על ידי טנא_טאו* » 26 נובמבר 2006, 22:53
החיות הבלתי נתפסת של הקיום האנושי
כל בעלי החיים שווים בפני הטבע אריה וזבוב, פיל וארנב כולם שווים ואמא טבע מסייעת בדרכה לכולם להתקיים, להתרבות ולהתפתח עד כמה שניתן.
לילה לילה אני מביט על בת זוגי ותינוקנו שוכבים מכורבלים זה בזו, כשהוא יונק מתוכה כגור חתולים שרק נולד ואמו מסוככת עליו בגופה. ואני אומר לעצמי כמה שכחנו שבעצם אנו גם בעלי חיים, יונקים אשר בתוכם מקוננת לב החיה והולם דופק החיים. ובעודי מביט עליהם אני מנסה לחשוב איך אני כבן אדם יכול להרגיש קרוב אל תחושות החיה שבתוכי, כך שלא אדחיק אותן, אך עדיין אדע לחיות עמן בדרך אנושית.
בחברה המודרנית עושים כמעט הכול כדי להדחיק את היותנו חיות והיותנו חלק בלתי נפרד מן הטבע. ולא חינכו אותנו כלל להרגיש את החיה שבנו, להתחבר אליה, אלא הורו לנו להתנהג כבני אדם, שנמצאים מעל עולם החי היצרי והברברי. למרות שבינינו החברה שלנו לא פחות ברברית, רק תפתחו חדשות (לא בהמלצה) ותבינו כמה חיתיות מודחקת יש בבני אדם.
ובכן אני מחפש את הצדדים הטובים שבחיה. את החיבור לאינסטינקטים הבסיסיים של החיים, את התחושה של החיבור לטבע, את היכולת לקיים את גופנו ונפשנו בדרך מקיימת ולא הורסת.
ואם אתם או אתן שואלים/ות איך מתחברים בכלל לחיה הזאת שאני מדבר עליה, אני מציע דבר ראשון פשוט לעצום עיניים ולדמיין את עצמכם. כציפור שעפה, כאריה שואג, כצבי קל רגליים , כפיל ענקי ונסו לבדוק מה אתם חשים בתוככם, כאשר אתם מדמיינים את החיות הללו.
נכון שהיום אנו מאד רחוקים מהטבע שטמון בנו, אך בכל זאת עדיין יש בידינו המון אפשרויות להתחבר חזרה אל התחושות הללו. הנקה היא אחד הדברים שמאד מחבר אותנו לכך , לפחות את האישה, גם הצורך לדאוג לילדינו, להגן עליהם ולשאת אותם עלינו מחבר אותנו אל בסיס קיומנו ואל היצר החייתי שבנו.
אנו יכולים גם פשוט לצאת למקום שקט לשכב על האדמה מול השמש ולהתחמם, ננסה לחוש את קרני השמש חודרות אל הדם ואל העצמות שלנו. ננסה לפתוח את אוזנינו ונקשיב אם אנו שומעים קולות מיוחדים ונבדוק מה הם גורמים לנו לחוש. נפתח את האף ונבדוק אם אנו מריחים ריחות שונים ומה הם גורמים לנו לחוש. נקום נביט מסביב וננסה להרגיש שייכם לחיים לטבע לאדמה לשמיים לעצים.
אפשרות נוספת היא למשל להרגיש את מזג האוויר , אני לא מתכוון להקשיב לתחזית, אלא לצאת החוצה ולהביט לעננים לשמש להרגיש את הרוח. לא סתם יום חם יום קר או מעונן, אלא אלף גורמים שמשפיעים: עוצמת הרוח ומזגה, חוזק השמש ומיקומה בשמיים, צורות העננים, כמות העצים שבאותו האזור, גובה האדמה, גבעה או מישור, הצמחייה באזור, מקורות המים ועוד גורמים רבים שמשפיעים על התחושה והזרימה שלנו בטבע.
דוגמא נוספת היא גידול או מציאת המזון שלנו, שגורם לנו להרגיש מחוברים לחיים בטבע.
אפשרות נוספת שקיימת בעייני היא החיים הקהילתיים השבטיים, שהם לדעתי חלק בלתי נפרד מן הטבע האנושי, אך לצערי בעידן העיר הטכנולוגית התרחקנו כמעט לחלוטין מתחושת החיבור השבטי בין אדם לאדם, בין משפחה למשפחה ובין קהילה לקהילה. למרות שנדמה לנו כאילו אנו לא נמצאים לבד בתוך העיר, למעשה כל אחד דואג כמעט רק לעצמו וסגור בדלת אמותיו דבר זה גורם לנו להתרחק מן היעוד שלנו כמין אנושי מעולם החי. כי רק באמצעות התחושה הקהילתית המקיימת נוכל להיפתח לעולם ויד ביד לצור מין אנושי יפה יותר, מחובר יותר לטבע , עם פחות מאבקים ומלחמות ויותר תחושת חיים ואושר.
