה בסיטואציה דומה). מה היה קורה אם לדוגמא הסיפור היה, של אמא שניכנסה עם תינוקה לפיצריה, שלפה שד (בצורה אינטימית ומכבדת). והאכילה את בנה התינוק. בזמן ששאר בני המשפחה סעדו ליבם בפיצה.(סליחה על הניגוד בערך התזונתי בו מאכילה את בנה התינוק לבין האוכל של שאר בני המשפחה) ואז בעל הבית היה מלבין פניה ואומר לה שהפיצריה שלו זה לא שרותים ציבוריים. או לא "בית ...נות". האם מכתב דומה באתר זה היה מתקבל אחרת?
עד כמה שזכור לי מקרים דומים בארץ ובעולם גררו אמהות מניקות ששלפו שד בהפגנתיות במקום .
אני לא רואה במיכתבה של האם פסול גם לא בבקשתה להדיר רגלנו מהפיצריה הספציפית הזאת.
כפי שציינתי האחריות של בעל הפיצריה -שרגא היא לגרום לאנשים לרצות ולהיכנס לחנותו שוב.
כנראה שבהתנהגותו הוא מבריח לקוחות . {גם לקוחות כמו צפריר שמראש אומר לאם שלא היתה צריכה להיכנס לשם בגלל נרגנותו.) אבל בעיקר לקוחות כמו האב המצוטט שרואה בהתנהגות כזאת איום קיומי, ופועל כך (למרות הכעס והפחד), אך מתוך שיקול רציונלי קר ותועלתני.}






אם שרגא לא טורח לתת את גירסתו, להתנצל בפני האם ובנה גם אם לא התכוון וגם אם התכוון. הוא גורם לי באופן אישי לאבד את התיאבון בעוברי ליד הפיצריה שלו. (וכנראה למס לא מבוטל של אנשים)
זה לא משפט שדה, זה אולי גם לא הדרך לחנך אנשים לקבל את האדם החריג. זה גם לא יעשה את העולם לטוב יותר ומקבל יותר. אבל זו הדרך שלי למחות .

באמת, האמא כתבה שהיא הגיעה עם להקה שלמה שכללה עוד הורים. אני מדמיינת שהם עמדו בצד ומבטיהם הולכים ומחמירים אל שרגא, העצבני ממילא...
האם הגיעה עם עוד שני נערים והורהים הושיבה את הנערים מול הדלפק והסבירה את מה שהסבירה, מה חטאה?
פלונית לא הבנתי את הטיעון הזה שלך. האם את מתכוונת שבגלל שהגיעה עם עוד נערים אוטיסטיים אז בעל הפיצריה צודק בכך שסרב לשרתם?.

אני הגעתי עם קבוצה של כ 15 נשים, עם פיגור שיכלי וכל רצוננו היה לחגוג ארוע משמח לנשים ולנו כאנשי צוות. וגורשנו בבושת פנים.
אח"כ הגיעו זוג לקפה שישבנו בו וסיפרו שמיד איך שעזבנו הגיעה קבוצה גדולה של חילים שהתקבלו בסבר פנים יפות. (בית הקפה ניסה לטעון שהקבוצה הזמינה מקום מראש. אבל גם זה לא היה נכון בדקנו).
הקבוצה גורשה בשל חריגותן. ה"מגרש" טען באוזננו כי מהכרות שלו עם קבוצה כזאת היא עושה רעש ובעיות ומבריחה לקוחות ולכן אם יאשר לנו להיכנס יושיב אותנו במקום צדדי בבית הקפה. ולזאת לא יכולנו להסכים. איזה מסר הינו מעברים לבנות אם הינו מסכימים לשבת במקום צדדי?
אני לא יודעת מי מהנשים שמו לב להתנהגות המלצר, מי נפגעה ומי לא, אבל אני כן זוכרת את ההרגשה שלנו אנשי הצוות.
לא "פעלנו" בצורה קורבנית, אבל את ההרגשה הזאת קשה לתאר במילים, זאת סיטואציה כואבת ומשפילה גם אם אתה מגיב בצורה "מכובדת" ואנו כאנשי צוות - יכולים אולי יותר להתבונן על זה במרחק ריגשי אחר משל הורים.

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי פלוני_אלמונית* » 07 דצמבר 2008, 10:16

אני חושבת שהגיע הזמן להעביר את הדף הזה לדף שכותרתו אחרת כיוון שהדיון הוא לא היחס לחריגים. אני חושבת שרובנו כאן מתייחסים יפה לחריגים (המוגדרים כחריגים) ומבינים את כאב משפחתם.

הדיון מתנהל כאן הוא כל כל עקרוני בעיני ונוגע לכל כך הרבה תחומים.
אני הייתי מעבירה את הדיון לדף ששמו: הלבנת פנים ברבים

מה דעתכם?

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי תמרול_ה* » 07 דצמבר 2008, 09:24

נראה לי צפריר, שמרוב אי מוכנות לקבל את ההתקרבנות של הקורבן, היתה קצת היסחפות שנראית לי, ואולי אני טועה, כעמדה שהיא נגד כל האפשרות לראות עוול כעוול, ברגע שיש לו קורבן. כאילו כל האחריות כולה היא על האדם בלבד, ואין לסביבה כל אחריות, מלבד לקבל את התגובה ה"מסרבת לקבל שירות" של הקורבן.
הקורבן צריך פשוט ללכת למקום אחר.
ואם הנסיבות והחוק והחברה מסביב לא מאפשרים ללכת למקום אחר, אז אין לקורבן שלנו כל פתרון.
אני לא מקבלת את זה.

