^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בקיצור שומדבר לא השתנה.
לא רווק, לא גרוש, לא מישהו בשלהי שנות החמישים שרוצה שקט וקהילה יכול לחלום על בית בישוב/ מושב או קיבוץ.
אבל אם יש לכם כסף להשחיל מתחת לשולחן, תתקבלו. בברכה. זה נקרא כופר. והוא קיים בכל כניסה לאיזשהי קהילה.
אף אחד לא יגיד לכם למה לא התקבלתם. יפילו את זה על המבחנים.
יש מצב שמעטים יודו ויגידו את הלא פוליטקלי קורקט: גרוש/ רווק, גיל לא נכון, הומו או לסבי מדי בשביל הקהילה, עדיין אין ילדים, יותר מדי ילדים, ועוד ועוד ועוד.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מחפש מישהו או מישהי שעברו ועדת קליטה לאחרונה כדי לדעת למה לצפות

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

למה מקבלים אנשים דתים לישובים חילוניים? הרי ישובים דתיים לא מקבלים חילונים.

שלום מנטה זה שוב יהושע , שאלתי הפעם מה קורה לו אני קונה בית וגר בו ללא שום ועדות קבלה ללא שום מבחנים האם זאת בעיה ? מה אותו ישוב יכול לעשות ? ( כמובן אני לא מדבר על אלימות, אני מדבר על עשייה חוקתית ) האם הם יכולים למנוע ממני לגור בישוב? האם הם יכולים לנתק את זרם החשמל ? האם הם יכולים לנתק את המים ? האם הם יכולים למנוע מביתי המוגבלת הסעות למע"ש בטבריה ? לפי דעתי ואולי אני טועה הדבר היחידי שהם יכולים לעשות לא להעביר את הנכס על שם אשתי ושמי . האם זה נכון ?

לפני שנים ספורות, שכן של חמותי מכר את ביתו ביישוב לאדם שלא עבר וועדת קבלה.
היישוב פנה לבית המשפט, שפסק שעל הקונה למכור את ביתו בפרק זמן מסויים (שלאחריו כונס נכסים ישתלט וימכור תמורת ההצעה הגבוהה ביותר).
וכך היה.
(והקונה לא היה איזה פראייר מהרחוב, אלא מישהו בעל אמצעים פיננסיים ואחרים)

כדי להסביר עד כמה לא סביר שהישוב יחסום קניה של בית (בניגוד להקצאת מגרש), תחשוב על זה ש:
מניעת קניה = מניעת מכירה.
למנוע מאנשים זרים לקנות בית בישוב זה דבר אחד,
למנוע מחבר ישוב למכור את הבית שלו זה דבר אחר לגמרי, ביחוד כשזה אומר שאם חברי ועדת הקבלה ירצו למכור את הבית שלהם בעתיד גם להם יכולות להיות בעיות...

או בניסוח יותר ציני:
סלקטיביות בקבלת חברים להקצעת מגרשים => מעלה את הערך הנדלני של הבתים.
סלקטיביות על מי יכול לקנות בתים קיימים => מורידה את הערך הנדלני של הבתים.

סביר להניח שבגולן יש ישובים ששיקולים נדלניים פחות חשובים אצלם, אין לי סיבה להניח שבני יהודה הוא אחד מהם...

עד כמה שזכור לי (מכרתי בית בישוב קהילתי לפני שנתיים), כדי לקנות את הבית אתה צריך לקבל את הסכמת הישוב. זה חלק מהתהליך של העברת הבעלות.
אני מניחה שאתה לא תקנה בית אם לא ניתן לרשום אותו על שמך...
מצד שני סביר שהישוב יתן את הסכמתו, ובכל מקרה לדעתי אין לך מה להפסיד - תעשה את הבחינות, תריץ את ועדת הקבלה (זה צריך להיות עניין של שבועיים שלושה עד לקבלת האישור) ותתקדם.
אם במקרה לא תתקבל אז תחשוב הלאה. אבל למה להסתבך עם מלחמות תאורטיות?
חוץ מזה, אם אתה אתה קונה בית אתה במילא צריך עורך דין לנהל את הקניה, אז תמצא עורך דין ותתיעץ איתו.

שלום מנטה זה שוב יהושע , שאלתי הפעם מה קורה לו אני קונה בית וגר בו ללא שום ועדות קבלה ללא שום מבחנים האם זאת בעיה ? מה אותו ישוב יכול לעשות ? ( כמובן אני לא מדבר על אלימות, אני מדבר על עשייה חוקתית ) האם הם יכולים למנוע ממני לגור בישוב? האם הם יכולים לנתק את זרם החשמל ? האם הם יכולים לנתק את המים ? האם הם יכולים למנוע מביתי המוגבלת הסעות למע"ש בטבריה ? לפי דעתי ואולי אני טועה הדבר היחידי שהם יכולים לעשות לא להעביר את הנכס על שם אשתי ושמי . האם זה נכון ?

עד כמה שאני יודעת - גם אם מבקשים ממך לעבור ועדת קבלה, בפועל לועדה הזאת אין כוח למנוע ממך לגור בישוב, על אחת כמה וכמה אם אתה קונה בית קיים (בניגוד לקבלת מגרש ובנייה).
כן יכולים לנסות "לשכנע" אותך שהמקום לא מתאים לך...
בדרך כלל זה סתם חלק מהברוקרטיה. ספיציפית לבני יהודה לא נראה לי שיש שם העדפות חזקות (כי זה לא קיבוץ, כי יש שם אוכלוסיה הטרוגנית מלכתחילה)

אשתי ואני עומדים לרכוש בית במושב בני יהודה וידוע לנו שב2013 יצא חוק שאומר שמעל 400 בתי אב לא צריכה להיות שום ועדת קבלה . כרגע ממש לפני חתימת חוזה המכר מתברר לנו שיש חוק חדש שאומר שכן צריך לעבור ועדת קבלה . רציתי לדעת האם זה נכון או לא . 20.07.2014 מושב בני יהודה ממוקם ברמת הגולן ויש לו כ600 בתי אב לערך .

תלוי ביישוב.

אני מברר עבור מישהו מבוסס בן 55 ששוקל אופ' מעמד תושב במסגרת קהילתית בקיבוץ מבוסס וחילוני על חוף ים-תיכון במרכז-לבדו.מה גיל מכסימאלי להתקבל בהנחה והוא בריא +עבר ללא דופי?

וועדת הקבלה של ישובי הארץ הם התנשאות של מקום "לי ולא לבני עמי אנוכי מתבייש מהמוסג הזה וועדת קבלה "בעצם מה בכך הכל שייך למדינת ישראל ולכל בני עמה ולאף אחד אין זכות לקבוע מי
שייך ומי לא ,מי נראה ומי איננו נראה ,את מי אנחנו רוצים ואת מי אנחנו לא רוצים , זה לא דרך החלוצית של ציון ולא הדרך היפה לקבוע את זכויות האדם במיחוד "מגורים "
הבסיס -בראש ובראשונה הגנת העם היא ביתו ומבצרו "ורוח בנתה את הארץ לשמה לתת מקום לכל נפש ציוני הומיה באשר הוא עמל בה ומלא את חובתו למולדתו ומתהלך בה במשרין ובנאמנות לבב
,כל הוועדות הללו הם פשוט אינן יפות ומראות על חוסר אמיתות של אורך השיבה ורוח הציונה על פני הארץ
לדעתי כל אחד "במשרין הוא" יכול להתגורר איפה שהוא רוצה ללא שום וועדות מביישות את חירותו של בני העם
זהו מעמד שנוצר עם הזמן עכב חוסר רגישות כלפי החברה הארצית הכוללת , פה זה הבית שלנו ויש מקום לכולם בארצנו היפה רק צריק לפתוח יד עבור כל בני העם
במיוחד לאלו אשר עמלים בה ואוהבים אותה וממלאים את חובתם נאמנה בה (יש נורמל לוועדות לבדוק מיישרין של אדם ואם מלא את חובתו למולדתוזה נורמלי ומקובל )אבל לא יותר מזה .

"שופעת ארצינו מטובה, דבשה וחלבה
מלאה תנובתה, ניגר עסיסה
לא מלאה יד אדם משפעתה.
אף מכוניה לא פסקו מלפעול
וידיים חרוצות יום וליל במלאכה עושות
שמרי מדינתינו על אילו הידיים המיומנות
ואל נא תפקירי טובי בנייך לאנחות. "
חירותי ,חרותי עלייך ציון תמתי נאמנה נפשי ורוחי איתך אם כולם ,יד ביד נתהלך בך ציונה וביחד כולם נשיר איתך ציון תמה של עם אחד..
אני חושב שצריך לשנות את המוסג הזה וועדות קליטה ולתת לכולם במשרין חופש לבחירה ליבנות את ביתם בארצנו ציון היקרה .
"תמיד יש תקווה טובה כי ארצנו היא יפה ויקרה לכולם"
בהצלחה .
אבינועם.ש

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

גם אנו נשמח למידע על מבחני הקליטה, לפי האתר הזה : http://www.peopleil.org/details.aspx?itemID=30107 ישנם שלושה שלבים בתהליך הקבלה, האם ייתכן כי תעבור את השלב הראשון והשני ותיפול בשלישי ? נשמח לשמוע מאנשים עם ניסיון. תודה !!

