על ידי לי_אורה* » 29 ספטמבר 2006, 13:20
האם חיזוק ותמיכה סותרים הבעת דעה אמיתית?
יש שחושבים\ות כך. שמחה שאת לא. ומשום שכתבת ברור שאני שבויה בתוך איזושהי קונספציה מסויימת... זה לא אומר שאני לא אשמח לשמוע גם דעות אחרות - אציג לפניך כמה מהרעיונות המרכזיים שכתבת, ואציג שאלות לגבי הקונספציה שלך לגביהם. מקווה מאוד שתקבלי זאת בהצגת דעה אחרת ולא חלילה כניסיון להעליב וכו'.
שמתי לב שהרבה מהנושאים שתיארת מתחילים כך: אבא עשה כך וכך.... ומייד בהמשך התוצאה היא שאני\האחים שלי היום מתנהגים כך וכך. כלומר אביך מוצג כסיבה, וכל מה שקורה לילדיו = התוצאה. הבנים והבנות אינם האחראיים לבחירותיהם. בעצם הם לא מוצגים כבוחרים, אלא כמונעים ע"י אישיותו ופעולותיו של אבא. שאלה כללית שמתייחסת לכל הדוגמאות שהבאת של אבא-ואני: עד איזה גיל לדעתך אבא אחראי לכך שהבנים\ות שלו לא יודעים\ות, לא עושים\ות וכו'? האם לדעתך זה עד גיל 20, 30, 40, 50, 60, 70, וכו'? והכוונה כמובן לגיל של הילדים\ות. ומאיזה גיל לדעתך זו האחריות של הבנים\ות?
אסתפק בהצגת כמה מהדוגמאות שהבאת, אכתוב כמה שאלות, כמה הערות וגם פתרון אפשרי:
דוגמה א:
אבא: _אבא שלי קושר את כולנו בעבותות של תלות.
הוא יעשה בשבילנו ולעולם לא ילמד אותנו לעשות..._
את: _יש המון דברים שאני לא יודעת או מסוגלת לעשות לבד.
באיזשהו שלב קלטתי שגם האחים שלי ככה._
שאלות:
א) אבא שלי קושר - איך הוא עושה את זה? הוא מוציא אקדח ומכריח את כל הבנים והבנות שיקבלו את זה שהוא עושה הכל עבורם\ן?
ב) ושאלה נוספת, שקשורה לשאלה הראשונית: עד איזה גיל לדעתך אבא אחראי לכך, ומאיזה גיל זו מתחילה להיות האחריות של הבנים\ות לכך שהם מאפשרים לאבא לעשות במקומם? נראה לי, שמי שרוצה לעשות לבד, צריכה להתחיל לעשות לבד. זה תהליך של למידה, שמעצים את עצמו משלב לשלב. בהתחלה זה לא כל כך מצליח, אחר כך מצליח מעט, אחר כך מצליח יותר וכו' וכו' ובשלבים המתקדמים זה מאוד מצליח. וכל שלב מעורר יותר גאווה ושמחה וביטחון עצמי, ועוזר לעבור לשלב הבא. השאלה אם הבנים\ות בכלל רוצים\ות להתחיל להיות עצמאים\יות, או יותר נוח שאבא יעשה הכל.
פתרון אפשרי: להתחיל לעשות בעצמך דברים עבור עצמך. אולי זה לא יהיה קל ופשוט בהתחלה, אבל זה יהיה יותר קל ככל שתתרגלי לכך.
דוגמה ב:
אבא: _הוא לא סומך על אף אחד.
בטח שלא על נשים._
את: הוא לעולם לא יעזור לי להקשיב לעצמי, תמיד יעשה קולות של יותר מבין ממני... יוריד לי את הבטחון במה שאני יודעת וישכנע ללכת בדרכו או יעזור לי להרגיש מפגרת דפוקה ושעבדו עלי או משהו כזה. זה, למרות שכאדם מבוגר אני לוקחת אחריות על הטעויות שלי כשהן שלי, אבל קשה לי כשהטעויות שלי הן שלו או של מישהו אחר.
שאלות:
א) האם זו האחריות של אבא שהבת תקשיב לעצמה או לא, ואם כן - עד איזה גיל של הבת? האם גם כשתהיה נאמר בת 90 היא תוכל לומר שבגלל אבא שלה היא לא מקשיבה לעצמה?
