על ידי תמרוש_רוש » 01 נובמבר 2017, 14:34
אישה,
_עכשיו לטיעון עצמו: עדיף לך מאוד לסנן ולשקול אותו בעזרת איש מקצוע שמתמצא בראיות
לא מסכימה. רופאים, באופן כללי, לא לומדים להמצא בראיות. הרופא הממוצע עושה מה שמקובל, לא מה שמבוסס עובדות. רופאים יודעים לאבחן ויש להם מיני מיומנויות טכניות בטיפול במחלות, אבל כשמדובר ברפואה מבוססת עובדות, הרופאים בדיליי גדול מהעובדות. אני אסמוך על עצמי, על חברים אקדמאיים שלי, על אתרים באינטרנט, ועל היכולת שלי לקרוא מאמרים מדעיים_
לצערי, אני מאוד מסכימה אתך על "רופאים באופן כללי לא לומדים להתמצא בראיות".
ולכן לא כתבתי סתם "רופא" אלא את הניסוח הספציפי.
מה אני יכולה להגיד מעבר לזה? שרופאים כן צריכים להתמצא בראיות? הם צריכים. שזה די בושה שהרופאה שלי נתנה לי (לחלוטין מיוזמתה) הפנייה לבדיקות דם כלליות, "מניעתיות" יעני, כשהמשפט השני בוויקיפדיה על הבדיקות האלה אומר שאין ראיות שתומכות בהן? כן, בושה. אז עכשיו שהגדרנו את המובן מאליו (כעיני), איך אנחנו מתקדמים מכאן? אני לא יכולה מתוך זה לקפוץ לעמדה של "אני לא זקוקה לרופאים, עדיף לי להסתדר לבד". באמת עדיף לי להסתדר בלי אלה שעושים כל מיני דברים כי "נהוג", אבל אני לא יכולה מתוך זה לייתר את הרופאים כולם.
אם את בנויה לזה ומרגיש לך בנוח עם זה, סבבה. לגיטימי. אבל אני פשוט לא יכולה. אני חושבת שאני יכולה נקודתית, פה ושם, אבל כמדיניות גורפת זה יתסכל ויעצבן אותי, יתיש אותי, יכניס אותי ללחץ ויוציא אותי מדעתי.
אז מה הפתרון שלי: כרגע, יצא שהגרלתי רופא שבאמת מתמצא בראיות ודבק ברפואה מבוססת ראיות, בלי שאפילו לא חיפשתי. יצא בפוקס. מה אני אעשה אחרי שהוא יפרוש? לאלוהי החולים פתרונים. הכי בנאלי זה להגיד "אז תחפשי רופא אחר כזה", אבל כמו שפרח כתבה בדף שלה, לפעמים מאוד קשה למצוא אפילו רופא אחד מתוך הרבה שיהיה בגישה שמתאימה לך.
_תוכלי להביא עוד דוגמאות כאלה?
דוגמאות למה?_
התכוונתי למה שכתבת:
מציאות בה המערכת דורשת הסכמה של רופאים לכל דבר בערך. למשל, תרופות מרשם. ואני תהיתי למה עוד נדרשת הסכמה של רופאים. אבל מהדיון כבר ולות כל מיני דוגמאות כאלה, למשל הדוגמה של אולטרסאונד שפרח הביאה, או הרופא שבתכלס היה צריך לבקש ממנו הסכמה להפסיק את התרופות נגד דיכאון. לכאלה התכוונת?
מסכימה אתך בעניין של להוציא כרגע את הכסף מהדיון המסועף-גם-ככה, למרות שזה כמובן אישיו חשוב בחיים האמיתיים
_אי אפשר לכפות על רופא עבודת צוות, אבל האם לא הוגן וראוי לצפות ממנו להיות מסוגל לגישה כזאת? נראה לי שזה חלק מדרישות התפקיד.
מסכימה. כלומר, יש לי השגות קטנות, אבל הן לא עקרוניות. בדיוק לזה התכוונתי כשאמרתי שלמטופלת יש זכות לעבודת צוות (כלומר, לצפות מהרופא שיהיה מסוגל לגישה כזו) אבל לרופאה - לא._
תודה על ההבהרה. המשפט הזה שלך נורא צרם לי בהתחלה, כאילו לרופא אין זכות לעבודת צוות, ועכשיו אני מבינה שהתכוונת שלמטופלת יש זכות לעבודת צוות, בשעה שעל הרופא יש חובה לאפשר זאת.
