בטח מאוחר מידי להגיב לדף הישן הזה, אבל חבל מאוד שלא התלוננת. בתור מי שנפגעה גם מרופא נשים, שהטריד אותי ללא ספק, הטרדה מינית בוטה, אני ממליצה להתלונן. רק כך אפשר לעצור מטרידים, שהם לרוב סדרתיים. ועובדה היא שאחרי שהתלוננתי, צצו להן מתלוננות נוספות, והעניין מטופל.

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

אני נהרה בת 15 ואוסה סקס ואלחתי לגניקולוגית והיא פגע לי בעיבר המין

ירדן, מחקתי את הודעתך כיוון שהיא עומדת בניגוד לכללי דרך ארץ באתר.
אם את יכולה לנסח הודעה עניינית ומכבדת, את מוזמנת לעשות זאת.
לילה טוב.

פלוני אלמונית, רק עכשיו ראיתי את הפסקה שלך מלפני כמעט חודש.
מאז הבדיקה בגיל הנעורים לא הלכת שוב להבדק?
אני רוצה לכתוב לך מהנסיון הקצר והפשוט שלי-
בבדיקה הראשונה מיד אחרי הסיפור הזה- היה לי ממש קשה. יצאתי בוכה ומעוכה.
אבל כבר הלכתי שוב, לפני כשבועים, לאותה רופאה והפעם יצאתי ממש בסדר.
יכול להיות שחיכית יותר מדי זמן , והטראומה 'התישבה' לה חזק.
כמו שאומרים לטיסים שנופלים ממטוס- לעלות מיד בחזרה!!
אני מציעה לך פשוט ללכת לרופאה טובה, שאת מקבלת עליה המלצה מחברה,
ולספר לה מראש מה שעברת ושאת זקוקה ליתר עדינות, יתר התחשבות והבנה.
יש רופאות ממש מקסימות, צריך קצת לברר......
אני חושבת שכשהולכים לרופאה, שהיא בעצמה לעיתים מטופלת,
זה הכל נראה אחרת.
היא יודעת מנסיון מאד אישי מה את עוברת ואת חוסר הנעימות שבדבר.
אני מאמינה שאם תגיעי לאדם הנכון, הכל יהיה בסדר. בהצלחה.

יש לי טראומה מבדיקה גניקולוגית בגיל הנעורים. כעת עלי לראות גניקולוג/ית בעקבות מיגרנה. האם יש גניקולוגים המומחים לטיפול בנפגעות טראומה?
תודה

[u]אפלו עודך דין לא יכול לעזור לה.[/u]
לפעמים זה נכון, אבל במקרה הזה לא היה עורך דין שפעל [b]מטעמך[/b], אלא רק עורכי דין שפעלו מתוך המערכת, והמערכת היא זו שמשלמת להם (ולא את - לא ישירות בכל מקרה), ועל כן הם ראו את עצמם עובדים מטעם המערכת ואת תפקידם כלהגן [b]על המערכת[/b] (ולא עלייך). אולי דווקא זה לא רעיון רע לקחת עורכת דין, ואחד מהארגונים שתומכים בנפגעות תקיפה יכולים בטח להמליץ לך על עורכת דין מנוסה בתחום. (זה אם יש לך עוד רצון או כח להמשיך)
(())

היי אישה,
אני איתך,
וכל פעם שאני רןאה את הדף שלך אני נכנסת
וקוראת פעילה כאן
איזה חצופים לא?(-:
לדעתי אם יש לך כח לזה
הביעי את מורת רוחך בדיוק כמו שכתבת כאן
נראה לי שחשוב שיהיה מכתב כזה בתיק
שלא יעבור להם בשתיקה מוחלטת על הטיוח הזה
גם חתימה של עורך דין לא תזיק
ואפילו דרישה להשמע!!!
חיבוקים והרבה אור
עשב

קבלתי מכתב תשובה למכתב העורך דין ששלחתי.
העורך דין של תלונות הציבור, שלח את המכתב למשרד עורכי דין נרחב יותר (של הקופה).
הם פנו לרופא אחר שיערוך בדיקה של החומר.
קבלתי תשובה ממשרד העורכי דין הכולל:תשובה של עורכי הדין, תשובה של הרופא שבדק אותי ותשובה של הרופא המבקר (שביקר את הבדיקה של הרופא שלי).
הכל זה כיסוי תחת אחד גדול!!!
יאמר לזכותם שהיתה שם גם התנצלות, על עוגמת הנפש שעברתי.................
וגם הרופא המבקר כתב שחבל שהרופא שלי נלחץ ולא ענה עניינית.
אבל שום התיחסות לבדיקה האמיתית שעברתי ולשאלות שלי.
שני הרופאים תארו את הבדיקה שעברתי בהתיחסותם, כאלו מדובר בבדיקה רגילה,
הסבירו לי מה נעשה ומדוע...........
לא התיחסו לשאלות שלי לגבי מגע באיזור המסוים, אליו אני התיחסתי,
בקיצור, שום תשובה אמיתית.
כמובן שאני לא מתכונת להמשיך ולשתף פעולה עם ההתנהלות הלקויה הזו,
ולא רוצה שימשיכו לעשות בדרכם בירורים חסרי שחר שכאלה.

הרי אם רופא באמת נוגע באופן לא תקין באישה, הוא לא יכתוב זאת בתיק שלה!!!!
אם רוצים באמת לבדוק, ולא רק לכסות על עצמם,
הם היו צריכים לפחות פעם אחת לשמוע את הטענות שלי, פנים מול פנים.
כל בדיקה אחרת , אינה רצינית, פשוט כך.

אישה יכולה לעבור התעללות ע"י רופא, ואת אף אחד זה לא יענין!
אפלו עודך דין לא יכול לעזור לה.

אבל מרגישה שאת שלי עשיתי, ושהרופא הזה, כבר יפעל במשנה זהירות,
ולו בשביל הרקורד שכבר יש לו בתיק שלו, מהסיפור הזה.

אני עוד מתלבטת אם לכתוב מכתב תשובה שמביע את מורת רוחי,
ואת השאלה איך לא זומנתי, על מנת לשמוע את הצד שלי, ואת החויה שעברתי,
איך בבדיקה שעשו, לא ביררו גם את הצד שלי, והסתמכו רק על דבריו של הרופא, שבודאי לא יפליל את עצמו.

יחד עם כל זאת, אני בסדר גמור , זה לא עשה לי שום זעזוע נפשי נוסף.
הצלקת היחידה שכפי הנראה תשאר לי, זה הקושי להבדק שוב, אם עי רופא ואם עי רופאה.

אהבת עולם- בסופו של דבר הכל זה הבנת הנקרא.
בהחלט יכול להיות מצחיק לקרוא את זה כפי שאת קראת!
לא סתם אומרים- 'חיים ומות ביד הלשון'.
פלוני אלמונית, תודה על המילים החמות.
ושוב תודה לכל הכותבות הנפלאות כאן.
אם אקבל תגובה מהרופא או מהעורך דין של הקופה, אספר כאן.
אם לא , אני מניחה שאני נפרדת כאן.

קפץ לי מחכימון נורא יפה: " האושר אינו תלוי בדבר, רק בנוכונות לאושר'.

אשה מתמודדת,

הרשמת אותי לאורך כל הדרך. שיהיה לך רק טוב !!!

ואם אפשר רגע בהומור, מקווה שזה בסדר...
בהתחלה כשקראתי את השם 'טראומה בבדיקה גניקולוגית לנשים בלבד', לקח לי זמן להבין מה אני קוראת.
משהו נראה לי מוזר, ושאלתי את עצמי אם בדיקה גניקולוגית יכולה להיות לא לנשים בלבד. :-P

אוקיי, שיניתי. תודה :-)

אהבת עולם שלום,
אין לי בעיה לשנות את השם, את יכולה לעשות זאת עבורי, אני לא טובה בדברים האלה.
מלבד זה, לא נראה לי שהדף הזה עוד יהיה פעיל,
אבל אם את רוצה לשנות, זה בסדר גמור.
זו הזדמנות להודות למגיבות האחרונות כאן- תמרול, עשב השדה וקוראת.
תודה על התמיכה במהלך שלי. מקווה שאכן יעזור להבא לנבדקות אצל הרופא הזה.
למעשה די בטוחה שהוא ישמור על עצמו להבא, הוא לא יסתכן בפניות נוספות.
(רציתי לכתוב תלונות נוספות, אבל למעשה אני לא התלוננתי, הוא זה שהפך את המכתב שלי אליו לתלונה!).
תודה.

אישה יקרה,
רציתי לשאול אותך אם אפשר לקצר את שם הדף ל-[po]טראומה בבדיקה גניקולוגית[/po].
נראה לי שהתוספת 'לנשים בלבד' כבר לא משנה כלכך עכשיו, נכון?

<אם כן, אז: _[po]דף לשינוי שם [/po]>

כל הכבוד שלא שתקת ושלחת את המכתב!! זה חשוב חשוב חשוב.

בכל מקרה כל הכבוד לך

אני מאמינה שעצם זה שעשית מזה ענין, ירתיע אותו מדבר דומה בעתיד.
ובנוסף, יש מודעות לכך שהיתה פניה לגביו.
שני אלה חשובים.

