אני אגיד שני דברים שאולי סותרים זה את זה <מה לעשות המציאות מורכבת
>:
- אם ההריון תקין,אין שום דבר שתעשי שיפגע בו.(בגבולות הסביר ,כן?)
כולל סקס,כולל פעילות גופנית,כולל כל מה שכתבת למעלה.
את יודעת כמה נשים בהיסטוריה ניסו להפטר מהריון לא מתוכנן על ידי פעילות מוגזמת ולא הצליחו?!
- מצד שני,לעולם,ובעיקר אחרי אובדן של הריון קודם,אין אמת מוחלטת בהצהרה ש"אין ממה לחשוש".
כלומר-תמיד יש ממה לחשוש באופן עקרוני.העולם מלא באסונות.
עד כאן העקרונות.ומה עושים עם זה בחיים?איך לעזאזל את אמורה לחיות עם הבלבלת הזו?!
שאלה טובה!
כאן כל אחד כנראה מוצא לו את הדרך האישית להתמודד.
אחד מאמין בגורל,השני מאמץ הרגלים שנראים לו נכונים,השלישי מנסה להסיח את הדעת...
הריון אחרי אובדן הוא לא קל,כי משהו בתמימות המבורכת הולך לאיבוד.
ולכן מותר קצת לחשוש,וקצת להזהר,וגם להנות ולשמוח.אין סתירה.
תעשי מה שמרגיש לך נכון,בלי לחפש בכתובים אם זה באמת נכון.העיקר שאת תרגישי טוב.
ואם זה אומר להמנע מדברים מסוימים לזמן מסוים (סקס,סרטי אימה ומוצרי חלב-סתם דוגמאות)
אז זה בסדר.אולי עוד חודש חודשיים יעבור לך,כשההריון יישב לך טוב בגוף ותתרגלי נפשית לפלא.
ולסיום-ציטוט מ"המדריך הישראלי להריון ולידה" של ד"ר בר וטלי רוזין
<ספר שאני לא ממש אוהבת אבל בענייני סיכונים ובעיות הוא מפורט ביותר>
מתי יש צורך להגביל יחסי מין ואורגזמה בכלל
- אם היו לידות מוקדמות בעבר
- אם היו הפלות חוזרות ונשנות בעבר
- אם יש לך דימום (מה שנקרא הפלה מאיימת)
- אם יש לך סיפור של אי ספיקת רחם,בעיקר אם יש לך תפר צווארי
- שיליית פתח
- צירים מוקדמים
- אחרי ירידת מים
- אם יש מום מולד ברחם (מחיצה וכאלה)