גם אנו נשמח למידע על מבחני קליטה.

שלום. אנחנו מנסים להקלט לישוב קהילתי. עומדים לעבור ועדת קבלה ומבחנים חיצוניים. אשמח לכמה שיותר מידע על מה נשאל בוועדה? מה תוכן המבחנים? כל מידע יעזור

אבל ברגע שזה נתון לשרירות לבם של כמה חברה בודדים שיושבים בועדה
זה בדיוק כך.

או לחלופין לאיזה מכון פלצני מופרך מיסודו
זה דרישה של הסוכנות היהודית. כמו שיש מעסיקים שדורשים מבדקים כאלה.

מה שמעצבן אותי בועדות האלה זה שהקריטריונים אינם ידועים
ידוע בערך. בתקנונים כתוב באופן כללי אבל לפעמים יש דרישה לזוג נשוי או ששירתו בצבא וכל מיני המצאות מופרכות.
מה שקובע הוא דווקא מה שלא כתוב. עדה, אמונה, לבוש, סגנון דיבור, צבע עור, יופי. בעיקר חשוב שאתה דומה להם...

אני חושבת ששיקרו לך כדי שלא תרצה לבוא
יש מצב אבל היה נדמה לי שהם התלהבו.

מה שמעצבן אותי בועדות האלה זה שהקריטריונים אינם ידועים. אם יגידו לך תשמע, בישוב הזה יש לנו דרישות א,ב,ג,ד ואם תעמוד בהן תתקבל וזה תקף לגבי כל אחד חדש או ותיק בלי יוצא מן הכלל - אז סבבה. אבל ברגע שזה נתון לשרירות לבם של כמה חברה בודדים שיושבים בועדה או לחלופין לאיזה מכון פלצני מופרך מיסודו, אז זה פשוט מקומם.

אבל, אמרו לי שבשבתות נהוג לחגוג שם וזה כולל אכילת חזיר ועוד כמה דברים שהבנתי שלא יתאימו לי בתור אדם דתי.
אני חושבת ששיקרו לך כדי שלא תרצה לבוא. מכירה כמה שזה מתאים להם... אבל כמעט בכל הישובים החילונים הקהילתיים יש היום גם אנשים דתיים (בעיקר כאלה שחזרו בתשובה אחרי שהתקבלו לישוב). מצער שישובים דתיים אינם מקבלים חילוניים וממה ששמעתי- הם לפעמים גם מעזיבים חברי ישוב שחזרו בשאלה (או שהללו מסתירים את השינוי).
הרבה פעמים הקבלה או אי הקבלה תלויים באופן ספציפי בחברי ועדת הקבלה באותו זמן. אם הם נוקשים או רוצים רק את הדומים להם אז תהיה בעיה למועמדים.

רוזמרין .
זה נושא די אקטואלי עבורי. לפני כשנה הייתי ביישוב בצפון - לא חשוב שמות - ונתנו לי להבין שרוב הסיכויים שאתקבל. אבל, אמרו לי שבשבתות נהוג לחגוג שם וזה כולל אכילת חזיר ועוד כמה דברים שהבנתי שלא יתאימו לי בתור אדם דתי. אותו דבר אם אדם חילוני יגיע לישוב דתי שבו חלק משמעותי מהמשאבים מופנה לצרכי דת וכולם מסביבו דתיים עם הווי דתי ומתקנים שסגורים בכל מיני חגים וכו' - אני חושב שהוא יגיד בשביל מה שאני צריך את זה ויחפש לו ישוב אחר.
אז אני חושב שהסינון צריך לקרות באופן טבעי ולא צריך להעזר בחוק ובכל מיני מבחני סינון חסרי כל ביסוס שעושים עוול גדול גם למועמדים וגם לבני המקום.
אם ישוב מוגדר באופן מיוחד אז הייחוד הזה יהווה סנן בפני עצמו. אם אין ליישוב ייחוד - אז אין צורך בסנן.

אשמח לעזרה בדברים החשובים לבדיקה:

תתחילי מהשאלה שתופנה כלפי עצמכם, חברי הועדה- מה אתם מצפים מחברי ישוב חדשים?
האם כולם צריכים להיות דומים אחד לשני? אין מקום למופנמים או שונאי אירועים קהילתיים? לכולם צריכה להיות השקפת עולם שדומה לשלך? איך מוצאים "התאמה כללית"?

מנסיוני בישוב קהילתי (לא דתי) - אין שום דרך לגלות אם אדם הוא רע לשכניו אלא רק לאחר שהוא כבר מתגורר במקום ומרגיש נוחות מספיקה כדי לגלות את עצמו. האנשים הכי גועלים אצלנו הם דווקא חלק מהותיקים. מתוך תחושה שהמקום שייך להם, הם מרשים לעצמם לפגוע באחרים.

העצה היחידה שעולה לי היא שפשוט תשוחחו שיחה נורמלית על כוס קפה עם המשפחה.
ספרו על עצמכם, בקשו שיספרו לכם על עצמם ותהיו קשובים גם לתוכן הנאמר, גם איך נאמר. כמו בכל מפגש- תהיה לכל אחד ממכם התרשמות ראשונית על הצד שממול. להתרשמות הזו יש ערך עצום. ( אפשר גם להפגש שוב כדי לחזק את ההתרשמות). אבל אם זה יהיה בצורת ראיון קבלה, את יכולה להניח שיגידו רק את מה שישמע לכם טוב. הסיטואציה הזו מכתיבה הרבה צביעות.

ועוד עצה- תזכרו שהמועמדים בחרו לגור בישוב קהילתי והם בחרו בכם. יש מחמאה גדולה מזו?

אני יושבת בועדת קהילה בישוב דתי.
הייתי רוצה לכתוה איזה שאלון לשאר החברים בועדה, שדרכו נלמד את ההתרשמות של כל אחד מהזוג/משפחה שישבו לפנינו.
אשמח לעזרה בדברים החשובים לבדיקה:
חברתי- תרומה לקהילה, הרצון/יכולת להיות חלק מקהילה
כללי
האישה בנפרד
הגבר בנפרד
כלל המשפחה
והתאמה כללית.

אשמח לעזרתכם

אם כבר הוקפץ הנושא ל'מה חדש' חייבת להוסיף:
מיטב ומרבית החברים והשכנים בעירנו הקטנה וההזויה אשר בצפון הארץ לא היו עוברים בחיים שום וועדת קבלה, בטח שלא כזו שמנוהלת ע"י גרעין קטן ואיכותי או על ידי פסיכולוגית מסופרת למשעי מהרצליה,
גם אנחנו כנראה לא היינו עוברים ובטח שלא היינו ניגשים לאחת כזו.

אחחח-- כמה שלא הייתי מוותרת על אף אחד מהקהילה
(טוב, לא אכפת לי שכמה שכנים יגורו קצת יותר רחוק, אבל בלי פשיזם)

ימית שלום
לא ברור מה התוקף החוקי של מבחנים כאלה ואיסור כזה, יש פסק דין מפורסם בנוגע לישוב קציר שסרב לקבל ערבים כתושבים ושם הכריח בית המשפט את הישוב לקבל אותם.
הישוב חייב לנמק את הסיבה לדחייה, הרי מבחני פילה הם מבחנים שאמורים למדוד תכונות אופי ובכדי לדחות תושבים מסויימים חייבים להיות קריטריונים ברורים ואחידים על מנת למנוע אפליה וכו' אז כיצד בדיוק קובעים קריטריונים אוביקטיביים לאופי?

קרוב לוודאי שהסיבה שדחו אותכם כלל לא קשורה למבחנים וזה רק תרוץ

גם הסרוב להעביר לכם העתק מהתוצאות לא נראה לי ממש חוקי

בהצלחה בפעם הבאה

לחברתי,לאי ההתקבלות-"גם אני לא היתקבלתי לישוב"
תודה!

ימית, אין לי תשובה בשבילך.
מה שאני כן יכולה לומר לך, זה שהמכונים האלה בונים לך את המבדק לפי דרישות היישוב. היישוב נותן למכון פרופיל של מועמדים רצויים מבחינתו, יעני איזה מין אנשים רוצים שיגורו שם, והמכון נותן חוות דעת על ההתאמה שלכם לפרופיל. אי קבלתכם ותוצאות המבדק לא בהכרח אומרים משהו על התאמתכם ליישובים קהילתיים באופן כללי או אם אתם "בסדר" / "חכמים" / "נורמליים" וכו'.