לימונית ופלונית, תודה על ההתענינות.
אני בסך הכל בסדר, אם כי מבינה שעבורי עכשיו כל בדיקה גניקולוגית תהייה כרוכה בסיפור הזה. ולא יהיה לי קל,
לפחות בנתיים, מקווה שאתמודד היטב.
בבדיקה אצל הרופאה שלי, לפני שלושה שבועות, לאחר כמה ימים שוב נפל לי אסימון.
הבנתי כמה הבדיקה הזו היתה שונה,
הרגשתי איך היא לוחצת על הבטן בחוזקה, מנסה לבדוק אברים פנימים,
הרגשתי את משמעות הבדיקה כבדיקה, ולא מה שחויתי אצלו.
שוב הבנתי שהוא אכן נגע בי.
קשה לי כל פעם מחדש עם ההבנה הזו,
אבל זה כבר לא טרי וכואב כמו בסמוך לבדיקה.
יש בהחלט אלמנט של ריפוי, של יכולת לשכוח ולא לחיות את זה או לחשוב על זה.
העורך דין שעזר לי, כתב מכתב קשה,
אבל לא קבלנו שום תשובה.
אם הייתי רוצה להמשיך, זה אומר תביעה או צעד נוסף קיצוני יותר.
ואני לא רוצה!!!!
מה שאומר שהוא פשוט לא ענה לי ובזה זה נגמר,
אלא אם כן עוד יענו (עבר יותר מחודש מאז שליחת המכתב של העורך דין).
בעצם יוצא שהוא מתחמק ושוב לא נותן תשובה,
אבל אני לא מתכונת להמשיך עם זה.
סך הכל התגברתי, אני בסדר וזה מה שחשוב,
וגם הוא למד את הלקח, כך אני מניחה.
בכל זאת , בטח לא היה לו קל עם כל הסיפור הזה.
שוב תודה לכל הבנות שליוו אותי באותם ימים.

הי [po]אישה מתמודדת[/po], מה שלומך? האם יש חדש עם הרופא?

y קראתי את הדף עם דמעות בעיניים.
מה שלומך?

חבל לי שלא פתחת את העניין
אולי היא הייתה מפשירה ולא היית צריכה לבכות ככה בחוץ
אבל אולי כן היית בוכה בפנים
כנראה שבחרת וגם זה חשוב
זה יכול להשתנות , תחושת המתח הזה סביב בדיקות

@}

מקווה שעכשיו תצליחי לשים את הסיפור הזה מאחוריך.
שיהיה לך לילה טוב

טוב שהבדיקה כבר עברה. שיהיה לך ליל מנוחה

זהו, איזו הקלה.
הבדיקה מאחורי.
האמת שלא היה לי פשוט בכלל.
הרגשתי כמו נערה שמגיעה לבדיקה בפעם הראשונה בחייה.
הרופאה היתה נחמדה אבל נורא קורקטית, לא מצאתי לנכון לשתף אותה, זה היה לא שייך.
הייתי כל כך מכווצת , היא בקושי הצליחה לבדוק אותי, אבל בסוף זה נגמר.
יצאתי מהקלנקה שנמצאת בתוך קניון, ובכיתי.
הרגשתי כל כך חשופה וחלשה.
מדהים איך הסביבה מגיבה לאנרגיות שלי (דברנו על זה כבר כאן),
הרגשתי איך הסביבה מתנהגת אלי ברכות כזו, לא מצליחה להבין איך זה קורה?
זהו, מקווה שבפעם הבאה כבר אגיע כאשה בוגרת שהסיפור מאחוריה,
וסתם לא יהיה לי נעים להבדק, כמו בעבר, ולא מעבר לכך.

כן, אני די משוכנעת שאצטרך לשתף אותה,
אחרת לא נראה לי שאוכל לשכב על מיטת הבדיקה.
אני אומרת לעצמי שהכל בסדר, שעברתי את זה (בדיקות),
כבר המון פעמים, ושזו רופאה ולא רופא.
אבל החלומות, שבהם הופיעו אישה, לא כל כך מסייעים בידי, כאן.
בכל מקרה, אני בסדר, לא עסוקה בזה יותר מדי,
מאמינה שהכל יהיה בסדר,
אבל אשמח כבר להיות אחרי.

בנתים לא קבלתי תשובה מהעורך דין,
אבל מעבר לכך איני מתכוונת לעשות בשלב זה,
אלא אם הוא שוב ילך למקום לא צפוי...........

חושבת לפעמים שאולי אני מתאכזרת,
כי לי ברור שהסיפור נגמר, אין לי כבר ענין,
זה מאחורי.
והרופא בטח מתהפך בלילותיו במיטה,
לא יודע לאן המטופלת הזו עוד תקח את הסיפור הזה.
זה קצת אכזרי, לא?

אישה, אני לא מכירה את הרופאה שלך, אבל אם את מרגישה נוח איתה, והיא מכירה את הסיפור, יכול להיות שיתאים לספר לה על החלומות הנשנים.
אין ספק שאת עושה עיבודים ושחזורים גם בלילה... מאחלת לך בדיקה טובה.

כן, חלמתי אותו שוב. זה ממש נורא!!!
לא זכרתי שספרתי כאן את הפעם הקודמת,
אבל הפעם חלמתי אותו בורייציה שונה-
קודם כל , בעלי והילדים לא היו בחלום הזה.
ודבר שני- הפעם זו היתה ממש הרופאה שלי עצמה, ולא סתם רופאה לא מוכרת!
זה מדהים שחזר החלום,
ושהפעם זו הרופאה שלי עצמה, כשהבדיקה שלי ממש קרובה.

מתמודדת, אני לא מבינה
חלמת את החלום הז וסיפר עליו , ב13 לאפריל,
האם חלמת אותו שוב?

בכל זאת, למרות הכל כנראה שזה עוד יושב איפה שהוא בפנים- כל החויה.
אחרי שסוף כל סוף קבעתי תור לרופאה שלי , ליום ראשון הבא.
הגיע חלום-
חלמתי שאני הולכת לבדיקה, שיש בלאגן גדול על המיטה, אני מתלבטת אם להשאר,
אבל נשארת לבדיקה ומסדרת לעצמי את המיטה (גם במציאות, לא היה סדין עבורי להתכסות, וכשבקשתי ממנו הוא הפנה אותי לקחת לעצמי........).
ואז הרופאה נכנסת, היא מלווה בחבורת תלמידות.
היא בכלל לא מתיחסת אלי, לא מדברת או מסבירה,
אני נמצאת שם עבורה רק בגופי.
ואז היא מתחילה לבדוק אותי, ומסבירה לתלמידות שלה,
היא נוגעת בי באותו מקום שהרופא נגע, אבל בחלום זה המון זמן, נגיעה חוזרת כזו , לא רק כמה שניות.
בסוף כשהיא מסימת , היא פשוט עוזבת אותי, שוב בלי לאמר מילה.
אני לא מצליחה לעמוד, ממש קורסת על הרצפה כמו שבר כלי.
ואז כשהיא רואה אותי כך היא מסתכלת עלי מלמעלה ואומרת בקול סמכותי: " אני מצטערת אבל לא היתה לי ברירה , את היית מכווצת".

זהו, זה החלום, קמתי עם תחושה מאד רעה גם במקום עצמו- פיזית!!!
מקווה בכל זאת לעבור בשלום את הבדיקה ביום ראשון.

כל הכבוד לך , גם שפעלת וגם שהסרת את זה מכתפיך והעברת לעו"ד
מקווה שהוא טוב ,
נשמע ככה,אבל נחיה ונראה...
חיבוקים

כל הכבוד לך! תעדכני.......................

כל הכבוד לך!! זאת דוגמה להתנהלות נכונה וזה דף חשוב ומלמד.

[u]אם יהיה משהו חדש אעדכן אותכן.[/u]
יופי. תודה. מחכות לעדכונים

תודה, אני בסדר גמור.
שלחתי את מכתב העורך דין אל הקופה.
במכתב העורך דין מבקש מהם לשלוח את פרוטוקל הבדיקה,
האם היו עוד תלונות על הרופא,
וסוף כל סוף שהרופא יכתוב הסבר על הבדיקה שעברתי, ועל השאלות ששאלתי.
הוא גם שואל אותם באיזו זכות עיינו בתיק שלי מבלי לבקש ממני ויתור סודיות ?
מכתב לא קל.
המכתב נשלח, אבל אני ממש לא מתעסקת בכך יותר.
אם יהיה משהו חדש אעדכן אותכן.
תודה על התמיכה המדהימה, בימים קשים.
חיבוק לכלכן.
אישה.

מה שלומך [po]אשה מתמודדת[/po]? מקוה שאת בטוב!

תודה לכל הכותבות האחרונות, ולך פלונית על המחמאות, תודה.
עינת, אני שומעת את כעסך, שיתכן ומוצדק, יתכן וגם אצלך מבוסס על חויה אישית?
אני לא מרגישה שאני כועסת.
במידה רבה הייתי רוצה לעזוב את כל הסיפור, הלב שלי כבר לא שם.
נראה לי שממש החלמתי ויצאתי מכל הסאגה הזו.
הייתי לגמרי מניחה לזה לו לא היה מגיע המכתב של העו"ד.
המכתב בפני עצמו בהחלט מכעיס ודורש תגובה!
כמו שכתבתי, הבעיה שלי עכשיו היא מול המערכת ולא הרופא.
לא מתנהגים כך למבוטחת!!!
הם חשפו אותי ועשו תהליך של כיסוי תחת , מבלי לראות כמה הם פוגעים בי.
ואם כבר נהייתה כאן תלונה, והוא כבר נחשף (למרות שבחיים לא הייתי עושה לו את זה)-
אז עכשיו שבאמת יבדקו.
כבר יש לי מכתב של עו"ד, מאד מפורט וכועס (העורכי דין האלה בהחלט יודעים להתנסח ולעבות דברים.............).
בימים אלה זה ישלח, ונראה מה יהיה הלאה.
תודה לכל המתענינות.