ב) כנ"ל לגבי יוריד לי את הבטחון במה שאני יודעת וישכנע ללכת בדרכו או יעזור לי להרגיש מפגרת דפוקה - עד לאיזה גיל לדעתך זו אשמת האב (גם כשבתו בת 90?) ומאיזה גיל הבת אמורה לקחת אחריות ולומר לעצמה: לא משנה מה הוא אומר ועושה, משנה מה אני חושבת. הוא יכול לחשוב X, אבל אם אני חושבת Y - אעשה Y.
ג) ושאלה קרובה לשאלה הקודמת: שכאדם מבוגר אני לוקחת אחריות על הטעויות שלי כשהן שלי, אבל קשה לי כשהטעויות שלי הן שלו - עד לאיזה גיל זו אחריות האב שהבת משתכנעת ממה שהוא אומר לה? מאיזה גיל לדעתך הבת כבר בוגרת מספיק כדי להפריד בינה לבין האב ולומר לעצמה: זכותו להביע את דעתו ולתת עצה, אבל אני היא זו שתחליט את ההחלטה הסופית. כלומר, אם אני מקבלת את העצה של אבי, זו האחריות שלי לכך שקיבלתי אותה. סוף סוף, הוא הרי לא הוציא שוט ולא הביא שוטר והכריח לקבל את דעתו... ואם לאחר שאני מקבלת את עצתו מתברר שעשיתי טעות, זו האחריות שלי שקיבלתי את עצתו. הוא רק נתן את עצתו, ולא הכריח לקבל אותה. אם קיבלתי אותה - זו אחריותי.
פתרון אפשרי: לקבל החלטה שמהיום ואילך תקשיבי לעצמך ותעשי מה שנראה לך נכון.
דוגמה ג:
_השבוע כבר לא היה לי כל כך נוח ללכת למוסך אבל החלטתי ללכת הבוקר ויהי מה וגררתי אותו איתי...
אני יודעת, אישה מבוגרת נגררת עם אבא למוסך. לאחות אחת שלי הוא לוקח את האוטו לטיפולים כמעט תמיד. לי הוא אמר שיבדוק שמן ומים קבוע. הבוקר גיליתי שחסר מים ואמרתי לו שלא יתכן שיבטיח לי שהוא בודק ויבדוק רק שמן כי יודע שיש שם בעיה אבל לא יבדוק מים, כי אם הוא בודק אז אני סומכת על זה.
האמת היא שאני לא בדיוק סומכת על זה ויותר מבקשת ממנו שיבדוק ומזכירה לו._
שאלות:
א) וגררתי אותו איתי... אני יודעת, אישה מבוגרת נגררת עם אבא למוסך: אז מי כאן היה האקטיבי ומי הפסיבי? בחלק הראשון של הציטוט כתבת שאת גררת אותו, ואילו בחלק השני את מתארת את עצמך כפסיבית: את נגררת איתו.
ב) מה זה בעצם חשוב מה שאר האחים והאחיות בוחרים לעשות? השאלה אם את חושבת שזה מכריח גם אותך לנהוג כמוהם. האם האחים והאחיות אחראים על הבחירות שלך?
ג) לא הבנתי למה את באה אליו בטענות. זו המכונית שלך והוא מטפל בה ובודק שמן, והנה במקום לשמוח ולהודות לו את עוד באה בטענות על שלא בדק מים. יש אפשרות להימנע מכל הווג'רס הזה: קחי אחריות על המכונית שלך, על טיפולה וכו'. וכך גם תהיי עצמאית וגם תוכלי להימנע מכל הטענות כלפי אבא שלך.
פתרון אפשרי: את יכולה להחליט שמהיום ואילך את תטפלי במכונית שלך. את יכולה לומר לאבא שלך עם טון נעים: "תודה אבא שעד היום טיפלת במכונית שלי. אבל מהיום והלאה אני מעדיפה לטפל בה בעצמי".