עשינו מבחנים בפילת לאחר שביקשנו להיתקבל לאחד הישובים,כמובן ששילמנו מכיסינו.לאחר שלא עברנו את המבחן ביקשנו לקבל את ניתוח התוצאות לידינו, אך ניתקלנו בסרוב(גם מהישוב וגם מפילת} הסיבה לבקשה לעיין בתוצאות היו,לא כדי לנהל משא ומתן עם הישוב(כי אנחנו ממש לא רוצים לחיות במקום שאנחנו פחות מרצויים שם), אלה כדי להבין מה הבעיה אם יש, כי אם יש בעיה מסויימת שלא היינו מודעים לה ,שמונעת מאיתנו לגור בישוב קהילתי,אז שיותר לא נבזבז משאבים וזמן לחפש מקומות כאלה(חשוב לציין בצורה הכי אובייקטיבית שאנו זוג +ילד מאוד חיוביים ו"קהילתיים" ולכן התוצאות היו הפתעה גדולה עבורנו)השאלה שלנו האם זה חוקי לא למסור לנו את התוצאות ,כי הרי אנחנו שילמנו על המבחן ,אז כביכול אנחנו הלקוח וזהוא קניינינו!?
אשמח לתגובות

מירב, הבחינות נועדו לבדיקת התאמה לישוב קהילתי. (יעני, שאתם לא סוציומאטים...).
יבקשו ממכם לצייר ולכתוב (ואח"כ ינתחו את זה בכלים עאלק פסיכולוגים) וישוחח עמכם פסיכולוג.
אני יכולה להרגיע אותך, רובם המוחלט נמצאים מתאימים.
בהצלחה

אנחנו מועמדים לאחד הישובים בגוש שגב הייתי רוצה לדעת יותר פרטים על מבחני ההתאמה שאנו אמורים לעבור במכון קינן שפי האם המבחן הוא רק בנושאים חברתיים או מבחן הדומה יותר לבחינה פסיכומטרית לפני קבלה לאוניברסיטה. כמובן שאני מאד מתנגדת למבחני ההתאמה אבל זה מה שדורשים.

אהלן סיון ג, אין אצלנו שום נהלים בנושא אחים, הם עוברים בדיוק את אותם הדברים(פילת,סוכנות,ו.קליטה,שנת מועמדות) כמו כל משפחה אחרת. את ה"קליקות" אפשר לעשות גםכאשר חבר מביא חבר... סתם נקודה למחשבה. בכל אופן, הסיפור שלכם לא נשמע משהו..., אגב אם אתם אגודה וכו לסוכנות אין יד בעניין? איך זה בדיוק עובד אצלכם?

סיון ג
אני במקרה יודעת באיזה יישוב מדובר(יש לי חברה טובה מהגרעין שלכם)ולדעתי המאד לא מקצועית את כבר יודעת את התשובה בעצמך.
אני חושבת שכל הנושא המשפחתי כלכך טעון אצלינו כי אותה המשפחה כן ניצלה את כוחה בעבר ליצירת 'קליקה' למטרות שישרתו אותה, ואף פעלה בניגוד להחלטות גרעין
ואני מזכירה לך את דברי קוהלת "אין חדש תחת השמש"
מה שהיה הוא שיהיה. אם ככה עשו בעבר,סביר להניח שזה יחזור על עצמו. אלא אם כן הם יעברו איזושהי הארה משמעותית.

גבולית,
מצטערת שלא שמתי לב שהשתתפת קודם לכן בדף. איני סבורה שאת סנובית. סליחה.
אני חייבת לומר כי הדרישות לא מינימליות, אלא רבות, והמבחנים מפרכים.
הסיפור שלך נשמע קשה ביותר וטראומטי. הוא רק מראה כי רעיון מבחני הקבלה חייב להנביע תוצאות לא מוסריות. הרעיון בבסיסו הוא לא מוסרי. שכל אחד יגור איפה שהוא רוצה, שאף אחד לא יקבע לאף אחד איפה לגור. כמו שאמרתי, אפשר לקבוע אם מי יוצרים שיתוף פעולה, זהו.

סיון ג

האמת שאנחנו כן מוגדרים כמושב...עם אגודה חקלאית שיתופית
גם אנחנו אג' שיתופית אבל לא מושב. האם יש לכם שטחים חקלאים? נחלות? נכסים משותפים?
אם לא, ואם אתם מתחת ל-500 משפ' אז ועדת הקבלה אמורה (לפי תקנות מנהל מקרקעי ישראל) להיות חיצונית.
בתקנה 987 (והתוספת בתקנה 1015) מוגדר שמושב וקיבוץ יכולים להמשיך בקבלה פנימית.
להערכתי זה נובע מכוח פוליטי ולא משום סיבה הגיונית...

פלונית יקרה, שתי הערות לי אלייך:
א) קראתי ואף השתתפתי בדף בעבר (אוגוסט 05, אם זה ממש חשוב).
ב)זה מה שיפה באנונימיות של האינטרנט. את מלינה עליי ובטח כבר יש גם איזה "סרט" מי אני ואיזה סנובית...
אבל האמת היא שאני נפגעת טרור הקבלה הזה בצורה שלא הרבה חוו אותה. אותי ממש ניסו לזרוק מהישוב
עם תינוק בן יומו וללא נקיפות מצפון. (מיעוט שתלטן בישוב ולא הרוב). רק רשם האגודות השיתופיות הציל אותנו...


_האם לך יש זכות מוסרית לומר למישהו "אין לך זכות לגור על פיסת האדמה הזאת, כי לא עברת מבחן, כי אתה לא מתאים לדרישותי"?
את טועה, כי הדרישות לקבלה הן ממש מינימליות. מעל גיל 18, אדם טוב ו...זהו
יש מבחנים שבודקים התאמה לקהילה קטנה. (מבחנים חיצוניים ולא בטוחה בערך שלהם).
רק כשהקבלה נעשית ע"י המקומיים יוצאת ג'יפה לא נורמלית. משהו בסגנון "עבד כי ימלוך". בזה אני מסכימה איתך לגמרי!!!

גבולית, האם קראת את כל הסיפורים האישיים בדף זה, ועיינת בנתונים הסטטיסטיים המופיעים בדף זה? האם את עדיין חושבת שעצם הרעיון של בדיקת אדם על פי מבחן כלשהו כדי לקבוע איפה יגור הוא מוסרי? האם לך יש זכות מוסרית לומר למישהו "אין לך זכות לגור על פיסת האדמה הזאת, כי לא עברת מבחן, כי אתה לא מתאים לדרישותי"?
לא יעזור זהו רעיון לא מוסרי, ומדהים שאנשים חושבים מוכנים לאמץ אותו או ליישם אותו.

גבולית, האמת שאנחנו כן מוגדרים כמושב...עם אגודה חקלאית שיתופית.
לגבי ועדת קבלה חיצונית, ועדת קליטה שלנו מעוניינת לקבל עזרה מגורם חיצוני אבל דווקא המשפחה מוחה על העניין.
למעשה, אני חושבת שכל הנושא המשפחתי כלכך טעון אצלינו כי אותה המשפחה כן ניצלה את כוחה בעבר ליצירת 'קליקה' למטרות שישרתו אותה, ואף פעלה בניגוד להחלטות גרעין.
אני גם ממש מסכימה איתך שיש הבדל בין ישוב קטן ומתגבש לבין ישוב גדול ומבוסס בו רוב ההחלטות המהותיות כבר מעוגנות.

ממ
יש סיבה לועדות קבלה בישובים קטנים. זה לא כמו בתל-אביב.
גם כשזה לא שיתופי, יש פעילות משותפת (תרבות, חוגים, ילדים) וחשוב שתהיה הבנה בין האנשים.
אני מסכימה איתך שלא חסרים מקרים של התנהגות חזירית בעניין ובגלל זה, לפחות בישובים הקהילתיים, הוציאו
את זה מהידיים של הישוב והעבירו לועדת קבלה חיצונית.
היה צריך לעשות זאת גם בקיבוצים ובמושבים, אבל הם כוח פוליטי חזק ומנעו את זה.

סיון ג
אני גרה בישוב קהילתי קטן ויש לנו זוג שהצטרף 10 שנים אחר אחות הבעל. יש עוד זוג שמועמדים ולאשה יש אחות שהיא חברת הישוב.
אמנם לפני המון שנים היתה איזו החלטה נגד העניין אבל התעלמו מזה ולדעתי בצדק.
למה אחים לא? וחברי נפש של מישהו זה בסדר? מה זה משנה? לי יש בישוב חבר מהקבוץ שהוא כמו אח.
את מפחדת מקליקות כמו במושבים הוותיקים? (חמולות שעושות יד אחת).
להערכתי, אם אתם לא בכיוון של מושב, לא צריכה להיות שום בעיה.אין נכסים משותפים ואין על מה לריב...