מתמודדת,

מה שלומך ?

כבר כתבתי לך שאת ממש מרשימה אותי באופן התמודדותך. גם עכשיו.

[u]אפשר להיאבק על הצדק ועל הבריאות הנפשית בו בזמן.[/u]
_צריך לדעת גם מתי צריך לעשות מעשה.
בדיוק !_
[u]את אחראית קודם כל לעצמך, ובטח שאת לא אחראית עליו.[/u]
[u]את בהחלט צריכה לטפל בעצמך, ולפי דעתי להגיש תלונה זה חלק מהטיפול[/u]
[u]באמת שניסית ברוח טובה[/u]
[u]זה לא התפקיד שלך לחשוב על רווחתו.[/u]
מסכימה עם כל הצטוטים האלה
חזקי ואמצי

אני לא מבינה למה הספק מלווה אותך ועוצר אותך. את מאמינה שאילו תתלוני אז תהרסי לו את החיים? הלוואי שזה היה עובד ככה אצלנו.
אני במקומך לא הייתי עושה את החשבונות האלה. את אחראית קודם כל לעצמך, ובטח שאת לא אחראית עליו.
מה יקרה לו או לא יקרה לו זה לא עניין שלך.
את בהחלט צריכה לטפל בעצמך, ולפי דעתי להגיש תלונה זה חלק מהטיפול.
האיש עבר את הגבול. רופא או לא. והוא חייב לתת את הדין על כך.
באמת שניסית ברוח טובה (אם אפשר לקרוא לזה ככה?) וכתבת לו באופן אישי והכל. הוא מסרב לתת לך מענה, גם בטלפון הוא התחמק, גם עם המכתב הוא (ושאר הקולגות שלו) ניסו לסתום לך את הפה. מעבר לקטע עם המכתב- שזו פשוט שערוריה- את לא מצליחה להביא אותו לספק תשובות שלדעתי הוא חייב לספק, וקשה לי להאמין שעורך דין יצליח להוציא יותר ממנו תשובות. מן הראוי שמערכת החוק במדינה תכפה עליו מתוקף תפקידה, לתת מענה לכל השאלות האלה, כמתבקש. ואם צריך שזה יהיה בחקירה, אז שיהיה. הרי הוא הביא את זה על עצמו. הוא יכל לנסות לענות לך בינכם. וחוץ מזה- אולי צריך להגיד את זה-

אין לו באמת מה לענות לך! מה הוא יגיד? הוא ימציא איזה הסבר צולע למה היד שלו עשתה את מה שעשתה? הרי ברור שאין קשר בין השניים!
את מרחמת עליו?
תחשבי אם זה היה יותר מזה. תחשבי אם לא היית עושה כלום ויום אחד הוא היה פוגע במישהי בצורה יותר קשה.
זה לא התפקיד שלך לחשוב על רווחתו.
אני מציעה לך להגיש תלונה בלי לחשוב פעמיים, ולפני שהכל יתחיל להסתבך עם מכתבים ועורכי דין. יש משטרה, ושהיא תתעסק עם זה.
(ולתבוע על הפרת חסיון את יכולה בנפרד)

בוחרת באהבה, תודה. לי באופן אישי קשה להבין את הפחד הזה, לי הרבה יותר קשה להשאר עם התסכול והכעס שמשהו פגע בי וימשיך הלאה כאלו כלום.
ממ, תודה גם לך על התמיכה. אני מסכימה עם:
[u]אני לא מבינה למה מציגים את [po]אישה מתמודדת[/po]? כבעלת יכולות כל כך דלות, כך שאם היא תיאבק על הצדק ועל הנראות של העוול, לא יהיו לה כוחות לטפל בעצמה. אולי גם זה נובע מזלזול של נשים בכוחן שלהן.[/u] גם אני מסכימה.
אהבת עולם, את מאד מאד צודקת! הרי הרופא לא יכתוב בתיק שלי שנגע בי,
כך שאם הם כבר עשו מהלך כזה וטוענים שבדקו, שאכן ידברו אתי וישמעו את הצד שלי- זה המינימום שבדיקה כזו דורשת!!
זה גם מה שאמרתי לעודך דין בעל פה, יותר נכון קצת צעקתי עליו.
הוא נשמע נורא קטן כזה, דמינתי אותו צפלון וקטן (את העורך דין).

[u]צריך לדעת גם מתי צריך לעשות מעשה.[/u]
בדיוק !

[u]אני לא מבינה למה מציגים את [po]אישה מתמודדת[/po]? כבעלת יכולות כל כך דלות, כך שאם היא תיאבק על הצדק ועל הנראות של העוול, לא יהיו לה כוחות לטפל בעצמה. אולי גם זה נובע מזלזול של נשים בכוחן שלהן. לי [po]אישה מתמודדת[/po]? נשמעת כאשה חזקה ובעלת יכולות וכוחות לעשות את שני הדברים במקביל וגם לשאוב כוחות במקביל משני הדברים.[/u]
מסכימה.

**********

מה שאותי מאוד מטריד במכתב שקיבלת מהוועדה זה - שהם הגיעו למסקנות מבלי לדבר איתך אישית ומבלי לשמוע את הצד שלך.
זה באמת מאו-ד תמוה.

[u]גם אני חושבת שהיתה פה נגיעה לא תקינה[/u]
וגם אני
[u]ממש לא מצליחה להבין את כל אלה שאומרות לי לעזוב ולטפל בעצמי.[/u]

אני תמיד מופתעת מחדש שמנגנון ההשתקה הוא לא רק חיצוני: גברים שמשתיקים נשים. מנגנון ההשתקה הוא גם פנימי: נשים מעודדת נשים לשתוק, ומציגות אותן כאובססיביות או כנודניקיות אם הן מעיזות לדבר. ראו כמה הציקו לאילת בדף על הפסיכולוגית כי היא העזה להתלונן על עוול שעשו לה. אמנם שם הפסיכולוגית היא אשה, אבל יש פה אותו מבנה של בעל/ת סמכות או כוח שמנצל/ת את כוחה באופן לא אחראי או לרעה
.
אני לא מבינה למה מציגים את [po]אישה מתמודדת[/po] כבעלת יכולות כל כך דלות, כך שאם היא תיאבק על הצדק ועל הנראות של העוול, לא יהיו לה כוחות לטפל בעצמה. אולי גם זה נובע מזלזול של נשים בכוחן שלהן. לי [po]אישה מתמודדת[/po] נשמעת כאשה חזקה ובעלת יכולות וכוחות לעשות את שני הדברים במקביל וגם לשאוב כוחות במקביל משני הדברים.

אפשר להיאבק על הצדק ועל הבריאות הנפשית בו בזמן.

אם כולנו נשתוק כשרופא נשים ייגע לנו באיבר המין ללא צורך, אז נשמר ונקבע את המערכת הדכאנית שמתירה את גופינו.
זה שמפקדים בצבא פחות מעיזים לצבוט לפקידות בטוסיק, ושרופאים פחות מעיזים להתבדח בדיחות שוביניסטיות, זה [b]רק בזכות נשים שלא שתקו.[/b]

_חשבו כמה שנים נשים שתקו על הטרדות מיניות. כמה שותקות עדיין.
חשבו מה היה קורה לו היו מפסיקות לשתוק קודם. הסיבה היחידה, היחידה, שההטרדות קצת מופחתות היום היא שנשים הפסיקו לשתוק._

הרופא לא אמור להעביר לך יד על איבר המין החיצוני כשהוא בודק לך את הנרתיק. זאת הטרדה מינית. לי זה לא קרה מעולם באף בדיקה של רופא!! הרעידות והטראומה שלך לאחר הבדיקה מראות באופן נחרץ שהוא ניצל את כוחו לרעה ונגע בך שלא כיאות.
והעובדה שהוא מזלזל בחיסיון שלך ושולח מכתב אישי שלך עם כל פרטייך לוועדה ללא אישורך וחושף אותך בצורה שערורייתית כזאת, רק מוכיחה שיש לו בעיית גבולות חמורה ונטייה להשתמש בכוחו לרעה ובניגוד לחוק.

אני מחזקת את ידייך ומעריכה את פעולתך הברוכה.