בטבע ההרמוניה שורה והרוח הגדולה דואגת לכל ילדיה
|#||#|
[b]החיות הבלתי נתפסת של הקיום האנושי[/b]
כל בעלי החיים שווים בפני הטבע אריה וזבוב, פיל וארנב כולם שווים ואמא טבע מסייעת בדרכה לכולם להתקיים, להתרבות ולהתפתח עד כמה שניתן.
לילה לילה אני מביט על בת זוגי ותינוקנו שוכבים מכורבלים זה בזו, כשהוא יונק מתוכה כגור חתולים שרק נולד ואמו מסוככת עליו בגופה. ואני אומר לעצמי כמה שכחנו שבעצם אנו גם בעלי חיים, יונקים אשר בתוכם מקוננת לב החיה והולם דופק החיים. ובעודי מביט עליהם אני מנסה לחשוב איך אני כבן אדם יכול להרגיש קרוב אל תחושות החיה שבתוכי, כך שלא אדחיק אותן, אך עדיין אדע לחיות עמן בדרך אנושית.
בחברה המודרנית עושים כמעט הכול כדי להדחיק את היותנו חיות והיותנו חלק בלתי נפרד מן הטבע. ולא חינכו אותנו כלל להרגיש את החיה שבנו, להתחבר אליה, אלא הורו לנו להתנהג כבני אדם, שנמצאים מעל עולם החי היצרי והברברי. למרות שבינינו החברה שלנו לא פחות ברברית, רק תפתחו חדשות (לא בהמלצה) ותבינו כמה חיתיות מודחקת יש בבני אדם.
ובכן אני מחפש את הצדדים הטובים שבחיה. את החיבור לאינסטינקטים הבסיסיים של החיים, את התחושה של החיבור לטבע, את היכולת לקיים את גופנו ונפשנו בדרך מקיימת ולא הורסת.
ואם אתם או אתן שואלים/ות איך מתחברים בכלל לחיה הזאת שאני מדבר עליה, אני מציע דבר ראשון פשוט לעצום עיניים ולדמיין את עצמכם. כציפור שעפה, כאריה שואג, כצבי קל רגליים , כפיל ענקי ונסו לבדוק מה אתם חשים בתוככם, כאשר אתם מדמיינים את החיות הללו.
נכון שהיום אנו מאד רחוקים מהטבע שטמון בנו, אך בכל זאת עדיין יש בידינו המון אפשרויות להתחבר חזרה אל התחושות הללו. הנקה היא אחד הדברים שמאד מחבר אותנו לכך , לפחות את האישה, גם הצורך לדאוג לילדינו, להגן עליהם ולשאת אותם עלינו מחבר אותנו אל בסיס קיומנו ואל היצר החייתי שבנו.
אנו יכולים גם פשוט לצאת למקום שקט לשכב על האדמה מול השמש ולהתחמם, ננסה לחוש את קרני השמש חודרות אל הדם ואל העצמות שלנו. ננסה לפתוח את אוזנינו ונקשיב אם אנו שומעים קולות מיוחדים ונבדוק מה הם גורמים לנו לחוש. נפתח את האף ונבדוק אם אנו מריחים ריחות שונים ומה הם גורמים לנו לחוש. נקום נביט מסביב וננסה להרגיש שייכם לחיים לטבע לאדמה לשמיים לעצים.
אפשרות נוספת היא למשל להרגיש את מזג האוויר , אני לא מתכוון להקשיב לתחזית, אלא לצאת החוצה ולהביט לעננים לשמש להרגיש את הרוח. לא סתם יום חם יום קר או מעונן, אלא אלף גורמים שמשפיעים: עוצמת הרוח ומזגה, חוזק השמש ומיקומה בשמיים, צורות העננים, כמות העצים שבאותו האזור, גובה האדמה, גבעה או מישור, הצמחייה באזור, מקורות המים ועוד גורמים רבים שמשפיעים על התחושה והזרימה שלנו בטבע.
דוגמא נוספת היא גידול או מציאת המזון שלנו, שגורם לנו להרגיש מחוברים לחיים בטבע.
אפשרות נוספת שקיימת בעייני היא החיים הקהילתיים השבטיים, שהם לדעתי חלק בלתי נפרד מן הטבע האנושי, אך לצערי בעידן העיר הטכנולוגית התרחקנו כמעט לחלוטין מתחושת החיבור השבטי בין אדם לאדם, בין משפחה למשפחה ובין קהילה לקהילה. למרות שנדמה לנו כאילו אנו לא נמצאים לבד בתוך העיר, למעשה כל אחד דואג כמעט רק לעצמו וסגור בדלת אמותיו דבר זה גורם לנו להתרחק מן היעוד שלנו כמין אנושי מעולם החי. כי רק באמצעות התחושה הקהילתית המקיימת נוכל להיפתח לעולם ויד ביד לצור מין אנושי יפה יותר, מחובר יותר לטבע , עם פחות מאבקים ומלחמות ויותר תחושת חיים ואושר.
[b]בטבע ההרמוניה שורה והרוח הגדולה דואגת לכל ילדיה[/b]
|#||#||#|