לדעתי הליך הקליטה הוא הדדי, מקום לנקלטים להכיר את הקהילה, החברים והישוב וכו' ואילו לחברים להכיר את המשפחה הנקלטת. המון שאלות עולות לאורך התקופה בעקבות המפגש ואני חושבת שזה כן נכון ולגיטימי להכיר לפני שעושים את הצעד הגדול של המעבר.
מתוך אנשים שכבר גרים מסביבך יש לך הזכות המוסרית להחליט עם מי לקשור את גורלך הכלכלי, או כל גורל אחר. אך להחליט מי יגור מסביבך זה לא מוסרי ומחפיר. ממ, לדעתי בישובים (קהילתיים, שיתופיים מושבים וכו') גורלך כן נקשר בגורל התושבים האחרים. את יכולה לבחור מתוכם את חברייך הקרובים או שלא, אבל יש דבר משותף לכולם והוא השייכות לאותו הישוב בו הם בוחרים לחיות...ובאותו הישוב יש חיי קהילה מסויימים כמו גם נוהלים מסויימים שקושרים את גורל התושבים זה בזה. כשמישהו בוחר לחיות בישוב יתכן ויש דברים שאינו ער להם וחשוב מאוד שיחשף אליהם לטוב ולרע. זה לא להחליט 'מי יגור סביבי' אלא מי יגור איתי, מי יחליט החלטות לגורלנו המשותף, מי ידע לכבד את ההחלטות והקהילה.....שוב, אנחנו ישוב 'בהתהוות' ולכן המעורבות האישית מאוד גדולה, כמו הכח 'לעצב' ולהשפיע על גורלינו.
מושבניקית תודה, אז אצלכם אין שום 'נוהלים' בעניין קבלת אחים?

מושבניקית, אני כלל לא סותרת את עצמי. יש הבדל עקרוני בין לומר לשכן כלשהו "בוא נחיה בשיתוף פעולה" או "אני לא מעוניין בשיתוף פעולה", לבין לומר לכל אדם שהוא שאינו זכאי לגור במקום כלשהו. זוהי אחיזה בסמכות שאסור לאחוז, ושאין לה כל בסיס מוסרי.

ממ, את קצת סותרת את עצמך... אם יש זכות מוסרית להחליט עם מי קושרים גורל(זה או אחר) אז הכוונה מכל הבחינות לא?! אולי מבחינה כלכלית הבחירה תשתלם אבל מה מבחינה אישית? על עניין חוסר המוסריות של ועדות קבלה למושבים זה כבר וויכוח שונה ואני לא ממש יכולה להסכים אתך בנושא. לסיון ג, אני מכירה מושב בדרום ים המלח שם לא מקבלים אחים חד משמעי! אין לי מושג על איזה רקע, אם בכלל...לעומת זאת אצלנו יש גם יש אחים וזה אחלה וסבבה

אני חושבת שהרעיון והפרקטיקה של ועדת קבלה ליישוב הוא לא מוסרי באופן מהותי!!!! מתוך אנשים שכבר גרים מסביבך יש לך הזכות המוסרית להחליט עם מי לקשור את גורלך הכלכלי, או כל גורל אחר. אך להחליט מי יגור מסביבך זה לא מוסרי ומחפיר.

אנחנו גרעין קטנטן שמנסה לתפקד ב'מתכונת' של ישוב (כולל ועדות, הצבעות וכו') כבר כמה שנים. בעוד כמה חודשים אנחנו עולים לקרקע . רציתי לשאול אם למישהו יש נסיון בעניין קבלת משפחה של חבר לישוב (אח של).
מתוך 9 משפחות הגרעין כיום 2 משפחות הם אחים, ואח נוסף ומשפחתו רוצים להיקלט. הסיטואציה כולה מאוד בעייתית כיוון שהמשפחה הנקלטת כבר החלה הליך קליטה בעבר אך הפסיקה אותו באופן לא נעים, והמשפחה בתוך הגרעין מפעילה לחצים על ועדת קליטה ומאשימה אותה ב'חוסר אתיות' ש'מתמהמהת' עם מתן אור ירוק לתחילת ההליך.
כבר עכשיו יש 'קרע' על רקע המשפחתיות.
אשמח לשמוע תגובות והצעות לגבי איך להתמודד עם הנושא....

מוזר מה שאנשים כתבו פה על קליטה לישובי הגולן... אנחנו עברנו ועדת קליטה לאחד היישובים בדרום הרמה שכללה שיחה נעימה על הדשא והצגת מסמכים שונים כגון תעודת יושר ומידע על השירות הצבאי - לא כ"כ שירתנו ויש לנו תיקים במשטרה... והתקבלנו בכל זאת כי ראו שאנחנו על הכיפאק.
(בקרוב מתחילים לבנות)

אפשר ליצור אתי קשר ב- [email protected]

אני מחפשת אנשים שיכולים לדבר אתי ולספר לי על תהליך קבלה שהם עוברים בימים אלה, האם יש כאן מישהו כזה? איך יוצרים פה קשר?

יסכונת, בחלק מהישובים בגולן יש בעיה של הומגניות יתר. אם ממש חשוב לכם להתקבל, כדאי להפעיל מנגנונים עוקפי בירוקרטיה, כמו חברים וכד'. מהיכרות שלי עם הנושא, עם מעט לחץ חיובי הם יסכימו להתגמש, כי למרות שהם עושים את עצמם קשים, הם ממש שמחים על כל משפחה חדשה, וממש מחפשים משפחות שמוכנות להשתקע.

יסכונת מתוקה, אוהבים אותך נורא.
גם אנחנו עברנו השבוע את המבחנים המבאוסים של קינן שפי (אני דווקא נהניתי, אני אוהבת מבחנים, ונורא התרגשתי מזה שהפסיכולוג רצה לדעת עלי הכככככככככל). אמרתי להם מה דעתי על זה שאנשים זרים יקבעו אם אני קהילתית או לא, אבל אהובי ריכך את העניין ואמר שזה כמו טסט - יקר , מבאס, אבל חובת המציאות. אני לא חושבת שזה חובה ואתם הראיה, שכן אתם כאלה מתוווווווווווווקים שחבל על הזמן, והפסיכולוגים פשוט לא ידעו איך לאכול אתכם (בפיתה עם אמבה).
בקיצור, אהובי מבטיח שליישוב שלנו תתקביל ברוורס .

הגולן פותח את שעריו לצעירים ,שמעתם את הסיסמה. טוב אז די התאכזבנו, ומאוד נפגענו.ישוב אחד לא קיבל אותנו אחרי ועדת קליטה+ שבת קליטה ו"מבחן קינן -שפי " משפיל ומעצבן. הטענה הייתה שאנחנו לא קהילתיים ולכן לא התקבלנו. הישוב השני אחרי ועדה+שבת שלח אותנו לגרפולוג. ותאמינו לי שאנחנו זוג מתוק מדבש, ויש לנו תינוק חברותי ומקסים. נמאס לנו. אז בסוף החודש כשכבר ארזנו בלי לדעת לאן מועדים ארגזינו, ופנינו. קיבלנו טלפון בהול שהציע למו להחליט תוך חמש דקות אם רוצים לעבור לישוב שלישי, כן למרות שאני לובשת מכנסיים היישוב יסכים לקבל אותנו. רק,, עוד שבוע. אז אנחנו נודדים. כלפי חוץ חשבתי שזה סבבה, אבל מסתבר שזה מפר לי את היציבות הבסיסית. אני נפגעת מכל שטות, וחלא מרגישה בנוח להתארח בשום מקום... לא נורא, נשארו רק יומיים...

(היום כבר מבינה שלא -אבל עדיין בפארנויות חסרות פרופורציות מועדות קבלה למיניהן)

כשהייתי בכיתה ב הוחלט באסיפת קיבוץ שאנחנו לא יכולים להמשיך לגור פה, אחרי 3 שנות מגורים. הוריי שניסו להגן עלינו מרוע הגזרה החליטו לספר לנו רק לקראת סיום שנת הלימודים וביקשו מהמבוגרים לשמור את המידע. אך ילדה חביבה אחת להורים עוד יותר חביבים סיפרה לי בערך ביום למחרת שאנחנו עוזבים - כי לא התקבלנו לגור פה.
אחרי שהיתווכחתי איתה שזה לא נכון הלכתי מושפלת ראש להוריי...ושנים אחר כך היסתובבתי עם תחושת אשמה - שבגללי לא קיבלו אותנו.)-:

האם מישהו יודע אם זה חוקי שיישוב דורש להעביר ועדת קבלה משפחה שבאה לשכור בו בית?
לא, זה לא חוקי ככל הידוע לי. לא כתבת איזה סוג ישוב אז בקצרה:
אם זה ישוב קהילתי (עד 500 משפ') -ועדת הקבלה לחברות היא חיצונית. מושב/קבוץ-פנימית.
לברורים: תנועות מיישבות (תק"מ,שמו"צ,תנועת המושבים) או במועצה האזורית הרלוונטית.
תספר מה עלה בברוריך.

קראתי את הדף, אם כי בריפרוף מה.
כיוון שאני עוסק באבחון, ועובד גם עם כמה ישובים קהילתיים וקיבוצים (במקצועי אני גרפולוג) אני מבקש להסביר ולהציע:

• האבחון חשוב ויש לו משמעות כיוון שהוא מאפשר להימנע מ"כניסה מראש למיטה חולה" או בעייתית כזו או אחרת - של הישוב / הקהילה.