הסיפור שלך, ההתמודדות והדיונים כאן מעמידים מול ומעמתים עם כל כך הרבה רגשות ופחדים
אותי וככל הנראה גם נשים רבות אחרות (כתבתי לך כמה אני מזדהה)
אני חושבת שההמלצה 'לעזוב ולטפל בעצך' נובעת גם ממקום של עוצמה ובחירה ורצון לניתוב כוחות
אבל גם מתוך פחד עצום לפתוח את כל תיבת הפנדורה הזו

שולחת לך הרבה תמיכה
ומאחלת כוחות והתבוננות צלולה במהלך האמיץ שאת הולכת לקראתו

עינת, גם אני חושבת שהיתה כאן נגיעה לא תקינה.
גם אני חושבת שאין קשר בין הבטן ובין איבר המין. למה הוא נגע לי בבטן בזמן שהוא נוגע באיבר המין? למה הוא לא מסביר את זה?
בנתיים הוצאתי מכתב של עורך דין שדורש תשובות גם על הבדיקה וגם על הפרת החסיון הכל כך בוטה הזה.
האמת, שאני ממש לא מצליחה להבין את כל אלה שאומרות לי לעזוב ולטפל בעצמי.
צריך לדעת גם מתי צריך לעשות מעשה.
לא יודעת אם ארחיק לכת על להגשת תלונה במשטרה. שוב , בגלל הספק שתמיד ילווה.

אני קוראת אותך עוד מההתחלה.[
דעתי האישית, בלי קשר לריפוי עצמי וכו', או תהליכים רוחנים וכו', היא [b]תגישי תלונה במשטרה.[/b]
עוד מההתחלה זה היה לי ברור שהיה משהו לא בסדר- זה שהוא נגע בבטן ובפות החיצוני- לא הולך ביחד. נוגעים בבטן כשהיד בנרתיק, ממששת שחלות ורחם. אין קשר בין הבטן לדגדגן- סליחה על הבוטות.
בנוסף, [b]כל[/b] ההתנהלות שלו, המילולית והמעשית, פשוט מסריחה.
תגישי תלונה, זה ברור שהיה פה משהו מסריח.
אולי הוא סתם משועמם שמשחק בגבולות עם מטופלות? הרי יש כל כך הרבה נשים לא מחוברות שחיות תחת דיכוי כזה או אחר, שלא שמו לב או שמו והתכחשו בכל כוחן. חוצמזה זה בכלל לא משנה מה הקטע הדפוק שלו. את לא הפסיכולוגית שלו. פשוט לכי למשטרה ותספרי מה שקרה לך. תספרי הכל, תביאי מכתבים מהמרכז לתקיפה מינית אם צריך, לא יודעת מה. את לא צריכה לדווח על "ספק". גם ככה במדינתינו המעוותת, מתעוררים ספקות גם במקרים שבהם אין שום ספק. לא צריך לדחוף אותם לביטול התיק מראש.
ואפשר גם להגיש תלונה על הפרת חסיון רפואי.

שהמשטרה תשבור את הראש, בשביל זה משלמים לה.
ואת תוכלי להתמקד בריפוי שלך, ולא בספקולציות על מה שהיה ומאבקי כוחות עם המערכת החולה.

מוכרחה להודות שגם אני חשבתי על איך שני הדפים האלה דומים .
אני מתכוונת להתנהלות של שתי הדמויות המרכזיות .
ואני אומרת את זה לא בגלל שזה מעניין , אלא לצורך עזרה לשתי הנשים היקרות.

אני קוראת אותך, ובמפתיע קראתי לפני דקה את הדף [po]קורבנות אחריות ומה שבינהם[/po], ושם כותבת אילת את המשפט:
[u]יש לי מין הבנה ברורה שהאנרגיות שלי מוכרחות כבר להתפנות מהסיפור הזה, אבל לגמרי!![/u]
את הזכרת אותה במעלה הדף, ופתאום חשבתי שלמרות שיש שוני בין שני המיקרים שקרו לכן, יש גם דימיון.
מדהים שהיא כתבה את המשפט הזה דווקא עכשיו. ואני חושבת לעצמי, האם שווה לך להשקיע את האנרגיות שלך בלחנך את הרופא הזה ואת המערכת?

מתמודדת
קודם כל (()) ועוד אחד(())
שנית עזבי את כל הפרשנויות של המשוחחות אתך כאן, כולל שלי ותאמיני לעצמך,
את היא זו שחווה את כל המתרחש ותגובותיך לגיטימיות לחלוטין
כאן ועכשיו בהווה שלך מתבקשת תגובה שלך
זה הכי אותנטי ומדוייק
אף אחד מבחוץ לא יודע עליך טוב יותר
שנית
ברור, ברור , ברור
המערכת מחזיקה עורכי דין בדיוק לרגעים כאלה
הם לא עסוקים בטובת המטופל
אם כי זה מה שהם מוכרים לנו
עכשיו את כבר לא עסוקה בשאלה אם להגיב או לא להגיב לרופא הספציפי הזה
את נלחמת על זכותך לחסיון רפואי ולפרטיות
זה אלמנטרי

אני רק חושבת לי איזו חבורה של שוטים מפוחדים יושבת שם במערכת
שכל מה ששכחו זה שיש בן אדם מהצד השני
והתגובה שלך היא בעיני 100% האחריות שלך על להזכיר להם את זה.
לכי בראש מורם ובכבוד עצמי מועצם.

תרשי לעצמך להמשיך את חייך בשמחה ולא לתת לזה לבלוע יותר מדי מזמנך
בשביל זה בדיוק יש עורכי דין.

מה אני אגיד לך מתמודדת, איזה סיפור!
מהצד (שזה הכי קל) הייתי אומרת שצריך שילוב בין העשייה - כדי להוציא לאור התנהלות לא נכונה, לבין עבודה פנימית שלך...
חיבוק

[u]להוריד את הראש ולשתוק כשנוגעים בה לא כראוי וכשמעבירים חומר חסוי לוועדה שחברים בה גברים (!!!) בלי לבקש את רשות המטופלת שכל פרטיה נחשפים.[/u]
ברור, וודאי שהפגיעה היא אמיתית וכואבת כל כך, ברור שהמערכת דפוקה ואיומה ומזיקה, ברור שההתנהלות כאן של הרופא והוועדה (שם קורקטי לחבורת מכתסחי"ם) הם שערורייתיים
 אין שום צורך ושום סיבה להבין את הרופא
[u]אני בהחלט גם מבינה את הפחד של הרופא ואת העובדה שהיה צריך להגן על עצמו,[/u]

אבל אי אפשר לצאת למלחמה הזאת בלי להתערבב רגשית, זו המערכת יחסים הרגשית הנשית המסועפת
(כמה שיחות ניהלתי בראשי עם כל הגברים שפגעו בי ממציאה בשמם עוד פגיעות )

וההתערבבות הרגשית הזאת היא זו שנראית לי מסוכנת וכדור שלג של זעם
והסטה של האנרגיות למקום הרסני במקום לריפוי
יש גם לי את הצד של המלחמה ודורות של נשים וכו' זה נורא בוער
אבל כרגע נשמע לי שצריך להגן וצריך נועם וריפוי

_חשבו כמה שנים נשים שתקו על הטרדות מיניות. כמה שותקות עדיין.
חשבו מה היה קורה לו היו מפסיקות לשתוק קודם. הסיבה היחידה, היחידה, שההטרדות קצת מופחתות היום היא שנשים הפסיקו לשתוק.
לכל אחת מהן היו המון שאמרו
את נאבקת מול מערכת בירוקרטית ומקובעת שהרופא רק מייצג אותה.
אין לך מה לחפש שם. את לא תשני אותה כל עוד את מזינה אותה.
או
ממש נראה לי שאת צריכה לעזוב אותו ולהתמקד בעצמך ובמשפחתך
המערכת הבירוקרטית תישאר מקובעת כל עוד נשתוק._

מאוד מסכימה עם קוראת.
חשוב מאוד לא לשתוק.
יחד עם זאת, עד כמה שאפשר - לעשות זאת בלי להתערבב רגשית יותר מדי. (עד כמה שאפשר....)
פשוט מתוך ההבנה שזה [b]חשוב[/b] לדבר, ולעמוד על הזכויות שלה/שלנו כבן אדם וכאישה. בעיקר מתוך הסיבה הזאת, לדעתי.

(())

אני מתכוננת להוציא מכתב של עורך דין לועדה הזו.
לא יודעת לאן זה יתגלגל ומה יקרה עם זה,
אבל ההתנהלות הזו לא תקינה בעיני.
אני בהחלט גם מבינה את הפחד של הרופא ואת העובדה שהיה צריך להגן על עצמו,
ויחד עם זה, כרגע לא מוכנה לספוג את ההתנהלות הזו.
למעשה כרגע אני אפילו יותר כועסת על 'המערכת', מאשר עליו.
כי הוא פנה אלהם כדי להראות שאינו מסתיר מהם דבר,
אבל משם והלאה- לא נעשתה שום בדיקה אמיתית.
הם הפכו אותי למתלוננת, ואת דברי לתלונה, מבלי שזה אכן היה כך.
זה ממש אבסורד!
העו"ד כותב לי שבדקו את תלונתי, בעוד שלא התלוננתי!!!!!!
מרגישה כאלו סתמו לי את הפה עוד לפני שבכלל פתחתי אותו-
כדי שלא אעיז לחשוב על לפתוח אותו.
ודוקא זה מה שגורם לי לרצות לצרוח!
אני יודעת שנשמעת בוטה, אם לא לאמר וולגרית,
זה מה שחווה עכשיו.

