על ידי צל_הימים* » 26 מאי 2008, 03:29
- _ואגב הצלת תינוקות... (הו הו הו, ז'ראר, היכון!)
ומה אם תבוא אמא ותגיד "אני לא מוכנה לגדל ילד עם פגיעה באינטיליגנציה. אם מראש אתם אומרים לי שזה יהיה המצב, אני רוצה להפיל. או שימות ברעב."
איך זה שונה מאמהות שמפילות תסמונת דאון? שפה שסועה? נקבות? עיניים חומות? שני הראשונים זה ממש עניין תרבותי מקיף וכולל. (ישראלי/מערבי. השלישי תרבותי סיני. הרביעי עניין של זמן?)
כלומר - להציל תינוקות! חשוב! קריטי! אבל רק את התינוקות שאנחנו כתרבות חושבים שראוי שיחיו, כל בחירה אחרת היא מפלצתית! מפלצתית!_
ניצן, בסבבה, No hard feelings ...
בעניין התמותה של הממותה, רק כדי להעמיד דברים על דיוקם ולחדד את אמירתי, אין לי שום בעייה עם אם שמפילה את עוברה, גם אם אין לזה "הצדקה" כמו תסמונת דאון. מספיק שהיא פשוט לא רוצה אותו. ולמה? כדי שהתינוק יזכה לחיים ראויים, הוא זקוק לאם אוהבת ומחוייבת. ואם היא לא... אז באמת עדיף שלא.
חשובה האבחנה בין זה לבין לתת לאוכלוסיות שלמות ונרחבות לגווע ברעב בעודן כן חפצות חיים, רק מפני שאני והחברה' שלי מעדיפים לגדל טבק, קפה ופיצוחים על אדמותיהן, במקום מזון שיחייה אותן.
וגם האבחנה לגבי הסינדרום הסיני, של הפלה כפויה ע"י גורם חוץ. שזה שווה ערך לסעיף הקודם.
ולסיכום: הפלה מרצון, כן; הפלה כפויה ומוות בגסיסה איטית ויסורים עקב אגואיזם דורסני, לא.
- _במלים אחרות, הדיכוטומיה "התקדמות" לעומת "נסיגה" אינה אלא צורת התבוננות תרבותית מסוימת, פרי תקופה מסוימת.
היא אינה קשורה למציאות, או לטכנולוגיה, או לשום דבר "כשלעצמו". זוהי קונצפציה._
יפה. זה הזמן לנער את המונחים הללו. אני בעד לזרוק אותם מכל המדרגות. יש להתייחס לחיים בהקשר של איכותם, לעצמי ולזולת (כאשר שני אלו מתקיימים בתוך הסביבה, לכן חשיבות איכותה), ללא המשקפיים של התקדמות או נסיגה. אני לא חושב שהמנדט שהאדם קיבל מבוראו הוא להקדיש את קיומו לפיתוחים טכנולוגיים, עד אבסורד. כמו הדוגמה שהובאה מעלה, על הצורך בפיתוחים שיתנו מענה לבעיות הנובעות משימוש בתמ"ל. לא לשכוח דבר אחד פשוט: הפיתוחים נועדו לשפר את איכות חיינו. ואם הם לא, לסל וחסל (ושם לערמת הקומפוסט
).
נזכרתי בדוגמה, בהקשר של טכנולוגיה עד אבסורד: בסרט של וודי אלן עם המסע לעתיד, שם יש את מכונת הסקס, "האורגזמטרון". וכשבחורה מתחילה איתו, מה היא מציעה לו? Do you want to perform sex with me?. אין ספק שסקס מכני הוא הרבה יותר נקי, היגייני ובעיקר בר-כיוונון לפי הפרמטרים הרצויים...