• מה זה בעייתי ומה זה לא בעייתי - את זה מגדיר הישוב או הקהילה. לדוגמא, מן הסתם, אף ישוב לא ירצה להכניס אליו אחר כבוד אדם שיש לו בעיות של מציצנות או פדופיליה. ואלו דברים שפעמים רבות אפשר לזהות אותם באבחון גרפולוגי אצל בעל מקצוע רציני.

אני בכוונה מביא דוגמא מוקצנת וחלילה וחס שאיני אומר שום דבר על אותו זוג שלא התקבלו.
אך לעומת זאת - האם זה לגיטימי שקהילה תגיד שמישהו שהיא צופה שיהיו אצלו בעיות פרנסה - היא לא רוצה לקבלו - בכדי שלא יפול למעמסה על הקהילה ? זאת שאלה שהתשובה עליה אינה שחור / לבן.

האם זה אינו לגיטימי שקהילה שיש ברשותה 3 דירות להשכרה לתושבות, תנסה לבחור מתוך מגוון המשתכנים הפוטנציאלים את אלו שהיא מעריכה שהם יכולים להוסיף הכי הרבה לקהילה מבחינה חברתית, מבחינת חיזוק הקהילה וכו' ? כלומר השאלה היא גם תמיד האם אני מועמד יחיד או שיש אחרים המתחרים על אותו בית/ ג'וב.

מצד שני - אף אחד אינו "סגנו של אלוהים". כולנו עשויים לטעות (יותר נכון כולנו טועים ועושים שגיאות בעבודתינו). ואנחנו עוסקים בבני אדם.
כך שלדעתי, במידה ובני הזוג עדיין חפצים להתקבל ליישוב יש להם את מלוא הזכות לבקש להבהיר את הנקודות שעלו כבעיתיות באבחון, ואם הם חושבים שהבעיה היתה שהמאבחן "לא קרא אותם נכון" - הם צריכים לעמוד על כך שיערך להם אבחון נוסף, ע"י מאבחנים אחרים.
אם ברפואה כך, ואם בבית המשפט כך - על אחת כמה וכמה כשעוסקים באבחון של בני אדם.

וחוץ מזה שבחיים תמיד יש אלטרנטיבות.
אז בהצלחה.

אוי, כמה טעויות בתגובות למעלה.
נתחיל מועדת קבלה: לא הגיוני לגבי שכירת בית רק לגבי הצטרפות כחברים לישוב.
אין יותר קליטה ע"י הישוב (אם הוא מתחת ל-500 משפחות ולא מוגדר כמושב/קבוץ) אלא ע"י ו.קבלה חיצונית
וכאמור רק לגבי קליטה כחברים.
בישוב שלי, למשל, יש קרוונים השייכים לישוב ואנחנו משכירים אותם בלי שום ועדות. חותמים על חוזה ואם למישהו
משני הצדדים יש סיבה טובה להפסקת ההתקשרות, אפשר לבטלה (אם בחוזה נדרש לחדשו כל שנה אז זה קל).
אין צורך לצפות מזוג ששוכר בית, שיצטרף לחיים הקהילתיים מפני שהוא לא בחר להיות חבר בישוב.
אני מציעה שהזוג הנ"ל יפנה למועצה האזורית ויברר מה אפשר לעשות.

וועדת קבלה:
אם הישוב הוא מתחת X חברים, או אם הוא בהגדרה "קהילתי" או משהו בסגנון, הוא יכול לקיים וועדת קבלה לכול מי שרוצה לקנות. במקרים מסויימים הישוב (או המדינה דרך הישוב) משכיר בעצמו ואז בוודאי שהוא יכול לסנן. אם המשכיר הוא אדם פרטי אזי השוכר לא חייב בוועדת קבלה, לפי מיטב ידיעתי, ואני מכיר מקרים שוועדת קבלה פסלה ובכל זאת המשכיר השכיר.

יישובים בגולן:
אם ניתן לפרט מה הם בדיוק רוצים: דתי / חילוני, קיבוץ / מושב / מושב שיתופי / ישוב, צפון / מרכז / דרום הגולן.
אני חושב שבמרכזים כמו בני יהודה לא צריכה להיות בעיה. במושבים ניתן לשכור שטח ממישהו ולהניח בו קראוון.
ככלל, בגולן משוועים לאנשים חדשים, ואני בטוח שהם ימצאו מקום. קליטה ברמת הגולן

אם הבנתי נכון, מי שדחה אותם היה המכון שעושה את מבחני הקבלה (מהרצליה...) ולא ועדת הקבלה של הישוב.
אבל ועדת הקבלה הזמינה את המכון לבחון.

מי עוד רוצה לבוא לגור בישוב שבורר ככה את תושביו?
אם הבנתי נכון, מי שדחה אותם היה המכון שעושה את מבחני הקבלה (מהרצליה...) ולא ועדת הקבלה של הישוב.

מי עוד רוצה לבוא לגור בישוב שבורר ככה את תושביו?
זו גם התחושה שלי לגבי כל הסיפור הזה. יש משהו מאד מאד לא נעים בסיפור הזה. לי אישית מזכיר כל מיני תורות שדגלו בלשמר את טהרת האנושות.
מה הקטע הזה של לבחור את האנשים שגרים איתך ? ומי החליט שדווקא המבדקים הספציפיים האלו הם הקובעים ? זה נראה לי עוד אשליה אנושית כאילו יש לנו שליטה ונוכל לדאוג היטב שרק "אנשים טובים" יגורו סביבינו...

איך עוקפים/מערערים על ההחלטה
למה בעצם לעקוף או לערער? מי עוד רוצה לבוא לגור בישוב שבורר ככה את תושביו?

עם לשכור זה יותר מורכב.
מחד - ברוב הישובים אין בקרה כמעט על שכירת בית (לכן אם יש בתים פנויים להשכרה, כמעט אין עם זה בעיה), מאידך - לא נותנים קראונים אלא למי שמתכוון לבנות (לא ברור לי למה, זה משהו של המועצות ו/או של הגופים המיישבים.) ולכן בישובים בהם לא ניתן לשכור (אין בתים פנויים), או אם יש מעט קראונים, ליישוב עצמו יש אפשרות להיות אפילו יותר בררנים לגבי "מי ישכור".
זוועה.

תודה על התגובות.
אני חושבת שהבג"צ לא רלוונטי כי הם ממילא לא קונים אלא רק שוכרים, והישובים יכולים להחליט למי הם משכירים דירות (ולהגיד שאין מקום ) כפי שכבר אמרו להם באחד הישובים לאור המבדקים.
אתם יודעים אולי על ישובים בגולן שלא מתייחסים למבדקים האלה או התיישבויות בודדים שם שאפשר פשוט לשים קרוון או שניים?

ככל שידוע לי, המבחנים האלו לא חוקיים, לא חוקיים. ואינם עומדים במבחן בג"צ
ככל הידוע לי זה כבר עמד במבחן בג"צ. נקבע כי ישוב מתחת ל-300 תושבים זכאי לערוך מבחני קבלה.
מקווה שימצאו את הדרך. זה ממש מעצבן.

<ב דרך דוקא החליטה לא לגלות הכל למי שזה ממש לא רלוונטי עבורו>

ככל שידוע לי, המבחנים האלו לא חוקיים, לא חוקיים. ואינם עומדים במבחן בג"צ - כך נאמר לנו על ידי יזם ידוע באזור ואת הדברים אישר עורך דין. כל אחד יכול לרכוש/לשכור בית ביישוב שהוא רוצה. לדוגמא: הבג"צ בחריש שחייב את המינהל להחכיר אדמה לערבי תושב אום אל פחם

טוב, ברור. כבר מזמן נאמר שהמטרה של הסינון הוא "שיבואו חברה' נורמלים, כמונו" (כדי שלא יהיו הפתעות )
אין לי מושג איך לעזור, אבל בטח ניתן לערער (אולי בסוכנות או במועצה האזורית?)

שלום
גיסתי וגיסי מנסים עכשיו להתיישב בגולן (טבע מדהים במחיר נמוך). הם לא מתכוונים לקנות, רק לשכור איזה קרוון זול ולגור שם כמה שנים.
להפתעתם הם התבקשו לעשות מבחני "קינן -שפי" של התאמה ליישוב קהילתי (יש חוק כזה).
השניים הם זוג מקסים+תינוק משגע , אך איך נאמר - נונו קונפורמיסטים אפעס .
משום מה הם החליטו לא לשקר במבחנים.
הבחורה נורא התלהבה שהפסיכולוגית מקשיבה לה ופרסה לפניה את קשייה בממסד.
הבחור הוא אומן (הוי , רחמנא לצלן, כמה לא חברתי)
אה, והם גם לא שיקרו ולא הבטיחו להתנדב בכל הוועדות ולבוא לכל המסיבות.
אז הם לא עברו את המבחנים (מי ישמע, פסיכולוגים מהרצליה קובעים מי יגור ביישוב).