קראתי את כלכן, תודה.
מרגישה שלא מסוגלת כרגע להסתכל על מה שקרה באופן של לקיחת אחריות, ולא מצליחה שלא להזדהות,
כפי שמציעה נעמי.
אני מזדהה ב100% .
זו אני שהייתי שם בבדיקה,
זו אני שעברתי כמה ימים של סיוט אחריה,
זו אני שהצלחתי לעשות איזה שהיא דרך עם הסיפור הזה,
אבל עכשיו זו גם אני שלא יכולה יותר להיות 'רוחנית', 'תרבותית', מחפשת ובודקת את עצמי.
אני מניחה ששוב ארגע, ואתאפס על עצמי.
כרגע לא רוצה להתאמץ.
רוצה לתת לכל הכעס והמצוקה דרך מילוט החוצה, לא לעצור.
הרופא הזה , כפי הנראה פחד שאמשיך הלאה, לא האמין לי שנשבעתי לו שלא אתלונן.
בחיים לא הייתי מתלוננת, כפי שהבטחתי לו.
רצה להקדים תרופה למכה ולכן כביכול פתח את כל הקלפים לפני הועדה הזו.
אבל שוב פגע בי ובפרטיות שמגיעה לי!
אין לי מושג מי עבר על התיק שלי, ועל מכתב מאד אישי עם תיאור בדיקה מאד אישית שהפנתי אליו.
אני כתבתי על המעטפה אישי, וזה הפך להיות דבר ציבורי.
מעבר לכך, שהם הפרו את החסיון הרפואי שמגיע לי.
העורך דין אמר לי שבקופה התיק שלי פתוח לפני העובדים , הוא חסוי כלפי חוץ.
דברתי אם אחי, שהוא עורך דין.
הוא טוען שזה לא מדויק, שהתיק שלי פתוח לצורך רפואי, מה שלא היה כאן במקרה הזה (צורך רפואי).
הם היו צריכים להחתים אותי על ויתור סודיות (אולי זה תחום אפור?).

חשבו כמה שנים נשים שתקו על הטרדות מיניות. כמה שותקות עדיין.
חשבו מה היה קורה לו היו מפסיקות לשתוק קודם. הסיבה היחידה, היחידה, שההטרדות קצת מופחתות היום היא שנשים הפסיקו לשתוק.
לכל אחת מהן היו המון שאמרו
_את נאבקת מול מערכת בירוקרטית ומקובעת שהרופא רק מייצג אותה.
אין לך מה לחפש שם. את לא תשני אותה כל עוד את מזינה אותה._
או
[u]ממש נראה לי שאת צריכה לעזוב אותו ולהתמקד בעצמך ובמשפחתך[/u]

המערכת הבירוקרטית תישאר מקובעת כל עוד נשתוק.
אסור לשתוק. זה שהחומר עבר לגברים עם תעודת הזהות שלך, זה מזעזע.

[u]כמה נשי, כמה קלאסי וכמה נורמאלי זה לפתח מערכת יחסים רגשית ומסועפת עם הפוגע[/u]
כמה נשי וקלאסי זה להוריד את הראש ולשתוק כשנוגעים בה לא כראוי וכשמעבירים חומר חסוי לוועדה שחברים בה גברים (!!!) בלי לבקש את רשות המטופלת שכל פרטיה נחשפים. זה מה שעושות נשים דורי-דורות. שותקות. ואז גם מעבירות את הנגיעות הלא ראויות בהן לבאות אחריהן.

אישה, את לא צריכה לפתח איתו מערכת יחסים. את יכולה פשוט לדאוג שישלם על מה שעשה. וכן, לדעתי גם הוועדה נהגה לא כיאות. עצם זה שעורך הדין קרא את המכתב האישי שכתבת לרופא הוא עבירה על חוקי החיסיון הרפואי.

אישה מתמודדת יקרה
התלבטתי ארוכות אם לכתוב, מי יודע מה נכון ורלוונטי ואיך ישפיעו דברי על אישה יקרה וזרה ובמצב כל כך רגיש
החלטתי שכן כי אני מרגישה את המצוקה שלך, מזדהה ובוער לי לשמור עלייך

הסיפור שלי שונה מאוד, לי אין CASE רק רופא בלידה שלי שהתייחס לא יפה, הכאיב פיזית ורגשית (באתי בחירום מלידת בית והרגשתי שהוא מעניש ומטיף) וכנראה גם עשה עבודה מקצועית לא טובה
אבל אני מזדהה מאוד עם הרגשות
היו לי אח"כ חלומות פגיעה ואונס, ישירים ורמוזים איתו וכל מיני דימויים, והמון מחשבות חוזרות טורדות חודרניות ממש תסמיני פוסט טראומה
והיה לי המון זעם רצון לנקום

רגש קמאי, זולל אנרגיות שמסיט מעיקר העבודה וההתמקדות שלנו בחיים האלה
רגש שאנחנו הקורבנות העיקריים שלו (ובעצם של עצמינו) 

ממש נראה לי שאת צריכה לעזוב אותו ולהתמקד בעצמך ובמשפחתך
כמה נשי, כמה קלאסי וכמה נורמאלי זה לפתח מערכת יחסים רגשית ומסועפת עם הפוגע
אבל פשוט חבל, חבל להכנס למערבולת הזאת ולהתחיל לגלגל כדור שלג שאולי יתן לך סיפוק רגעי אבל יפגע בך מאוד

אולי מגיע לו שתכנסי באמ-אמא שלו
אולי הוא תמים, קרבן של המערכת
אבל הוא לא חשוב- את חשובה ונראה לי שבשבילך כדאי לך לעזוב את זה
מאחלת לך הרבה טוב
(())

[u]לא היתה לו ברירה[/u]
סליחה??
הכיצד הוא מעביר מכתב אישי לוועדה. הכיצד הוא שובר את חיסיון הרופא-מטופלת וחושף אותה לאנשים אחרים בלא רשותה?
ומה פתאום לשתוק על זה?

אני מציעה לך התבוננות אחרת על מה שקרה: הרופא קיבל את מכתבך ועשה את הדבר ההגון שנדרש ממנו וזה להעביר את התלונה לבדיקה, לא היתה לו ברירה, הוא לא יכול לסגור דברים כאלו מולך כי הוא חלק ממערכת. אני רוצה להזכיר שבבואך לעבור בדיקה בקופת חולים את לוקחת על עצמך להיות מטופלת לפי הפרוטוקולים שלהם.
אני מקווה שתרגישי טוב יותר לגבי הנושא. (())

אישה אהובה.
מסתבר שהחלום שלך היה חלום נבואי במהותו...
את עדיין חשופה לחדירה לפרטיותך. דברים מסביבך עדיין לא השתנו.
למעשייך יש תוצאות. קראי את המכתב והביני איך הוא משך את התגובות.
המשיכי לקחת אחריות, החזירי את המושכות לידיים.

אם את באמת השתנית אזי הסובב אותך הוא רק [b]הדף של הדהוד ישן[/b] .
ואם כך, את יכולה לנוח.
את בטוחה, מוגנת. כל היתר זה דיבורים, מילים, משחקי אגו והסתרה.
את לא חייבת לקחת חלק בכך.
התבונני בתהליך ותזהי את המשחק. אל תזדהי.
את יכולה לנוח אל תוך השינוי שלך. אל העוצמות שמצאת בתוכך.
ולהמשיך לשחרר.
להמשיך להרפא ללא תלות ברופא.
אפשרי לאהבה להיות בתוכך ומתוכך.

אם את כועסת, תשאלי את עצמך מה עוד לא הבנתי, מה עוד לא שיניתי.
למה זה משנה לי מה הם חושבים. מה אני עדיין רוצה מהם.

את נאבקת מול מערכת בירוקרטית ומקובעת שהרופא רק מייצג אותה.
אין לך מה לחפש שם. את לא תשני אותה כל עוד את מזינה אותה.
שמרי על האנרגיות שלך. את זקוקה להם.
כשכועסים על מישהו, אוחזים בו ומעבירים לו את האנרגיות שלנו.
הוא מוזן מהם ואנחנו מתרוקנים.

שולחת לך חיבוק.

אחרי שכבר הנחתי, כמעט שכחתי גם את המכתב.
הגיע מכתב בחזרה, אבל לא מהרופא,
מעו"ד של נציב תלונות הציבור של הקופה!!!
מסתבר שהם הפכו את הפניה המאד אישית שלי לרופא, עם השאלות המאד אינטמיות שלי, (שהפנתי אליו וכתבתי אישי בלבד),
למכתב תלונה שחתומים עליו איזה 5-4 נמנעי העתקים.
כולם קראו את הסיפור שלי עם השם המלא, ת.ז.
הייתי בשוק!
בתשובה נכתב לי שתלונתי נבדקה, ושהבדיקה של הרופא אותי, נעשתה לפי הלכי בדיקה גניקולוגית .
מאחלים לי בריאות טובה!
הרגשתי שהבטן שלי מתהפכת, שאם משהו מהם היה לידי היה פשוט חוטף ממני מכות.
באיזה רשות הם פתחו את הסיפור האישי שלי לפני כל כך הרבה אנשים, עם שמי המלא?
אני בכלל לא כתבתי תלונה, אז מה פתאם כותבים לי שתלונתי נבדקה?
ואיך הם בדיוק בדקו? האם הרופא הזה היה כותב בתיק הרפואי שהוא נגע בי שלא כראוי?
הם אפלו לא שמעו את הצד שלי, לא זימנו אותי, לא כלום.
אף אחד לא ביקש מהם לבדוק שום דבר, אבל אם הם לקחו את זה צעד קדימה,
אז שבאמת יבדקו.
התקשרתי לעו"ד שחתום על המכתב, הייתי מאד נסערת.
אמרתי לו שזה מכתב של כיסוי תחת, שלא שווה את הנייר שכתוב עליו.
שאין להם רשות לקרוא את התיק החסוי שלי שלא ברשותי,
שאני הפנתי את הדברים לרופא, באופן אישי ,בכלל לא כתבתי תלונה, באיזה רשות הם הפכו את זה לתלונה?
ואם כבר זה הלך לשם- איך הם בדיוק בדקו?
אפלו לא כתבו לי מי הרופאים שבדקו , ועל סמך מה הם החליטו כך.
עכשיו אני כבר באמת כועסת,
ועכשיו הרופא הזה באמת יצטער על ההתנהלות העקומה שלו מולי!
אם הוא פתח את זה כך לציבור הרחב, עכשיו הוא ישלם את המחיר על זה.