- אאל"ט היה זה יונג שניסח יפה את ההבדל בין המערב למזרח לגבי ייחוס. הוא אמר שהדרך הבסיסית שלנו להבין את המציאות היא סיבתיות: דבר אחד קורה בגלל שדבר אחר קרה קודם וגרם לו. ואילו הדרך של אנשי המזרח להבין את המציאות (ספציפית הוא דיבר על סינים שהוא הכיר, אני משערת שיש במזרח מגוון דרכים) היא משהו שאין לנו אפילו מלה בשבילו, כי הוא כל כך זר לנו (או היה זר בזמנו של יונג, אני חושבת שהיום זה פחות זר) ושהסינים קוראים לו דאו. הדאו כולל גם את ההקשר של הפעולה, כפי שניצן תארה, וגם דברים נוספים. אם מישהו יכול לאתר את הציטוט המקורי, זה יסביר את הנושא הרבה יותר טוב ממני.
את הדאו אני ממש לא מבין, הניסוחים שם פתלתלים ומופשטים מדי. אולי זו בדיוק הבעייה שלי, שלא צריך לנסות להבין אותו, אלא פשוט
להיות . עד אז, אני מחפש מוצא בתהליכי חשיבה רציונאליים. ואותם אני מוצא בדיוק אצל השכנים שחומי האור של דאו, ההינדים. ויותר שפציצי, אנשי ה-Veda, להלן הוודים. ואצל החברה' האלה, ככל שאני מבין מה הם אומרים,
הסיבתיות היא אם כל המהויות. אין בילתה. זהו חוק הקארמה. החוק המרכזי של היקום. אפילו הבודהא הגדיל לעשות וביטל את קיומו של ה', והמליך במקומו את הקארמה. הכל סיבתיות. וככל שנבין זאת טוב יותר, כך נצמצם את השפעתה על חיינו. וברגע שנגיע להבנה המוחלטת שלה... נשתחרר ממנה סופית. ומכל השאר.
אז אם זה כה פשוט, למה המערב מפנה את הגב לקונספט המרענן הזה? כרגע יש לי רק שתי השערות:
- תהליך השחרור הוודי (והבודהיסטי, שהוא עדכון גרסה שלו) תובעני מדי. way way to much.
- גלגולים: רעיון מאוד קשה לעיכול על ידי תודעה מערבית טיפוסית. אך מאוד הגיוני לפי חוק הקארמה: המשימה העומדת בפני האדם (התודעה שלו, כי הגוף הוא רק כלי רכב מתכלה) היא כה עצומה, שיש צורך ביותר מפרק חיים אחד בכדי להשלים את המשימה. לכן אנו עושים זאת שוב ושוב...
- _אותה בחירה נובעת מאותו ניתוק, ואם יהיה שיחזור של הידע, כך גם הבחירה תשתנה
גם זו תמונה חלקית.
הבחירה לא נובעת רק מהניתוק מה"ידע".
היא נובעת מאורח חיים חברתי שלם, מערכת שלמה של אמונות ותפיסות ודעות וצורת חיים וצורת עבודה וניהול הזמן ומשק הבית ומבנה המשפחה והכל והכל והכל.
כולל תפיסת ה"נוחות"._
את כל זה אני מכניס ל-"ידע". לא רק עובדות עיוניות הנרכשות בכיתות לימוד אקדמיות, בספרי הלימוד שלהן ובמובאות האינסיופיות (או אינסופיים?).
לא בכדי מיקמתי תגובה זו אחרי דברי על הוודים, כי לשיטתם,
אורח חיים חברתי שלם, מערכת שלמה של אמונות ותפיסות ודעות וצורת חיים וצורת עבודה וניהול הזמן ומשק הבית ומבנה המשפחה והכל והכל והכל אלו אובייקטים בתודעה. גלים על פני המים. ולכן העבודה של כל אחד מאיתנו היא לעשות שם סדר, במחסן האדיר והכאוטי הזה, עם כל האובייקטים הפזורים ושמתעופפים להם לכל הכיוונים כמו עטלפים היפר-אקטיביים מסוממים וסומים.
- (אני יודעת שאני לא מוסיפה פה איזו תובנה פילוסופית מרעישה. נערה הייתי וגם זקנתי, אך כמה מן הדיונים האינטלקטואליים ב"באופן" טרם הבנתי).
אם לא הבנת, זה אומר עלינו שאנחנו מחנטרשים. תרגישי חופשייה לדרוש הבהרות: Keep it simple, stupid...
[list]
[*] _ואגב הצלת תינוקות... (הו הו הו, ז'ראר, היכון!)
