על ידי פלוני_אלמונית* » 15 יוני 2010, 17:24
שלום,
ילדתי לפני כמעט חצי שנה. הלידה היתה מעולה חוץ מזה שאיזו רופאה נכנסה ברגע האחרון וחתכה אותי מבלי להודיע או לשאול (כך שאף אחד לא הספיק להביע התנגדות).
מסקנה: לא ללדת בביקור חולים.
אני מרגישה שזה השאיר בי איזה מטען כבד של כעס וצער ותחושת עוול. אולי התחושות האלו מוצדקות, אך אני לא רוצה להסתובב איתן ולהציף אותן כל אימת שאני נזכרת בלידה או כשאנחנו מנסים לקיים יחסי מין.
אני כותבת "מנסים" כי בפועל קיימנו רק פעם או פעמיים מאז הלידה. החדירה כואבת (למרות שזה השתפר קצת), אך אני ממש לא אוהבת את התחושה של משהו שנכנס לנרתיק (אפילו אם זה האצבע שלי). נבדקתי אצל רופא שאמר שהכל החלים כמו שצריך, ואני בעצמי לא מזהה שום צלקת במקום. הרופא אבחן את הבעיה כוגיניסמוס (התכווצות לא-רצונית של שרירי הנרתיק מפחד או מזכרון טראומה) אך אני לא חושבת שזו הבעיה, מכיוון שאני מצליחה להרפות את השרירים, אך כשאני מכניסה אצבע ומגששת במקום אני עולה על איזור אחד שכואב (היכן שהחלק הפחות גמיש של הנרתיק מתחיל). כמובן, יש גם את בעיית היובש, אך גם עם כמויות עצומות של שמן יחסי המין עדיין כואבים.
אני אשמח לשמוע אם מישהי אחרת עברה חתך בניגוד לרצונה, ואיך היא התמודדה הן בצד הנפשי והן בצד הפיזי. בעיקר קשה לי בצד הרגשי - אני לא יודעת איך להיפטר מכל הרגשות השליליים כלפי מה שקרה, ואני מרגישה שזה מעיב על כל חוויית הלידה (שהיתה יכולה להיות חלומית, אם ברוב טיפשותי לא הסכמתי לנסוע לבית חולים).
(יש לציין שבעלי ממש חמוד וסבלני, ולא לוחץ עלי לקיים יחסי מין)
שלום,
ילדתי לפני כמעט חצי שנה. הלידה היתה מעולה חוץ מזה שאיזו רופאה נכנסה ברגע האחרון וחתכה אותי מבלי להודיע או לשאול (כך שאף אחד לא הספיק להביע התנגדות).
מסקנה: לא ללדת בביקור חולים.
אני מרגישה שזה השאיר בי איזה מטען כבד של כעס וצער ותחושת עוול. אולי התחושות האלו מוצדקות, אך אני לא רוצה להסתובב איתן ולהציף אותן כל אימת שאני נזכרת בלידה או כשאנחנו מנסים לקיים יחסי מין.
אני כותבת "מנסים" כי בפועל קיימנו רק פעם או פעמיים מאז הלידה. החדירה כואבת (למרות שזה השתפר קצת), אך אני ממש לא אוהבת את התחושה של משהו שנכנס לנרתיק (אפילו אם זה האצבע שלי). נבדקתי אצל רופא שאמר שהכל החלים כמו שצריך, ואני בעצמי לא מזהה שום צלקת במקום. הרופא אבחן את הבעיה כוגיניסמוס (התכווצות לא-רצונית של שרירי הנרתיק מפחד או מזכרון טראומה) אך אני לא חושבת שזו הבעיה, מכיוון שאני מצליחה להרפות את השרירים, אך כשאני מכניסה אצבע ומגששת במקום אני עולה על איזור אחד שכואב (היכן שהחלק הפחות גמיש של הנרתיק מתחיל). כמובן, יש גם את בעיית היובש, אך גם עם כמויות עצומות של שמן יחסי המין עדיין כואבים.
אני אשמח לשמוע אם מישהי אחרת עברה חתך בניגוד לרצונה, ואיך היא התמודדה הן בצד הנפשי והן בצד הפיזי. בעיקר קשה לי בצד הרגשי - אני לא יודעת איך להיפטר מכל הרגשות השליליים כלפי מה שקרה, ואני מרגישה שזה מעיב על כל חוויית הלידה (שהיתה יכולה להיות חלומית, אם ברוב טיפשותי לא הסכמתי לנסוע לבית חולים).
(יש לציין שבעלי ממש חמוד וסבלני, ולא לוחץ עלי לקיים יחסי מין)