אבל שהרופאה תחליט כל פעם אם לדעתה כואב לי מספיק בשביל שזה יהיה שווה את הסיכון שבמשככי כאבים? בעיני, לא לגיטימי.
אוי
זה מתחבר לסיפור ששמעתי רק היום, על אחות שטיפלה באשה זקנה עם כמה פצעי לחץ רציניים, ורצתה להציע לה משככי כאבים, אבל הבן של האשה לא הסכים שיתנו לה משככי כאבים באופן סדיר, אלא רק עם החלפת התחבושות. כי הוא חושש מהידרדרות קוגניטיבית. והאחות די טיפסה על הקירות בנקודה הזאת, כי האשה בת תשעים, כבר עם ירידה קוגניטיבית, וסובלת מכאבים כל הזמן...
טלי
|Y||Y|
_לא נוח לי עם התחושה שכל אחד מתוך המערכת הזו מרגיש חופשי לשאול אותי שאלות שנוגעות בסופו של דבר לענייני הרפואיים הפרטיים, שאין להם כל קשר לטיפול שבשבילו הגעתי.
כלומר, עצם העלאת השאלות הפריעה לי, מעבר להתעקשות שבאה אחר כך, ושאין לי ספק שלא הייתה במקומה._
מעניין, זה בדיוק הטיעון שהביא ד"ר קנדריק ב"רפואת יתר" (Doctoring Data), מכתב מאשה אחת שמתלוננת שמערכת הבריאות (באנגליה) מכוונת כל רופא ואחות לנג'ס מיוזמתם למטופלים על כל מיני ענינים שבתחום האחריות של המטופל, בגישה של "קידום בריאות", אבל בתכלס שיוצרת גישה מאוד פטרונית של רופא שדוחף את האג'נדה שלו לסיטואציה, ותכלס אומר למטופל מה הוא אמור לרצות או במה הוא אמור להתמקד.
זה קצת מה שהרגשתי כשהלכתי לרופאה בשביל בדיקת פאפ, ותפאום היא מלבישה עלי את מד לחץ הדם שלה. למה? "כי אני אופורטוניסטית". תודה ררבה על האופורטוניזם, אבל למה להיות אופורטוניסטית דווקא עם לחץ דם? למה לא דברים אחרים? הסברים, משהו?
ואז היא נתנה לי את בדיקות הדם האלה, שהיו מיותרות לחלוטין.
והיא כן ניסתה להיות נחמדה, באופן כללי, ובסופו של הביקור כן אמרה לי משהו בסגנון "יש לך שאלות כלשהן?", אבל אחרי שאני ניסיתי לשאול אותה ולא קיבלתי תשובה ישר, ואחרי שניסיתי להגיד "היי, רק לפני שנה עשיתי בדיקות כאלה, זה לא כזה הרבה זמן" (ובתכלס: לגוף שלי לוקח יותר משנה כדי להתקלקל), כבר יצא לי החשק לנסות שוב.
אני מניחה שזה מה ש
אישה במסע קוראת פטרונות. פטרונות, דרך אגב, זו מילה שהיה לי קצת קשה להבין (בהקשר הרלוונטי) מתחילת הדיון הזה.
_חוץ מזה, שבואו נודה על האמת, הסיטואציה פה היא לא שיוויונית, כי אחת מאיתנו בכל זאת עומדת לדקור את השניה ואת הבן שלה, וכן עבר לי בראש שכדאי להתנהל פה ברגישות רבה כי אני לא רוצה לקבל את הטיפול המסוים הזה מאחות עצבנית.
אני לא חושבת שאפשר באמת לקיים מערכת יחסים של שותפות כל עוד פערי הכוחות האלה מרחפים מעל._
אוי, כל כך נכון.
_אז למשל, הייתי חושבת - לתת את הטיפול קודם, לשאול שאלות אחר כך.