דוגמה ד:
לפני שנה בערך קיבלנו איזה ירושה, אמא שלי החליטה לחלק בין כולנו. היה שלב שהם החליטו שמעבירים לנו לחשבון ודי. מה שקרה בפועל הוא שאחד ביקש שאבא ינהל בשבילו את הכסף (ועוד כסף משל עצמו) והשאר כל הזמו ניסו לשכנע את ההורים שלי שאין טעם שיעבירו לנו את הכסף לחשבון שלנו כרגע כי בדיוק עכשיו זה לא מתאים ואין נו מה לעשות עם זה. באמת, פשוט לא ידעתי מה לעשות עם זה.
את והאחים\יות שלך מעדיפים לתת לאבא לנהל את העניינים הכספיים שלכם\ן. שאלה: מי לדעתך אחראי לכך? אבא או הבנים\ות?
פתרון אפשרי: את יכולה לקבל החלטה לנהל בעצמך את ענייניך הכספיים. ואם את צריכה עזרה, את יכולה להתייעץ בבנק, להתייעץ עם רואה חשבון, עם מומחה להשקעות וכו'.
דוגמה ה:
אני כמובן ישר אומרת לו עדיף שתתעסק קודם בילדים שלך. כי כולנו גרושים/חד הוריות/חיים בלי נישואין וקומבינציות של הנ"ל.
האם לדעתך זו האחריות של אבא שלך שאתם גרושים/חד הוריות/חיים בלי נישואין וקומבינציות של הנ"ל.?
ויש עוד דוגמאות, אבל אסתפק באלו. בקיצור, הדף הזה נשמע כך (כותבת במעט הקצנה ועם טיפ טיפה הומור): אבא שלי אכל לי, שתה לי, עשה לי, הכל בגללו! הוא אחראי על כל ההיבטים בחיי ובחיי האחים והאחיות שלי! אמנם הוא כבר גבר מבוגר ולא בריא (כפי שכתבת) ובכל זאת, הוא זה שאחראי על העניינים הכלכליים של בניו ובנותיו הבוגרים, הוא זה שאחראי לתפקוד מכוניתם והוא גם אחראי למצבם המשפחתי! בגללו כולם גרושים וכו'! זה נשמע כהאשמה: הוא אשם בכל!!!!!! הכל בגללו!!! ואנחנו מסכנים וחסרי ישע ולא יכולים לעזור לעצמנו, ורק אבא הענק והכל-יכול יכול לבדוק לנו את השמן והמים במכונית, וגם את זה הוא לא עושה טוב! איזה מין אבא זה??? אותו ליצחק קידמן!
פתרון אפשרי: את יכולה להחליט שהמצב המשפחתי שלך הוא באחריותך בלבד, ואינו קשור כלל לאבא.
_הרבה דברים שמקפיצים לי את הפיוזים אצל אבא שלי.
השאלה לא למה הוא ככה, אלא למה הם קופצים, כלומר למה אני מתעצבנת._
השערה: משום שעדיין לא הצלחת להגיע למצב של עצמאות כלפי אבא שלך ובכלל, עוד לא הגעת למצב של הפרדה, ואתם נמצאים בסוג של סימביוזה וכו'. מציעה לך לחשוב על כל הרווחים המשניים שאת מרוויחה ממצב הדברים. למשל זה שאת אף פעם לא אחראית על אף היבט בחייך ולכן גם לא צריכה לשנותו, ורק אבא אשם ואחראי. וכך את תופסת את עצמך ומציגה את עצמך כקורבן חסר אונים, שגם לא יכולה לעזור לעצמה ולשנות כלום. הרי אבא אשם!!!!!!!
ולסיום, מאוד מקווה שאת תקחי את דבריי כהצגת זוית ראייה אחרת על מה שסיפרת, כניסיון להציב ראי מולך, וחלילה לא כניסיון לתקוף אותך או לפגוע בך. אם מה שכתבתי נראה לך חסר כל תועלת – פשוט מחקי אותו. אם זה נראה לך מעליב – מבקשת סליחה. ו שתהיה לך שנה של חופש, שחרור, אמונה בעצמך, בטחון, ובעיקר - שלום
[u]האם חיזוק ותמיכה סותרים הבעת דעה אמיתית?[/u]
יש שחושבים\ות כך. שמחה שאת לא. ומשום שכתבת [u]ברור שאני שבויה בתוך איזושהי קונספציה מסויימת... זה לא אומר שאני לא אשמח לשמוע גם דעות אחרות[/u] - אציג לפניך כמה מהרעיונות המרכזיים שכתבת, ואציג שאלות לגבי הקונספציה שלך לגביהם. מקווה מאוד שתקבלי זאת בהצגת דעה אחרת ולא חלילה כניסיון להעליב וכו'.