נעמי ,אני מסכימה

חיובי ושלילי מתארים כיוון. לא ערכיות.
פחד הוא לא טוב ולא רע מבחינה ערכית, הוא פשוט כיוון שניתן להבין ולשנות.

[u]האם פחד הוא רגש שלילי?[/u]

פחד שייך לקוטב השלילי של יסוד המים (רגש).
יחד עם החברים שלו: שינאה, קינאה כעס וכו'.

פחד תוקע, מכווץ, עוצר, סוגר, מעכב, חונק....

אם משתמשים בו להתפתחות - (מרגישים, לומדים, מבינים, מסיקים מסקנות ומשנים) הוא מיטיב.
אם מחזיקים בו כפי שהוא (משמרים, מקבעים) הוא מזיק.

דעתי והרגשתי בלבד , כמובן
ומובאת כאן במטרה לעזור ב ל ב ד .
תודה

אממ.. עשב , את נוקשה .
שימי לב טוב , לא נאמר ולא נרמז שפחד הוא דבר שלילי .
פחד הוא לא הרגש שמדובר עליו כאן .
חוסר השקט שחוזר חזרה הוא בעקבות הציפייה שלא
מתממשת למכתב חזרה .
עדיין לא מרפה
עדיין לא מסכימה לשחרר
למרות ההבנות
עכשיו האגו רוצה את מנחתו

האם פחד הוא רגש שלילי?
כי נראה שאמון הוא רגש חיובי לעומתו
גם אם עולה רגש שלילי אפשר להכילו בחמלה ולא לדכאו
עצם ההכלה בחמלה מאפשרת התפוגגות טבעית
ולכן פחד הוא ידיד ותיק שכשמופיע יש לקבלו באהבה, ולהסכים לקיומו בתודה, מכאן הריפוי הוא טבעי
ההתנגדות היא המעצים הפרדוקסלי של כל השליליים האלה

_לי נראה שלקיחת האחריות כאן היא קודם כל לא להתכחש לעצמך
ולא להשתיק את הכאב והפחד, להתקרב ולהתיידד איתם
כל הדיבורים על אגו כאן מיותרים לחלוטין_

עשב, הרגשות השליליים נובעים מהאגו השוכן ברמת הנפש.
הנשמה העצמאית והחופשיה חווה התנסות ללא שיפוט.
ובוודאי שלא להשתיק, להפך -
להרגיש, לחקור, ללמוד, להבין ולשחרר.
רק הבנה מאפשרת הכלה.

אוי מתמודדת...(())
איזה חלום נוראי
נראה לי שהוא מבהיר לך הרבה מהחוויה ההיא
תחושת הניכור והחפצון,(מלשון חפץ)
הנתק הרגשי שהופיע בכדי לעבור את זה איכשהו,
השקר שבדבר המקצועיות שחווי גם במציאות
לי נראה שלקיחת האחריות כאן היא קודם כל לא להתכחש לעצמך
ולא להשתיק את הכאב והפחד, להתקרב ולהתיידד איתם
כל הדיבורים על אגו כאן מיותרים לחלוטין
הרי את רוצה להגיע לבדיקה אצל הרופאה עם תחושת אמון או לפחות לשקם את תחושת הפחד שהתקבעה כאן
אולי שווה שתדברי איתה בשיחה מקדימה ותבקשי פשוט את התיקון הזה במפורש
זו גם לקיחת אחריות וגם יצירת מציאות פעילה ומעצימה,
הצהרה אל העולם שמגיע לך יחס של כבוד וכל דבר אחר לא יהיה אפשרי יותר לעולם.
בראש זקוף ועם הרבה כוחות

זה מה שנקרא "אותה גברת בשינוי אדרת".
החוויה היא שלך. את הבימאית. רק השחקנים משתנים על פי בחירתך.
כנראה שאת עדיין בוראת לך תסריטים מתוך אותם חומרים.
כנראה שאת באמת עדיין לא מרפה.
תבדקי את הכיווץ הזה שלך, שהגעת איתו לרופאה בחלום ולרופא הראשון.
תבדקי את זהותו, מקורו ואופיו.
את יצרת אותו והסביבה מגיבה אליו. קחי עליו אחריות. זה יקל עלייך לבחור שינוי.
תבדקי באמת מה את רוצה.
ואז תחקרי את הרצון הזה. תראי מאיפה הוא בא.
מהאגו, מחולשה, מניתוק מהעצמי הבורא שאת?
או מהנשמה, מרצון התפתחות וחיבור לעוצמה?
באהבה.

בטח הוא חושש ממשמעות משפטית כלשהי שעלולה להיות למכתב שלו ולשמש אותך (())
איזה חלום זוועתי :( מאחלת שהבדיקה תעבור בקלות.

כנראה שעד שהאגו לא מקבל את מנת הסם שלו ,עד אז אנחנו לא נחים ? למה את מצפה ? מה את רוצה ?
יכולה לענות ? אולי יעזור אם תעני לעצמך על השאלות האלו .
למה את רוצה "שיחזור אליך" ?

באהבה ,

שלום לכלן.
השבוע הצלחתי סוף כל סוף לקבוע תור לרופאת נשים, כפי שהייתי צריכה.
דחיתי את זה עד שלא היתה לי ברירה, למרות שזו אישה..........
ובלילה היה לי חלום נורא:
חלמתי שאני מגיעה לבדיקה ושהחדר נורא הפוך יש בלאגן על המיטה, אין סדין.
אני מתלבטת אם להשאר, אבל יודעת שבעלי עם הילדים מחכים בחוץ ומבינה שחיבת לעבור את הבדיקה,
כדי לחזור אלהם מהר.
ואז אני מסדרת לי סדין (גם אצל הרופא המקורי, לא היה לי במה להתכסות וכשבקשתי הוא הפנה אותי לקחת לי בעצמי!).
ואז אני שוכבת על המיטה, ומגיעה רופאה, ויחד איתה עוד תלמידות מסביבי.
היא בכלל לא מתיחסת אלי, כאלו שאני שם רק בגופי.
היא רק מסבירה לתלמידות.
היא מתחלה לבדוק אותי ואז נוגעת בי בדגדגן, שוב ושוב המון זמן.
אני עוצמת את עיני ומחכה שזה יגמר, אבל לא מפסיקה אותה.
בסוף היא עוזבת אותי,
אני שבר כלי ממש נופלת על הרצפה וכשמתרוממת,
היא אומרת לי בקול סמכותי בלי ממש להסתכל עלי-
" לא היתה לי ברירה כי היית נורא מכוצת והייתי צריכה להרפות".
(גם במציאות הוא כל הזמן אמר לי לשחרר ולנשום...).

קמתי מהחלום הזה ממש בזועה,
כל היום שוב הרגשתי את המקום בוער לי, כמו אחרי הבדיקה שלו.
ובנתים הוא גם לא חזר אלי אחרי המכתב.

שלום לכלן, המון זמן לא הייתי כאן.
כנראה שהדף עשה את שלו, ולכלם היה נכון שהפך להיות שקט.
אבל עכשיו אני שוב חוזרת, כי שוב כמובן מתלבטת.
למעשה הרופא לא חזר אלי, לא השיב למכתבי.
עברו שלושה שבועות מאז ששלחתי.
השאלה אם לחכות עוד, או לפנות אליו שוב.
ואולי בכלל לעזוב את זה?
הלב שלי כבר רגוע, איני זקוקה לזה. אני חושבת שלגמרי שמתי את זה מאחורי ,
(מלבד הטראומה שנותרה לי מעצם הצורך להבדק ויהיה לי קשה ללכת לבדיקה נוספת אפלו אצל אישה).
אבל הראש אומר לי שלא יכול להיות שהוא יתעלם מהפניה שלי, ולא אעשה כלום, אאפשר לו להתעלם.
לא יודעת מה לעשות עכשיו עם כל הסיפור הזה?
זה נכון פשוט לעזוב את זה?

_הרבה פעמים הישום המחשבתי של הלמידה, משנה מיידית את תפיסת המציאות שלנו ואת הדרך בה אנו יוצרים אותה.
מתוך כך אנו מפסיקים לחוות את המציאות הקודמת שכבר איננו מזדהים איתה.
במצב כזה אין אנו פוגשים יותר את ההדהוד הישן ואיננו נדרשים לפעול._
נעמי, אני מסכימה מאד.