[/list]
ומה אם תבוא אמא ותגיד "אני לא מוכנה לגדל ילד עם פגיעה באינטיליגנציה. אם מראש אתם אומרים לי שזה יהיה המצב, אני רוצה להפיל. או שימות ברעב."
איך זה שונה מאמהות שמפילות תסמונת דאון? שפה שסועה? נקבות? עיניים חומות? שני הראשונים זה ממש עניין תרבותי מקיף וכולל. (ישראלי/מערבי. השלישי תרבותי סיני. הרביעי עניין של זמן?)
כלומר - להציל תינוקות! חשוב! קריטי! אבל רק את התינוקות שאנחנו כתרבות חושבים שראוי שיחיו, כל בחירה אחרת היא מפלצתית! מפלצתית!_
ניצן, בסבבה, No hard feelings ... :-)
בעניין התמותה של הממותה, רק כדי להעמיד דברים על דיוקם ולחדד את אמירתי, אין לי שום בעייה עם אם שמפילה את עוברה, גם אם אין לזה "הצדקה" כמו תסמונת דאון. מספיק שהיא פשוט לא רוצה אותו. ולמה? כדי שהתינוק יזכה לחיים ראויים, הוא זקוק לאם אוהבת ומחוייבת. ואם היא לא... אז באמת עדיף שלא.
חשובה האבחנה בין זה לבין לתת לאוכלוסיות שלמות ונרחבות לגווע ברעב בעודן כן חפצות חיים, רק מפני שאני והחברה' שלי מעדיפים לגדל טבק, קפה ופיצוחים על אדמותיהן, במקום מזון שיחייה אותן.
וגם האבחנה לגבי הסינדרום הסיני, של הפלה כפויה ע"י גורם חוץ. שזה שווה ערך לסעיף הקודם.
ולסיכום: הפלה מרצון, כן; הפלה כפויה ומוות בגסיסה איטית ויסורים עקב אגואיזם דורסני, לא.
[list]
[*] _במלים אחרות, הדיכוטומיה "התקדמות" לעומת "נסיגה" אינה אלא צורת התבוננות תרבותית מסוימת, פרי תקופה מסוימת.
[/list]
היא אינה קשורה למציאות, או לטכנולוגיה, או לשום דבר "כשלעצמו". זוהי קונצפציה._
יפה. זה הזמן לנער את המונחים הללו. אני בעד לזרוק אותם מכל המדרגות. יש להתייחס לחיים בהקשר של איכותם, לעצמי ולזולת (כאשר שני אלו מתקיימים בתוך הסביבה, לכן חשיבות איכותה), ללא המשקפיים של התקדמות או נסיגה. אני לא חושב שהמנדט שהאדם קיבל מבוראו הוא להקדיש את קיומו לפיתוחים טכנולוגיים, עד אבסורד. כמו הדוגמה שהובאה מעלה, על הצורך בפיתוחים שיתנו מענה לבעיות הנובעות משימוש בתמ"ל. לא לשכוח דבר אחד פשוט: הפיתוחים נועדו לשפר את איכות חיינו. ואם הם לא, לסל וחסל (ושם לערמת הקומפוסט :-) ).
נזכרתי בדוגמה, בהקשר של טכנולוגיה עד אבסורד: בסרט של וודי אלן עם המסע לעתיד, שם יש את מכונת הסקס, "האורגזמטרון". וכשבחורה מתחילה איתו, מה היא מציעה לו? Do you want to perform sex with me?. אין ספק שסקס מכני הוא הרבה יותר נקי, היגייני ובעיקר בר-כיוונון לפי הפרמטרים הרצויים...