להקדים את השאלות עם הסבר על המטרה שלהן ועם בקשה (אמתית, כזו שאפשר לסרב לה בנוחות) מהמטופל לענות להן, במקום ציפייה ממנו לענות להן._
כן. זה בדיוק מה אני עושה (או לכל הפחות שואפת לעשות) כשאני נותנת הדרכת הנקה טלפונית. קודם כל, תתיחסי למה שהאשה רוצה לדעת, תני לה את התשובה שהיא מחפשת, ואחר כך, אם את חושבת שזה רלוונטי, תשאלי את השאלה שתרחיב את הדיון.
תכלס, אלה כישורי ייעוץ (counselling skills), שעובדים בקונטרסט למתן עצה (advice). אני חושבת שכישורי ייעוץ הם אלמנטריים לכל עובדי בריאות באשר הם, ומשגע אותי שהם לא מופנמים ונלמדים ומיושמים מתחילת ההכשרה שלהם ועד למעלה. הם כן מיושמים אצלנו בכל התחום של התפתחות הילד, ששם כבר ירד לאנשים האסימון בדבר הגישה של המשפחה-במרכז, אבל אחיות טיפת חלב, למשל, שגם עובדות עם משפחות וגם מכסות תחומים שהם מאוד אישיים וקשורים להרגלי חיים וערכים וכולי - לא נוהגות ככה בגרוש. הן פשוט אומרות לאמהות "תעשו ככה ותעשו אחרת", אין כמעט אמא אחת שאני מכירה שלא התבאה לפחות פעם אחת מהאחות שלה ולא הסתירה ממנה מידע, וזה מחרפן אותי ברמות שאין לתאר.
<<אני חושבת שבנקודה הזאת האנגלית משרתת את הדיון יותר טוב מהעברית, כי קאונסלינג זה סוג של מתן הכוונה שמאוד מפוקס בבנאדם הנועץ ובמה שהוא רוצה להשיג, בשעה ש- advice, במובן של עצה רפואית, זה מה שרופא / אחות / וכו'
נותנים לבנאדם, תכלס אומרים לו "במצב הזה עליך לעשות כך וכך וכך", והטון הוא מוביל והוראתי. בעברית אני לא מרגישה שיש לי שתי מילם שמדגישות את ההבדל הזה.>>
פרח, תמשיכי עם התיאורי מקרה
את גורמת לי לראות דברים ולהבין אותם.
אישה,
_עכשיו לטיעון עצמו: עדיף לך מאוד לסנן ולשקול אותו בעזרת איש מקצוע שמתמצא בראיות
לא מסכימה. רופאים, באופן כללי, לא לומדים להמצא בראיות. הרופא הממוצע עושה מה שמקובל, לא מה שמבוסס עובדות. רופאים יודעים לאבחן ויש להם מיני מיומנויות טכניות בטיפול במחלות, אבל כשמדובר ברפואה מבוססת עובדות, הרופאים בדיליי גדול מהעובדות. אני אסמוך על עצמי, על חברים אקדמאיים שלי, על אתרים באינטרנט, ועל היכולת שלי לקרוא מאמרים מדעיים_
לצערי, אני מאוד מסכימה אתך על "רופאים באופן כללי לא לומדים להתמצא בראיות".
ולכן לא כתבתי סתם "רופא" אלא את הניסוח הספציפי.
מה אני יכולה להגיד מעבר לזה? שרופאים כן צריכים להתמצא בראיות? הם צריכים. שזה די בושה שהרופאה שלי נתנה לי (לחלוטין מיוזמתה) הפנייה לבדיקות דם כלליות, "מניעתיות" יעני, כשהמשפט השני בוויקיפדיה על הבדיקות האלה אומר שאין ראיות שתומכות בהן? כן, בושה. אז עכשיו שהגדרנו את המובן מאליו (כעיני), איך אנחנו מתקדמים מכאן? אני לא יכולה מתוך זה לקפוץ לעמדה של "אני לא זקוקה לרופאים, עדיף לי להסתדר לבד". באמת עדיף לי להסתדר בלי אלה שעושים כל מיני דברים כי "נהוג", אבל אני לא יכולה מתוך זה לייתר את הרופאים כולם.
אם את בנויה לזה ומרגיש לך בנוח עם זה, סבבה. לגיטימי. אבל אני פשוט לא יכולה. אני חושבת שאני יכולה נקודתית, פה ושם, אבל כמדיניות גורפת זה יתסכל ויעצבן אותי, יתיש אותי, יכניס אותי ללחץ ויוציא אותי מדעתי.