משהי קראה את הספר - [b]עצה מרוברט שווה זהב[/b]?
מדבר על שובל האנרגיה שאנחנו משאירים אחרנו , בכל מקום.
מדהים!
רעיון מדהים, אבל ספר מעייף, נראה לי שלא אצליח לסיים.
מומלץ לכל מי שיש לה יותר סבלנות לקרוא על הרעיונות הללו שלנו.
חג שמח לכלן.

_לפעמים יש למידה ועוד עובר זמן רב עד שהיא עוזרת לנו באופן ממשי, מיושמת ממש.
אולי בכך בעצם אני סותרת את מה שאמרת כאן?_

אנחנו עוזרים לעצמנו על ידי פעולות שהם הביטוי המעשי של הלמידה.
אין משמעות ללמידה תיאורטית אם היא אינה מיושמת.
ישום יכול להיות מחשבתי בשלב הראשון ומעשי , במידת הצורך, בשלב השני .
השלב השני שבו נחליט לפעול יתרחש במקום הנכון ובזמן הנכון.
(מ.ז.ל = [b]מ[/b] קום נכון, [b]ז[/b] מן נכון, [b]ל[/b] עשות.)

הרבה פעמים הישום המחשבתי של הלמידה, משנה מיידית את תפיסת המציאות שלנו ואת הדרך בה אנו יוצרים אותה.
מתוך כך אנו מפסיקים לחוות את המציאות הקודמת שכבר איננו מזדהים איתה.
במצב כזה אין אנו פוגשים יותר את ההדהוד הישן ואיננו נדרשים לפעול.

במידה ותביני מדוע ואיך יצרת במציאות שלך את החוויה הנדונה,
ובמידה ותפסיקי להזדהות עם הפן האישיותי שיצר אותה , לא תחווי חוויה מסוג זה יותר לעולם.
גם אם תפגשי התנהגות דומה מצד אדם נוסף, השינוי שבך יוביל לאינטראקציה שונה ולתחושות שונות.




[u]היום מרגישה שיכולה להניח לכל זה,זה מבחינה רגשית,אבל הראש אומר לי שזה לא נכון.[/u]

אולי ההקלה שאת מרגישה היא מכיוון שאת הפסקת להוציא הרבה אנרגייה ולרוקן אותה כלפי חוץ, (כיווץ, תקיעות)
במקום זה את מתמקדת בפתוח האנרגייה הפנימית שלך. (התרחבות, למידה)

יחד עם זאת נשמע שהראש אומר לך שעדיין לא הנחת לזה.
אולי עוד לא סיימת את תהליך הלמידה במלואו?

שימי לב להבדל בין מה שאת מרגישה כשאת מתעסקת בשאלות על המכתב ותוצאותיו, לבין ההרגשה כשאת שואלת שאלות על ההתפתחות העצמית שלך .
זה לא שמשהו לא טוב עם עניין המכתב, זה סוג האנרגייה שאת בוחרת להשקיע בנושא זה.

שאלת איך להתייחס לתגובה/חוסר תגובה של הרופא:
את חופשייה לבחור את התגובה שמשרתת אותך בצורה הטובה ביותר. (ממלאה אותך באנרגייה חיובית ובריאה)
מעניין איך המודעות הישנה שלך היתה בוחרת להגיב לעומת החדשה (?)

עשב, אני כבר לא זוכרת איזה שיטה הצעת לי?
מסכימה אתך, שיציבה היא לא רק ענין פיזי.
נעמי, אם הבנתי נכון את המשפט הבא, אני מאד מסכימה אתך:
[u]חקר עצמי, למידה והבנה הם התפתחות האישית שלך. דרכה את תובילי את עצמך למוצרים הנכונים במכולת הנכונה.[/u]

אני מניחה שתוצרים נכונים ובחירת מוצרים נכונים, היא לא פועל ישיר ללמידה.
לפעמים יש למידה ועוד עובר זמן רב עד שהיא עוזרת לנו באופן ממשי, מיושמת ממש.
אולי בכך בעצם אני סותרת את מה שאמרת כאן?
אולי מה שדיבר אלי במשפט הזה שלך, זו ההפרדה בין הלמידה ובין הדרך.

ולגבי המכתב- עדין לא הגיע.
אולי הוא בחר שלא להגיב?
מה אני אמורה לעשות במקרה כזה?
אולי אחכה עוד קצת לפני שאשבור את הראש.

זה מצחיק שהערוץ המעשי, הפעולה בה פעלתי כבר נראה לי מנותק ממני,
ובכל זאת פעלתי בדרך כלשהיא, נקטתי עמדה,
ועכשיו צריכה לעמוד מאחורי עמדה שנקטתי,
כשעוד הייתי במצב תודעה כל כך אחר.................
היום מרגישה שיכולה להניח לכל זה,
זה מבחינה רגשית,
אבל הראש אומר לי שזה לא נכון.

אישה, יש המון דרכים להגיע למכולת,
אפשר דרך הגוף ש,פ,,(כבר אמרת שאין לך סבלנות לזה,)
[u]עשב השדה, תודה, אני חושבת ששמעתי על השיטה, לא יודעת אם יש לי סבלנות לקצב כזה איטי.[/u]
יש כמובן המון דרכים נוספות, אינטרנט היא דרך טובה אבל חסרה בעיני
ומרדדת את התשובה לשאלה שלך, לכן ניסיתי לתת לך דוגמא של עבודה על יציבה
בכלל יציבה אינה רק עניין פיזי זו הדרך שבה אנו פוגשים את העולם זו השפה שמשודרת מהעולם אנרגטי-רוחני-נפשי-רגשי-דרך הפיזי אל העולם
הגוף אף פעם איננו רק גוף
עשב

[u]כמו ששאלתי לפני כן- איך הולכים עם זה למכולת[/u]

אנסה שוב, (-:
תובנות כגון חוק שיווי תדר, הן רק ציוני דרך.
הן כמו חיצים המכוונים להבנת האחדות , הכוח שבלקיחת אחריות, קבלה, חמלה , הקשבה, וכו'.

תובנות הן מהות, והבנת הסיבתיות.
פעולות הן הצורה והתוצאה.

כשאת מבקשת הנחייה לגבי פעולה (איך ללכת למכולת), למעשה את שואלת באיזה אופן לייצר אנרגיה (בכל צורה: כסף, תקשורת , רגש).
את יכולה ללמוד ולקבל תובנות רבות כגון: מהי אנרגיה, איך מייצרים אותה, כיצד אנו בוראים חוויות , כיצד התודעה משפיעה על המחשבה שמשפיעה על הנפש שמשפיעה על הגוף, מהו ייעוד, כיצד לתקשר עם האני העליון שלך ועוד.

מה תעשי עם זה? איך תלכי עם זה למכולת? זה תלוי ברמת המודעות שעל פיה את מפעילה את הרצון הבורא שלך. (זוהי התודעה הבוראת)

חקר עצמי, למידה והבנה הם התפתחות האישית שלך. דרכה את תובילי את עצמך למוצרים הנכונים במכולת הנכונה.

פלונית אלמונית, את המושג הזדהות השלכתית אני מכירה.
את המושג כפיית חזרה- ממש לא.
אבל, את יכולה להסביר למה זה שייך לכאן?
לא מבינה מאיזה כיוון את מתכונת.
עשב השדה, בתור אחת שצריכה לדאוג ליציבתה אני רוצה לאמר לך שזו משימה בכלל לא פשוטה.
זה באופן הקונקרטי.
ואני חושבת שגם בפשט ובהסמלה אליה אני מניחה שאת מתכונת- זה גם כלל לא פשוט.
בואו נראה כאן ביחד , איך הופכים את הדברים הללו למציאותיים.
כמו ששאלתי לפני כן- איך הולכים עם זה למכולת.

היום אני הולכת לדואר לראות אם קבלתי ממנו תשובה, אעדכן אותכן.

מתמודדת,

חשבתי על תגובתך. אני מבינה את מה שאת כותבת.
האחריות והבחירות של אדם בחייו הן חשובות וקריטיות בעייני.
(אני חושבת שקצת הדאיגה אותי, ומדאיגה אותי באופן כללי האפשרות של קיום מרחב להסרת אחריות במיוחד על ידי מי שבעייני אמור לטול אחריות מתוקף עמדתו..., ולכן כתבתי את מה שכתבתי. ) . אני יותר ממתרשמת מדרכך ומהתנהלותך.
כתבתי לך קודם [u]נראהשבזכות עושרך הפנימי וכנראה שלל תכונות טובות וחוסן אישי, הצלחת להפיק תועלת ממה שעבר עלייך[/u]....

רציתי גם להציע לך לעיין במושגים כפיית חזרה וכן הזדהות השלכתית. מושגים מורכבים ומעניינים. היה נדמה לי שיעניינו אותך.

חג שמח !

[u]ותוך כדי כך , על פני זמן ארוך של תרגול שהיה עם המצב משהו ישתנה בו ולא יקרוס כל כך מהר, כי הידע איך לרפא הוזמן לבא ולפעול בקצב שלו[/u]
מתוך שיציבתו תשתנה, פעולתו תהיה מדויקת יותר וחסכנית יותר מבחינה אנרגטית.ויש כאן מחכימון נחמד
"גישתך לעולם , היא הביטוי המדוייק לגישתך לעצמך"
נשמע כך

_כל זמן שהתובנות שלך לא גורמות לך לוותר על פעולה - אז כן.
ומנגד - כל זמן שכשאת פועלת, זה לא מסיט אותך מהתובנות._

לא כל כך הבנתי.
למה שתובנות יגרמו לוויתור על פעולה?