אני אישית רואה בזה תעודת עניות לחברה הישראלית ש"מסננת" כל מי שקצת חורג מהנורמה. בכך היא שומרת
על אחידות ומונעת התקדמות לכל הכיוונים.
בעיני דווקא ה"חריגים" , האומנים, הקיצונים , הגאונים, הם אלו שמקדמים בסופו של דבר את החברה שלנו מכך שאנשים "רגילים" מתמודדים מולם (כמובן כשהחריגות לא באה ממקום של אלימות ).
וחוצמיזה הם פשוט זוג מקסים, רק לא כל כך מצטיינים במסגרות P-:.

בקיצור - מישהו יודע איך עוקפים/מערערים על ההחלטה
ואיך אפשר לגור בגולן?

פלונית !
כל כך מזדהה איתך !
זה מצחיק שדווקא המובטלים, אלה שאין להם כסף אוכלים אותה.
הרי המבחנים האלה שבלונים, כלומר אם היית משלמת כסף עבור הכנה למיון, היית עוברת את המיונים בלי להניד עפעף.
זה מזכיר לי מיונים שעשיתי בצבא לשני תפקידים דומים, בראשון לא הצלחתי ובשני למרות שהיה ברמה אחת יותר קשה,לא רק שהצלחתי אלא שלקורס כבר הגעתי עם המלצות.

אז אל תתבאסי, אחרי שהבנת את העניין, בפעם הבאה כבר לא תצטרכי להיראות מתחשבת !

אני עברתי מבחני מיון בפילת לפני שבוע ואני ממש בטראומה מהעניין הזה,
האווירה ממש אנטיפתית, והייתי בקבוצה מאוד קשה ולא מפרגנת,
זו הייתה לי פעם ראשונה שאני עושה כזה דבר, ומילאתי את הטפסים (הררי טפסים שצריך למלא בכתב יד ) ביד נוקשה ובכתב מעוות כי הרבה זמן לא כתבתי בכתב יד כמו שהרבה מבוגרים. בקבוצה שלי הייתה בחורה(כולם היו צעירים בין עשרים לשלושים) שהייתה מאוד דומיננטית,מושכת ואסרטיבית, כול הבחורים היו נעלמים אחריה בהפסקות, והיא ממש שלטה בכול הסיטואציות ,לי אישית אין בעיה עם נשים אני מאוד את חברתן, אבל היא הייתה קצת אנטגוניסטית, ואני יצאתי נפסדת בדינמיקות הקבוצתיות למשל: היינו צריכים לבנות מן דגם של בריכה עם אריחים אני היא ועוד שניים שלושה בחורים, כול מה שהיא הציעה היה "גאוני", ואילו מה שהצעתי היה "לא,לא,לא", אחד אפילו תלש לי אריח מן היד בחוסר כבוד, ואילו אחר התייחס אליי בתוקפנות ובחוסר סבלנות, הרגשתי כמו הילדה הכי לא מקובלת בכיתה. כמובן שהקפדתי להיות מנומסת ורגועה, ולא להראות שזה חס וחלילה מעצבן אותי או משהוא, הרעיון בדינמיקה שצריך להשכנע ולהשפיע על חבריך לקבוצה, ממש תת תנאים.
חוצמיזה היו גם מבחנים פסיכוטכניים, שנעשו בסוף היום כשכבר מותשים והריכוז בתחת, לא פייר בכלל לדעתי,צריך לעשות אותם בבוקר. והבוחנות היו ממש אב ממש אנטיפתיות מתעצבנות אם פונים אליהן ונוזפות במי שמדבר כאילו שאנחנו ילדים, אוירה ממש לא תומכת וידידותית. הקיצר ,היום ביררתי ולא, לא עברתי את היום מיון. אני עבדתי בעבר במקום ציבורי ענק הומה אדם בצוות עם המון עובדים ,אני הראשונה לעזור ולקחת פיקוד על עבודת צוות, ואני אוהבת לעבוד במקומות עבודה עם הרבה אנשים כי אני מרגישה הכי נוח לא להיות במרכז תשומת הלב, אבל בפילת משום מה לא קלטו את כול זה, כי הם שרירותיים ושבלוניים, הם לא קולטים שבאים לשם אנשים מובטלים שמנסים להתקבל לעבודה בצורה נואשת,יש אבטלה בארץ, המצב קשה והם משחקים אותה מינימום ריבונות.

בשבוע הבא אני ובעלי הולכים לעבור מבחן קבלה בפילת האם משהו יכול להסביר לי לקראת מה אני הולכת?

אם אין ברירה תבואו עם הילדים. תצרו עובדה בשטח, לא נראה לי שיגרשו אתכם. ואם כן- אז מגיע להם....(להפסיד אתכם)
תמצאו מקום יותר גמיש.

טוב אנחנו פשוט וויתרנו. (בינתיים)
אני יודע שאנחנו עוברים את המבחנים האלה בלי בעיה , עם יד אחת מאחורי הגב עם תינוק על אחד השדיים וילד על הכתפיים, אבל זה לא העניין.

---

זאת הדרישה ואין מה לעשות
בא לי לא להסכים
מתחשק לי לבעוט במערכת,
עברנו (אמנם כל אחד בנפרד...) מבחנים דומים (ואף ארכוים יותר) לפחות 3 פעמים בחיי, בצבא, זה נראה לי סביר, בתהליך קבלה לעבודה אפילו נהניתי מהם, אבל עכשיו זה לא יהיה כ"כ כיף.
הייתי שמח להגיד להם שיסתפקו בקורות החיים.

---

הבעיה היא שאני יודע שהסיבה לאופי הקבלה הזה הוא למנוע מכאלה שלא מתקבלים, (ערבים,הומוסקסואלים...) לתבוע ישירות את הישוב הדוחה, משום שיש חיץ בצורת חברה 'נייטרלית' ולכן אף ישוב לא מוכן לוותר.

---

האבסורד פה הוא שרוצים לבחון אתכם כמשפחה, לא כזוג.
כשהודענו להם בטלפון שאנחנו מבקשים לעשות את המבחנים לסירוגין כדי שאחד מאיתנו יהיה עם הילדים בכל רגע תשובתם הייתה "אתם נבחנים כזוג" וכשהערתי שאנחנו יותר מזוג מזה כמה שנים זכיתי לשמוע מין צחוק נבוך שאומר לי שהמזכירה שעובדת שם במשרה חלקית לא יודעת מה להגיד.

אנחנו נתקלנו בזה השבוע. היינו צריכים להשאיר את הקטן אצל אימא שלי, וקבלו תיקון, זה לא ארבע שעות, אלא שש שעות לא כולל נסיעות. בקיצור, לנו היה מבצע של 7 בבוקר עד 15 בצהריים. גם אנחנו הסתייגנו מהמבחנים, ומהאווירה הנוקשה משהו ששררה בפילת (למה מה קרה? בית ספר?) אבל התייחסנו לזה כאל משהו שעוברים אותו וזהו. זאת הדרישה ואין מה לעשות.
וזה נכון, כל מושב וישוב קהילתי דורש היום את המבחנים האלה.

זו אני - גילה.

האבסורד פה הוא שרוצים לבחון אתכם כמשפחה, לא כזוג.

_אז מה? באים איתם ושיקפצו ? (הבוחנים, לא הילדים)
מסבירים יפה שכאלה אנחנו ?_
אבל אתם לא רוצים שיקפצו, אתם רוצים שיקבלו אתכם ליישוב.

אולי סבא סבתא יכולים לבוא ולחכות אתם בחוץ? הראיון לא אורך 4 שעות, נכון ?

מישהו נתקל כבר בבעיה כזו ? (מה עושים עם הילדים)

שאלה פרקטית
מה עושים עם הילדים?
קטנים מדי להשאר לבד (ללא אחד מהוריהם) במשך 4 שעות

אי אפשר להכנס איתם פנימה (כדי לא להפריע לאחרים ולנו)
אי אפשר לעשות משמרות (בוחנים אתכם כזוג) (אבל כבר כמה שנים שאנחנו יותר מזוג)
אז מה? באים איתם ושיקפצו ? (הבוחנים, לא הילדים)
מסבירים יפה שכאלה אנחנו ?
מישהו נתקל בזה ?

הוא גם אמר שסטטיסטית 86% מתושבי המצפים בגליל הם אשכנזים - לו אישית זה מאוד צרם.
לעומת זאת, רוב תושבי המושבים בגליל אינם אשכנזים.

לאחרונה נודע לי שמבחני הקבלה לישובים הם דרישה של הסוכנות היהודית.
מרגיזה יותר היא העובדה שהאדמה שייכת למדינה - ז"א לכולנו, וזה גם אומר שאנחנו עוזרים להקמה של ישובים אלה במיסים שאנו משלמים. אז תחשבו על זה: אדם שלא התקבל למגורים בישוב, עדיין ניתנת לו ההזדמנות לתרום את חלקו...

שמעתי לאחרונה הרצאה של ד"ר ארז צפדיה מאוניברסיטת בן-גוריון שמאוד מתנגד לעניין. לדבריו אין למשפחה חד הורית, לרווקים, גרושים, בעלי נטיות מניות 'אחרות' וכו', סיכויים להתקבל לישובים הללו - דהיינו לשפר את איכות חייהם.
הוא גם אמר שסטטיסטית 86% מתושבי המצפים בגליל הם אשכנזים - לו אישית זה מאוד צרם.