אז מה הפתרון שלי: כרגע, יצא שהגרלתי רופא שבאמת מתמצא בראיות ודבק ברפואה מבוססת ראיות, בלי שאפילו לא חיפשתי. יצא בפוקס. מה אני אעשה אחרי שהוא יפרוש? לאלוהי החולים פתרונים. הכי בנאלי זה להגיד "אז תחפשי רופא אחר כזה", אבל כמו שפרח כתבה בדף שלה, לפעמים מאוד קשה למצוא אפילו רופא אחד מתוך הרבה שיהיה בגישה שמתאימה לך.
_תוכלי להביא עוד דוגמאות כאלה?
דוגמאות למה?_
התכוונתי למה שכתבת: [u]מציאות בה המערכת דורשת הסכמה של רופאים לכל דבר בערך. למשל, תרופות מרשם.[/u] ואני תהיתי למה עוד נדרשת הסכמה של רופאים. אבל מהדיון כבר ולות כל מיני דוגמאות כאלה, למשל הדוגמה של אולטרסאונד שפרח הביאה, או הרופא שבתכלס היה צריך לבקש ממנו הסכמה להפסיק את התרופות נגד דיכאון. לכאלה התכוונת?
מסכימה אתך בעניין של להוציא כרגע את הכסף מהדיון המסועף-גם-ככה, למרות שזה כמובן אישיו חשוב בחיים האמיתיים :-)
_אי אפשר לכפות על רופא עבודת צוות, אבל האם לא הוגן וראוי לצפות ממנו להיות מסוגל לגישה כזאת? נראה לי שזה חלק מדרישות התפקיד.
מסכימה. כלומר, יש לי השגות קטנות, אבל הן לא עקרוניות. בדיוק לזה התכוונתי כשאמרתי שלמטופלת יש זכות לעבודת צוות (כלומר, לצפות מהרופא שיהיה מסוגל לגישה כזו) אבל לרופאה - לא._
תודה על ההבהרה. המשפט הזה שלך נורא צרם לי בהתחלה, כאילו לרופא אין זכות לעבודת צוות, ועכשיו אני מבינה שהתכוונת שלמטופלת יש זכות לעבודת צוות, בשעה שעל הרופא יש חובה לאפשר זאת.
[u]אבל שהרופאה תחליט כל פעם אם לדעתה כואב לי מספיק בשביל שזה יהיה שווה את הסיכון שבמשככי כאבים? בעיני, לא לגיטימי.[/u]
אוי :-(
זה מתחבר לסיפור ששמעתי רק היום, על אחות שטיפלה באשה זקנה עם כמה פצעי לחץ רציניים, ורצתה להציע לה משככי כאבים, אבל הבן של האשה לא הסכים שיתנו לה משככי כאבים באופן סדיר, אלא רק עם החלפת התחבושות. כי הוא חושש מהידרדרות קוגניטיבית. והאחות די טיפסה על הקירות בנקודה הזאת, כי האשה בת תשעים, כבר עם ירידה קוגניטיבית, וסובלת מכאבים כל הזמן...
טלי |Y||Y||Y|
_לא נוח לי עם התחושה שכל אחד מתוך המערכת הזו מרגיש חופשי לשאול אותי שאלות שנוגעות בסופו של דבר לענייני הרפואיים הפרטיים, שאין להם כל קשר לטיפול שבשבילו הגעתי.
כלומר, עצם העלאת השאלות הפריעה לי, מעבר להתעקשות שבאה אחר כך, ושאין לי ספק שלא הייתה במקומה._
מעניין, זה בדיוק הטיעון שהביא ד"ר קנדריק ב"רפואת יתר" (Doctoring Data), מכתב מאשה אחת שמתלוננת שמערכת הבריאות (באנגליה) מכוונת כל רופא ואחות לנג'ס מיוזמתם למטופלים על כל מיני ענינים שבתחום האחריות של המטופל, בגישה של "קידום בריאות", אבל בתכלס שיוצרת גישה מאוד פטרונית של רופא שדוחף את האג'נדה שלו לסיטואציה, ותכלס אומר למטופל מה הוא אמור לרצות או במה הוא אמור להתמקד.