שמתי לב שהרבה מהנושאים שתיארת מתחילים כך: [b]אבא עשה כך וכך[/b].... ומייד בהמשך [b]התוצאה היא שאני\האחים שלי היום מתנהגים כך וכך[/b]. כלומר אביך מוצג כסיבה, וכל מה שקורה לילדיו = התוצאה. הבנים והבנות אינם האחראיים לבחירותיהם. בעצם הם לא מוצגים כבוחרים, אלא כמונעים ע"י אישיותו ופעולותיו של אבא. שאלה כללית שמתייחסת לכל הדוגמאות שהבאת של אבא-ואני: עד איזה גיל לדעתך אבא אחראי לכך שהבנים\ות שלו לא יודעים\ות, לא עושים\ות וכו'? האם לדעתך זה עד גיל 20, 30, 40, 50, 60, 70, וכו'? והכוונה כמובן לגיל של הילדים\ות. ומאיזה גיל לדעתך זו האחריות של הבנים\ות?
אסתפק בהצגת כמה מהדוגמאות שהבאת, אכתוב כמה שאלות, כמה הערות וגם פתרון אפשרי:
[b]דוגמה א:[/b]
[b]אבא[/b]: _אבא שלי קושר את כולנו בעבותות של תלות.
הוא יעשה בשבילנו ולעולם לא ילמד אותנו לעשות..._
[b]את[/b]: _יש המון דברים שאני לא יודעת או מסוגלת לעשות לבד.
באיזשהו שלב קלטתי שגם האחים שלי ככה._
שאלות:
א) [u]אבא שלי קושר[/u] - איך הוא עושה את זה? הוא מוציא אקדח ומכריח את כל הבנים והבנות שיקבלו את זה שהוא עושה הכל עבורם\ן?
ב) ושאלה נוספת, שקשורה לשאלה הראשונית: עד איזה גיל לדעתך אבא אחראי לכך, ומאיזה גיל זו מתחילה להיות האחריות של הבנים\ות לכך שהם מאפשרים לאבא לעשות במקומם? נראה לי, שמי שרוצה לעשות לבד, צריכה להתחיל לעשות לבד. זה תהליך של למידה, שמעצים את עצמו משלב לשלב. בהתחלה זה לא כל כך מצליח, אחר כך מצליח מעט, אחר כך מצליח יותר וכו' וכו' ובשלבים המתקדמים זה מאוד מצליח. וכל שלב מעורר יותר גאווה ושמחה וביטחון עצמי, ועוזר לעבור לשלב הבא. השאלה אם הבנים\ות בכלל רוצים\ות להתחיל להיות עצמאים\יות, או יותר נוח שאבא יעשה הכל.
[b]פתרון אפשרי:[/b] להתחיל לעשות בעצמך דברים עבור עצמך. אולי זה לא יהיה קל ופשוט בהתחלה, אבל זה יהיה יותר קל ככל שתתרגלי לכך.
[b]דוגמה ב:[/b]
[b]אבא[/b]: _הוא לא סומך על אף אחד.
בטח שלא על נשים._
[b]את[/b]: [u]הוא לעולם לא יעזור לי להקשיב לעצמי, תמיד יעשה קולות של יותר מבין ממני... יוריד לי את הבטחון במה שאני יודעת וישכנע ללכת בדרכו או יעזור לי להרגיש מפגרת דפוקה ושעבדו עלי או משהו כזה. זה, למרות [b]שכאדם מבוגר אני לוקחת אחריות על הטעויות שלי כשהן שלי, אבל קשה לי כשהטעויות שלי הן שלו[/b] או של מישהו אחר.[/u]
שאלות:
א) האם זו האחריות של אבא שהבת תקשיב לעצמה או לא, ואם כן - עד איזה גיל של הבת? האם גם כשתהיה נאמר בת 90 היא תוכל לומר שבגלל אבא שלה היא לא מקשיבה לעצמה?
