על ידי אבישג_א* » 01 אוגוסט 2013, 18:31
_אני רוצה להפנות אותך לדף "איך לזהות תנור אוהב" יש צורך להסתכל למציאות בעיניים. תנור שלא יכול/רוצה להיות שם בשעות הקשות הוא לא תנור אוהב
אין לך מושג כמה אני מסכימה עם
עננים בקפה_
אני חושבת שאתן נוטות לראייה דיכוטומית של מכשירי הבית שלכן, העניין מורכב מכדי שניתן יהיה להכריע לכאן או לכאן.
הנה דוגמא שקרתה לי ממש עכשיו ומפגינה הרבה חום ואהבה מצד החשמל שלי :
תוך כדי שיטוט חסר תוחלת באתר נתקלתי בגריין מתוך הדף :
מחשבות על חזרה בתשובה , כהרגלי לא למדתי מטעויות העבר ואצתי רצתי להגיב לדברים אל אף שידעתי שאני נכנסת למערבולת שאחריתה מי ישורנה.
שנייה לפני ששלחתי את הפוסט התחיל המצבר להשמיע קולות : מאז קנינו את המצבר הפסקות החשמל כבר אינן מרגשות אותי כבעבר, נו אז קפץ, אז מה ? אני ממשיכה לעבוד, אלא אם כן מדובר בהפסקה ארוכה למדי וזה מה שקרה הפעם. החשמל קפץ, ראה כי טוב ונשאר לביקור (לא אצלנו), האינטרנט נטש בעקבותיו (או לפניו לא יודעת מה קדם למה) ואני נותרתי לבדי ללא מחשב וללא פוסט לשליחה.
ואני יודעת, זה ברור לי ומובן, שאילו סימני אהבה, שמתוך דאגה אליי הוא ניתק אותי ממקור חיותי, ירידה לצורך עלייה מה שנקרא (או "הכל לטובה" מה שבא לכן), הוא ידע שאני הולכת להסתבך בצרות ומנע את זה לפני שיהיה מאוחר.
מצד שני (ותמיד יש כמובן גם צד שני) לא הבנתי למה לקח לו זמן כה רב לחזור : "בסדר" אמרתי לו "זה באמת היה טפשי לכתוב שם, אני לא אכתוב שם עוד, מבטיחה (בלי נדר)". אבל כלום לא עזר, החשמל לא האמין לי (או שגם הוא שמע את ה"בלי נדר" שמילמלתי בשקט).
השעות נקפו, בהתחלה חיכיתי בסבלנות, אחר כך זעמתי, בסוף כרעתי ברך לפניו ובכיתי "תחזור, תחזור, אני אתנהג יפה, מבטיחה (הפעם לא אמרתי בלי נדר, ידעתי שהוא שומע, שהוא כמעט אדון הכל, שאמנם הוא לא מלך מלכי המלכים אבל בטוח שמור לו תפקיד טוב במקומות הגבוהים - כולנו יודעים הרי שבלי חשמל אין לנו חיים)"
אבל הוא לא חזר
חשבתי שזה אישי, שבטח עשיתי משהו נורא, שהוא לעולם לא יסלח לי, אז התקשרתי לשכנה וגיליתי שאותו הדבר גם אצלה, אין חשמל, בסוד היא גילתה לי שזה המצב גם בקרב תושבי השכונות הנמוכות. זה הרגיע אותי אבל גם גרם לי למחשבות כפירה : אולי זה לא קרה בגללי ? אולי הוא לא באמת דאג דווקא לי ? אולי זה סתם הסתדר לו פתאום ? אולי אני בכלל לא מעניינת אותו?
בינתיים חזר החשמל, ואני שבתי להתחבר לאינפוזיה, השאלות נותרו פתוחות ובלתי ברורות , והתקווה גם היא נותרה : שזו תהיה ההפסקה האחרונה.
_אני רוצה להפנות אותך לדף "איך לזהות תנור אוהב" יש צורך להסתכל למציאות בעיניים. תנור שלא יכול/רוצה להיות שם בשעות הקשות הוא לא תנור אוהב
אין לך מושג כמה אני מסכימה עם [po]עננים בקפה[/po]_
אני חושבת שאתן נוטות לראייה דיכוטומית של מכשירי הבית שלכן, העניין מורכב מכדי שניתן יהיה להכריע לכאן או לכאן.
הנה דוגמא שקרתה לי ממש עכשיו ומפגינה הרבה חום ואהבה מצד החשמל שלי :
תוך כדי שיטוט חסר תוחלת באתר נתקלתי בגריין מתוך הדף : [po]מחשבות על חזרה בתשובה[/po] , כהרגלי לא למדתי מטעויות העבר ואצתי רצתי להגיב לדברים אל אף שידעתי שאני נכנסת למערבולת שאחריתה מי ישורנה.
שנייה לפני ששלחתי את הפוסט התחיל המצבר להשמיע קולות : מאז קנינו את המצבר הפסקות החשמל כבר אינן מרגשות אותי כבעבר, נו אז קפץ, אז מה ? אני ממשיכה לעבוד, אלא אם כן מדובר בהפסקה ארוכה למדי וזה מה שקרה הפעם. החשמל קפץ, ראה כי טוב ונשאר לביקור (לא אצלנו), האינטרנט נטש בעקבותיו (או לפניו לא יודעת מה קדם למה) ואני נותרתי לבדי ללא מחשב וללא פוסט לשליחה.
ואני יודעת, זה ברור לי ומובן, שאילו סימני אהבה, שמתוך דאגה אליי הוא ניתק אותי ממקור חיותי, ירידה לצורך עלייה מה שנקרא (או "הכל לטובה" מה שבא לכן), הוא ידע שאני הולכת להסתבך בצרות ומנע את זה לפני שיהיה מאוחר.
מצד שני (ותמיד יש כמובן גם צד שני) לא הבנתי למה לקח לו זמן כה רב לחזור : "בסדר" אמרתי לו "זה באמת היה טפשי לכתוב שם, אני לא אכתוב שם עוד, מבטיחה (בלי נדר)". אבל כלום לא עזר, החשמל לא האמין לי (או שגם הוא שמע את ה"בלי נדר" שמילמלתי בשקט).
השעות נקפו, בהתחלה חיכיתי בסבלנות, אחר כך זעמתי, בסוף כרעתי ברך לפניו ובכיתי "תחזור, תחזור, אני אתנהג יפה, מבטיחה (הפעם לא אמרתי בלי נדר, ידעתי שהוא שומע, שהוא כמעט אדון הכל, שאמנם הוא לא מלך מלכי המלכים אבל בטוח שמור לו תפקיד טוב במקומות הגבוהים - כולנו יודעים הרי שבלי חשמל אין לנו חיים)"
אבל הוא לא חזר
חשבתי שזה אישי, שבטח עשיתי משהו נורא, שהוא לעולם לא יסלח לי, אז התקשרתי לשכנה וגיליתי שאותו הדבר גם אצלה, אין חשמל, בסוד היא גילתה לי שזה המצב גם בקרב תושבי השכונות הנמוכות. זה הרגיע אותי אבל גם גרם לי למחשבות כפירה : אולי זה לא קרה בגללי ? אולי הוא לא באמת דאג דווקא לי ? אולי זה סתם הסתדר לו פתאום ? אולי אני בכלל לא מעניינת אותו?
בינתיים חזר החשמל, ואני שבתי להתחבר לאינפוזיה, השאלות נותרו פתוחות ובלתי ברורות , והתקווה גם היא נותרה : שזו תהיה ההפסקה האחרונה.