תובנות מספקות מניע לפעולה מדוייקת.
פעולה לא מדוייקת היא תוצר של חוסר הבנה.

לכן ברוב המקרים בחיים כדאי לא להיות פזיזים , לחשוב, להבין ואז לפעול.
שימוש במודעות גבוהה (תובנות) מאפשר לתהליך להיות מדוייק ולהוביל לתוצאות הרצויות.

[u]ואהבת עולם, האם את מסכימה גם אתי?[/u]
כן. :-)
כל זמן שהתובנות שלך לא גורמות לך לוותר על פעולה - אז כן.
ומנגד - כל זמן שכשאת פועלת, זה לא מסיט אותך מהתובנות.

זה שאת שולחת לרופא מכתב, אין פירושו שאת צריכה להתעסק בלי סוף בינך לבין עצמך ברופא ובמניעיו.
אם את רק שולחת את המכתב, אבל במקביל עוסקת בעיקר בתהליך [b]שלך[/b] - את בדיוק באיזון, לדעתי.

אשרייך !

נעמי, ענית לי באופן מפתיע, לא יודעת למה אבל התשובה הזו הפתיעה אותי.
אולי כי בעצם דרכה מבינה כמה אנחנו מורכבים.
כמה כל בחירה שלנו מורכבת.
לא יודעת עד הסוף להסביר, צריכה עוד לחשוב על זה.

ופלונית אלמונית- אני מבינה את הצד שאומר- לא משנה מה אישה מביאה איתה - רופא צריך להשאר רופא.
אבל זה כבר הסיפור של הרופא הזה- ומה שהוא צריך ללמוד מהסיטואציה שהתרחשה בבדיקה שלי.
הוא גם יצטרך ללמוד את זה - מכיון שלא נותרתי במצב של לקיחת אחריות על עצמי ופטירתו מכל אחריות-
שלחתי מכתב עם טענות מדויקות כלפיו.
את העבודה שלו- הוא יצטרך לעשות. הוא לא פטור, וגם לא פטרתי אותו בפועל!

אבל לי אישית זה לא עוזר להתעסק במניעים שלו, במה הוא צריך להיות, איך הוא צריך לפעול-
פשוט מהסיבה הפשוטה, שאני לא יכולה להשפיע יותר, ולקבל לקחים במקומו.
את העבודה שלו , הוא חייב לעשות בעצמו.
אני יכולה לגרום לו לעשות זאת, בכך שלא מוותרת על תשובות, ועל עמידתו מולי- ואת זה עשיתי!
(היום בדיוק חשבתי, שאם הוא מחליט להתעלם מהמכתב שלי (מה שעושה בנתיים),
אני לא מוותרת ושולחת לו מכתב דורש , אפלו מאיים!)

אבל מעבר לכך- אין לי מה להתעסק בו, או באחריות שלו- כפי שאת הגדרת.
[b]אני יכולה להתעסק רק בעצמי ובלמידה שלי[/b].
ומבחנתי - הדבר הזה פתח בפני את החויה הזו, שמתרחשת עכשיו כאן בדף-
והיא בדיקת ההשפעה שלי על סביבתי, וכיצד אני לומדת לראות אותה, ואולי בעתיד לשלוט בה?
ולכן דבריה של נעמי:
_כל אדם הוא תודעה בוראת. גם כשהוא משתמש בתודעתו באופן לא מודע.
כשאנו בוראים שוב ושוב חוויה שלילית אנו חווים לופ. (גורל מתמשך)
וכן, עד שלא נמצא את מפתח את הקסם (שהוא השינוי התודעתי) זה יחזור על עצמו.
לא בשביל להעניש אותנו, אלא מכיוון שכך פועלת הבריאה. זהו חוק שיווי תדר._

הם מאד רלונטים לתהליך הלמידה שלי.
ואהבת עולם, האם את מסכימה גם אתי?

[u]אין הדבר מסיר מאחריותו של הרופא/המטפל וכו'[/u]

שום דבר אינו מסיר אחריות מאף אחד.
על זה בדיוק אנחנו מדברים.
[po]100 אחוז אחריות[/po]

מסכימה עם כל דברי [po]פלונית אלמונית[/po].

מתמודדת יקרה,

לדינמיקה שהתרחשה בינך לבין הרופא אפשר לקרוא בשמות שונים, ולתת לה פרושים שונים. אני עדיין תחת הרושם ובעצם תחת המחשבה והעמדה הברורים שמחובתו של כל בעל מקצוע לטול אחריות ולנהוג לפי האתיקה המצופה מבעל המקצוע המסויים בתחומו. עם כל הכבוד לתודעה הבוראת (עד כמה שהבנתי את המושג נכון...), אין הדבר מסיר מאחריותו של הרופא/המטפל וכו'. התנהגויות לא נאותות רבות (בלשון המטה), הוצדקו ע"י התנהגות הנפגע (ולצערנו, לא מעט פעמים מדובר בנפגעות).

שמחה עבורך שאת מבקשת [u]לראות בכך הזדמנות לפתח מאד רחב עבורי[/u]. והלוואי שתפקי מכך כל תועלת אפשרית במישור האישי המקצועי וכו. נראה שממש אפשר לסמוך עלייך בנושא !!!

[u]איך הולכים עם זה למכולות?[/u]

ברגע שעולה רצון "ללכת למכולת" מתחילים לבדוק:
האם אנ י [b]צריכה[/b] ללכת למכולת או [b]רוצה[/b] ללכת למכולת? מה חסר לי? האם זה הזמן הנכון ללכת או שכדאי שאחכה קצת? האם אני משתמשת באנרגיה (הכספית/רגשית/רוחנית) באופן מדוייק? האם נכון לי ללכת למכולת או לסופר? האם המבצע שמוכרים לי מדוייק לי? האם הוא יגרום לי לחסוך או לבזבז אנרגייה? מה אני באמת מרגישה? האם הרצון אשר עלה בי נובע מההובלה הפנימית שלי או שאני מובלת על ידי התניות סביבתיות? וכו'.

ככל שנשכיל לפעול מלכתחילה מתוך מודעות לסיבת הפעולה , יהיו לנו פחות שאלות לשאול לגבי התוצאות שלה. (כמו למה זה קרה לי...)

_אך יש אפשרות נוספת, אדם מזהה את יציבתו השפופה בחלון ראווה
ואומר לעצמו הנה אני שפוף, בא נחוש איך זה מרגיש בגוף , ברגש, וכו'
ותוך כדי כך , על פני זמן ארוך של תרגול שהיה עם המצב משהו ישתנה בו ולא יקרוס כל כך מהר, כי הידע איך לרפא הוזמן לבא ולפעול בקצב שלו_
עשב השדה, מסכימה אתך.

_כל אדם הוא תודעה בוראת. גם כשהוא משתמש בתודעתו באופן לא מודע.
כשאנו בוראים שוב ושוב חוויה שלילית אנו חווים לופ. (גורל מתמשך)
וכן, עד שלא נמצא את מפתח את הקסם (שהוא השינוי התודעתי) זה יחזור על עצמו.
לא בשביל להעניש אותנו, אלא מכיוון שכך פועלת הבריאה. זהו חוק שיווי תדר._
נעמי, גם זה נשמע לי מאד נכון.

[u]אין לזה קשר לסלחנות. גם אם נסלח לאדם שהגיב לתדר שלנו או שיקף לנו אותו, ונשוב לברוא באותה הצורה, זה יחזור על עצמו.[/u]
וגם זה!

_הכעס הוא מנגנון הגנה. הוא נותן אשלייה של כוח/צדק, אך למעשה אינו מקדם להבנה גבוהה של תהליך הבריאה.
הכעס מפריד אותנו מהשותפים לבריאה ומהאני הרוחני שלנו. הכעס נובע מהאגו._
וגם זה!
נראה לי שזו פסקה של ציטוטים.

[u]פרופורציה לאגו, שלפעמים בטוח שהכל סביבו ובעצם גם הוא "רק" חלק קטן בתמונת הבריאה הגדולה[/u]
וגם מה שכתבה מקלעת השמש.

ועכשיו , השאלה מה אנחנו עושות עם כל התובנות הללו ביום יום?
איך מיישמים? איך חיים עם זה?
כמו שאומרים- איך הולכים עם זה למכולות?
חג חירות שמח!

... תגובה מאוחרת...לא הייתי... אהבת עולם, תודה שתיקנת את דברי בקשר למכתב לרופא, אני מסכימה עם כל מילה ולא היתה לי כוונה שישתמע אחרת.
תודה על הדיוק. (עדיין לא למדתי איך לצטט)

ובחזרה להווה... הכל מבולבל לי כרגע בראש בלי קשר לדיון המרתק שכאן, אז אולי אכתוב בזמן אחר,
רק רוצה מאד לחזק את כל הנשים שכאן שבוחרות לקחת אחריות ולשחרר את רגשי האשמה
בשבילי כשאני מצליחה לעשות את זה יש בזה מפתח קסמים בהחלט
אפילו פרופורציה לאגו, שלפעמים בטוח שהכל סביבו ובעצם גם הוא "רק" חלק קטן בתמונת הבריאה הגדולה

חג החירות היום, הזדמנות נהדרת לשחרר ולהשתחרר
שיהיה שמח
טל