ב) כנ"ל לגבי [u]יוריד לי את הבטחון במה שאני יודעת וישכנע ללכת בדרכו או יעזור לי להרגיש מפגרת דפוקה[/u] - עד לאיזה גיל לדעתך זו אשמת האב (גם כשבתו בת 90?) ומאיזה גיל הבת אמורה לקחת אחריות ולומר לעצמה: לא משנה מה [b]הוא[/b] אומר ועושה, משנה מה [b]אני[/b] חושבת. [b]הוא[/b] יכול לחשוב X, אבל אם [b]אני[/b] חושבת Y - אעשה Y.
ג) ושאלה קרובה לשאלה הקודמת: [u]שכאדם מבוגר אני לוקחת אחריות על הטעויות שלי כשהן שלי, אבל קשה לי כשהטעויות שלי הן [b]שלו[/b][/u] - עד לאיזה גיל זו אחריות האב שהבת משתכנעת ממה שהוא אומר לה? מאיזה גיל לדעתך הבת כבר בוגרת מספיק כדי להפריד בינה לבין האב ולומר לעצמה: זכותו להביע את דעתו ולתת עצה, אבל [b]אני[/b] היא זו שתחליט את ההחלטה הסופית. כלומר, אם אני מקבלת את העצה של אבי, זו [b]האחריות שלי[/b] לכך שקיבלתי אותה. סוף סוף, הוא הרי לא הוציא שוט ולא הביא שוטר והכריח לקבל את דעתו... ואם לאחר שאני מקבלת את עצתו מתברר שעשיתי טעות, זו האחריות שלי שקיבלתי את עצתו. הוא רק נתן את עצתו, ולא הכריח לקבל אותה. אם קיבלתי אותה - זו אחריותי.
[b]פתרון אפשרי:[/b] לקבל החלטה שמהיום ואילך תקשיבי לעצמך ותעשי מה שנראה לך נכון.
[b]דוגמה ג:[/b]
_השבוע כבר לא היה לי כל כך נוח ללכת למוסך אבל החלטתי ללכת הבוקר ויהי מה [b]וגררתי אותו איתי[/b]...
אני יודעת, אישה מבוגרת [b]נגררת עם אבא[/b] למוסך. לאחות אחת שלי הוא לוקח את האוטו לטיפולים כמעט תמיד. לי הוא אמר שיבדוק שמן ומים קבוע. הבוקר גיליתי שחסר מים ואמרתי לו שלא יתכן שיבטיח לי שהוא בודק ויבדוק רק שמן כי יודע שיש שם בעיה אבל לא יבדוק מים, כי אם הוא בודק אז אני סומכת על זה.
האמת היא שאני לא בדיוק סומכת על זה ויותר מבקשת ממנו שיבדוק ומזכירה לו._
שאלות:
א) [u][b]וגררתי אותו איתי[/b]... אני יודעת, אישה מבוגרת [b]נגררת עם אבא[/b] למוסך[/u]: אז מי כאן היה האקטיבי ומי הפסיבי? בחלק הראשון של הציטוט כתבת [b]שאת[/b] גררת [b]אותו[/b], ואילו בחלק השני את מתארת את עצמך כפסיבית: את [b]נגררת[/b] איתו.
ב) מה זה בעצם חשוב מה שאר האחים והאחיות בוחרים לעשות? השאלה אם את חושבת שזה מכריח גם אותך לנהוג כמוהם. האם האחים והאחיות אחראים על הבחירות שלך?
ג) לא הבנתי למה את באה אליו בטענות. זו המכונית שלך והוא מטפל בה ובודק שמן, והנה במקום לשמוח ולהודות לו את עוד באה בטענות על שלא בדק מים. יש אפשרות להימנע מכל הווג'רס הזה: קחי אחריות על המכונית שלך, על טיפולה וכו'. וכך גם תהיי עצמאית וגם תוכלי להימנע מכל הטענות כלפי אבא שלך.
[b]פתרון אפשרי:[/b] את יכולה להחליט שמהיום ואילך את תטפלי במכונית שלך. את יכולה לומר לאבא שלך עם טון נעים: "תודה אבא שעד היום טיפלת במכונית שלי. אבל מהיום והלאה אני מעדיפה לטפל בה בעצמי".