רמה מסוימת של חינוך הסביבה טוב שתתקיים, לדעתי. לא מדובר בלהפוך את העולם לצמר גפן שהוא לא.
מדובר בלהפוך אותו ליותר סובלני. מדובר בדיאלוג שטוב שיתקיים. זה לא שני מסכים אטומים לחדירה. ויש בכך גם גאולה, לדעתי, ל"גורם העוול".
וכאן, צריך לדעתי להסביר ולהסביר ולהסביר.
ולהסביר ולהסביר ולהסביר.
ואני אישית מרגישה שהאחריות היא עלי.
אני מרגישה שצריכה להסביר למה זה בעייתי עבורי, בנחישות וברגישות, להבהיר למה זה לא עובר מסך אצלי.
ולהודות על כל הבנה, על כל פריצת דרך, על כל התחשבות, כי אינה מובנת מאליה.
זה מין שילוב של בזכות ולא בחסד, שטוב שיהיה קיים כאן,
ולצידו, הוקרת כל מי שמבין ומתיחס כמו שצריך.

ויש מצבים שבהם צריך לשנות מציאות שיש בה עוול, ואפשר להשתמש בחרם. וצריך.
למשל, רוזה פארקס באלבאמה, שסירבה לעמוד באוטובוס כל עוד היה מקום ישיבה בחלק של הלבנים באוטובוס, והחלק של השחורים היה מלא.
וכאשר נהגו בה כפי שנהגו, בחרו השחורים להחרים את התחבורה הציבורית בעיר הזאת (שכחתי את שמה).
ורק בדרך החרם הצליחו להביא בסופו של דבר לשינוי בנושא הזה, בעיר הזאת, והשאר התגלגל הלאה וידוע.

וכאן החוק לא עמד לצידם, והעוול היה, וזו היתה הבחירה בשינוי המצב.
ואני מתקשה לקבל את העמדה שלפיה המצב הוא כפי שהוא, ואנחנו לא צריכים לשנות אותו, או שאם אנחנו רואים בזה עוול, אז זה אומר שאנחנו צדקנים.
בין "הקורבן תמיד צודק" לבין "האחריות כולה על הקורבן" יש מרחק גדול.
ולגבי הצדקנות, האם התגובה הקשה והמוחצת שלך למראה הצדקנות אינה צדקנית כשלעצמה?
צדקנות זו תכונה שיש בה תחושה מספקת ומענגת, ואני בהחלט יכולה לראות את היתרונות שבה... (-:

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי חלוקית_נחל* » 07 דצמבר 2008, 09:22

קראתי את הקישור. תודה. שאלתי הייתה לא בנוגע למקרה הנדון אלא למקרים יומיומיים, בהם הקורבן מגייס את מסכנותו על מנת להיפגע ולהתקרבן, לפגוע בעומד מולו וכו' איך לתקשר עם מתקרבן בצורה שאינה מקרבנת ושאולי אף תסב את תשומת ליבו למחירים שהוא משלם על כך. הכוונה היא לא לחנך אלא לפתוח צוהר לאנשים קרובים ואהובים.

התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

על ידי צפריר* » 07 דצמבר 2008, 09:06

חלוקית,
בהחלט מעוררים התנגדות וטוב שכך.
ראי, החכם שאני הוא, יודע היטב גם לכתוב דברים מלאי חמלה והזדהות עם האם והילד, עם הקורבן ואשתו.
עם זאת, על מנת להאיר את המקרה, באופן הזה, שבו על פני להיסחף אחרי כל טענת קורבן, טוב להתבונן על המקרה גם במבט אחר, לשם כך, כל שנדרש הוא - להמשיך את תנופת הקורבן.

כלומר, ההתלהמות, האכזריות והדרך בה האם הזו כתבה את מכתבה, הדרך הזו להילחם במי שאינו רלוונטי לענייניה, והצגת הדברים כאילו זה מאבק ציבורי למען קבלת השונה והחריג, מהווים פתיחה נאה לסוג כזה של תגובה, שבאה דרכי.

ומכך, במקרה זה, המסר המתבקש הובא כפי שהובא, יצר את הגלים המתאימים, וכעת נוספים הקוראים, המסר עובר, והסערה שנוצרה בשל הסיפור הזה, הרי ממילא תיעלם מהר מאוד.

לגבי האם ניתן להעביר את המסר אחרת, ראי את הקישור בתשובתי הקודמת.

פלונית,
כאשר אני מציין שרק כך אפשר, כוונתי היא שלא ניתן להעיר את הקורבן מרבצו, מבלי לענות לו בכליו הוא.
יתכן שבדברי יש הגזמה יתירה, שכן, בהמשך לתנופת מכתבה של האם, הרשיתי לעצמי להמשיך את הקו.

עם זאת, הדברים הובאו בעדינות יתירה.

ועכשיו, אולי אצליח לפרוש מהדיון..
תודות.

חזרה למעלה