בירוחם עלתה לפני שבועיים שאלה מעניינת בנושא בעקבות היוזמה להקים כפר מדע על הר אבנון- על שפת המכתש הגדול. מדובר בקבוצה של אנשים (בניהם שבתאי שביט ומשה שלום - אנשי מוסד לשעבר) שלהגדרתם רוצים להקים שם 'ישוב מצליחן', של יוצאי צבא, תעשיינים, אנשי הייטק וכו'. הכוונה היא כמובן שתהיה שם ועדת קבלה. המעניין הוא שבכוונתם להצטרף לירוחם בתוך כמה שנים (לפחות כך הם מצהירים), ונשאלה השאלה מה יקרה כשיצטרפו לירוחם - בה אין ועדת קבלה? האם יתנו אז לכול בן ירוחם, ואדם אחר שיחפוץ בכך לבוא ולשבת עימם, בלא שבדקו את כישורי הציור שלו ?
(לא התקבלה ממקימי עמותת כפר המדע תשובה מספקת לשאלה)
.(באופן כללי, תושבי ירוחם לא קיבלו מהם תשובות מספקות לשאלות ששאלו בעניין)

היי,
לפני שנים עברנו מבחן קבלה לישוב מסד שבצפון. היה די סטנדרטי ולא טראומטי. בסוף ויתרנו מסיבות אחרות.
היום אנחנו גרים ביישוב קטן ליד מודיען, ו...כן יש איכויות של קיבוץ. לטוב ולרע. אבל גם אני שייכת לאלה שתמיד יודעים את הרכילויות אחרונים (אם בכלל) ולא כל כך מעורבת, ולכן גם פחות אכפת לי מהרכילויות הישוביות. רוב ההורים כאן עובדים בחוץ, אבל יש כמה פריקים של איכות הסביבה וכדומה. יש תכניות להפוך את מודיעין לעיר האורגנית הראשונה בארץ. והכי נעים לי לשבת אחה"צ בגינה הקטנה שלי עם הרוח הנעימה גם בימי חמסין. או ללכת לגן המשחקים שמלא במליון ילדים ובאמהות הרות.
כולכם מוזמנים... גם לגור וגם לבקר. למרות שלרוב מבקרי הפורומים כאן אני לא מספיק אורגנית. ואני אמא עובדת שלא ישנה עם הילדים (אופס...), אבל גורסת שאיש באמונתו יחיה כל עוד הוא לא רוצה שגם אני באמונתו אחיה...

כן , רק שכחת שתוקפם ל-3 שנים או משהו כזה, אחרי זה כנראה האישיות משתנה וצריך לעשות אותם שוב...

המפגשים האלה עם המשפחות הם הצעד הבא..
בקשר לזה שאם אלה התנאים של הישוב אז היישוב לא בשבילנו- הלוואי והיינו מוצאים
מקום טוב בטבע, עם או בלי אנשים מסביב לחיות את חיינו בצניעות..
באזורים שאנו רוצים לגור כל היישובים בוחרים את אותה צורת סינון.
מזל, אחרת היינו משלמים כל פעם מחדש את הסכום של המבחנים האלה.. הם תקפים
לכל היישובים.

אפשר להזמין לכמה מפגשי שישבת ראשוניים, ואחר כך להזמין לגור במקום עד קבלה סופית.

נכון, הבעייה שבכל היישובים באזור הפריפריאלי שבו אני גרה - צריך לערוך את המבחנים, מלבד "מרכז עירוני" שבו אין צורך. נראה לי שאחת הסיבות שלא מפסיקים את הנוהג המטופש היא שצריך לפרנס את הגוף ההתיישבותי שהוא בגדר"סוס מת", ואיך תהיה פרנסה אם לא צריך מנגנון מסורבל ומנופח?
אגב, אני חושבת שאם יישוב רוצה לסנן, אז על הכיפאק, אבל אפשר גם בדרכים אחרות, מלבד המבחנים האיומים.

למה בשם אלוהים אתם רוצים לגור במקומות כאלו?
נראה לי שהמבחן הזה הוא דו-צדדי. הישוב לא עומד במבחן שלכם...

או, כמה שאני מבינה. אנחנו מסתובבים בין יישובים כאן ומה שמרתיע אותנו זה המבחנים , ויסלחו כולם המטופשים האלה. למה אני צריכה לעמוד למבחן? במה אני פחות טובה/ מוכשרת וכד' מהאחרים שגרים שם? רק בגלל שהם הגיעו ראשונים יש להם הזכות לבחון אותי? לא ברור לי פשר האליטיזם המדומה הזה? למה אני צריכה לעמוד בפני ילדה בת 20 שיצאה מהצבא והיא תנתח את האישיות שלנו? עשיתי מבחנם כאלה למקום העבודה וזה היה טראומה נוראית. מה שמקומם זה שהתוצאות מגיעות לידי מישהו בגוף המיישב והוא, ורק הוא , על פיו יישק דבר והוא מחליט אם אתה מתאים או לא. והוא אפילו לא פסיכולוג. באזור שאנו גרים יש בעניין הזה הרבה נקמנויות וחשבונות. כולם מכירים את כולם: ומי שרוצים לסגור איתו חשבון לא מקבלים אותו ליישוב... וכל זה במימון המדינה שמממנת את משכורותו השמנה.. ואנחנו צריכים לשלם עבור המבחנים.

שלום לכולם.
אני רוצא שוב לגעת בנושא של המבחני קליטה לישובים קהילתיים.
היום עברנו אי שם בארץ,מבחני קליטה ,בני 6 שעות אורכם,לטובת הקלטות,לישוב אי שם בארץ.
שאלתי היא למה ,למה צריך את כל הסיפור הזה?
אני בן אדם טוב ,עובד מפרנס בכבוד,אותי ואת אישתי,וכמו כן היא מפרנסת אותנו.
המציאות כאן גם ככה קשה,העירקים מפה,הפלסטינאים משם,האמריקאים בכל מקום,אז למה
לשים לנו עוד מסוכות במרוץ החיים הזה?
המבחנים היו די נורמליים הרגשתי שוב כמו נער בבחינת הבגרות שלו,שהחומר הפעם היה סיפור חייו,ואם שואלים אותי אני בקי בחומר!!!!!
אתם מכירים את המבחנים ,צורות,השלמת מילים,ציורים(ילד,ילדה,ביית ותמונה שצריך לכתוב סיפור על הדמויות)משעשע אה?
כן ולא,כי גיליתי כמה דברים על עצמי היום,שהעירו את תשומת ליבי ,איזה חברה אנחנו,על מה
אנחנו שמים דגשים ושאני יודע לצייר ולכתוב מאוד יפה.
את הפרסים יותר מאוחר בבקשה!!!!!
בקשר למה שלא אהבתי,אז ככה,יש שיחה עם פסיכולוגית,בסוף היום,כמובן,בהתחלה הזוג ביחד ואח"כ לחוד,ההתחלה נפלאה,היא כמובן רושמת לעצמה כל הזמן הערות,אתם תחת עינו הבוחנת של האח הדגול,לא לשכוח!!!!
כל עוד בני הזוג ביחד היא נסבלת,פונה לשניהם,מקשיבה לשניהם,ורושמת......ורושמת....
לכשנכנסתי אני לבד ,היה לה מבט שונה,לא ידעתי במה דברים אמורים,ואז היא פונה לדפים
קודמים שכתבתי,ושואלת "מתי היית בצבא? מה עשית אחרי? איפה עבדת?"(והכל רשום למה את שואלת)בסוף אמרתי:"למה את שואלת את כל זה"?והיא אומרת לי:" גילך הוא ** מאיפה הכסף לבנות בית בישוב"? הלו... זה החיים הפרטיים שלי מה את שואלת אותי שאלות כאלה ועוד בציניות ועוקצניות שכזאת,אז אמרתי לה שאני לא חייב דין וחשבון לאף אחד על העבר שלי,
רק על ההווה ורק לעצמי או לאישתי שהיא שותפה מלאה לחיים.
אני חושב שהנקודה שלי ברורה מי שחווה "חוויה" דומה אנא כיתבו בדף אשמח לחלוק עמכם ..

אנחנו גרים בישוב קהילתי קטנטן שנחשב, איך לומר, לא משהו (אין סביבו את ההילה שיש סביב ישובים אחרים).
פשוט נפלא: הטרוגני (יש לנו שכנים שלא התקבלו בהמון ישובים אחרים. מאוד נחמדים, ד"א), לא דוחפים את האף (אלא אם רוצים), יש שכנים שלא מגיעים לשום פעילות בישוב, יש אמהות בבית (שעוד לא עשיתי די מאמץ להתחבר אתן...), יש נשים שילדו בבית.
כולם מוזמנים - אנחנו 15 דקות מהכביש בדרך הררית, לכן הביקוש פה לא משהו.