[b]דוגמה ד:[/b]
[u]לפני שנה בערך קיבלנו איזה ירושה, אמא שלי החליטה לחלק בין כולנו. היה שלב שהם החליטו שמעבירים לנו לחשבון ודי. מה שקרה בפועל הוא שאחד ביקש שאבא ינהל בשבילו את הכסף (ועוד כסף משל עצמו) והשאר כל הזמו ניסו לשכנע את ההורים שלי שאין טעם שיעבירו לנו את הכסף לחשבון שלנו כרגע כי בדיוק עכשיו זה לא מתאים ואין נו מה לעשות עם זה. באמת, פשוט לא ידעתי מה לעשות עם זה.[/u]
את והאחים\יות שלך מעדיפים לתת לאבא לנהל את העניינים הכספיים שלכם\ן. שאלה: מי לדעתך אחראי לכך? אבא או הבנים\ות?
[b]פתרון אפשרי:[/b] את יכולה לקבל החלטה לנהל בעצמך את ענייניך הכספיים. ואם את צריכה עזרה, את יכולה להתייעץ בבנק, להתייעץ עם רואה חשבון, עם מומחה להשקעות וכו'.
[b]דוגמה ה:[/b]
[u]אני כמובן ישר אומרת לו עדיף שתתעסק קודם בילדים שלך. כי כולנו גרושים/חד הוריות/חיים בלי נישואין וקומבינציות של הנ"ל.[/u]
האם לדעתך זו האחריות של אבא שלך שאתם [u]גרושים/חד הוריות/חיים בלי נישואין וקומבינציות של הנ"ל.[/u]?
ויש עוד דוגמאות, אבל אסתפק באלו. בקיצור, הדף הזה נשמע כך (כותבת במעט הקצנה ועם טיפ טיפה הומור): אבא שלי אכל לי, שתה לי, עשה לי, הכל בגללו! הוא אחראי על כל ההיבטים בחיי ובחיי האחים והאחיות שלי! אמנם הוא כבר גבר מבוגר ולא בריא (כפי שכתבת) ובכל זאת, הוא זה שאחראי על העניינים הכלכליים של בניו ובנותיו הבוגרים, הוא זה שאחראי לתפקוד מכוניתם והוא גם אחראי למצבם המשפחתי! בגללו כולם גרושים וכו'! זה נשמע כהאשמה: הוא אשם בכל!!!!!! הכל בגללו!!! ואנחנו מסכנים וחסרי ישע ולא יכולים לעזור לעצמנו, ורק אבא הענק והכל-יכול יכול לבדוק לנו את השמן והמים במכונית, וגם את זה הוא לא עושה טוב! איזה מין אבא זה??? אותו ליצחק קידמן!
[b]פתרון אפשרי:[/b] את יכולה להחליט שהמצב המשפחתי שלך הוא באחריותך בלבד, ואינו קשור כלל לאבא.
_הרבה דברים שמקפיצים לי את הפיוזים אצל אבא שלי.
השאלה לא למה הוא ככה, אלא למה הם קופצים, כלומר למה אני מתעצבנת._
השערה: משום שעדיין לא הצלחת להגיע למצב של עצמאות כלפי אבא שלך ובכלל, עוד לא הגעת למצב של הפרדה, ואתם נמצאים בסוג של סימביוזה וכו'. מציעה לך לחשוב על כל הרווחים המשניים שאת מרוויחה ממצב הדברים. למשל זה שאת אף פעם לא אחראית על אף היבט בחייך ולכן גם לא צריכה לשנותו, ורק אבא אשם ואחראי. וכך את תופסת את עצמך ומציגה את עצמך כקורבן חסר אונים, שגם לא יכולה לעזור לעצמה ולשנות כלום. הרי אבא אשם!!!!!!!
ולסיום, מאוד מקווה שאת תקחי את דבריי כהצגת זוית ראייה אחרת על מה שסיפרת, כניסיון להציב ראי מולך, וחלילה לא כניסיון לתקוף אותך או לפגוע בך. אם מה שכתבתי נראה לך חסר כל תועלת – פשוט מחקי אותו. אם זה נראה לך מעליב – מבקשת סליחה. ו [u]שתהיה לך שנה של חופש, שחרור, אמונה בעצמך, בטחון, ובעיקר - שלום[/u]