זה קצת מה שהרגשתי כשהלכתי לרופאה בשביל בדיקת פאפ, ותפאום היא מלבישה עלי את מד לחץ הדם שלה. למה? "כי אני אופורטוניסטית". תודה ררבה על האופורטוניזם, אבל למה להיות אופורטוניסטית דווקא עם לחץ דם? למה לא דברים אחרים? הסברים, משהו?
ואז היא נתנה לי את בדיקות הדם האלה, שהיו מיותרות לחלוטין.
והיא כן ניסתה להיות נחמדה, באופן כללי, ובסופו של הביקור כן אמרה לי משהו בסגנון "יש לך שאלות כלשהן?", אבל אחרי שאני ניסיתי לשאול אותה ולא קיבלתי תשובה ישר, ואחרי שניסיתי להגיד "היי, רק לפני שנה עשיתי בדיקות כאלה, זה לא כזה הרבה זמן" (ובתכלס: לגוף שלי לוקח יותר משנה כדי להתקלקל), כבר יצא לי החשק לנסות שוב.
אני מניחה שזה מה ש [po]אישה במסע[/po] קוראת פטרונות. פטרונות, דרך אגב, זו מילה שהיה לי קצת קשה להבין (בהקשר הרלוונטי) מתחילת הדיון הזה.
_חוץ מזה, שבואו נודה על האמת, הסיטואציה פה היא לא שיוויונית, כי אחת מאיתנו בכל זאת עומדת לדקור את השניה ואת הבן שלה, וכן עבר לי בראש שכדאי להתנהל פה ברגישות רבה כי אני לא רוצה לקבל את הטיפול המסוים הזה מאחות עצבנית.
אני לא חושבת שאפשר באמת לקיים מערכת יחסים של שותפות כל עוד פערי הכוחות האלה מרחפים מעל._
אוי, כל כך נכון.
_אז למשל, הייתי חושבת - לתת את הטיפול קודם, לשאול שאלות אחר כך.
להקדים את השאלות עם הסבר על המטרה שלהן ועם בקשה (אמתית, כזו שאפשר לסרב לה בנוחות) מהמטופל לענות להן, במקום ציפייה ממנו לענות להן._
כן. זה בדיוק מה אני עושה (או לכל הפחות שואפת לעשות) כשאני נותנת הדרכת הנקה טלפונית. קודם כל, תתיחסי למה שהאשה רוצה לדעת, תני לה את התשובה שהיא מחפשת, ואחר כך, אם את חושבת שזה רלוונטי, תשאלי את השאלה שתרחיב את הדיון.
תכלס, אלה כישורי ייעוץ (counselling skills), שעובדים בקונטרסט למתן עצה (advice). אני חושבת שכישורי ייעוץ הם אלמנטריים לכל עובדי בריאות באשר הם, ומשגע אותי שהם לא מופנמים ונלמדים ומיושמים מתחילת ההכשרה שלהם ועד למעלה. הם כן מיושמים אצלנו בכל התחום של התפתחות הילד, ששם כבר ירד לאנשים האסימון בדבר הגישה של המשפחה-במרכז, אבל אחיות טיפת חלב, למשל, שגם עובדות עם משפחות וגם מכסות תחומים שהם מאוד אישיים וקשורים להרגלי חיים וערכים וכולי - לא נוהגות ככה בגרוש. הן פשוט אומרות לאמהות "תעשו ככה ותעשו אחרת", אין כמעט אמא אחת שאני מכירה שלא התבאה לפחות פעם אחת מהאחות שלה ולא הסתירה ממנה מידע, וזה מחרפן אותי ברמות שאין לתאר.
<<אני חושבת שבנקודה הזאת האנגלית משרתת את הדיון יותר טוב מהעברית, כי קאונסלינג זה סוג של מתן הכוונה שמאוד מפוקס בבנאדם הנועץ ובמה שהוא רוצה להשיג, בשעה ש- advice, במובן של עצה רפואית, זה מה שרופא / אחות / וכו' [b]נותנים[/b] לבנאדם, תכלס אומרים לו "במצב הזה עליך לעשות כך וכך וכך", והטון הוא מוביל והוראתי. בעברית אני לא מרגישה שיש לי שתי מילם שמדגישות את ההבדל הזה.>>
פרח, תמשיכי עם התיאורי מקרה |Y|
את גורמת לי לראות דברים ולהבין אותם.