על ידי צפריר_שפרון* » 17 יולי 2007, 13:20
רוזמרין,
אבל בדף על חיים רמון כתבת שכל אחד צריך לדאוג ולטפל רק בעצמו ולהעיף אנשים מהשררה לא יפתור כלום.
כאן, טוב לדייק, מה שנכתב הוא ש ראשית על האדם לטפל בעצמו, ולא להיתפס אל מה שנמצא בחוץ.
כך, לאחר שמתבונן אצל טוהר מידותיו, בהחלט יש מקום גם למחאה ציבורית.
זה, שהפרטים בחברה הזו, לא מסכימים לאנסים בשרות הממסד, זה מובן מאליו, וכפי שנכתב גם שם, אין זה מקומם, ולכן עולה ההתקוממות הזאת, כששם, הכלים הראויים הם חוקי המדינה, ומוסדותיה.
מכאן, שהמחאה האישית והציבורית, טוב אם תעלה בעד הממסד, המוסדות - כך שאותו ממסד או מוסד, במורכב מאנשים, בשר ודם, אשר תפקידם לשרת את האזרח - יבדקו את עצמם, לעילא ולעילא, מתוך כך, שהאזרח עצמו, נקי מרבב - עד כמה שניתן.
וטוב לזכור בהחלט שכולם בני אנוש.
כאן, הבה ונתבונן דווקא בדומה, במובן הזה של מעשה שאיננו ראוי לו לבעל השררה לעשות, ונעשה, ברמת החברה והתרבות של העם הזה, ונמצאת החברה לא מסכימה לאלה, ומבקשת להוקיעו, שנמצא, ניתן לומר מקביל לאותה עמדה, או אותם איומים, ועוות, והצדקות שעניינם הוא פגיעה במזיד, באחרים, שגם אותה הקהילה הזו, לא מקבלת כדרך הארץ הראויה לה.
כך, כפי שישנן, אותן, שבאנונימיות או בגלוי, נמצאות מצביעות על ההתנהגות הזו, ומעלות, בפני החברה, את המעשים האלה, של בעל השררה הזה או האחר, ומשתמשות ב כלים לגיטימיים - קרי, הרשות המבצעת, והשופטת, ונמצאת החברה, מתעוררת לאלה. -
כך בדיוק, עולים אלה, שבכלים הלגיטמיים של האתר הזה, על פני מתלוננים, שכאן אין שופט ואין דין, אלא, החלטה ספונטנית של כמה וכמה פרטים, והחלטה זו היא בהחלט תקדימית, שכן, נמצאת בלתי מתפשרת, ומעולם לא עלתה אל רמת המעשה, בעוצמה זו, שכן נמצא זה, שאלימותו, עברה את גבולות הדמוקרטיה והסובלנות של הקהילה הזו, אף אם לא עברה את הכללים של בעלי האתר (שאם היתה עוברת היה נחסם מן הסתם), ונמצאים עושים מעשה, שעיקרו - דווקא סובלנות אל קצה הסובלנות, במובן הזה - משתמשים אל מול אותו קורבן/מקרבן - בכליו הוא, במסגרת הכללים של האתר, שנמצא הוא מנצל לגחמותיו, ואלו, באים עליו כחרב פיפיות.
ההקבלה אם כן ברורה.
עם זאת, בדקויות - בהחלט ראוי לכל אחד לבדוק את היבטי הגזענות המתחוללים בקרבו, ולבחון היכן הוא עצמו, מאדיר את עצמו אל מול השונה, או אל מול מי שדעותיו שונות, או שנמצא בתבנית חרק או יונק, גם אם האדרה זו, באופן טבעי, תצדיק האדרת האדם על ברואים אחרים של האל הטוב.
מכאן, שאין הדברים עומדים שוב, כאו כך או כך, אלא, גם כך וגם כך.
האם זה ברור עד כאן?
רוזמרין,
[u]אבל בדף על חיים רמון כתבת שכל אחד צריך לדאוג ולטפל רק בעצמו ולהעיף אנשים מהשררה לא יפתור כלום.[/u]
כאן, טוב לדייק, מה שנכתב הוא ש [b]ראשית[/b] על האדם לטפל בעצמו, ולא להיתפס אל מה שנמצא בחוץ.
כך, לאחר שמתבונן אצל טוהר מידותיו, בהחלט יש מקום גם למחאה ציבורית.
זה, שהפרטים בחברה הזו, לא מסכימים לאנסים בשרות הממסד, זה מובן מאליו, וכפי שנכתב גם שם, אין זה מקומם, ולכן עולה ההתקוממות הזאת, כששם, הכלים הראויים הם חוקי המדינה, ומוסדותיה.
מכאן, שהמחאה האישית והציבורית, טוב אם תעלה בעד הממסד, המוסדות - כך שאותו ממסד או מוסד, במורכב מאנשים, בשר ודם, אשר תפקידם לשרת את האזרח - יבדקו את עצמם, לעילא ולעילא, מתוך כך, שהאזרח עצמו, נקי מרבב - עד כמה שניתן.
וטוב לזכור בהחלט שכולם בני אנוש.
כאן, הבה ונתבונן דווקא בדומה, במובן הזה של מעשה שאיננו ראוי לו לבעל השררה לעשות, ונעשה, ברמת החברה והתרבות של העם הזה, ונמצאת החברה לא מסכימה לאלה, ומבקשת להוקיעו, שנמצא, ניתן לומר מקביל לאותה עמדה, או אותם איומים, ועוות, והצדקות שעניינם הוא פגיעה במזיד, באחרים, שגם אותה הקהילה הזו, לא מקבלת כדרך הארץ הראויה לה.
כך, כפי שישנן, אותן, שבאנונימיות או בגלוי, נמצאות מצביעות על ההתנהגות הזו, ומעלות, בפני החברה, את המעשים האלה, של בעל השררה הזה או האחר, ומשתמשות ב [b]כלים לגיטימיים[/b] - קרי, הרשות המבצעת, והשופטת, ונמצאת החברה, מתעוררת לאלה. -
כך בדיוק, עולים אלה, שבכלים הלגיטמיים של האתר הזה, על פני מתלוננים, שכאן אין שופט ואין דין, אלא, החלטה ספונטנית של כמה וכמה פרטים, והחלטה זו היא בהחלט תקדימית, שכן, נמצאת בלתי מתפשרת, ומעולם לא עלתה אל רמת המעשה, בעוצמה זו, שכן נמצא זה, שאלימותו, עברה את גבולות הדמוקרטיה והסובלנות של הקהילה הזו, אף אם לא עברה את הכללים של בעלי האתר (שאם היתה עוברת היה נחסם מן הסתם), ונמצאים עושים מעשה, שעיקרו - דווקא סובלנות אל קצה הסובלנות, במובן הזה - משתמשים אל מול אותו קורבן/מקרבן - בכליו הוא, במסגרת הכללים של האתר, שנמצא הוא מנצל לגחמותיו, ואלו, באים עליו כחרב פיפיות.
ההקבלה אם כן ברורה.
עם זאת, בדקויות - בהחלט ראוי לכל אחד לבדוק את היבטי הגזענות המתחוללים בקרבו, ולבחון היכן הוא עצמו, מאדיר את עצמו אל מול השונה, או אל מול מי שדעותיו שונות, או שנמצא בתבנית חרק או יונק, גם אם האדרה זו, באופן טבעי, תצדיק האדרת האדם על ברואים אחרים של האל הטוב.
מכאן, שאין הדברים עומדים שוב, כאו כך או כך, אלא, גם כך וגם כך.
האם זה ברור עד כאן?