דיברתי השבוע עם חברה שגרה בבסיס צבאי (ההערה של בשמת הזכירה לי...). גם שם, ההטרוגניות נפלאה.

קודם כל, לא בכל המקומות עושים מבחני אישיות לקוני בתים (זה לבשמת), אבל בישובים קטנים יש בהחלט "דחיפת אף" של הסביבה בתוך הבתים של "החברים". זה נכון גם לקיבוצים, גם למושבים גם לישובים קהיליתיים וגם לבניינים משותפים בערים. האמת? זו ממש לא סיבה לוותר על חיים עם גינה או משק ובמקום שהוא לא עיר.
פשוט מתרגלים לכך שלאנשים נדמה שמותר להם לדבר על כל דבר.

הנה קוריוז קטן מהחיים שלנו כתושבים בקיבוץ:
יום אחד, עלה לי רעיון ללמוד משהו במכללת תל-חי, ובארוחת הבוקר (בבית שלנו) ספרתי את זה לדני.
אחרי שעתיים בערך הסתובבתי עם הרכב בקיבוץ כשאחת החברות עצרה אותי ושאלה "נו, מה קורה עם הלימודים בתל-חי?". את יכולה לדמיין לעצמך את התדהמה שלי - הרי רק לפני שעתיים הרעיון עבר במוחי וכבר הוא מסתובב בקיבוץ!

בדיעבד התברר שדני פגש את אותה חברה והיא שאלה אותו "מה נעה עושה?" ובכדי לפטור אותה דני אמר "היא מתכננת ללמוד בתל-חי".

ממש עשיתם לי רע על הלב.
אני תל-אביבית דור שלישי, וזה הכי עירוני שאפשר להיות בארץ. בכל זאת הזמן הקצר שבו חייתי בחו"ל בבית עם גינה וטבע מסביב היה הזמן הקסום בחיי. כבר שנים אני חולמת לצאת מגוש דן המצחין (אף על פי שאני גרה באיזור ירוק מאוד ושקט יחסית) ולגור בבית עם גינה - כמובן באיזה מושב (או לשכור בקיבוץ, אבל חיפשתי בקיבוצים שבטווח נסיעה מהעבודה של בעלי ולא היה מקום).
אבל לפי מה שכולם אומרים פה, זה מזכיר לי את הבסיס הסגור בצבא: אם אתה לא בדיוק כמו כולם, לא כדאי לך לבוא לשם.
מצד שני, כשאני מסתכלת באופן מעשי על הפיזור של משפחות החינוך הביתי בארץ, מה שאני רואה הוא פיזור ענקי מדן ועד ..., ומהים עד הירדן. לידי, קרוב, אין אף אחד.
זה אומר, שלא משנה איפה אגור, בכל מקרה אצטרך לקחת את האוטו ולנסוע עם ילדי כדי לזכות באינטראקציה חברתית.
כמו כן, נכון שיש מוזיאון במרחק דקות נסיעה, אבל האמת היא שהיינו יותר פעמים במוזיאון ראלי בקיסריה מאשר בו...
הנוחיות פה היא הקירבה לסופרמרקט, לסופרפארם, לקולנוע.
אבל האמת היא, שלסרט אנחנו הולכים בערך פעם או פעמיים בשנה, ואם אנחנו רוצים לאכול בחוץ אנחנו בדרך כלל נוסעים ליפו או ללוד...
אז אם כבר להיות כלואים בבית, אז לפחות בבית מרווח עם גינה שהילדים יכולים לצאת אליה, שאפשר לעשות בה ערוגות, באיזור עם שקט ואוויר נקי.
כשאני מסתובבת במושבים (כמו בית יהושע למשל) אני רואה בעיקר בתים מבודדים.
בכל זאת אנשים מכניסים את האף אחד לעניינים של השני, מרכלים ומתקיפים את מי ששונה?
אני שואלת, כי אני מאלה שאף פעם לא יודעים את הרכילות על אף אחד, בעיקר מפני שלא עולה בדעתי שזה ענייני.

רגע!!!
קודם כל,הסתרנו את דבר החינוך במבחני פילת.לא מאנשי הישוב.להפך.בישוב עצמו לא התעייפנו להסביר כמה שיותר על דרכינו,ולא מעט תגובות היו תגובות ברורות של פליאה וקנאה! על האומץ,על הכוח, על היכולת הכלכלית שמשום מה ייחסו לזה...(חה חה חה ),וכולי. כמובן שלא נחסכו לי כאן כל ההרצאות הידועות,כל העיצות החמות וכל הדאגה לשלומה הנפשי של בתי.יש כאן הרבה אנשים ולכולם היה מה להגיד,לכאן או לכאן,וזה בסדר.אני לא מעלה על דעתי להמיר חיים בישוב קהילתי בחיים בעיר רק בגלל שלוקח זמן להתרגל אליך,כשאתה שונה.ובקשר להסתרה במבחני פילת-צריך להיות באמת אחד ששואל שאלות קיט-בג,כדי ללכת לספר להם על "חריגויות" שלך.אין בין הקשר הקצר עם כמה פסיכולוגים שם,לבין הקשר עם אנשי הישוב,ולא כלום.הישוב צריך לקבל דף בו כתוב שאתה "מתאים",כדי שיוכל לפתוח בהליכי הקבלה שלך.זה הכל בולשיט אחד גדול.אבל אם יש מישהו שמוצא שדווקא שם חשוב לו נורא לפרוש את דעותיו הבלתי רגילות,שיהיה בריא.לי זה נראה די אדיוטי.
בקי אני מצטערת שהיה לך כל כך קשה ביובלים.ואני גם מכירה את זה כי עברתי למעלה משנה של בדידות די רצינית במקום דומה.כמו שאת יודעת,האפשרות לקשר עם עוד משפחות בבית במרחקי נסיעה קצרים הקלה על כל הענין,וגם,גאיה גדלה קצת,חברים התחילו לבוא הביתה, התחילו חוגים של אחר הצהריים,ובכלל,הזמן איכשהוא עושה את שלו ומתחילים להכיר אנשים שדרך חייך לא מאיימת עליהם.לא שעכשיו חיינו משופעים בטונות אנשים,ממש לא.אבל מתי הם כן היו בעצם? (בטוח לא כשגרתי בעיר...).מה שכן,אם לא היתה הקהילונת של אנשי חינוך ביתי באיזור שלנו,הכל נראה היה אחרת,הרבה יותר קשה .

אני עשיתי חינוך ביתי בישוב קהילתי וזה היה רע!!!
האימהות האחרות ראו בי איום הן על שיטות החינוך ה"מיתקדמות" שלהן והן על אורח החיים שבחרו.
הן לא הבינו איך זה יכול להיות שאנחנו מסתדרים בלי משכורת שניה, הן לא הבינו איך זה יכול להיות שאיתמר נשאר בבית ולא יוצא משוגע או איך אני "שורדת".
הן לא היו נחמדות והן לא ניסו אפילו לקבל אותנו.
הבעיה היא בשיטה.
השיטה שבה חברי הישוב בוחרים את המתיישבים לעתיד היא מטומטמת ומביאה לתוצאות עלובות ביותר. מה שקורה הוא שמתקבל ישוב הומוגני במובן הכי גרוע של המילה.
אחת הסיבות שאנחנו היום בארה"ב ולא בישראל היא ההתנסות המאכזבת שלנו ביובלים.
אנחנו לעולם לא נגור יותר בכפר. רק בעיר. במקום שבו אף אחד לא דוחף את האף שלו לעינינים הפרטיים שלי.
אני רק אתן דוגמא קטנה, היתה לנו שכנה שהיא מורה לכיתות יסודי. האישה הזו היתה צורחת כמו מופרעת על הבנות שלה ובאופן כללי היתה אומללה, עצבנית ורדודה. היא לא פיספסה כמעט אף הזדמנות לשבת איתי לשיחות אין סופיות שבהן היא סיפרה לי כמה בית הספר האזורי הוא נהדר וכמה צוות ההוראה (וגם היא כמובן) איכותי.
זו נשמעת אנקדוטה נחמדה אבל תחשבי על ישוב מלא פוסטמות כאלה שמנסות כל הזמן לחנך אותך.
המלצה חד משמעית שלי, תמנעו מישובים קהילתיים. הם רעיון נחמד שניכשל בגדול!

מצד שני אני גם לא ממליצה על מגורים במקום מנותק או רחוק. ילדי החינוך הביתי זקוקים לגירויים מגורים במקום שבו צריך לנסוע באוטו לשכנים ינתק אותם ואתך מהעולם. זה אולי נחמד כחוויה לחודש אבל לא נראה לי כיף כאורח חיים.

המסקנה הנוכחית שלנו היא עיר. אנחנו אמנם גרים בפרוורים אבל הקירבה למקומות בילוי, מוזאונים, גן חיות, פארקים, ומרכזי שעשועים שונים היא נהדרת. הכל זמין והכל נמצא במרחק דקות נסיעה.
אולי מה שאני אומרת לא מתאים לישראל אבל זו האמת שלנו.