[list]
[*] [u]אאל"ט היה זה יונג שניסח יפה את ההבדל בין המערב למזרח לגבי ייחוס. הוא אמר שהדרך הבסיסית שלנו להבין את המציאות היא סיבתיות: דבר אחד קורה בגלל שדבר אחר קרה קודם וגרם לו. ואילו הדרך של אנשי המזרח להבין את המציאות (ספציפית הוא דיבר על סינים שהוא הכיר, אני משערת שיש במזרח מגוון דרכים) היא משהו שאין לנו אפילו מלה בשבילו, כי הוא כל כך זר לנו (או היה זר בזמנו של יונג, אני חושבת שהיום זה פחות זר) ושהסינים קוראים לו דאו. הדאו כולל גם את ההקשר של הפעולה, כפי שניצן תארה, וגם דברים נוספים. אם מישהו יכול לאתר את הציטוט המקורי, זה יסביר את הנושא הרבה יותר טוב ממני.[/u]
[/list]
את הדאו אני ממש לא מבין, הניסוחים שם פתלתלים ומופשטים מדי. אולי זו בדיוק הבעייה שלי, שלא צריך לנסות להבין אותו, אלא פשוט [b]להיות[/b] . עד אז, אני מחפש מוצא בתהליכי חשיבה רציונאליים. ואותם אני מוצא בדיוק אצל השכנים שחומי האור של דאו, ההינדים. ויותר שפציצי, אנשי ה-Veda, להלן הוודים. ואצל החברה' האלה, ככל שאני מבין מה הם אומרים, [b]הסיבתיות[/b] היא אם כל המהויות. אין בילתה. זהו חוק הקארמה. החוק המרכזי של היקום. אפילו הבודהא הגדיל לעשות וביטל את קיומו של ה', והמליך במקומו את הקארמה. הכל סיבתיות. וככל שנבין זאת טוב יותר, כך נצמצם את השפעתה על חיינו. וברגע שנגיע להבנה המוחלטת שלה... נשתחרר ממנה סופית. ומכל השאר.
אז אם זה כה פשוט, למה המערב מפנה את הגב לקונספט המרענן הזה? כרגע יש לי רק שתי השערות:
[list=1]
[*] תהליך השחרור הוודי (והבודהיסטי, שהוא עדכון גרסה שלו) תובעני מדי. way way to much.
[*] גלגולים: רעיון מאוד קשה לעיכול על ידי תודעה מערבית טיפוסית. אך מאוד הגיוני לפי חוק הקארמה: המשימה העומדת בפני האדם (התודעה שלו, כי הגוף הוא רק כלי רכב מתכלה) היא כה עצומה, שיש צורך ביותר מפרק חיים אחד בכדי להשלים את המשימה. לכן אנו עושים זאת שוב ושוב...
[/list]
[list]
[*] _אותה בחירה נובעת מאותו ניתוק, ואם יהיה שיחזור של הידע, כך גם הבחירה תשתנה
[/list]
גם זו תמונה חלקית.
הבחירה לא נובעת רק מהניתוק מה"ידע".
היא נובעת מאורח חיים חברתי שלם, מערכת שלמה של אמונות ותפיסות ודעות וצורת חיים וצורת עבודה וניהול הזמן ומשק הבית ומבנה המשפחה והכל והכל והכל.
כולל תפיסת ה"נוחות"._
את כל זה אני מכניס ל-"ידע". לא רק עובדות עיוניות הנרכשות בכיתות לימוד אקדמיות, בספרי הלימוד שלהן ובמובאות האינסיופיות (או אינסופיים?).
לא בכדי מיקמתי תגובה זו אחרי דברי על הוודים, כי לשיטתם, [u]אורח חיים חברתי שלם, מערכת שלמה של אמונות ותפיסות ודעות וצורת חיים וצורת עבודה וניהול הזמן ומשק הבית ומבנה המשפחה והכל והכל והכל[/u] אלו אובייקטים בתודעה. גלים על פני המים. ולכן העבודה של כל אחד מאיתנו היא לעשות שם סדר, במחסן האדיר והכאוטי הזה, עם כל האובייקטים הפזורים ושמתעופפים להם לכל הכיוונים כמו עטלפים היפר-אקטיביים מסוממים וסומים.
[list]
[*] [u](אני יודעת שאני לא מוסיפה פה איזו תובנה פילוסופית מרעישה. נערה הייתי וגם זקנתי, אך כמה מן הדיונים האינטלקטואליים ב"באופן" טרם הבנתי).[/u]
[/list]
אם לא הבנת, זה אומר עלינו שאנחנו מחנטרשים. תרגישי חופשייה לדרוש הבהרות: Keep it simple, stupid...